שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ב יח

סימן יח

בני בנים. אם הם כבנים. לענין פריה ורביה ולשאר דברים ואם גם בלשון בני אדם בני בנים כבנים. כתבתי בנדפס באות ס' ועתה ראיתי דברי הזהר הקדוש בפרשת ויחי דף רל"ג בפסוק ויברכם תא חזי ברכתא דבריך לון לבני יוסף אמאי אקדים להו ברכאן עד לא יברך לבנוי אלא מכאן דחביבותא דבני בנוי חביב עליה דבר נש מבנוי ובגין כך אקדים חביבות דבני בנוי קודם לבנוי לברכה לון בקדמיתא וכו' עי"ש והוא דבר חדש אצלי ולפי זה נראה דהיה צריך לומר דבן הבן נקרא בני בלשון בני אדם כיון שחביב עליו כל כך ואנן פסקינן דבני בנים אינם כבנים לענין נדרים דאזלינן בתר לשון בני אדם והנודר מן הבנים מותר בבני בנים כדאיתא ביו"ד סי' רטו"ב סעיף מ"ו וכן לענין מתנה ולשאר מילי דאזלינן בתר לשון בני אדם קיימא לן דאין בני בנים בכלל ודוחק לומר דאף דחביבותיה גבייהו טובא לא ישא את שמותם על שפתיו בלשון בני שהרי מצינו שהחביבות עושה את שאינו זוכה כזוכה להיות נקרא בשם מה שאינו שהרי לחתנו קורא אדם בנו משום חבה וכן ליתום שגדלו בביתו קורא אותו בני וכן תלמיד לרבו כמבואר כל אחד ואחד במקומו לא עט האסף פה אלא ודאי משמע דלהזהר הקדוש בני בנים נקראים בנים בלשון בני אדם וצריך לחפש בספרים אם הזכירו דברי הזהר הללו:

ועל אשר כתבתי בנדפס בכלל זה כתב לי ידידי הרב מוהר"ש נאטנזאן (הנז"ל באות טו"ב) יצ"ו וז"ל גם לענין ירושה בודאי דינם כבנים ולענין פריה ורביה עיין בתשובות מוהר"ם לובלין סי' ט"ז עכ"ל (אמר המחבר דברי הרב מוהר"ם מלובלין הם לברר דעת הרמב"ם בשני זכרים הבאים מבן ובת אי מהני לפוטרו מפריה ורביה או לא ובעינן שהבני בנים הבאים מבן ובת שיהיו זכר ונקבה בדוקא כמו שיראה הרואה בדב"ק בגופן שלהן ובענין זה לא כתבתי אני הדל בנדפס כלל ולא ידעתי מה הציון הלז ומה שכתב לענין ירושה הנה בפרק יש נוחלין ד' קט"ו ע"א ילפינן לה מדכתיב ובן אין לו עיין עליו ועי"ש בתוספות ובשבות יעקב ח"א סי' קס"ט קרוב לסופו וק"ל):

וידידי הרה"ג מוהר"ר יצחק אייזיק ווייס מעיר סאפינקא יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל במה שכתב כת"ה במערכת הבי"ת אות ס' אי בני בנים הם כבנים אציע לפני הדר"ג מה שנסתפקתי זה כבר בהא דאיתא ביו"ד סי' ק"ס סט"ז ובטו"ז וש"ך דאסור ליתן דינר לבן המלוה המוטל עליו לפרנסו אעפ"י שאין מפרנסו והוא מהב"י מהר"י שם ועוד שם בש"ך סקפ"ט מהת"ה דמי שאין אביו רוצה לפרנסו אין לו דין יתום עכ"ד ונסתפקתי בקטן שאביו מת ואבי אביו הוא עשיר רק שאין רוצה לפרנסו אם נאמר דבני בנים הם כבנים א"כ מוטל על זקנו לפרנסו ואם כן אסור ליתן לו דינר לבקש מזקינו להלות מעות וגם אסור להלות מעות הקטן בריבית שאין לו דין יתום כנ"ל והנה הש"ך ביו"ד סי' רמ"ה סק"א הביא מהמהרש"ל והכ"מ דבן בנו חשוב כבנו לענין להשכיר מלמד משום דמקרא מלא דיבר הכתוב והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב הרי מפורש דחייב להודיע לבן בנו לימוד התורה שנצטוינו בחורב א"כ הוה שוה ממש לבנו וחייב בודאי להשכיר מלמד ומה שנסתפק הכ"מ אי בן בתו הוי כמו ב"ב תמי' לי טורא הא איתא בש"ס יבמות י"ז וכ"ג ע"א וקדושין ס"ח ע"ב בן בתך הבא וכו' קרוי בנך ועיי"ש וא"כ ה"ה בנ"ד דבן בתו וכ"ש בב"נ חשובים כבנו וחייב לזונם ומ"מ מכ"ז אין ראי' לנ"ד דהא דכיון דחייב ללמד את בב"נ ובב"ת תורה ועיקר התורה כדי לקיים א"כ בהא דכתיב כי יסיר את בנך מאחרי והיינו שיעביר אותו ממצות השי"ת הכתובים בתורה א"כ בזה נכלל בודאי גם בן בנו ובן בתו כיון דנכללים בחיוב לימוד התורה אבל בנ"ד אפשר דאינו חייב לזון בני בניו אמנם תלי"ת מצאתי בירושלמי כתובות פ"ד ה"ח וגיטין פ"ה סוף ה"ג פליגי בזה ר' מנא ור"י אי בני בנים הם כבנים ופי' הק"ע שם דקאי לענין מזונות וע"ש בשי"ק ובמה"פ שם א"כ ספיקא דידי תלוי בפלוגתא ובקשתי מכת"ה להודיעני בזה חוו"ד הרמה גם מ"ש כת"ה באות ס"א מהאוהל יעקב שתי' דזרע זרעך אתא לרבויי דור ג' שאינו בכלל זרעך עכ"ד תמהני הא מבואר בכ"מ פ"א מת"ת דזרעך כולל גם בן בן בנו בהא שהקשה למה לא כתיב והודעתם לזרעך ועייש"ה עכ"ד יצ"ו:

אמר המחבר מה שנסתפק ידידי הרב הנ"ל יצ"ו אם מחוייב הזקן לזון את בן בנו מטעם דבני בנים הרי הם כבנים עם כי זו לא שמעתי ואיני מופנה משום צד לעיין בכל מה שהביא הרב יצ"ו הנה כיוצא לזה שמעתי וראיתי להרב משנת ר' אליעזר בח"ב בשו"ת חלק יו"ד סוף סי' מ"ב שרצה לומר שבן הבן חייב לזון את זקנו משום דבני בנים הרי הם כבנים כדרך שכתבו הפוסקים שחייב בכבוד זקנו דבני בנים הרי הם כבנים ושקיל וטרי קצת בזה וסיים דבריו דלא נאמר האי דינא דבן הבן חייב אלא לענין חיוב בכבודו אבל לחייבו ממון מטעם דבני בנים הם כבנים לא מצינו אבל מתורת צדקה חייב אלו תורף דב"ק ונראה דהוא הדין לענין חיוב הזקן במזונות בן בנו דאין לחייבו ממון מטעם דבני בנים כבנים ומה שהביא הרב יצ"ו מההיא דכי יסיר את בנך וכו' הוה לו לבאר שדבריו הם אליבא דרש"י דאילו לפירוש רבינו תם שהביאו התוספות כי יסיר את בנך הוא בנך ממש ולפירוש זה שפיר מספקא ליה למרן כסף משנה ואף לפירוש רש"י דכי יסיר את בנך היינו בן בתך נראה דשפיר מספקא ליה למרן כסף משנה מהטעם שכתב דאפשר דאין קודם לבן חברו אלא היכא דמתחייב באביו אבל בת דליכא למימר הכי לא ואם כן אף דגבי הסרה ודאי בן בתו קרוי בנו וכן לענין חיוב לימוד תורה ק בנו ובן בתו שוים אבל לענין קדימה יש סברא לחלק בין בן בנו לבין בן בתו והרי מסוגיא דיבמות דף ס"ב ע"ב מוכיחים הפוסקים דבן בתו שוה לבן בנו ובכל זאת יש כמה פוסקים שסוברים שלא לכל הדינים שוו אהדדי אלא לפריה ורביה משום דתלי בלשבת יצרה והא איכא אלמא דאזלינן בתר סברא והכא נמי איכא סברא שלא להשוות בן בתו לבן בנו לענין קדימה כן נראה לפום ריהטא וצריך להתיישב ולחפש בדברי המפרשים לראות היעמדו בדברי מרן כסף משנה ומה יאמרו בכונתו ואין הפנאי מסכים עמי. ולמה שנסתפק הרב הנ"ל יצ"ו אם נאמר בני בנים כבנים לענין חיוב מזונות הנה אחר איזה ימים נזדמן לי לעיין בספר חוט השני ומצאתי שם תשובה ערוכה בענין זה בסימן ח' ונכון בעיני להעתיק דברי קדשו כי הספר יקר המציאות הוא וז"ל:

ראיתי הפסק שפסק אהו' האלוף המעולה החכם השלם מוהר"ר גויטשלק יצ"ו בדבר על מי מוטל לפרנס בני העוזב דת אם על אבי אמם או על אחי אביהם והעלה שהחיוב הוא על אחי אביהם וכל דבריו אמת וצדק ואני מוסיף על דבריו שענין המזונות תלי יותר בירושה ויש לי ראיה ברורה על זה מדאמרינן בפרק החולץ דידה נמי ממסמסא בבצים וחלב לא יהיב לה בעל ולתבעיניה ליורשים אמר אביי אשה בושה לבא לבית דין והורגת את בנה ומדפריך וליתבעינהו ליורשים ולא קאמר לקרובים שמעת מינה דהיורשים הם מחוייבים לזונה והיינו יורשי אבי התינוק שהם יורשים גם את התינוק וכיוצא בזה דקדק מוהרי"ו בקיצר דיניו סי' יו"ד דכל היכא שאין לתינוק משלו אין האם חייבת לזונו ודקדוקו יש לדחות דדילמא איירי שאין לאשה ממון וכן משמע שם דקאמר לא יהיב לה בעל כלומר ומשלה אין לה ליתן כלום:

ועוד אומר אני דאפילו אם נאמר דבני בנים הרי הם כבנים לענין מזונות מיהו בני בנות אינון (אינן) כבנים לענין מזונות שהרי אין האם חייבת לזון את בניה ואיך יהיה אבי האם חייב והוא רחוק יותר וכי תימא שאני אבי האם מפני שהוא מתחייב בפריה ורביה והוא יוצא על ידי בני הבת בפריה ורביה מה שאין כן האשה שאינה מתחייבת בפריה ורביה אטו מזונות בחיוב פריה ורביה תליא מילתא דבר זה לא מצאנו בשום מקום ועוד שהרי הוא אין מחוייב לזון את בת (בתו) אף על פי שעל ידה הוא מקיים מצות פריה ורביה מכל מקום אינה (אינו) מחוייב לזונה כיון שהיא גדולה ואיך יתחייב לזון את בנים הבאים מחמתה וטעם זה שייך גם כן בבני הבן ועוד יש בידי תשובה כתובה בנייר שהשיב מוהרא"י דניישטט שכתב לאחד וז"ל הפלא ופלא עליך וכל שומעיו תצילנה שתי אזניו ותמיה נשגבה איך מלאך לבך לעשות אפילו כאחד מהנה אתמול גדלו לך קרנים היום אתה נוגח מי נתן לך כח ורשות זה וכו' כי מהיכן למדת בפשיטות שחייב האיש לזון את בני בניו הקטנים אפי' אם מת הבן ואפילו בבנים שאינם פגומים כל שכן בחיי הבן וכל שכן ילד זנונים וכו' לכן גוזרני ומצוה עליך בתוקף גזירתי שתרפו ידיכם וכו' נאום הקטן והצעיר שבישראל הרי שכתב להדיא שאין החיוב על אבי הבן ולא אמרינן בני בנים הרי הם כבנים ומכל מקום גם אבי האשה לא ינקה לגמרי שאף על פי שהחיוב מוטל יותר על היורשים מכל מקום אינו חיוב גמור כחיוב האב לזון את בניו כשהם קטנים שהוא מחוייב לזונם בכל מאמצי כחו והקרובים אחרים כולם פטורים ואפילו בחיוב מזונות בנים הקטנים אינו דהתם גוערין בו ומכלימין אותו אפילו אם אינו אמוד וכדאיתא בגמרא אבל אחר שאינו רוצה לזון את קרוביו אף על פי שהוא קרוב יותר מזולתו וגם הוא יורש ודאי אין מכלימין אותו אם אינו אמוד ולכן אין החיוב מוטל אלא מדין שהוא נחשב קרוב יותר וראוי להוציא ממנו צדקה יותר מזולתו והדבר תלוי ברשות הדיין להעריך עושר שניהם גם טיפול שניהם ובפרט טיפול האשה המוטלת על אביה גם כן מדין צדקה גם מה שכבר נטפל בהם אבי אמם גם ראוי להעריך קורבת הדוד יותר מקורבת אבי האם מאחר שהוא יורש וכדכתיבנא והדברים ברורים בעיני עכ"ל וחידוש הוא שלא זכרו שרים דברי הירושלמי שהביא הרב הכותב יצ"ו:

ובעיקר כללין דבני בנים אם הם כבנים ראיתי אחר זמן רב בספר ערך השלחן (הספרדי) חלק ח"מ ח"ג שנזדמן לידי בשאלה שדבר בענין זה בסי' רמ"ז אות ב' ויש לשאת ולתת בדב"ק ואיני מופנה עתה לחזור על לימודי כל הכתוב לחיים באות זו ולפי שצריך להחזיר הספר לבעליו אעתיק דב"ק ואיה"ש עוד חזון למועד אשובה אראה לפלפל בדב"ק בל"ן ודבריו הם על מה שכתב מרן שם סעיף ג' האומר נכסי לבני בלשון רבים ולא היה לו אלא בן אחד ובנות אין הבנות בכלל וכן אין בן הבן בכלל על זה כתב הגאון הנ"ל וז"ל וכן אין בן הבן בכלל כתב הריטב"א בסוף פרק ג' דנדרים אף על גב דבלשון תורה מיקרו בני בנים בנים בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ומסתברא דנודר הנאה מזרעו אפילו בני בנים בכלל דהכי מיקרו אפילו בלשון בני אדם וכתב הרב קהלת יעקב דף ק"ץ ע"ג ונראה פשוט דסבירא ליה דבלשון זרע בנות נמי בכלל דבלשון בני אדם נמי זרע מיקרו עיין שם וכבר כתב הרשב"ם בתשובה סי' י"ב וז"ל ואם אמר לו ולזרעו הכל בכלל בן הבת ובן הבן ובת הבת כדאמרינן בסנהדרין מעביר בנו ובתו באש אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין תלמוד לומר כי מזרעו נתן למולך אלא זרעו משמע כלל ואפילו זרע זרעו וכן כתב הרמב"ן בחידושיו עיין שם וכן הוכיחו התוספות בבבא בתרא ד' קט"ו וליכא למימר דהתם מיתורא דריש דאם כן הוה ליה למידרש איפכא דקרא דמזרעך כתיב ברישא עיין שם ונראה דסבירא להו דזרעך משמע אפילו בנות כדמוכח מדברי התוספות בקידושין ד' ס"ו ע"ב בד"ה ולזרעו וכו' וכן אמרינן התם ד' ע"ז אלא מעתה בתו של כהן גדול תשתרי מי כתיב בנו זרעו כתיב אלמא אף על גב דאיכא גזרה שוה למעט נקבות לא ממעטינן בת של כהן גדול משום דזרע משמע אפילו נקבות עיי"ש ואם כן אי מיתורא יליף בני בנים הוה לן למדרש איפכא דקרא דמזרעך כתיב ברישא וקרא דמעביר בנו ובתו באש יתירה הוא דמזרעך משמע נמי בנות ועל כרחין אתא לבני בנים אלא משמע דזרעך כולל אפילו זרע זרעו והא דפרכינן התם בקידושין בת בנו תשתרי וכו' היינו משום דאיכא גזרה שוה למעט נקבות וזרעו משמע אפילו נקבות לכך מוקמינן ריבויא לבתו ומיעוטא לבת בנו ועיין בית דוד סימן קכ"ד שכתב דאין הבנות בכלל והרב פנים מאירות ח"א סי' ל"ז כתב דהאומר נכסי לזרעי אין הבנות בכלל עיין שם וליתא כמו שכתבתי ומה שכתב הריטב"א דבלשון תורה בני בנים מיקרו בנים וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ב סי' ג' (ועיין בית דוד סי' י"ג דף י"ט ע"ב ועיין משאת משה סימן י"א דף ל"ח ע"א דמקשי תשובת הרא"ש סימן ג' וד' אהדדי) עיין שם קשה מהך דסנהדרין מוכח דאי לאו קרא אין בני בנים בכלל וכן תניא בפרק קמא דקידושין ולמדתם אותם את בניכם אין לי אלא בנים בני בנים מנין תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך עיי"ש אלמא אי לאו קרא אין בני בנים בכלל ובסוף פרק אלמנה לא אמרינן הכי אלא משום דזרעו משמע כלל אפילו זרע זרעו כמו שכתבו התוספות בבתרא והר"א ממי"ץ בספר היראים סימן ע"ט עיי"ש ועיין מה שכתבתי בספר ווי העמודים שם עכ"ל:

ולענין בני בנים אם כבנים לענין מי שאמר נכסי לבני בלשון רבים (דקיימא לן שאם היה לו בן ובנות הכל להבן לבדו ואף בן הבן אינו בכלל) ואם אין לו בנים ויש לו בן הבן שכתב מרן בשלחן ערוך סי' רמ"ז סעיף ג' יש מי שאומר דאי לית ליה ברא אלא בר ברא ודאי אבר ברא קאמר כתב על זה הגאון ערך השלחן שם וז"ל אבל מוהר"ם בתשובות הקצרות סי' קפ"ט כתב אפילו היכא דליכא בנים אלא בני בנים מותר בבני בנים עיין שם ועיין בספר בית דוד שכתב ולא קיימא לן כסתם אלא אם הזכיר בפירוש הפרט שחולקים בו אבל אם נקט בשלחן ערוך בסתם ואחר כך ויש אומרים וכו' דעתי לפסוק כיש אומרים אבל בסימן ר"י כתבתי סתירה לכלל זה גם בטור ובית יוסף לא נמצא חולק וכבר כתב הסמ"ע בסימן ל"ה סעיף קטן יו"ד דכעין זה שכתב מרן בשם יש מי שאומר לאו משום דאיכא פלוגתא עכ"ל:

ועל מה שכתבתי בנדפס לעיין בפתחי תשובה חשן משפט סי' רמ"ז סק"ב לענין אם דור רביעי הוי בכלל בני בנים הערני ידידי הרה"ג מוהר"ר ברוך עין מח"ס דבר מצוה יצ"ו לעיין בכנסת הגדולה החדש בספר רביעי צד ק"ן והם דברי הרב הנ"ל יצ"ו שהביא שם מה שכתב הרב פתחי תשובה בשם הרב משכנות יעקב דאין בכלל נכד רק בן הבן לבד והוא מפורש בכתוב בשבועתו של אבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי ומתרגמינן ולבר ברי וכן מצינו במגילה ד' יו"ד ע"ב והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד זו ושתי שהיתה בת בנו של נבוכדנצר וכו' ותמה על זה שממקום שהביא ראיה לעזר היא כנגדו שהרי ושתי היתה בתו של בלשצר בנו של אויל מרודך ואויל מרודך היה בנו של נבוכדנצר כמפורש ברש"י ירמיה סי' ז"ך פסוק ז' וברד"ק שם ובספר הקבלה להראב"ד ושתי היתה בתו של בלשצר מפורש במגילה ד' י"ב ע"ב הרי אתה רואה שהגמרא במגילה ד' יו"ד ע"ב קאמרה ושתי היא בכלל נכד והיא היתה בת בן בנו של נבוכדנצר הרי שגם בן בן הבן הוא בכלל נכד ודאמרינן במגילה ד' יו"ד ע"ב בת בנו של נבוכדנצר ובאמת היתה בת בן בן של נבוכדנצר מצינו כי האי גוונא בחגיגה י"ג ע"א עי"ש הטעם והבן וזה ברור עכ"ל שם:

ואם בנות בנים הן כבנים כלומר שבת בנו נקראת בתו כתבתי בנדפס שם ויש טעות סופר במה שכתוב בשם התוספות על התורה על פסוק ויתן את צפורה בתו דבת בתו היתה וכו' וצריך להיות דבת בנו היתה וכן אמרו בבראשית רבה פרשת ויגש פרשה צ"ד סי' ו' אמר ר' יהודה בר' אלעאי בנות בנים הרי הם כבנים וסיים שם ובני בנות אינם כבנים וכתב רש"י שם בני בנותיו לא נאמר כאן וכן כתב הרב מתנות כהונה ובני בנות אינם כבנים דלא כתיב בני בנותיו אלא בנות בניו עכ"ל והרב נחמד למראה בדף קפ"ט ע"א (שציינתי בנדפס) הביא מה שכתב הרב כנסת הגדולה בלשונות הרא"ם ד' קמ"ז ע"ד שאין אב האב קורא לנכדתו בתי ותמה עליו מהא דאמר ר' יהודה בר אלעאי דבנות בנים הרי הם כבנים וכו' עי"ש (בד"ה ותבט) והרב יפה תואר הביא הירושלמי בפרק הבא על יבמתו הלכה ו' בני בנים הרי הם כבנים בני בנות אינם כבנים וכתב דנכון לגרוס גם בהמדרש רבה כן בני בנים (לא כנוסחא שלנו בנות בנים) ויתכן שכן גורס הרב כנסת הגדולה ולכן כתב שאין קורא לנכדתו בת בנו בתי ומיהו עיין לקמן משמא דגמרא יבמות ד' ס"ב וקידושין דף ס"א וק"ל וכתב הרב יפה תואר דמה שסיימו שם ובירושלמי בני בנות אינם כבנים אינו אליבא דהלכתא דקיימא לן דבני בנות עולים לפריה ורביה עי"ש:

ורבינו בחיי בפרשת ויצא על פסוק ויען לבן וכו' הבנות בנותי והבנים בני וכו' (סי' ל"א מ"ג) כתב בשם רבינו חננאל כזב קא באומרו והבנים בני שהרי כשאמרו בני בנים הרי הם כבנים לא אמרו כן על בני בנות וכן במה שאמר והצאן צאני שהרי הוא נתנם לו בשכר טרחו ועמלו וכו' ובס' תורת חיים (הוא ביאור על ספר רבינו בחיי) לידידי הגאבד"ק טראבלוס יצ"ו שם באות ס"ג הביא מה שמקשים על זה שהוא היפך סוגיא דיבמות דף ס"ב ע"ב מנא הא מילתא דבני בנים הרי הם כבנים וכו' וקאי על בן בתו וכתב שבספר אהלי יצחק דף קמ"ז ע"ג כתב דבבראשית רבה פרשת ויגש איתא אמר ר' יהודה בר' אילעאי בנות בנים הרי הס כבנים ובני בנות אינם כבנים ושראה להרב יפה תואר שכתב דהכי איתא גם בירושלמי דבני בנות אינם כבנים וסיים וניחא ליה לרבינו חננאל לפרש כן כדעת הבראשית רבה והירושלמי דלא כהלכתא משום שמסתמא לבן הרשע לא כיוון להלכה דכי היכי שכזב בהצאן צאני וכו' כן כזב בהבנים בני שוב ראה בספר בכורי אביב ד' ח' ע"ד שהאריך בזה ושגם הרב דרך עץ החיים בדף ק"א האריך בזה והוא יצ"ו סיים ומה שנראה לי כתבתי עכ"ל ומהספרים הנ"ל אין גם אחד מצוי אצלי לראות היעמדו על דברי רבינו בחיי בשם רבינו חננאל גם מדאמרינן בקידושין ד' ס"ח ע"ב וביבמות ד' כ"ג על פסוק דכי יסיר את בנך מאחרי שמעת מינה בן בתך הבא מן הנכרי קרוי בנך אלמא שגם בן הבת קרוי בנך ומיהו לפי מה שכתב הרב יצ"ו (דלכן) [דלבן] לא אמר כהלכה וכו' הא נמי מתרצתא היא וגם לפירוש רבינו תם בקידושין שם בנך הוא בנך ממש שלא כפירוש רש"י ואם כן רבינו חננאל יפרש כרבינו תם אך עיקר תירוץ הרב יצ"ו איני מבין בעניותי דאם נאמר דרבינו חננאל מודה דקים לן כדאיתא בתלמודין דבני בנות הם כבנים ושמה שאמרו בהמדרש והירושלמי דבני בנות אינם כבנים הוא דלא כהלכתא איך הפה יכולה לדבר שלבן כזב בזה והרי באמת בדבר זה כיון להלכה ושפיר קאמר הבנים בני ומה שאמר והצאן צאני אינו דבר כזב שהרי בגמרא דידן ביבמות שם פשיטא לן דפירוש והצאן צאני היינו דקנית מנאי דהכי אמרינן התם אלא מעתה והצאן צאני הכי נמי אלא דקנית מנאי וכו' ואם כן נימא איפכא דאף שלבן רמאי ואיש כזבים היה מכל מקום כי היכי דאמר אמת בהצאן צאני (דקנית מנאי) הכי נמי אמר אמת והבנים בני דבני בנות כבנים אלא ודאי מוכח מדברי רבינו חננאל דסבירא ליה דלדינא אין בני בנות כבנים (וכדסברי המדרש והירושלמי) והוא תימה מאחר דבתלמודין מבואר דבני בנות כבנים:

ואף אם תירוץ הרב יצ"ו יתכן לאומרו אומר אני הדל דהטיב אשר דבר מרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכה זו אות למ"ד (אחר שהביא מה שמקשים העולם דדברי רבינו חננאל הם היפך תלמוד ערוך ביבמות דף ס"ב) וז"ל ואני בעניי יישבתי קצת בליקוטי וגם ראיתי תירוצים אחרים ואת כולם לא נחה דעתי דלשון רבינו חננאל אינו מתיישב דהדין הוא להיפך ומוכח דלקושטא ודינא קאמר וצריך יישוב והעולה מזה דבני בנים ובני בנות הרי הם כבנים והיא הלכה רווחת לענין פריה ורביה עכ"ל ומה שרמז למה שכתב בליקוטי' עיין בספרו חומת אנך פרשת ויצא שהאריך קצת ליישב קושיא זו ודבריו שביעיר אזן שייכים גם על דברי הרב תורת חיים יצ"ו וכנראה לא ראה דברי מרן חיד"א שבספר חומת אנך ושבספר יעיר אזן הנ"ל דאף שראה שכסברת רבינו חננאל איתמר בבי מדרשא רבה פרשת ויגש הנ"ל לא נתקררה דעתו בזה כיעויין שם ועיינתי בספר משק ביתי סי' צ"ה שרשמתי בנדפס וראיתי להרב שהביא מה שמקשים על רבינו חננאל ותורף דברי מרן חיד"א שבספר חומת אנך ויעיר אזן הנ"ל ומזה תמה על הרב עושה שלום שכתב ליישב שכדברי רבינו חננאל איתא במדרש ובירושלמי וכו' עי"ש דמה יושיענו זה מאחר שבתלמודין איתמר איפכא והביא שגם מסוגיא דיומא ד' ס"ז על פסוק האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו דמוקמינן ליה למאי דכתיב ואת בניו לא ידע בבן בתו מישראל מתבאר דבן הבת נקרא בנו ושכן כתב הרב מטה אהרן בדף מ"ח ע"ב והוקשה להרב מטה אהרן למה לא הוכיחו בש"ס דיבמות הנ"ל דבני בנות כבנים מהא דובניו לא ידע וכן הקשה דלמה לא למדו מדכתיב בפרשת וירא חתן ובניך ובנותיך לפי מה שכתב רש"י בפירושו בניך ובנותיך בני בנות הם כבנים וכן מההיא דכי יסיר את בנך לפי פירוש רש"י דכי יסיר את בנך רוצה לומר בן בתך וניחא ליה אההיא דיומא ודכי יסיר את בנך דלא מייתי מינייהו משום שאינו מפורש בכתוב, וכו' והרב מוהר"א קריספין בהגהותיו לספר משק ביתי שם האריך בענין זה בהערות רבות על כמה רבנים שאין ספריהם מצויים אצלי עי"ש:

ובספר טירת כסף (החדש והוא ביאור על שיר השירים) להרה"ג מוהר"ר מנחם מענדל קרענגיל מקראקא יצ"ו בדף האחרון שבספר הביא דברי הבראשית רבה הנ"ל דאמר ר' יהודה בר' אלעאי דבני בנות אינם כבנים ופירש המתנות כהונה מדלא כתיב גם בני בנותיו ונשאל על זה דקשה דמנא להו הא דילמא לא הוה להו לבנותיו בנים כלל וכו' ועוד איך יפרנס מקרא שכתוב כי יסיר את בנך מאחרי הרי דגם בבני בנות נמי אמרינן בני בנים הרי הם כבנים ובתשובתו כתב ליישב מנא ליה לרבי יהודה בר אלעאי דבני בנות אינם כבנים והאריך קצת ושוב כתב ואל תשיבני ממה שאמרו ביבמות דף ס"ב דאף בני בנות הרי הם כבנים דיש לומר דלענין פריה ורביה שאני דעיקר הטעם הוא דלא לתוהו בראה והא איכא ולפי זה לא קשיא גם כן מקרא דכי יסיר את בנך דגם לענין זה ודאי חששנו להקרא בנך אף בבן בתו וכו' ושוב כתב שראה מה שכתב מרן חיד"א בשם רבינו בחיי ושמקשים העולם וכו' והוא יצ"ו כתב דדברי רבינו חננאל הם נובעים מהא דאמר ר' אלעאי במדרש הנ"ל ומה שהקשה מיבמות לא קשיא מידי וציין לעיין בסנהדרין ס"ד ע"ב ובתוספות יבמות כ"ב ע"ב ובידי משה על המדרש פרשת וירא בחי' בין היכא דכתיב בן להיכא דכתיב זרע ובכסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה ב' מספקא ליה אי בן בתו קודם לבן חברו עי"ש ובשו"ת רבינו עקיבא סמ"ב ושו"ת ח"ץ ס"ע ובגליון רש"א שם יו"ד סי' רנ"א עכ"ל:

הנה מה שכתב דמיבמות לא קשיא מידי לפי הנראה כונתו למה שכתב בתחלה דלענין פריה ורביה שאני ומה שאמר רבינו חננאל דבני בנות אינם כבנים לא לענין פריה ורביה קאמר ולכן כתב דבני בנות אינם כבנים ואחרי שהעתקתי שתי לשונות של זהורית לשון רבינו בחיי ולשון מרן חיד"א הרואה יראה שבמחילת כבודו גם יישובו אינו עולה יפה דמשמעות לשון רבינו חננאל הוא דבבני בנות לא נאמר כלל לשום ענין דבני בנים הם כבנים ומה שהעיר מקרא דכי יסיר את בנך היה לו לבאר שקושיתו אינה אלא לפירוש רש"י בקידושין ד' ס"ח ע"ב דמפרש בנך בן בתך אבל לפירוש רבינו תם שבתוספות שם ק שום קושיא דבנך הוא בנך ממש ואולי נוכל לומר דגם לרש"י לא קשיא שיש לומר דמודה רש"י דלר' יהודה בר אלעאי פירוש בנך הוא בנך ממש כדמתרגם ליה רבינו תם אלא דבסוגיא דש"ס דילן הוכרח לפרש דבנך היינו בן בתך ומה שיישב לקושיתו מיבמות דף ס"ב ע"ב דבני בנות כבנים ואמר מר דההיא לענין פריה ורביה וכו' נפל ברבוואתא דאיברא שכן כתב רבינו מוהר"י קולון וכן מתבאר מדברי הרשב"ם כמו שכתבתי בנדפס וכן כתב הגאון מוהרש"א בחידושי אגדות שילהי מסכת סוטה ד' מ"ט ע"א בההיא דא"ל לאו ברך אנא מיהו שלמים וכן רבים חולקים על סברת רבינו קולון וסוברים דלכל דבר אמרו בני בנים הם כבנים וחייב בכבוד אבי אביו עיין ביו"ד סוף סי' ר"מ:

ומה שציין בספר טירת כסף הנ"ל לעיין בסנהדרין ס"ד ע"ב הנה שם איתא אקרא דלא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש בעי רב אשי בן בנו ובן בתו מהו ופשטינן מדתניא אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין תלמוד לומר וכו' ואיני מבין מה הציון הלז שאם כונתו להוכיח מזה דבן הבת לא מיקרי בנו אלא לפריה ורביה (וכדכתב לדעת רבינו חננאל) מדאיצטרכינן לקרא דכי מזרעו וכו' אם כן נימא דבן הבן נמי לא מיקרי בנו דהא אתרוייהו מצריכינן קרא והרי זה שלא כדברי רבינו חננאל דהא בבן הבן גם הוא מודה שהוא כבנו אלא ודאי מהא לא איריא מאיזה טעם שיהיה ואם כן מה שנאמר לבן הבן נאמר גם לבן הבת ונראה שכונתו להוכיח כסברת רבינו חננאל באופן זה דאי אמרת בשלמא דבן הבת לא מיקרי בנו לשאר מילי (חוץ מפריה ורביה) מצינן למימר דמאי דאמרינן בש"ס אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין עיקר השאלה היא על בן בתו ובן בנו דנקט כדי נסבא דהא פשיטא לן בעלמא דבן בנו הוא כבנו אלא איידי דבעי על בן בתו נקט נמי בן בנו ומייתי ילפותא דבן בתו נמי הוא כבנו לענין זה מדכתיב כי מזרעו וכו' אבל בעלמא (חוץ מלפריה ורביה) בן בתו אינו בכלל בנו אלא אי אמרת דלכל מילי בן הבת נמי הוי בנו כמו בן הבן שהוא בנו אם כן מאי מספקא ליה לרב אשי בבן בנו ובן בתו ולמה לי ילפותא מכי מזרעו כן נראית כונת ציונו בזה ואחד חכם מידידי רב ועצום יצ"ו אמר לי שאין כונתו בציונו להוכיח משם כרבינו חננאל אלא הוא התחלת דבר בפני עצמו (שהרי אחר שכתב דמיבמות לא קשיא מידי נתן ריוח להפסיק בניקוד שבא ואחר כך כתב ועיין סנהדרין ס"ד וכו') וכונתו להביא לנו כלל חדש דאף אם בני בנים או בני בנות וכו' אינם כבנים היינו היכא דלא כתיב זרע אבל כי כתיב זרע מרבה בני בנים וכו' ונראה דשפיר קאמר אבל גם מה שכתבתי אני הדל יתכן לאומרו אבל מפשטא דשמעתא דסנהדרין הנ"ל משמע דעל בן בנו ובן בתו אי לאו דכתיב מזרעו לא הוה מיחייב עלייהו דבנו ובתו משמע דוקא ואין הבנים בכלל:

ומעתה הדבר קשה על כמה מפרשים דנקטי דבני בנים הרי הם בכלל בנים לכל דבר ושקלו וטרו על בת הבן ואילו מהש"ס דסנהדרין הנ"ל משמע דאינם כבנים גם התוספות ביבמות ד' כ"ב ע"ב שציין הרב כנז"ל כתבו דבן לא משמע אלא בן לבדו ומזרע משמע בני בנים והיה לו להביא גם דברי התוספות דבבא בתרא ד' קט"ו ע"א ד"ה בן דאזלי בשיטה זו כיעויין שם וכן כתב הריטב"א בחידושיו לקידושין ד' ד' ע"א במאי דאמרינן התם לזרע זרעה לא צריך קרא בני בנים הרי הם כבנים וז"ל איכא למידק דהא בפרק יש נוחלין גבי הא דכתיב בפרשת נחלות ובן אין לו מרבינן בני בנים מדכתיב בן אין לו עיין עליו אלמא בני בנים אינם כבנים תירצו בתוספות דשאני הכא דכתיב זרע משמע אפילו בני בנים וכו' והכי מוכח בסנהדרין דאמרינן מעביר בנו ובתו באש אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין תלמוד לומר כי מזרעו נתן למולך אלמא בנו ובתו דוקא וזרעו משמע אפילו בני בנים עכ"ל:

וכדברי התוספות והריטב"א הנז"ל דמבן ממעטינן בן בנו (היכא דלא כתיב זרע) מוכח מדאמרינן בפרק קמא דקידושין ד' ל' ע"א ולמדתם את בניכם ולא בני בניכם וברייתא אחריתי איתא התם אין לי אלא בניכם בני בניכם מנין תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך מוכח דכולהו מודו דמבניכם ממעטינן בני בניכם ובחידושי הגאון מוהרש"ש על דברי התוספות דיבמות ד' כ"ב הנ"ל כתב וז"ל (על מה שכתבו התוספות דבן לא משמע אלא בן לבדו) קשיא לי מהא דאיתא במכילתא פרשת בא על פסוק והיה כי יאמרו אליכם בניכם (י"ב כ"ו) בשורה טובה וכו' שהם עתידין לראות בנים ובני בנים עי"ש בהמפרש ז"י עכ"ל בהמכילתא שבידי אין בה מפרש ז"י ואני אומר בהורמנותיה דמר נעלם ממנו לפי שעה סוגיא דפרק קמא דקידושין הנ"ל דאדתקשי ליה על דברי התוספות מהמכילתא תיסייעינהו מסוגיא דתלמוד ערוך הנ"ל דמבניכם ממעטינן בני בנים ומה שנראה שדברי המכילתא הם היפך מאי דאיתא בתלמודן כנז"ל כבר ראיתי להגאון מרכבת המשנה (הוא ביאור על המכילתא שנדפס מקרוב להגאון מראהטין) שם בדף כ"ד ע"ב שנרגש מזה ובא לכלל ישוב וז"ל אף דבפרק קמא דקידושין ממעטינן בני בניכם כאן מוכרח הדבר דאבני בנים רמז דודאי בניהם המה ראו גם כן אשר פסח ה' על בתי ישראל ולא יפלא מהם טעם עבודת הפסח אלא אבני בניהם אשר לא ראו מופתי ה' רמיז עכ"ל ונמצא לפי דבריו דגם תנא דמכילתא סובר בעלמא דמבניכם ממעטינן בני בניכם וכדברי התוספות דמבן לבדו ממעטינן בן הבן אלא דלדעתי העניה יש לפקפק בישוב זה דאם בעל המכילתא סובר בעלמא למעט מבניכם בני בנים לא היה לו הכרח לומר דרמז הכתוב לבני בנים אלא דיינו לומר שהבשורה היא שילדו להם בנים דאף שהבנים שהיו עמהם ביציאת מצרים המה ראו מעשי ה' אבל בנים אשר יולדו להם אחרי צאתם ממצרים שלא ידעו ולא ראו להם יצטרכו להודיע ולפרסם ניסי ה' ואם כן היה יכול התנא לומר שהבשורה היא שילדו להם בנים ומדהוסיף בני בנים מוכח דסובר דבכלל בניכם הוא בני בניכם וחולק אברייתא דבתלמוד דידן ורש"י בפרשת בא על פסוק ויקד העם וישתחוו (שם פסוק ז"ך) כתב על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם משמע קצת שגם בלא בשורת לידת בני בנים כי אם לידת הבנים לבדה היא בשורה טובה וכמו שכתבתי ואיך שתהיה כונת המכילתא על כל פנים בתלמוד דידן מפורש דמבניכם ממעטינן בני בניכם וכדברי התוספות דיבמות ודבבא בתרא דבן משמע בן לבדו ולא בן הבן לולא היכא דכתיב זרע דמזרע מרבינן בני בנים:

וראיתי להגאון מצפה איתן בקידושין ד' ל' ע"א על מה שדרשו בניכם ולא בני בניכם כתב והא דאמר לעיל ד' ד' גבי בת כהן דמיפסלא מחמת זרע הזר לא צריך קרא דבני בנים הרי הם כבנים התם לא כתיב ביה אלא זרע אבל היכא דכתיב בן צריך קרא לרבויי בני בנים וסברא זו כתבו התוספות ביבמות ד' כ"ב ובבבא בתרא ד' קט"ו וכן משמע שם בפירוש רשב"ם ד' ק"י ע"ב ובזה יש ליישב ההיא דשילהי סוטה ד' מ' (צריך להיות ד' מ"ט) דמשמע שאין חיוב לכבד אבי אביו (דאמרינן התם רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה כי גדל אמר ליה אשקיין מיא אמר לו לאו בריך אנא) וכן כתב רש"י במכות ד' י"ב דגבי כבוד כתיב בן יכבד אב ואין בני בנים בכלל ודלא כמו שכתב מוהרש"א שם בחידושי אגדות דלא אמרינן בני בנים כבנים רק גבי קיום פריה ורביה ולא בדבר אחר (שכתב וז"ל אמר ליה לאו ברך אנא אף על גב דבני בנים הרי הם כבנים אפילו ברא לברתא בפרק הבא על יבמתו היינו לענין מצות פריה ורביה והיינו טעמא משום דלשבת יצרה והא איכא אבל לענין כבוד אב אינו כבנים) וליתא אלא דכל היכא דלא כתיב בן בני בנים כבנים עכ"ל נראה שכונתו להשיג על מוהרש"א דמשמע מדבריו דאי לאו דאיכא לשבת גבי פריה ורביה הוה אמינא דבבני בנים אינו יוצא ידי המצוה דאף דלא כתיב בפריה ורביה לשון בן בכל זאת אין בני בנים כבנים ולזה משיג עליו דליתא דהיכא דלא כתיב בן בני בנים הם כבנים ורק היכא דכתיב בן הוא דמשמע ולא בני בנים (זולת כי כתיב זרע דמרבי בני בנים) והוא כלל חדש על כל פנים גם הגאון מצפה איתן סובר דהיכא דכתיב בן או בניכם וכיוצא בני בנים אינם כבנים וכדמוכח להדיא מדברי התוספות דיבמות ודבבא בתרא הנ"ל:

והנה בפדיון בכור אדם נאמר וכל בכור אדם בבניך תפדה (שמות י"ג י"ג) ונאמר וכל בכור בני אפדה (שם שם ט"ו) ונאמר בכור בניך תתן לי (שם כ"ב כ"ח) ונאמר כל בכור בניך תפדה (שם ל"ד כ') ולפי דרשת הברייתא גבי ולמדתם את בניכם ולא בני בניכם וכן לדברי התוספות הנז"ל דמבן לחוד ממעטינן בן הבן נראה דגבי בכור דכתיב בכל הני דוכתי בניך בני אית לן למימר דאין בן הבן בכלל ומזה יש להעיר על רבינו עקיבא איגר בתשובה סי' מ"ב שנשאל על מילת יתום מאביו מי יברך ברכת להכניסו וכו' אם אבי האב (שהוא המוהל בנדונו) או הסנדק כדכתבו הטור והרמ"א ואחר שנשא ונתן לבאר מאיזה טעם הוא שתופס התינוק מברך ברכה זו וסיים בסוף הסימן וז"ל גם כיון דבכל מקום אמרינן בני בנים הם כבנים יש לו שייכות לזה יותר מאחר וכמו שכתב הבאר שבע בספרו צדה לדרך פרשת בא באורך על פדיון הבן אם רשאי אבי האב לפדות נכדו אחר שהאריך דהבית דין או אחר יכולים לפדותו כתב כל שכן וקל וחומר שאם מת האב קודם הפדיה שיכול אבי אביו לפדותו שהרי הוא עדיף טפי לפדותו מאחר דבני בנים כבנים הרי דיש לאבי האב קדימה בפדייה מאחר מטעם דבני בנים וכו' הכי נמי יש לומר לענין מילה אם כן מכל הלין נראה דעל כל פנים אם אבי האב הוא המוהל כיין דשייך עליו גם כן שהוא שליח הבית דין יש לבחור בו יותר מן הסנדק לברך עכ"ל והובא בקצרה בפתחי תשובה סי' רס"ה ובשאר רבני האחרונים הלא בספרתם וקשה על שני המאורות צדה לדרך ורבינו עקיב"א איך נעלם מעיני קדשם תלמוד ערוך הוא בידינו דמבניכם ממעטינן בני בנים והוא הדין מבניך ובני ממעטינן בני בנים ואם כן אין יתרון לאבי האב בזה מטעם בני בנים וכו' כמובן ורחוק לומר בכי האי גוונא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות (שנאמר בניך שלשה פעמים וכן נאמר בני וממעטים בני בנים) וגם הגאונים הנ"ל לא באו למדה זו רק משמע להו הכי בפשיטות משום דכללא הוא דבני בנים הם כבנים וזה היפך המובן מהש"ס ומהתוספות דמבן ובניכם וכיוצא ממעטינן בנים כאמור:

והרב אהל יעקב במערכת הכ"ף אות כ"ו הביא מחלוקת הרב מוהר"י קולון בשרש ל' עם הרמ"א דמוהר"י קולון סובר שאין אדם חייב בכבוד אבי אביו דמה שאמרו בני בנים הרי הם כבנים היינו דוקא לענין פריה ורביה דאהא קתני לה (וכסברת מוהרש"א בחידושי אגדות שהבאתי לעיל בד"ה וראיתי) והרמ"א בתשובה סי' קי"ח ובדרכי משה סוף סי' ר"מ סובר דחייב בכבוד אבי אביו והביא מה שכתב הרב אליא זוטא בקונטריס המנהגים בשאלה ח' דהעיקר כסברת מוהר"י קולון ושקיל וטרי על דבריו ובסוף ד"ה וחדא ועוד וכו' כתב שמדברי רשב"ם בבבא בתרא ד' קמ"ג ע"ב (בד"ה בבני בנים) מתבאר שסובר כהרב מוהר"י קולון שכתב אבל לענין פריה ורביה חשיבי כבנים בפרק הבא על יבמתו ד' ס"ב עכ"ל הרי דסבירא ליה לחלק דדוקא לפריה ורביה הוא דבני בנים הם כבנים וכתב עוד וז"ל ועל כרחין לומר כן (נראה דתיבת כן צריך למחקה) דהא דאמרינן בפרק קמא דקידושין ד' ד' ע"א זרע זרעה לא איצטריך קרא דבני בנים הרי הם כבנים סבירא ליה כפירוש התוספות בפרק יש נוחלין ד' קט"ו ע"א ד"ה בן הבן דזרע משמע בני בנים וכן כתבו ביבמות ד' כ"ב ע"ב ד"ה בן אין לו אבל מדברי רש"י שם שפירש בני בנים הרי הם כבנים נפקא לן ביבמות בפרק הבא על יבמתו וכן פירש בסוף פרק אלמנה לכהן גדול מוכח שסובר דבני בנים כבנים לכל דבר ותמה על מוהר"י קולון שכתב שדוקא לפריה ורביה הוא דבני בנים כבנים שהיה לו לבאר שדבר זה במחלוקת רש"י ורשב"ם הוא שנוי ושקיל וטרי בהראיות שהביא הרב בית חדש ביו"ד סוף סי' ר"מ להוכיח דחייב אדם לכבד את זקנו ושוב (בד"ה ואני ההדיוט) כתב להוכיח דבני בנים הוקשו לבנים מדאמרינן בקידושין ד' ל' ע"א עד היכן חייב אדם ללמוד את בנו תורה וכו' ובדף ס"ה סוף ע"ב מסיק וז"ל תבנא לדיננא דמוכח מפרק קמא דקידושין דבני בנים כבנים חשיבי מדחייביה רחמנא להשכיר מלמד לבן בנו ומטינה לה נמי משמיה דגברא רבה הרב לחם משנה דסבירא ליה הכי אלו תורף דברי הרב אהל יעקב:

ואני תמיה דבאותו הדף עצמו דרשו מבניכם ולא בני בניכם כמו שכתבתי למעלה דמשמע דבני בנים אינם כבנים ואיך נוכל להכריח בהיפך ממה שאמרו דחייב ללמד את בן בנו בשכר ובהכרח לומר דאף דבני בנים אינם כבנים (כדדרשו מבניכם ולא בני בניכם) רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל שיהא אדם חייב ללמד את בנו בשכר והיה דבר זה תמוה מאד בעיני ששני מאמרים בדף אחד יהיו סותרים זה את זה עד שראיתי להגאון אור חדש לקידושין שם (בסוף ד"ה ואבי אביו) שכתב וז"ל בניכם ולא בני בניכם אף דאמרינן ביבמות ד' ס"ב דבני בנים הרי הם כבנים ואיך ממעט הכא מבניכם בני בנים יש לומר כיון דשינה קרא כאן לא נאמר כי אם בניכם ולהלן אומר והודעתם לבניך ולבני בניך ואי סלקא דעתך דבני בנים בכלל בנים בתלמוד תורה לא היה צריך לומר רק והודעתם לבניך אלא על כרחין דמשום הכי שינה וכתב הכא רק בניכם למעט בני בנים ועל כרחין קרא דוהודעתם אתי דמעלה עליו הכתוב וכו' או דבניכם ולא בנותיכם ויש לומר עוד באופן אחר עכ"ל ואם כן לפי דבריו גם מאן דדריש בניכם ולא בנותיכם סבירא ליה בעלמא בני בנים הרי הם כבנים והכא שאני משום דשני קרא וכו' ואתי שפיר הוכחת הרב אהל יעקב דבני בנים כבנים ואין שום סתירה:

וראיתי בספר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי) בקונטריס שיורי. טהרה מערכת הבי"ת אות ח' שכתב לאו דוקא בני בנים אלא אף בני בנות אשכחן בהצלת לוט דאמרו לו המלאכים חתן ובניך ובנים לא היה לו אלא בני בנות קרוים בניך וכן יש להוכיח ממה שנאמר בשבט לוי ואת בניו לא ידע ודרשו ביומא ד' ס"ו ע"ב דבניו היינו בני בתו מישראל וציין מטה אהרן ד' מ"ה ע"ד לב מבין ד' י"א ע"א עושה שלום ד' ח"י ע"א וכפי הנראה לא היה מצוי אצלו ספר נאות יעקב לרבין חסידא מוהר"י אלגאזי ועין רואה שכתב שם בקונטריס מענה לשון ד' ח' ע"ב (ד"ה בנים) וז"ל בנים דרשו רז"ל ביומא בפסוק האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת בניו לא ידע אלו בני בתו הנשואה לישראל וכו' שמעת מינה דבלשון זה המקרא בני בנים הרי הם כבנים ואפילו בנים מהבת וצריך עיון בבראשית רבה בפ' ויגש בבניו ובני בניו אמר ר"י ב"ר אלעאי בני בנים הרי הם כבנים ובני בנות אינם כבנים עכ"ל ורמזתיו בנדפס באות ס"ב וקצת קשה שהביאו מדברי אגדה שבש"ס יומא ולא הביאו תלמוד ערוך ביבמות ד' כ"ג ע"א ובקידושין ד' ס"ח ע"ב בן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנך כלומר אפילו בן בתו הבא מן העכו"ם קרוי בנך עיין שם ברש"י וכל שכן בן בתו הבא מישראל דקרוי בנך ועם שלפירוש רבינו תם שבתוספות בקידושין שם אין הכרח דבן הבת קרוי בנו שהרי הוא מפרש כי יסיר את בנך היינו בנו ממש (לא כדברי רש"י שהוא בן בתו) מכל מקום היה להם להזכיר סוגיא זו ולבאר דתלי בפלוגתא דרש"י ורבינו תם ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים בסי' צ"ו אות ב':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף