שו"ת אבני מילואים/ח
|
< הקודם · הבא > |
בקונטרס מים חיים להפר"ח סי' ב' נסתפק בהא דקי"ל טריפה אינה יולדת אי אמרי' הכי גם בזכר טריפה שאינו מוליד וע"ש שהביא ראי' מהא דגרסי' פ' השולח דף מ"ג בהא דבעי חצי' עבד וחצי' ב"ח שקדש אשה מהו. ואמרי' עלה ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו ואי אמרת קידושיו לאו קידושין יורשין מנ"ל. אמר רב אדא בר אהבה שעשאו טריפה ומאי יורשיו נפשי' ואם איתא דטריפה מוליד אמאי איצטריך לדחוקי ולמימר מאי יורשיו נפשי' נימא יורשיו כפשוטו שהוליד אח"כ אלא ודאי דטריפה אינו מוליד ע"ש:
ובספר שער המלך כתב עלה ז"ל ולענ"ד אחר המחילה יש לדחות דאע"ג דטריפה מוליד הוצרך רב אדא לומר מאי יורשיו נפשי' משום דכיון דהמית דקתני בברייתא לאו דוקא אלא שעשאו טריפה אמאי איכפל תנא למתני נותן חצי כופר ליורשיו וכשמת אח"כ ואמאי לא קאמר נותן חצי כופר לעבד עצמו ואמטו להכי איצטריך לומר מאי יורשיו נפשי' כו' שוב ראיתי שמה שכתבתי לדחות ראיית הפר"ח טעות הוא בידי שראיית הפר"ח ז"ל נראית נכונה על אופן זה. דנהי דרב אדא ב"א ע"כ הוצרך לומר דמאי יורשיו נפשי' וכמ"ש מ"מ רבא דפריך עליה וקאמר שתי תשובות בדבר חדא דיורשיו קתני ועוד כופר הוא ואמר ריש לקיש כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה אמאי נדי רבא מהך אוקימתא דרב אדא דהשתא לדידי ניחא דאיצטריך תנא למתני דוקא יורשיו משום דכופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה. אלא מוכיח דטריפה אינו מוליד עכ"ל:
ולענ"ד נראה מסוגיא זו יש להוכיח להיפך דטריפה זכר מוליד והוא בשום לב בהא דקאמר רבא ראוי ליטול ואין לו ופירש"י ראוי ליטול אם היו לו יורשין ואין לו משום דאין לו יורשין ע"ש. וא"כ מאי נפקא מיניה בהא דראוי ליטול כיון דלעולם לא משכחת גוונא, שיטול ובס"פ המניח דקאמר הרי זה משתלם מן הקטן לקטן. ומשני ג"כ ראוי ליטול ואין לו ופירשו תוס' שם ראוי ליטול אם תפס דבטענו חטין והודה לו בשעורין דפטור מהני תפיסה ואין לו אם לא תפס וע"ש. ובזה דאי אפשר שיהיו לו יורשין איך תני ראוי ליטול:
ולכן נראה לענ"ד לפרש בדרך אחר. והוא דהנה רש"י ז"ל כתב וז"ל ועוד כופר הוא ואינו משתלם אלא לאחר מיתה דבשלמא קנס דלא כתיב ביה מיתה אלא נגיחה שנאמר אם עבד יגח השור וגו' איכא לאוקמי כשעשאו טריפה אבל בכופר של בן חורין כתיב והמית איש או אשה עכ"ל:
וקשה לי טובא דבפ' שור שנגח דף מ"ב בהא דאמרו כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה מ"ט א"ק והשור יסקל ופירש"י ז"ל דמקרא דוהמית איכא למימר משעה שאמדוהו למיתה ע"ש מבואר דמקרא דוהמית לא מוכח דבעי מיתה ממש אלא מהשור יסקל ובשטה מקובצת מפרש לה דהכי מוכח דכתיב השור יסקל וכמיתת הבעלים כך מיתת השור ורוצח אינו נהרג עד שימות הנרצח לגמרי. הר"ר אלעזר מגרמייזא עכ"ל ע"ש. וא"כ בעבד דכתיב נמי כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל ע"כ לאחר מיתה הוא דהא אין הרוצח נהרג עד שימות הנרצח לגמרי וכמיתת הבעלים כך מיתת השור וא"כ כי היכי דכופר אינו משתלם אלא לאח"מ מקרא דהשור יסקל וכדמפ' טעמא בשט"מ. כך שלשים של עבד אינו משתלם אלא לאחר מיתה כיון דכתיב ביה נמי והשור יסקל:
ורש"י שם בב"ק כתב ז"ל מ"ט א"ק והשור יסקל. דכתיב והמית איש ע"ש. דכבר כתב רש"י ז"ל בעצמו בדיבור הקודם דמקרא דוהמית לא מוכח' מידי דאיכא למימר אמדוהו למיתה וכדקאמר הש"ס מקרא דוהשור יסקל סמיך אקרא דוהמי' וצע"ג:
ולכן נלענ"ד מוכרח כדברי השטה דמהשור יסקל מוכח לאחר מיתה דוקא דכמיתת הבעלים כך מיתת השור ורוצח אינו נהרג עד שימות הנרצח לגמרי וא"כ שלשים של עבד נמי הכתיב בי' השור יסקל ואינו אלא לאחר מיתה כתשלומי כופר של ב"ח:
ונלענ"ד לולא דברי רש"י ז"ל דגם קנס של עבד אינו משתל' אלא לאחר מיתה ולא מחיים משום דשלשים של עבד נמי מקרי כופר. וכן מצאתי בדברי הרמב"ם פי"א מהל' נזקי ממון שכתב ז"ל כמה הוא הכופר כמו שראו הדיינין שהוא דמי הנהרג הכל לפי שויו של נהרג שנאמר ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו. וכופר העבדים בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקבות הוא הקנס הקצוב בתורה שלשים סלע עכ"ל הרי דנ' של עבד נמי כופר מקרי גם בסמ"ג עשין ס"ו כתב ג"כ ז"ל כופר העבדים שלשים סלע ע"ש. וכיון דכופר מקרי וכופר אינו משתלם אלא לאח"מ:
ולפ"ז שפיר קאמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דיורשיו קתני ועוד כופר הוא ואינו משתלם אלא לאח"מ וליכא למימר בשהוליד אח"כ. דא"כ תקשי ממ"נ אם הוליד כשהיה חציו עבד וחציו ב"ח הרי אין לו יורשין כיון שאין לו קידושין בשום מקום וכמ"ש תוס' שם. ואי מיירי דאח"כ נשתחרר מרבו שני ונעשה ב"ח לגמרי דיש לו קדושין. א"כ תקשי אמאי משלם חצי קנס לרבו דהא לפמ"ש גם ל' של עבד כופר מקרי ואינו משתלם אלא לאח"מ. ותנן בפ' נערה שנתפתתה בגרה עד שלא העמיד בדין קנסה לעצמה משום דקנס לא משתלם אלא לאחר העמדה בדין וכיון שבגרה ויצאה מרשות אביה קודם העמדה בדין תו לא זכה אב בקנס וה"ה בקנס של עבד כיון שנשתחרר ויצא מרשות רבו קודם שעמד בדין תו לא זכה רבו בקנס דכתיב יותן לאדוניו וזה לאו אדון הוא כיון שכבר שחררו קודם מיתה. ואין הקנס מתחייב אלא לאח"מ דכופר הוא וכמ"ש ומדקתני חצי קנס לרבו ע"כ מיירי שלא שחררו קודם מותו ולכך פריך שפיר היכי משכחת חצי כופר ליורשיו דכיון דלא שחררו והרי הוא חציו עבד וחציו ב"ח דאין לו יורשין:
וניחא בזה לשון הש"ס דמדייק שפיר ואמר רבא ב' תשובות בדבר חדא דיורשיו קתני כלומר ואם לא שחררו קשה היכי משכחת יורשין כיון דאין לו קידושין. ועוד ר"ל וכ"ת כגון ששחררו קודם מותו ושפיר משכחת יורשין שהוליד אחר השחרור קשה הא כופר הוא ר"ל הקנס לרבו כופר הוא כמ"ש בשם הרמב"ם והסמ"ג שנקרא כופר העבדים וכיון דכופר הוא אינו משתלם אלא לאח"מ ואמאי תני הקנס לרבו. וא"כ קשה ממ"נ אם לא שחררו קודם מיתה לא משכחת יורשין דהא ח"ע וחצי ב"ח אין לו קידושין והיכי קתני חצי כופר ליורשין ואי בשחררו היכי קתני חצי קנס לרבו הא ה"ל כמו בגרה עד שלא עמדה בדין דכיון דשחררו ויצא מרשות רבו קודם שנתחייב הקנס שהרי לא זכה בקנס אלא לאחר מיתה וכבר יצא מרשות אדוניו. לזה משני רבא ראוי ליטול ואין לו ר"ל ראוי ליטול חצי קנס לרבו כשלא שחררו וחצי כופר ליורשיו ראוי ליטול כששחררו קודם מותו דטריפה זכר מוליד ואין לו שני התשלומין ביחד דאם לא שחררו ויש קנס לרבו אין כופר ליורשיו דאין לו יורשין דח"ע וחצי ב"ח אין לו קידושין ואם שחררו ויש כופר ליורשיו שהוליד אח"כ אין הקנס לרבו שכבר יצא מרשותו קודם שנתחייב הקנס. ולכך מקרי שפיר ראוי ליטול ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |