שדי חמד - פאת השדה/כללים/ג/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ג ה

סימן ה

גזל. כתבתי בנדפס מערכה זו אות ל"ו דגם למיקט או לשלם יפה ממנו אסור כמו בגנבה עי"ש בשם הגאון העמק שאלה יצ"ו ונדפסה שם הגהה מהמביא לבית הדפוס יצ"ו וכתב שבספרו אות תתס"א הוכיח שמותר על מנת למיקט ושרש"י בתענית כ"ב מדייק בלישנא בד"ה אמרי ליה וכו' אם יחשדם כגזלנין וכו' עכ"ד ובספר כנסת הגדולה החדש במחברת שלישית צד ג"ן אות י"א השיג רב אחד יצ"ו על מה שכתב דעל מנת למיקט בגזל שרי דהא הטעם דאסור גנבה על מנת למיקט הוא כדי שלא ירגיל בכך ומה לי גנבה ומה לי גזלה ומה שכתב שמותר לגזול שדה על מנת להשביחה ולהחזירה משובחת ולמד כן מההיא דאיוב בבבא בתרא ד' ט"ז דדרש רבא על פסוק ברכת אובד וכו' שאיוב היה גוזל שדה יתומים ומשביחה אין מביאין ראיה מדברי אגדה ושפיר לנו לומר דגם לגזול על מנת למיקט אסור שתורתינו הקדושה אוסרת לבלי לצער אחרים אף אם יבא הדבר טובה רבה לנגזל ובהגהה שם השיב על דברי הרב הסופר וז"ל הדין הזה שהוצאתיו מפלפולי הוא אמת לדעתי וגם הג"ר נציב מוואלזין יחי' עוררני על זה ועיין תענית כ"ב וברש"י שם עכ"ד ודברי הרב המשיג יצ"ו נראין ואין שום הכרח לזה מדברי רש"י בתענית גם מה שכתב שהגאון מוואלזין יצ"ו עוררהו על זה איני מבין כונתו ובדבריו שבהעמק שאלה שהבאתי בנדפס מפורש דסובר דאסור וכן הוא העיקר לדינא:

ומה שכתב שהוציא דין זה מכח פלפולו הוא מה שהוקשה לו ההיא דאיוב שהיה גוזל שדה יתומים וכו' ולא זו הדרך להוציא דין מכח קושיא כזו ושערי תירוצים לא ננעלו ומלבד מה שכתב בזה בהעמק שאלה שם עיין לגאון עזנו מר קשישא גדול הנאמר באברהם בספר ברך את אברהם יצ"ו בריש פרשת בראשית ד' א' ע"ג ובספרו אברהם את ידו בדרוש שלישי לתשובה אשר אסף איש טהור כמה תירוצים שנאמרו בזה מפי סופרים וספרים בפנים שונים ואין גם אחד אשר יאמר כי הוא זה לחלק בין גנבה לגזל והרי הוא כמבואר דלא סבירא להו לחלק בהכי וכמה שהקשה שם אההיא אגדה דבסנהדרין פרק ד' דף ט"ל דאמר ליה שר לרבן גמליאל אלקיכם גנב הוא וכו' דכתיב ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר וכו' והשיבו רבן גמליאל ולא יפה לו שהביא לו שפחה לשמשו וכו' דהא גם על מנת לשלם יפה ממנו אסור וכו' עיין בס' ילקוט הגרשוני להגאבד"ק מ' לודאש יצ"ו במערכת הגימ"ל ד' י"ט (ד"ה גנבה) תירוץ נכון לזה אלא שיש להעיר עליו דקושיא זו שהביאה בשם חריף אחד כבר קדמו ביפה תואר לבראשית רבה פרק טוב סי' י"א כדכתב בשמו בברך את אברהם שם וכנראה שאין בידם ספר יפה תואר (כמוני היום) ובקונטריס הערות לחלקי הכללים בסי' פ"ט אות ד' הבאתי אם יש לחלק בין גנבה לגזל ועל הקושיא מההיא דאיוב עיין לעיל במערכת האל"ף אות ק"ד מה שהבאתי בד"ה עוד כתב לי הרב):

והנה בנדפס הבאתי בשם רבינו בספר החינוך בסי' דר"ך דהא דדרשינן דאסור לגנוב אפילו למיקט וכו' הוא מדאורייתא ומזה תמיה לי על מה שראיתי בספר אברהם את ידו שם בדף ז' ע"א (ד"ה וראיתי) שכתב בשם הרב קהלת יעקב פארדו דגנבה על מנת לצערו אין איסורו מדאורייתא והרב המחבר יצ"ו תמה עליו דהרבנים הלבוש בחשן משפט ריש סי' שמ"ח והרב עין יהוסף לבבא מציעא ד' ס"א הבינו שהוא מדאורייתא והיא דרשה דתורת כהנים בפרשת קדושים שוב כתב דלשון מרן בשלחן ערוך ריש סי' שמ"ח כדי שלא ירגיל עצמו בכך מורה כאילו אין בדבר מדאורייתא וציין עיין בספר נר מצוה ח"א סי' י"א אות ע' ד' קפ"ט ע"א ואין מצוי אצלי לראות דב"ק והוא חידוש שנעלם מעיני העדה דבידי הרב החינוך שאיסור זה הוא מדאורייתא וגם לשון מרן אינו מורה בהיפך מזה דשפיר יש לומר דטעמא דקרא הוא כדי שלא ירגיל עצמו בכך. וכתב עוד בספר אברהם את ידו שם דהרב עיון יעקב בבבא מציעא ד' ס"א הקשה דאם לשלם תשלומי כפל שעושה להנאתו אסור כל שכן על מנת למיקט שהוא לצערו לפי שעה בלתי תועלת דאסור ובשם מרן חיד"א בספר מראית העין שם תירץ דקמשמע לן דאף שעושה לטובתו שיזהר בשמירת ממונו אסור וששוב הביא בשם הריטב"א שאם עושה כדי להוציא דינו לאור שרי ואין אצלי ספר מראית העין אמנם כיונה דעתו לדברי רבינו בשאלתות פרשת נח שאלתא ד' ברם צריך וכו' אי קא חזי ליה דלא מיזדהר בממוניה ואמר אגביה מניה והדר אהדרה ניהליה כי היכי דלא ליפשע בממוניה מאי מי אמרינן כיון דלהנאתיה דנגזל הוא דעביד שפיר דמי או דילמא כיון דעד דמהדר ליה אית ליה צערא אסור תא שמע לא תגנובו על מנת למיקט לא תגנובו על מנת לשלם תשלומי וכו' עי"ש הנה מפורש בדברי רבינו השאלתות שאף אם עושה להנאתו שיזהר לשמור נכסיו אסור ונראה ממה שכתוב בספר החסידים סי' תקפ"ה דאף דאסור לגנוב גם אם עושה כדי שישמור ממונו מכל מקום אם הוא בענין שאם לא יגנוב ממנו יאבד כל ממונו בענין רע ויצא נקי מנכסיו שפיר דמי כדי לכלכל שיבתו ולא יצטרך לבריות עיין שם הדברים:

ואם מותר לגזול או לגנוב דבר כדי להציל עצמו מידי סכנה כדאמרינן אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש עיין במה שכתבתי בשדי חמד מערכת האל"ף אות ט"ז ובקונטריס זה במערכת האל"ף אות י"ט:

ואם יש חשש גזל אם נוטל אדם מחברו שלא מדעתו דבר שאין הבעלים מקפידים עליו או מחמת קירוב דעתם עם הנוטל או מפני שהדבר מועט שאין דרך כל אדם להקפיד האריך מרן המחנה אפרים בהלכות גזלה סי' ב' להוכיח מכמה מקומות שאם הוא דבר שאין דרך בני אדם להקפיד אצל שום אדם אין בזה חשש גזל כלל אבל אם הוא דבר שדרך בני אדם להקפיד אצל אחרים ורק לגבי איש (או אנשים) פרטי אינו מקפיד משמע מדברי התוספות בפרק אלו מציאות ד' כ"ב (בסוף ד"ה מר זוטרא) שיש חשש גזל בכי האי גוונא ועי"ש מה שכתב בשם רבינו מוהרימ"ט בח"א סי' ק"ן במה שהוכיח מדברי הרמב"ם בחמישי מהלכות אישות קדשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד וכו' ומה שהשיב על דבריו וחידוש הוא שלא הזכיר דברי מרן בשלחן ערוך ריש סי' שנ"ט ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה שרי כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצוץ בו שניו ואף זה אוסר בירושלמי ממדת חסידות גם הרב חיים מדבר בתשובותיו לחשן משפט בסי' י"ז שהוכיח מכמה מקומות דכל שידוע שאין הבעל הבית מקפיד אין בו משום גזל לא הזכיר דברי מרן הנ"ל אך בספר אמר שמואל לרב גדול משאלוניקי הביא (בעניינים נפרדים שאחר התשובות בדף קכ"ז סי' ל"ח) גם דברי מרן הנ"ל עי"ש דב"ק:

ואם יש חשש גזל בדברי תורה כלומר להעתיק איזה פירוש שביד חברו שלא מדעתו הנה בתשובות הרי"ף סי' קל"ג כתב אחד מן התלמידים גנב ספר פירושין לחברו וכשתבעו ממנו נשבע שלא יחזירנו לו עד שיעתיק אותם ויש מי שהורה שמותר לגנבם. תשובה הגונב והמורה עשו שלא כדין שמה שהורה שמותר לעשות כן משום שמתלמד דברי תורה שהוא מצוה טעה משום שאמרו לולב הגזול פסול משום מצוה הבאה בעבירה שהקדוש ברוך הוא שונאה הילכך הורה (הוה) ליה זה בהוראתו חוטא ומחטיא והגונב יש עליו שלשה לאוין א) משום גונב ב) משום שנשבע שלא יחזיר אותם והו"ל על דברי תורה נשבע שהיא גזלה ג) משום גזל דהוי גוזל שלא מדעת ואף על פי שהגזלה בכלל הגנבה היא אלא שנסתר בלקיחתן משום שנאמר אל תגנוב את שלך מאחרי הגנב שלא תראה עליו כגנב ואם אסור בשלו כל שכן בשל אחרים ואף אותה מצוה שנתכוון לה לא עלתה בידו כמו שאמרו לולב הגזול והיבש שלא עלתה בידו מצותו עכ"ל וידידי הגאון מוהר"ר יוסף קרעצמער אבד"ק באחמיט יצ"ו כתב לי וז"ל בשו"ת הרי"ף סי' קל"ג וכו' לכאורה צריך עיון גדול מדברי התוספתא פרק ז' דבבא קמא הלכה ג' ד"ה המתגנב מאחד חבר וכו' ויעו"ש בהגר"א ובמרדכי סוף פרק המפקיד סי' רצ"ג שמביא המדרש משלי אקרא דלא יבוזו לגנב כי יגנוב שאין לבזות מי שגונב דברי תורה ומעתיקן ויעויין שפתי כהן ח"מ סי' רצ"ב ס"ק ל"ה עכ"ד יצ"ו:

אמר המחבר נראה דיתכן לומר שהרי"ף מפרש התוספתא כדמתרגם לה הגאון חקרי לב דהנה סיום דברי התוספתא הוא סוף שמתמנה פרנס על הציבור וכו' ותמה הגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב ד' ק"ב אות מ"ג דביבמות ד' צ"ה ר' יוחנן איקפד על ר' אלעזר שאמרה משמיה דנפשיה ולא משמו ותנן אומר דבר בשם אומרו וכו' ואיך יזכה שיהיה לו שכר שיתמנה פרנס מצינו חוטא נשכר לכן כתב שפירוש התוספתא שהיו נוהגים ללמוד ולסדר בקול רם כדאיתא בעירובין וזה שהיה גורס משניות שלמדו רבו וזה היה מתגנב כדי ללמוד על דרך שאמרו בסוף הוריות והולך ושונה פרקי וחשיב גנב דקמאי ובתראי אמרינן מציעאי לא אמרינן וקפדי בהו טובא זה נראה לי פירוש התוספתא אלא שהמרדכי בפרק המפקיד הביא בשם מדרש משלי וגריס גונב דת ומעתיקן והרב שפתי כהן בסי' רצ"ב ס"ק ל"ה הביא הך תוספתא וקצת קשה שלא נרגש מזה כלום ונקיט לה כפשטה וכו' והביא שם עובדא באחד שהדפיס ספר והיו חוששים שגנב מרבו והדפיסו על שמו אם יתברר שכן הוא מה דינו אם מחייבים אותו שידפיס בדף אחרון לאמר שהם חידושי רבו או לא דמי לגזל ממון דבעי השבה וכו' והעלה דהיה חייב נידוי (ובמקום שיש רשות על זה מהשררה יר"ה) כדמוכח בבכורות ד' ל"א ע"ב בעובדא דסריסיה דרב ששת דלא אמר שינוייא דרב ששת משמיה ואיקפד רב ששת ואמר מאן דעקציה ליעקצי' עקרבא אלמא בר נידוי הוא ואף דליתיה בכ"ד דברים יש לומר דהוי בכלל מבזה תלמיד חכם ואף דר' יוחנן ביבמות ד' צ"ו לא נדה על זה יש לומר דבידו למחול כמו שכתב הרמב"ם שבזה היו משתבחים החכמים ומסוגיא הנ"ל מוכח דחיוב זה איתיה גם לאחר מיתה ואם אירע כן אחר מיתה ליכא מאן דמחיל ליה ומצינו דנידו על דלא אתי לפרקיה דגרע מזה כדאיתא בקדושין זיל צנעינהו שוב כתב דבההיא דרב ששת שנידהו היינו משום דרב אידי סריסיה הכחישו שלא למדו ממנו אבל אם מודה שהוא של רבו כיון שלא הפסיד לרבו אינו חייב נידוי והיינו טעמא דרבי יוחנן לא נדה על זה ואם כן בנדון עובדא הנ"ל אם יכתוב בסוף הספר שהם של רבו יפטר מהנידוי אלו תוד"ק ולפי מה שפירש הגאון בכונת התוספתא נראה דלא קשיא מה שהקשה ידידי הרב הנ"ל יצ"ו על תשובת הרי"ף מהתוספתא כמובן ואומר אני שאם הגאון חקרי לב היה רואה תשובת הרי"ף הלזו היה מכריח פירושו לדעת הרי"ף:

ומי שהניח חידושי תורה בכתיבה אם מותר להעתיק מהם ולהדפיסם שלא ברשות היורשים (ובאופן שעל פי חוקי הממשלה מותר לעשות זאת מה דינו עפ"י התורה) או יש בזה משום גזל. נשאל על זה ידידי הגאון אבד"ק לבוב יצ"ו בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' ע"ה) וכתב בשם השואל מר ניהו ידידי הגאון אבד"ק ערלויא יצ"ו שזכות ההדפסה חשיבא טובת הנאה ואינה בירושה כמבואר בהרמ"א בסי' רע"ו וכשהדבר ביד היורשים אם זכו היורשים כתב בקצות החשן שהוא מחלוקת בין השל"ה והשפתי כהן והכא שהכתבים ביד היורשים תליא בפלוגתא והשיבו ולבבי לא כן ידמה דהרי הכתבים הם ממש של היורשים ואם רוצה אחר להעתיקם יכולים למחות בידו לכן אין הספק רק אם העתיק הכתבים שלא בידיעת היורשים או בחיי המחבר אם מותר להדפיסם ובזה לכאורה לא אדע הפרש בין אם שמע בעל פה חידושי תורה או ראה בכתב והגע עצמך הרי ששמע מאחד חידושי תורה או שלמד אצלו וכי אין מותר ללמד לאחרים ולפרסם הפירושים בשם אומרו ואף לאלפי אלפים תלמידים המקשיבים לקולו ולמה אם ראה בכתבים לא יוכל לפרסם בשם אומרו למען שמעתתיה יבדרן בעלמא אך יש לחלק דכששמע ממנו בעל פה אם לא אמר לו בבל יאמר הרי לא הקפיד אם יאמר לאחר ואם אמר לו בבל יאמר ודאי אסור לומר לאחרים דתורה דיליה היא ויכול לומר לך רציתי להגיד אבל בלא אמר שלא יאמר מותר ללמוד לאחרים אדרבה עושה מצוה בזה משא"כ כשיש לו כתבים הנה אם העתיק ברשות המחבר והמחבר לא אמר לו שמקפיד שלא יראה לאחרים ודאי מסכים שילמד עם אחרים והוא הדין שמותר להדפיס אך כשהעתיק שלא בידיעת המחבר או היורשים יש להסתפק ומדברי רמ"א סוף סי' רצ"ב דבמפקיד אצל ת"ח ספרים מותר לקרות ולהעתיק ממנו דאדעתא דהכי הפקידו אצלו וכתב השפתי כהן שם דהא דאמר במרדכי ושמא הטעם משום דאיתא במדרש לא יבוזו לגנב כי יגנוב שאין לבזות מי שגונב דברי תורה ומעתיקן ובתוספתא בשביעי דבבא קמא המתגנב מאחר ושונה פרקו זוכה לעצמו שנאמר לא יבוזו סוף שמתמנה פרנס על הצבור ולא אדע למה העתיק השפתי כהן התוספתא דזה לא מיירי שגונב ומעתיק ספרים רק שלומד בפני עצמו ולא עם חברו ומה זה ענין לדברי המדרש ושמא משמע לשפתי כהן דגם תוספתא מיירי כהך דהמדרש וכתב השפתי כהן דהמרדכי תרתי קאמר דבקורא בספרים ודאי אדעתא דהכי נתנו לו אך להעתיק ודאי לא הפקיד אדעתא דהכי ומסתמא מקפיד מותר להעתיק משום לא יבוזו וכו' כעין שכתב בתשובת הרא"ש שבהרמ"א שם דבמקום ביטול תורה יכולין לכוף לאחד להשאיל ספרו ללמוד מהם ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקל הספר הרי להדיא דמותר להעתיק מספרים של חבירו וללמד לאחרים ולכאורה הוא הדין מכתבים של חבירו מותר להעתיק ולהדפיסם אך יש לחלק דשם להעתיק מספרים הנדפסים אין לו היזק והוי זה נהנה וזה לא חסר וכופין על מדת סדום מה שאין כן להעתיק מכתבים שלו או של אביו ודאי יכול למחות וגם ההדפסה יכול למחות דכיון דאביו הניח לו דברי תורה ומצוה להדפיסם יכול לומר אנא בעינא למעבד מצוה ואם הוא זכות ממון כל שכן שיכול למחות שיאמר זה זכות הכתבים ושבח הכתבים ויורש יורש שבח נכסים כדאמרינן בבא בתרא דבבכור פליגי אם יורש שבח אבל יורש ודאי יש לו שבח ושקיל וטרי בדין אם יש ירושה וחזקה במצות:

שוב חזר לגוף הדין וכתב דנראה דאף אם הרשה המחבר בחייו להעתיק מקצת מהכתבים מכל מקום אסור להדפיסן בלי רשות היורשים דאיכא אומדנא שהמחבר לא הרשה להעתיק רק לצורך עצמו שילמוד מהם אבל לא שיפיצם על פני תבל דמדרך העולם שיורשיו ידפיסו ויוציאו לאור ואם אחר ידפיס אזי לא יוכלו יורשיו להדפיס ולהוציא הוצאות אולי ידפיס אחר אחר כך בטרם שימכרו יורשים הספרים וגם אולי ידפיס אחר מקצת וישמיט מהכתבים לכן איכא אומדנא וכל שכן אם הספר והכתבים שוים ממון כמו שטרות שיורשים והוא הדין כתבים ובודאי אסור לאחר להעתיק הכתבים ולהדפיסם שלא ברשות היורשים אך אם כבר הדפיס המחבר ספרו הנה כל זמן שלא מכר ספריו ודאי אסור לאחר להדפיס פעם שנית להפסיד להמחבר או ליורשיו אולם אם כבר מכר ספריו בזה יש לעיין דהרי המחבר הוציא לאור חוות דעתו ומכר ספריו ורשות ביד כל אדם ללמוד וללמד ואם כלה ספריו למה לא יוכל אחר לזכות בני דורו ולהדפיס ולמכור בזול ועזרא תקן לישראל שיהיו מושיבין סופר בצד סופר כדאמרינן בבבא בתרא דף כ"ב ואיך נחתום בעד הספרים:

וראיתי להגאון מלבוב בשואל ומשיב מהדורא קמא ח"א סי' מ"ד שהאריך בזה ופשיטא ליה דאסור להדפיס אף בלי הסכמה וח"ר אף שמכר ספריו ומה שלוקחים הסכמה וגוזרים שלא ידפיסו עד משך שנים הוא להתיר להדפיס אחר כלות הזמן אבל בלי הסכמה וגזרה אסור להדפיס ויש לו זכות עולמית ואחר מחכת"ה איני רואה ראיה לזה דאף שהתורה דיליה מכל מקום כיון שנתן ללמוד או מכר ספריו ודאי בעין יפה נתן כדאמרינן בנדרים משה רבינו נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך ומהאי טעמא לוקחין הסכמה וגוזרים שלא ידפיסו כמתכנתו עד משך שנים ומה שכתב דאם מחדשים איזה מלאכה אינו רשאי אחר לעשות כמתכנתו בלי רשותו ולא תהא תורה שלנו כשיחה בטלה שלהם דזה אינו דהתורה אמרה מה אני בחנם אף אתם בחנם ואין התורה קורדם לחתוך בה וגם בכלי מלאכות אם אין לו רשיון מהמלכות ששייך לו הזכות לעולם לא אדע איסור שאחר לא יעשה כמתכנתו ואף דפירושי דברי סופרים מותר ליטול שכר כמבואר ברמ"א סי' רמ"ו גם כן רק שכר בטלה אבל שיקח עבור זכותו מבלי טורח מי התיר ואף אם נאמר שמותר אבל לאסור להדפיס עד שישלם עבור הזכות מי הוא האוסר והתורה נמשלה למים לשאוב בלי תשלומין ומה שהביא ראיה מצל"ח ד' זאלקאווא שנדפס שם שלקחו רשיון מבן הגאון המחבר ליתרא דמלתא עשו כן והרי כל ספרי הגאון מליסא נדפסו הרבה פעמים ונמכרים בזול ולא נדפס רשיון מזרעו ואלו היה מהצורך ליקח רשיון היה נמכרים ביוקר על כן צריך עיון בהוראתו בזה עכ"ד יצ"ו ובהסכמת הרה"ג מוהר"א רעויטינבערג אבד"ק זאוויחוואסט על ספר קיצור שלחן ערוך הוצאה חדשה שעם ספר מסגרת השלחן האריך קצת בזה ולפי שהספר הזה נדפס וחזר ונדפס ומצוי לרוב לא נטפלתי להעתיק דב"ק:

ואם אומר דבר הכתוב בספר או ששמע ואינו מזכיר שם האומר או הכותב הוי גזל וגרע מגזלת ממון עיין במה שציינתי לעיל במערכת האל"ף אות קמ"ג:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף