שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/צז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א צז

צ"ז) אב מרחם על בנו בנדפס במערכה זו אות קמ"ד הבאתי מחלוקת אם רחמי האב על בנו יותר מהאם על בנה או האם מרחמת יותר מהאב והרב שלום נאטהנזאן יצ"ו מעיר שדה לבן כתב לי בזה וז"ל מה שרחש לבי עת עיינתי בדה"ק בכללי הש"ס והפוסקים מערכת אל"ף אות קמ"ד (הספרים שהזכיר כ"ק אינם בידי) נ"ב עיין ילקוט תהלים ק"ג תתנ"ט דרכו של אב לרחם ודרכה של אם לנחם ע"ש עכ"ד יצ"ו ויפה העיר דמזה מוכח קצת כדעת הרב משפט צדק שהבאתי בנדפס שהאב מרחם על בנו כדכתיב כרחם אב על בנים) יותר מן האם (שנאמר ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן) ואין בידי ספר בית דוד (שכתב הרב משנת ר' אליעזר שרשמתי בנדפס שחולק עליו) לראות מה יענה לקרא דידי נשים רחמניות וכו' ונראה שאפשר לפרש שלהגדיל מדורת הצרה עד היכן הגיעה מישתעי קרא ואמר שאף הנשים שדרכן לרחם ביותר בשלו ילדיהן מרוב הצער צערא דגופא דעדיף לאדם מבנו (כמו שהבאתי בנדפס בשס מרן חיד"א עי"ש בד"ה ולענין) ועל כל פנים מדברי הילקוט הנ"ל מוכח קצת שדרך האב לרחם יותר מהאם ויש לדחות שאין כונת הילקוט שהאב מרחם יותר אלא לומר דאף שגם האב דרכו לרחם מכל מקום אין דרכו לנחם אבל האם דרכה גם לנחם וצריך לעיין בגוף דברי הילקוט:

ומצאתי בספר לחם דמעה שפירש הכתוב על דרך שכתבתי וז"ל (באיכה סי' ד' פסוק יו"ד) ידי נשים וכו' הכונה כי מטבע נשים לרחם על בניהן כדכתיב התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה ועם היות טבען לרחם על בניהן יוצאי מעיהן עם כל זה עתה ידי נשים רחמניות כלומר שדרכן להיות רחמניות עתה בשלו ילדיהן וכו' וכו' עתה בזמן הרעב אין מרחם עליהם עד שהוצרכו לבשל ילדיהן וכו' עי"ש ואין מזה הכרח נגד סברת הרב בית דוד שהאם מרחמת ביותר אלא דלנו לדעת איך יפרש כונת הכתוב כרחם אב על בנים ולא אמר אם על בנים:

אחר זמן רב השגתי (בשנת שֿשֿוֿןֿ) ספר מקדש מעט לידידי הרב מוהר"ר אהרן וואלדען מווארשא יצ"ו והוא חבור נפלא על ספר תהלים וראיתי בסי' ק"ג על פסוק כרחם אב על בנים בשם הפסיקתא וז"ל כרחם אב על בנים תני ר' חייא כרחמן שבאבות מי הוא זה אמר ר' יהודא בר סימון זה אברהם שכך הוא אומר להקדוש ברוך הוא כשהיה מבקש על סדום האף תספה צדיק עם רשע ר' יהושע בר נחמן פתר קרא ביעקב אבינו והוא עבר לפניהם הוא הוה בעקא אמר מוטב שיפגע בי ולא בבני מה עשה זיינם מבפנים והלבישן בגדים נאים מבחוץ אמר ר' שמואל בר נחמני דרכו של אב לרחם ודרכה של אם לנחם כאיש אשר אמו תנחמנו אמר הקב"ה אנא עביד דאב ואנא עביד דאם כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם (ישעיה ס"ו) עכ"ד הפסיקתא. ונראה בעליל דר' יהודה בר' סימון ור' יהושע בר נחמן סברי דלא על כל אב קאמר קרא דמרחם על בניו רק על אברהם או יעקב ולדבריהם אין סתירה לדעת הרב בית דוד מקרא דכרחם אב וכו' גם רבינו מוהר"ם אלשיך בספר רוממות אל על תהלים כתב בפסוק כרחם אב שנאמר על אברהם אלא שכתב הוכחה אחרת על רחמנות אברהם ולא ידעתי למה לא כתב כמו שאמרו בפסיקתא ממה שאמר להקדוש ברוך הוא האף תספה וז"ל הטהור בפסוק י"ג ועוד טענה אל באורו יתברך לישראל היסורין בעולם הזה מיסורי גיהנם לנכות עון כי הלא כרחם אב על בנים ריחם ה' וכו' והוא כי כרחם אב הוא אברהם ששאל לו הוא יתברך מה היה חפץ לבניו גיהנם או שעבוד ובירר לנו את שעבוד שהוא כי טוב לגבר צרה בעולם הזה מבאותו עולם כן ריחם ה' על יריאיו שגם הם בנים כד"א בנים אתם לה' ויבחר לישראל יסורין בעולם הזה תחת יסורי גיהנם ודי לנו יעשה עמנו הוא יתברך כאשר עשה אב בשר ודם לבנים עכ"ל. ומה שכתבתי הילקוט שהביא הרב הנ"ל יצ"ו והן הן דברי ר' שמואל בר נחמני שבפסיקתא הנ"ל ראיתי עתה במדרש רבה פרשת וישלח פרשה ע"ח סי' ח' ששם נמי איתא להא דתני ר' חייא כרחם אב על בנים כרחמן שבאבות וכתב שם הרב יפה תואר וז"ל כרחמן שבאבות והא דלא פירש כרחמי כל אב ואם על בניו דאם כן היה לו לומר כרחם אם על בנים דרחמי האם מרובים משל אב דכתיב התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה (ישעיה מ"ט ט"ו) והא דאיתא בפסיקתא דרכו של אב לרחם ודרכה של אם לנחם פירושו כי האם גם מנחמת מלבד הרחמים אשר בקרבה עכ"ל ושמחתי שכיונתי לדעתו הגדולה:

עוד ראיתי שם (במקדש מעט) שהביא אגדה אחת בזה הלשון זהו שאמר הכתוב (בראשית ל"ג) והוא עבר לפניהם וכו' הדא הוא דכתיב כרחם אב על בנים אמרו רבותינו כד שמע יואב לדוד אמר כן תמה ואמר כלום אבא מרחם על בניו טפי מאמהון והלא אמהן רחימין עליהון סגיא דהיא מצטערא עליהון בעבורא והיא מרביא להון והוא אמר כן לא אמר יאות איזיל ואחמי מה דברייתא דברין ואדע אי אמר קושטא עטר בכל תחום ישראל ואשכח חד סב ומסכן דהוו ליה י"ב בנים דהוא זן יתהון בדוחקא באגר טרחא דטרח בכל יומא נם ליה דליזבין חד מבנוייהי ואפרנס ביה לך ולאינתתך ולשאר בנין דילך כד שמע ההוא סבא כדין נזף ביה ואזיל ליה אזל לאינתתיה ונם לה עד די בסוף זבין יתיה במאה דינרין דדהב ובלילא כד אתא סבא למיכל כד שמע כן שרא מעציב סגיא ולא אכל ולא אשת בההוא ליליא. בצפרא קם ונסב הנהו דינרין בידיה דאשכח לגברא דזבן בריה דלא יבעי למיהדר ולמשקל ממונא דהוה קטיל ליה עד דאשכח ליואב ואמר ליה לא תוסיף למללא דאי לא מהדרת לי ברי או אקטלינך או תקטלינני כד שמע יואב נסיב ממונא ואהדר ליה בריה ואמר יאות אמר דוד כרחם אב על בנים ולא כרחם אם על בנים דאילו דין טליא אימיה זבינתא דלא טרחא במזוני ואבוה דטרח במזוניה מסר נפשיה עלוהי לקטלא הוי כרחם אב על בנים ע"כ דברי האגדה. וכתב שם בביאורו בית אהרן וז"ל אגדה זו מובא בספר תהלת ה' ותורת חסד על תהלים להרב יצחק יעב"ץ בשם מדרש רבתי פרשת וישלח אולם במדרשים אשר לפנינו ליתא כלל וכבר העיר בזה הר"א מוילנא בן הגר"א בספרו רב פעלים עכ"ד יצ"ו ועיין בקונטריס הערות לספרי הכללים בסי' קי"ז אות ז' מה שהבאתי בזה ובספר שו"ת הד"ר לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו ראיתי בסוף סי' כ"ח דף י"ב ע"ד בראשו שבשפלנו זכר לנו מה שכתבתי בנדפס מחלוקת האחרונים אם האב מרחם יותר מהאם ושם הביא בשם ספר שושן סודות לתלמיד הרמב"ן הקדוש בשם המקובלים דאצל אב שייך רחמים על דרך כרחם אב על בנים ואצל אם שייך תנחומין כאיש אשר אמו תנחמנו עי"ש ואין ספק שהמקובלים אמרו כן על פי האמור בפסיקתא הנ"ל ותפסו סברת ר' שמואל בר נחמני:

ובמה שכתבתי בנדפס שם בענין אהבת אדם את בנו אם אוהבו יותר מגופו או נפשו חביבה על האדם יותר מנפש בנו והבאתי תורף דברי הרב המגיה לשו"ת מוהר"י מברונה ודברי מרן חיד"א בספר דבש לפי אות ל"ג דמה שאמרו בבבא בתרא דף קל"ו ע"ב דנפשיה עדיפא ליה מבריה היינו לענין ממון שרוצה האב שיהיה בנו עשיר אבל לענין אהבה שיאהוב את בנו יותר מגופו לא שמענו. עתה השגתי ספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי נדפס שנת תרנ"ג) וראיתי בחלק יו"ד סי' ל' נשא ונתן בזה (בד"ה ודרך אגב) בדברי הרב המגיה הנ"ל וכתב שהרב חקי חיים עמד על מה שתמה שם על כמה רבנים בזה ויישב דבריהם בטוב טעם ושוב כתב (ביאודה יעלה) נמצינו למדין מדברי הרבנים מוהר"י אלגאזי בקהלת יעקב בחלק מדות חכמים אות ע"ב וחקי חיים דמסוגיא זו שמעינן דנפשו עדיף לאדם מבנו וכן כתבו מר בריה מוהריט"א בספר שמחת יום טוב סי' צ"ג ומוהרד"ף בספר מכתם לדוד בחלק יו"ד סי' א' ומזה למד הרב לנדונו דממה שכתבו הפוסקים על איזו צדקה שנודר האדם שיכול ליתנה לקרוביו מכח אומדנא כל שכן דיכול לעכבה לעצמו אף דהוי אומדנא דלאחר זמן וכו' ואף לדעת הגדולים המחמירים אפשר דלגבי דידיה כולי עלמא מודו וכו' עי"ש (בד"ה איך שיהיה) ורבינו מוהר"ם אלשיך בספר רוממות אל על תהלים בסי' ק"ג י"ג כתב כי דרך אנשים לרחם יותר על בנו מעל עצמו כאשר סיפר מליסטים שהיו מכים אותו הכאות ויסורין רעים שיודה על ליסטאותו והוא כחש והביאו את בנו ואמרו ליסרו אם לא יודה וטרם ישלחו יד בבנו הודה האב והערה למות נפשו ואין זה כי אם שחביב לאדם בנו יותר מגופו עכ"ל ולפי מה שהוכיחו ברבנים הנ"ל מסוגית הש"ס שאין האב אוהב את בנו יותר מגופו צריך לומר דאף אם הסיפור הזה אמת הוא אחד היה ופרסמו ולא ללמד על כללות העולם כולו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף