שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/כח
|
< הקודם · הבא > |
דיין. שאסור לשמוע דברי בעל דין עד שיבא חברו אם הוא מדאורייתא. כתבתי בשדי חמד במערכת האל"ף אות רט"ז דמרן חיד"א אף שביעיר אזן מערכה זו ובהשמטות דחה סברת המוכיחים מלשון הרמב"ם (עובר בלא תעשה) שהוא מן התורה דאין הכרח וכו' מכל מקום בתשובתו שבחיים שאל שהובאה בספר שיורי ברכה א"ח סי' קנ"ו אחר אות ג' הדר ביה והודה לדברי הרב לחם שלמה שהכריח שהוא מן התורה מדמנאה הרמב"ם בספר המצות דאזהרה שמענו ליושב על המשפט שלא לשמוע מאחד מבעלי הדין שלא בפני בעל דינו והוא אומרו יתעלה לא תשא שמע שוא וגם בתחילת ספר היד הוא היה מונה כל המצות ומכללא אתמר מצוה זו בסי' רפ"א ובתחלת ספר שופטים סעיף ז"ך הזכירה מכלל המצות וכו' אלו תורף דברי הרב לחם שלמה ומרן חיד"א הוסיף דגם ממה שכתב הרמב"ם בפרק י"ז מהלכות סנהדרין לאו שאין בו מעשה כגון הולך רכיל ונוקם ונוטר ונושא שמע שוא אינו לוקה מוכח דמדאורייתא הוא אלא שאינו לוקה דהוי לאו שאין בו מעשה וכו' ותמה על איזה רבנים שמהנדסים בזה אם הוא איסור תורה או אינו אלא מדרבנן כיעי"ש אלו הם הדברים שבשיורי ברכה שרמזתי בנדפס במערכת האל"ף הנ"ל ורמזתים גם במערכת הדל"ת אות כ"ג דף פ"ח ע"ג ותמיהני על שני המאורות מרבני דורינו הרב הכולל מוהר"ר שלום הדאייא והרב המופלא מוהר"ב סיתהון יצ"ו הובאו דב"ק בספר עולת איש למרנא מר קשישא אבן הראשה ראשון לציון יצ"ו בדף ע"ב דשקלו וטרו על דברי מרן חיד"א שבספר יעיר אזן שכתב דיתכן דמה שכתב דעובר בלא תעשה הוא אסמכתא דאיך אפשר לומר כן והרי מנאה מכלל המצות וכו' וכו' עי"ש ואחרי שבחסדי ה' נתפשטו ספרי שדי חמד בארץ ישראל לרוב מדוע לא עיינו במה שרשמתי אני ההדיוט בזה (שעל מה שלא ראו דברי השיורי ברכה עצמו אין לתמוה אחרי שהדברים כתובים באגב שלא במקומם אבל אם עיינו במפתחות השדי חמד במערכה זו המה ראו מה שציינתי בזה בסיעתא דשמיא) ותכל תלונותיו מעל מרן חיד"א:
ומה שהבין צדיק הראשון מוהרש"א הנ"ל יצ"ו מדברי מרן מוהרשד"ם בתשובה חשן משפט סי' ב' שסובר שהוא מדרבנן מדכתב ועוד אני אומר דאפשר דכיון דכל הדרשות נפקי מקרא דמדבר שקר ואמרינן בגמרא מנין לשנים שיושבים בדין וכו' ומאחר שאלו הדרשות מביאם בגמרא סמוכות תכופות יוצאות מפסוק דמדבר שקר כי היכי שאנו רואים שאין נוהגים בהן כמו שכתב הרמב"ם אין לפסול אם שמע כמו שאין אנו פוסלים בהנך שכתב הרמב"ם ומוהריב"ל כתב דאפילו אם פסק הדין דאין יכול הבעל דין לפוסלו עכ"ל ועל זה כתב דמבואר מדבריהם דסברי דאיסור זה מדרבנן הוא ותמה כי מדברי הרמב"ם מבואר שהוא מן התורה עמו הסליחה דאין מדברים אלו הכרח שהוא מדרבנן וכבר ראיתי שהשיגו הרב מוהרב"ס בזה והטיב אשר דבר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |