שדי חמד/כללים/כ/קמט
|
< הקודם · הבא > |
כלל קמט) כתיבה לשמה דבעינן בספר תורה תפילין ומזוזות אם הוא מדאורייתא הנה הרב פרי מגדים בסי' ל"ב באשל אברהם אות ל"ב רצה לומר שהוא מדרבנן דהא מאי דבעינן כתיבה לשמה ילפינן מעיבוד כדאמרינן בגטין דף מ"ה ע"ב עיבוד לשמה בעי כתובה לשמה מי לא בעי ועיבוד כתבנו לעיל דהוא מדרבנן עיין רמב"ם פרק א' מהלכות תפילין בכסף משנה ומה שציין למה שכתב לעיל לפי הנראה כונתו לדבריו שבאות י"ג שכתב דעיבוד לשמה בס"ת תפילין ומזוזות הוא דרבנן וכן נראה מתשובת הר"מ לחכמי לוניל בפרק א' מהלכות תפלין דין י"א בכסף משנה דמהאי טעמא מזוזה לא בעי עיבוד לשמה ולמד מזה לאם נתחלף לו עור בעד עור שלא לשמה דהוי ספק דרבנן ולקולא ושוב שקיל וטרי שם אי חשיב דבר שיש לו מתירין (דאזלינן בספקו לחומרא) שיחזור ויעבדנו לשמה וכו' עי"ש אמנם שוב כתב שמדברי הרב הלבוש משמע שהוא מן התורה והרב יד אהרן במהדורא בתרא שם (על דברי רבינו הטור צריך לכתוב כל האזכרות לשם קדושת השם) כתב וז"ל אם הוא מדאורייתא או מדרבנן עיין בספר קרית ספר בהלכות ספר תורה שכתב שהוא מדרבנן משום זה אלי ואנוהו והרב דבר שמואל בסי' ע"ד דחה דבריו וכתב שהוא מדאורייתא או הלכה למשה מסיני ואין מצוי אצלי ספר דבר שמואל ומאי דפשיטא ליה להרב קרית ספר שהוא מדרבנן משום התנאה לפניו במצות ומשמע שכן היא דעתו דכל שהוא משום זה אלי ואנוהו אינו אלא מדרבנן אף שאין זה פשוט ודעת הרא"ם שהיא דרשה גמורה מדאורייתא כמו שכתב הרב פתח הדביר בח"א סי' ט"ל דף ס"ב ע"א ובח"ב סי' קצ"ב אות ד' בשם הרבנים גט מקושר נכון בתוספותיו על הרא"ם מדף קי"ח והלאה ושם חדש בח"א דף ק"ז ע"ב ודרך החיים וכן צדד הרב שאגת אריה בסימן נו"ן שהוא מדאורייתא (ע' במה שכתב הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' סוכה ד' י"א) מכל מקום יש שרים רבים ונכבדים שתופסים כוותיה דמר שאינו אלא מדרבנן וכמו שכתבתי לעיל במערכת הזיי"ן אות י"ב בס"ד (ונדפס בשדי חמד בחלק דברי חכמים סי' ה' גם בקונטרס פאת השדי בחלק דברי חכמים בסי' י"ט הבאתי עוד בזה בס"ד עי"ש):
ודעת הרב מוהרש"ז בש"ע שלו בסי' ל"ב אות ל"א דמדאורייתא בעינן כתיבה לשמה ולכן במה שנסתפק רבינו ברוך שהביא הרא"ש בהלק"ט במה דקימא לן שצריך שיכוין לשמה אם צריך שיאמר בפיו שכותב לשמה או סגי במחשבה כתב הרב (בשם הא"ז ומשמעות רמ"א) דיש לפסול בדיעבד אם לא הוציא בשפתיו דהוי ספק דאורייתא ולחומרא וכן מתבאר מדברי הראשונים דשקלו וטרו במאי דאמרינן במסכת גטין דף מ"ה ע"ב דגוי פסול לכתיבת ס"ת תפילין ומזוזות משום כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה עיין בתוס' מנחות דף מ"ה ע"א ובמסכת עבודה זרה דף ז"ך ע"א ובהרב המרדכי בהלק"ט מה שכתבו ליישב קושיא זו ומוכח מדבריהם דכתיבה לשמה היא מן התורה אלא שנחלקו לענין סתמן אי כלשמן דמי או לא ואם יש לחלק בין האזכרות לשאר כתיבת הס"ת לענין סתמא כלשמה עי"ש בדב"ק:
ומה שכתב הרב יד אהרן בשם הרב המבי"ט בקרית ספר שהוא מדרבנן ספר זה אין מצוי אצלי אמנם אנכי הרואה להרב מוהר"י אסאד בתשובה כי באה בספר חכמת שלמה (הנספח לספר הר המור הנד"מ) בסי' י"ב דמוכח מדבריו דמה שכתב הרב המבי"ט שהוא מדרבנן לאו על עיקר כתיבה לשמה קאמר שהיא מדרבנן אלא בכתב סתם הוא דאמר דמדאורייתא מהני דסתמא כלשמה ורק מדרבנן הוא דלא אמרינן סתמא כלשמה ואם כן אפשר דמודה הרב המבי"ט שאם כתב בפירוש לשם דבר אחר פסול מן התורה וכתב שם שהרב שערי דעת השיג על הרב המבי"ט מדברי התוס' בעבודה זרה ומהמרדכי בהלק"ט וכו' ומר ניהו טרח וכתב באורך להוכיח דמן התורה הוא מאי דבעינן לשמה וסתמא פסול מן התורה עיש"ב (בד"ה וכדי שלא):
גם מה שכתב הרב פרי מגדים דעיבוד לשמה הוא מדרבנן ורצה ללמוד מזה לכתיבה הנה אמת שכן נוטה דעת הרב מנחה בלולה בהלכות ספר תורה בדף נו"ן וכן דעת הרב טעם המלך אשר בשער המלך בסוף פרק ג' מהלכות גירושין אך אין זה פשוט ולדידי חזי דדעת רבינו עקיבא איגר בתשובה סוף סימן ב' היא דעיבוד לשמה הוא מן התורה שכתב שחקר מהסופרים איך מתנהגים בעיבוד העורות שיוכלו ליקח מהם איזה עורות לכתוב בהם גטין כשיצטרכו ולא יהיה חשש הורדה מקדושתם ואמר שהגידו לו שבשעה שמניחין העורות בסיד אומרים שיהא מעובד לשם ס"ת או תפילין ומזוזות וגיטין כפי מה שיבחרו אחרי כן ואמרתי להם שמה שהם חושבים לתקן בתנאם למען שאותו קלף שיקחו לגיטין לא יהא נתעבד מעולם לשם סת"מ אינו נכון בעיני כלל דהא חם נימא דהוי כמתנה בשעת עיבוד דאותו שאקח לכתוב עליו ס"ת יהיה עבודו לשם ס"ת ומה שאקח לכתוב עליו גט יהיה חול אם כן מה שכותבים על קלפים אלו ס"ת ותפילין ומזוזות לא הוי מעובד לשמו דנצטרך לומר דזה שכותב עליו ס"ת הוברר הדבר שנעבד לשם ס"ת והרי אנן קי"ל בדאורייתא אין ברירה והוריתי להם שיעבדו הכל לשם ס"ת ויתנו בתחלה שיהא בידם לשנות לכתוב עליו דברי חול דתנאי מהני בזה עכ"ל הרי דחשיב לעבוד לשמה דבר תורה ולא אמרינן ביה ברירה ומאי דמשמע ליה לרב פרמ"ג דהוא מדרבנן מדקדוק לשון רבינו הגדול בתשו' לחכמי לוניל (שכתב הטעם דס"ת ותפילין צריכים עיבוד לשמן ולא מזוזה לפי שס"ת ותפילין הם עצמם מצוה לפיכך הוצרכו לעשות להם חשיבות יתרה והוצרכו לעבדן לשמן לפי שיזהר בעיבודן למען יעמדו ימים רבים ומזוזה עצמה אינה מצוה שאם אין בית אין מזוזה וכו') הנה מצאתי שהרב בית שלמה בחלק א"ח תוך סימן ע"ג דף מ"ו ריש ע"ב שכתב דמההוא דאתא לקמיה דר' אבהו (בגטין ד' נ"ד סוף ע"ב) ואמר ס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שבו לא עבדתים לשמן וכו' ואמר לו מתוך שנאמן להפסיד שכרך נאמן להפסיד ס"ת וכו' דכיון דקמפסיד כוליה אגרא אימור קושטא קאמר שנראה דמשום ספק אסר ר' אבהו אם כן מוכח דעיבוד לשמן הוא מן התורה שלא כדברי הפרמ"ג וכו' וסיים ומה שהביא ראיה מתשובת הרמב"ם וכו' הנה בתשובת הרמב"ם עצמו (בס' פאר הדור) סימן י"ח הלשון מתוקן כראוי ואין משם ראיה עי"ש שכתב בלשון זה ואם תאמר ומה טעם תפילין וס"ת צריכים עיבוד לשמן ומזוזה אינה צריכה לפי שעצם הס"ת והתפילין הן המצוה לפיכך צריכין לעשות להן עבוד לשמן דהוא חשיבות יתירה שיזהר בעבודתן כדי שיעמדו ימים רבים אבל מזוזה וכו' ע"כ לענייננו דלפי סגנון לשון זה יתכן לפרש דמדאורייתא הוא כמובן וראיתי שרבני גאוני דורנו יצ"ו האריכו בדין זה בספריהם הקדושים ואשא את שמותם ואולי אוכל להתבשם בתורתם לעת הפנאי בל"ן עיין שם אריה בתשובות הנוספות (שאחר קונטרס הזמה בדף קכ"ט) סימן א' העמק שאלה (על השאלתות) בסוף פרשת ויקהל עתה נדפס ס' בנין שלמה לידידי הגאון מוהרש"ך מווילנא יצ"ו וראיתי שהאריך בענין זה בסימן ז' עי"ש דב"ק ועוד נדפס חדש ממש ס' בית יצחק יו"ד ח"ב לידידי הגאון אבד"ק פראמישלא יצ"ו ועי"ש בסימן ק"ב אות ט' וסי' ק"ד אות ד':
ובמאי דבעינן כתיבה לשמה אם צריך להוציא מפיו או סגי במחשבה רשמתי במערכת הלמ"ד אות פ"ג:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |