שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א ב

ב) אדם דממעטינן עכומ"ז כדאמרינן אתם קרויים אדם ואין עכומ"ז קרויים אדם ראיתי בס' חדש זכר יהודה להגאון מוהר"י בטלן בתשובה סי' ג' (בד"ה אבל) שהקשה על מה שכתבו התוס' בבבא מציעא דף קי"ד דלא קיימא לן כר' שמעון דאמר קברי עכומ"ז אין מטמאים באהל דלפי דבריהם צ"ל דמאדם לא ממעטינן עכומ"ז דהא ר' שמעון דאמר אין מטמאים באהל היינו משום דדריש אדם למעט עכומ"ז וקשה דהרי בכריתות דף ו' קי"ל דהסך עכומ"ז בשמן המשחה פטור משום דכתיב על בשר אדם לא יסך ודוחק לומר דסברי התוס' דהתם טעמא הוא משום דכל שהוא בסך ישנו בבל יסך וכו' כדתני תנא קמיה דר"א התם וכו' עי"ש שהניחו בתימה ותמיה לי על גדול שכמותו שנעלם ממנו שהתוס' בסנהדרין דף ט"ן ע"א וביבמות דף ס"א ע"א הביאו מ"ש רש"י שם דר' מאיר דדריש מאשר יעשה אותם האדם דאפילו עכומ"ז שעוסק בתורה יש לו שכר ככהן גדול לית ליה דרשת ר' שמעון אתם וכו' והקשו דהא ר' מאיר בפ"ק דכריתות קאמר דהסך את הנכרי בשמן המשחה פטור ומשמע דטעמא משום דכתיב על בשר אדם לא יסך למעט עכומ"ז ותירצו דר"מ דפוטר סך את העכומ"ז לאו משום דאדם ממעט עכומ"ז אלא משום דכל שישנו בסך ישנו בלא יסך וכו' עי"ש ואם כן לא קשיא על דבריהם בבב"מ דיש לומר דאף דלא קיימא לן כר' שמעון (דקברי עכומ"ז אין מטמאין באהל) ולא דרשינן אדם למעט עכומ"ז מכל מקום שפיר נקיטינן דהסך את העכומ"ז פטור דכל שישנו בסך וכו' כמובן והנה בנדפס באות ע"ד הבאתי סוגיא דכריתות הנ"ל ושפסק כן הרמב"ם בראשון מכלי המקדש הלכה ו' והבאתי מה שהקשה בהגהה על דברי הש"ס והרמב"ם וכתבתי ששמעתי שבעל הגהות שעל הכסף משנה מר ניהו הרב מרכבת המשנה אשכנזי וכן כתבתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ו אות ל"ה ובספר דברי חכמים ועל זה כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר ברוך עין מח"ס היקר דבר מצוה יצ"ו מעיר אמדור במכתבו י"א כסליו תרח"ן) שלא יתכן לומר כן והבאתי דבריו בקונטריס הערות סי' קי"ז אות ס"ג עי"ש:

ומה שתמהתי למעלה על הגאון זכר יהודה הנה מקרוב השגתי ספר באר שבע וראיתי בחידושיו לכריתות דף ו' ע"ב (אתם קרויים וכו') ואם תאמר בריש ע"ז ובפרק ארבע מיתות עכומ"ז העוסק וכו' ופירש רש"י דההיא לית ליה הא דר' שמעון וזה יתכן לפי ספרים דגרסי ר' ירמיה אבל לספרים דגרסי ר' מאיר קשיא דשמעינן ליה הכא דסך לעכומ"ז פטור ומשמע דטעמא מדכתיב על בשר אדם כו' מיהו מצינן למימר דטעמיה הכא משום דכל שהוא בסך וכו' וכל שאין בסך אין בלא יסך כבר תירצו התוספות בפרק הבא על יבמתו בשם רבינו תם דיש חילוק בין אדם להאדם וכו' אלו תורף דב"ק. ויש להעיר דדמי פומיה דרב דשינוייא דמשני מיהו מצינן למימר וכו' מדנפשיה קאמר לה והדר מייתי מאי דמשנו התוספות בשם רבינו תם ובשם רבינו משולם וכו' והאדם יראה לעינים שהן הן דברי התוספות בסנהדרין וביבמות בסוגיא שהזכיר הרב ובכן לא ידעתי למה לא הזכיר בזה את רבותינו התוספות וגם מה שכתב שדברי רש"י יתכן רק לספרים דגרסי ר' ירמיה וכו' הם דברי התוספות שם וגם על החילוק שהביא בשם רבינו תם לא ידעתי למה הוצרך למה שכתבו בפרק הבא על יבמתו והלא גם בע"ז ובסנהדרין כתבו כן ורחוק לומר שכל מה שכתב הגאון בזה כתבו על פי הרשום בזכרונו אשר הטעהו לדמות כי סברא דנפשיה הוא ולא עיין באותו פרק בתוספות בגופן שלהן ובעיקר כללין (אדם למעט עכומ"ז) עיין במה שהבאתי לקמן באות זו (בד"ה ובמכתב) ובמה שהבאתי בקונטריס הערות לכללים סי' נ"ו אות ל"ח על מה שכתבתי בנדפס באות מ"ד:

ובמה שהבאתי בנדפס באות ע"ד (בסוף ד"ה וראיתי), בשם מרן חיד"א בס' דבש לפי דישראל הם אחוזים למעלה נקראים אדם שהוא שם מ"ה ועכומ"ז שהם מסטר"א חמשים ש"ט כי' נקראים האדם וכתבתי לפקפק דטעם זה היה נכון אם כינוי האדם לא היה אלא לעכומ"ז כמו שכינוי אדם אינו אלא לישראל אבל לפי המבואר בדברי התוס' דפינוי האדם אינו מיוחד לעכומ"ז בלבד אלא כולל ישראל ועכומ"ז והוא מוכרע ממקומו אשר יעשה אותם האדם שאפילו עכומ"ז וכו' אם כן אינו נכון הטעם שהוא בגמט' טמא וכו' עי"ש. לזה השיב ידידי הרה"ג מוהר"ר יוסף אריה פרעגער מבריסק מח"ס מנחת יוסף יצ"ו וז"ל באות ע"ד השיגו ע"ד מרן חיד"א בדבש לפי במ"ש החילוק דהאדם כו' מדברי ר"ת דעל כל פנים מוכרח דישראל גם כן בכלל הנה לא עליו תלונותם כי גם מורו הגה"ק בספרו אור החיים הק' בסדרא דיומא פרשת אחרי פ' י"ח פסוק ה' שכ"כ דידוע ליו"ח דחשבון המעולה של אדם (ור"ל שם מ"ה כידוע) ולא של האדם כי המוסיף גורע וכו' ונאמן עלינו הרה"ק בעדותו שכן ראה בספר הזהר ועם כי מלשונו של הזוהר בפרשת תזריע דף מ"ח מבואר שגדול שבכולם אדם י"ל ע"ד שפי' באוה"ח שם בפסוק הנ"ל כן י"ל כאן שתוספת הה"א באה לשימוש שקאי על פסוק נעשה אדם ואינו מעיקר השם ובדברי הוכחת מני"ר מדברי ר"ת מדרשת ר' מאיר יש לומר דכונת הרב חיד"א והאור החיים גם כן דבכל מקום שרצה הכתוב לכלול גם עכומ"ז מזכירו בשם האדם ולכן אינו מזכירו בשם אדם דהוא מדרגה גבוה משה"ק עכ"ד יצ"ו והמעיין יבחר ויקרב. רק זה אומר כי מה שכותב שרבו של מרן חיד"א מר ניהו רבין חסידא ח"ק לישראל אור החיים במחילת כ"ת לא כן הדבר כי רבו היה הגאון בעל ספר נחפה בכסף וזה פשוט ולפורסמות אין צריך ראיה:

והנה בנדפס באות ע"ה הבאתי דברי התוס' בכמה מקומות דרק מאדם ממעטינן עכומ"ז אבל בני אדם כולל גם עכומ"ז ושכ"כ בזה"ק וכו' עי"ש ויש לתמוה על רבין חסידא רל"ץ בסה"ב חיים מירושלים בדרוש א' למילה נומר 6 שדרש מקרא מלא אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה על מצות מילה שנאמרה לישראל ולא לבני נח דבן אדם ממעט עכומ"ז דאתם קרויים וכו' עי"ש שלא זכר דאדם לחוד ובני אדם לחוד ואיני רואה בעניותי מקום לחלק בין בני אדם לבן אדם ועל כל פנים אם דעת הרב לחלק כן היה לו לפרש ולא לכתוב כמדבר על הידוע דמסתמא בן אדם כבני אדם ואין להקשות בעיקר הכלל (דבני אדם כולל גם עכומ"ז) מדכתיב גם בני אדם גם בני איש (תהלים מ"ט) ופירש רש"י בני אדם בני אברהם שנקרא האדם הגדול בענקים בני איש בני נח שנקרא איש צדיק דמשמע דבני נח אינם נכללים בבני אדם דיש לומר שאמר כן לתוספת ביאור שהרי גם בני אדם גם בני איש מיותרים אחרי שאמר האזינו כל יושבי חלד הרי כלל כל הברואים אלא דניחא ליה לפרטם בתוספת ביאור:

אחר זמן רב השגתי ספר יקר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי) וראיתי במערכת הבי"ת אות ט' שכתב דבני אדם נקראו העכומ"ז כדאיתא בגטין דף מ"ז ע"א (כתב כן מסברא דנפשיה וכיונה דעתו לדברי רבותינו בעלי התוספות בשלשה מקומות שציינתי בנדפס והם בבבא קמא דף ל"ח ובע"ז דף ג' וביבמות דף ס"א ע"א) שוב כתב ומזהר הקדוש בכמה דוכתי ואחד מהם בח"ב דף פ"ו ע"א דבן אדם לא איקרי אלא ישראל ואני הדל הבאתי בנדפס דבזהר פרשת שלח לך דף קע"ג ע"ב מתבאר דעכומ"ז קרוים בני אדם שכן אמרו שם מהו נגד בני אדם נגד עכומ"ז עי"ש ומעתה לפי עדות הרב טהרת המים דבמקומות רבים בזהר הקדוש ממעט מבן אדם עכו"ם צריך לומר דיש לחלק בין בני אדם לבן אדם ומתיישבים בזה דברי הרב חיים מירושלים בדרשתו על פסוק ובן אדם יחזיק בה הנ"ל כמובן אלא שלמיעוט ידיעתי וחסרון בקיאותי לא ידעתי איה מקום כבוד דברי הזהר הקדוש הם המדברים דבן אדם ממעט עכומ"ז וממקום שבא הרב טהרת המים (בח"ב דף פ"ו והוא בפרשת יתרו) אין ראיה לבן אדם שהרי לא דברו שם בבן אדם אלא על אדם הוא שאמרו שהוא למעט עכומ"ז כדכתיב ואתן צאני וכו' אדם אתם אתם קרויים כו' וכדאמרינן בש"ס ותו לא מידי:

והנה אחד מתלמידי הי"ו שאל בעיקר הכלל דאדם ממעט עכומ"ז דהרי מצינו בכמה מקומות דכתיב אדם וכולל גם עכומ"ז והציע לפני איזה מקראות ואמרתי לו שיש ליישבם:

א. על פי דברי התוספות בבבא קמא דף ל"ח ע"א (ד"ה אלא) על פסוק דהאדם והבהמה אשר ימצא בשדה (שמות ט') דהתם היה קודם מתן תורה עי"ש. והתוספות בנזיר דף ד"ן ד"ה או בקבר הקשו לר' שמעון דס"ל ק' עכומ"ז אין מטמאים באהל למה הוה מציין ר' בנאה מערת המכפלה בבבא בתרא דף ח"ן הלא אין מציינים אלא על טומאת אהל ואומר הריב"א דשפיר קרייה אדם אדם הראשון ואברהם האדם הגדול ובבבא בתרא כתבו מציין מערתא משום דטומאה בוקעת ועולה וא"ת ק' עכומ"ז אין מטמאין באהל וא רבנן דסברי דמטמאים באהל מכל מקום בקבר שלפני הדבור ל מרבי בנזיר אלא בנגיעה מאו בקבר ויש לומר דאברהם נקרא אדם וכן אדם הראשון ולהכי אין למעטם מקרא דאדם עכ"ל נראה מדבריהם דרק קברי אדם הראשון ואברהם שנקראו אדם הוא דמטמאים אבל לא קברי שאר באי עולם אף שקודם מתן תורה ומה שכתבו בבבא קמא שקודם מתן תורה כולם נכללים באדם היינו בשם אדם האמור בתורה קודם מתן תורה שאז כינתה התורה את כל באי עולם בשם אדם אבל בשם אדם האמור בתורה אחר מתן תורה כהא דכתיב אדם כי ימות באהל לא נכללו באדם כי ימות וכתב הגאון מוהרש"א על דברי התוספות בב"ב הנ"ל שכונתם שלפני הדבור עדיף טפי ומטמא אף לרבי שמעון וכן הוא בחידושי הרמב"ן והייתי מבין מדב"ק שגם הרמב"ן כתב כפירוש הריב"א אמנם מקרוב השגתי חידושי הרמב"ן לבבא בתרא ועיינתי שם ואכן נודע שכונתו שבחידושי הרמב"ן הובא פירוש זה אך הוא הרמב"ן לא בחר בפירוש זה ואעתיק דב"ק וז"ל הא דציין ר"ב מערתיה דאדם הראשון ודא"א איכא מאן דקשיא ליה דהא אין ק' עכומ"ז מטמאין באהל ואמאי מציין מערתא דבני נח ויש מתרצים דכי אמרינן אין ק' עכומ"ז מטמאין באהל ה"מ אחר הדבור אבל קודם הדבוק כלומר לאותן עכומ"ז שכבר מתו קודם מתן תורה מטמאין הן באהל שאף הן היו קרוין אדם דתניא בספרי או בקבר וזה קבר שלפני הדבור ואינו מכוון אצלי לגבי נגיעה תניא ומאהל אימעיט וכן פרש"י במסכת נזיר ובגמרא נמי מוכח ולא ידעתי למה ציין אלא מפני כבודם שהרי קיימו וקבלו עליהם תורה או שמא לא היה סובר כרבי שמעון בן יוחאי אע"פי שהלכה כמותו ורבינו תם היה חומר דהלכתא כרבנן דאמרינן קעכומ"ז מטמאין באהל וכתבתי' במס' יבמות עכ"ל הנך רואה שהביא הפירוש שלפני הדבור מטמאין באהל ואין רוח חכמתו נוחה הימנו:

וראיתי להגאון באר שבע בחידושיו להוריות דף יו"ד (בד"ה אדם כי יהיה) אמאי דאמרינן התם אדם כי יהיה מן הדבור ואילך כתב וז"ל נראה דאף לרבי שמעון וכו' איצטריך למעטן מנגעים מדכתיב יהיה ולא מצי למעטן מדכתיב אדם אף דקודם מתן תורה נחשבים כעכומ"ז וכו' ויש לומר וכו' ועוד יש לומר משום דדוקא אחר מתן תורה איקרו ישראל אדם איכא לפלוג' אבל קודם מתן תורה אין חילוק ובזה מתיישב מה שהקשו התוס' גבי רבי בנאה דהוה מציין מערתא וכו' ותירצו וכו' (הביא כל דבריהם שבבבא בתרא דף ח"ן הנ"ל) ובמה שפירשתי אין אנו צריכים לתירוצם וכו' עי"ש מה שהקשה גם לתירוצו ולתירוץ התוס' וכנראה שהבין מדבריהם כמו שהבין הגאון מוהרש"א שרק על אברהם ואדם הראשון הוא שסוברים התוספות שנקראים אדם אבל לא כל העכומ"ז אף קודם מתן תורה ואיהו סובר דקודם מתן תורה אין חילוק בין ישראל לעכומ"ז שגם עכומ"ז נכללים בשם אדם וכמשמעות דבריהם שבבבא קמא הנ"ל וחידוש הוא שנעלמו דבריהם מעיני הרב באר שבע שלפי הנראה מה שתירץ הרב שקודם מתן תורה אין חילוק כיונה דעתו לדברי התוספות שבבא קמא הנ"ל ונראה מדברי התוספות בסנהדרן דף ט"ן בד"ה אלא דלא סבירא להו דיחויא דדחו בבבא קמא שהרי הביאו מה שחילק רבינו תם בין אדם להאדם וסיימו להכריח כן וז"ל תדע דלא מייתי בפרק הבא על יבמתו מדכתיב במצרים (שמות ב') כל האדם והבהמה עכ"ל ועיין עוד בתוספות פרק בתרא דנדה דף ע' ע"ב ד"ה ואין נציב מלח ולהגאון מוהרש"א שם נחזור למאי דאתאן עלה (שיש ליישב המקראות עפ"י החילוקים שנאמרו בזה):

ב. מה שכתבו התוספות בבבא קמא שם דכשמזכיר השם מכנה את העכומ"ז בשם אדם (לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם) כלומר דבר חלש שנולד מאדם:

ג. מה שחילק ר"ת שהביאו התוספות בכמה מקומות דדוקא אדם ממעט עכומ"ז אבל האדם כולל כולם ומה שכתבתי בנדפס באות ע"ד בדף י"ז (בד"ה ושם) במה שהוכיח הגאון רמ"ץ מדברי רש"י בפי' החומש דלא סבירא ליה לחלק כר"ת שלא היה צריך להוכיח כן מפירושו הנ"ל שהרי מפורש יוצא כן מדב"ק מדכתב דמאן דדריש מאשר יעשה אותם האדם וחי לומר דאף עכומ"ז העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול לית ליה מאי דדריש ר' שמעון אתם קרויים אדם וכו' עי"ש. ראיתי עתה שכן מתבאר גם מדברי רש"י בפירושו לקהלת סי' י"ב פסוק ה' דכתיב כי הלך האדם אל בית עולמו (במה שהביא ממדרש קינות שפותרו על ישראל) כי הולך האדם ישראל שנקראו צאן אדם אדם אתם הרי דלא משמע ליה לחלק בין אדם להאדם ובאמת קשה מזה על מה שחילק רבינו תם בין אדם להאדם והרי לפנינו דרשת המדרש הלזו דשמעינן דמאן דאמר דאדם ממעט עכומ"ז גם בהאדם סובר כן ואין ענין לזה מה שאמרו אין למדין מן האגדות שהרי כתבו הרבה מחברים שאין זה אלא כשסותר דבריו התלמוד ומפורש יוצא מפה קדוש רבינו תם עצמו בדבריו שעל ספר הישר שהבאתי תורף דב"ק בנדפס אות צ"ה דסמכינן על המדרש והאגדות כל שאינו סותר תלמודין עי"ש ודוחק לומר דרק אליבא דמאן דדריש מאשר יעשה אותם האדם וחי לרבות עכומ"ז העוסק בתורה הוא דאמר לחלק כן אבל מודה הוא דלר' שמעון אינו מוכרח לחלק בין אדם להאדם ובין בזה ובין בזה ממעטינן עכומ"ז והדרשה שבמדרש שהביא בפירושו לקהלת תדרש אליבא דר' שמעון דמנא ליה לחדש האי פלוגתא. ועל מה שתמהתי בנדפס בדף י"ז( בד"ה וראיתי) על הרה"ג מוהרא"ף בס' אברהם אנכי שכתב דהאדם נאמר דוקא על ישראל וכו' עי"ש פוק חזי בקונטריס הערות לכללים מה שהבאתי בזה בסי' נו"ן אות ד':

והנה בנדפס אות ע"ד ציינתי לעיין בשו"ת חתם סופר ביו"ד סי' של"ו (בד"ה וכבר) בשם התורת חיים הסבר בחילוק זה ועתה ראיתי נכון להעתיק דב"ק וזהו וכבר הארכתי במקום אחר במה שאמרו חז"ל אין עכומ"ז מטמאים אציע מ"ש תוספות פ"ק דע"ז לחלק בין אדם להאדם דגם עכו"ם נקראו האדם והסביר תורת חיים כי האדם בה"א הידיעה קאי אהגוף העומד בפנינו ובזה בין עכומ"ז ובין ישראל צורת אדם הוא אך אדם בלא ה"א הידיעה קאי על תוכו אדם פנימי חלק אלק"י ממעל זה קאי על ישראל כו' וחושב אני שאפשר לומר שהחמירה תורה בטומאת המת שלא יבאו ליהנות וכעין הא דנדה נ"ה ע"א אלא התם בעור אדם דרבנן ואני אומר בבשר אדם דאורייתא ואם כן בשר עכומ"ז דמותר בהנאה אינו מטמא באהל על כל פנים לא החמירה התורה כי אינו צריך הרחקה והא גופא טעמא בעי הוא משום דכל העכומ"ז חושבים כי בפירוד הנשמה מהגוף נשאר הגוף בלי שום לחלוחית רוחניות על כן קוראים הרוח (זעלע) והגוף פגר (געקערפערט) שהוא כולו גוף (קערפער) ולכן מנתחים אותו ואין חוששים לבזיונו ולכן מותר בהנאה ואין עכומ"ז במותם קרויים עוד אדם לפי דעתם ואמונתם אך בני ישראל מאמינים גם אדם כי ימות באהל עדיין במותו נקרא אדם פנימי ולא פגר (קערפער) כי גם גופו שהיה נרתק לנשמה נשאר בו לחלוחית קדושה ונוהגין בו כבוד ואומרים עליו קללת אלקי"ם תלוי ע"ד רמב"ן פרשת ויצא שרמזתי ע"כ אסור בהנאה וממילא מטמא ועד"ז יובנו דברי חז"ל במשנה שלהי מסכת ידים עכ"ל עיין שם היטב בלשונו:

ולפום ריהטא נראה מדבריו דרק אחרי מותם הוא דאין נקראים אדם ואין מטמאים באהל לפי שיטתם שאחר המיתה לא נשאר שום לחלוחית רוחניות וכו' אבל בעודם חיים שיש בגוף רוחניות וזה ליתיה בהכחשה שגם הם מודים בזה שפיר נקראים אדם ואם לכך נתכוון תמיה לי דאם כן מאי מקשינן ביבמות דף ס"א ע"א מדכתיב גבי נינוה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם והרי שם חיים היו וגם מסוגיא דכריתות דף ו' ע"ב קשה דאמרינן שם דהסך משמן המשחה לעכומ"ז פטור דכתיב על בשר אדם לא יסך ואף שאמרו שם עוד טעם אחר כל שהוא בסך ישנו בלא יסך מכל מקום הטעם הראשון לא נדחה ומדברי הרמב"ם בראשון מהלכות כלי המקדש דין ו' מתבאר שתופס טעם הראשון וכמה מן הדוחק הוא לומר דהסך לעכומ"ז כלומר אחר שמת וגם ממה שהקשו התוספות ורש"י אהא דדריש ר' שמעון דקברי עכומ"ז אין מטמאין באהל כו' מדדריש ר' מאיר שאפילו עכומ"ז העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול דכתיב אשר יעשה אותם האדם וכו' והוצרכו לתירוצים שונים (רש"י כתב דר' מאיר לית ליה הא דדריש ר' שמעון ורבנו תם מחלק בין אדם להאדם ועוד איזה תירוצים שנאמרו בזה) מוכח דאין חילוק בין מתים לחיים כמובן ודברי הגאון חתם סופר שגבו ממני הדל לעומק המושג וקוצר המשיג וצ"ע ועיין לקמן בד"ה ובעיקר כללין וכו' מה שהבאתי בשם ס' ילקוט הגרשוני בשם הגהות החתם סופר:

ומדברי התוספות בכמה מקומות שהביאו מה שחילק ר"ת אין הכרח ממה שהביאו סברתו שסוברים כמותו דהא חזינן דבשיטה מקובצת לבבא קמא דף ל"ח (בד"ה אלא האדם) מביא שהרא"ש הזכיר מה שכתבו התוספות בשם רבינו תם וכתב להסביר סברתו וז"ל והיינו טעמא דהאדם הוי מיעוט אחר מיעוט אדם הוי מיעוט האדם הוי מיעוט כאומר המיושר שבאדם כמו הירך המיומנת שבירך ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות עכ"ל וחזינן להרא"ש שכתב מפורש דלא מחלקינן בין אדם להאדם כמו שהביא בשמו בשיטה מקובצת על כריתות לדף ו' ע"ב עי"ש הרי דא דסברא דנפשיה היא דלא לפלוגי בין אדם להאדם בכל זאת מביא וקורא דברי רבינו תם ויעש לו מטעמים טעם כעיקר דאורייתא אין מיעוט אחר מיעוט וכו' ולכן גם על רבותינו התוספות נאמר כן דאף שהביאו סברת רבינו תם אין מזה הכרח שסוברים כמותו כן היה נראה פשוט לדעתי העניה והוה ניחא לי בזה דברי התוס' בבבא בתרא דף ח"ן ע"א ד"ה מציין שהביאו אקרא דאדם כי ימות באהל דאברהם אבינו נקרא אדם האדם הגדול דמתבאר דלא שאני להו בין אדם להאדם:

אמנם ראיתי למרן הפרי חדש בנימוקיו על הש"ס שבספר מים חיים דף י"ג על דברי התוספות בבבא בתרא דף ח"ן ד"ה מציין שכתבו דמה שהיה ר' בנאה מציין מערת המכפלה הוא משום דאברהם נקרא אדם (ולא נתמעט מקרא דאדם כי ימות באהל) דכתיב האדם הגדול וכתב על דבריהם עיין בתוספות דריש עכומ"ז דף ג' ד"ה כהנים שכתבו דהעכומ"ז קרוים האדם ואם כן אפילו תימא (אמר המחבר לולא דמיסתפינא הייתי מגיה אף על גב דאברהם נקרא וכו' דודאי מקרא מלא הוא ביהושע סוף סי' י"ד) דאברהם נקרא האדם אין ראוי לטמאות באהל כיון שאינו נקרא אדם ודוק ושוב כתב ליישב וז"ל ונראה לי ליישב דשאני התם דכתיב אשר יעשה אותם האדם והוה מצי למימר אדם ואמר האדם לרבות עכומ"ז דאי למעוטי ליכתוב אדם אבל הכא ה"א דהאדם היא ה"א דידיעה וכו' והוי כאילו כתיב אדם עכ"ל ובהגהות רבינו הלבוש עם תיקונים להגאונים מפרשי הים למסכת בבא מציעא דף קי"ד ע"ב ציינו דברי הפרי חדש אלו וסיימו וכבר קדמו בס' בית יעקב עכ"ל ואין ס' בית יעקב אצלי לראות דב"ק ועל כל פנים הרב פרי חדש דעת שפתיו ברור מללו דמשמע ליה שגם התוספות נקטי כחילוק רבינו תם ומאי דמשמע להו שגם אברהם נקרא אדם הוא משום דהאדם דכתיב גביה הוא כאילו כתיב אדם ובתוספות בבא קמא דף ל"ח ד"ה אלא כתבו להכריח חילוק זה מדלא פריך מקרא דהאדם והבהמה אשר ימצא בשדה ודחו דהתם הוי קודם מתן תורה וכלומר שאין הכרח משם אבל מכל מקום אפשר שמודו שיש לחלק כן וכן מצינו רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמידם אותם יהושע י"א י"ד) הרי דקראם בשם האדם אף דקאי רק אעכומ"ז וכל שכן שיוכללו בתיבת האדם הנאמר בישראל המורם מהאמור למעלה הוא כי שלמים וכן רבים סוברים שהתוספות נקטי כשיטת רבינו תם וכן מתבאר מדבריהם בסנהדרין דף ט"ן שאחר שהביאו חילוק רבינו תם כתבו תדע מדלא מייתי ביבמות מקרא כל האדם והבהמה (שמות ב') ולא דחו כבבבא קמא שאני התם דאיירי קודם מתן תורה הן אמת שמדברי התוספות במגילה דף כ"ג ד"ה ואדם מי קדוש נראה דלא סבירא להו כחילוק רבינו תם שהרי על אדם המוזכר במשנה מקשים מסוגיא דגטין דיליף מקרא דאשר יחרם מן האדם וכו' עי"ש שמוכח לכאורה דאדם והאדם שוים לדעתם ואולי יש לומר דכיון דכתיב מן האדם דמשמע מיעוטא הדר הוי האדם כאדם וזה דוחק אבל הנכון הוא שיש טעות הדפוס בדברי התוספות במה שכתבו משמא דגמרא פרק השולח מקרא דאשר יחרם מן האדם וצריך להיות מאדם לרבות עבדיו וכו' כמו שכתבתי לקמן (בד"ה ומה שציינתי) בשם חידושי הרש"ש למגילה שם:

ועל פי דברי הרב פרי חדש הנ"ל יתכן לפרש מקרא כתוב בדברי הימים שני (סי' ויו פסוק כ"ט) כל תפלה כל תחנה אשר יהיה לכל האדם ולכל עמך ישראל וכו' ואתה תשמע השמים וכו' שבתחלה אמר על האנשים גדולי המעלה וחזר ואמר על כל עדת ישראל דאין נראה דאמר האדם לכלול גם את העכומ"ז שאם כן ולכל עמך ישראל למה לי ועיין גם כן בחידושי הרש"ש לבבא בתרא שם שגם לו הוקשה כקושית הרב פרי חדש ולא כתב לתרץ דהתוספות חולקים ארבינו תם מוכח דמשמע ליה דרבותינו התוספות נקטי כחילוק רבינו תם ומצאתי אליו עוד שמייחס כן דעת רש"י והוא בחידושי הרש"ש לחולין ד' ה' ע"א שעל מה שכתב רש"י בד"ה מכם בכם חילקתי וכו' וגבי דידהו לא כתיב מיעוטא דליכתוב מן האדם כי יקריב קרבן דמשמע ולא כל האדם וכו' כתב וז"ל דליכתוב מן האדם אולי כונתו לחילוק רבינו תם בעבודה זרה ד' ג' בד"ה כהנים בין אדם להאדם עכ"ל ובאמת שכן עלה בדעתי להבין כונת רש"י אלא שהיה קשה עלי לפרש כן בכונת רש"י שהרי כבר כתבתי למעלה (בד"ה נחזור) שמבאר יפה מדברי רש"י בסנהדרין דף ט"ן ע"א דלא סבירא ליה לחלק בין אדם להאדם שאם כן לא היה צריך לומר דר' מאיר לא סבירא ליה כר' שמעון דדריש אתם קרוים אדם ולא עכומ"ז והבאתי שכן כתב רש"י בפירושו לקהלת בשם המדרש ומפני זה לא נחה דעתי במה שעלה בדעתי בכונת דב"ק ועיינתי במפרשי הש"ס ומצאתי שהגאון מוהר"ם פירש כונה אחרת ולפי פירושו אין סתירה לרש"י מדידיה אדידיה ותימה בעיני על הגאון מוהרש"ש שלא זכר שיטת רש"י בזה ומייחס לו היפך משיטתו וגם קשה שלא עיין בדברי מוהר"ם הנ"ל ולזה יש לומר שמפני זה כתב בלשון אולי לפי שעינו ראה מה שפירש מוהר"ם בכונתו אך אם כן תגדל התימה מדוע מיאן במה שביאר מוהר"ם בכונתו שפירושו יותר מרווח בפשט דברי רש"י עי"ש היטב פירושו של מוהר"ם ובאירו הוא נכון בדברי רש"י שהוא בלי הקדמה מבחוץ ובלי שום תבלין לא כן לפירוש הרש"ש צריכים אנו למודעי שיש חילוק בין אדם להאדם ואם היה חילוק זה מפורש בש"ס לא היה קשה. להעמיס כונה זו בדברי רש"י שכתב כן כמדבר על הידוע לבקי בש"ס כמוהו אבל מאחר שחילוק זה לא נזכר בש"ס קשה להעמיס כן בדבריו ודברי הגאון מוהר"ם נוחים ביותר:

הן אמת שבספר באר יצחק (הוא שיטה מפוארה על מסכת חולין) לגאון בדורנו יצ"ו ראיתי שפקפק על דברי מוהר"ם ולכן נטה לפרש בכונתו כמו שפירש בחדושי הרש"ש הנ"ל ואעתיק דב"ק (לפי שספר זה נדפס חדש ממש וזה לא כביר שהשגתיו) וז"ל שם מכם בכם חלקתי ולא בעכומ"ז ופירש רש"י מדכתב האי מיעוטא בישראל ולא בעכומ"ז דכתב איש כו' לרבות שנודרים העכומ"ז נדרים ונדבות וגבי דידהו לא כתב מיעוטא דליכתוב מן האדם כי יקריב כו' משמע ולא כל האדם שמעת מינה בכם חלקתי כו' ולא בעכומ"ז שכולן מתנדבים וכו' עיין במהרמ"ל מה שכתב לפרש בזה ועדיין אינו מובן דמנא לן למעט עכומ"ז לומר דעדיפי מישראל בזה דכולן מתנדבין נימא דגלי קרא בישראל והוא הדין או כל שכן בעכומ"ז ולעניות דעתי נראה לפי מה שכתבו התוס' בע"ז דף ג' ע"א ד"ה כהנים כו' בשם הר"ת דאף על גב דממעטינן אתם קרויין אדם כו' אבל האדם שפיר מקרי גם עכומ"ז יע"ש אם כן אתי שפיר דאי הוי כתב מן האדם וכו' דמשמע ולא כל האדם א"כ גם עכומ"ז היו בכלל האדם ממילא דמיעוטא דמן וכו' הוי קאי גם כן על העכומ"ז לומר דלא מכולם מקבלין דאם הוא אדוק בעו"ג וכיוצא בזה אין מקבלין ממנו אבל השתא דכתיב אדם כי יקריב כו' א"כ נתמעטי כאן עכומ"ז דהא הם אין קרויין אדם ובקרא דאיש איש וכו' בא לרבות שגם העכומ"ז מקבל ין ע"כ צ"ל דכאן בא למעט לענין דרשא דמכם לומר דוקא אתם שקרוים אדם בזה כתבתי תבת מכם ולא כולכם להוציא וכו' אבל לא בעכומ"ז דמינייהו מכולן מקבלין וזה נראה בס"ד עכ"ד יצ"ו הרי שמה שכתב הגאון הרש"ש בלשון כמסתפק (אולי וכו') נקיט הרב הנ"ל יצ"ו בפשיטות לפרש כונה זו בדברי רש"י והסביר דבריו בא"ר רחובות כנז"ל אמנם במחילת כתה"ר לדידי חזי דהא גרמא ליה למר לפרש כן בדברי רש"י לפי שנעלמו ממנו דברי רש"י בסנהדרין הנ"ל שמתבאר דלא סבירא ליה לחלק בין אדם להאדם כנז"ל ומה שהקשה דילמא גלי קרא לחלק (מכם ולא כולכם) בישראל והוא הדין בעכומ"ז נראה לי הדל דלא קשיא לפי שיטת מוהר"ם דמן האדם הוה משמע מיעוטא לכל מין האדם אף העכומ"ז אחר שידענו מקרא דאיש איש שגם עכומ"ז נודרים וכו' ואם כונת התורה היתה לחלק גם בעכומ"ז כמו בישראל (מכם ולא כולכם) היתה צריכה לומר המיעוט בדרך כלל לומר מן האדם כי יקריב שזה מקרי כולל ישראל ועכומ"ז לדעת מוהר"ם (לא מצד חילוקו של רבינו תם שזה לא נזכר בדברי מוהר"ם אלא כמו שכתבתי שאחר שידענו מקרא דאיש איש שעכומ"ז נודרים אם כן הרי הם בכלל אדם כי יקריב) או לכתוב מן אדם כי יקריב דאין נפקא מינה לפי דברי מוהר"ם בין אדם להאדם ולא נקט רש"י מן האדם אלא לפי שבלשון זה נאמרו המיעוטים בהאי קרא מן הבקר מן הצאן וכן היה צריך לומר מן האדם כי יקריב והיה משמע המיעוט דמן לכולם בין ישראל בין עכומ"ז ומדלא כתיב הכי ותלה המיעוט בישראל ואמר מכם (ולא כולכם) שמעינן שפיר דבעכומ"ז לא חילק הכתוב ולא נוכל לומר דגלי קרא בישראל והוא הדין בעכומ"ז שהרי יש לנו הוכחה בהיפך כאמור זו היא כונת רש"י לפי פירוש מהר"ם והוא הנכון לדעתי העניה אחרי שנתבררה לנו דעת רש"י שלא לחלק בין אדם להאדם ומצאתי און לי בס' משכנות הרועים (המוזכר להלן בסק"ה בד"ה והשגתי) שכתב בדף ג' ע"ד שדעת רש"י שלא לחלק ומייתי לה מדבריו שבסנהדרין ושבפירושו לקהלת עי"ש (נחזור למה שכתבנו דרבינו תם מחלק בין אדם להאדם):

וראיתי להרב טירת כסף בדרוש שני לסדר בהר ובחקתי בדף קצ"ט ע"ג עמד על דברי התוספות וכתב ומקוצר ידיעתי ושכלי לא ידעתי מה החילוק בין אדם להאדם והא גרמא ליה למר לפי שלא ראה בספר כתב איש רב"א בשיטה מקובצת לקמא שהבאתי למעלה שכתב טוב טעם דהוי מיעוט אחר מיעוט וכו' ועוד הקשה שבתוספות בבא בתרא דף ח"ן כתבו דאברהם נקרא אדם דכתיב האדם הגדול וזה היפך מה שכתבו בריש עבודה זרה בשם רבינו תם לחלק יצא בין אדם להאדם וכו' וסיים איברא דשם הריב"א תירץ כך ולא רבינו תם (וכלומר גברא אגברא לא רמינן) מכל מקום לריב"א קשה ההיא דאשר יעשה אותם האדם ולרבינו תם קשה אמאי ציין מערת המכפלה עכ"ל ובמחילת כבוד קדושתו נראה שנעלם ממנו דברי רש"י בסנהדרין דף ט"ן ע"א דר' מאיר דדריש דאפילו עכומ"ז שעוסק בתורה הוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם האדם לית ליה הא דדריש ר' שמעון אתם קרויים אדם וכו' ואף הריב"א יש לומר דהכי סבירא ליה אבל לר' שמעון דדריש אתם קרויים אדם אין חילוק בין אדם להאדם ומה שהקשה לרבינו תם אמאי ציין המערה כונתו דכיון דלא מצינו שאברהם נקרא אדם אלא האדם ובקרא כתיב אדם כי ימות באהל למה הוצרך לציין ואם לכך נתכוון הרב נראה דמלבד מה שתירץ הרמב"ן שעשה מפני כבודם או שרבי בנאה סובר דאין הלכה בזה כר' שמעון כנז"ל עוד יש לומר אליבא דרבינו תם שהוצרך לציין משום אדם הראשון שנקרא אדם שגם הוא וחוה קבורין שם לפי דרשת המדרש שמערת המכפלה נקראת קרית ארבע על שם ארבע זוגות שנקברו בה:

וראיתי בגליון הש"ס לרבינו עקיבא למסכת יבמות דף ס"א על דברי התוס' בד"ה ואין שכתבו שיש חילוק בין אדם להאדם כתב על זה וז"ל עיין ירמיה ל"ב כ' ובישראל ובאדם עכ"ל ולא זכיתי להבין כונתו מאי בעי בחילוק רבינו תם שאם כונתו להקשות דמוכח מהאי קרא דעכומ"ז איקרו אדם מדכתיב ובישראל ובאדם תיקשי ליה אדרשא דרבי שמעון גופה דדריש אתם קרויים אדם וכו' ואולי כונתו להקשות דאם איתא לחילוק רבינו תם למה לי למכתב ובישראל ובאדם לימא קרא אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה ובהאדם והיה כולל בזה ישראל ועכומ"ז אבל על גוף דרשת ר' שמעון לא קשיא דשאני הכא דכיון דכתיב קרא ישראל בהדיא שהוא תואר מעולה מאד אין לחוש אם יכנה את המצריים בשם אדם אבל בעלמא היכא דכתיב אדם לבד שפיר קאמר ר' שמעון דהוא למעט עכומ"ז ולכן תלה קושיתו לפירוש רבינו תם כן נראה לי בכונתו ולפי מה שבאר במצודת דוד במקרא זה נראה דגם זה יש ליישב שכתב אשר שמת אותות ומופתים בישראל ובאדם הם המצריים רוצה לומר בפעם אחת עשית מופת טוב לזה ורע לזה כענין שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה שהיה חשך למצריים ואורה לישראל עי"ש ואם כן יש לומר שאילו כתיב שמת אותות ומופתים בהאדם אף שהיה מובן שכולל בזה ישראל ועכומ"ז לא היתה מובנת כונתו שהמופת היה בפעם אחת טוב לזה ורע לזה אך על ידי שנאמר בישראל ובאדם השמיענו שהכונה שבמופת אחד היו חלוקים ישראל והמצריים:

ועוד יש ליישב קרא דובישראל ובאדם דלא תיקשי לן אדרשת ר' שמעון על פי מה שהבאתי בסעיף בשם התוספות שקודם מתן תורה גם עכומ"ז נקרא אדם ואם כן האי קרא דכתיב ובאדם שכונתו על המצריים אתי שפיר דקרינהו אדם וכן על פי מה שהבאתי בסק"ב דכשמזכיר השם יתעלה קורא אותם בשם אדם:

ודע שבנדפס באות ער"ו (בד"ה ומצינו) כתבתי דלפעמים כותבים הפוסקים אדם למעט עכומ"ז שכן מצינו למרן המשנה למלך בראשון מהלכות טומאת מת דניחא ליה למימר דהרמב"ם שכתב שם בדין י"ד אין לך בכל מיני נפש אדם מה שמתטמא והוא חי וכו' חוץ מן האדם שכונתו בשם האדם לאפוקי עכומ"ז דאינו נקרא אדם וכתבתי על זה דאף שהתוספות כתבו לחלק בין אדם להאדם דהאדם כולל גם עכומ"ז צריך לומר (לפי דברי המשנה למלך) שהרמב"ם סובר שאין לחלק (וכדעת רש"י הנז"ל) והרי חילוק זה שחילק רבינו תם אינו מוכרח לשאר שינויי שבתוספות שהבאתי באות ע"ד עי"ש הנה עתה ראיתי בספר משכנות הרועים (הנזכר לקמן בסק"ה בד"ה והשגתי) בקונטריס עת דודים דף ד' ע"ב שהביא דברי המשנה למלך הנ"ל ופקפק על דבריו שמלבד שזה לא יתכן לשיטת התוספות דהאדם מרבי עכומ"ז ועוד דכיון דבלשון המשנה מצינו דאדם כולל גם עכומ"ז חביב אדם שנברא בצלם (אבות ג' י"ד) ולשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן ומסתמא הרמב"ם מישתעי בלשון חכמים ואיך סמך לכתוב אדם למעט עכומ"ז ובהכרח לומר כמו שכתב המשנה למלך אחר כך ולפי מה שדחה הרב יצ"ו דברי המשנה למלך דמסתמא הפוסקים ידברו בלשון חכמים במשנה יש ליישב קצת מה שתמהתי בשדי חמד מערכת חמץ ומצה בח"ב סי' י"ג אות י"א (בד"ה ונסתפק) על הרה"ג בס' יפה ללב יצ"ו בדין זיעת אדם שכתבו הפוסקים דאינו מחמיץ שצדד לומר כיון שכתבו דזיעת אדם אינו מחמיץ יש לומר שגם עכומ"ז בכלל שגם הם קרוים אדם ותמהתי עליו ובכלל התמיהות אחת היא שאם באנו לדקדק בלשון הפוסקים כבלשון תורה יש לנו לומר דמה שכתבו אדם הוא למעט עכומ"ז עי"ש ולפי דברי הרב הללו אין זו מן התימה כיון דלשון הפוסקים מסתמא כלשון חכמים וכולל גם עכומ"ז כמובן אך שוב כתב במשכנות הרועים דאולי יש לומר דבמשנה דתני אדם לכלול גם עכומ"ז משום דאתי לאפוקי מינים אחרים וכדאמרינן בלשון תורה דכי אתי לאפוקי בהמה קורא גם לעכומ"ז אדם עיין לקמן בסק"ה ולפי מסקנתו אתי שפיר מה שכתבתי בעניותי על דברי הרב יפה ללב אלא שראיתי במשכנות הרועים הנ"ל בגוף התשובות בסי' נו"ן ס"ק כ' שמתבאר שאף שכתב בקונטריס עת דודים הנ"ל ואולי יש לומר וכו' לא חזר בו מדעתו הראשונה (דבלשון חכמים אדם כולל גם עכומ"ז) שכתב וז"ל שם בקונטריס עת דודים כתבתי לחלק דבלשון חכמים נקרא אף עכומ"ז אדם אכן כעת מצאתי בתוספת יום טוב פ"ב דבכורים מ"ז דסבירא ליה דאף בלשון חכמים אין עכומ"ז נקרא אדם וצ"ע עכ"ל ועיין עוד במה שכתבתי (מזה זמן רב) המובא לקמן בד"ה ואם מדכתיב וכו' ומשם והלאה במה שהאריכו רבני האחרונים על דברי ספר המנהיג בדין נטילה לסעודה דבעינן מכח אדם ובמה שכתבתי בד"ה ובמכתב לחזקיאו ועיניך תחזנה שאינו פשוט לומר שבלשון חכמים אדם כולל גם עכומ"ז ושהפוסקים ישתמשו בשם אדם לכלול גם עכומ"ז ואדרבא לאידך גיסא ראיתי בקונטריס זרע יצחק (שבסוף ס' בני יוסף להרב מוהר"י לומברוזו) שכתב הרב המגיה דאף דבלשון תורה שם אדם אדם כולל עבד כנעני אדם האמור בלשון חכמים ממעט עבד עי"ש וכל שכן עכומ"ז דבלשון תורה פשיטא לן דאדם ממעט עכומ"ז שיש לומר כן גם בלשון חכמים שממעט עכומ"ז משם אדם דאין סברא לומר דאזלינן בתר איפכא דעבד דנכלל בתורה בשם אדם אינו נכלל בלשון חכמים ועכומ"ז שיוצא מן הכלל בלשון תורה נכנס בכלל אדם בלשון חכמים אלא שדברי הרב המגיה הנ"ל אין נוחים לדעתי הקצרה וכמו שכתבתי לקמן בס"ד עי"ש (בד"ה ואם מדכתיב אדם) והתוספות במגילה דף כ"ג ע"ב אמאי דתנן ואדם כיוצא בהם ופריך הש"ס ואדם מי קדוש הקשו אמאי לא אמר דמיירי בעבד כ עני דקרוי אדם כדאמרינן בגטין כל חרם אשר יחרם מן האדם אלו עבדיו וכו' עי"ש משמע דלולא מצאנו מפורש דעבד נקרא אדם במקרא קודש היינו אומרים דעבד הוא כעכומ"ז שנתמעט מאדם ולא היינו יכולים לפרש אדם השנוי במשנתינו שהוא עבד דאדם ממעט עכומ"ז ועבד בלשון חכמים כמו בלשון תורה:

ד. ביבמות דף ס"א ע"א כתבו התוספות בשם רבינו משולם דדוקא במידי דפורענות הוא דממעטינן עכומ"ז שלא רצה לכנות ישראל בהדיא גבי פורענות ובתוספות שאנץ שהביא רבינו בצלאל בשיטה מקובצת לבבא קמא דף ל"ח (ד"ה אלא) ביארו דבר זה בהרחבה וז"ל ורבינו משולם תירץ דגבי פורעניות ישראל קרויין אדם לפי שאינו רוצה להזכיר ישראל בפירוש כדאיתא במדרש ויכלו רבה גבי מה אקב לא קבה אל ומה אזעם וכו' לפי שהכתוב חלק להם כבוד דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת כי תהיה באדם ולא כתיב ישראל וכתיב גבי ברכה דהר גריזים אלה יעמדו לברך את העם וגבי קללה דכתיב אלה יעמדו על הקללה לא כתיב לקלל את העם משמע דאפילו במקום שמדבר בישראל דוקא אין מזכיר ישראל בפירוש על פורענות וקרא דואתנה צאני צאן מרעיתי דמייתי ביבמות ובפרק המקבל גבי פורענות כתיב ומיהו ק"ק דפריך ביבמות ופ"ק דכריתות והכתיב אשר יש בה הרבה מי"ב רבוא אדם מאי פריך הא איהו גופי מודי דלא מקרי אדם רק לגבי פורענות וי"ל דהכי פריך כיון דמשום חשיבות דישראל כינה שמם אדם לאפוקי עכומ"ז ומשמע אתם חשובים לקרות אדם ולא עכומ"ז אם כן במקום שאינו מדבר אלא בעכומ"ז גרידא לא הוה ליה למכתב אדם כמו גבי מדין ונינוה והיה לו להזכירם בלשון אחר כגון נפש או עם אבל אשר יעשה אותם האדם אע"ג שגם עכומ"ז בכלל אין לחוש הואיל וישראל כלולים בו ומיהו קשה דבפ"ק דכריתות אמרינן דסך לעכומ"ז פטור משום דלא איקרו אדם וסיכה לאו גבי פורענות כתיבא וי"ל דלענין ברכה דוקא אית ליה למכתב ישראל בפירוש אבל במקום שאינו לא פורענות ולא ברכה וכתיב אדם סתם אית לן לאוקומי בישראל דוקא כגון גבי סך (תוספות שאנץ ועיין בתוספות שלנו בפרק הבא על יבמתו עכ"ל השטמק"ו הנ"ל):

ה. בסוגיא דכריתות דף ו' ע"ב (שהזכרתי בנדפס דף ט"ז ע"ד ד"ה והנה) פרכינן מדכתיב ונפש אדם ששה עשר אלף ומשנינן ההוא לאפוקי בהמה והכתיב ואני לא אחוס על נינוה ההוא לאפוקי בהמה ופירש רש"י משום דכתיב בהמה בההוא עניינא לא סגי דלא קרי להו אדם ומאי דמקשי בש"ס מנינוה אף דשינויא דמשני אקרא דונפש אדם שייך אהא נמי עיין בהגהות הגאון מצפה איתן שיישב על פי מאי דאמרינן בתנחומא דבהמה דכתיב בנינוה לאו בהמה ממש אלא רשעים שדומים לבהמה ואהכי סלקא דעתיה דמקשן דלא שייך שינויא דלאפוקי בהמה ודחי דגם בכי הא שייך לומר לאפוקי בהמה והתוספות בנדה דף ז"ן ד"ה ובנה אצלו ציון הקשו לר' שמעון דדריש דאין עכומ"ז קרוין אדם מדכתיב ביחזקאל וראה עצם אדם ותירצו דנקט אדם לאפוקי דסלקא דעתין דקברו שם עצמות בהמה נראה דלא סבירא להו כדמשמע מדברי רש"י דרק כשנזכר בהמה בההוא עניינא הוא דאמרינן דקראם אדם נגד הבהמה אלא אף אם לא נזכר בהמה בההוא עניינא מצינן למימר דקרי להו אדם היכא דהוה סלקא דעתין דעל בהמה קאמר קרא:

והשגתי עתה (שנת תרח"ן) ס' יקר משכנות הרועים לידידי הגאון מוהר"ר יחיאל מיכל היבנר אבד"ק ניזנוב יצ"ו וראיתי בקונטריס עת דודים דף ג' ע"ג שהביא שרש"י עצמו כתב דאדם ממעט בהמה אף במקום שלא נזכר בהמה והוא בפרשת חקת כל הנוגע במת בנפש אדם כן כתוב שם והוא ט"ס וצריך להיות כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות והוא בסי' י"ט פסוק י"ג וכתב רש"י במת בנפש ואיזה מת של נפש האדם להוציא נפש בהמה ושם פסוק י"א כתיב הנוגע במת לכל נפש אדם וכתב רבינו אברהם אבן עזרא דכל נפש יהודי או עכומ"ז אדם ולא בהמה ובהכרח לומר דרש"י בכריתות הנ"ל קושטא דמילתא קאמר לרווחא דמילתא כיון דבההוא עניינא נזכר בהמה והנה מה שהביא מדברי רש"י בפרשת חקת בהשקפה ראשונה יש לדוחה לדחות דשאני התם כיון דכתיב האדם בה"א כולל גם עכומ"ז ולכן שפיר ממעטינן רק בהמה ואין מזה ראיה להיכא דכתיב אדם דנימא דלמעט בהמה הוא דכתיב אבל כבר כתבתי בסק"ג שרש"י אינו סובר כרבינו תם לחלק בין אדם להאדם ולדידיה האדם הוא כמו אדם ושוב ראיתי שם בעמוד ד' שהרב המחבר יצ"ו בעצמו כתב כן עי"ש ואתה תחזה בדברי הרב יצ"ו שם בע"ב ועמוד ג' פלפול נחמד ליישב תמיהות הגאון מוהרש"ק בס' טוב טעם ודעת שהתפלא מאד בסוגיא דכריתות הנ"ל והוא כתב ליישב כל תמיהותיו ותרד פלאים:

ובעיקר כללין (אדם ממעט עכומ"ז) ראיתי בספר חדש (הוא אצלי שהשגתי עתה תרח"ן) ילקוט הגרשוני לידידי הגאון אבד"ק מאראש לודאש מוהר"ר גרשון שטערין יצ"ו שהביא במערכת האל"ף דף ג' ע"ב (ד"ה אדם) בשם הגהות הגאון חת"ס בש"ס דפוס וויען על פירוש המשניות להרמב"ם בהקדמתו לסדר טהרות שכתב הרמב"ם (בד"ה וטומאת מת) אתם קרוים אדם ואין עכומ"ז קרוים אדם לטמא כתב על זה החתם סופר דקדק לכתוב לטמא אבל לגבי שאר דברים קרוי אדם ומיושבת כל קושיות התוספות סברא יש דעכו"ם עצמם אין מחשבין גופים המתים וכו' אם כן תו לא נקראו אדם אבל ישראל מחשבים גופים המתים יותר מבחייהם ולכן עדין הם אדם וצל"ע מגמרא כריתות דף ו' ע"ב הסך בשמן המשחה לעכומ"ז פטור משום דכתיב על בשר אדם לא יסך ואין העכומ"ז קרוים אדם ויש לדחות דהתם הטעם משום כל שישנו בסך ישנו בלא יסך וי"ל דה"ט נמי טעמיה דהרמב"ם פ"א מכלי מקדש הל' ו' והמגיה שם לא ראה דברי תוס' יבמות ס"א ד"ה ואין אבל מלשון הרמב"ם שם שכתב הסך כלים ובהמה ועכומ"ז שהם כמותה משמע דטעם פטור בהעכומ"ז הוא משום דאינם אדם ודומה לבהמה דאי משום דרשה כל שישנו בסך וכו' למ"ל לכתוב שהם כמותה א"כ מוכח מלשון הרמב"ם דלכל מילי אינם קרויים אדם ולא רק לענין טומאה כמו שרצה החת"ס להעמיס בכונתו עכ"ל הספר ילקוט הגרשוני שם וכפי הנראה לדבריו הללו הוא מה שרמז בתשובה הנ"ל שכתב במקום אחר וכו' ואין אצלי הגהות החת"ס הנ"ל לידע סיום דב"ק ותחלת דברי הרב המחבר יצ"ו אם מתחיל מתיבת וצל"ע מגמרא וכו' או מתחיל מתיבת אבל מלשון הרמב"ם וכו' ותיבות וצל"ע וכו' הן מדברי הגאון חתם סופר שמקשה על עצמו מסוגיא דכריתות וכמו שהקשיתי עליו אני הדל על דבריו שבתשובה חלק יו"ד סי' של"ו כאמור למעלה (בד"ה ולפום ריהטא) ומה שדחה לזה דהתם הטעם משום כל שישנו בסך וכו' וכו' לדעתי הקצרה אינו מתישב בזה כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ולפום ריהטא) דאף שאמרו שם האי טעמא מכל מקום לא נדחה הטעם הראשון והוא כנגד היסוד של הגאון חתם סופר:

ואם מדכתיב אדם ממעטינן עבד כנעני כי היכי דממעטינן עכומ"ז הנה בנדפס באות עז"ר רשמתי לעיין בתוספות בסנהדרין דף ט"ו ד"ה אדם ובערכין דף כ"ח מאדם ולא כל אדם וברש"י ותוספות שם והיינו דהתם תנן מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ולא כולם וילפינן ליה בבריתא מדכתיב מכל אשר לו מאדם מכל אשר לו ולא כל אשר לו מאדם ולא כל אדם ופירש רש"י מאדם עבדים הכנענים והתוספות הביאו סוגיא דפרק השולח דף ל"ח מאדם אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים דמתבאר מזה דעבד כנעני נקרא אדם ודברי התוספות בסנהדרין הם במאי דפריך הש"ס (אמאי דתנן ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהם) ואדם מי קדוש הוקשו דלוקמא בעבד כנעני ותירצו דאדם לא משמע ליה דקאי אעבד אי נמי וכו' עי"ש ולפי מאי דמוכח מההיא דערכין דעבד נקרא אדם נראה דצריך לומר דאין כונתם לומר דעבד אינו נקרא אדם אלא כונתם דהש"ס משמע ליה דאדם דתנן במתניתין לאו עבד הוא שאם כן היה שונה התנא מפורש העבדים והקרקעות תשעה וכהן כדתני בכל דוכתא עבדים וקרקעות וכך הם דבריהם במס' מגילה ד כ"ג ע"ב ד"ה ואדם מי קדוש ועוד נראה דסבר המקשן דאם איתא דמיירי בעבד הוה ליה למיתני בהדיא הקרקעות והעבדים תשעה וכהן כדקתני בכל מקום הקרקעות והעבדים עכ"ל וברור לדעתי העניה דזו היא כונתם בסנהדרין ודברי תורה עשירים במקום אחר:

ובנדפס ציינתי לעיין במכתב לחזקיאו בחלק השיטה דף וי"ו ע"ג ושם אתה מוצא הנה הבאתי דרבני האחרונים בא"ח סי' נק"ט המה ראו כן תמהו על מה שכתב מרן בב"י בשם ס' המנהיג דמה שאמרו בנטילת ידים דבעינן שיבאו מכח אדם הוא למעט עכומ"ז ועבד והרי מסוגיא דערכין מוכח להדיא דעבד נקרא אדם וכתבתי דהרב המגיה בקונטריס זרע יצחק (אשר בסוף ספר בנ"י להרב מוהר"י לומברוזו) כתב לחלק דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד דאף דבלשון תורה עבד נקרא אדם בלשון חכמים אינו נקרא אדם וכתב שאפשר שלזה כיוונו התוס' בסנהדרין דף ט"ו ד"ה אדם ובמחכתה"ר אין דבריו נוחים לדעתי הקצרה דמנא ליה לספר המנהיג לחלק בזה בין לשון תורה ללשון חכמים והבא להחמיר בשל סופרים עליו הראיה ומדברי התוס' דסנהדרין אין הכרח לזה שיש לומר דכוונתם מדלא תנא בהדיא וכמו שכתבו במגילה:

ומה שציינתי בנדפס לעיין במענה לשון ח"א (שבסוף ס' נאות יעקב) בדף ב' ע"ד הוא ששם כתב הכללים שנאמרו בדרשה דאתם קרוים אדם ויצא הראשון מה שכתבו התוס' בשם ר"ת לחלק בין אדם להאדם דאדם הוא דממעט עכומ"ז אבל האדם כולל גם עכומ"ז וסיים וז"ל ובהא ניחא לי ההיא דגטין דף ל"ח ע"ב אך כל חרם אשר יחרם מהאדם אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים עכ"ל מחשבתו ניכרת שהוקשה לו היכי מרבינן מאדם עבד ושפחה ואיפכא שמעינן בעלמא אדם ממעט עכומ"ז וניחא ליה על פי דברי ר"ת דהאדם מרבה עכומ"ז והכא דכתיב אשר יחרם מהאדם שפיר מרבינן עבדים ושפחות כן נראה כונת הרב בזה ולי הדל במחכת"הר נראה דנעלם ממנו סוגיא דערכין הנ"ל דעבד נקרא אדם ולא צריכינן בהא לכלליה דר"ת דאף מאדם מצינן לרבות עבדים ושפחות וביותר תמיה לי שמביא משמא דגמרא דמקרא דאך כל חרם אשר יחרם מהאדם מרבינן עבד ושפחה ועין רואה בסוגייא הנ"ל דלא מקרא דהאדם דרשינן הכי דהכי אמרינן התם ת"ש אך כל חרם וגומר מאדם אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים וכונת הש"ס לקרא דכתיב בויקרא כ"ז פסוק כ"ח אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו והיינו הך קרא דמייתי בסוגיא דערכין וכן הזכירו שם התוס' דבגטין דף ל"ח דרשינן מאדם לרבות עבדיו וכו' וכן מפורש בדברי רש"י בסוגיא דגטין דמהאי קרא הוא דילפינן כיעויין שם וגם סגנון הכתוב שתופס הרב (אך כל חרם אשר יחרם מהאדם) לא ידעתי היכן כתיב כי אם (פסוק כ"ט) כתיב קרא אחרינא כל חרם אשר יחרם מן האדם (ולא כתיב אך ולא מהאדם כמו שהביא הרב) הן אמת שמדברי התוס' במגילה דף כ"ג הנ"ל מוכח שגירסתם בסוגיא דגטין היא דדרשינן מקרא דכל חרם אשר יחרם מן האדם וכו' ואם הרב היה מביא דבריהם ועל פי גירסתם היה מקשה ומתרץ לא היה לנו לתמוה כי אם מה שלא זכר שר סוגיא דערכין הנ"ל ודברי רש"י ותוס' שם אך אחרי שלא הזכיר דברי התוס' דמגילה כלל דברי קדשו תמוהים בעיני וצ"ע. ובשסי"ן החדשים דפוס רא"ם במגילה דף כ"ג על מה שכתבו התוספות (בד"ה ואדם) כדאמרינן בהשולח כל חרם אשר יחרם מ האדם וכו' כתוב על הגליון וז"ל עי"ש דמייתי קרא אחרינא ולא ביאר אם כונתו להגיה כן בתוספות אך בחידושי הרש"ש שם הגיה בתוספות שצריך להיות מאדם לרבות וכו' כדאיתא בגטין וכנראה שמוכרח להגיה כמו שכתב בחידושי הרש"ש שהרי בתוספות ערכין דף כ"ח ד"ה דת"ר הביאו סוגיא דפרק השולח כמו שהיא לפנינו מאדם אלו עבדיו עי"ש וכן גורסים הרשב"א והריטב"א בחידושיהם לגטין שם מאדם אלו עבדיו:

גם ציינתי בנדפס לעיין בדברי הרב אהלי יהודה הכהן במערכת הבי"ת ד' ל"ה ע"א (בד"ה ונראה) והוא ששם הביא דברי התוס' בבבא קמא ד' יו"ד ד"ה שהשור שכתבו בסוף דבריהם דאיצטריך דרשה דשור ולא אדם לעבד ולעכומ"ז הקנוי לישראל שנפל לבור דשרי בהנאה ומפשט דבריהם נראה דבעבד שקבל עליו מצות קאמרי דשרי בהנאה וכמו שכתב מרן המשנה למלך בסוף הלכות אבל (בפסק המומיא בד"ה וראיתי להרב בעל ס' היראים) שאם לא קבל מצות היינו עכומ"ז ומדכתבו דאיצטריך לעבד ולעכומ"ז מוכח דכונתם עבד שקבל מצות שלא כדברי מרן כ"מ וכו' ועל זה כתב הרב אהלי יהודה שתמוה מאד לומר שעבד שקבל עליו עול מצות יהיה בזה דינו כמת עכומ"ז שמותר בהנאה והכריח קצת שאי אפשר לומר כן אלא עבד כנעני שקבל עליו מצות אסור בהנאה כמת ישראל וסיים דאף דלענין איסור הנאה מבשרו פשוט דדינו כישראל מכל מקום יש להסתפק אם מטמא באהל דבטומאה כתיב אדם כי ימות באהל ומאדם ממעטינן עכומ"ז ואפשר דממעטינן נמי עבד וכתב דיש ראיה דעבד לא מיקרי אדם מדברי התוס' בסנהדרין ד' ט"ו והביא כל דברי התוס' הנז"ל וסיים הרי מבואר דאדם לא משמע עבד אם כן הכא דכתיב אדם כי ימות באהל לא קאי אלא לישראל ולא לעבד ואיסור הנאה שאני דלא כתיב בה אדם אלו תורף דב"ק ובהורמנותיה דמר דבריו תמוהים בעיני שמדברי התוס' ודאי אין הכרח לזה דיש לומר שכונתם למה שכתבתי למעלה או כדמפרש בכונתם הרב המגיה בקונטריס זרע יצחק הנז"ל ונעלם ממנו סוגיא דערכין ודגטין ודברי רש"י והתוס' דעבד נקרא אדם בלישנא דקרא ואם כן פשוט דלענין טומאת אהל דינו כישראל דגם הוא נקרא אדם:

וכן כתב הרב פרי מגדים בסי' נק"ט במשבצות ס"ק ט"ו שהביא סברת הי"א שהביא בספר המנהיג דאין נוטלין מעבד דבעינן מכח אדם ועבד לא מקרי אדם וכתב וז"ל ומ"ש דיעבד (צ"ל דעבד) אם ר"ל עבד כנעני שחייב במצות כאשה צ"ע דבכלל רעהו הוי ואפילו בכלל אחיך עיין רא"ם פ' משפטים (שמות כ"א ך') וקברי עכומ"ז אין מטמאין וקברי עבד כנעני משמע דמטמא עיין יו"ד שע"ב ס"ב ובפתיחה כוללת יבואר זה בני ישראל אחיך ורעהו אי עבד כנעני בכלל עכ"ל ועם שמדברי הפוסקים בסי' שע"ב אין הכרח כל כך דאף שכתבו שקברי עכומ"ז אין מטמאין אינו מוכרח כל כך לדקדק הא קברי עבד מטמאין ותימה בעיני שלא זכר שר סוגיא דערכין ודברי רש"י ותוס' הנז"ל דעבד מקרי אדם ואם כן פשוט דכיון שחייב במצות הרי הוא כישראל וגם עליו נאמר אדם כי ימות באהל הא מיהא חזינא דדעתו נוטה דעבד כנעני מטמא באהל ודבריו שבפתיחה הם בחלק שני אות ח"י שהביא מה שכתב בס' המנהיג וכתב וז"ל מ"ש עבד אין קרוי אדם צ"ע דלא מצינו כן בפירוש וקברי עבדים מטמאין באהל כשל ישראל וגם רעהו מיקרי וכו' וכו' ובהלכות טומאת צרעת פרק ט' הלכה א' עבדים מטמאים בנגעים אף דכתיב אדם אלמא כל היכא דכתיב אדם ואחיך ורעהו ממעטינן עכומ"ז ולא עבדים ע"כ לענויננו הנך רואה דמפשט פשיטא ליה דקברי עבדים מטמאין באהל ומוכח לה' מדברי הרמב"ם בדין טומאת נגעים ויצא ללמד על הכלל כולו דכל היכא דכתיב אדם ממעט עכו"ם ולא עבד כנעני:

ודברי הרב פתח הדביר בח"א סי' ד' אות ז' שציינתי בנדפס הם בדף כ"ו ע"ג ששם הביא דברי הרב פרמ"ג הנז"ל ובתחלה הראה פנים לסברת המנהיג מדברי התוס' דבב"ק דף יו"ד (דמת עבד מותר בהנאה) ומדברי רש"י בנזיר ומדברי הרב המבי"ט ומדברי הרשב"א ומדברי הרמב"ם בפרק י"א מהלכות טומאת מת דין י"ב והוקשה לו מה נענה להוכחת הפרמ"ג מדברי הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת הנ"ל ואחר שנשא ונתן וכתב לדחות הוכחותיו הנ"ל כתב דהעיקר דעבד מטמא באהל והביא שכן כתב מפורש הרב חזון נחום בפרק ג' דנגעים משנה א' דעבד בכלל אדם בין לטומאת נגעים בין לטומאת אהל וכתב שהראו לו סוגיא דגטין דף ל"ח ע"ב דמשמע להדיא דעבד איקרי אדם וציין לעיין במענה לשון (שהבאתי למעלה) ובס' יקר הערך בקונטריס פחות שבערכין דף ק' ובקונטריס שם שלמה דף ט"ז עמוד גימ"ל ותמה על הרב פרי מגדים שלא זכר סוגיא דגיטין הנ"ל אלו תוד"ק וגם עליה דמר יש לתמוה שלא זכר סוגיא דערכין אך אולי כבר הובאה בקונטריסים פח"ש וש"ש הנ"ל ואין מצוים אצלי לראות דב"ק אך בזאת תמיה לי שהביא בשתיקה דברי רבין חסידא במענה לשון הנ"ל ולא יעיר מכל מה שעמדתי על דבריו כנז"ל:

ומה שכתבתי בנדפס בשם מרן חיד"א ביעיר אזן לעיין בס' עזרת נשים דף ל"ב הנה עתה יש אצלו ס' עז"נ ועיינתי בו ודבריו הם בדף ל"ד ע"ב (מדפוס לייפציג) שכתב וז"ל ויראה לי דאפילו עבד דאמר הרגתי את פלוני פלגינן דבוריה לאפוקי מאי דמשמע מדברי הב"ח דגבי עבד אדם משים עצמו רשע ולא פלגינן דבוריה והביאו בס' ח"מ עי"ש עכ"ל דברי הרב בית חדש הם באהע"ז סי' י"ז בדין בא אחד ואמר הרגתיו תנשא דאין אדם משים עצמו רשע ופלגינן דבוריה (עיין בש"ע סעיף ז') והביא דבריו הרב חלקת מחוקק בס"ק ט"ו וז"ל בא אחד ואמר הרגתיו תנשא בב"ח כתב דבמקצת ספרי הטור גרסי' בא אחד מהם וקאי אדלעיל כלומר אפילו מכל הנ"ל עבד ושפחה אפילו גבי דידהו אמרי פלגינן דבוריה ואין משים עצמו רשע ומיהו בס' המדויקים לא גרס מהם ואם כן אפשר בעבד לא אמרינן פלגינן דבורא דעבד משים עצמו רשע ואינו נאמן ודוקא במתכוין להעיד עכ"ל והרב בית שמואל בס"ק ך' עשה עיקר תחילת דברי הב"ח וכתב בשמו דגם בעבד אמרינן פלגינן דיבורא והרב ישועות יעקב הבין שדעת הרב בית חדש לפסוק דבעבד לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע וכתב על דבריו וזה דבר חדש ואין שומעין לו בזה עכ"ל נמצינו למדין דבמחלוקת שנוי אי אמרינן גבי עבד כנעני אין אדם משים עצמו רשע וכיון שדעת הרב בית חדש אינה מבוררת כל כך דנקיט לעיקר דעבד משים עצמו רשע והרבנים בית שמואל ועזרת נשים וישועות יעקב נקטי דגם בעבד אמרינן אין אדם משים עצמו רשע נראה דהכי אית לן למינקט ואתי שפיר לפי מה שכתבנו למעלה דהעיקר הוא דאדם כולל גם עבד ואף לדעת הרב בית חדש (לפי מה שהבין בדעתו הרב ישועות יעקב דעבד משים עצמו רשע) נראה דאין מזה הכרח דבעלמא אין עבד בכלל אדם דיש לומר דדוקא במדה זו הוא דמסתבר ליה דלא אמרינן בעבד אין אדם משים עצמו רשע למיפלגיה לדבוריה אבל בעלמא בלשון אדם נכלל גם עבד. אלו תורף דברי רמיזותיי במה שציינתי בנדפס ברמז לחח"מ:

עתה ראיתי לידידי הרה"ג מוהר"ר דוד אורטינבערג מבארדיטשאב יצ"ו בקונטריס שהם וישפה שבסוף ספרו תהלה לדוד ח"א בלשונות על הרמב"ם בהלכות טומאת מת (בד' כ"ד ע"ד) שכתב שבס' מי נפתוח נסתפק אם עבד כנעני מטמא באהל וכתב על דבריו דנראה ברור שמטמא כמו בנגעים שכתב הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת שמטמא אף שכתוב בו אדם והוא הדין לטומאת מת וציין לעיין בפרמ"ג במ"ז סי' קנ"ט ס"ק ט"ו אלו תוד"ק והצדק אתו ולא ראה הרב יצ"ו דברי הפרמ"ג בהפתיחה הנז"ל וכבר הבאתי דבריו למעלה וכתבתי שכן דעת רבני האחרונים ושכן מוכח מסוגיא דערכין ודגטין ככל האמור למעלה:

גם ראיתי בס' נהור שרגא לידידי הגאון מוהר"ר משה בצלאל אבד"ק סייני יצ"ו בחידושיו ליבמות על דף ס"א שנסתפק אם עבד כנעני מטמא באהל כיון דחייב במצות וכתב להוכיח מדברי התוס' בפסחים דף ט' בד"ה בשפחתו וכו' ואומר ר"י דכהן שוטה היה וכו' דעבד מטמא באהל לכולי עלמא דאם לא כן הרי יש לומר דפקח היה וסבר כר' שמעון דעכומ"ז אינו מטמא באהל וכו' וחכמים סברי כרבנן דפליגי אר' שמעון דעכומ"ז מטמא באהל ועוד הוכיח מדברי הרמב"ם בראשון מהלכות כלי המקדש הלכה ו' שכתב טעמא דפיטורא דסך כלים ובהמה ועכומ"ז משמן המשחה דפטור משום דכתיב על בשר אדם לא יסך ומשמע דממעט מאדם ובגמרא בכריתות נאמר עוד טעם לפיטורא משום כל שישנו בסך ישנו בלא יסך ולהאי טעמא ודאי הסך לעבד חייב שהרי הוא כאשה בכל מצות לא תעשה ואם לטעמא קמא (על בשר אדם וכו') אין עבד בכלל היה לו לתפוס הטעם דכל שישנו בסך אלא ודאי משמע דעבד בכלל אדם וכו' והביא דברי התוס' דסנהדרין דף ט"ו ודמגילה דף כ"ג הנז"ל והשיב קצת על דברי התוס' והביא מה שכתבו התוס' בע"ז דף ג' ד"ה כהנים והא דכתיב בקום עלינו אדם רוצה לומר אדם ולא מלך ומידריש גבי המן והמן עבד היה כדאיתא במגילה דף ט"ז וביערות דבש דרוש י"ז הוכיח דהמן היה עבד גמור שמרדכי מלו וטבלו לשם עבדות והביא תשובת ושב הכהן סי' ע"ה דלאחרים דסברי בע"ז דף ס"ד דגר תושב זה שקבל עליו כל מצות שבתורה חוץ מנבלות גר תושב מטמא באהל ולמד מדבריו דעבד ישנו במצות כאשה ואסור גם בנבלות קרוי אדם ויטמא באהל ולא גרע מגר תושב אלו תורף דב"ק ודבריו טובים ונכוחים ומסכים למה שכתבתי למעלה דעבד כנעני מטמא באהל וכפי הנראה אין מצוים אצלו הספרים שהזכרתי שדברו בענין זה ולכן לא הזכירם ועל כל פנים הדין אמת:

ושם (בנהור שרגא) ראיתי שהביא דברי התוספות במגילה דף כ"ג ד"ה ואדם מי קדוש וכתב שיש להשיב על דבריהם לפי מה שמחלק רבינו תם בין אדם להאדם ואם כן איך מביאים לאדם מההיא דאשר יחרם מן האדם אך כבר כתבתי למעלה (בד"ה ומה שציינתי) בשם הגאון בחידושי הרש"ש שהגיה בתוספות מאדם אל עבדים וכתבתי שכן הזכירו התוספות בערכין דף כ"ח ד"ה דת"ר:

ובמכתב לחזקיאו די שדר לן הרב המאוה"ג מוהר"ר ישראל דושאוועייציק יצ"ו מעיר מאהליב דינעפר כתוב הערות על דברתי בס' מכתב לחזקיאו ואחת מהן הלא היא בענין אי אדם ממעט עכומ"ז ועבד שכתבתי בדף ו' ע"ג בשם הרב מוהר"י כולי (המגיה לס' משנה למלך) בספר מעם לועז פרשת אמור דף קכ"ד ע"ב שדקדק אמאי דתנן בפרק ג' דאבות חביב אדם שנברא בצלם דהוה ליה לתנא למימר חביבין ישראל שלשון זה ממעט שפיר עכומ"ז ובזה מורה חיבתו יתברך עם ישראל לא כן בדנקט לישנא דאדם דמשמע נמי גם עכומ"ז ומפני קושיא זו שנה ופירש דאדם דנקט תנא דמתניתין קאי אאדם הראשון ותמהתי עליו דמשמע דנקיט דאדם כולל גם עכומ"ז והוא היפך דרשת חז"ל אתם קרויים אדם וכו' ולא הונח לי לומר שסובר הרב דבלשון תורה אדם ממעט עכומ"ז אבל בל' חכמי' לשון אדם מרבה גם עכומ"ז (כדאמרי' בעלמא לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן) דמנא ליה שיש חילוק בזה בין לשון תורה ללשון חכמים ואדרבה מדברי הרב תוספת יום טוב בשני דמסכת ביכורים משנה ז' מוכח דאיפכא סבירא ליה שכתב (בד"ה דם מהלכי שתים) דמשום הכי תני בהאי לישנא ולא תני דם אדם לכלול דם עכומ"ז וכו' הרי דפשיטא ליה דאדם בלשון חכמים ממעט עכומ"ז ועוד רמזתי דברי התייר הגדול משנה למלך בראשון מהלכות טומאת מת הלכה י"ד שכתב לדקדק כן בלשון אדם דנקט הרמב"ם ע"ש וקל וחומר ללשון אשר שנו חכמים בלשון המשנה ואף בלשון הש"ס רמזתי שם מה שכתבו רבני האחרונים לדעת הרב המנהיג שהביא מרן בבית יוסף בא"ח סי' נק"ט דמה שאמרו דבעינן שיהיו המים באים מכח אדם היינו למעוטי עכומ"ז ועבד והקשו עליו מדאמרינן בערכין דף כ"ח ע"א מאדם ולא כל אדם ופירש רש"י דאדם היינו עבדים וכן מבואר בסוגיא דגטין דף ל"ח שהביאו שם התוספות דשמעינן דעבד נקרא אדם היפך דברי הרב המנהיג ותירץ לזה הרב מוהר"י לומברוזו בקונטריס זרע יצחק אשר בסוף ספר בני יוסף דף ט"ל ע"ד דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד וכתב דאפשר שכן היא כונת רבותינו התוספות בסנהדרין דף ט"ו ע"א בד"ה אדם ע"ש הרי דאף דלשון תורה כולל עבד לשון חכמים מוציאו מן הכלל וכל שכן כשלשון תורה מוציאו מן הכלל היכי נימא דבלשון חכמים גם הוא בכלל וציינתי לעיין בשושנים לדוד בראשון דמסכת תמורה משנה א' (בד"ה לא שאדם רשאי להמיר) דפשיטא ליה דלישנא דאדם השנוי במתניתין דהתם הוא למעט עכומ"ז ושוב כתבתי ליישב דברי הרב מעם לועז דעיקר כונתו היא מדשני תנא בלישניה דמעיקרא תנא חביבין ישראל וכו' והדר תנא חביב אדם לכן משמע ליה דלשון אדם כולל גם עכומ"ז דאי ממעט עכומ"ז הוה ליה למתני ישראל כדתני ברישא אלו תורף הדברים אשר כתבתי במכתב לחזקיאו שם ועל זה כתב הרב הנ"ל יצ"ו:

ואלה דבריו שם ד"ו ע"ג פלפל בחקירת האחרונים אי בלשון חז"ל קרוי עכומ"ז בשם אדם וכן עבד אי קרוי אדם בלשון חכמים והביא שהרב זרע יצחק כתב דלא מקרו אדם מדברי התוספות בסנהדרין ט"ו א' אבל משם אין ראיה כלל שהתוספות לא כתבו שם כן אלא שלא יתכן לומר דמה דנקיט ואדם יהיה הכונה דוקא על עבד ולא על אדם מישראל וגם מדבר זה כנראה שהתחרטו התוספות ותברי לגזיזייהו כמו שנבאר בעז"ה ולהכי הוצרכו שם בסנהדרין לתרץ תירוץ אחר אבל הא ודאי דתיבת אדם כולל שניהם בין ישראל ובין עכומ"ז ולא בא למעוטי עכומ"ז ועבד ומאד אתפלא היאך נעלם מכולם תוס' מפורש במגילה כ"ג ב' ד"ה ואדם וז"ל דהא עבד כנעני שפיר קרוי אדם כדאמרינן פרק השולח כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה לרבות עבדו ושפחתו הכנענים עכ"ל ויעויין שם בגליון הרי תוס' מפורש וגמרא ערוכה דעכומ"ז ועבד קרוי אדם האמנם דלרבנו תם שבתוס' ב"ק ל"ח א' שמחלק בין אדם להאדם אין מן הגמרא ראיה מכרעת דהא הכא האדם כתיב ובדעת רש"י ז"ל נראה דסובר כרבינו תם כמבואר בדברי רש"י בחולין ה' א' ד"ה מכם וכמו שכתב שם הגרש"ש בהגהותיו ועיין בהגהות מוהר"ץ חיות ליבמות ס"א א' אבל מכל מקום הרי יש לנו תוספות מפורש דעבד כנעני קרוי אדם וביותר הנני עומד ומתפלא היאך נעלם מכולם דברי רש"י בב"ק נ"ג ב' וז"ל דהא דקיימא לן לגבי בור שור ולא אדם בקטלא קיימא לן כגון שנפל לתוכו עבד ומת עכ"ל וגם הלא משנה מפורשת היא שם נ"ב א' עבד או אמה פטור יעו"ש האמנם מן המשנה י"ל דשור ממעט תרווייהו בין ישראל ובין עבד אבל לא רש"י כתב להדיא דהא דממעטינן שור ולא אדם הוא אם נפל עבד ומת הן אמנם שכבר נשאלתי על כונת רש"י בזה מאי אריא עבד דנקט ומאי שיאטוה דעבד הכא ושוב ראיתי שבספר חן טוב כבר התפלא על דברי רש"י אלה והאריך בפלפול ובעיני מדוקדקים מאד דברי רש"י דהלא תוס' מפורש הוא בב"ק ט' ב' ושם יו"ד א' וז"ל וא"ת שור ולא אדם דכתיב בבור למה לי תיפוק לי מעליו או מוהמת יהי' לו עיין בדף יו"ד בתוס' ותירצו דאיצטריך שור ולא אדם למעט עכומ"ז או עבד והיא היא כונת רבינו הגדול רש"י ונתכוון בקוצר מילים לכל דברי התוס' ומזה נראה גדולתו של רש"י והארכתי בזה בספרי שו"ת משכנות ישראל לפלפל בזה בדברי התוספות ב"ק מ"ט ע"א ד"ה חמרתא מעברתא ויעו"ש בהגהות חשק שלמה להגרש"ך מווילנא ודברי המנהיג לענין נטילת ידים בלאו הכי תמוהים כאשר כבר פלפלתי הרבה בדבריו בביאורי כתנת תשב"ץ לספר תשב"ץ קטן אשר חנני ה' ולפלא שלא הרגיש מר מדברי התוספות ורש"י אלה עכ"ד יצ"ו ולא אוכל כעת לעיין במילי דמר בהיותי טרוד בעניינים אחרים (וכפי הנראה אין ביד הרב הנ"ל יצ"ו הספרי שדי חמד) ומשום שחביבן דברי סופרים העתקתי דבריו למזכרת כמו שכן אתנהג בל"ן עם כמה ההערות הרבות למאות מרבני גאוני דורנו יצ"ו אשר לא יתכן בשום אופן למי שדעתו קצרה כמוני היום לדלג בכל יום מענין לענין כי היום תביא הבי"ד הערות לעשרות בעניינים שונים זה בכה וזה בכה ומחר בעניינים אחרים לכן מרבית פעמים אעתיק את ההערות ואם ירצה ה' כי אקח מועד אולי אוכל להשתעשע בהן ולכתוב אם יש מה להשיב לבנות ולסתור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף