שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/פב
|
< הקודם · הבא > |
פ"ב) אין מערבין שמחה בשמחה הבאתי בנדפס אות ח"י מה שכתב הרב מלאכת שלמה חכים ד' ח' ע"ב בשם הרב מוהר"ש יפה דדוקא בשמחה שיש בה אכילה ושתיה הוא דאין מערבין וע"ז כתב אלי ידידי הרה"ג מוהרש"ם אביגדור הלוי מעיר סארעצק יצ"ו וז"ל בד"ה וכתב הביא דדוקא בשמחה שיש בה או"ש אין מערבין לכאורה י"ל בזה הא דעירב שלמה הע"ה י"כ בשמחות המקדש אך באמת בל"ז לא קשה דבי"כ ליכא מצות שמחה ופלא שלא הביא מתוס' כתובות (מ"ז) ד"ה ומסר עכ"ד יצ"ו הא גרמא ליה לבא בהשג יד לפי שאין אצלו ספר זה והמעין בדב"ק בגופן שלהן עיניו תחזנה כי הרב מלאכת שלמה כבר הביא (בד"ה אמנם) דברי התוס' דכתובות ומ"ש על דבריהם הרבנים רש"ל ומוהרש"א ומג"א בסי' תקמ"ז ולפי דברי מוהרש"א ומג"א בכונת דברי התוס' הנ"ל גם בנישואין בלא סעודה איכא לדידן משום אין מערבין שמחה בשמחה מדרבנן מיהא והביא שיטת הרמב"ם ודברי הרבנים לחם משנה ומעשה רוקח ודעת הרשב"א שמתיר לעשות חופה בפורים ושהרב פרי חדש חלק עליו ואחר שהאריך בדין זה מסיק הרב (מלאכת שלמה) לענין דינא דדוקא בשמחה שיש בה סעודה כמילה ופדיון הבן וכו' ולזה הביא דברי הרב מוהר"ש יפה ודבריו הם על מה שאמרו בתנחומא פרשת פקודי שהמשכן נשמר להקימו ביום לידת יצחק לערב שמחה בשמחה והוקשה לו מדקי"ל אין מערבין שמחה בשמחה ותירץ דשמחה דאית בה אכילה ושתיה דאית בה הנאה לגוף אין מערבין שאחר שישבע במשתה משום אחת אינו נהנה מאחרת אבל שמחה דמצוה שאפשר לשתיהם יחד שאין קצבה לשמחה מוטב לערב זו בזו כדי שתגדל כח השמחה זו בזו כדרך הדברים המצורפים ועוד דמגלגין זכות ליום זכאי עכ"ד הרב מוהרש"י שהביא במלאכת שלמה שם וכונתו לפי הנראה היא דכשבשני הדברים אין בהם אכילה ושתיה רק שמחה של מצוה מותר ואדרבא מוטב לעשות כן כדי להגדיל כח השמחה דאף אם נישואין בלא סעודה ג"כ אסור בחוה"מ משום אין מערבין היינו משום דעכ"פ חשיבה שמחה שיש בה אכילה ושתיה והוא אוכל ושותה בשמחת החג אבל בהקמת המשכן ולידת יצחק אין שום אכילה ושתיה בשום דבר משני הדברים רק שמחה של מצוה ועיין במה שהבאתי בענין זה בקונטריס ההערות סי' קכ"ז אות ב' ובקונטריס פאת השדי לחלק אסיפת דינים במערכת בית הכנסת אות ט':
ובעיקר כללין עיין פלפול נאה להגאון מוהרא"ל בשו"ת יעלת חן סי' ה' ביאור שיטת הרמב"ם והפוסקים אם נישואין בחול המועד הוא אסור מן התורה משום ושמחת בחגיך וכו' ובנושא בערב הרגל אם מותר לעשות סעודה בליל יום טוב או לא:
והנה בנדפס אות פ"ח רשמתי קצת אם שייך הא דאין מערבין שמחה בשמחה גם בשבת או לא וציינתי לעיין במכתב לחזקיאו בזה ואלה הדברים אשר כתבתי שם בדף ל"ז ע"ב וראיתי להרב מקנה אברהם הנדפס חדש ממש במערכת האל"ף אות ל"ה שהביא דברי הרמב"ם בעשירי מהלכות אישות הלכה י"ד שכתב מותר לארס בכל יום וכו' אבל אין נושאין נשים לא בערב שבת ולא באחד בשבת שמא יבא לידי חילול שבת וכו' ואין צריך לומר שאסור לישא אשה בשבת ואפילו בחולו של מועד אין נושאין נשים כמו שבארנו לפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת וכו' וחקר הרב (מקנה אברהם) דבשלמא במועד מצינו דכתיב ושמחת בחגיך אבל בשבת לא מצינו חיוב שמחה ושמא בשבת נמי איכא חיוב שמחה דכתיב וקראת לשבת עונג לשמחו בעונג מאכל ומשתה אך הוקשה לו אמאי לא תנינן לה במתניתין ולימא אין נושאין נשים לא בשבת ולא במועד אלו תורף דב"ק ולי הדל במחכ"ת דבריו תמוהים דנראה פשוט דטעמא דיהיב הרמב"ם (שאין מערבין שמחה בשמחה) לא קאי אלא אלפניו (אין נושאין נשים במועד) ולא אלפני פניו (אנישואין בשבת) וכוונתו דבמועד אסור משום דאין מערבין אבל גבי שבת טעמא אחרינא הוא וז"ל הרב המגיד שם ואין צריך לומר בשבת פשוט הוא ואפילו קידושין אסורין כמ"ש למעלה ובנישואין הרי הוא קונה אותה ליורשה וליטמא לה ולהפרת נדריה ע"כ וממילא גם מאי דקשיתיה אמאי לא תנינן לה במתניתין לא קשיא ומה שתירץ דבשבת נמי איכא שמחה דוחקו ניכר כמובן דעונג לחוד ושמחה לחוד וכן כתוב במהרי"ל סוף הלכות יום טוב בשם מוהר"ר יעקב כ"ץ שראה כתוב בספר הגדולה שאין להתענות ביום טוב תענית חלום דהא דמתענגים בשבת גם כי כתיב וקראת לשבת עונג היינו עונג דידיה שמתבטל החלום אכן ברגלים כתיב ושמחת ואין שמחה אלא בבשר ויין לכן אסור להתענות בהם והא דמתענים בראש השנה לפי שלא ניתן לשמחה וכו' ע"כ לענייננו הרי דעונג לחוד ושמחה לחוד:
שוב ראיתי להרב משק ביתי בסוף סי' ע"ג שכתב בשם הרב"א בשיטה מקובצת לכתובות דף ל"ה ריש ע"ד (מדפי הספר) דמאי דאמרינן אין מערבין שמחה בשמחה היינו דוקא במועד דשייך ביה שמחה דכתיב ושמחת בחגך משום הכי אין נושאין נשים במועד אבל בשבת דלא כתיב ביה שמחה אם רוצה לישא אשה בשבת יכול לישא וליכא משום ערבוב שמחה בשמחה וציין לעיין בתשובת הרמ"ע מפאנו בסי' ע"ח ולהרב יקר הערך בדרשותיו דף ס"ג וס"ד ולהרב ארעא דרבנן אות ס"ב ועיינתי בארעא דרבנן ולא דבר בזה (לענין שבת) ושו"ת הרמ"ע ויקר הערך אינם אצלי והשיטה מקובצת שבידי היא דפוס חדש ואין הדפים מכוונים לשל דפוס הראשון אך כפי הנראה כונתו היא על מה שכתוב בשיטה מקובצת על מאי דאמרינן בדף ז' ע"א דאתפסא מטלטלין שכתב שם (בד"ה וכתב הרמב"ם) והר' משה כתב בפירוש שאסור לישא אשה בשבת ופירש הטעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה ולא נהירא דלא אישתמיט תנא דליתני הכי כי קתני אין נושאין נשים במועד ונראה דבמועד הוא דשייך למימר ביה ערבוב שמחה בשמחה משום דכתיב ושמחת בחגיך אבל בשבת לא כתיב ביה שמחה וגם כתב שאסור לישא שתי נשים כאחת משום דאין מערבין שמחה בשמחה דכתיב מלא שבוע זאת ובתלמוד דידן במועד קטן מדכתיב שבעת ימים ושבעת ימים עכ"ל ונראין הדברים שכונתו על דברי הרמב"ם שבעשירי מהלכות אישות הנ"ל (אף שסיום הדברים שאסור לישא שתי נשים וכו' ליתנהו להני מילי בספרים שלפנינו שם) והוא תנא דמסייע להרב מקנה אברהם שהבין מדברי הרמב"ם שאוסר נישואין בשבת משום אין מערבין שמחה בשמחה וגם הקשה עליו מדלא תני לה במתניתין דאין נושאין נשים במועד ולדעתי העניה לפי סיגנון לשון הרמב"ם שלפנינו אין הכרח שסובר שאיסור נישואין בשבת הוא משום דאין מערבין שמחה ולא כתב טעם זה אלא לגבי חול המועד כאמור ומכל מקום מדברי השיטה מקובצת הללו נראה דלא ניתן ליאמר מה שכתב הרב מקנה אברהם דכיון דכתיב בשבת עונג הרי הוא כאילו כתיב ביה שמחה כמובן:
ומה שכתבתי בנדפס (שם אות פח) דהתוספות בכתובות דף מ"ז ד"ה דמסר לה בשבתות וימים טובים מהא דאין מערבין שמחה בשמחה שנראה שסוברים שגם בשבת שייך שמחה וכתבתי דיש לדחות הנה זה לשון התוספות דמסר לה וכו' אף על גב דאמרינן ושמחת בחגיך ולא באשתך דאין נושאין בחול המועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה וכו' איכא למימר דהכא מיירי שעה אחת לפני יום טוב שהיא כיום טוב לענין מלאכה וכו' סוף דבריהם הוכיחו על תחלתם דמאי דקשיא להו מדאין מערבין שמחה בשמחה לא היתה אלא על יום טוב (מדלא כתבו דהכא מיירי שעה אחת לפני שבת ולפני יום טוב וכו') אבל על מה שאמרו דמסר לה בשבתות לא קשיא להו מהא דאין מערבין שמחה בשמחה משום דבשבת אין חיוב שמחה דעונג הוא דכתיב ביה וכמו שהבאתי בשם הגאון בכור שור בנימוקיו למסכת תענית דף ל' ע"א שכתב בפשיטות דעונג לחוד ושמחה לחוד (אלא דמה שכתב דמשמע בשבת דף ס"ג ע"ב דעונג לחוד ושמחה לחוד כעת לא ידעתי היכי משמע ליה הכי מסוגיא דהתם) אף גם ראיתי להרב מטה יהודה בסי' תרפ"ח דין ה' דף ג"ן ע"ג בהתווכחו על דברי הרב פרי חדש (שסובר דמאן דדריש טעמא מבחגיך ולא באשתך לא פליג אטעמא דאין מערבין שמחה בשמחה) וכתב להוכיח דמאן דדריש מבחגך ולא באשתך לית ליה טעמא דאין מערבין שמחה וכו' והכי נקיטינן כמאן דלית ליה הא דאין מערבין וכו' ומה שכתב הרמב"ם וכו' הוא לשון מושאל וכו' ורק משום בחגך וכו' הוא דאיכא וכו' כתב בתוך דבריו ואף דהתוס' בכתובות דף מ"ז ד"ה דמסר לה עירבו שני הטעמים ביחד ודאי דלאו דוקא גם יש ליישב דבריהם בס"ד ואין להאריך עכ"ל אם כן לפי דבריו דל מהכא מדברי התוספות טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה כל עיקר וכן כתב הרב שדה יצחק בחידושיו לכתובות על דברי התוספות הנ"ל דמה שכתבו טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה שיגרא דלישנא הוא וכל דבריהם הם רק על פי הדרשה דבחגיך ולא באשתך ומדברי השיטה מקובצת שם נראה קצת דלא גריס בדברי התוספות האי דאין מערבין שמחה וכו' שכתב וז"ל אף דאמרינן ושמחת בחגך ולא באשתך ודרשה גמורה היא וכו' אפשר דמן התורה נישואין בלא סעודה שרי וכו' וסיים ק כתבו התוספות הנך רואה שלא נזכר בדבריו הא דאין מערבין כלל וכתב כן בשם התוספות מוכח שלא היה גורס כן בדברי התוספות או אולי משמע ליה דלאו דוקא ורק שיגרא דלישנא ולכן השמיט זה מדבריהם:
ודברי השיטה מקובצת לכתובות דף ז' הנ"ל לפי הנראה נעלמו מהרב מטה יאודה בסי' תרפ"ח דף ג"ן סוף ע"ג (אף שהזכיר באותו דבור לפני זה את הס' שיטה מקובצת לכתובות כיעי"ש) שכתב להכריח דהירושלמי שהביא מרן בבית יוסף דאמר דסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין מטעם דלעשות אותם ימי משתה ושמחה מי ששמחתו תלויה בבית דין יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים על כרחין דלא סבירא ליה דאין מערבין שמחה בשמחה דאי הכי מה צורך לתלות הדבר בששמחתו תלויה בבית דין תיפוק ליה כיון דכתיב שמחה בפורים וחייבים לשמוח וכן בשבת חייבים לשמוח בעונג מאכל ומשתה אם כן אין מערבין שמחה בשמחה ומדתלי טעמא בששמחתו תלויה בבית דין משמע דלית ליה טעמא דאין מערבין וכו' לכך יהיב טעמא ממשמעותא דקרא דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה מי ששמחתו תלויה בבית דין רוצה לומר דצריך להיות השמחה ביום שאינו תלוי בקדושת שמים עכ"ל ודבריו סובבים על מה שצדד הרב פרי חדש לומר דהירושלמי הנ"ל אזיל כמאן דאית ליה טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה ורב אשי דאמר טעמא מבחגך ולא באשתך לית ליה טעמא דאין מערבין וקיימא לן כרב אשי וכו' (מיצדד אצדודי הוא ומסקנתו היא. דלא פליג רב אשי אטעמא דאין מערבין שמחה עי"ש) והנה אמת דשפיר קאמר להשיב על דברי הרב פרי חדש על פי מדותיו (דמשמע ליה דבשבת נמי שייך טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה) דאם איתא דהירושלמי אית ליה הכי למה לי למיתלי במי ששמחתו תלויה בבית דין וכו' אמנם מה שנראה מדב"ק דלקושטא דמילתא אמר רב הכי דהירו' לית ליה טעמא דאין מערבין מדתלי טעמא בשמחתו תלויה בבית דין הנה לפי מה שכתב רבינו בצלאל דגבי שבת עונג הוא דכתיב ולא שמחה ולא שייך בשבת טעמא דאין מערבין שמחה שפיר איצטריך בירושלמי לטעמא דשמחתו תלויה בבית דין ואין הכרח דלית ליה טעמא דאין מערבין שמחה כל עיקר אלא יש לומר דבחג דאית ביה שמחה מודה דאמרינן אין מערבין שמחה בשמחה אלא דאכתי קשה לשון הירושלמי יצא זה ששמחתו בידי שמים אלמא דאיכא שמחה בשבת ונתחייבנו בה בידי שמים וראיתי שכבר נרגש מזה הרב יד אפרים בסי' תרפ"ח (על דברי הט"ז בסק"ח) על מה שכתב מר זקנו בבכור שור בחידושיו לתענית שהבאתי למעלה (בד"ה ומה שכתבתי) וכתב ואפשר דהירושלמי לישנא בעלמא קאמר:
וכדברי השיטה מקובצת הנ"ל כתב מר בריה דרב קדשי דוד בסי' תרפ"ח דף קי"ד הביא דבריו הרב דברי מנחם בסי' תכ"ו דף כ"ו ע"א (ד"ה הלום) בשם הרשב"ץ בח"ג סימן רצ"ח דלא אשכחן דשבת איקרי יום שמחה אלא עונג באכילה ושתיה וכו' והירושלמי יהיב טעמא אחרינא מי ששמחתו תלויה וכו' גם הרב קדשי דוד עצמו תמה על הרב פרי חדש דבשבת מי איכא חיוב שמחה ואין שייך בשבת טעמא דאין מערבין שמחה ומה שאין נושאים בשבת הוא משום קנין כמבואר בדברי הרמב"ם בעשירי הלכות אישות וכו' ומזה תמה הרב דברי מנחם על מה שמתבאר מדברי הרב הלבוש בסי' תרפ"ח סעיף ו' בצירוף דבריו שבסי' תרצ"ו סעיף ח' דטעמא דאין עושין סעודת פורים בשבת הוא משום דאין מערבין שמחה בשמחה והרי מדברי הרשב"ץ מפורש דאין שייך בשבת משום שמחה בשמחה דלא אשכחן חיוב שמחה בשבת. שוב מצא שהרב זרע אמת בח"א (אינו מצוי אצלי) בדף קי"א הקשה כן על הרב הלבוש ושביאר דברי הירושלמי כדכתב בקדשי דוד ומה שכתבתי בנדפס בשם הרב כסא אליהו בסי' תרפ"ט שהביא הירושלמי דאין לעשות סעודת פורים בשבת ושכתב שנעלם זה מהאסיפת זקנים לכתובות דף ז' וכו' הנה הרב דברי מנחם שם הרבה להשיב על דבריו והאריך בעיקר הדין דאין מערבין שמחה בשמחה בכמה פרטים עי"ש דב"ק גם הגאון מוהר"ר דוד אופנהיים בתשובתו שבספר שבות יעקב ח"ג סי' ל"א (בתוך ד"ה וביחוד ע"י כלים) בהתווכחו בדברי הגאון הרמ"ע בדין קידוש הלבנה בליל שבת שאוסר משום אין מערבין שמחה בשמחה כתב על זה דהא תינח יום טוב שבת אין איכא למימר דבשבת לא כתיב ביה שמחה וכו' עי"ש דב"ק. גם בשו"ת רבינו עקיב"א בהשמטות לסי' א' כתב דאכילת פת ביום טוב אינו מצד חיוב שמחה דהא בשבת ליכא חיוב שמחה וכו' וכיבוד ועונג עם שמחה תרי מילי נינהו וכו' עי"ש דב"ק ועיין בשו"ת שאלות חיים הנדפס חדש ממש להגאבד"ק שאקי יצ"ו בסי' ה' וסי' ו' מה שפלפל בשו"ת רעק"א הנ"ל וגם הוא נקיט דבשבת אין חיוב שמחה:
ומצאתי שהגאון בעל שואל ומשיב בספרו יד שאול סי' רכ"ט סק"ב דבר בקדשו בדין זה ודלי לן מרגניתא דברי רבינו בעל השאלתות ורבותינו בעלי התוספות שכתבו בפירוש דבשבת לא כתיב שמחה ולפי שאין הס' יד שאול מצוי ביד כל אדם אעתיק תורף דב"ק והוא שהביא מה שכתב הגאון בכור שור בחידושיו תענית דף ל' דבשבת ליכא שמחה דעונג הוא דכתיב ביה ותמה על דבריו דבירושלמי מגילה[1] הובא בא"ח סי' תרפ"ח דאין עושין סעודה עד יום ראשון דאין מערבין שמחה בשמחה ועיין רמב"ם פרק יו"ד מאישות הלכה י"ד ובטור וש"ע[2] אבן העזר סי' ס"ב דאין עושין סעודת נישואין בשבת דאין מערבין שמחה בשמחה וכן בסעודת ר"ח אמרו בירושלמי דאין עושין בשבת עיין מגן אברהם סי' תי"ט ואף דמצאתי במנהגים דאין לומר וישמחו בך אוהבי שמך דלא שייך שמחה בשבת באמת לא קיימא לן הכי ועיין מגן אברהם[3] סי' רס"ח ועיין בתורת חיים סוף פרק קמא דחולין דמקיים גם כן מנהגנו עכ"ד ושוב כתב במהדורא תניינא מה שכתבתי לדחות דברי הבכור שור מהירושלמי מגלה דמשמע דגם בשבת שייך שמחה כעת מצאתי בשאלתות חיי שרה סי' ט"ו שכתב שבת עולה ואינה מפסקת מאי טעמא עונג הוא דכתיב ביה רגלים מפסיקין ואינן עולין מאי טעמא שמחה הוא דכתיב בהו הרי בהדיא כדברי הבכור שור דשמחה ועונג תרי מילי נינהו ובשבת לא נצטוינו על המשתה רק על העונג ואם היה רואה הבכור שור דבריו שהם דברי קבלה ובלי ספק כן היתה גירסתו בש"ס היה שמח לדבריו ובתוספות מועד קטן דף כ"ג ד"ה מ"ד כתבו לחלק כן דבשבת לא כתיב שמחה והביאו מהירושלמי שמפרש טעם שאין אבלות בשבת משום דכתיב ביה ברכה וכתיב ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב (אמר המחבר טעם זה שכתוב בשאלתות כתבו גם בעל הלכות גדולות והביאו הרמב"ן בתורת האדם בשמם כמו שכתב הגאון נצי"ב בהעמק שאלה שם סק"ז וביאר שם דאין זה נוגע למה שכתבו התוספות במועד קטן דף כ"ג ד"ה מאן בשם הירושלמי משום דכתיב ברכת ה' תעשיר וכו' ואגב ריהטאי לא חזינא בדב"ק שהזכירו שכן כתב רבינו הנמוקי יוסף במתניתין דשבת עולה ואינה מפסקת כלומר עולה למנין שבעה ושלשים משום דלא כתיב ביה שמחה אלא עונג וכו' עי"ש והובא גם בתוספות יום טוב (מו"ק פ"ג) משנה ה' בשם הר"ן והוא באשגרת לישן וצריך להיות נמק"י כנודע וכן כתב הרמב"ן במלחמות שם (בתוך ד"ה אמר הכותב אדרבה מדקא מייתו מינה בגמרא) וז"ל שגירסא ישנה בספרי ספרד כולן בהלכות גדולות ופר"ח כגירסת רבינו הגדול אף על פי שאמרו אין אבלות במועד וכן כתבה הנגיד בהלכות והרי"ץ בן גיאת ודבר מוסכם בספריהם ובנוסחאות מדוקדקות שלהם אין שנות ועוד מעצמו הוא מוכרע דשבעה ימי המשתה כמועד דמו דתרווייהו שמחה כתיב בהו ושניהם אינן עולין ולא דמו לשבת דעולה ואינה מפסקת עונג הוא דכתיב בה וכו' עכ"ל והוא חידוש שלא הזכירו דבריהם נחזור לדברי הגאון יד שאול) וצריך עיון דהירושלמי לשיטתיה לא היה צריך לטעם הזה ותיפוק ליה דגם בשבת נצטוינו על השמחה לדברי הירושלמי וזכינו לדין דהירושלמי וש"ס דילן פליגי אם נצטוינו על השמחה בשבת וקיימא לן כש"ס דילן דלא נצטוינו על השמחה ועל פי זה קיים סברת רבינו מוהרלנ"ח בסי' רל"ב לעשות סעודת פורים בשבת והרב מגן אברהם בסי' תרפ"ח סק"ו כתב דאין בנו כח לחלוק על הירושלמי ולפי מה שכתבתי הירושלמי אזיל לשיטתיה ולא נקיטינן הכי והביא שו"ת הרשב"ץ סי' רצ"ח הנ"ל דבשבת אין חיוב שמחה ופלפל בדב"ק ובסיום דבריו כתב ואנן קי"ל כש"ס דילן ולכן מה שהעתיקו הרי"ף והרא"ש דברי הירושלמי וכן בטור ושלחן ערוך סי' תרפ"ח גם לענין סעודת ראש חדש בסי' תי"ח וגם באבן העזר סי' ס"ב לענין נישואין צריך עיון דאנן לא קיימא לן כהירושלמי בזה ועיין בית חדש ומגן אברהם סי' תי"ח אלו תורף דב"ק. הנך רואה שדעתו מסכמת דבשבת אין חיוב שמחה ולא אמרינן ביה אין מערבין שמחה בשמחה ובשיטה זו קאי גם בתשובתו שבשואל ומשיב מהדורא קמא ח"ג סי' קנ"א דבשבת לא כתיב שמחה והביא התשובה שבשבות יעקב ח"ג הנ"ל עי"ש לענין ברכת הלבנה בשבת:
(אמר המחבר אחר זמן רב נזדמן לידי בשאלה ספר יוסף דעת להגאון שואל ומשיב וראיתי בסי' שמ"א סעיף א' (בד"ה והנה בהא) שהקשה על מה שכתב הרמ"א גבי אונן בשבת ויום טוב דאוכל בשר דהיינו אם ירצה והוא משום דאין מצוה לאכול בשר דתינח שבת דלא נצטוינו לשמוח בבשר כדכתב התבואת שור וכו' עי"ש מה שתירץ הרי דנקיט הכי דבשבת אין חיוב שמחה וכן כתב עוד שם בדף מ"ט ע"ג בד"ה (והנה תשובת הכ"ח) והזכיר מה שכתב ביד שאול דבהא פליגי תלמודין ותלמוד ירושלמי וכו' גם בסי' שצ"ט סעיף ח' נקיט דבשבת אין חיוב שמחה ותורף דב"ק (בד' ע"ו ע"ג בד"ה שם ס"ח) הוא שהביא מה שכתבו בנמוקי יוסף ובהרמב"ן במלחמות בטעם דשבת עולה משום דלא כתיב ביה שמחה רק עונג ותמה על הבכור שור שחידש מדעתא דבשבת לא נצטוינו על השמחה רק עונג ולא הזכיר שמבואר כן ברמב"ן ונימוקי יוסף ושוב הוקשה לו ממה שאמרו בירושלמי הובא בסי' (תרפ"ט) [תרפ"ח] בט"ז סק"ח יצא זה ששמחתו בידי שמים והיינו משום דאין מערבין שמחה בשמחה וכו' הרי משמע דשייך בו שמחה ואולי לאו דוקא שמחה רק עונג ובעונג גם כן אינו ניכר שמתענג משום ראש חדש ופורים רק משום שבת וסיים ומן האמר צדקו דברי המנהגים שיש לומר בשבת וינוחו בו (אוהבי) [מקדשי] שמך ולא וישמחו דאין שמחה בשבת דלא כהתורת חיים סוף פרק קמא דחולין שהגיה לומר וישמחו בך וכן כתב בהעטרת זקנים סי' רס"ח וחותם וישמחו בך ישראל אוהבי שמך ככתוב בכל הסידורים ולא כמו שהגיה במנהגים וינוחו בה ישראל מקדשי שמך עכ"ל והרי מבואר ברמב"ן ונימוקי יוסף דלא נצטוינו על השמחה בשבת כי אם על עונג עכ"ד הגאון יוסף דעת. אכן נודע שמה שציין ביד שאול למגן אברהם סי' רס"ח וכתבתי על זה לקמן (בסוף ד"ה ויש) שלא ידעתי מה הציון הלז אבל באמת הוא טעות הדפוס וצריך להיות עטרת זקנים גם בסוף סי' ת"א ראיתי (בד"ה והנה) שכתב וז"ל והנה לענין צדוק הדין במועד מצאתי בשו"ת שערי תשובה שנדפס מחדש דאין אומרים צדוק הדין דגם מה שאומרים צדוק הדין בשבת על משה רבינו אין אומרים בשבת שחל במועד משום דביום טוב כתיב שמחה ובשבת לא כתיב שמחה רק עונג וזה כדברי הבכור שור שהבאתי ביד שאול סי' רכ"ט סק"ב עכ"ל וכנראה שמה שכתב בשם שו"ת שערי תשובה היא התשובה המוזכרת לקמן בד"ה ועל כל פנים):
ויש לפלפל הרבה בדבריו הקדושים שבספר יד שאול הנ"ל וארשום בקיצור:
א. מה שכתב דבירושלמי דמגילה אמרו דאין עושין סעודה עד יום ראשון דאין מערבין שמחה בשמחה דממרוצת דבריו נראה דמפורש כן בירושלמי מילתא בטעמא דאין מערבין שמחה בשמחה וכו' ועמו הסליחה רבה כי אין כן לשון הירושלמי אלא בלשון אחר נאמר מי ששמחתו תלויה בבית דין וכו' וכבר כתבתי למעלה (בד"ה ודברי השיטה) דברי הרב מטה יהודה שהכריח מלשון הירושלמי דלית ליה טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה כל עיקר מדאיצטריך לטעמא דמי ששמחתו תלויה בבית דין וכו' ואם כן אין סתירה לדברי הגאון בכור שור מגוף דברי הירושלמי כי אם מדברי איזה קדמונים שהבינו בכונת הירושלמי שהוא משום לתא דאין מערבין שמחה בשמחה אמנם לשונו במהדורא ב' (שכתבתי לדחות דברי הבכור שור מהירושלמי דמגילה דמשמע דגם בשבת שייך שמחה) הוא מדוקדק שבאמת לאו בפירושא איתמר הכי בירושלמי אלא דהכי משמע ליה מדברי הירושלמי שהוא משום דאין מערבין שמחה אך אינו מוכרח וכמו שכתבתי בשם הרב מטה יהודה.
ב. מה שציין לדברי הרמב"ם שבעשירי מהלכות אישות מחשבתו ניכרת שכונתו להשיג על הבכור שור מדברי הרמב"ם והיינו משום דמשמע ליה דטעמא דכתב הרמב"ם (דאין מערבין שמחה בשמחה) אלפני פניו נמי קאי וכבר כתבתי למעלה דטעם זה לא כתבו אלא אחול המועד דוקא הוא דאמר משום דאין מערבין אבל שבת הוא מטעם אחר משום קנין וכדכתב הרב המגיד וכן מתבאר מסידור דברי רבינו הטור בסוף סי' ס"ד דרק חול המועד הוא משום דאין מערבין ואף שהבאתי שיש כמה רבנים גם כן שהבינו שדברי הרמב"ם אמורים גם לשבת והבאתי (בד"ה שוב ראיתי) שכן הבין בשיטה מקובצת דקאי נמי אשבת מכל מקום מלבד שבשיטה מקובצת תמה בזה ואם כן אין להקשות על הרב בכור שור אם סובר כדעת השיטה מקובצת דבשבת ליכא שמחה ועוד דעל הראשונים אנו מצטערים על אשר הבינו כן מדברי הרמב"ם והדברים נראין שלא כתב הרמב"ם טעם זה אלא לחול המועד ולא לשבת.
ג. מה שכתב בשם טור ושלחן ערוך באבן העזר סי' ס"ב דאין עושין סעודת נישואין בשבת משום דאין מערבין שמחה בשמחה כעת יגעתי ולא מצאתי דבר זה לא בטור ולא בש"ע שם:
ד. מה שכתב מסעודת ראש חדש שאין עושין אותה בשבת ומשמע ליה שהוא משום שאין מערבין שמחה בשמחה הנה הרב מגן אברהם בסי' תי"ט כתב בזה הלשון כתבו הרי"ף והרא"ש בשם הירושלמי שאם חל ראש חדש בשבת יש לעשות סעודת ראש חדש באחד בשבת דבשבת אין היכר שעושה משום ראש חדש ואין במשמעות דברים אלו שהוא משום עירוב שמחה כדי שנכריח מזה שיש שמחה בשבת שלא כדעת הגאון בכור שור ואני בער ולא אדע לכוין בזה טעם דעירוב שמחה בשמחה ואף אם נאמר דבשבת איכא חיוב שמחה בראש חדש מי איכא למאן דאמר דאיכא חיוב שמחה אתמהה. שוב ראיתי מה שכתב רבינו הטור בסי' ת"כ בשם הרי"ץ גיאת דבראש חדש יש שמחה וכו' ואומרים הלל זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ועיין בדברי הרב בית חדש בסי' תי"ט (נראה דונשמחה בו משמע ליה דקאי איום אולם במדרש שהביא הרב תורת חיים המובא להלן דרשו בו אהקדוש ברוך הוא והיא שמחה רוחנית ועיין לקמן בסק"ו) ומכל מקום אינו מוכרח שמה שאמרו בירושלמי לעשות הסעודה באחד בשבת הוא משום שיש שמחה בשבת ובראש חדש ואין מערבין שמחה בשמחה כי אם מפני שאין היכר שעושה משום ראש חודש כאמור.
ה. ואשר כתב דלא קיימא לן כמנהגים שכתב שלא לומר וישמחו בך אוהבי שמך וכו' וציין מגן אברהם סי' רס"ח לא ידעתי כונתו בציון זה שהרי לפי סברת המנהגים שאין לומר וישמחו בך הנוסח הנכון הוא לומר וינוחו בו ישראל מקדשי שמך ונוסח זה הנזכר[4] במגן אברהם בס"ק ג' ולא הביא הנוסח דוישמחו בך ומשמע קצת דנקיט כהמנהגים שלא לומר וישמחו ועל כל פנים אין הכרח שסובר שלא כמנהגים (עיין לעיל במוסגר בד"ה אמר המחבר)
ו. מה שהביא מהרב תורת חיים שקיים המנהג לומר וישמחו הנה אמת שכן כתב שם אמנם איני מבין בעניותי שום סתירה מזה לסברת הרב בכור שור שלא אמר שלא נאמר שמחה בשבת אלא על שמחה גופנית באכילה ושתיה ואילו הרב תורת חיים מר הוא דאמר על שמחה רוחנית ואעתיק לשונו והוא זה (אחר שכתב לבאר נוסח הברכה אמצעית דשבת והנחילנו ה' אלקינו וכו' סיים) כתבתי זאת לפי שראיתי במנהגים שכתב ורגילין לסיים וישמחו בך ישראל אוהבי שמך וכן ברוב הסידורים ותימה הוא שהרי אינו מעין החתימה ולא מעין הפתיחה גם אין שייך שמחה רק ברגלים ומצאתי בסידור ישן שיש לומר וינוחו בה ישראל מקדישי שמך וכו' וכן עיקר עכ"ל (המנהגים). ולפי מה שכתבתי וכו' ומה שכתב דאין שייך שמחה רק ברגלים לאו קושיא היא דלאו בשמחה גשמית דאכילה ושתייה איירי שהרי לא תקנו לומר וישמחו בה ישראל דהוה משמע דבשמחת שבת איירי אלא וישמחו בך ישראל משום דבשמחה רוחניות איירי תדע שאם לא כן תקשה איך תקנו לומר בשבת ישמחו במלכותך שומרי שבת והא לא שייך שמחה אלא ברגלים אלא משום דבשמחה רוחנית איירי שישמחו ישראל במלכותו יתברך וכי האי גוונא מצינו במדרש שיר השירים רבה זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו א"ר אבין אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך עכ"ל הרב תורת חיים הרי דלא קאמר דיש בו שמחה אלא שמחה רוחנית אבל שמחה גשמית שפיר קאמר הרב בכור שור דאין בשבת שמחה זו ובזה יתיישב דלא תיקשי עליה שנעלם ממנו דברי התוספות במועד קטן ד' כ"ג שהביא ביד שאול שלפי שיטתו דלא נחית לחלק בהכי היה לו להקשות על התורת חיים מדברי התוספות (דאילו מהשאלתות אין להקשות עליו דאין יד הכל ממשמשים בו מפני יוקר מציאותו) ולפי מה שכתבתי ניחא כמובן ויתכן שגם מה שאמר הרי"ץ גיאת בראש חדש יש שמחה כונתו שמחה רוחנית וכדרשת המדרש נגילה ונשמחה בהקדוש ברוך הוא ולא אמרו על שמחה גשמית ועיין במה שכתבתי בקונטריס ההערות סי' קכ"ז אות ב':
ז. ועל פי מה שכתבתי בשם הרב מטה יהודה שאין כונת הירושלמי במגילה (במה שאמרו לאחר סעודת פורים) משום שאין מערבין שמחה בשמחה וממילא אין לנו הכרח שסובר הירושלמי שיש שמחה בשבת ואדרבא מסתמא ניחא לן למימר דגם הירושלמי סובר כתלמוד דידן דאין שמחה בשבת הנה על פי זה מתיישב שפיר מה שהצריך עיון הגאון ביד שאול על הירושלמי שהביאו התוס' במועד קטן דאין אבלות בשבת משום דכתיב ביה ברכה דלמה הוצרכו לזה וכו' דשפיר הוצרכו לזה מאחר שאין חיוב שמחה בשבת כמובן וגם אין לדחות דברי הירושלמי דמגילה מהלכה (כמו שחשב הגאון על פי שיטתו דפליגי בהכי שני התלמודים) ושפיר העתיקו הרי"ף והרא"ש את הירושלמי ופסקו כן רבינו הטור ומרן בשלחן ערוך ואין הכרח לפסקו של רבינו מוהרלנ"ח כמובן וכן מה שכתב הרב כסא אליהו בסי' תרפ"ט שנעלם מהשיטה מקובצת בכתובות דברי הירושלמי דמגילה שאמרו שאין עושים סעודת פורים בשבת ומשמע ליה דטעמא משום דאין מערבין שמחה בשמחה אלמא דיש שמחה בשבת שלא כדברי השטה מקובצת (כמו שכתבתי בשמו בנדפס) אין דבריו מוכרחים וכבר השיגו הרב דברי מנחם בסי' תכ"ו:
המורם מכל האמור הוא שנראה ששיטת האומרים דבשבת אין חיוב שמחה היא מוסכמת מגדולי הראשונים ועל צבאם רבינו בעל השאלתות שדבריו דברי קבלה ובפרט שהרבה מרבני האחרונים תפסו שיטה זו כנז"ל אלא שקשה על זה מדרשת הסיפרי בפרשת בהעלותך על פסוק וביום שמחתכם ובמועדכם (וציינתיו בנדפס שם) שדרשו וביום שמחתכם אלו שבתות ואין דעתי נוחה לומר דנקרא יום שמחה על שם השמחה רוחנית על דרך שכתב הרב תורת חיים וגם בזהר הקדוש בפרשת פקודי ריש דף ה"ן דרשו על פסוק ושבחתי אני את השמחה דא חדוותא דמלכא קדישא בזמנא דאיהו שלטא בשבתא וביומין טבין הרי השוה שבת ליום טוב לשמחה והיינו שמחה רוחנית אך זה דוחק דשמחתכם משמע כפשוטו שמחה גופנית:
אמנם השגתי ספר זרע אברהם על הסיפרי וראיתי להרב שכתב שם וז"ל אלו שבתות משמחתכם דרוש דאית להו לישראל שמחה ותענוג תוקעין על כל הקרבנות ב"א (כנראה שמציין מי בעל דברים אלו והוא ראשי תיבות שם הספר ועל זה מסיים כמשיג על דבריו וז"ל) ולא מצינו שבתות שנקראו יום שמחה דהא מהאי טעמא אין אומרים בהפטרה דשבת לששון ולשמחה ולי נראה דדריש מדכתיב וביום אפילו בשבת כדדריש גבי מילה ז"ר (לפי הנראה הוא נוטריקון זית רענן) עכ"ל ולפי זה אין סתירה לשיטת הסוברים דבשבת אין חיוב שמחה כמובן אלא דמדברי רבינו אבודרה"ם בסדר תפלות שבת בפירוש האתה קדשת מתבאר דמשמע ליה דברי הספרי כפשטיה ששבת הוא יום שמחה שכתב ישמחו במלכותך על שם וביום שמחתכם ואמרינן בספרי וביום שמחתכם אלו שבתות עכ"ל שוב ראיתי בס' לב חיים ח"ג סי' ז"ך והוא מתורתו של רב יוסף סיני מר בריה דמרן החבי"ף יצ"ו שעמד במה שתקנו בנוסח תפלת שבת ישמחו במלכותך דמה מקום לשמחה זו ושבת אין בו חיוב שמחה ועיקרו של שבת הוא למנוחה וכו' וכו' וכתב ליישב על פי מה שאמרו בספרי וביום שמחתכם אלו שבתות וכו' וכן הוא בילקוט והרב גדליא על הילקוט פירש שיש לישראל שמחה שתוקעים בחצוצרות על קרבנות שבת וכו' וכיון שהתפלות הן במקום קרבן תקנו לומר בהן ישמחו ועוד כתב הרב יצ"ו דכיון שעל ידי שמירת שבת מתכפרים עונות ישראל כדאמרינן כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלים לו שנאמר שומר שבת מחללו וכו' מחול לו ומצינו שמחה על מחילת העונות כמו שכתבו התוספות על התורה בספר דעת זקנים בפרשת אמור על פסוק אך בחמשה עשר יום שבסוכות נאמר שלשה פעמים שמחה. א. על כניסת התבואות. ב. על כניסת הפירות. ג. על מחילת העונות ביום כפור וכו' וזהו ישמחו במלכותך היינו שבת מלכתא שומרי שבת שנמחל להם העונות וכו' וכו' עי"ש דברים נכוחים על דרך דרש (וכנראה אין ביד הרב יצ"ו ס' רבינו האבודרה"ם מדלא הזכיר דב"ק) והאריך קצת בזה והראה מקום לעיין בחקרי לב א"ח סי' נ"א ובסוף סי' ע"ז ובקונטריס כונן לחקר שבחקרי לב יו"ד ח"א דף שט"ז ע"א ואין מצויים אצלי:
ועל כל פנים נראה דהשיטה היותר מוסכמת היא דבשבת אין חיוב שמחה ובתשובות הגאונים (שעם פירוש איי הים להגאון מוהר"ם חזן) כתוב בסי' ל' וז"ל צדוק דין בשבת נהגנו מימות זקנים הראשונים שלא לומר צד"ד בראש חדש ובמועד וחנוכה ופורים דלא עדיף צדוק הדין דהדיוט מצדוק הדין דמשה רבינו עליו השלום דמסלקין ליה בשבת שחל להיות במועד ואפילו בראש חדש ובחנוכה דהללו ימי שמחה נינהו דכתיב וביום שמחתכם ובמועדכם ובראשי חדשיכם ובכל אחד אומרים הלל זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו לפיכך מבטלין צדוק דין אבל שבת כיון דעונג כתיב ביה ולא כתיב ביה שמחה אומר צדוק הדין להודיע כי בשבת מת משה רבינו (ותשובה זו איתא גם בתשובת הגאונים שבסוף ס' נהרות דמשק ורמזה מרן החבי"ף בס' רוח חיים סי' רצ"ב) וכתב הגאון איי הים וז"ל תשובה זו היא לרב שלום הביאה בשמו בעל המנהיג בהלכות שבת סי' מ"ג וכן הביאה בשמו מוהר"ם בר ברוך סי' י"א וכן בספר הפרד"ס[5] דף ט' ע"ג ובטור א"ח סי' רצ"ב וכו'.
שוב ראיתי שהיא לרי"ץ בן גיאת הביאה הטור א"ח סי' ת"ך דמות שורות עכ"ל ואף שבטור סי' ת"ך אינו כתב סיום דברי התשובה אבל שבת וכו' הרי הוא כמבואר דסובר דבשבת אין חיוב שמחה דהא קאמר טעמא דמסלקין ליה במועד משום דכתיב ביה שמחה ואם כן בשבת דעלמא שאומרים אותו היינו ודאי משום דאין בו שמחה ואם בסיגנון זה כתוב בהמנהיג ופרד"ס ומוהר"ם בר ברוך הרי אם כן מוכח דכולהו הני רבוותא נקטי דבשבת ליכא חובת שמחה וכן מתברר ממה שכתב הגאון מטה אפרים בסי' תקפ"ב אות ב' שהנוהגים לומר (בפיוט לכה דודי) גם ברנה ובצהלה אף שבשאר יום טוב שחל בשבת אומר גם בשמחה עכשיו שהוא יום הדין יאמר גם ברנה ובצהלה עכ"ל הרי דרק ביום טוב שחל בשבת הוא דאומרים בשמחה ולא בשבת בלבד. והרב המגיה בס' שלמי צבור בשלמי חגיגה הלכות שבת סי' ב' אות ג' דף קצ"ב ע"ב (ד"ה וכתב) הביא מה שכתב בספר דהאומר בשבת שאינו יום טוב וגם בשמחה (בפיוט לכה דודי) טועה וכתב על דבריו דמדברי הרב סדר היום לא משמע כן ודברי הרב סדר היום הביאם שם קודם לכן שכתב לומר בואי בשלום עטרת בעלה וגם בשמחה ובצהלה וכו' והרי הוא כמבואר בהיפך (ולא משמעות בעלמא) ואפשר לומר שגם הרב סדר היום מודה דאין חיוב שמחה בשבת אלא שמכל מקום שייך לומר דאנחנו מקבלים את השבת בשמחה ובצהלה ודוד ש המלך ע"ה אמר עבדו את ה' בשמחה וכל עבודתו יתברך צריכה להיות בשמחה בין בשבת ויום טוב בין בחול ולפי זה גם ישמחו במלכותך וכיוצא שייך שפיר בשבת לדעת הרב ולא משום ששבת יש בו חיוב שמחה כמובן ומה שהביא (הרב המגיה) לשון הספרי וביום שמחתכם אלו שבתות כבר כתבתי למעלה בזה בסיעתא דשמיא:
והא דאיתא בילקוט פרשת עקב רמ"ז תתנ"ה טול מהם שבתות וימים טובים שהם ימי משתה ושמחה ותענוג שנראה מזה דשבת הוא יום שמחה אין אנחנו צריכים ליישב בדרך דרש שנקרא יום שמחה על שם שתוקעים בחצוצרות בקרבן שבת שכבר יישב זה מרן החבי"ף בספרו מי החסד דף ע"ה ע"ב (ד"ה טול) וז"ל אין להוכיח מכאן דקרי לשבתות ימי שמחה דקאי לימים טובים ומשתה ותענוג שייך לשבת נמי ובהדי יום טוב נקט שבת וציין לעיין בספרו ספרי חיים (פירוש על הסיפרי) בסדר בהעלותך פסקא ע"ז ולא זכיתי לאורו:
וראיתי בספר ילקוט הגרשוני לידידי הגאבד"ק מ' לודאש יצ"ו בח"ג במערכת התי"ו דף כ"ט (בד"ה תענית חלום) שנשאל מהרב ישראל הארניק נ"י על מה שכתב מוהרי"ל בסוף הלכות יום טוב דבשבת אין חיוב שמחה (כמו שהבאתי בשמו לעיל בסוף ד"ה והנה בנדפס) ממה שכתב מרן הבית יוסף בא"ח סי' רפ"א בשם רב כהן צדק שהביא השיבולי הלקט במה שאומרים ישמחו במלכותך וכו' וישמחו בך כל ישראל מקדשי שמך שסמכו על מה שכתוב וביום שמחתכם ובמעדכם ואמרו וביום שמחתכם אלו שבתות אלמא דשבת יום שמחה הוא והרב המחבר יצ"ו תירץ דהתם ילפינן שבת מיתורא דוביום כמו שכתב בזית רענן וסיים וז"ל ונהירנא שראיתי בספר יד שאול הלכות נדרים הביא מתוספות מועד קטן דף כ"ג ע"ב דבשבת לא כתיב שמחה וכתב דמהאי טעמא אין לומר וישמחו בך ושקיל וטרי במה שהקשה הרב השואל משבת דף קמ"ח גבי הלואה אם ניתנה ליתבע וכו' אלו תורף דב"ק שם וכבר כתבתי למעלה דברי הגאון יד שאול במלואם ותו לא מידי. גם ראיתי בספר ברית אבות לידידי הרה"ג אבד"ק יולניצא יצ"ו בסי' י"ג אות ד' דמותר לעשות סעודת ברית מילה בשבת וליכא משום שמחה בשמחה משום דבשבת ליכא חיוב שמחה ואפילו ביום טוב דאיכא חיוב שמחה וכו' וכו' עי"ש:
ובענין זה כתב לי ידידי הגאון מוהר"ר אליאו מרדכי ראבינויץ מח"ס היקר נר למאור אבד"ק וושילקאווא יצ"ו וז"ל במערכת האל"ף אות פ"ח מביא הדר"ג לענין אין מערבין שמחה בשמחה אי שייך גם בשבת והספרים שהביא שם אינם תח"י ומכבר אשר חקרתי בזה והיה נ"ל פשוט מדברי הגמ' דמו"ק (ט' א') דלא שייך זה בשבת דהא לא משכחת לה שבעה לבר משבת ואמרינן שם דהז' ימים היו רצופין וע"כ דבשבת לא שייך זה דלא כתיב שם שמחה וכן מתבאר מדברי הרב מגן אברהם סי' תקמ"ו סק"ד וכמ"ש שם המחצית השקל אכן יש להעיר ממה שכתבו התוס' רי"ד (לרבנו ישעיא ראשון) בחידושיו למסכת ביצה ל"ו ב' במשנה לא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין שכתב וז"ל ואיבעי לי מאי לכנוס ביום טוב ובשבת מי אמרינן לקדש ולייבם אסור מפני שמחדש נתקרבו ודילמא אתי למכתב אבל נשואין שכבר מקורבין הן משעת קידושין לא גזרינן או דילמא תני מיבמין וה"ה לכונסין והנכון בעיני שאסור לכנוס ביום טוב דהשתא בחוה"מ אסור יום טוב עצמו לא כל שכן וכיון שביום טוב אסור בשבת נמי אסור עכ"ל התוס' רי"ד ומה שכתב השתא בחוה"מ אסור כונתו להא דתנן במו"ק ח' ב' אין נושאים נשים במועד וכו' והרי מה שאסרו הוא משום דאין מערבין שמחה בשמחה א"כ א"נ דבשבת מותר לערב בו שמחה א"כ מה דמות יערך בזה שבת ליום טוב וגם הטעם דושמחת בחגך ולא באשתך לא שייך בשבת וכן יתר הטעמים האמורים שם ל"ש בזה לענין שבת (ומה דתנן אין בין שבת ליום טוב כו' אין זה ענין לכאן דשם הוא רק לענין איסורי מלאכה אבל לא לענין שמחה שנאמרה דוקא ביום טוב וכן כל כיו"ב) אכן לשיטת הסוברים דגם בשבת אמרינן להאי כללא דאין מערבין שמחה בשמחה צדקו לפי זה דברי התוס' רי"ד ואיכא תנא דמסייע להו:
איברא דבעיקר ספקו של התוספות רי"ד יש להתפלא שלא הזכיר מתלמוד ערוך בירושלמי יומא (פ"א סוף הלכה א') א"ר מנא הדא אמרה אילין דכנסין ארמלין צריך לכונסן מבעו"י שלא יהא כקונה קנין בשבת ומשום דבכניסה קונה לה לזכות במציאתה ומע"י וכמו כן בתולה כשלא נתייחד עמה קודם השבת וכמ"ש הפוסקים הראשונים ובאה"ע (סי' ס"ד ס"ה) ויעוין בא"ח (סי' של"ט ס"ד) הרי דמבואר להדיא דהכנסה ג"כ אסור וראיתי עוד בתוס' רי"ד ביומא י"ג ד"ה דהדר מגרש לה שכתב וז"ל ק"ל ואמאי לא מתרץ לי' דכנס לה ביוה"כ אחר מיתת הראשונה ומוכח מכאן אסור לכנוס אשה ביוה"כ וכל שכן בשבת עמ"ש בפרק משילין במהדו"ת ועמ"ש בפ' אח"מ בפסוק וכפר הכהן אשר ימשח אותו שסתרתי זו ההוכחה עכ"ל וכונת קושייתו שיקדשנה בעיוה"כ ובקדושין לחוד אין איסור משום ב' בתים כמבואר בגמרא שם ואם ימות אשתו יכנסנה ביום הכפור בחופה ובזה היא כאשתו אך בלא ביאה ומקריא ביתו ורמז לדבריו בביצה הנ"ל להסכים לאסור הכנסה בשבת ויו"ט (ומבואר מזה דס"ל להתוס' רי"ד דאף חופה שאינה ראויה לביאה קונה דלא כדברי הרמב"ם (פ"ו מאישות) בזה דאל"כ אכתי לא מיקריא כנוסה בחופה שיכנסנה ביוה"כ כיון דא"ר לביאה ויעויין באה"ע רסי' ס"א ואפ"ל דשאני התם דרק הזמן גורם וראוי' היא לערב בלי שום תקון וטבילה משא"כ נדה שמחוסר מעשה הטבילה והחסרון הוא מגופה וכמו שמצינו חלוק כיו"ב בשא"ד) ועל כל פנים נראה מדברי התוס' רי"ד כהסוברים דגם בשבת שייך להא דאין מערבין שמחה בשמחה וכמ"ש ובההיא דויעש שלמה וגו' ז' ימים צ"ל דעיקר השמחה ביום א' וכדאמרינן בגמרא שם לענין נשואין וכמ"ש הרשב"א הובא במג"א (סי' תקמ"ו סק"ד) אך לא משמע לומר כן דא"כ למה עשה ז' ימים וז' ימים היה יכול להתחיל שמחת בנין בהמ"ק יום א' לפני החג ולא נפניתי לע"ע לעיין בזה עכ"ד יצ"ו:
והנה הא מילתא הוה בידן מדברי הראשונים רבינו בעל השאלתות ורבותינו התוספות שכתבו מפורש דבשבת ליכא שמחה ואתי מר ידידי הגאון יצ"ו ותלמודו בידו להוכיח מדברי חד מקאמייא בעל תוספות רי"ד שסובר דגם בשבת יש בו שמחה ושייך לומר בו אין מערבין שמחה בשמחה שלא כדברי הראשונים הנז"ל אמנם לי הדל יש לדחוק בדבריו דמה שכתב דכיון שביום טוב אסור בשבת נמי אסור לאו למימרא דאיכא בשבת משום שמחה דודאי אין בשבת משום אין מערבין שמחה בשמחה אלא שאינו בדין להחמיר ביום טוב לאסור מה שמותר בשבת ולכן אף דבשבת אין שייך שמחה מכל מקום יש לאסור בו משום שכיון שביום טוב אסור בשבת נמי אסור ומוכרחים אנו לומר כן בכונתו לפי מה שכתב בחידושיו ליומא להוכיח מהסוגיא ההיא דביום כפור אסור לכנוס אשה וכל שכן בשבת והרי ביום הכפורים ודאי אין שייך שמחה דאף להסוברים דגם בשבת יש חיוב שמחה היינו מדכתיב וקראת לשבת עונג ומשמע דעונג ושמחה דבר אחד (שלא כדברי הגאון בכור שור שכתב דעונג ושמחה תרי מילי נינהו) והרי ביום כפור לא כתיב עונג ומהיכא תיתי ביה שמחה וכיון דלגבי יום הכיפורים על כרחנו לומר דאין איסור הכניסה בו משום שאין מערבין שמחה בשמחה כמו כן יש לומר גבי שבת שאין האיסור בו משום שמחה גם לדעת התוספות רי"ד אלא מטעם אחר משום דבשבת אין שמחה וכדעת הראשונים הנ"ל כן נראה לדחוק בכונתו ולא להמציא מחלוקת בין הראשונים בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |