שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/כו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ב כו

סימן כו

ביומו תתן שכרו. בנדפס באות ס"ט הבאתי מה שכתב הרמב"ם בס' המצות מצות עשה ר' דגם בעכו"ם איכא עשה זו ותמהתי עליו דמלשון המשנה בפרק ט' דבבא מציעא משמע דדוקא ג"ת הוא דיש בו משום ביומו תתן שכרו ומנא ליה לרבינו דגם בעכו"ם עובר וכתבתי דהפוסקים השמיטו דין ג"ת לפי שאין גר תושב נוהג בזמן שאין היובל נוהג אבל אם הדין כן גם בעכו"ם היה להם לכתוב הדין מפורש וכתבתי דאין לפרש בדברי הרמב"ם דעכו"ם לאו דוקא אלא כונתו ג"ת דבדברי הרב החינוך בסי' ר"ל מפורש יוצא בשמו גם לעכו"ם והנחתי בצ"ע והנה אז לא ראיתי ולא שמעתי מס' מנחת חינוך ועתה תלי"ת יש בידי הס' היקר הזה ומצאתי שבסי' ר"ל עמד בזה בכל אשר כתבתי ומפני יוקר מציאות ס' התורה הזה אעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו וזהו (על מה שכתב הרב החינוך ואמרו בגר תושב מפורש במשנה פרק המקבל וכתב הרמב"ם הוא הדין לבן א ואמרו בגר תושב וכו' דעת הר"מ דג"ת עובר בעשה ביומו אבל לא בלאו ובריטב"א תמה על זה והרב המחבר כתב בשמו וה"ה לב"ן ולא מצאתי להר"מ לשון זה וא"י כונת הרהמ"ח לב"ן שעע"ז, א"י מנא לן אדרבא בש"ס מבואר להדיא דגוי אינו עובר כלל רק ג"ת ואי כונתו בן שאינו עע"ז כמבואר בר"מ הלכות מלכים דקורא לעכו"ם שאינו עע"ז בן נח מ"מ א"י כיון דבש"ס מבואר דמרבינן ג"ת אפשר דוקא ג"ת דהיינו שקבל עליו ז' מצות ובזמן הזה אין דין ג"ת ער"מ דאין ג"ת נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג והאידנא ליכא דין גר תושב והרי"ף השמיט קצת המשנה דגר תושב כיון דאינו נוהג האידנא וגם בטוש"ע לא הביאו דין זה והרא"ש אף שאינו כותב אלא דינים הנוהגים עתה מכל מקום הביא דין דגר תושב וצ"ע. ובר"מ לא נמצא דין בן נח שכתב הרב המחבר וצ"ע עכ"ל והדברים מכוונים למה שכתבתי בעניותי אמנם תמיה לי על הגאון מנחת חינוך שנעלם ממנו שמה שכתב רבינו החינוך בשם הרמב"ם מפורש יוצא מפה קדשו בס' המצות סי' ר' כאשר כתבתי בנדפס:

ואם עובר על ביומו תתן שכרו גם בערב שבת או אינו עובר לפי שיש לו זמן כל הלילה דשכיר יום גובה כל הלילה ואז הוא שבת או נימא שחייב לשלם מקודם הנה ראיתי בספר זבח השלמים לרבינו משה גאלאנטי (שנדפס שנית בקרוב בפאדגארזע) בפרשת כי תצא דף מ"ב סי' קכ"ב שכתב הרב הקדוש האר"י ז"ל כתב על פסוק "ביומו "תתן "שכרו ראשי תיבות שב"ת ופירש פירושים רבים על דרך הסוד ולע"ד אם אזכה לחזות בנועם אור עקבו לעולם שכולו טוב אומר לע"ד כי נודע הוא כי שכיר יום זמנו כל הלילה והנה מי ששכר את עצמו בערב שבת נסתפקנו אם מחויב לתת לו ביום ששי כיון שליל שבת אינו יכול לפרוע או אפשר שלא יעבור כיון שאינו יכול ואפילו מליל ראשון ואילך לא יעבור כיון שהלילה הראשונה שהי' מחויב התורה פטרתו לזה הזהיר הכתוב ביומו תתן שכרו כשבא יום שבת לקראתך הקדם ופרע לו כדי שיתענג ביום שבת קדש ויברכך והגם שנאמר שלא יעבור על לאו דלא תלין על עשה דביומו תתן שכרו עובר:

ועוד מתפרש היטב הדק עם מ"ש בב"י בשם התוספות והביאו בעל המפה סי' של"ט ס"ג דהגם דשכיר יום יש לו זמן כל הלילה עכ"ז פועלים דידן שאין עושין מלאכה עד הלילה כיון ששקעה עליו החמה עובר עליו משום ביומו עי"ש והטעם לפי שהוא כשכיר שעות עי"ש והנה הובא בטור סי' של"א שהגם שמדינא עושה מלאכה עד צאת הכוכבים בע"ש מקדים עצמו לביתו שיעור שיוכל למלאות לו חבית מים ולצלות דג ולהדליק את הנר עי"ש ואם כן מה ונכון לרמוז במצות ביומו תתן שכרו דין שבת לרמוז שמשום כבוד שבת מחוייב לתת לו שכרו בערב שבת כיון שמדינא אינו עושה עד הלילה אם כן באותו זמן שיוצא ממלאכתו מחויב לפרוע לו ואם לאו עובר משום ביומו תתן שכרו ודו"ק נכון:

עוד ראיתי בדברות קדוש האלהי כנז"ל כתוב לאמר שהמקיים מצות שכר שכיר בזמנו זוכה אז לנשמה יתירה שקונה האדם בשבת עיין שם ואמטו להכי רמוז הראשי תיבות של ביומו תתן שכרו שבת עי"ש ונ"ל לתת קצת טעם לדבר שהנשמה יתירה שזכה בה אדם הראשון משום קדושת שבת היה מעין שכר שכיר שביום הששי טרח וזרע וקצר בעולם והקדוש ברוך הוא שהוא בעל הבית נתן לו שכרו אז נשמה יתירה וכמ"ש הכתוב לעבדה ולשמרה ושם נרמז שב"ת כמשחז"ל על שם שמור את יום השבת לקדשו מי שישמור מצוה זו יזכה למה שזכה אדם הראשון היה שכיר ביום הששי והקב"ה פרע לו שכרו ביום הששי עצמו שתוספת הנשמה באה מיום הששי מחצות ואילך ועיין עוד עם אורך ימים ושנות חיים בימינה של תורה שבת עכ"ל העתקתי כל דברי קדשו לעשות רצון צדיק שיהיו שפתותיו דובבות בפום רבנן ותלמידהון כי ספר הקדוש הזה הוא יקר המציאות כאשר כתבתי אני הדל בתעודתי עליו בהוצאה השניה והן עוד היום לא נתפשט בכל העולם ואין יד הכל ממשמשים בו וצדקה תהיה לי להפיץ דב"ק בישראל זיע"א:

אמנם אם לדין יש תשובה מאי דפשיטא ליה לרבינו המחבר שאם לא הקדים לשלם בערב שבת עובר בעשה דביומו תתן שכרו ומשמע קצת מדבריו שדעתו נוטה שגם בלאו עובר אלא שלא החליט לומר כן לפי הנראה לא ראה דברי רבינו החינוך בפרשת כי תצא סי' תקפ"ח שכתב וז"ל והשוכר בערב שבת ונדחה מלפרוע השכיר בשביל שבת יש לדון בזה שאינו עובר עוד בשל תורה הואיל ואידחי אידחי אבל חייב מדבריהם משום אל תאמר לרעך לך ושוב עכ"ל ופשוט שמה שכתב שאינו עובר עוד בשל תורה וכו' בתיבת עוד כונתו כאילו אמר אינו עובר אחר כך בשל תורה והיינו שהיה סלקא דעתין לומר נהי דביום השבת בבוקר אינו עובר בלאו דלא תלין עד בוקר וכן לא בעשה דביומו תתן שכרו מפני שהיה אנוס על פי הדבור שלא היה יכול לפרוע שכרו בשבת מכל מקום אחר השבת יעבור בלאו ובעשה לזה כתב דאינו עובר עוד כלומר אחר כך בשל תורה כלומר לא בלאו ולא בעשה כי אם בלאו דמדברי קבלה אל תאמר לרעך לך ושוב דהואיל ואידחי אידחי וכיון שלא עבר בשבת אינו עובר גם אחר כך זו היא כונת הרב החינוך וזה שלא כדברי הרב זבח השלמים שכתב דעובר בעשה של תורה ביומו תתן שכרו ואין לפרש בכונת דברי רבינו החינוך שסובר שהשוכר בערב שבת אם לא פרעו בערב שבת עובר בעשה ומה שכתב ואינו עובר עוד כונתו שלא נאמר שמלבד מה שעבר כבר יעבור עוד דהא מהיכא תיתי ומה טעם קאמר הואיל ואידחי אידחי הלא גם בחול הדין כן שלאחר זמנו אינו עובר אלא בלאו דדברי קבלה אל תאמר לרעך וכו' אבל בלאו ועשה של תורה אינו עובר אלא בהגיע סוף זמנו ולא אחר כך וכן מתבאר ממה שכתב בפרשת קדושים סי' ר"ל בכלל דיני המצוה הוא מה שאמרו רז"ל שהמשהה שכר שכיר עד אחר זמנו אף על פי שכבר עבר בעשה ולא תעשה חייב ליתן לו מיד שיתבעהו וכל זמן שישהה לו פרעונו אפילו אחר הזמן עובר עוד על לאו של דבריהם וסמכו לזה המקום שכתוב אל תאמר לרעך לך ושוב עכ"ל וביאר דבריו הגאון מנחת חינוך שם בסק"ג וז"ל אפילו אחר הזמן וכו' היינו רק לאו הזה מדברי קבלה אבל על לא תלין אינו עובר אלא בוקר ראשון עיין בש"ס ועיין באסיפת זקנים מביא שיטות דוקא שכיר יום שגובה כל הלילה ובבוקר עובר על בל תלין אינו רק בבוקר ראשון דעד בוקר יתירה הוא עיין בש"ס אבל שכיר לילה דעובר על לאו לא תבא עליו השמש עובר בכל יום והר"ן חולק על זה דשום לאו אינו עובר אחר זמנו ודברי הר"ן הובאו גם בבית יוסף כאן עכ"ל הרי שכן שורת הדין שאינו עובר בלאו ועשה אלא פעם אחת בלבד ואם כן מוכרחים אנו לומר בכונת הרב החינוך כמו שכתבתי ונמצא שדברי רבינו החינוך הם שלא כדברי הרב זבח השלמים:

אך הדרך השני שכתב הרב על פי הירושלמי שהובא בטור סי' של"א דבערב שבת מקדים וכו' נראה נכון דכיון דהפועל מסתלק קודם שקיעת החמה ברשות בית דין שנתנו לו רשות לזה ואדעתא דהכי אגריה בעל הבית אם כן הוי דינו כשכיר יום לשעות שעובר בסוף היום ולא עוד אלא שנראה שעובר גם אלאו דלא תבא עליו השמש כמו שפסקו הפוסקים בסי' של"ט סעיף ד' שכיר שעות אם כלה שכירותו ביום יש לו תשלומין כל אותו היום וכתב הסמ"ע והובא בבאר היטב וז"ל כל אותו היום פירוש ולא יותר כיון דכלה מלאכתו קודם שקיעת החמה חל עליו אזהרה דביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש עכ"ל ואם כן שכיר בערב שבת דמלאכתו כלה ביום הרי הוא עובר בלאו ועשה ואף אם נאמר דאינו עובר בלאו משום דזה אינו נקרא שכר שכיר שעות אלא שכיר יום הוא דמפני שעה מועטת שמקדים להסתלק ממלאכתו לא יצא מכלל שכיר יום לדונו כשכיר שעות לעבור בלאו דלא תבא עליו השמש מכל מקום בעשה דביומו תתן שכרו עובר דהרי זה דומה למה שכתבו התוספות שפועלים שלנו שאינם עושים עד הלילה כיון ששקעה עליו חמה עובר משום ביומו תתן שכרו והכי נמי בשכיר יום בערב שבת שאינם עושים עד הלילה כמו שאמרו בירושלמי הרי דינם כפועלים דידן שכתבו התוספות שעובר בשקיעת החמה ונראה שזאת היתה כונת הרב זבח השלמים להביא שני הדינים מה שכתבו התוספות גבי פועלים דידן ומה שאמרו בירושלמי גבי ערב שבת שמביניהם נלמוד שעובר משום ביומו וכו':

אלא שלפי זה יש לתמוה על רבינו החינוך דפשיטא ליה שבערב שבת אינו עובר מן התורה כלל דאמאי הרי לפי דברי הירושלמי שבע"ש פוסק מלאכתו בעוד היום גדול אם כן דינו כפועלים דידן שעובר על ביומו תתן שכרו ודוחק לומר דהרב החינוך סובר דכיון דהא דהירושלמי לא הובא בתלמוד דידן לא נקיטינן כוותיה וגם בערב שבת אינו פוטר עצמו עד הלילה כמעשהו בחול ולכן אינו עובר על ביומו תתן שכרו והרב זבח השלמים מר הוא דאמר דעובר לפי שיטת הסוברים כהירושלמי ומנא ליה לרבינו החינוך לדחות הא דהירושלמי הלא כמה מאות דינים למדין הפוסקים מהירושלמי כל שלא מצינו בתלמוד בבלי שסובר בהיפך ואולי יש לומר שסובר רבינו החינוך דנהי דרבנן עבדו תקנתא לשכיר לפטרו ממלאכתו בערב שבת מבשאר ימים אבל לא היתה תקנתם הלזו לחוב הבעל הבית לחייבו במה שלא חייבתו התורה הקדושה דסתם שכיר יום הוא עד הלילה ולכן אינו עובר בערב שבת שזמן הפרעון כדקאי קאי ששכיר יום גובה כל הלילה וזה אינו יכול לשלם בלילה שהוא שבת ונדחה לגמרי כן נראה לומר בדוחק ולפי זה נראה לכאורה דהרב החינוך לית ליה סברת התוספות גבי פועלים דידן שאינם עושים עד הלילה שעובר בשקיעת החמה אלא סבירא ליה שאף שיכולים שלא לעשות עד הלילה מכח המנהג מכל מקום זמן פרעון שכירותם לא ישתנה מפני זה ממה שקבעה התורה כמו בערב שבת אלא שיש סברא לחלק ביניהם והרב החינוך אפשר דמודה לסברת התוספות וצריך להתיישב איה"ש:

ובחפשי בספרים מצאתי בשו"ת משכנות הרועים לידידי הגאבד"ק יצ"ו בסי' י"ט שנשאל אם עובר בערב שבת על ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש (וכן כתוב בספר נראה שהוא טעות המעתיק דלאו זה הוא לשכיר לילה והשאלה היא על שכיר יום אך יש ליישב בדוחק) או לא יען כי יש לו זמן עד צאת הכוכבים ואז כבר נכנס שבת ופטור (לא ידעתי מה הלשון אומרת עד צאת הכוכבים ולימא מר כל הלילה) או דילמא חייב לשלם קודם הכנסת שבת או על כל פנים ליתן משכון כדקיימא לן בח"מ סי' ע"ג סעיף ז' בנשבע לפרוע ביום פלוני ואירע בשבת ובתשובתו כתב שמעשה בא לידו שהביא האומן חפצים בערב שבת אחר שקבל שבת ועדיין לא קצץ עמו דמים ועתה שקבל שבת לקצוץ עמו אי אפשר וגם טילטול המעות מוקצה ונסתפק אם עובר בכי האי גוונא על ביומי תתן שכרו והביא מה שכתבו טורי זהב ומגן אברהם בסי' י"ג בשם המרדכי שאילו כתבה תורה לא תלבש בגד של ארבע כנפות בלא ציצית הייתי אומר דבשבת דאי אפשר להטיל בו ציצית אסור ללובשו אבל עכשיו דכתבה תורה חיוב לעשות ציצית בבגד שלובש אותו אם כן בשבת דאי אפשר להטיל בו אין איסור ללובשו כך והכי נמי אם היתה התורה אומרת דאסור לאכול או לישן עד דמשלם לשכיר היה גם בשבת כן אבל עכשיו דכתיב ביומו תתן שכרו וכדומה אם כן בקום עשה הוא לשלם וכשמביא פעולתו אחר קבלת שבת דאסור לקצוץ עמו ולטלטל מעות הסברא נותנת שאינו עובר:

ואף דבסי' רס"ג סעיף י"ז קימא לן דמי שקבל שבת מותר לומר לחברו שיעשה מלאכה עבורו זה דוקא במי שקבל שבת קודם השקיעה רק מחמת גדר חסידות בעלמא ואין בו רק חשש איסור נדר אבל מי שקבל שבת שעה קודם הלילה שחושש לדעת הסוברים שמתחילת השקיעה הוי לילה אם כן כמו שהוא חושש כן מצווה מלצוות לאחרים ושקיל וטרי קצת בזה וכתב דכמו דקימא לן דכשהכל יודעים שאין דרך בעל הבית לשלם עד יום השוק דפטור הכי נמי נפרסם אנו שאין דרכו ליתן מעות אחר קבלת שבת וכו' ש לפקפק דהתם טעמא הוא כיון שידוע אדעתא דהכי איתגר וה אבל מה שנפרסם עתה אפשר שאינו מועיל) ועוד כיון דקימא לן דמי שאין לו מעות אינו עובר כמו כן זה שקבל שבת אין לו מעות מיקרי כיון שאינו רשאי לטלטלם ולא דמי לנשבע לפרוע וכו' ושוב עמד כנגדו מה שכתב רבינו הטורי זהב בהתשובה שבסי' ת"ר על עיר שבא להם שופר אחר קבלת שבת בעוד היום גדול שכתב שהקבלה היתה בטעות שאם היו יודעים שיבא להם שופר לא היו מקבלים והאריך להשיב על דבריו וסיים בדף מ"ו (בסוף ד"ה ומה שהביא) העזתי פני והשבתי את הזקן יען ראיתי בבאר היטב שכתב בשם ספר יד אהרן שיש לפקפק על הטורי זהב על כן מלאני לבי לשים עין ולב על זה ואני נתלה באילן גדול ואם כן קם דינא דמי שקבל עליו שבת שוב פטור ממצות ביומו תתן שכרו ובפרט מי שמקבל שבת מחמת ספק דכבר הוא לילה פשיטא שגם הטורי זהב יודה ושם היה היום גדול:

שוב כתב לענין השאלה אם עובר על הני לאוין (אין הלשון מדוקדק) בערב שבת וכו' דהרמ"א בח"מ סי' של"ט ס"ג כתב דפועלים דידן שאין עושים מלאכה עד הלילה ממש כיון ששקעה עליו חמה עובר משום ביומו תתן שכרו והנה כמו כן בערב שבת לכולי עלמא דאין עושים מלאכה עד הלילה מחמת תוספת הדין כן ושוב שקיל וטרי אם עובר תכף בתחילת שקיעה או בסופה והאריך לפלפל בזה וסיים (בד"ה נחזור) על כל פנים ודאי הך לא תבא היינו בסוף שקיעה כמו שמצינו לענין ובא השמש ועוד מצינו בפרשת כי תצא עד בא השמש תשיבנו לו הך עד בא השמש הוא צאת הכוכבים שהוא זמן שכיבה וקרא כתיב ושכב בשלמתו אם כן הכי נמי הך לא תבא וכו' גם כן בצאת הכוכבים דהיינו סוף שקיעה וזה ראיה ברורה ועוד כיון דכתיב ביומו תתן שכרו ויום ודאי נקרא עד צאת הככבים ממש ולכאורה יש מקום לומר דאף אם אינו עובר עד צאת הככבים צריך להקדים את עצמו לשלם קודם קבלת שבת כעין דקיימא לן דאסור להפליג בספינה קודם שבת משום שיצטרך לחלל שבת אחר כך אך הרי התורה נתנה זמן עד צאת הככבים וכיון דאז כבר הוא שבת שוב פטור וסיים כל זה אני כותב להלכה א למעשה יען כי החמירו מאד בזה וכו' ובזוהר הקדוש מפליג בעונש מי שאינו נזהר על זה והאר"י החי צוה ללות ולשלם ופעם אחת בטל תפלת מנחה על ידי זה אנן מה נענה בתריה ודאי כל ישראל צריכים לעשות לפנים משורת הדין עכ"ל הנך רואה שדעתו נוטה שמן הדין שכיר יום בערב שבת אינו עובר משום ביומו תתן שכרו ורק משום שהחמירו וכו' לא מלאו לבו להורות כן הלכה למעשה ואילו היה רואה הרב יצ"ו דברי רבינו החינוך הנז"ל היה שש ושמח לקראתם שזכה לכוין לדעת מי שגדול ולפי הנראה עוד נעלם מהרב יצ"ו דברי הירושלמי שהביא רבינו הטור בסי' של"א ופסק כן הרמ"א שם דבערב שבת נפטר השכיר ממלאכתו בעוד היום גדול אשר לפי זה נראה לכאורה דהדר דינא דבעל כמו שכתבתי למעלה (בד"ה אך הדרך ובד"ה אלא שלפי) ולולא שנעלם דבר זה מעיני הרב יצ"ו לא הוה שתיק ליה והיה מאיר עינינו במאור תורתו וברוחב מבינתו:

ולפי הנראה דרכו של הרב משכנות הרועים יצ"ו נראה שנוכל לומר שרבינו החינוך אית ליה הא דהירושלמי דבערב שבת הפועלים מקדימים לשבות ממלאכתם בעוד היום גדול ואית ליה נמי סברת התוספות גבי פועלים דידן שעובר בשקיעת החמה אלא ששקיעת החמה היינו סוף השקיעה וכיון שאז נכנס השבת ואינו יכול לשלם מחמת אונסו אינו עובר כלל בו ביום ולא אחר כך הואיל ואידחי וכו'.

ואני אמרתי בחפשי עוד בספרן של צדיקים ואחזה אנכי בספר אהבת חסד לידידי הגאבד"ק ראדין מח"ס משנה ברורה יצ"ו בפרק תשיעי ד' י"ח סעיף ב' שכתב ובערב שבת שהמנהג לפסוק מעט זמן קודם שקיעת החמה יש לו למהר לפרוע קודם שקיעה אם תבעו ויש לו מעות ומקיים בזה מצות עשה ביומו תת שכרו עכ"ל והיה נראה מדקדוק לשונו דלזרוזי נפשין קאמר אבל אין כונתו שאם אינו עושה כן עובר בעשה אך ממה שכתב בביאורו נתיב החסד מתבאר שדעתו שאם לא קדם לפרוע עובר בעשה שכתב וז"ל קודם שקיעה מטעם הנ"ל דשמא מן התורה הוא לילה בשקיעה ומה שכתב בספר החינוך והשוכר בערב שבת ונדחה מלפרוע השכר בשביל שבת יש לדון בזה שאינו עובר עוד בשל תורה הואיל ואידחי אידחי אבל חייב מדבריהם משום אל תאמר לרעך לך ושוב וכו' אפשר דבמקומו היה המנהג לעשות עד שקיעת החמה או דמיירי שלא השיג מעות לפרוע עד שקיעת החמה עכ"ל ויש לפקפק קצת בדבריו דהן לו יהי שהיה מנהג מקום רבינו החינוך שהפועלים עוסקים במלאכתם עד הלילה אמנם זה יוכל להיות רק בימות החול אבל בערב שבת לא מסתבר כלל לומר שבזמנו היה הפועל עושה בערב שבת כמעשהו בחול אלא היו מקדימים כמו שאמרו בירושלמי כדי להכין איזה צרכי שבת וגם מה שכתב דמיירי הרב החינוך בשלא השיג מעות וכו' דוחקו ניכר ויותר נכון לפרש בכונת רבינו החינוך כמו שכתבתי לדעת ידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו על כל פנים והנך רואה שפוסק שבזמן הזה השוכר בערב שבת צריך לפרוע לו שכרו בו ביום ואם לא עשה כן והיו לו מעות והשכיר תבעו הרי הוא עובר משום ביומו תתן שכרו ויש לו תנא דמסייע מר ניהו רבינו מוהר"ם גאלאנטי בספר זבח השלמים הנ"ל וכן יש לעשות לכתחלה לשלם שכרו בו ביום וגם ידידי הגאבד"ק יצ"ו כבר סיים שכתב רק להלכה ולא למעשה וכנז"ל והשגתי (בשאלה) ספר כף החיים למרן החבי"ף וראיתי בסי' כ"ח סק"ה שכתב ודע דהא דזוכה לקבל תוספת נשמה יתירה הוא דוקא אם נזהר מערב שבת ראשי תיבות שבת "ביומו "תתן "שכרו הא לאו הכי אינו זוכה לכן יזהר לפרוע למלמדי בניו וילדיו מערב שבת וכיוצא בזה דרך החיים ד' קכ"ד ע"ב עכ"ל:

שוב אחר זמן ראיתי במשכנות הרועים הנ"ל בסי' נו"ן דף פ"ט אות יו"ד שכתב ובגוף השאלה (שבסימן י"ט) כעת מצאתי מפורש יוצא מפי גאון בספר החינוך סי' תקפ"ח וכו' (הביא דבר החינוך וסיים) ושמחתי כעל כל הון על המציאה היקרה הזאת ויש להטמין ברמז דבר הזה על פי מה שכתבו בשם האריז"ל דנרמז בתיבות ביומו תתן שכרו תיבת שבת והבן עכ"ל ומובן מזה שיצא הספק מלבו (אשר כתב שלא אמר כן אלא להלכה ולא למעשה) ומדאשתכח מרגניתא דא מר סבר הלכה והן מורין כן ובודאי מפרש הרב יצ"ו דברי הרב החינוך כמו שכתבתי אני הדל אך בזאת מאי דאמר מר שיש להטמין ברמז וכו' וסיים ואמר והבן לא בינת אדם לי להבין הרמ"ז הרומ"ז על הרא"ש דאיפכא מסתברא מטמין ברמ"ז לאסור וכדכתב רבינו מוהר"ם גאלנטי בספר זבח השלמים הנז"ל ומדי דברי בזה פה עיהק"ו חברון תוב"ב עם ידידי הרב המופלג חריף ובקי מוהר"ר מענדיל אשכנזי יצ"ו אמר לי שכונת הרב היא לרמוז מה שכתב רבינו החינוך שאינו עובר אחר כך שזמנו רק בשבת וכיון דאידחי אידחי שזה רמוז בתיבות ביומו תתן שכרו ראשי תיבות שבת כלומר דרק יום השבת עצמו הוא יומו וזמנו ולא אחרי כן אלו דבריו יצ"ו ונכון הוא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף