שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ד יא

כלל יא

דם ביצים שבישלו אם הוא מדאורייתא בנדפס כתבתי באות ע"ד בקיצור נמרץ ורב גדול מידידי יצ"ו בקשני לבאר הסברות וטעמן ונימוקן כי הספרים שרמזתי אינם מצויים אצלם והנני לעשות רצונו ואכתוב מחדש אות זו בעה"י דם שבשלו שנחלקו אם הוא מדאורייתא כמו שרשמתי לעיל באות טו"ב חידש הרב אהל יעקב במערכה זו אות ב' בדם ביצים שהוא אסור מן התורה (שהתחיל להתהוות בו צורת האפרוח וכו') דלא מהני ליה בישול וצליה וז"ל ונראה דאף אם נצלית או נתבשלה הביצה עדיין עומדת באיסור תורה אפילו לדעת התוספות בחולין דף קי"א ד"ה דם דדם שבשלו אינו אסור אלא מדרבנן וכן דעת הרא"ש שם בסימן ז"ך ועיין בסי' ל"ז וכן דעת הרשב"א כמו שכתב מרן בבית יוסף סוף סי' ע"ו וכן דעת הר"ן בפרק כל הבשר עלה דההיא דאין מניחין כלי תחת הבשר וכו' והכי נקטינן לקולא כמו שכתב מרן בבית יוסף סי' ס"ט בדין הדחה שאחר המליחה דנאמן עכמו"ז במסיח לפי תומו משום דאינו אסור אלא מדרבנן וכן הסכים שם מורם בדרכי משה ובשלחן ערוך בהגהה ס"ד לסעיף יו"ד) וכן הסכימו שם הרבנים טורי זהב ושפתי כהן ופרי חדש שם ובפרי חדש ריש סי' ס"ט וכן כתב עוד שם ס"ק מ"ד ובס"ק מ"ח כתב כן לדעת מרן בשלחן ערוך ומורם שם בהגהה וכן כתב בסי' ע' ס"ק ל"ה ובסי' ע"ו ס"ק כ"ו וכן כתב בקונטריס אחרון סי' ע"ו ועיין להרדב"ז בשניות ח"א סי' קצ"ט (בכל זאת) נראה לדעתי דיש מקום לחלק דדוקא בדם גמור צלול בעין אמור רבנן דאם מלחו או בישלו יוצא מאיסור תורה משום דמעיקרא היה ראוי לכפרה ונדחה על ידי המליחה או הבישול כמו שכתב רש"י בפרק הקומץ דף כ"א ע"א עלה דההיא דדם שבישלו וכו' יעי"ש וכן נראה ממה שכתב הרדב"ז שם אך דם ביצים דמעיקרא אינו דם גמור צלול בעין ואפילו הכי אסור מן התורה משום דחשיב דם ריקום כדם בשר בעין אם כן מה טעם לחלק בין חי למבושל דשקולים הם ויבואו שניהם:

ונראה להכריע דאין לחלק בזה בין חי למבושל והוא ממה שכתב שם מרן בבית יוסף בשם שערי דורא דאם נמצא דם על החלבון אחר שנתבשלו שאין מקום הקשר ניכר אן שיש לחוש שמא מקצת על הקשר מותר דספיקא דרבנן לקולא וכו' וכתב עליו מרן ומשם נלמוד לכל ספק שיולד בהן דאזלינן לקולא ומיהו הרא"ש כתב בתשובה דאזלינן לחומרא עכ"ל ואם איתא דיש לחלק בין חי למבושל מאי איריא תשובת הרא"ש דהויא בעודן חיין ברם בהאי גוונא שהביצה היא מבושלת אזלינן לקולא אף לדעת הרא"ש דדם ביצים דאורייתא משום דהוי כדם שבישלו דסבירא ליה להרא"ש דהוי דרבנן וכדכתיבנא אלא ודאי דלא שנא ותרוייהו הוו מדאורייתא וכן נראה להכריח ממה שכתב שם מורם בדרכי משה באות ה' בשם האיסור והיתר דאם נתבשלה או נצלה ביצה נוהגים לאוסרו בכל מקום שנמצא דם אמנם אם הן חיות עדיין וטרופות וכו' כתב באגודה דהוי ספיקא דרבנן ולקולא וכו' וכתב עליו מורם ונראה טעמם דאם הם שנים או שלשה ביצים נהגו להקל אבל ביצה אחת אסורה וכו' אם כן נראה לי דגם בנצלה או נתבשלה דנוהגין איסור היינו דוקא אותה ביצה אבל נתבשלה עם אחרים אין לאסור עכ"ל וכן כתב בהגהה סעיף ד' ואם איתא דיש לחלק אפילו באחת יש להתיר כל שהיא מבושלת דהוה ליה מדרבנן ובספיקא אזלינן לקולא לדעתו שסובר כן לדינא כנז"ל אלא ודאי דלא שנא וכן נראה דעת הרבנים טורי זהב ושפתי כהן ופרי חדש שקיימו וקבלו פסק מורם לאסור לעולם בביצה אחת בין חיה בין מבושלת הגם הלום ראיתי להרב מוהר"י עיאש בספר בית יהודה בחלק א"ח סוף סי' נו"ן דנראה שסובר דבדם ביצים נמי יש להקל בדם שבישלו ובמקומי אני עומד מהראיות שכתבתי עד כאן דברי הרב אהל יעקב שרמזתי בנדפס וכתבתי שמר תלמידו פקפק על זה:

ואלה דברי מר תלמידו הרב תפארת אדם בשו"ת חלק יו"ד סי' ח' אות ו' ביצה שנתבשלה בקדרה ואחר כך בשלו בה תבשיל ואחר שנאכל התבשיל נמצא דם בביצה ואין ידוע אם היה בתבשיל ששים נגד הביצה אין להתיר הקדירה מטעם דאף אם היה הדם במקום האוסרו אין איסורה אלא מדרבנן דקיימא לן דם שבישלו אינו אסור אלא מדרבנן דבשלמא אם נתברר תחילה ואחר כך נפלה למקום אחר דבשעת נפילה כבר היה הדם מבושל ואין איסור בתערובות אלא דרבנן אז היינו דנים בתערובת זה אם נשפך ולא נודע שיעורו מותר כיון דעיקר האיסור מדרבנן ויש ספק אם נתבטל אזלינן לקולא אבל בנדון דידן דבתחילת נפילתה עדיין לא נתבשל הדם ובשעה שהתחיל להתבשל עדיין אסור מן התורה כבר נאסרה הקדרה מספק בית יהודה חא"ח סי' ן' וצריך להתישב בדבר לפי החילוקים שנאמרו בההיא דספק איסור תורה שנתגלגל להיות איסור דרבנן עיין להפרי חדש בכללי ספק ספיקא סי' ח' ובכנסת הגדולה שם ס"ק קס"ה זרע אמת חי"ד סי' י"ז וכ"ה ושאר תשובות ועיין ש"ע בסי' צ"ח בדין נשפך ובערך השלחן א"ח סי' קס"ב ותס"ז ועוד עיין טורי זהב סי' ס"ט ס"ק כ"ה ונקודות הכסף ופרי חדש שם ס"ק מ' ומ"ד דלכולי עלמא חשיב דרבנן יע"ש ועיין בספר אמונת שמואל סי' כ"ח פרי חדש סי' צ"ח סק"ט גנת ורדים חלק יו"ד כלל א' סי' כ"ט ושוב ראיתי למורי הרב המופלא מוהר"י מנשה נר"ו בספר אהל יעקב מערכת הדל"ת דרמי ומקשי על דברי הרב הנזכר והעלה בראיות דלגבי דם ביצים לא שייך לומר דם שבישלו והוי מן התורה אף אחר בישול ונתן טעם לדבר יעויין שם וכל לגבי דידי אחר המחילה רבה לא מיסתבר כעת וצריך עיון עכ"ל ועם שאיני כדאי להכריע לכאורה נראה לי הדל שלדברי הרב שומעין על פי הוכחותיו מדברי מרן בבית יוסף ומדברי הרמ"א הנז"ל וראיתי עתה להגאון ערך השלחן ביו"ד סי' ס"ו אות ז' שהביא תשובת הרב בית יהודה הנ"ל ושקיל וטרי בדב"ק וכתב בתוך דבריו ובלאו הכי בדם ביצים נראה כיון דאיסורו משום חשש ריקום אפילו נתבשל אסור מדאורייתא לכולי עלמא עכ"ל ומצאנו חבר לסברת הרב אהל יעקב:

גם השגתי ספר דברי שאול (יוסף דעת להגאון שואל ומשיב) וראיתי בסי' ס"ו סעיף ד' דקאי בשיטה זו והוא שנשאל במה שאירע שהיה דם בביצה ומשחו בו החלות ונאפה ונתבשל מה דינו והרב מוהר"י מסקאהל הורה כמו שכתב החכמת אדם כלל כ"ט סעיף ח' דצריך ליטול כדי נטילה ואחד הראה לו דברי הפרי מגדים בשפתי דעת ס"ק יו"ד דחולק על הכנסת הגדולה דכיון דדם שבישלו אינו אלא מדרבנן שוב הוי ספק בדרבנן ושאל היאך הדין ולדעתי דברי הפרי מגדים תמוהים דדם מרוקם אינו דם שבישלו דסתם דם כל שבישלו אינו ראוי למזבח ואינו חייב עליו מן התורה אבל דם מרוקם שהוא אסור משום אפרוח שוב אסור משום נבלה וגם כשנתבשל הוה ליה כבשר נבלה ושרץ וזה כונת הכנסת הגדולה שחולק על הש"י וזה ברור כשמש (אמר המחבר דברי הכנסת הגדולה הביאותים לקמן טרם ראותי דברי הגאון הללו והייתי מבין מדבריו שסובר שהוא רק מדרבנן וגם עתה לדידי חזי מפשטיות דבריו שסובר שהוא מדרבנן והמעיין יכריע) וראיתי בכריתי ופליתי כאן סק"ג שגם הוא נאחז בסבך והקשה גם כן דהא הוי דם שבשלו ובמח"כ לא ק אבי וראיתי שבתוך דבריו הרגיש קצת בזה וכתב דהואי דיש בה ריקום הוי דם בשר ולא מחמת ריקום דהא בשר ריקום הוי דרבנן וע"כ מחמת דם ובמחכ"ת זה אינו דכל שכבר נעשה בשר באמת מותר כדאמרו בתמורה דף ל"א וכן כשהוא מלא דם אבל טיפת דם אסור מן התורה כדכתב השפתי כהן כאן סק"ד ובסי' פ"ו ס"ק ס"ב וכן כתב בחכמת אדם בהדיא ואם כן מה ענין דם שבשלו בזה וכו' שוב ראיתי בפרי חדש סי' פ"ו ס"ק כ"א כ"ב ובתבואות שור סי' ט"ו שהאריכו בענין זה והביאו שם דברי הסמ"ג ודברי האיסור והיתר כלל מ"ב דין ה' דדם ריקום אסור משום דם נבלה והוא סיוע למה שכתבתי ומה אעשה שהתבואות שור שם מפרש הכל משום דם וכתב דדם שבישלו דרבנן ואני בעניי נראה ברור דזה אסור משום דם נבילה ואף בנתבשל אסור מן התורה ועי"ש מה שכתב בשם הר"ן עכ"ל והנה גם הוא תנא דמסייעא לדעת הרב אהל יעקב דבדם ביצים לא שאני לן בין חי למבושל ואף מבושל אסור מן התורה:

ומדברי מרן החבי"ב בכנסת הגדולה שציינתי בנדפס והם בסימן ס"ו אות ל"ד הביא דבריו הרב יד דוד בסי' ס"ו הגהות בית יוסף אות ו' מתבאר דדם ביצים שוה לשאר דם ולמאן דאמר בעלמא דם שבישלו אסור מדרבנן הכי נמי לדידיה הדין כן בדם ביצים שכתב ביד דוד וז"ל אפילו למאן דאמר דם בצים דאורייתא כשנמצא אחר שנתבשלה ספיקו להקל דדם שבישלו אינו עובר עליו והוי ספיקא דרבנן ואי משום ריקום דביצה הא נמי דרבנן כדאיתא באלו טרפות וכמו שכתב המחבר בשם הרמב"ם בסי' פ"ו כן כתב שארית יהודה בהגהותיו הביאו הרב כנסת הגדולה אות ל"ד ותמה עליו דעל כל פנים אף דליכא לאו אסור מדבר תורה כמו שאמרו בפרק כל הבשר מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא ופירש רש"י וכו' ואיך יהיה ספיקו להקל ולזה נוטים דברי הכנסת הגדולה לעיל סי' ח' הגהות בית יוסף אות מ' דף ח' ע"ג במה שהקשה להרב מהרע"י שכתב דלדעת רש"י והרז"ה דם שבשלו או מלחו עובר עליו ואף לשאר מפרשים דאינו עובר עליו וליכא איסור תורה אימא אינו עובר להיות כרת אבל איסור תורה איכא יעי"ש עכ"ד הרב יד דוד שציינתי בנדפס ומבואר שסובר שגם דם בצים הוא כשאר דם וכמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו:

עתה ראיתי להגאון בפלתי סי' ס"ו סק"ג על מה שכתב רמ"א בסעיף ד' וכן אם נתבשלה או נצלה ביצה ולא ידעינן אם הוא במקום האסור וכו' כתב וז"ל ואני לא אדע מה אידון בזה הלא כל איסורו של הך משום דם דהואיל דיש בה ריקום הוי דם בשר ולא מחמת ריקום דהא בשר ריקום ודאי דרבנן אלא כל האיסור משום דם וכן כתבו התוספות והפוסקים ואם כן כשנתבשל הא הוי דם שבשלו דמותר מן התורה ורק איסור דרבנן דכי והיה דם זה חמור מדם שחייבים עליו ומותר בבישול ומכל שכן זה ואם כן לעולם אין כאן ספק איסור של תורה רק דרבנן מכל שכן אם לא ידעינן שהיה במקום האוסרו אם כן הוי ספיקא דרבנן לקולא ולא איתחזק איסורא דילמא לא היה במקום הצירוף והעמד ביצה על חזקת היתר וצריך עיון כי מחברים לא דברו בזה ולדעתי בביצה בשולה יש להקל בכל אופן ואינו רק ספק דרבנן עכ"ל הרי דפשיטא ליה דכשכתבו הפוסקים דדם שבישלו דרבנן הוא גם בדם בצים אלא דתמיה לי שנראין דבריו סותרים למה שכתב בריש סי' ס"ט בפליתי שהביא מה שרוב הפוסקים האחרונים תפסו שיטת רבותינו בעלי התוס' דאינו אלא מדרבנן וכתב ליישב מה שמקשים על שיטת רש"י ובסוף דבריו כתב שגם הרמב"ם דעתו כרש"י וכן דעת הרי"ף דהעתיק הך מימרא דהלב קורעו דאיירי בלב עוף ותמהו מאי נפקא מינה יש לדינא שהעתיקו אלא ברור דלכך העתיק להורות נתן דלב בהמה עובר דדם שבשלו דרבנן וכן הרא"ש העתיק הך דנראה מדרבנן בכמה דוכתי דמסתפק בדם שבשלו והמחבר בהלכות בשר בחלב העתיק לשון הרמב"ם בב"ח דאין עובר משום בשר בחלב משמע משום דם עובר ולכן צ"ל דהאחרונים תפסו זה לעיקר דם שבשלו אין בו אלא איסור דרבנן דלענ"ד צ"ע עכ"ל הרי ששיטת האחרונים רחוקה היא בעיניו ולדעתו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ומרן בשלחן ערוך סוברים דדם שבשלו עובר עליו ואם כן אינו מובן על מה הצריך עיון בסי' ס"ו הנ"ל על מה שכתב הרמ"א אם נצלה או נתבשלה וכו' גם בסימן פ"ז בכרתי ס"ק י"ג דקדק מדכתב מרן במבשל דם בחלב דאין לוקין באכילתו משום בשר בחלב דמשום דם חייב (אלא שסיים דלמאי דקיימא לן דם שבשלו דרבנן אף משום דם ליכא הא מיהא לפי דעתו בדעת מרן וכן דעת הרמ"א שלא חלק עליו בזה לא ידעתי מאי קשיא ליה בסי' ס"ו מאחר שהוא סובר שדעתם דדם שבשלו עובר כמו שדקדק מדברי מרן בסי' פ"ז):

והנה מה שרמז מדברי הרי"ף כונתו למה שכתב בפרק כל הבשר בפסקא דהלב קורעו ומוציא את דמו גרסינן בכריתות תנן התם הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר רב לא שנו אלא לב עוף שאין בו כזית אבל לב בהמה הואיל ויש בו כזית ענוש כרת מתיבי וכו' (הביא כל הסוגיא דכריתות) ולזה כתב שתמהו למה העתיק זה הרי"ף וכתב דנראה ברור שרצה להשמיענו שאף שבשלו עובר עליו בלב בהמה דדם שבישלו אסור מן התורה ותמיהני שהר"ן כתב שם על דברי הרי"ף דהא דלב בהמה הואיל ויש בו כזית ענוש כרת היינו דוקא אם אכלו כשהוא חי אבל בשלו אפילו בלב בהמה אינו חייב כרת דהא קיימא לן דדם שבישלו אינו עובר עליו כדאיתא בפרק הקומץ רבה דף כ"א אלא משום דמתניתין קתני סתמא אינו עובר עליו ומשמע אפילו אכלו חי מוקמינן לה התם בכריתות בלב עוף אבל במבושל אפילו בלב בהמה לא מיחייב וזה שלא כדברי רש"י שכתב דבלב בהמה דאית ביה כזית עובר עליו אם לא קרעו אחר בשולו עכ"ל הרי דהר"ן מפרש דברי הרי"ף באכלו חי ולא בשבשלו דכשבשלו אינו עובר עליו כלומר ואינו אסור אלא מדרבנן כמו שכתב הרב אהל יעקב שהבאתי דבריו בראש אות זו בשמו בפרק כל הבשר בסוגיא דאין מניחין כלי תחת הבשר:

ואף שאין מזה הכרח שסובר הר"ן שהוא מדרבנן שהרי בשני המקומות הנ"ל (בהא דהלב קורעו ובהך דאין מניחין כלי תחת הבשר) כתב (בסוף ד"ה ומיהו) דדם שבישלו אינו עובר עליו ואפשר שכוונתו לומר דאינו עובר בלאו הא איסורא דאורייתא איכא ולא ידעתי מנא ליה להרב אהל יעקב להבין מדבריו שסובר שאינו אלא מדרבנן ועוד תמיהני עליו דלפי הנראה לא נוכל להחליט כן בדעתו שהרי כתבו בשם הר"ן בחידושיו לחולין דף ק"ך ע"א ד"ה תנן דמדתנן חומר בחלב מבדם וכו' ולא תנן חומר בחלב שעובר במבושל מה שאין כן בדם שמעת מינה דלא כזעירי במנחות כלומר דאמר זעירי במנחות דף כ"א דם שבשלו אינו עובר עליו הרי דמוכיח ממתניתין דדם שוה לחלב דעובר גם במבושל דלא כזעירי ואיך נוכל להחליט בדעתו שסובר שאינו אלא מדרבנן הא מיהא חזינן שהר"ן בהלכות על דברי הרי"ף בההיא דהלב קורעו מפרש לדברי הרי"ף בלב בהמה דמיירי בדם חי ולא במבושל וזה כנגד היסוד של הגאון בפליתי הנ"ל והרי הרא"ש שם בסימן כ"ה העתיק גם כן הסוגיא דכריתות ובסי' ז"ך כתב ואף על גב דדם שמלחו אינו עובר עליו כדאיתא בפרק הקומץ מכל מקום מתחילה היה מדאורייתא עד שלא נתבשל עכ"ל ומתבאר שסובר שאחר שנתבשל אינו אסור מן התורה כלל שהרי כתב שמתחילה היה מדאורייתא דמוכח דמה שאמר דאחר שבישלו אינו עובר כלומר אינו אסור מן התורה ומה שכתב הגאון בפליתי בדעת מרן בהלכות בשר בחלב כנראה כונתו למה שכתב בסי' פ"ז סעיף ו' במבשל דם בחלב עיין במה שכתבתי לקמן (בד"ה וראיתי להרב אח"א) (נחזור לדאתאן עלה בדם בצים שבישלו אם איסורו מדרבנן):

וידידי הגאון מוהרי"מ עפשטיין אבד"ק נאווארדק יצ"ו בספרו ערוך השלחן ליו"ד שנדפס מקרוב כתב בסי' ס"ו אות כ"ט באיסור דדם ביצים אין הפרש בין שנתערבה עם אחרות בצונן או בשלם או טיגנם יחד אף דיש לומר דבבישול נותן טעם יותר מכל מקום נגד זה יש לומר דלרוב הפוסקים דם שבישלו הוא רק איסור דרבנן ולכן גם בבישול או בטיגנן במין במינו בטל ברוב ובאינו מינו צריך ששים ובמינו ואינו מינו אמרינן סלק וכו' דבבישול ניתוסף עוד קולא דבדם גמור הוא רק דרבנן לרוב הפוסקים וכל שכן בדם בצים עכ"ל הנה בהאי מלתא כהנא לא מסייע כהנא שכבר כתבתי שהגאון ערך השלחן (הספרדי) סבירא ליה דדם בצים לכולי עלמא אסור מן התורה ואילו הרב הנ"ל יצ"ו איפכא מסתברא ליה דדם בצים קיל משאר דם שנתבשל ותפס שיטת הגאון בפליתי סי' ס"ו הנ"ל דדם ביצים שבישלו הוא דרבנן ומה שהעדיף צד הקל בדם ביצים משאר דם הוא דאם בדם דעלמא דלכולי עלמא אסור מן התורה דינא הוא דמבושל אינו אלא מדרבנן כל שכן בדם בצים דאעיקרא אינו פשוט דבחי אסור מן התורה דהא איכא מאן דסברי דאינו אסור אלא מדרבנן דודאי יש לנו לומר דאף למאי דקיימא לן דאסור מן התורה מבושל אינו אסור אלא מדרבנן וכתב כן לפי שלא ירד לסברת הרב אהל יעקב דדם דעלמא שהיה ראוי לכפרה הוא שכשנתבשל ונדחה מהיות ראוי לכפרה הוא דנחית דרגא ואינו אסור אלא מדרבנן אבל דם בצים שלא היה ראוי לכפרה ובכל זאת אסרתו תורה יש לומר שגם מבושל אסור:

וכן מתבאר מדברי מרן מוהרד"ף בספר מזמור לדוד בסי' ס"ו דף מ"ו ע"ב (בד"ה ועפי"ז) וז"ל ועל פי זה נראה ללמוד במה שנוהגין ליתן בצים שלמות בתוך החמין שמטמינים בערב שבת לשבת ובשעה שמטמינים יש בקדרה רוטב הרבה והתבשיל הולך ומצטמק עד שעת הסעודה והבצים הם תוך הרוטב וכו' יש להקל אם נמצא דם סתם דמסתמא אחר בישול אין ניכר כל כך מקומו וכל שכן באלו שמצטמקים ואין ניכר מקום הקשר כלל ואם כן לא מבעיא אם יש בצים אחרים דהיתרא דפשיטא דאמרינן סלק את שאינו מינו כאילו אינו ומינו רבה עליו ומבטלה דאין כאן אלא ספק דרבנן על ידי תערובת כדכתב הפרי חדש לעיל אלא אפילו ליכא בצים אחרים רק התבשיל דהוי מין באינו מינו דבעינן ששים מן התורה אפילו ליכא ששים כנגד הביצה שרי דאיכא כמה צדדים להקל חדא דאפילו הוי דם ריקום ממש אף למאן דאמר דאסור מן התורה אין כאן אלא איסור דם והרי רוב הפוסקים סברי דם שבישלו אינו אלא מדרבנן וכו' אם כן ליכא אלא ספק דרבנן על ידי תערובת וכל שכן דליכא אלא טעמא גרידא ולא ממשו וכל שכן בהצטרף מחלוקת הפוסקים אם דם ריקום הוי בחלמון או בחלבון ואם כן כל היכא שנמצא משניהם יש לעשות ספק ספיקא וכו' אלו תורף דב"ק הצריכים לענייננו הרי מפורש יוצא מפה קדשו דגם בדם ביצה מבושלת דינא הוא דאינו אסור מן התורה לדעת הסוברים והיא דעת רוב הפוסקים דדם שבישלו אינו אלא מדרבנן:

וראיתי להרב אח"א בספר ויקרא אברהם בחלק יו"ד סי' א' (בד"ה ומוהרד"ף) דשקיל וטרי בדברי המזמור לדוד הנ"ל ועל מה שכתב דגם אם הוא דם ריקום אין כאן אלא איסור דם ולרוב הפוסקים דם מבושל הוי איסורא דרבנן כתב דיש להסס בזה לדעת מרן בסי' פ"ז סעיף ו' במבשל דם בחלב שכתב לשון הרמב"ם שהוא פטור ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב מוכח אבל משום דם לוקה וכמו שכתב שם בבית יוסף ועיין בכנסת הגדולה שם אות ל"ד ולהרב ערך השלחן שם אות ז' אבל כשיש שם בצים אחרים עמה בזה הוא דשרי בשופי לדעת מרן ומורם וכן כתב גם הרב ערך השלחן אות ח' הנה דברי הרב ערך השלחן שציין הם בסי' ס"ו ונראה שגם מה שמציין לכנסת הגדולה כונתו לסימן ס"ו ואין מצוי אצלי ואחר המחילה רבה איני יודע מה יש להסס בזה שהרי מרן מוהרד"ף בירר טעמו ונימוקו שרוב הפוסקים סוברים דדם שבישלו אינו אסור אלא מדרבנן ואם כן אף דמדברי הרמב"ם (ואין לוקין משום בשר בחלב) מוכח שסובר דלוקה משום דם כמו שכתב בבית יוסף שדעת הרמב"ם כדעת רש"י מכל מקום ליתיה בהכחשה שדעת רוב הפוסקים שהוא רק מדרבנן ונוכל לסמוך עליהם ומה גם דיש סוברים שגם מרן בסי' ס"ט בבית יוסף ובשלחן ערוך (בדין הדחה שאחר המליחה) סובר כן וממה שהעתיק (בשלחן ערוך) לשון הרמב"ם אין לוקין משום בשר בחלב אין סתירה לזה שיש לומר דכשחבר השלחן ערוך נחית לדקדק בלשון הרמב"ם דנקט לשון יחיד ואין לוקין על אכילתו (ולא אמר על אכילתם) ומשמע ליה בכונתו כמו שכתב הגאון בית חדש דקאי רק אמבשל בחלב מתה דעל זה אינו חייב משום בשר בחלב אבל חייב משום שם אחר והיינו משום נבלה אבל בדם בחלב אינו חייב גם משום דם ועוד אפשר לומר וראיתי שכן כתב גם ידידי הגאון מוהרש"ל מוילנא יצ"ו בהגהותיו לקונטריס מטה יהונתן שבאשלי רברבי החדשים בסי' פ"ז הנ"ל וז"ל ועל מה שהעתיקו הטור והמחבר לשון הרמב"ם ואף דהם ודאי סבירא להו דדם שבישלו דרבנן וכדכתב הטור בסוף סי' ע"ו בשם הרשב"א בהדיא וכן המחבר מבואר בכמה מקומות דסובר כן דהוא מדרבנן וכבר העיר בזה הדרישה כאן אני אומר דלא קשיא מידי כיון דהאידנא ליכא מלקות לא חשו לדקדק בזה וכעין זה מצינו בכמה מקומות עכ"ל יצ"ו ובזה יש ליישב דברי רבינו עקיב"א בתשובה סי' ל"ח שהעיר על מרן שכתב בסי' ס"ט דבשר ששהה שלשה ימים אם נתערב ברוב מותר ולמה לא כתב דמותר לערב לכתחלה דהא הוא פוסק בסי' צ"ט דבדרבנן מותר להוסיף ולבטל ותמה עליו ידידי הגאון אבד"ק ליאדי יצ"ו בספרו כרם חמד ריש חלק ב' וז"ל והוא פלא דהא מבואר בסי' פ"ז סעיף ז' דעת המחבר דדם שבשלו דאורייתא וצריך עיון גדול עכ"ל ולפי האמור אין כאן תימה דיש לומר דרבינו עקיב"א משמע ליה בדעת מרן כמו שכתבתי אני הדל או כדכתב הכהן הגדול הנ"ל יצ"ו:

הן אמת דלכאורה נראה מדברי הגאון שפתי כהן שם בס"ק ט"ו שמייחס למרן דסובר דדם שבשלו מן התורה הוא שעל מה שכתב מרן ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב כתב וז"ל ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב כלשון הזה כתב הרמב"ם ומשמע דעתו דמשום בשר בחלב הוא דאין לוקין על אכילתו הא משום דם לוקין על אכילתו אף שבשלו דסבירא ליה דם שבישלו עובר עליו מיהו אנן קיימא לן דדם שבשלו או שמלחו אינו אלא מדרבנן וכמו שכתבתי בסי' ס"ט ס"ק ל"ט ובכמה דוכתי עכ"ל הרי שמדקדק מלשון הרמב"ם והוא לשון מרן דדם שבישלו הוא מדאורייתא וחידוש הוא שהרב הנ"ל יצ"ו לא נרגש מדברי השפתי כהן הללו אך נראה דיתכן להעמיס בכונת השפתי כהן דכל לגבי מרן פשיטא ליה לומר שאין לשונו בזה מדוקדק דכיון דהאידנא ליכא מלקות לא חש לדקדק והעתיק לשון הרמב"ם כמות שהוא ורק לדעת הרמב"ם (שדרכו לדקדק בכל כיוצא לזה) הוא שכתב דמשמע שסובר דלוקין משום דם משום דדם שבישלו עובר עליו דיקא נמי דקאמר משמע דעתו וכו' ולא אמר סתם משמע או משמע דעתם להורות נתן שכונתו על לשון הרמב"ם דמניה סליק ולא על לשון מרן המחבר (ומה שציין השפתי כהן למה שכתב בסי' ס"ט ס"ק ט"ל דקיימא לן דם שבישלו דרבנן איני יודע איזה טעות יש בדפוס כי שם לא דבר מזה ובס"ק מ"ב הזכיר מה שכתב מרן בבית יוסף גבי נאמנות עכומ"ז במסיח לפי תומו בהדחת הבשר דמהני משום דדם שמלחו דרבנן ואין דעתי נוחה שלזה נתכוין ובמקום ט"ל צריך להיות מ"ב):

ואם כנים אנחנו בזה בכונת הרב שפתי כהן יש ליישב מה שהקשה הרב פרי מגדים בסי' ס"ט בשפתי דעת ס"ק ז"ן על מה שנתלבט השפתי כהן שם בס"ק מ"ב למען דעת למה השמיט מרן בשלחן ערוך סעיף יו"ד דנאמן עכומ"ז מסיח לפי תומו בהדחת הבשר ותירץ השפתי כהן משום שבבית יוסף כתב הטעם דנאמן משום דמאי דקיימא לן דאין מסיח לפי תומו נאמן אלא בעדות אשה היינו דוקא באיסור תורה אבל דם שמלחו דאיסור דרבנן הוא מהני ביה מסיח לפי תומו ובסי' קל"ז הביא מחלוקת אי מהני מסיח לפי תומו בדרבנן וסתם כמאן דאמר דלא מהני ולכן גם כאן אזיל לשיטתיה שבסימן קל"ז לכן השמיט הא דמסיח לפי תומו להדחת הבשר אלו תורף דברי הרב שפתי כהן ועל זה הקשה הרב פרי מגדים שהיה לו ליישב בדעת מרן דאזיל לשיטתיה שבסימן פ"ז סעיף ו' דדם שבשלו אסור מן התורה ולכן אין מסיח לפי תומו נאמן ולפי מה שכתבתי בכונת הגאון שפתי כהן דמה שדקדק דדם שבישלו אסור מן התורה אינו אלא אליבא דהרמב"ם אבל אליבא דמרן מודה הוא שאין הכרח מלשונו שיש לומר דמשום דלא נפקא מינה בזמן הזה לא דקדק והעתיק לשון הרמב"ם אבל אפשר שלדינא סובר דדם שבישלו דרבנן ולכך הוצרך ליישב לדעת מרן על פי שיטתו שבסימן קל"ז דגם באיסורין דרבנן לא מהני מסיח לפי תומו:

והנה בשפתי כהן סי' ס"ט ס"ק ז"ן הקשה על מה שכתב מרן בסעיף י"ד דבשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה שנתערבה בטלה ברוב דאמאי בטלה ברוב הא בסי' ק"ט פסק דיבש ביבש מין בשאינו מינו צריך ששים שאם יבשלו יתן טעם והכא נמי הדם יתן טעם בבשר וכתב דלמוהרא"י ומרן לא קשיא דיש לומר כיון דבשר ששהה וכו' היא חומרת הגאונים לא גזרו כוליה האי וכו' ועל זה נרגש בשפתי דעת שם שהיה לו לתרץ דלמוהרא"י ומרן לא קשיא משום דדם שבישלו או מלחו הוא רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן יבש ביבש באינו מינו חד בתרי בטיל ולא בעינן ששים ויישב לזה דהא ליתא דהא דעת מרן בסי' פ"ז סעיף ו' דדם שבישלו אסור מן התורה ולכן הוצרך לטעם דבשר ששהה וכו' אינו אלא חומרת הגאונים ולא גזרו כוליה האי עי"ש ואזיל לשיטתיה בהבנת דברי מרן והשפתי כהן שבסימן פ"ז הנ"ל וכבר כתבתי הנראה לדעתי העניה בכונתו ולפי דרכינו יש לומר דמה שהוצרך ליישב לדעת מרן משום שאינו אלא חומרת הגאונים וכו' הוא משום דלא ברירא ליה בדעת מרן אי סבירא ליה דדם שבישלו מדרבנן רק דאין לנו הכרח לומר שסובר מרן שהוא מן התורה שיש לומר שלא דקדק משום דאין נפקותא בזמן הזה אבל יוכל להיות גם כן שדעתו באמת שהוא מן התורה ודבריו שבסי' פ"ז סעיף ו' הם בדקדוק ולכן הוצרך לטעם דבשר ששהה שלשה ימים אינו אלא חומרת הגאונים ומר בריה דרב שפתי כהן בנקודת הכסף ומרן הפרי חדש בס"ק מ"ח יישבו דברי מרן והרמ"א על פי מאי דמשמע להו דסברי מרנן דם שבשלו אינו אלא מדרבנן עי"ש וידידי הגאון אבד"ק דובנא יצ"ו בספרו כלילת המנורה נמשך אחר דברי הגאון שפתי דעת שמרן פ"ז סעיף ו' סובר דדם שבשלו עובר עליו והחליט שבודאי דעת המחבר (מרן בשלחן ערוך) דדם שבשלו או מלחו הוי דאורייתא ובדעת הרמ"א כתב שמדברי האחרונים במקומות הרבה נראה שסוברים בדעתו שהוא רק מדרבנן עי"ש ומדבריו בשם האחרונים בדעת הרמ"א ה"ן עוזר וסומך למה שכתבתי שאין הכרח מלשון מרן בסי' פ"ז סעיף ו' הנ"ל שאם מוכרח לומר שסובר מרן שהוא איסור תורה היה לו להרמ"א שם להגיה עליו כי היכי דלא נימא דשתיקתו הודאה היא אלא ודאי אין הכרח מלשון מרן כאמור (נחזור לדאתאן עלה אם דם בצים מבושל הוא מן התורה):

והרב טהרת המים (ספר התורה הזה השגתיו שנים רבות אחר שנדפסו בעה"י ספרי שדי חמד) במערכה זו אות מ"ב (בד"ה אבל) דף י"ב ע"א כתב בתוך דבריו דהרב מוהרי"מ בספר אהל יעקב סובר דגם אם נתבשלה או נצלה הביצה אסור מדאורייתא מה שאין זה לכל הפוסקים האחרונים מכל מקום גם הם מודים דקודם בישול אסור מן התורה עכ"ל ולא גילה לנו מי הם האחרונים שאין סוברים כדעת הרב אהל יעקב על כל פנים העד העיד שדעת הפוסקים האחרונים היא שגם דם ביצה לאחר בישול אינו אלא מדרבנן ולהלן הביא דברי הרב מזמור לדוד הנז"ל עי"ש ובקונטריס שיורי טהרה במערכה זו אות י"א כתב וז"ל והרי"מ בספר אהל יעקב גבי דם בצים הביא להקת הפוסקים דסברי דם שבישלו הוי דרבנן אלא דיצא לחלק בדם בצים דהוי מחשש ריקום דהוי דאורייתא דלא כבית יהודה סימן ן' ותימה דלא זכר שר מדברי השארית יהודה שהביא כנסת הגדולה בסי' ס"ו ס"ק ל"ד שכתב דגם בדם בצים דדם שבישלו דרבנן וגם הכנסת הגדולה השוום יחד וגם לא זכר דהר"ם ד"ב סי' כ"ט הסכים דבל"ה בריקום בלא דם אין כאן אלא איסור דרבנן ואם כן כשנראה בו דם הוי כדם בשר דעלמא שגם הוא מודה דאם בישלו הוי דרבנן וכן הסכים הרב זרע אמת להקל גם בדם בצים ביו"ד סי' כ"א עכ"ל ובאות ט"ו כתב וז"ל וכל שכן אם בישל הביצה בתערובת הנזכר דניתוסף עוד איסור דרבנן ממש לרובא דרבוואתא אפילו אם היה במקום האיסור דדם שבישלו דרבנן כדכתב בספר מזמור לדוד בסי' ס"ו ולדעתי גם דעת מרן בבית יוסף ובשלחן ערוך סי' ס"ט כן וידעתי דיש מי שחילקו דבדם בצים לא נאמר זה ברם לדעתי לא חיישינן להו והנם מועטים והכרעותיהם אינן הכרעות ולרוב שומעין דודאי בכי האי גוונא בטל ברוב אפילו בשאינו מינו עכ"ל הנה הרב הנ"ל אף שראה סברת הרבנים ערך השלחן ואהל יעקב הנ"ל החליט לומר דלא חיישינן ולרוב שומעין:

ולא עוד אלא שגם הרב אהל יעקב לפי הנראה מיחלפא שיטתיה בזה דבאהל יעקב הנ"ל כתב דבדם ביצה לא מהני בישול להוציאו מאיסור תורה ואילו הרב תפארת אדם בסי' ח' אות ב' כתב בשמו בהיפך והוא ששם כתב בבצים הטרופות בקערה ונמצא דם באחד מהם והיה ספק אם היה במקום האוסרו דנקטינן בפסק הרמ"א להתיר התערובת הואיל ובלאו הכי חד בתרי בטיל ואם נמצא על החלמון אף שגם זה הוא ספיקא דדינא יש לאסור התערובת דנקטינן כדעת מרן דעל החלמון אסור ואם נתערבה שלא במינה אף אם הוא ספק אם הוא במקום האוסרו יש לאסור התערובת משום דשלא במינה לא אמרינן חד בתרי בטיל ואם נתערבה במינה ושלא במינה אמרינן סלק את שאינו מינה וכו' וסיים וכל שכן אם התערובת הוא על ידי בישול דיש להקל דקיימא לן דם שבישלו אינו אסור אלא מדרבנן כבסימן ס"ט ובכנסת הגדולה סוף ס"ק ל"ד וכו' כל זה כתב הרב תפארת אדם בשם מר רבו הרב מוהר"י מנשה ששרטט וכתב לו בענין זה וסיים הרב תפארת אדם וז"ל ומה שכתב מורי הרב וכו' וכל שכן אם התערובת הוא על ידי בישול עיין לקמן בשם הרב בית יהודה סי' ן' עכ"ל וכונתו למה שכתב באות ו' שהבאתי דבריו למעלה (בד"ה ואלה דברי) ויפה העיר בספר זכרנו לחיים ח"ב בדף כ"ט אות ב' על הרב תפארת אדם (הנ"ל בד"ה ואלה דברי) שכתב על דברי רבו ולא מסתבר וכו' והיה לו לתמוה שדבריו סותרים למה שכתב הוא עצמו בשמו באות ב' שגם בדם בצים כתב אם בישלו אינו אסור אלא מדרבנן וספר עין המים (להרב אהל יעקב הנ"ל שציינו בזכרנו לחיים ובתפארת אדם אות ב' בהגהת הרב המגיה לא היה מצוי אצלי ולכן ציינתי בנדפס לעיין בספר זכרנו לחיים הנ"ל והוה משמע לי דהני מילי דמר סתראי נינהו אמנם עתה בבואי אל הארץ הטובה וידעתי שנמצא בהישיבות דפה יכב"ץ שלחתי אחריו וראיתי שבדף ב' אות ה' הובאו שם כל הדברים אשר כתב בשמו בתפארת אדם אות ב' הנ"ל ובמה שכתב וכל שכן אם התערובת הוא על ידי בישול וכו' (עד ובכנסת הגדולה וכו') מסיים שם וז"ל ומכל מקום לדעתי זה אינו דגבי דם ריקום לא שייך לומר דם שבשלו וכמו שכתבתי במקום אחר עכ"ל הנך רואה שהכל שפה אחת ודברים אחדים ואין נסת"ר מחמתו ובתפארת אדם כנראה נשמטו דברי הסיום הזה שמבואר שדעתו היא לקושטא דדם בצים שבשלו הוא מן התורה וכדעת הגאונים שהבאתי למעלה ערך השלחן (הספרדי) ודברי שאול וכו' ועיין לקמן בדברי ידידי הגאון אבד"ק ראוונא יצ"ו בסק"ו מה שכתב בענין זה:

ועל מה שכתבתי בנדפס באות ע"ד בענין זה כתב לי ידידי הרב מוהר"ר אשר זעליג מערטרעפאל מעיר באר יצ"ו וז"ל לענין דם בצים שבישלו אי הוי מד"ת הביא דיעות חלוקות בזה יעוי' בשפתי דעת ס"ו (סימן ו') ס"ק יו"ד בד"ה הכנה"ג וכו' דעתו דעל ידי בישול היא דרבנן יעו"ש אמנם הה"ג מלבוב בהגהות יד שאול חולק עליו דבלא הדם שאפי' זרקו הביצה עצמה אסורה כמו ביצת נבלה ודאי אף לאחר בישול יעו"ש וצ"ע אם לצדד בתערובות בה"מ על כל פנים היכא שהיה הדם בודאי במקום האוסר בנתערב במינו או בספק ובא"מ עכ"ד יצ"ו אחר איזה שנים קבלתי עוד הערות רבות על דברי שדי חמדתי וייחדתי לזה קונטריס הערות ובענין זה אתה תחזה בקונטריס הנ"ל סי' קט"ז ד"ה וכן:

וידידי הגאון מוהר"ר יצחק שלמה יואל יצ"ו אבד"ק ראוונא כתב בענין זה ובעיקר דין דם שבשלו וז"ל כתב במערכת הדל"ת אות טו"ב חקירה בהלכה מענין דם שבשלו כמאן נקטינן (ושם באות ע"ד) הביא מספר אהל יעקב דבדם ביצים שבשלו לכולי עלמא מן התורה ושתלמידו בספר תפארת אדם פקפק על זה והנה כל הספרים הקדושים שהביא אינם במחננו גם לא אמנע מכת"ר דעתי העניה מה שהעליתי בזה על דבר דם שבשלו אם הלכה דעובר עליו או אינו עובר עליו כשיטת רוב הפוסקים הנה המנהג בגלילתינו כהש"ך (בסי' ס"ט סעיף קטן מ"ב בשם הבית יוסף ובסי' פ"ז ס"ק ט"ו) והטורי זהב (בסימן ס"ט סקכ"ד) וכל גדולי האחרונים שאחריהם דאינו עובר עליו אך ראיתי לאיזה אחרונים מפקפקים בידינו את השמועה וזה דבנו של הנודע ביהודה במהדורא תניינא (סי' ל"ו) הקשה אמימרא דזעירי אר"ח במנחות (כ"א ע"א) דאמר דם שבישלו אינו עובר עליו ומשום דנפיק ליה מתורת דם (פירש רש"י דהא לא חייבה תורה כי אם על דם הראוי לכפרה ומשבשלו תו לא חזי למילתיה וכו') והקשה מהא דאמרינן בבכורות (דף ו' ע"ב) טעמא דרבנן מגמל גמל ודר"ש מאת הגמל (נפקא לן איסור החלב) הא לאו הכי הוה אמינא חלב דבהמה טמאה שרי תיפוק ליה מהטמאים וכו' ומשני איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וחלב דטהורה נמי חידוש הוא דהא דם נעכר ונעשה חלב הלכך בטמאה נמי תישתרי קא משמע לן ואי סלקא דעתך דדם שבשלו משום דלא חזי לכפרה לא מיתסר מדאורייתא אם כן חלב נמי דודאי אינו ראוי להזאה אם כן אף על גב דאתי מדם מכל מקום לא עדיף מדם גופיה שבשלו ואין בו איסור תורה לפי זה ליכא שום חידוש בחלב טהורה דשריא והא דקשיא לן למה ליה גמל גמל לרבנן ואת הגמל לר"ש וזו קושיא חמורה (ומצאתי בספר שואל ומשיב תניינא ח"א סי' ע"ה שהקשה לו החכם השואל קושיא זו והשואל ומשיב נדחק בזה עי"ש) איברא דכעין קושיא זו הוה קשיא לי במסכת חולין (דף ס"ט ע"א) בעי ר' ירמיה מהו לחוש לזרעיה וכו' בהמה בעלמא לאו מכח חלב ודם קאתיא ושריא הכי נמי לא שנא או דילמא תרי איסורא אמרינן תלתא לא אמרינן ומאי קדייק על הך דאתא מכח דם נהי דהשתא סלקא דעתין דאפילו מכח נמי אמרינן (רוצה לומר דאף מאי דאתא מכח דאיסורא נמי, אסור) מכל מקום זהו בשאר איסורין אבל דם פשיטא דלא אמרינן ביה מכח שהרי נשתנה טובא מהדם לזרע ומהזרע לבשר ואינו ראוי כלל להזאה עוד יותר מדם שבשלו גם עיקר סוגיא זו תמוה לי טובא דאמרינן תו התם ולמאן (איכא תלתא איסורא) אי לר"מ איסור חלב ודם איכא איסור יוצא ליכא (פירש רש"י דהא לר"מ אפילו מה שבפנים טעון שחיטה וכו') אי לר' יהודה (בר פלוגתיה דאמר אין טעון שחיטה מה שבפנים ואיכא איסור יוצא) איסור יוצא איכא איסור חלב ודם ליכא כן היא גרסת כל הספרים הישנים והוא תמוה למאוד דהא תנן לקמן (ע"ד ע"א) השוחט את הבהמה וכו' קורעו ומוציא את דמו ופירש רש"י דחלבו הוא דמותר וכו' אבל דמו לא גרע מדם האברים דקיימא לן בכריתות (דף כ"א ע"ב) דם האברים בלא תעשה ע"כ ואם כן היכי אמר הכא דגם איסור דם ליכא בבן פקוע אליבא דר' יהודה ואף דשם (ע"ד ע"ב) פליגי ר"י ורשב"ל אליבא דר' יהודה ורשב"ל סבר דלר' יהודה המתיר בחלבו מתיר נמי בדמו הא מסקינן דמתיר לאו דוקא אלא לומר שאינו ענוש כרת והכא סוגיא דשמעתין גם באיסור לאו קמיירי כדאמר הכא תלת וחשיב יוצא דהוא איסור לאו וראיתי בהשסי"ן שנדפסו מחדש שהסגירו לתיבת ודם במוסגר (וציינו על הגליון עיין דף ע"ד) אבל בכל נוסחאות הישנות איתא להאי ודם ודוחק לפרש דהכי קאמר איסור חלב ודם ליכא ר"ל תרווייהו ליכא כי אם איסור חלב לחודיה וליכא תלתא איסורא דאם כן הוה ליה למימר איסור יוצא ודם איכא איסור חלב ליכא (דהוה ליה למיכלל דם בהדי יוצא לחיובא אליבא דר' יהודה כי היכי דכייל אליבא דר"מ דם בהדי חלב לחיובא) וזה קשה גם כן על ההגהות אשר מקרוב באו ודו"ק ונראה לדעתי ליישב הכל על נכון בסייעתא דשמיא בהקדם סוגיא דסוף פרק כל הבשר (קט"ז ע"ב):

ב) והכי תנן התם חומר בחלב מבדם וכו' שהחלב מועלין בו וכו' מה שאין כן בדם ובגמרא מנא הני מילי (דאין מעילה בדם) אר"י א"ק הוא (כי הדם הוא בנפש יכפר ויקרא י"ז) הוא לפני כפרה כלאחר כפרה (הוא משמע בהוייתו יהא שלעולם דינו שוה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה) מה לאחר כפרה אי"ב מעילה אף לפני כפרה אי"ב מעילה ע"כ והתוספות שם ד"ה הוא ובזבחים (מ"ו ע"א) וביומא (נ"ט ע"ב) כתבו וז"ל הקשה רבינו תם דבמעילה פרק ולד חטאת (י"ב ע"ב) אמרינן המקיז הם לבהמת קדשים מועלין בו אלמא יש מעילה בדם ותירץ דהא דאמרינן הכא לפני כפרה כלאחר כפרה היינו לאחר שחיטה דשייכא ביה כפרה אבל התם מחיים דלא שייכא כפרה לא מקשינן ליה לכלאחר כפרה יעו"ש והנה הך דדם שבשלו אינו עובר עליו ומשום דבעינן שיהיה ראוי לכפרה ילפינן לה נמי מהאי קרא גופיה דכי הדם הוא בנפש יכפר כמ"ש הרלב"ח (סי' קכ"א) בשם התוספות (הביא דבריו בכסא דהרסנא סי' ל"ד) דמהאי קרא הוא דילפינן שיהא הדם ראוי לכפרה (וכדמוכח בכריתות דף ד' ע"ב ושם כ"ב ע"א) וכיון דהאי קרא דכי הדם הוא וכו' לא איירי רק בדם שחיטה כדכתיב יכפר היכא דשייכא ביה כפרה דהיינו לאחר שחיטה דוקא אבל בדם מה"ח דלא שייך ביה כפרה לא מיירי קרא דמשום הכי מועלים בדם היקז כיון שבא מה"ח אם כן הוה"ד והוא הטעם במאי דילפינן מהאי קרא גופיה דבעינן שיהא הדם ראוי לכפרה וממעטינן לדם שבשלו לא קא ממעטינן אלא בדם שחיטה דמיירי ביה קרא דיכפר אבל דם מה"ח שבישלו דלא איירי ביה קרא עובר עליו וכמו הדין דלענין מעילה הכי נמי הוה דינא דדם שבישלו דאטו סכינא חריפא פסקי' לקרא ובזה מיושב קושית הנודע ביהודה דשפיר הוה חלב חידוש משום דנעכר מדם ואף על גב דאישתני ולא חזי לכפרה אפילו הכי כיון דמן החי קאתי לא מהניא ביה שנוי דדם מן החי נמי אפילו בשלו ואשתני עובר עליו וכמו שבארנו ובזה יתיישב כללות הסוגיא דבכורות שם דקשיא טובא לזעירי דסבר דדם שבשלו אינו עובר עליו דאמרינן התם וחלב מנא לן דשרי ובעי למילף מדאסר רחמנא בשר בחלב מכלל דחלב לחודיה שרי וקשה הא שפיר איצטרך קרא למיסר בב"ח דכיון דבשלו פקע מניה דהחלב איסור דם וצריך לאוסרו באיסור חדש דבשר וחלב והא ודאי דהש"ס קאי לתרוצי אף לר' מאיר דסבירא ליה דם נעכר ונעשה חלב (כמו שכתב מהרי"ט אלגזי בחדושיו להלכות הרמב"ן שם) ולר"מ הא לא מתרץ הש"ס מידי וכן קשיא אהא דמייתי להיתר החלב מקרא דודי חלב עזים ומעשרת חריצי החלב ומארץ זבת חו"ד דילמא כולהו בשבשלו מיירי דשרי מדאורייתא ואם כן הוה ליה למימר הא תינח למאן דאמר אבריה מתפרקין וכו' אבל למאן דאמר דם נעכר ונעשה חלב מאי איכא למימר וקושיות הללו הם גם לפי המסקנא אלא על כרחין כדכתיבנא דדם מה"ח אפילו כשבשלו עובר עליו והוא הדין נמי לחלב ואתי שפיר:

ג) ובזה אתי שפיר מה שדקדקתי למעלה מהש"ס דחולין (דף ס"ט ע"א) דלפי מאי דסלקא דעתיה מעיקרא דגם מכח אמרינן שפיר איכא איסורא בכל בהמה דעלמא מכח חלב ודם דאבוה דאף על גב דאשתני לן הדם טובא מכל מקום מדם מה"ח הוא דאתי הוולד ובדם מה"ח לא מהניא ביה שינוי וכסברת רבינו תם לענין מעילה כנ"ל והשתא אתי שפיר גירסת הספרים וא"ץ להג"ה ושיבוש והכי פירושא אי לר' מאיר דסבירא ליה שאפילו מה שבפנים טעון שחיטה איסור חלב ודם איכא דאף על גב דאישתני טובא בדם מה"ח לא מהניא ביה שנוי ומשום הכי יש בהבשר גם איסור דם לסברא דהשתא דגם מכח אמרינן ואי לר' יהודה דסבירא ליה דאין מה שבפנים טעון שחיטה מפני שהותר בשחיטת אמו ואיכא איסור יוצא איסור חלב ודם ליכא דהא דתנן קורעו ומוציא את דמו הני מילי דם בעין שמבית שחיטתו ושבעורקים וגידים דלא אישתני אבל דם דאתא מכח אבוה שנשתנה לזרע ואחר כך לבשר הרי אינו ראוי לכפרה ולר' יהודה הרי זה כדם שחיטה דעלמא ולא כדם מה"ח שהרי כבר ניתר בשחיטת אמו והרי הוא כאבר מאבריה ודם דאבוה שנשאר כחו בבשר העובר מעתה היה כדם האברים של שאר בהמה שחוטה ואם בשלו או דנשתנה שנוי אחר אינו עובר עליו ואף על גב דדם האברים בלאו הכי אינו ראוי לכפרה כי אם דם הנפש (ור' יהודה מודה בזה בכריתות כ"ב ע"א) ומכל מקום איתרבי לאיסור דם בכריתות (דף ע"ב) מה' לאוין האמורים בדם ע"ש ואם כן האי נמי אף על גב דנשתנה יעבור עליו הא לאו קושיא דנהי דאתרבי דם האברים לאיסור לאו מכל מקום לא עדיף מדם הנפש דאם נשתנה אינו עובר עליו ובעינן שיהא על כל פנים כנגדו ראוי לכפרה אילו הי' דם הנפש (וכבר הוזכרה סברא זו דכנגדו ראוי לכפרה בסוגיא דמנחות שם (כ"א ע"א ויבואר עוד להלן בזה אי"ה) אך כל זה בדם דבהמה שחוטה (ואף על פי שנתמצה מאיבריה) דאיירי ביה קרא דיכפר אבל דם הקזה אפילו אותו שהנפש יוצא בו דח"ע כרת (כדתנן ריש פרק דם שחיטה) אפילו הכי כיון דלא שייך בו כפרה כלל לא בו ולא בשכנגדו בשום דם מה"ח שבעולם לא אימעיט מקרא דיכפר דלא איירי ביה כלל ומשום הכי אף על פי שבשלו או שנשתנה באופן אחר עובר עליו ולפי מה שפירש אתי שפיר דלא תיקשי על מה שכתבתי דלר' יהודה גם איסור דם ליכא משום דלדידיה דבן פקועה ניתר בשחיטת אמו הוה ליה כשאר דם האברים דמהני ביה שנוי ולכאורה מאי שנא שנוי זה דמועיל ביה לאפקועי איסורא מניה מטעמא דאינו ראוי לכפרה הא כל ב"פ דעלמא נמי הו"ל יוצא דופן ואינו ראוי להקרבה ואפילו הכי תנן קורעו ומוציא את דמו אלמא דאף על גב דאינו ראוי לכפרה עובר עליו ואם כן הוא הדין נמי היכא דאישתני שנוי אחר יעבור עליו אבל לפי המבואר לא קשיא מידי דנהי דיוצא דופן פסול לקרבן מכל מקום כיון דבר שחיטה הוא וניתר בשחיטת אמו או בשחיטת עצמו (דד' סימנים אכשר ביה רחמנא) לא גרע דמו משאר דם האברים או דם התמצית שאף על פי שהם אינם ראוים לכפרה בעינן שיהא כנגדם ראוי לכפרה כדלעיל מה שאין כן דם מה"ח שאין כנגדו ראוי לכפרה לעולם ולא איירי קרא כלל וכדכתיבנא:

ד) ואיכא למידק דהא במנחות (כ"א ע"א) משמע דאפילו דם טמאים דלא שייך בהם כפרה מכל מקום בעינן שיהא כנגדן ראוי לכפרה (וממילא דאם בשלו אינו עובר עליו) ואם כן דם מה"ח נמי מי גרע מדם הטמאים דאמרינן התם אמר רב פפא הילכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החצונות (ופירש רש"י ז"ל דר"פ קמ"ל דאפילו דם חמור דאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן קא משמע לן דאפילו דם חמור דאין קרבן בטמאין אפילו הכי חייב) הרי דלא מחייבינן בדם קרוש של חמור רק משום הסברא דכנגדו ראוי לכפרה בחטאות החצונות (דלא כתיב בהו וטבל והזה אלא ולקח ונתן והאי דנקרש נמי היה ראוי ללקיחה ונתינה אילו היה מבהמה טהורה דחטאות החצונות דקדשים) ומשמע דר"פ קמ"ל דדוקא קרש בחמה דראוי ללקיחה ונתינה כנגדו בקדשים הוא דמחייב אבל דם חמור שבשלו באור פטור דאין כנגדו ראוי בשום מקום ולא אמרינן הא בלאו הכי נמי אינו ראוי לקרבן ואפילו הכי אתרבאי דם דידיה לחיובא (בר"פ דם שחיטה) והוא הדין נמי כשבשלו קא משמע לן דלא אמרינן הכי ובעינן על כל פנים כנגדו ראוי ואם כן הוא הדין נמי בדם היקז שבשלו אף על גב דאתי מחיים נמי נימא הכי ויש לומר דאדרבה דוק מינה איפכא דדוקא דם חמור קמ"ל ר"פ שאף על פי שאין במינו ראוי לכפרה בעינן שיהא במין שכנגדו ראוי לכפרה אבל דם היקז דאין בשום מין שבעולם שיהיה ראוי לכפרה לא משגחינן כלל בסברא זו דראויית כפרה ואינה פועלת כאן כלום ואף שא"ר לכפרה מחיים וכדפרישית לעיל ע"פ דברי ר"ת דקרא לא ממעט ליה משום דלא איירי ביה:

ובדברינו יתורץ הדק היטב קושית הגרע"א בגליון הש"ס במנחות שם שהקשה בזה הלשון דם חמור וכו' נראה להדיא דלאו דוקא נקרש דהא בלא נקרש הוי נמי הך חידוש דאין קרבן בטמאין ובודאי הכי הוא דאם בלא נקרש פשוט דחייב משום דם והוי כדם בהמה דעלמא מן התורה לא ליחייב בקרוש דמש"נ מבהמת חולין דחייב בקרוש אמנם תמוה לי דאם כן מאי חידש ר"פ הא משנה ערוכה היא ריש פרק דם שחיטה דבין טמאים בין טהורים חייבים על דמן עכ"ל ולדידי אחר המה"ר לא קשיא מידי דטובא קמ"ל ר"פ דלא תימא כיון דטמאין אין במינם כלל ראוי לכפרה ולא איירי בהו קרא דיכפר לא בעינן בהו שיהא כנגדן ראוי לכפרה ולא דמי לדם חולין דהוה על א פנים ממין טהור בעינן שיהא כנגדם ראוי וכו' מה שאין כן בדם הטמאים ואם כן לפי זה אם בישל דם הטמאים סלקא דעתך אמינא דיהא חייב וכל שכן דם קרוש דכיון דאיתרבו (בפרק דם שחיטה) גם דם טמאים איתרבו אפילו בשנשתנו ולא משגחינן בכנגדם ראוי וכו' קא משמע לן ר"פ דלא איתרבו אלא באופן שיהא כנגדם במין טהור ראוי לכפרה ודם חמור שקרש נמי לא מיחייב רק מטעם דכנגדו ראוי ללקיחה ונתינה בחטאות החצונות וממילא דדם הטמאים שבשלו שאין כנגדו ראוי אפילו במין פטור וא"ש בסייעתא דשמיא ולפענ"ד דברים ברורים הם איברא דלכאורה אין סברא לחלק בין דם מה"ח שבשלו לדם טמאים שבשלו אלא מטעם דדם מה"ח שבשלו אין כנגדו ראוי בשום מין שבעולם ודם הטמאים שבשלו כנגדו ראוי לכפרה בדלא בשלו בבהמת קדשים ומשום הכי כשבשלו פטור אבל עדיין אני נבוך בזה דלפי זה בדם מה"ת דבהמה טמאה שבשלו גם כן צ"ל דעובר עליו דלא גרע מדמה"ח דטהורה וזה לא יוכל השכל להלום מאי שנא דם מה"ח מן הטמאה מדם שחיטתה הלא בבהמה טמאה לא שייך בה שחיטה אם כן דם שחיטתה נמי ליהוי כדם היקז הבא מה"ח דהא תנן (בפרק א' דטהרות משנה ג') גבי עוף טמא ואין שחיטתו מטהרתו כלומר אין שחיטתו מטהרתו באכילה לבן נח בעודה מפרכסת אלמא אין שם שחיטה עליה ויש לתרץ דהא אשכחן לחזקיה דסבירא ליה בחולין (דף קכ"א ע"ב) דשוחט בהמה טמאה לעכו"ם ומפרכסת אין בה משום אבר מן החי לבן נח בעודה מפרכסת והטעם משום מגו דמהניא שחיטה לישראל בטהורה מהני שם שחיטה גם בטמאה להוציאה מידי אבר מן החי לבן נח והכי נמי בדם שבשלו יש לומר כן דמיגו דמהני שם שחיטה בטהורה לישראל להתיר הדם שבשלו מטעם דאינו ראוי לכפרה מהני נמי בשחיטה דטמאה לישראל להתיר הדם שבשלו מטעם דהואיל ואין כנגדו ראוי לכפרה ואף על גב דר' יוחנן פליג עליה דחזקיה שם ותניא כוותיה יש לומר דהיינו דוקא לענין אבר מן החי לבן נח ומשום דלא אמרינן מגו מגברא לגברא (כמו שכתב בספר צמח צדק החדש חאה"ע ח"א אות ח' סי' ו') הובא בספרי ב"י (חאו"ח סי' ו' סק"א אות ח"י ואות נ"ב) ומשום הכי לא אמרינן מיגו דהוי שם שחיטה עלה דבהמה טהורה לישראל תיהוי נמי שם שחיטה עלה דבהמה טמאה לעכומ"ז הא לא אמרינן דמגברא לגברא לא אמרינן מגו וכל שכן מישראל לעכומ"ז אבל בנדון דידן יש לומר דגם ר' יוחנן מודה דאמרינן מגו בחד גברא דהיינו מגו דמהני שם שחיטה לישראל בדם שבשלו בבהמה טהורה מהני נמי בבהמה טמאה ואפושי פלוגתא לא מפשינן:

ה) וראיתי בספר גליון מהרש"א ביו"ד (סי' ס"ט בש"ך סק"א) שהעיר על הפוסקים דדם שבשלו הוא מדרבנן מהך דבכורות (דף ו' ע"ב) דמייתי קרא דארץ זבת חלב ודבש ומחריצי החלב ומאי ראיה דלמא כשבשלו (אבל כבר נתבאר דלק"מ דדם מה"ח שבשלו עובר עליו) עוד הקשה מפסחים (כ"ב ע"ב) שאני אבר מן החי דאיתקש לדם וכיון דקיימא לן אין היקש למחצה אם כן נקיש נמי אבר מן החי לדם דאם בשלו לא יהא עובר עליו ולא יהא אבר מן החי אסור כי אם באכלו חי ובעוף דרכיך דאינו שלא כדה"נ (עיין פסחים דף כ"ד ע"ב בתוספות שם) ואין לומר דאה"נ דאם כן לקמן שם דפריך מאי בינייהו יאמר דנפקא מינה אבר מן החי מבושל דלר"א שרי ולחזקיה אסור עכ"ד ולפי מה שכתבתי לא קשיא מידי ואדרבה מכאן יהיה סמך וסעד לדברינו דאמרינן אין היקש למחצה ומקשינן אבר מן החי לדם בכל צדדין מה דם מן החי שבשלו עובר עליו הכי נמי אבר מן החי במבושל עובר עליו מיהו קושייתו בלאו הכי מעיקרא לא קשיא מידי דהא בחולין (דף ק"ב ע"א) דרשינן לר' יהודה ור"א כל שאתה מצווה על דמן אתה מצווה על אברן ולרבנן דרשינן כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו נמצא מוכחי קראי דאבר מן החי נוהג על כל פנים גם בבהמה טהורה ולאו דוקא בעוף ואליבא דר"מ דרשינן התם דמשום הכי סבירא ליה דאינו נוהג אלא בבהמה טהורה מדסמיך אזהרת אבר מן החי לקרא דוזבחת מבקרך ומצאנך ואם כן לכולי עלמא אא"ל שלא ינהוג אבר מן החי בבהמה טהורה נגד האיסור המבואר בתורה דהא לפי מאי דקיימא לן בפסחים (דף כ"ד ע"ב) דכל איסורין שבתורה אין לוקין אלא כדרך הנאתן והתוספות שם ד"ה פרט כתבו דבשר חי דבהמה הוה שלא כדרך הנאתן אם כן על כרחין אבר מן החי שבשלו עובר עליו דאם לא כן אזהרה דאבר מן החי דבהמה במאי מוקמית לה והשתא איתוסף לן טעם חדש לאסור דם מן החי שבשלו (אפילו בלתי דברי רבינו תם שכתב דקרא דיכפר לא מיירי רק בדם דשחוטה) דמהכא מצינן למילף האי דינא דכיון דאיתקש אבר מן החי לדם אמרינן אין היקש למחצה ומקשינן נמי דם מה"ח לאבר מן החי מה אבר מן החי שבשלו עובר עליו כדפרישית אף דם מה"ח שבשלו עובר עליו וזה נכון:

ו) ויש להביא ראיה לעיקר דינא דנ"ד ממה שכתב הש"ך ביו"ד (סי' ס"ו סק"י) בשם התורת החטאת (כלל ס"ב דין ג') שכתב בשם איסור והיתר (כלל מ"ב) דאם נתבשלה או נצלה ביצה או ביצה אחת היתה טרופה ונמצא בה דם ולא נודע באיזה מקום וכו' נהיגין לאוסרו אמנם אם הם חיות וטרופות בקערה ומעורבין וכו' כתב באגודה דהוה ספיקא דרבנן לקולא וכתבו התורת החטאת והדרכי משה וכן הסכים הש"ך דהוא הדין אם נתבשלה באחרות וכו' יש להתיר התערובות דאין חילוק בין נתבשלה או חיה לענין תערובות וכו' ע"ש ולכאורה הדבר תמוה דאדרבה בבישול קיל טפי ואפילו בלא תערובות כיון דיש ספק אם הוא במקום האוסר הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא דהא דם שבשלו דרבנן אלא על כרחין כדפרישית דדוקא דם דשחוטה דרבנן הא דם ביצים כדם מה"ח דמי דליכא הכא שום קולא מכח הבישול וכדפרישית ומצאתי להבאר שבע (דף פ"ב) ולהפ"מ בשפ"ד (שם סק"י) שהרגישו בזה דאדרבה בנתבשלה או נצלה קיל טפי דדם שבשלו דרבנן וכו' והפ"מ כתב להקל בזה בהפסד מרובה עי"ש ואין זה נכון לפי עניות דעתי וכדכתיבנא שוב מצאתי להפליתי (בסי' ס"ו סק"ג) שחלק על הרמ"א שהחמיר בנתבשלה או נצלה לבדה והוא התיר משום דדם שבשלו דרבנן ולא עמד עמ"ש גם התבואות שור (בסי' ט"ו) כתב דדם ריקום דביצים אם בשלו דרבנן ולא נהירא ועיין בהגהות הרה"ג ר' יוסף שאול נאטינזאהן ובהגהות מוהרש"ק לסי' ס"ו להפ"מ הנ"ל) אם דם ביצים האיסור משום דם נבלות או כדם בשר ועיין פ"ח (סי' פ"ו) דכל קודם שנגמר האפרוח איסוריה משום דם בשר ולפענ"ד כדם מה"ח הוי דהא ביצים גופייהו כתבו התוספות בחולין (דף ס"ד ע"א) ד"ה שאם ריקמה דאי לאו דגלי קרא דשריין הוה אסרינן להו משום דאתו מחי ע"ש (ויש לחלק) מכל מקום על כל פנים כי האי גוונא אין כנגדו שייך כפרה בשום מקום ומשום הכי לא שייך ביה היתר דבשלו כמ"ש ואם זכרוני אינו כוזב לי כמדומה אני שראיתי בספר שם אריה וערוה"ב דדם מה"ח שבשלו אסור מטעם דאתי מחי והוי כציר אבר מן החי ולא נהירא לפענ"ד דהא בסנהדרין (דף נ"ט ע"א) גרסינן כיוצא בדבר וכו' ורבנן ההיא לדם הקזה וכו' ופירש רש"י ורבנן וכו' ההוא דסמך דם לאזהרת אבר מן החי לא למיסרי' משום חיות סמכי' אלא למיסר דם הקזה וכו' משום דם הוא דסמכינן וכו' מה אבר מן החי אסור מחמת איסורים אף דם מה"ח מוזהר עליה משום דם וכו' אבל איסור חיות לא נזכר בו ולא בשום דם ע"כ ומהאי טעמא לא אסרינן ליה לבן נח אם כן אין בדם מה"ח איסור משום חיות וזה ברור עכ"ד יצ"ו:

אמר המחבר לא איסתייעא לי לעיין במילי דמר שבא לו בארוכה ורק זה חזיתי מה שכתב בס"ק ו' בדין דם בצים שבשלו אם הוא כשאר דם דעלמא שבשלו ומתוך מה שכתבתי באות זו מתבאר שיש סוברים כסברתו דדם בצים שבשלו אסור מן התורה ושיש חולקים אבל במה שפלפל בעיקר הדין דדם שבשלו אם הוא מדאורייתא לא יכולתי להתבשם בדב"ק וכן ראיתי בספרים חדשים לרבני גאוני דורנו יצ"ו שפלפלו בזה ועם שאין בכחי עתה לפלפל בדב"ק לא אמנע טוב לרשום דב"ק ואשא את שמותם הלא המה ידידי הגאון אבד"ק ליאדי יצ"ו העיר בספרו כרם חמד ח"ב דף ז' הערות יקרות בדין דם שבישלו אם הוא מדאורייתא גם ידידי הרה"ג דומ"ץ מעזריטש יצ"ו בספר אהל משה סי' כ"ט העמיק בפלפלא אריכא וחידש בטובו דברים נכוחים בזה ואתה תחזה בשו"ת הרי"מ החדש לרבין חסידא הגאון מוארשא בשו"ת יו"ד סי' ז' פלפלא חריפא אליבא דהלכתא גם ידידי הגאון אבד"ק דובנא יצ"ו בספרו כלילת המנורה אות ג' האריך בזה עי"ש ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים סי' קט"ז ובכנסת חכמי ישראל קונטריס רביעי ריש סי' ע"ז ובקונטריס תשיעי סימן ר"ג אות ב' ובספר ילקוט הגרשוני לידידי הגאון אבד"ק מ' לודאש יצ"ו במערכה זו דף כ"ג ע"ד כתב שבכסא דהרסנא לתשובות בשמים ראש סי' ל"ד שפך סוללה על מה שפסקו האחרונים דדם שבשלו דרבנן מכח ראיות שהביא להוכיח שהוא מן התורה והרב המחבר כתב לסתור ראיותיו בטוב טעם ודעת וראיתי שם בעמוד שלישי שכתב שבהגהות מרדכי סוף פרק כירה ובשלטי גבורים שם אות ד' משמע דדם עוף שבישלו קיל הרבה מדם בהמה ושכתב בבגדי ישע (על המרדכי) שחבר הרב של"ה דעד כאן לא פליגי אמוראי בדם שבשלו אי עובר עליו אי לא אלא בדם בהמה אבל בדם עוף הכל מודים דאינו עובר עליו מן התורה והוא דבר חדש אצלי והרב המחבר כתב טעם וסברא לחלק בזה על פי מאי דאיתא בכריתות דף ד' ע"ב דאיתקש דם לחלב ואם כן יש לומר דטעמא דמאן דאמר עובר עליו הוא משום דכיון דאיתקש לחלב אין היקש למחצה ומה חלב שבשלו חייב אף דם שבשלו חייב וכל זה בדם בהמה אבל עוף דחלבו מותר כביו"ד סי' ס"ד אם כן לא שייך גביה היקש דם לחלב דהא קרא דכל חלב לא מיירי אלא בבהמה לכן הכל מודים בעוף שאינו מן התורה ועל פי זה יישב כמה עניינים עי"ש דברים נחמדים ועיין שם בקונטריס לקט שכחה שבסוף חלק ג' בדף ה' ע"ג:

ולענין דם שכבשו אם הוא מן התורה לכולי עלמא או כמחלוקת בזו (שבישלו) כך מחלוקת בזו (שכבשו) שהבאתי בנדפס אות טו"ב דף פ"ח ע"א (ד"ה ודם) שנחלקו בזה רבני האחרונים עיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים סי' ז"ן אות ג':

ועל מה שכתבתי בנדפס באות טו"ב (בד"ה אמנם) שדעת הרשב"א בחידושיו למנחות בכתיבת יד כדעת רש"י שדם שבשלו הוא מן התורה כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר ברוך עין מח"ס דבר מצוה מעיר אמדור יצ"ו לעיין בשו"ת בנין ציון החדשות בחידושיו לחולין בפרק כל הבשר דף ק"ט ע"א בתוספות ד"ה הלב ובכנסת הגדולה החדש בספר שלישי במאמרו תעלומות עין בצד ק"ג אות א' הנה דברי השו"ת בנין ציון כבר הביאותים בקונטריס כללי הפוסקים (שנדפס בשדי חמד אסיפת דינים ח"ב) בסי' יו"ד אות ה' ושם כתבתי בשם מרן חיד"א שמייחסה להרשב"א וכו' עי"ש ודבריו שבתעלומות עין הם שהביא שבספר דקדוקי סופרים בהקדמה למסכת ברכות דף ע"ט ע"ב בהערה על הגליון כתב והדפיסו המה חידושי הרשב"א למנחות והוא טעות וכתב על זה גם אני הבאתי ראיה מוכרחת שחידושים הנ"ל מייחסים בטעות להרשב"א שהרי בחידושים הנ"ל (דף ל"ח ע"ד בדפי הספר) כתב וז"ל ע"כ נ"ל שיטת רבינו תם עיקרית והמנהג שאנו נוהגים לברך שתי ברכות עיקר עכ"ל ובשו"ת הרשב"א סי' קנ"ו כתב שמנהג מקומו כהרי"ף ורש"י ז"ל לברך ברכה אחת ע"ש ואיך יסתור הרשב"א את עצמו במנהג מקומו מן ההיפוך אל ההיפוך ועל כרחין צריך לומר שהחידושים למנחות אינם להרשב"א ומבטלין האחד החידושים הנ"ל מפני השתים המה שתי תשובות הרשב"א היינו סי' קנ"ו וסי' תת"ח שהסכים להרי"ף ורש"י עי"ש (ומה שכתב בסי' תתע"ד שפסק כר"ת התשובה ההיא איננה להרשב"א רק היא תשובת הר"מ מרוטנבורג כמ"ש בס' ארצות החיים סי' כ"ה בהמאיר לארץ ס"ק ל"ח ובהשמטות בסוף ס' העיטור (ד' ווילנא תרמ"ה) ח"א דף פ"ז ע"ג אות ס"ב ע"ש היטב ובס' מעין הברכות על הירושלמי מס' ברכות פ"ב הלכה ב' הארכתי בזה הרבה בס"ד) גם הג"מ ר"י עטלינגר בשו"ת בנין ציון החדשות (ד' ווילנא תרל"ח) בחידושיו לפרק כל הבשר דף ק"ט ע"א בתוס' ד"ה הלב הוכיח גם כן כי החידושים הנ"ל למנחות אינם להרשב"א עש"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף