שו"ת אהל יעקב/יב

שו"ת אהל יעקב ‏ יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

לעיר ליוורנו יע"א לכמוהר"ר רפאל טיפינו נר"ו שאלה יב

מה שכתב כ"ת במעשים שנעשו הא' בבועה שנמצאת בחיתוכי הריאה והב' בחתן שקידש בטבעת שאינה שלו כדי שלא לקדש בטבעת של אבן משום מחלוקת הפוסקים כדי לצאת ידי ספק ואח"כ אירע מקרה לא טהור לחתן ועכשיו הוא או אחרים אומרים שהבעל קפיד על אשתו בנתינת הטבעת שלא מדעתו ובעבור זה שאל השואל במקום עיגון אם יש להקל:

תשובה לא נפלאים ולא רחוקים תשובות השאלות ולא אהיה קטיל קני באגמא לא אאריך מענית בהם אם לא ריש מילין אומר תן לחכם ויחכם עוד ישמע חכם ויוסף לקח:

על הבוע' הנמצא' בחיתוכים שהבודק ואביו הכשירו ובקיאי טבחי העיר ואחרים הטריפו ובפרט נראה כי החכם כמוה"רר דוד ישראל מילדולה יר"ו ג"כ כך היא דעתו יפה עשה החכ' כמה"רר מלאכי מונטיפוסקולי נר"ו שלא רצה להכניס עצמו בין שיני סלע המחלוקות דזו מחלוקת ישנה ועיקר הדין בא מבעל הלכות גדולות המטריף בועה בשיפולי ריאה ויש בזה דעות חלוקות יש סובר בין בשיפולי אומה ובין בשיפולי אונה ויש סוברים דוקא בשיפולי אומה ואת"ל בשניהם יש סוברים אפילו החיתוכים נקראים שיפול ויש אומרי' דוקא שיפול כדמתרגמינן בתחתית ההר בשיפולי טורא וכך נוהגים הספרדים כולם ובעיר גדולה של חכמים ושל סופרים מתא פיס יע"א הם מקילים ביותר ואומרים דוקא בשיפולי אומה ואחריהם נמשכו כל הגלילות ההם ויש לחכמי ספרד כולם על מה לסמוך כאשר תראה משם הרב ן' חביב ודוק ותשכח במקומו וא"כ כולם יש להם על מה לסמוך אם לא שיש מנהג פשוט כבר במחניכם ונהרא נהר' ופשטיה ולמה לו לכמוה"רר מילדולה הנז' לתמוה על המכשיר שנתלה בה לעת כזאת אדרבא ראוי לתמוה על החכם הנז' שלא העבירו בעד הטרפה שיצאת מתחת ידו גם על החכם כמוהר"ר מלאכי נר"ו יש לתמוה למה לא הוכיח האמת כמריה דאתרא בקדימת זמן ומעלה ולומר שמנהגנו להכשיר או להטריף ועל פיו יהיו חיים אם לא שנאמר נהג מדת חסידות ורואה אני את דברי הבן במקום האב אם הוא המנהג להכשיר בין החיתוכים פשיטא דאין צריך לחוט בשר מקיף וזה פשוט כביעתא בכותחא:

ועל הקידושין הנז ג"כ אין אני רואה שום ממשות בדברי החתן או חביריו לאחר זמן לומר שבעל קפיד ולא על פיהם אנו חיים להקל בדין ערוה החמורה בעת נתינת הטבעת היתה מועלת הקפידא אם נעשית כראוי אבל אם לא נעשית בשעתה כראוי כאשר נראה בנ"ד כפי שאלת כ"ת אין נראה להתירה בלא גט וזה דבר פשוט תראנו בטור במקומו ושם הביא תשובה להרמב"ן בסימן קמ"ד והביאה הרשב"א ז"ל בתשובותיו להשיב על שאל' הזא' וז"ל איש שקידש אלמנה והעידו העדים שהאלמנה תבעה אותו לקדשה והשיב הוא אין לי טבעת ואמרה לו בת האלמנה הרי לך טבעת לקחה טבעת וקידשה וכו' והשיב הרמב"ן ז"ל להתירה לעלמא בלא גט זה אינו רואה דשמא טבעת זו במתנה נתנה לו הבת ושלה היא ועל מנת להחזירה נתנה לו ואע"פי שאפשר לומר דמן הסתם כל מה שיש ביד האשה מתכשיטין וכיוצא בהן של בעלה הן ואין לה רשות בהם ליתנם לאחרים מ"מ מידי ספק אינו יוצא והילכך לדברי העדים הרי היא מקודשת ולכל הפחות ספק מקודש' וצריכה גט עכ"ד:

וא"כ בנד"ד נמי מי אמר שזה הטבעת שהיא של הבעל ולא של האשה שניתנה לה במתנה או נכסי מלוג אע"פי שמן הסתם כל מה שיש בידו מתכשיטין הם של הבעל מידי ספק לא יצא כנז' בדברי הרמב"ן כאן אם במתנה על מנת להחזיר לתנ' לו דאפילו קפידא ליכא והוא הדין בשאולה והדבר ברור בהרוחה יותר בפסקי הרא"ש בפ"ק דמציעא וס"ל דאף אם הבעל מקפיד עכ"ז ראוי לחוש לקידושיו. ובדברי בעל ספר הדינין ובתשובה לרבינו שמשון ולסברת בעל העיטור ספק מקודשת ובעל דברי ריבות בשאלה י' הביא כל דבריו ודעת עצמו והעלה שלעולם ראוי לחוש לקידושין כאלו וגם משם תראה דהחתן אינו נאמן לומר כן דמאי דעתיה שהטבעת היתה גזולה א"כ מעיד על עצמו שהוא גזלן ואין אדם משים עצמו רשע וידוע ליהוי לכ"ת כי היום כמו ד' שנים נשאלה שאל' כזאת מעיר מארואיקוס יע"א בקצת שינוי והשבתי על פרטיה באריכות ובידים שאינ' מוכיחות הוין ידים אך דברי ריבות הוי לי בספר דברי ריבות המוכחשים בידים שאינ' מוכיחות משאלת י' לשאלת רפ"ט ובעבור זאת הארכתי מעני' להוכיח האמת אבל בענין הקפידא של הבעל זולתה יפה דקדק כאשר יראה כ"ת ואין אני רואה בזה שום טעם לסמוך עליו להקל אף במקום עיגון להתיר אשת איש והחכם שדקדק בטבעת של אבן להסתלק מן המחלוקת במחילה מכ"ת והלא מחלוקותם היא משום שומה בלבד ר"ל שמא סבורה ששוה היא מאה ואינה שוה אלא חמשים ולכך צריכה שומא כדי שלא תאמר אדעתא דהכי לא מקדישנא לך אבל אם היא קיבלתה אדעתא דשוה פרוטה פשיטא אם היא שוה פרוטה אע"פי שהיא של אבן מקודשת ותדע שכן הוא והלא הטבעת עצמה בלתי אבנה היה לחוש לה אם תשוה פרוטה ולמה היתה מחלוקותם באבנה אם לא משום שומא הצריכה כנז':

ואם כן אם הטבעת של המקדש זולת האבן הית' שוה פרוטה וקיבלתה אדעתא דפרוטא אין לחוש לאבנה ויכול היה לקדש בה אם לא שנאמר דנהג חומרא בעצמו:

גם מה שכתב כ"ת במעשה שור הנשקל בשקלא וטריא דשקלו וטרו ביה וכו' אשר ממנו הוקח ראי' על מיעוט בקיאותיו של בודק אין אני רואה בו חסרון ידיעה בעבור זה אם הוא מבין הדברים בעצם ואומר מילתא בטעמא להיתרא אבל אם יצא טרפה מתחת ידו בפעמים אחרים זה ודאי אין ראוי לסבול וראוי לענוש מי שיש בידו למחות ואינו מוחה:

ומה שאמר כ"ת בעבור שאינו בקי בכ"ד ספרי הקדש ובגמרא אין בכך כלום די שיהיה מוחזק באמון ידים ויודע הלכות שחיטה ואם לא אפילו מספקא ובדיעבד אסור לאכול משחיטתו ועל הכל צריך להיות ירא שמים מרבים:

ומה שאני רוא' רע ומר הוא בשנו' המנה' לנפוח הריאה במקום שנהגו חומרא מבלי הסכמת הקהל הגוי כולו וכו' ולאו כל כמיניה הוא ואסכים עמו לעשות במקום שאין עושין ומה תימא על החכם הנזכר כמוה"רר מלאכי נר"ו שלא מיחה על כך ואין בזה משום ענותנותי' דמדרבא שבקי' לחסידותי' נגד ה' ומזה ג"כ בהרגש' בודק דלא חלי ולא מרגיש ברגשת אגיר' סכסוך סכין פגומ' או עול' ויורדת כנחש ישך וכצפעוני מפריש מדרך חיים לדרכי מיתה ואין ראוי לאכול משחיטתו אם לא יבדוק לו אחר העומד על גביו דהוי כאותם המקלקלים בחששא או כאותם שאינם יודעים בטיב הלכות שחיט' וראשי העם ושוטריו המוקעי' לה' דברי הדור ומנהיגיו אאשים באשמת שמירתם כראוי ונגד השמש בפרסום יאכילו נבלות לישראל ח"ו וה' יתקן טעות' ולא אני ולא דכותי אחיך החות' פה אמשטרדם יע"א הצעיר יעקב ששפורטאש ס"ט:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף