שו"ת אבן יקרה/א/אורח חיים/ב
|
< הקודם · הבא > |
שו"ת אבן יקרה
א אורח חיים ב
כבוד הרב המאוה"ג החריף ושנון כש"ת מו"ה יהושע ריינמאן נ"י האבד"ק יאגאלניצא
אתו הסליחה על איחור תשובתי עד כה, יען הגיע מכתבו הראשון עדי בעת הייתי נחפז לדרכי לסטניסלאב והנחתי המכתב שמור בביתי עדי שובי. ובבואי אפפוני טרדות רבות ונשכח הדבר מלבי עד עת בוא דברו שנית ואחוש להשיבו:
הנה באשר חשב כ"ת כי במכתבי לצד שכנגדו חזרתי מדברי הראשונים ע"ד השו"ב, חלילה לי כי אם הייתי עושה כן אז הייתי מודיע גם לכ"ת לאמר ברם דבר שאמרתי טעות הוא בידי אולם לא הי' הדבר כן והנני מעתיק מכתבי לצד םשני וז"ל שם להנגידים כו':
ובעיקר חזקת הרבנות לפי מה שכתב לי מעכת"ה כעת כי כל מנהיגי העיר וק"ן בעלי בתים (בלי ספק רובם ככלם) חתמו על כתב ההתמנות שלו בודאי אין שום צד ערעור על רבנות כ"ת מצד בן הרב המנוח ז"ל, כי בלא זה הלא רבו חילוקי הדעות בענין ירושת חזקת הרבנות כמובא במ"א סי' נ"ג ס"ק ל"ג ועיין ח"ס חאו"ח סי' י"ב וי"ג אריכות דברים בזה, שדעתו שאין ברבנות דין ירושה. ואף אי יהיבנא דלכתחלה אם יבואו אנשי העיר לשאול את מי ימנו אם בן הרב הממלא מקום אביו או אחר, נגיד להם לבחור את בן הרב כדי לצאת ידי חובת דעת הפוסקים דבנו קודם גם בזה, אבל בשכבר בחרו להם איש אחר ראוי והגון ועתם רוצים לדחותו מפני טענת ירושה מבן הרב המנוח בודאי אין לנו להורידו מגדולתו דמעלין בקדש וכו' ובפרט שהוא נגד דעת צבא רב מנדולי ישראל שאין דין ירושה ברבנות אף לכתחלה וז"ב ופשוט:
ובח"ס הנ"ל הביא שמצא בזה מחלוקת בספר גנת ורדים. ועיינתי שם בחלק יו"ד כלל ג' סי' ז' ח' וראיתי שהביא שם מחלוקת בעל משפטי שמואל והרש"ך בנדון חברה שהיתה מתעסקת במצוה אחת מן קדמת דנא וקמו מחדש קצת בני אדם ורצו לעשות חברה חדשה להתעסק במצוה זאת והיתה החברה הישנה מעכבת עליהם מאחר שכבר זכו הם במצוה והחזיקו בה זה כמה שנים. והשיב הרב משפטי שמואל שאין הראשונה יכולה לעכב וחילק בין נידון דידי' לבין הא דאיתא בירושלמי דהוריות דאמרינן קרש שזכה לינתן בצפון כו' דמשמע דמי שזכה זכה, וז"ל ועוד יש לחלק דהתם כבר היו כלם עושים המצוה אלא שאלו היו ראשונים ואחרי שזכו בקדימה זו יכנסו ראשונה אבל בנ"ד איך נאמר שאלו יעשו המצוה ואלו לא יעשו כלל אין הסברא נותנת כלל כו' עכ"ל. והרש"ך חלק ע"ז. הנה אין שני הספרים תחת ידי לא ס' משפטי שמואל ולא שו"ת הרש"ך רק מה שראיתי בספר גנת ורדים:
הן אמת כעין סברת המשפטי שמואל באה בתוס' לענין אין מעבירין על המצוות עיין בדבריהם מנחות ס"ד ע"ב מגילה דף ו' ע"ב ויומא דף ל"ג ע"א ובכ"ד אולם לנידון דידי' נראה לי ראי' ברורה שלא כדבריו והוא ש"ס ערוך יומא דף ס"ד ע"א דאמרינן התם ולרב נהי נמי דבעלי חיים אינם נדחין אי בעי האי נקריב אי בעי האי נקריב א"ר רב סבר לה כר' יוסי דאמר מצוה בראשון הי ר' יוסי אי נימא ר' יוסי דקופות דתנן שלש קופות של שלש שלש סאין שבהם תורמין את הלשכה וכתוב עליהן א' ב' ג' ותניא אמר ר' יוסי למה כתוב עליהן א' ב' ג' לידע איזה מהן נתרמה ראשון להביא הימנה ראשון שמצוה בראשון דילמא שאני התם דבעידנא דאיתחזי קמייתא לא אתחזי בתרייתא אלא ר' יוסי דפסח דתנן המפריש פסחו ואבד כו' ואח"כ נמצא הראשון איזה מהם שירצה יקריב כו' ר' יוסי אומר מצוה בראשון ע"כ. ולדברי המשפטי שמואל איך ס"ד ללמוד מר' יוסי דקופות דמצוה בראשון הרי אכתי לא ידעינן דראשון יש לו תוספת מעלה רק רצינו למיפשט מהכא וא"כ הא ליכא למשמע מיני' דבשלמא התם שהרי גם משאר הקופות יקריבו רק הנ"מ היא מהיכן יתרמו ראשונה שפיר אמר ר' יוסי דמצוה בראשון משא"כ בשני שעירים שאם יקריבו את הראשון השני ירעה עד שיסתאב הרי לענין לדחות את השני לגמרי לא מהני מה שזכה בקדימה ממילא שאין תוספת מעלה לראשון על השני ואם איתא לחילוקו של המשפטי שמואל אין דמיון לר"י דקופות כלל אלא ע"כ שאין נ"מ בזה ודוק היטב כי קצרתי:
ועפי"ז נ"ל ליישב קושיית הראשונים בסוגיא שם האיך פסק רב כר' יוסי דהכא נגד דעת חכמים דס"ל איזה מהם שירצה יקריב:
ונ"ל בזה בהקדים לישב קושית מהרש"א ביומא דף י"ב דאמרינן התם ת"ר אירע בו פסול (בכ"ג) ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כ"ג עליו דברי ר"מ, ר' יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט. ואמרינין שם, אמר רבב"ח אמר ר"י הלכה כר' יוסי. והקשו בתוס' הלכתא למשיחא למה לן, ותירצו דיש נ"מ אפי' בזמן הזה לפרנס הממונה על הציבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררתו עיי"ש. והקשה מהרש"א הרי משום הא נ"מ לא הי' צריך לפסוק הלכה כר' יסםי דהא גם ר' מאיר ס"ל דראשון חוזר לעבודתו. ולפי מ"ש לעיל הדבר נכון מאד כפתור ופרח, דהא ר"מ ס"ל דשני כל מצוות כהונה גדולה עליו, וא"כ אי משום דעתי' דר' מאיר לחוד לא הוה ידעינן היכא שהשני נדחה לגמרי דראשון חוזר לעבודתו, דשאני נידון דר' מאיר כיון דגם שני מצוות כ"ג עליו הוי"ל כמו קרש שזכה לינתן בצפון כסברת משפטי שמואל וכחילוקם של התוס' הנ"ל שהבאתי דהרי גם השני יעבוד בח' בגדים וכו', לכך צריך למיפסק הלכה כר' יוסי דס"ל שני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכ"ה, א"כ השני נדחה לגמרי ואפ"ה ס"ל דראשון חוזר לעבודתו דמי שזכה קודם זכה ודוק היטב:
אולם לפ"ז יקשה לכאורה אדמקשינן בדף ס"ד אהא דאמרינן התם דרב ס"ל כר' יוסי דמצוה בראשון, האי ר' יוסי כו' נימא דהוא ר' יוסי דהכא דס"ל ראשון חוזר לעבודתו, דהא מר' יוסי דקופות יש לחלק כסברת מ"ש כנ"ל, משא"כ מר' יוסי דכ"ג דאיהו ס"ל דשני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכ"ה מוכח שפיר דאף במקום דהשני נדחה לגמרי מ"מ מצוה בראשון והיא לכאורה קושיא מושכלת לפי דרכנו:
ועל כרחנו נאמר דניחא לי' להביא ממשנה ולא מברייתא ודין דראשון חוזר לעבודתו הוא בברייתא, וכדאמרינן כן בכמה דוכתי ועיין תוס' עירובין ריש דף ע"ט:
ולפי"ז ל"ק קושית הראשונים הנ"ל, דהא כתבו המפרשים דאפי' לרב דלא ס"ל בעירובין דף מ"ז כללא דר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי מ"מ בהאי דינא דשני אינו ראוי כו' הלכה כר' יוסי משום דעבדו חכמים עובדא כותי' ביוסף בן אלם בציפורי ומעשה רב (עיין בספר שיח יצחק הספרדי בדף י"ב שם) וא"כ הא באמת הקשינו דהי' לו להביא ר' יוסי דכ"ג הנ"ל וכל תירוצנו הוא שניחא לו להביא ממתניתין וא"כ כיון שכבר הראה דעת ר' יוסי במתניתין תו ל"ק דלפסוק כחכמים דאיזה מהם שירצה יקריב שהרי ע"ז באמת נפסקה הלכה כר' יוסי דמצוה בראשון לענין כ"ג ומעשה רב כנ"ל דראשון חוזר לעבודתו ודוק כי קצרתי:
תבנא לדינא דכל עיקר דין ירושת הרבנות במחלוקת שנוי' וא"כ היכא שכבר החזיק אחר בהסכמת העיר ומנהיגי' בודאי אין אנו יכולין להוציאו מחזקתו משום ספיקא דדינא הנ"ל וז"פ:
ויותר מזה נ"ל דאפילו למאן דס"ל דשייך דין ירושה ברבנות ובנו קודם, מ"מ אם נתמנה אחר בהסכמת העיר שוב אין יכולין לדחותו מטעם מעלין בקודש ולא מורידין. וראי' לזה מהא דנפסקה הלכה ברמב"ם פ"א מה' מלכים ובחינוך פרשת שופטים דהניח בן קטן משמרים לו המלוכה. וקשה למה לנו להמתין עד שיגדל בן הקטן ובימים שבנתים אין מלך בישראל. הלא טוב יותר להקים מלך כשהבן קטן ואי משום ירושת הבן הא כשיגדל ממילא ידחה המלך ההוא שהעמדנוהו והבן ההוא לאחוזת אבותיו ישוב. אע"כ שאם בנתים נתמנה אחר אין היורש יכול להורידו אח"כ מגדולתו ודוק [1]. וראי' זו עצמה נוכל ג"כ להביא מההיא מעשה שהביא בשו"ת גנת ורדים מהרב הקדוש מהר"ש אלקבץ שרצו לבחור את הקדוש מהר"ם אלשיך להושיבו בראש במקומו של מהר"א שלם, ומנען מהר"ש אלקבץ אחרי שהתחילו לחתום עד שיגדל בנו של מהר"א שלם, הרי לפנינו דמהר"ש אלקבץ ס"ל דבנו קודם, א"כ קשה למה מנע להושיב את מהר"ם אלשיך ושיהי' איזה זמן בלי רב ומורה עד שיגדל בן הרב הראשון, הא אף אם היו ממנים אותו הרי כשיגדל הבן ממילא יזכה בכסא אביו. אלא ע"כ שאם היו ממנים אותו לא הי' בן הרב מוהר"א שלם יכול עוד לזכות בהרבנות ולדחות את הרב אשר יהי' בימים ההם מטעם מעלין בקודש וכו':
ואין להקשות א"כ באירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו אמאי ראשון חוזר לעבודתו, נימא כיון שכבר זכה השני לא יוכל הראשון להורידו מגדולתו מטעם הנ"ל. דז"א דהרי התם באמת מצד הדין דאורייתא הי' לשניהם להיות כהנים גדולים אחרי טהרתו כמ"ש התוס' ביומא שם [2] א"כ כשאירע פסול בכ"ג ומינו אחר תחתיו לא נפקע בזה עדיין חזקתו של הראשון וא"כ בודאי אין סברא לדחות מטעם איבה את הראשון שכבר זכה בו מקודם וגם עכשיו לא נפקע זכותו וממילא נדחה השני ולא הראשון משא"כ כאן שבן הרב לא החזיק כלל בהרבנות רק האחר וכשנאמר שיזכה הבן ידחה את הראשון בודאי אין בידינו לדחות את הראשון ומעלין בקדש והדברים ברורים:
העולה מכל הנ"ל שאין שום צד ערעור נגד חזקת הרבנות של מעכת"ה:
והנני ידידו דור"ש
בנימין ארי' הכהן ווייס האבד"ק טשערנאוויץ והגליל.
אחרי כתבי ראיתי באשל אברהם סי' נ"ג מבואר לענין שו"ב כמ"ש אך ראייתו אינה מכרעת עיי"ש ודוק:
- ↑ מנחת יצחק יעקב: וכה"ג מצינו בכ"ד דיש חילוק בין לכתחילה לדיעבד, וכדאמרו להורדוס בב"ב ד' ע"א אם לא סתרתה אל תסתור וכו' ואם סתרתה ובנית עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין. וה"ה כאן נהי דמעיקר הדין הבן יורש את אביו, מ"מ אם בדיעבד מינו אחר כמלך תו לא דחינן ליה. וכעין זה מצינו לגבי מינוי שררה בגמ' ב"ב י"ב ע"ב וכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו, עיי"ש. אמנם יש להעיר ממה שכתב הרמב"ן בראשית מ"ט י' עה"פ ולא יסור שבט מיהודה וז"ל, וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקב"ה, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה, ע"כ. הרי דשייך למנות מלך לשעה עד לבוא העת שיוכלו למנות את המלך הראוי למלכות. אמנם נראה לחלק בין מינוי מלך משבט אחר שאינו מיהודה דכל מינויו נוגד לדין ד"לא יסור שבט מיהודה" לכן בהכרח כשיבוא המעומד משבט יהודה ידחוהו מממלכתו. משא"כ בנ"ד דשניהם משבט יהודה וראויים למלוכה אלא שהאחד בא מכח ירושה והשני כבר נתמנה למלך די"ל שאין בכח היורש לדחות הממונה. ואדרבה נראה גם להביא סייעתא לדבריו מהמשך הרמב"ן שכתב וז"ל, ומה שאמר הכתוב (ש"א י"ג י"ג) נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלקיך אשר צוך כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם, שאם לא חטא היה לזרעו מלכות בישראל, לא על כלם. וזה טעם אל ישראל. אולי היה מולך על שבטי אמו, על בנימן ואפרים ומנשה, כי יהודה ואפרים כשני עממים נחשבים בישראל, או היה מלך תחת יד מלך יהודה, ע"כ. הרי לן כדברי הרב המחבר ז"ל דלאחר שמינו מלך אחר אפילו שאינו מזרע המלוכה כלל, מ"מ אין לדחותו לגמרי
- ↑ מלואת אבן: הנה מלבד ראיית התוס' שם דמדאורייתא שניהם ראויים נ"ל עוד ראי' לפי מ"ש בט"ז או"ח סי' קנ"ד ס"ק ז' דבקדושה לזמן לא שייך מעלין בקדש כו' עיי"ש, א"כ קשה למה אמרו שני אינו ראוי לכהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין, הא כיון דראשון חוזר לעבודתו א"כ ממילא לא נעשה זה כהן גדול רק עד זמן שיחזור הראשון, א"כ אמאי אינו ראוי לכהן הדיוט. אלא ע"כ דאף לאחר שיחזור הראשון לעבודתו ראוי גם השני להיות כה"ג ולא הוי קדושה לזמן, קצרתי ודוק