שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/כח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ב כח

סימן כח

בני ביתו היכא דתני בני ביתו אם גם אשתו נכללת בכלל בני ביתו במכתב לחזקיהו בחלק השיטה ד' ט"ו ע"ב על דברי התוס' בברכות ד' כ"ד ע"ב (שרש"י שם מפרש דבני ביתו היינו אשתו והתוס' כתבו דלא אשכחן דמיקריא אשתו בני ביתו) הבאתי דברי הרבנים פרי חדש בנימוקיו לא"ח סי' רצ"ח ויעיר אזן במערכה זו אות ט' אשר היו תמהים על רבותינו התוס' דבהדיא אשכחן בירושלמי ריש פרק ג' דמעשרות דאשתו בכלל בני ביתו ועוד דקדק מרן חיד"א ביעיר אזן שם דמדברי התוס' בערבי פסחים ד' צ"ט ע"ב ד"ה ולא יפחתו לו משמע דארחא דמילתא דאשתו בכלל בני ביתו וחדשו שם לחד שינויא דאין אשתו בכלל בני ביתו ונראים דבריהם כסותרים למה שכתבו בברכות וכתב בשם הרב הנמק"י בכתיבת יד בפסחים בשם הריטב"א דודאי אשתו בכלל בני ביתו בכל מקום גם בברכי יוסף א"ח סי' רצ"ו סוף אות ז' הביא דברי הרב הנמק"י בכת"י הנ"ל עי"ש ואני ההדיוט כתבתי דגם מברייתא דאבות דר' נתן בפרק שביעי קשה על רבותינו התוס' דהכי תני התם (אמתניתין יוסף בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך) דבר אחר למוד בני ביתך ענוה כיצד בזמן שאדם ענותן ובני ביתו ענותנין והלך לו למדינת הים ואמר מודה אני לפינך ה"א שאשתי אינה עושה מריבה אצל אחרים ולבו אין מתפחד עליו ודעתו מיושבת עד שיחזור ובזמן שאדם ענותן ובני ביתו קפדנים והלך למדינת הים ואומר יה"ר שאין אשתי עושה מריבה לבו מתפחד עליו וכו' הרי מפורש דבני ביתו היינו אשתו ונדחקתי דהיכא דגלי שאני ולא כתבו התוס' אלא היכא דליכא גילוי מילתא בההוא עניינא דבני ביתו דקתני היינו אשתו מסתמא אין אשתו בכלל בני ביתו ואחר זמן ראיתי לידידי הרב הגדול מוהרי"ף יצ"ו בס' הבהיר אבות הרא"ש בח"א ד' קל"א ע"ב שדחה דברי התוס' מכח בריתא דאבות דר"ן הלזו והביא שבברכ"י א"ח סי' ע"ג אות א' הוכיח מהירושלמי פרק ב' דמגילה הלכה ה' דאשתו בכלל בני ביתו ושהרב דובר מישרים הוכיח כן מהירושלמי בסוף מס' חלה יוסף הכהן העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן והחזירוהו ומפרש בירושלמי שסובר שנשים חייבות וכו' אלמא דבני ביתו באשתו אמרו וכן הוכיח הרב ערך השלחן בסי' רצ"ו אות ג' עי"ש:

והנה עיינתי בברכ"י וראיתי שהירושלמי שהביא הרב הן הן הדברים שהבאתי במכתב לחזקיהו שם בשם הר"ן בריש פרק קמא דמגילה ריב"ל הוה מכניף בנוי ובני ביתיה עי"ש (ולא היה בידי אז תלמוד ירושלמי כאשר כתבתי בכמה מקומות במכת"ל) וכתבתי דמדברי הרא"ש שם בסי' ד' נראה דגריס בירושלמי ריב"ל הוה מכניש כל אנשי ביתו וקורא לפניהם (ולא גריס בניו ובני ביתו) והבאתי שכן גירסת בעל ה"ג שהביאו התוס' בריש מס' ערכין ד' ג' ד"ה פסק ולפי זה אין מהירושלמי הזה סתירה לדברי התוס' דאף דאין אשתו בכלל בני ביתו אבל באנשי ביתו נכללת גם אשתו כדאמרינן בריש סוטה לא לימא איניש לאנשי ביתיה אל תסתרי עם איש פלוני ובמנחות ד' מ"ג רמי פרזומא לתכלתא דאנשי ביתיה והיינו אשתו כמו שפירש רש"י ובסוף פרק שלשה שאכלו כוס של ברכה משגרו לאנשי ביתיה ופירש"י לאשתו ובמס' בתרא ד' צ"ח האי מאן דיהיר אפילו אאינשי ביתיה לא מתקבל ופירש רשב"ם אשתו וכתב הרב תוספת יו"ט בריש סוטה (בד"ה ר' יהושע) שאומרים חז"ל בלשון זה להחשיב להאשה כאילו היא גברת הבית וכלישנא דקרא עקרת הבית (ויש גירסאות לא לימא איניש לאתתיה וכן לביתיה ועי"ש בתוספת יו"ט) ותנא דידן הרב חקי חיים בנימוקיו למס' ברכות הקשה על דברי התוס' מדברי הירושלמי דמגילה ומסוף פרק ג' שאכלו הנ"ל וכתב דפשוט דבני ביתו ואנשי ביתו חדא מילתא היא עי"ש ובמחכתה"ר נעלם ממנו דברי הרב תיו"ט הנ"ל דאנשי ביתו הוא לשון חשיבות ונאמר על האשה להיותה עקרת הבית אבל לשון בני ביתו משמעותו קטנות ולזה יתכן כדברי התוס' דאין אשתו בכלל בני ביתו ולפי זה גם מהירושלמי דמגילה לא קשיא לפי מה שכתבתי שנראה שגרסי הבה"ג והרא"ש אנשי ביתו ואשתו גם כן בכלל:

גם הרב נחמד למראה בח"א ד' קס"ד ע"ג הביא השגת הרב פרי חדש על התוס' מהירושלמי דמעשרות וכתב בשם הרב אברהם קיכוני שציין לזה ש"ס דמנחות דרמי תכלתא אפירזומא דאנשי ביתיה דאיתיה נמי בסוכה ד' י"א ע"א וש"ס דתענית ד' כ"ג סוף ע"ב לא מיקבל עלי אנשי ביתיה אלו דבריו מחשבתו ניכרת שכונתו להשיג על דברי התוס' ממקומות הנ"ל אמנם לי הדל נראה דעל פי דברי הרב תוס' יו"ט הנ"ל לא קשיא מידי דבני ביתו לחוד ואנשי ביתו לחוד ומצינו לרז"ל דגם באנשי ביתו הכתוב במקרא דורשים אותו על אשתו שכן אמרו בבראשית רבה סדר וירא ריש פרשה ד"ן וז"ל ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ר' יוחנן אמר זו אשתו שנאמר אויבי איש אנשי ביתו וכו' עי"ש הרי דקאמר ר' יוחנן דאויבי איש אנשי ביתו היינו אשתו והיינו לשון חשיבות כמו שפירש הרב תוספת יו"ט ולפי הנראה מה שכתבתי במכתב לחזקיהו לחלק בין בני ביתו לאנשי ביתו כנז"ל כיונתי בזה לדעת מי שגדול גאון עזינו אבד"ק שאוויל יצ"ו בספרו הנורא זכר יהוסף שכתב על דברי התוס' בברכות הנ"ל וז"ל תוס' ד"ה והתניא ר"ל דבכמה מקומות אמרינן ביתו זו אשתו כמו בשבת קי"ח ב' וסנהדרין נ"ז ע"ב וברכות נ"א ב' לאנשי ביתו פירש"י אשתו וב"ב צ"ו אפילו לאינשי ביתו ובתענית כ"ג ב' ועיין נדה י"ב ב' רק דמ"מ לא מצינו דהוי אשתו בכלל ב"ב ועיין רש"י יבמות ס"ב ב' ד"ה ביתך ועתו"ס ערכין ג' ע"א ד"ה פסק וירושלמי מגילה פ"ב עכ"ד יצ"ו ומובן שכונתו לחלק בין בני ביתו לאנשי ביתו דבאנשי ביתו גם התוס' מודים דנכללת גם אשתו מפני שהוא לשון חשיבות כנז"ל ומה שציין לתוס' ערכין וירושלמי פ"ב דמגילה אולי כונתו לומר דמדברי התוס' הנ"ל מתבאר דגרסי בירושלמי אנשי ביתו ולא בני ביתו ולא קשיא לרבותינו התוס' מהירושלמי אלא שלא זכר שר דברי הירושלמי דמעשרות ודסוף חלה ודברי הרבנים פרי חדש ותוי"ט הנ"ל:

והרב לשון לימודים בחלק א"ח בסי' קנ"ג ד' ע"ב ע"א הביא דברי הרב פרי חדש שהוכיח מהירושלמי דמעשרות שלא כדברי התוס' וכתב שהיא ראיה ברורה ועוד כתב שמצא בכתיבת יד אחד קדוש שדחה דברי התוס' מדאמרינן בפרק תפלת השחר ד' ז"ך ע"ב בעובדא דר' אלעזר בן עזריא דאמר איזיל ואימליך באנשי ביתי אזל ואימליך בדביתהו דאין סברא כלל לחלק בין בני ביתו לאנשי ביתו ויש לדחות דמעיקרא לא היה דעתו להמלך באשתו מה גם שהוא במילי דשמיא אלא שכאשר בא הביתה ואין איש מאנשי ביתו נתייעץ באשתו מיהו יש ראיה ממדרש פרשה לך לך ברצות ה' דרכי איש ר"י אומר זו אשתו שנאמר אויבי איש אנשי ביתו גם בסוטה אמרינן מאן דיהיר אפילו לאינשי ביתיה לא מיקבל מכל אילין משמע דאשתו בכלל בני ביתו גם בפ"ג דתענית מוכח היפך דברי התוס' עכ"ד ואומר אני ההדיוט דאף שיפה דחה דברי האחד קדוש דאין סתירה מעובדא דראב"ע ויתכן שמפני זה הוצרכו בש"ס לומר אזל ואימליך בדביתהו ולא סגי למימר סתמא אזל ואימליך משום שלא עליה היתה כונתו בתחלה באומרו איזיל ואימליך באנשי ביתי מכל מקום אין אנו צריכים לזה דאף אם נאמר דזו היתה דעתו בראשונה ולהאשה אמר איזיל ואימליך אין מזה סתירה לדברי התוס' דודאי יש לחלק בין בני ביתו לאנשי ביתו ולכן אין לנו סתירה לדברי התוס' אלא ממקום שנאמר בש"ס בני ביתו וכולל גם האשה כראיית הרב פר"ח מהירושלמי דמעשרות דשנו חכמים בלשון בני ביתו וגם אשתו בכלל וכן משאר מקומות כיוצא לזה:

אך כבר כתבתי בנדפס במערכת האל"ף אות ס"ו דבתוספי הרא"ש אשר בס' ברכה המשלשת כתוב דבהך בריתא דלעיל לא קרי לאשתו בני ביתו ע"כ ומשמע דבשאר דוכתי יתכן להיות אשתו בכלל בני ביתו ושם ציינתי לעיין בהשמטות מציון ירושלים להגאון שואל ומשיב על הירושלמי בדפוס זיטאמר (בהשמטה השייכה למעשרות ד' ט') ודבריו הם לדחות ראית הרב פר"ח מהירושלמי דמעשרות ולזכות את הרבים אשר אין בידם הירושלמי דפוס הנ"ל אעתיק דב"ק וז"ל ניחא בניו ובני ביתו ואין לה עליו מזונות כמ"ד אין מזונות לאשה ד"ת עי' מפרש דפי' דבני ביתו היינו אשתו ולכך מקשה דאשה יש לה מזונות עליו ומזה הקשה בליקוטי פר"ח או"ח סי' רצ"ח על התוי"ט ברכות כ"ג שכתבו דב"ב שפירש"י אשתו וכתבו דלא נהירא וע"ז הקשה דנעלם מהם הירושלמי הלז דבני ביתו היינו אשתו ובאמת שדבר גדול דבר אבל באמת אף אם נסכים דב"ב גם אשתו בכלל אבל שיוקשה ע"ז קושי' לא נהירא בודאי ומה פשיטא ליה להירושלמי כ"כ דב"ב השנוי בל' המשנה כיוונו על אשתו ולהקשות דילמא בני ביתו היינו אנשים שהם בביתו כמו דקאמר אויבי איש אנשי ביתו אבל אין אשתו בכלל וגם לדבריהם הכוונה במה דאמר ניחא בניו אבל בני ביתו ואין הלשון משמע כן ולפענ"ד פשוט דהירושלמי מקשה דניחא בניו ובני ביתו אבל למה לא ביאר התנא הדין דאשה וזה דפריך ואין לה מזונות ולמה לא ביאר התנא הדין שלה וע"ז משני כמ"ד אין לאשה מזונות ד"ת כ"נ לפענ"ד לחומר הנושא ועיין ב"ב דצ"ח דאמרו שם אאינשי ביתו לא מתקבל ופי' רשב"ם דהיינו אשתו ומיהו בני ביתו לא משמע כמו אנשי ביתו ועיין ברכ"י באו"ח סי' ע"ג עכ"ל והוא תירוץ נכון ליישב השגת הרב פרי חדש שאף אם לא יקשה עלינו דברי התוס' שנפרש שכונתם דלא קרי אשתו בני ביתו בהך בריתא כמו שכתוב בתוספי הרא"ש אמנם מה נענה למה שכתב בתוספי רבינו יהודא החסיד (שבס' ברכה המשלשת) דלא אשכחן בשום מקום דקרי לאשתו בני ביתו וכמו שהבאתי בנדפס שם ותיקשי עליה מהירושלמי וצריכים אנו לפירוש הגאון הנ"ל וגם הוא תנא דמסייען שיש לחלק בין בני ביתו לאנשי ביתו אפס כי עז מה שכתב דאויבי איש אנשי ביתו דקאמר (כלומר דקאמר קרא דמקרא מלא הוא במיכה ז') היינו אנשים שבביתו ואין אשתו בכלל במחכתה"ר נעלם ממנו דברי ר' יוחנן שבמדרש הנ"ל דקרי בחיל זו אשתו ועוד עדיין צריכים אנו למודעי מה נענה לדברי הירושלמי דסוף חלה דמפרש בני ביתו זו אשתו:

ברם זכור אותו האיש לטוב מר ניהו ידידי הגאון אבד"ק דובנא יצ"ו בספרו הנחמד כלילת המנורה במערכה זו אות ב' שהביא דברי מרן חיד"א ביעיר אזן שדקדק על דברי התוס' דברכות מדבריהם שבפסחים והשגת הרב פר"ח מהירושלמי דמעשרות וכתב על זה דגם בהגהות הגרע"א הרגיש בזה ולעד"ן לחומר הנושא דבאמת גם התוס' מודים דאשתו בכלל בני ביתו לפעמים רק דוקא היכא דתני בניו ועל בנות ליכא רבותא א"כ ע"כ בני ביתו קאי על אשתו וזהו כההיא דפסחים אך היכא דלא תני בניו רק בני ביתו וכברייתא דילן דמיירי התוס' עיין הגהות הב"ח ודאי לא מפקינן הלשון ממשמעותו ובודאי הפירוש דקאי על בניו כיון דאכתי לא תני בניו ובנותיו ובזה הוא דכתבו דלא אשכחן אשתו דמקריא בני ביתו פי' היכא דלא תני בניו רק בנ"ב לחוד עכ"ד הרב יצ"ו אפריון נמטייה משיב דברי' נכוחים אשר בזה תנוח דעתנו מכל הג' מקומות שבירושלמי (מעשרות וחלה ומגילה לפי גירסתינו) שבכלם נאמר בניו ובני ביתו ובזה מודו התוס' דגם אשתו בכלל ולא כתבו דאין אשתו בכלל אלא היכא דנאמר רק בני ביתו ויתכן שגם הרא"ש בתוספותיו גריס בברייתא בני ביתו בלבד ומפני זה כתב דהך ברייתא דלעיל לא קרי לאשתו בני ביתו אלא דבפסקיו בסי' ל"ה גריס בה בניו ובני ביתו והרב בית חדש לא נתעורר להגיה בדבריו אף דעסיק ואתי בדברי הרא"ש והגיה במטה אחת במקום בטלת אחת הכתוב בדברי הרא"ש שלפנינו עי"ש (אחר איזה שנים קבלתי בשנת תרח"ן הערות רב אחד יצ"ו ובתוכן דבר גם בענין זה ולא פניתי לעיין בדבריו עיין בקונטריס הערות לחלק הכללים בסי' צ"ז אות טו"ב):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף