שו"ת אבני מילואים/יח
|
< הקודם · הבא > |
בפרק בתרא דיומא. תנו רבנן מי שאחזו בולמס מאכילין אותו הקל הקל תחלה. טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה. טבל ושביעית שביעית. טבל ותרומה תנאי הוא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה. בן תימא אומר תרומה אבל לא טבל. אמר רבה היכא דאפשר בחולין כ"ע ל"פ דמתקנינן ליה וספינין לי'. כי פליגי בדלא אפשר בחולין מ"ס טבל חמיר אבל תרומה חזי' לכהן ומ"ס תרומה חמורה אבל טבל חזי' לתקוני. והרב בעל מש"ל בספרו פרד"ר הקשה למה לא נעשה תיקון אחר להנצל מאיסור טבל ומאיסור תרומה והוא שיתקן ויפריש התרומה ויחזור ויערב אותה עם החולין דהשתא ליכא איסור תורה כלל דהא מה"ת חד בתרי בטל כדכתיב אחרי רבים להטות ומה גם מין במינו וכ"ת אין מבטלין איסור לכתחלה. לא מבעי' לסברת להקת הראשונים דאין מבטלין איסור לכתחלה אינו אלא מדרבנן אלא אפי' למ"ד מדאורייתא פשיטא דאינו אלא איסורא בעלמא ואפי' לאו ליכא וא"כ מוטב שנעבור איסור זה דאין מבטלין א"ל ממה שיעבור החולה איסור שהוא במיתה בידי שמים וכ"ת דאיסור הטבל או התרומה עובר החולה ואיסור דאין מבטלין אנו עושין. שהרי אנו שוחטין לחולה בשבת כדי שלא יאכל נבילה הרי דאין חילוק בין אם נעשה האיסור ע"י חולה או ע"י אחרים כו'. ותירץ דלשחוט בשביל החולה אנו צריכין להתיר איסור נטילת נשמה או איסור נבילה לצורך אכילתו בזה הוא דאנו משערין איזה איסור קל ואיזה חמור ומאכילין אותו הקל הקל אבל הכא באיסור שאנו מבטלין אין בו צורך אכילה לחולה כלל דמאי אכפת ליה אם אנו מבטלין האיסור או לא ואף שאנו מצילין אותו מאיסור חמור מ"מ כיון שאין בו צורך אכילה לחולה לא ניתן איסור זה לדחות אף שהוא קל ומוטב שיעבור החולה על איסור חמור כיון שהוא צורך החולה ממה שנעבור אנחנו על איסור קל שאין בו צורך אכילה לחולה. והדר מותיב לנפשיה מהא דאמר רבה היכא דאפשר בחולין לכ"ע מתקנין ומוספינין לי' והקשו בש"ס פשיטא ותירצו לא צריכא אלא בשבת. והקשו עוד בשבת נמי פשיטא טלטול דרבנן הוא ולפמ"ש נהי דהפרשת תרומה בשבת אינו אלא מדרבנן כיון שאין בו צורך אכילה לחולה לא ניתן איסור זה לדחות דומיא דאיסור דאין מבטלין כו'. ע"ש:
ולענ"ד נראה דבאיסור דרבנן פשיטא דאע"ג דאין בו צורך לחולה מוטב שנעבור איסור דרבנן ולא יעבור החולה איסור תורה. דבכה"ג אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך. והא דבעי פ"ק דשבת דף ג' התירו לו לרדותו קודם שיבא לידי איסור סקילה כבר כתבו שם תוספות דהתם כיון דפשע איבעי' לי' אבל היכא דלא פשע אומרים לו לאדם כו' ע"ש. ובאיסור תורה נמי פשיטא ליה דלא אמרי' לאדם חטא כו' ואע"ג דחבירו יעשה איסור יותר חמור כיון דזה נמי יעשה א"ת דהא דכופין את רבו ועושה אותו ב"ח כדי שיוכל לישא אשה כבר כתבו שם התוס' דמצוה רבה שאני ע"ש. ובעיקר הקושיא דליהדר וליבטלי' הנה למ"ד דאין מבטלין איסור הוא דאורייתא ודאי דאין אומרים לו לאדם חטא באיסור דאורייתא בשביל שיזכה חבירך. וכיון שאין בתערובת זה צורך אכילה לחולה אלא שלא יעבור איסור חמור אין אנו מצווין לעבור בשבילו. איברא למ"ד דאין מבטלין איסור אינו אלא דרבנן יראה לענ"ד דהכא מן התורה אסור משום דאנו מוזהרין על התרומה שלא נפסידנה כדכתיב ושמרתם את משמרת תרומותי וכדתנן פ"ח דתרומות ע"ש ומן התורה צריך שימור שלא נפסיד תרומה וכ"כ הרמ"בם פי"ב מהלכו' תרומות ע"ש. וכשמבטל תרומה בתוך חולין הרי נהפך האיסור להיתר ונעשה מתרומה חולין דאחרי רבים להטות וכמבואר וה"ל מאבד התרומה בידים כשמבטלה ברוב חולין דתו ליכא כאן תרומה והתורה אמרה ושמרתם את משמרת תרומתי ודו"ק:
וניחא בזה לישב הא דאמרו בחולין דף צ"ח בסוגיא דזרוע בשלה דזרוע בשלה חידוש הוא דבכל התורה אין מבטלין איסור לכתחלה והכא מותר. וקשה מזה לפוסקים דס"ל דאין מבטלין איסור אינו אלא מדרבנן. ולפמ"ש אפשר לישב דשאני זרוע בשלה שהרי היא ממתנות כהונה ואקרי תרומה ואסור לאבדה כדכתיב משמרת תרומתי שלא יפסידנה.[1]:
- ↑ (*א) דברי מרן ז"ל בזה צריכין עיון גדול. דלכאורה >>>
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |