שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/מ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ב מ

סימן מ

בן עזאי בכנסת חכמי ישראל סי' פ"ג אות ד' העיר הרב חיים יעקב שו"ב מאודיסא יצ"ו על מה שכתב הרב שני לוחות הברית בחלק תורה שבעל פה באות התי"ו (ד"ה תלמיד) שבן עזאי בתחלה היה חבר לרבי עקיבא ולבסוף נעשה תלמידו דמדברי רשב"ם בבבא בתרא (דף קנ"ח ע"ב ד"ה תלמיד) משמע לכאורה להיפך והצריך עיון ויפה העיר כי לא זו בלבד דמשמע בהיפך אלא הרי הוא כמבואר להדיא היפך דברי הרב השל"ה כי זה לשון הרשב"ם (על מה שאמר ר' שמלאי עדא אמרה בן עזאי תלמיד חבר דרבי עקיבא הוה דקאמר ליה על הראשונים אנו מצטערים אלא שבאת עלינו לחלוק את השוין) תלמיד חבר פשיטא לן דמתחלה היה תלמידו והדא אמרה דלבסוף היה חברו דקאמר ליה שבאת וכו' ולא אמר שבא רבינו עכ"ל הרי מפורש יוצא מפי הרשב"ם דבתחלה היה תלמידו:

הן אמת דלכאורה סברת הרב של"ה לא נפלאת היא מוצאת בש"ס ירושלמי ריש פרק שלישי דמסכת שקלים דהכי אתמר התם אהך מתניתין דבבא בתרא זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד היה לרבי עקיבא אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה אלא שבאת לחלוק עלינו ומקמי הכי נמי אתמר התם (אפלוגתא דרבי עקיבא ור' ישמעאל גבי ראש השנה למעשר בהמה ואמר בן עזאי הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך וכו') זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד הוה אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה הואיל ואלו אומרים כך וכו' עיי"ש הרי שאמרו ושנו דבן עזאי חבר ותלמיד הוה דמשמע דמעיקרא היה חבר ושוב נתחכם רבי עקיבא והיה בן עזאי תלמיד לו אלא דאכתי קשה דמאחר דבש"ס דילן בבבא בתרא אמרו זאת אומרת דבן עזאי תלמיד חבר הוה ומשמעותו הוא שבתחלה היה תלמיד ושוב נתחכם התלמיד והיה בסוג חבר לרבו כמו שפירש רשב"ם מה ראה הרב של"ה לתפוס כמשמעות לשון הירושלמי ומה גם דלשון הירושלמי עצמו אינו מבורר כי אף שבמסכת שקלים אמרו כנז"ל (חבר ותלמיד) עין רואה שסוגיא זו עצמה איתא גם בפרק קמא דראש השנה בסוף הלכה א' ושם נאמר תלמיד וחבר הוה לרבי עקיבא יע"ש הן אמת שבירושלמי שלפני (דפוס זיטאמיר נגה נר מערב לפ"ק) בתחלה אמרו שם זאת אומרת חבר ותלמיד הוה וכו' אמאי דאמר בן עזאי הואיל ואלו אמרו כך ואלו אמרו כך וכו' והדר אמרו אהאי מילתא גופא זאת אומרת תלמיד וחבר הוה אך נראה שמה שכתוב בתחלה הוא טעות הדפוס שהרי עדיין לא הוזכרו ר' ישמעאל ורבי עקיבא כלל לכן נראה דלא גרסינן להאי זאת אומרת חבר ותלמיד היה (לקמן הוצרכתי להעתיק לשון הירושלמי והאותיות יחכימו להבין שהוא כמו שכתבתי עיי"ש בד"ה וראיתי להרב סדר הדורות) וכן נראה קצת מפירוש הרב קרבן העדה וכבר העיד הרב פני משה שם דסוגיא זו כולה כמות שהיא איתא בריש שקלים אם כן מבואר שגם בראש השנה גרסינן כבשקלים והיינו תלמיד וחבר וכדאמרינן בש"ס דילן בבבא בתרא הנ"ל דתלמיד חבר היה לרבי עקיבא ואף דבירושלמי בבבא בתרא בסוף פרק ט' איתא זאת אומרת שבן עזאי חבר ותלמיד לרבי עקיבא וגם בראש השנה שם כשאמרו זאת אומרת וכו' אמתניתין דבבא בתרא דאמר בן עזאי על החלוקים אנו מצטערים אלא שבאת לחלוק את השוים אמרו זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד משמע ליה להרב פני משה שם שהוא כאילו אמרו תלמיד חבר היה וכו' שכתב דהכי אמרינן בש"ס דילן וכו' וכן בהגהות יפה עינים בבבא בתרא שם כתב דהכי אמרינן בירושלמי דפירקין ובשקלים הנ"ל עיי"ש מתבאר דמשמע להו דהכל אחד ואף כשאמרו חבר ותלמיד הכונה היא תלמיד חבר ואם כן אין שום סעד וסמך מדברי הירושלמי לפירוש הרב של"ה ותמיהת הרב הנ"ל יצ"ו היא תמיהה קיימת:

שוב עיינתי בדברי השל"ה וראיתי שמה שכתב בכנסת חכמי ישראל בשמו לאו סברא דנפשיה הוא אלא שמצא כן ואעתיק לשונו וזהו תלמיד חבר בכל מקום שאומר כי האי גוונא רוצה לומר שהיו חברים תחלה ואח"כ נתחכם אחד מהן באופן שהשני נעשה תלמידו כמו שהיה בן עזאי חבר לר' עקיבא ונתחכם ר' עקיבא והיה בן עזאי תלמידו ואמרו בגמרא בן עזאי תלמיד חבר לרבי עקיבא היה והוי כאילו אמר נעשה תלמיד מי שהיה חבר בתחלה אבל אין הפירוש מי שהיה תלמיד נתחכם עד שעתה נעשה חבר אבל הפירוש הוא עתה נעשה תלמיד מי שהיה כבר חבר להודיע חכמת הרב שגדלה עד שנעשה רבי למי שהיה לו חבר בתחלה כי לא בא להודיע גדולת חכמת התלמיד ע"כ מצאתי אמנם רש"י במסכת עירובין בפרק הדר ד' ס"ג פירש תלמיד חבר שהוא חכם כמותו רק שלמד ממנו דבר אחד או יותר עכ"ל הרי שהרב עצמו הביא סתירה להפירוש ההוא מדברי רש"י ועם כי לא זכר שר דברי הרשב"ם אינו בסוג הצרכת עיון וקצת נראה שיש הבדל בין פירוש רש"י לפירוש רשב"ם דמדברי רשב"ם אין נראה שמה שנקרא תלמיד הוא בשביל שלמד ממנו דבר אחד אלא נראה שהיה תלמיד גמור ומלשון רבינו שמשון בפירושו בסוגיא דבבא בתרא הנ"ל המובא בש"ס החדשים דפוס ראם נראה שבן עזאי לא היה תלמיד גמור לרבי עקיבא שכתב וז"ל אמר ר' שמלאי מדקאמר ליה בן עזאי כך לר' עקיבא דרך הטוח ולא אמר ליה בלשון כבוד שמעת מינה דבן עזאי תלמיד חבר לר' עקיבא הוה משום הכי לא חלק לו כבוד כל כך שהלכו שניהם ללמוד תורה לפני ר' אליעזר הגדול ולפי שהיה בן עזאי בחור לא היה יכול לסבור סברא כר' עקיבא בתלמוד וגמר גמרא והדר הלך בן עזאי לפני ר' עקיבא להסביר סברא עכ"ל מתבאר שסובר דר' עקיבא לא היה רבו גמור דבן עזאי:

והפירוש שמצא הרב של"ה ולא גילה לנו מי בעל דברים ראיתי אני הדל שהם דברי הרב מוהר"ש סדילייו ומה שהעיר על זה הרב השו"ב הנ"ל יצ"ו מדברי הרשב"ם כבר קדם וזכה בזה הגאון יד מלאכי במערכת התי"ו סי' תרס"ד ששם עמד בפר"ש מאי קץ בכמה דוכתי פלוני תלמיד חבר לפלוני והביא שיטת רש"י בעירובין (שהביא הרב של"ה הנ"ל בד"ה שוב עיינתי) וגם דברי הרשב"ם הנ"ל ושקיל וטרי טובא בחריפות ובקיאות עצום כדרכו בקודש ואחרי כן הביא דברי הרב מוהר"ש סדילייו בזה ולזכות את מי שאין בידו ספר התורה הזה אעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו וזהו איברא דמצאתי למוהר"ש סידילייו בכלליו שכתב וז"ל תלמיד חבר בכל מקום שאומר כי האי גוונא רוצה לומר שהיה חבר בתחלה ואחר כך נתחכם החבר ונעשה תלמיד באחרונה כמו שהיה בן עזאי חבר לר' עקיבא ונתחכם ר' עקיבא והיה בן עזאי תלמידו ואמרו בגמרא בן עזאי תלמיד חבר לר' עקיבא היה והוי כאילו אמר נעשה תלמיד מי שהיה בתחלה חבר וטבע הלשון כן שכששואלים על שני חכמים אם הם חברים או אחד רב ואחד תלמיד הדרך הוא להשיב על זמן ההוא לא על זמן העבר וכיון שכן תחלת התשובה תהיה על ההוה כלומר עתה הוא תלמיד מי שהיה בתחלה חבר כי לא בא להודיע חכמת התלמיד רק חכמת הרב שגדלה עכ"ל והנה אף שחכם גדול היה ומתוך דבריו למדנו אשר לבבו פונה לדעת רש"י ודעמיה מכל מקום כמו זר נחשב שיחלוק על רשב"ם והתוספות ומוהרי"ק בלי הכרח וראיה גם מה שחשב לומר שלא בא להודיע חכמת התלמיד רק חכמת הרב שגדלה לא מחשבותי מחשבותיו כי מי זה אמר ותהי שלא בא להודיע חכמת התלמיד שגדלה וכאילו יאמר אותו שהיה תלמיד נעשה חבר לרבו כאשר סבורים רשב"ם וסיעתיה ותו קשיא לי עליו במה שכתב כמו שהיה בן עזאי חבר לר' עקיבא ונתחכם ר' עקיבא והיה בן עזאי תלמידו שהרי בברכות ד' ס"ב ע"א נראה בהדיא דתלמיד גמור דר' עקיבא הוה ואמר ליה ר' יהודה לבן עזאי עד כאן העזת פניך בר' עקיבא רבך והנה לזה אפשר לומר דלדעתו מעשה זה היה אחר שנתחכם ר' עקיבא ונעשה רבו אי נמי ועיקר משום שהיה ר' עקיבא גדול מבן עזאי בתורה קרי ליה רביה כדמצינו בכמה דוכתי וכמו שכתבתי באות הה"א עי"ש ותדע עוד שכדברי כן הוא שהרי בסוף פרק מי שמת בעי לאוכוחי דבן עזאי תלמיד חבר לר' עקיבא הוה מדקאמר לי' שבאת ולא אמר לי' שבא מר והכי נמי בפרק תפלת השחר קאמר דר' ירמיה בר אבא תלמיד חבר לרב הוה מדאמר ליה מי בדלת ולא קאמר ליה מי בדיל מר ובאידך עובדא דברכות דף ס"ב ע"א לא זאת דקאמר ליה בן עזאי לר' עקיבא עד כאן העזת פניך ברבך על שנכנס אחר ר' יהושע לבית הכסא ואם רבו היה הוה ליה למימר העיז פניו מר ברבו ומצורף לזה דלאו אורח ארעא שהתלמיד יאמר לרבו פלוני רבך כדמוכח מההיא דפרק קמא דביצה דף ה' ע"ב שאמרו לו תלמידיו לרבי אליעזר כבר נמנו עליך חבריך והתירוך וקאמר בגמרא מאן חבירך רבן יוחנן בן זכאי וידוע דרבן יוחנן בן זכאי רבו מובהק דר' אליעזר היה ואפילו הכי קרו ליה תלמידיו חבירך מן הטעם שכתבתי וכמו שכתב הבית חדש ביו"ד סי' רמ"ב וספר החסידים סי' ט"ו והכי איתא להדיא בראש השנה ד' ל"א ע"ב אלא אף גם זאת הלשון בעצמו של העזת פניך ברבך הוא בלתי מכובד ובזוי עד מאד שאפילו הרב לתלמיד לא יתכן לדבר כן כ"ש תלמיד לרב אלא ודאי כמו שכתבתי דמהא ליכא למשמע מיניה דבן עזאי היה תלמידו דר' עקיבא וכן מצאתי בספר קבלת הראב"ד שכתב דבן עזאי חבירו דר' עקיבא הוה ושוב הביא דברי רבינו גרשון בשיטה כתיבת יד והן הן הדברים שכתבתי למעלה (בד"ה שוב עיינתי) בשמו והוכיח מדבריו שסובר דר' עקיבא לאו רביה דבן עזאי הוה אלא גדול ממנו והוכיח עוד דבפירוש תלמיד חבר דעת רבינו גרשון נוטה לפירוש רש"י והתפלא על מה שכתב הרשב"ם דפשיטא לן דבן עזאי היה תלמיד דר' עקיבא דמנא ליה פשיטות זה וכו' ועוד האריך על פי דרכו בפירוש תלמיד חבר אלו תורף דב"ק וחידוש הוא בעיני על גאון עצום שכמותו שלא זכר שר דברי הירושלמי שבבבא בתרא ושקלים וראש השנה שהבאתי אני הדל ועם שיוכל להיות שסדר מועד מהש"ס ירושלמי לא היה בידו בהדי דקעסיק בהאי עניינא מכל מקום הסדר נזיקין נראה שהיה אז בידו שהרי באותו פרק באותו מקום (סי' תרס"ד בד"ה ואי קשיא) הזכיר דברי הירושלמי בפרק קמא דסנהדרין ר' יוחנן אזל מידון קומי ר' חייא וכו' עי"ש ואילו הוה חזי מאי דאמור רבנן דבי מערבא בפרק ט' דבבא בתרא דבן עזאי חבר ותלמיד הוה לרבי עקיבא אולי היה מביא מזה קצת סעד וסמך לדברי הרב מוהר"ש סדילייו דמלשון חבר ותלמיד משמע לכאורה שבתחלה היה חבר ואחר כך נעשה תלמיד אלא שכבר כתבתי למעלה דבש"ס ירושלמי בפרק קמא דראש השנה בסוף הלכה א' הגירסא היא תלמיד וחבר וגם הבאתי דברי המפרשים מה שאמרו בירושלמי חבר ותלמיד כאילו אמרו תלמיד חבר וכלשון הש"ס דילן ותו לא מידי:

וראיתי להרב סדר הדורות באות השי"ן (שמעון בן עזאי) בסק"ג שכתב וז"ל תלמיד חבר לרבי עקיבא שקלים פ"ג ובבא בתרא קנ"ח ב' פירש רשב"ם שבתחלה היה תלמידו ולבסוף חבירו כתב ס' כריתות ובעל עץ חיים כדמשמע בפסחים י"ח ולא מצאתי שם ובירושלמי פרק קמא דראש השנה סוף הלכה א' בן עזאי חבר ותלמיד היה לר' עקיבא וכו' א"ד (איכא דאמרי) תלמיד וחבר וכו' מחולקים אי מתחלה היה חבר ונתחכם ר' עקיבא או מתחלה היה תלמידו ונתחכם בן עזאי ועיין ביו"ד בב"י סי' יו"ד ומה שכתבתי בחיבורי על מאמר כתובות ס"ט א' הונא חברין עכ"ל ואנכי ההדיוט לא ידעתי היכא רמיזא האי פלוגתא בתלמודא דבי מערבא לפום נוסחא דקמן דהכי איתמר התם תנן תנינן ר' מאור אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה בן עזאי אומר האילולים מתעשרים בפני עצמן אמר רב חונא טעמיה דר' מאיר וכו' טעמא דר' אלעזר ור' שמעון וכו' אמר בן עזאי הואיל ואלו אומר כך ואלו אומר כך יהיו האילולים מתעשרים בפני עצמן הא כיצד וכו' זאת אומרת שבן עזאי חבר ותלמיד היה לר' עקיבא ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו ר' ירמיה ר' מיישא בשם ר' שמואל בר רב יצחק שכן נחלקו עליה אבות העולם ר' ישמעאל ור' עקיבא זאת אומרת בן עזאי תלמיד וחבר היה לר' עקיבא אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה הואיל ואלו אמר כן ואלו אמר כן ר' אבהו בשם ר' שמואל בר רב יצחק שמע מן הדא אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערים אלא שבאת לחלוק עלינו את השוים זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד הוה לר' עקיבא אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה עד כאן הוא לשון הירושלמי בנוגע לענין זה ובעניותי איני רואה רמז מחלוקת בזה וצריך לומר שלפני הרב היתה גירסא אחרת ואין נמצא אצלי ש"ס ירושלמי מדפוס אחר ואיה"ש אכתוב בזה עוד בלא נדר במערכת ה"ה (הלכה כר' עקיבא מחברו).

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף