שדי חמד/כללים/כ/צב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים צב

כלל צב) כהנים בזה"ז. אי חשיבי כהנים ודאים או ספק כהנים כיון שאין להם כתב יחוס הנה מוהרי"ו הביא דבריו בדרכי משה סי' תנ"ז ס"ד כתב דעכשיו אין נותנים חלה לכהן קטן דלא מחזקינן בזמן הזה לשום כהן בכהן ודאי וביאר דבריו הרב מגן אברהם שם בס"ק ט' דשמא נתחללה אחת מאמותיו וכתב שכן פסק רש"ל ומוהרי"ל ובזה נתיישבה דעתו ממה שתמה בסי' ר"א סק"ד למה אין העולם נזהרים להקדים הכהן לכל דבר שבקדושה מאחר שקדימה זו היא מן התורה דהיינו לפי שאין אנו בקיאים בייחוסי הכהונה עיי"ש והרב שערי תשובה שם כתב (על מה שכתב בבאר היטב דברי המגן אברהם הנ"ל) וז"ל ועיין בשו"ת מוהרשד"ם בענין שבויה לכהן ובתשובות שבות יעקב וחוט השני וחות יאיר וזכרון יוסף שהאריכו בזה ובשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' ה' ובחלק אהע"ז באורך בענין זה עכ"ל והנה מלבד שלא ביאר על איזה דין הם המדברים הרבנים מוהרשד"ם ושבות יעקב וכו' אף לא ציין מקום דברי קדשם ומסתמא הובאו דב"ק בספרו בית אפרים וסמך בזה על המעיין שם ואצלי אין מצוי ס' בית אפרים אך ראיתי שהרב באר היטב בסוף סי' קכ"ח ס"ק פ"ג הביא דברי הרב מגן אברהם שבסי' ר"א הנ"ל וכתב על זה ובכנסת יחזקאל סוף סי' ס"ו כתב חלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה בזמן הזה ועיין מוהרשד"ם חלק אהע"ז סי' רל"ה ומוהרי"ט סי' קמ"ט וחוט השני סי' י"ז שבות יעקב ח"א סי' צ"ג ובמה שכתבתי באהע"ז סי' ו' סק"ב עכ"ד:

ובבאר היטב באהע"ז שם כתב כהן שהוחזק בכהן ימים רבים ונשא חלוצה כי לא ידע שהיא חלוצה אין כופין אותו להוציא כן פסק שבות יעקב ח"א סי' צ"ג ולדעת מוהרשד"ם אין כופין בכהנים בזמן הזה דכהני ספק נינהו אבל בתשובת מוהרי"ט ח"א סי' קמ"ט וחוט השני סי' י"ז האריכו לסתור דעת מוהרשד"ם ושבות יעקב הנ"ל דחה דבריהם ומקיים דברי מוהרשד"ם וכו' וכנסת יחזקאל שאלה נ"ו בסופו חולק על שבות יעקב וכתב חלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה בזמן הזה ושיהיו כל הבכורים מבלי פדויים עכ"ל ובבאר היטב יו"ד סוף סי' שכ"ב לא הזכיר מזה כלום וידוע שהוא לרב אחר ואין לתמוה אם לא ראה מה שכתב בבאר היטב א"ח ואהע"ז הנ"ל בענין זה ולכן העתיק בסתם מה שכתב הרב שפתי כהן בשם רש"ל שאין נוהגים עתה ליתן החלה לכהן קטן שאין מחזיקים אותם לכהן ודאי ואין אנו יודעים איזה כהן אמיתי:

והרב פתחי תשובה שם עם שלא הזכיר דברי הרב באר היטב בשתי מקומות הנ"ל הן כל יקר ראתה עינו ועל מה שכתב בבאר היטב ביו"ד הנ"ל שכן כתבו הריב"ש בסי' צ"ד ומוהרשד"ם בענין שבויה וחלוצה לכהן ובשבות יעקב האריך לדחות דברי מוהרי"ט וחוט השני ולקיים דברי מוהרשד"ם וכתב שכיוצא לזה כתב הרב המבי"ט בח"א סי' רי"ט ובשאלת יעב"ץ ח"א וציין לעיין בכנסת יחזקאל סי' נ"ו ובמה שכתב על דבריו בס' השיב ר' אליעזר סי' ח' ובחות יאיר בהשמטות לדף קנ"ד ובדף רמ"ז ובס' זכרון יוסף ובית אפרים בא"ח ואהע"ז שהאריכו בזה ורמז דבריו הללו בפתחי תשובה בחלק אהע"ז סי' ו' עי"ש בסק"ג ובסימן ז' סק"ב וספר זכרון יוסף אין אצלי ולא הייתי יודע מאי אמר רב יוסף בזה עד שראיתי דברי מרן חיד"א בברכי יוסף אהע"ז סי' ו' אות ג' וז"ל כהן בזמנינו שלא ידע שאשה חלוצה ונשאה חייב להוציא כן כתבו האחרונים דלא כהרב שבות יעקב סי' צ"ג וכן הסכים בשו"ת זכרון יוסף באהע"ז סי' ג' עכ"ל למדנו שדעת הרב זכרון יוסף שלא כדעת הרב שבות יעקב ובספר רוח חיים שם אות ג' ציין לענין כהן בזמן הזה שנשא שבויה או חלוצה אי כופין להוציא לעיין בחקרי לב אהע"ז סי' ב' ואינו מצוי אצלי (עיין לקמן בד"ה ומצאתי שכדברי):

והנה מה שכתב הרב פתחי תשובה כיוצא לזה כתב הרב המבי"ט וכו' הנה אין ספרו מצוי אצלי לעיין בדב"ק כי מסיגנון לשון הרב פתחי תשובה נראה שהרב המבי"ט קאי בשיטת הרב שבות יעקב שהכהנים בזמן הזה אינם כהנים ודאי ויגיד עליו רעו אשר צרף לסברתו סברת הרב שאלת יעב"ץ שנוטה דעתו לסברת הרב שבות יעקב ואם כן הוא באמת יש לתמוה על רבינו מוהרי"ט שיחלוק על סברת הרב מר אביו מבלי שיזכיר דעתו ומי שנמצא אצלו ספר התורה שו"ת הרב המבי"ט ישכיל בכונתו ומה שכתב הרב פתחי תשובה שכן כתבו הריב"ש ומוהרשד"ם עיין בדברינו להלן ועיניך תחזנה מה שכתבו כמה רבנים שאין הכרח מדברי הריב"ש והרב מוהרשד"ם הוא שהכריח סברתו מדברי הריב"ש והבאים אחריו דחו הוכחתו ומה שכתב בשם הרב שאלת יעב"ץ עיין לקמן (בד"ה וספר שאלת יעב"ץ):

ותורף דברי הרב מוהרשד"ם הם שהביא מה שכתב הריב"ש בסי' צ"ד שכהנים שבדורנו אין להם כתב היחס אלא מפני חזקתם נהגו היום לקרוא ראשון בתורה ולמד מדבריו שכיון שאינם כהנים בודאי אם כן בנדונו שאינו אלא איסור דרבנן די לנו להחמיר במה שהוא איסור ודאי אבל בענין ספק כזה ראוי לומר ספק דרבנן לקולא ועוד שיש ספק ספקא המתהפך וכו' ומדברי הרב מוהרשד"ם בא ללמד הרב גבעות עולם בתשובה סי' ו' (בד"ה אמנם מה שנראה) לנדונו להתיר על פי ספק ספקא וכדכתב הרב מוהרשד"ם:

שוב הוקשה לו במה שהרב מוהרשד"ם הוליד והצמיח מתורתו של הריב"ש שהכהנים בזמן הזה הם ספק שאם כדבריו בואו ונתיר כל השבויות לכהן מטעם ספק ספקא שמא אין זה כהן ואם תמצא לומר כהן הוא שמא לא נטמאת ואין לומר שכיון שאסרו רבנן שבויה ידעי רבנן שבודאי נטמאת כיון שנשבית בין הפרוצים לעריות וחשיב כודאי שהרי הרא"ש דן בו דין ספק ועשה מזה ספק ספקא שמא נטמאת וכו' גם הרב מוהרד"ך התיר בספק ספקא בצירוף ספק דשמא נטמאת אלמא דספק הוא אם נטמאת ואם כדברי הרב מוהרשד"ם היה לו להרב מוהרד"ך להתיר בלא צירוף הספק שבנדונו על פי הס"ס שהמציא הרב מוהרשד"ם שמא אינו כהן ושמא לא נטמאת כי גם בזמן מוהרד"ך לא היה לכהנים כתב היחוס מפני הגליות (אמר המחבר עיין בדברי הרב שער המלך בהלכות איסורי ביאה פרק י"ט דין כ"ג קרוב לסופו מה שכתב בדין שבויה דלא חשיב ספק שמא לא נטמאת דכיון דאסרו רבנן שבויה מחמת ספק חשיב כודאי דומיא למאי דכתב האיסור והיתר לענין גבי נות הנכרים עי"ש וצריך להתיישב בזה אי"ה ואין כאן מקומו. נחזור לדברי הרב גבעות עולם):

ומצא שמוהר"י הלוי קובץ קטן סי' ה' הקשה על מוהרשד"ם והאריך בזה וכתב דהריב"ש לא אמר אלא להקל קצת שאין אנו חייבים לכבדם יותר מישראל כיון שאין להם כתב היחס אבל לענין ערוה יודה הריב"ש שהוא כהן ממש ובחזקתו הוא עומד ולא קשה על הריב"ש מההיא דהרא"ש דודאי מודה הריב"ש דלא עבדינן מזה ספק ואזלינן בתר חזקה וחשבינן ליה ככהן ממש מזרע אהרן כאילו היה להם כתב היחש אבל למוהרשד"ם שעשאו ספק גם לענין זה קשה דאם כן נתיר כל השבויות לכהן בזמן הזה וסיים ואם כי לא יכלתי להלום דברי הרשד"ם אני מבטל דעתי ותולה הדבר מקוצר המשיג ולענין דינא לא נפקא מינה מידי וגם מוהרשד"ם לא אמרו אלא לרווחא דמילתא וכו' אלו תורף דב"ק בזה:

גם הרב מוהרא"ן ארולייא בספרא דמר בריה מים החיים בקונטרס מי הברכה סי' ח' הביא דברי הרב מגן אברהם בסי' ר"א ס"ק ד' דמה שאין נזהרים עכשיו להקדים הכהן וכו' הוא משום דאין אנו בקיאים בייחוס הכהנים וכו' והתפלא על זה דאם כן איך אנו מחזיקים אותם בחזקת כהנים לתרומה בזמן הזה כגון תרומה טמאה בשמן שריפה דאיתא בזמן הזה וכן בבכור אדם ובהמה דחייב ליתן לכהן ולא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה כדאמרינן בכל ספק בכורות ועל מה אנו סומכים להניחם לברך ברכת כהנים ושוב מצא למוהרימ"ט בסי' קמ"ט שקרא תגר על התוקעים עצמם בהלכה וינאמו נאום שהכהנים שבזמנינו אין להם חזקה וחלייהו מדברי הריב"ש סי' צ"ד אבל חלילה להרב שבא להפקיע חזקת כהונתם וכו' ועוד הרי אנו רואים דבכל קדשי הגבול אנו מחזיקים אותם לכהנים כגון לתרומה בזמן הזה וכו' אף שהן מותרים להדיוט ואין בהם משום גזל וכו' דודאי אי לאו דקים לן דכהנים הם לא היו נותנים אלא מעשרן והן שלו וכו' וכן בכור אדם ובכור בהמה וכו' ומדסמכינן נמי אחזקה לנשיאות כפים הכי נמי בחזקתיהו קיימי וכו ושוב ראה מה שכתב הרב מוהרשד"ם בחלק אבן העזר סי' רל"ז על פי דברי הריב"ש והביא מה שתמה עליו בשו"ת מוהר"י הלוי קובץ קטן הנ"ל וציין לעיין בספר בני משה סי' ל' דף ס"ה ע"ד שנסתייע לנדונו מדברי מוהרשד"ם ושכתב דרבני ויניציא שהובאו דבריהם בתשובת הרב מוהרימ"ט סי' קמ"ט נראה דסוברים כמוהרשד"ם וציין לעיין בכנסת יחזקאל סי' נ"ח ובדבר שמואל סי' ק"ט ובס' חות יאיר בהשמטות דף רע"ג ע"א ובס' יפה מראה למוהר"ש יפה בפרק שמיני דברכות סי ב' וגם כתב דהרב יד אהרן באהע"ז סי' ו' הביא מה שכתב הרב שבות יעקב דלא כתבו הפוסקים לכוף לכהן להוציא אלא בנושא גרושה דאורייתא אבל כהן שנשא חלוצה אין כופין אותו להוציא עי"ש ותמיה לי על הרב המגיה מר בריה שאחרי שהרב אביו הזכיר דברי הרב יד אהרן שבאהע"ז סי' ו' איך לא ראה דברי מרן חיד"א בברכי יוסף שם שכתב שהאחרונים חלקו על הרב שבות יעקב ושכן הזכיר הרב זכרון יוסף כנז"ל (עי"ש בסי' ז' שמציין דברי רבנים שאחר זמן מרן חיד"א):

וספרים רבים מאשר ציין הרב הנ"ל אין נמצאים אצלי ומכללם הספר יפה מראה אמנם דבריו ראיתי בכנסת הגדולה אהע"ז סי' ו' בהגהת בית יוסף אות י"ב שעל מה שכתב מרן כתב הריב"ש בסי' שמ"ח אשת כהן שיש בה ריח הגט וכו' כתב הרב כנסת הגדולה וז"ל אמר המאסף שם כתב דאפילו בגרושה דרבנן כופין אותו להוציא וכתב מוהר"ר יפה בספר יפה מראה בפרק ח' דמסכת ברכות סי' ב' וז"ל אין לשום כהן להקל בשום ספק איסור כהונה דמאחר שמחזיק עצמו לכהן יש לו לנהוג כל דיני חומר כהונה דאזלינן בתר חזקתו לחומרא והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי מי שרצה ללמוד מדברי הריב"ש סי' ש"י להקל לכהן בספק איסור וליתא שהרי הריב"ש החמיר בסי' שמ"ח אפילו בגרושה דרבנן לכהן להוציאה ואי חשיב ליה ספק כהן לא היה לו להצריכו להוציא דהוה ליה ספיקא דרבנן עכ"ל ועם כי לא פירש מי בעל דברים שרצה ללמוד כן מדברי הריב"ש וגם הרב כנסת הגדולה לא גילה רז זה קרוב לשמוע שעל הרב מוהרשד"ם ירמזון מליו ואת צנועים חכמה וכבוד אלקים הסתר דבר אחרי שלדעתו הוראה זו תמוהה ואין לסמוך עליה ולמדנו שדעת הרב מוהר"ש יפה כדעת הרבנים מוהרימ"ט ודעמיה והסכמת רבני האחרונים שכתב מרן חיד"א שהכהנים שבזמנינו כהנים ודאים הם חשובים ואין להקל בשום דבר על סמך שאין להם כתב יחוס וההוכחות שהוכיחו מקדשי הגבול ומברכת כהנים וכיוצא הן חזקות ואין עליהן תשובה:

ומצאתי שכדברי הרב מוהר"ש יפה הנ"ל בטעמו ונימוקו כתב הרב פרח מטה אהרן סי' צ"א הביא דבריו הרב יד ימין בחלק אהע"ז סי' ב' (בד"ה ואולם אכתי) שהביא תשובת הריב"ש שבסי' צ"ד וכתב דאין לפקפק בנדונו מתשובת הריב"ש הלזו דחלילה להרב שבא להפקיע זכות הכהונה ולומר דלא מהני חזקתם לאוקומינהו בחזקת כהנים שהרי אמרו גדולה חזקה כדאיתא במסכת כתובות ובמסכת קידושין וכו' ולא אמר הרב אלא למאן דלא עבדי כעובדא דאהרן כדאמרינן אמר ר' יהושע בן לוי אם ראית שתי משפחות מתגרות זו בזו שמץ פסול יש באחת מהן וכו' ולענין שאין לענוש ולקנוס למבזה אותו עונש חמור משום שהוא כהן אבל מעולם לא אמר הרב דיש להקל במעלות הכהונה אם בא הכהן לישא נשים האסורות שהרי הרב גופיה בסי' שמ"ח הרבה להשיב לכפות בארץ ישראל את הכהן העובר ונושא נשים בעבירה וכו' אלו תורף דב"ק וסיים הרב יד ימין דמבואר יוצא מדבריו שהכריח מתשובת הריב"ש דלא כמוהרשד"ם וכתב עוד שהרב מוהר"י הלוי בסי' ל"ג (לפי הנראה אין כונתו על מוהר"י הלוי שהזכיר בשו"ת גבעות עולם הנ"ל בד"ה שוב הוקשה אלא הוא רב אחר שמכונה גם הוא כן ואולי רב אחד ודבר בשני מקומות בסי' ל"ג וסי' ה') שדי נרגא בהך תשובת הרשד"ם והכריח בראיות מש"ס ופוסקים שלא כדבריו:

ועוד הביא שהרב דבר שמואל בס' ק"ט כתב דלא עלה על דעת מוהרשד"ם לפסוק כן בכל השבויות כי אם באותה שבויה דנדונו דאיכא ספקא אחרינא וכן כתב בשם הרב חקרי לב באבן העזר סי' ב' שעמד בחקירה זו והאריך והביא דברי הרב שבות יעקב שרצה לקיים דברי הרשד"ם והרבה להשיב עליו ובסוף דבריו כתב לכן כבוד הרב במקומו מונח ואין ספק דכהני זמנינו הם כהני ודאי וגם באיסור דרבנן היו כופין להוציא כדברי הריב"ש בסי' שמ"ח וש"ע סי' ו' וגם הרשד"ם לא סמך להתיר כי אם בספק שבויה לבד כמו שכתב גם כן מוהרימ"ט בסי' קמ"ט ומוהרח"ש בח"ג סי י"ז וכן העלה עיקר הכנסת הגדולה בסי' ו' וכתב כן בשם מוהר"ש יפה דגם בשבויה וחלוצה כופין להוציא והכי נקיטינן עד כאן לשון הרב חקרי לב והמעיין בדברי הגאון שבות יעקב יראה שחתם דבריו בזה הלשון אף דאיסור כהונה חמיר מכל מקום קשה גירושין וכל שכן גט בכפיה אך מיראי הוראה אני לא אסמוך עלי למעשה עד שיסכימו איזה גדולי חקרי לב עכ"ל וכנבואה יצאתה מפה קדשו ורוח הקודש נוססה בו לתלות בגדולים חקרי לב והרי לפנינו דהגאון חקרי לב לא הסכים לדבריו והרבה להשיב על כל קוץ וקוץ מדב"ק:

וסיים (הרב יד ימין) דאף שהרבנים חות יאיר ובני משה שציין הרב יד אהרן באהע"ז סי ו' בהגהות בית יוסף ונאמן שמואל סי' מ"ה נשתמשו בסברת מוהרשד"ם אין בידינו כח להתיר אשה על פי סברא זו כיון שמוהר"י הלוי ומוהר"ש יפה והכנסת הגדולה והחקרי לב דחו סברתו וגם מוהרימ"ט ומוהרח"ש ודבר שמואל כתבו דלא דבר הרשד"ם כי אם בנדונו דהויא ספק שבויה מי יוכל להקל נגד כל הני רבוואתא:

גם מרן החבי"ף בס' חיים ושלום ח"ב סי ע"ז נשאל אם כופין בארץ ישראל לכהנים שבזמננו שנשאו נשים בעבירה מדרבנן כשבויה וחלוצה והשיב שכבר עמד בזה הגאון מר זקנו בחקרי לב אהע"ז סי' ב' ואחר שהאריך העלה שכהנים שבזמנינו הם כהנים ודאי והביא תורף דבריו ככל אשר כתב בשמו הרב יד ימין וסיים בחיים ושלום וזה לך האות כי בשלחן ערוך אינו מביא אלא דינים הנהוגים בזמן הזה ובהגהות הש"ע כתוב ואפילו לא נתגרשה רק מכח חומרא בעלמא וכו' עי"ש והרי גם הוא שר המסכים לדעת הרבנים הנז"ל דכהנים שבזמן הזה כהנים ודאים חשיבי וכן נראה שהיא דעת הרב חינא וחסדא בח"ב דף קכ"ו ע"ג וז"ל ולענין כהנים בזמן הזה אם הם בחזקת כהנים ודאים עיין למוהרשד"ם וכו' (הביא מחלוקת רבני האחרונים הנז"ל מערכה מול מערכה וסיים) ולענין הלכה עיין להגאון מוהרי"ח בחקרי לב אהע"ז סי' ב' עכ"ל נראה שכונתו לומר דלענין הלכה הכרעת הגאון חקרי לב מכרעת ושם ציין לעיין בתשובת הרב דברי יוסף סי' קכ"ה ויש אצלי ספר דברי יוסף להרב מוהר"י ארגז אך אין בו סימנים כסך הנ"ל ובמעט שחפשתי לא מצאתי שם בדין זה ואולי יש דברי יוסף לרב אחר ואנכי לא ידעתי ועל כל פנים נראה מדבריו דלענין הלכה נקיטינן כמו שהכריע הרב חקרי לב:

שוב ראיתי מה שכתב הרב חינא וחסדא שם בציונים שבסוף הספר בדף רכ"ח ע"א ומתבאר שתופס עיקר כהחולקים על הרב מוהרשד"ם והוא שכתב שם דמה שאמרו בש"ס בת כהן לישראל אין זיווגם עולה יפה וכו' שדין זה פסקוהו כל הפוסקים וכתב דנראה לו דאף למוהרשד"ם שכתב להקל בשבויה בכהנים בזמן הזה מכל מקום בדין זה שהוא ספק סכנה או קוברה וכו' או עוני דחשיב כמיתה מודה משום דחמירא סכנתא מאיסורא וכל שכן שכבר תמה על דבריו הרב מוהר"י הלוי וגם מוהרש"י סובר כן כדכתב בכנסת הגדולה בסי' ו' וכל שכן למה שכתב הרב דבר שמואל סי ק"ט דלא עלה על דעת מוהרשד"ם לפסוק כן בכל מקום כי אם בנדון ההוא וכו' וכמ"ש היד אהרן וכו' אלו תורף דב"ק הנה סיגנון לשון זה מורה ודאי דנקיט דלא כדמשמע מדברי הרב מוהרשד"ם ומכלל הדברים יש לערער על דברי גדול בדורנו יצ"ו בספר ויען אברהם בחלק א"ח סי' ל"ב שכתב דאעיקרא עתה בזמן הזה כהני חזקה וכשיש ריעותא לחזקה היכי עבדינן בקום עשה שזה יפדה הבכור וכו' עי"ש דבריו מטין דנקיט כדעת הסוברים דכהנים בזמן הזה לא הוו ודאים ולא זכר שר שיטת אבותיו לקדושים אשר בארץ חקרי לב (מר זקנו) וחיים שלום (מר אביו) הנ"ל:

וראיתי להרב ימי שלמה בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה בדף ס"ב ע"א (בד"ה ועוד) שנסתפק בדין בת כהן לעם הארץ אי איתיה בזמן הזה דשמא אינה בת כהן ודאי וכתב לזה וז"ל הנה לענין היחוס כבר כתב מוהרשד"ם באהע"ז סי' רל"ה דהני כהני דבזמן הזה אין חזקתם ודאי לכהונה כיון שאין להם ספר יוחסין והתיר מטעם זה ספק שבויה עכ"ל והרב המגיה יצ"ו שם עשה ספק ספקא על פי זה היינו ספק אחד שמא אינה בת כהן ודאי וכו וסתרו משום דהוי ספק ספקא בתרי גופי וכו' עי"ש ותמיה לי על שניהם שתפסו סברת הרב מוהרשד"ם כהלכה פסוקה ולא זכרו כי שרים רבים ונכבדים אשר היו תמהים בגוף דבר זה ויש שכתבו שגם הרב מוהרשד"ם לא אמר כן בכל מקום אלא בנדונו וכו' כאשר נתבאר יפה מכל אשר כתבתי בס"ד (ועיין עוד כזה לקמן בד"ה המורם מכל האמור) ומר בריה דרב חקרי לב בס' ישרי לב בדף ח"י ע"ד אות ט' מיסתמיך ואזיל בתר מסקנת מר אביו עי"ש ובדף ל"ח ע"ב מצויינים קצת מהפוסקים הנז"ל והוסיף לציין לספר בנין ציון סי קכ"ה וכונתו על החלק א' שאינו מצוי אצלי כי אם השו"ת בנין ציון החדשות שנדפס בשנת תרל"ח והוא כמה שנים אחר שנדפס הישרי לב:

ובשו"ת שם אריה בחלק אהע"ז סי' ג"ן כתב הרב השואל לדון ספק ספיקא בנדונו ואחד מהספקות הוא דשמא אינו כהן ועל זה השיב הרב המחבר כבר דברו מזה האחרונים עיין כנסת יחזקאל בסי' נ"ו שדחה זאת בשתי ידים ובשבות יעקב ח"א סי' צ"ג החזיק בזה לענין חלוצה שלא תצא וגם בחלק שלישי סי' ק"ך צירף גם כן הך חזקה ועיין בבאר היטב בסי' ו' סק"ב ולדעתי קשה לסמוך על זה דכיון דאנו מחזיקים אותם לכהן לכל הדברים ופודים בכורים וכל עניני כהונה זה אלים טפי דהוי חזקה שכבר הוחזקה וכי האי גוונא כתבו האחרונים ובראשם בס' הפלאה סוף פרק קמא דכתובות לענין רוב בממון דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא ממון מכל מקום ברוב כזה שכבר הוחזק הוי כודאי ומוציאין ממון והוא הדין לענין חזקה זו יש לומר כן כיון דמוחזק בכהן לכל העניינים אין לעשות מזה עוד ספק אלו תורף דב"ק וכיונה דעתו לדעת הגדולים הנז"ל מוהרימ"ט ומוהר"ש יפה שבכנסת הגדולה ומוהר"י הלוי ופרח מטה אהרן שהכריחו דכהנים ודאים הם מדמחזקינן להו לכהנים לכל קדשי הגבול וכו' ואין ספק שלא היה בידו ס' כנסת הגדולה שאחר שראה דברי הבאר היטב בסי' ו' נקל היה לו לעיין בכנסת הגדולה באותו פרק באותו מקום אם היה מצוי בידו:

וכתב עוד (בשם אריה) על מה שכתבו דכיון דאין להם כתב יחוס איתרע חזקתייהו כדאמרינן בכתובות ד' כ"ד ובקידושין ד' ס"ט דנראה לו דאדרבא כיון דבזמן הזה ליכא שום כתב יחוס עדיף טפי דבימיהם שהיו כתבים המתייחסים לכן מי שלא היה לו כתב איתרע חזקתו אבל לא בזמן הזה דאין שום כתב יחוס אלו דברי הרב ובזה יש לפקפק לדעתי הקצרה דכיון שבזמנם נכנסו לבית הספק והוצרכו לכתב היחוס אם כן מאז והלאה כל שאין לו כתב יחוס נשאר בספק והרי כולם בכלל הספק הם (אחר זמן ראיתי שכיונה דעתו לדעת הגאון חקרי לב וקלסיה הרב פתח הדביר ע' לק' בד"ה גם הרבנים מוהרימ"ט ובד"ה הרי דכל הרבנים) אמנם שוב כתב דנראה לו דודאי הכהנים האמתיים הם הרוב רק שאפשר נתערב בהם כהנים שאינם מיוחסים ובודאי הם מיעוט אם כן בכל כהן יש לומר דמרובא פריש ואין שייך קבוע כיון שאין הקביעות ניכר במקומו כדאיתא בסי' ק"י והוי רוב וחזקה שהוא כהן ולכן צדקו דברי הכנסת יחזקאל שאין לצרף זה אף לסניף עכ"ל ולפום ריהטא דבריו נכונים:

וספר שאלת יעבץ שרמז הרב פתחי תשובה הנז"ל (בד"ה והרב פתחי) אין מצוי אצלי אמנם ראיתי תורף דב"ק הביאם הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' ש"ה ס"ק י"ב על מה שכתב מרן בסעיף ח' דאם רצה הכהן להחזיר הפדיון יחזיר ולא יהא הכהן רגיל להחזיר לכל שלא להפסיד לשאר כהנים כתב על זה בשאלת יעבץ ח"א סי' קל"ה דהאידנא אישתני דינא דמה שאמרו שלא יהא רגיל בכך הני מילי בכהנים מיוחסים דידהו אבל בכהני חזקה בעלמא כי האידנא אף דלחומרא אזלינן בהו לכל מילי ופרקינן בכורים על ידייהו משום דלא אפשר באחריני מיהו להקל לא דהיינו להוציא ממון מהאב מספק לא וכמעט שי"ל דמדינא הם צריכים להחזיר ולפחות כל כהן יחוש לעצמו לפרוש מספק גזל שמא אינו כהן ומשום האי טעמא נראה דשפיר אית למיעבד עובדא האידנא לפדות בעל מנת להחזיר לכתחלה גם נראה כי לצאת ידי כל ספק האפשרי יש גם כן על האב לפדות בכורו מכל כהנים שיכול למצוא דילמא מיתרמי ליה כהן מיוחס ודאי ומהאי טעמא נמי בן הכהנת והלויה יש לפדות עכשיו מספק דמאי שנא מכל ספקא דאורייתא דמאי דאפשר לתקוני מתקינן אלו תורף דב"ק וכתב על זה הרב פתחי תשובה שבחתם סופר סוף סי' רצ"א כתב בקיצור שדברי שאלת יעבץ בזה אין נראין לו:

ואני הדל עם שאיני כדאי להשיב על דברי גאון יעקב דרב גובריה וחיליה לאורייתא לא אחשוך מלכתוב מה שיש להעיר בדב"ק במה שכתב דמה שאמרו שלא יהא רגיל להחזיר היינו בכהנים דידהו וכו' איך נחה דעתו לומר כן בדין שכתבו מרן ודי שרן סמיכין עלוהי והלא בזמן מרן לא היו כהנים ודאים ומיוחסים שהרי אף בזמן הריב"ש לא היו מיוחסים כדכתב בסי' צ"ד ובכל זה כתב שלא יהא הכהן רגיל בכך גם מה שכתב דאף דלחומרא אזלינן בתרייהו לכל מילי אבל לקולא לא קשה שאם כן היה להם להפוסקים לומר שבזמן הזה פודים את הבכורות בלא ברכה דאף דאזלינן לחומרא וצריך לפדותו מספק אבל לא יברך משום חשש לא תשא דמ"ש מכל מצות שבתורה שאם מסתפק אם עשה המצוה או לא עשה אותה עושה אותה בלא ברכה משום דברכות אינן מעכבות ועוד הו"ל לבאר וליישב מה שקשה לדבריו איך יברכו הכהנים על נשיאות כפים בכל יום דמלבד החשש איסור לזר הנושא את כפיו הרי איכא חשש ברכה לבטלה דשמא לא כהן הוא וברכתו לבטלה ואין זה מברך וכו' דמזה מוכח דמחזקינן להו בכהנים ודאים וחזר הדין דלא יהא הכהן רגיל להחזיר וממילא יש לפקפק ולא ליטול מה שחידש בכל הפרטים הנז"ל ודבריו צריכים עיון לדעתי הקצרה (ע' לק' בד"ה אחר כל אלה):

ומתוך המשא ומתן שבין הגאונים נודע ביהודה וחתם סופר בדין הכהנים בזמן הזה אם מותרים לילך על קברי מתים כותים דבדגול מרבבה סי' שע"ב סעיף ב' רצה להקל בזה על הכהנים על פי דעת הראב"ד דכהן טמא אינו מוזהר עוד מליטמא ואף דלא קיימא לן כהראב"ד מכל מקום יש ספק ספקא שמא הלכה כהראב"ד ואם תאמר דאין הלכה כהראב"ד שמא כותי אינו מטמא באהל ושוב חזר בו (בד"ה אמר יחזקאל) דשמא לא כתב הראב"ד אלא דאינו מוזהר בלאו אבל לענין איסור יש לומר דמודה דאסור אפשר מן התורה ורק לענין כהן ערום כתב דיש להקל וכו' עי"ש והחתם סופר בסי' של"ח (בד"ה ומ"ש רמכ"ת) כתב שמר רבו נתווכח בזה עם הנודע ביהודה פנים בפנים וגם במכתבים והוא מצא אחר זמן רב שהראב"ד כתב בתמים דעים סוף סי' רל"ו דאסורים מן התורה ולכן כתב להרב השואל דאין משען מזה עי"ש דב"ק ובסי' של"ט ובפתחי תשובה הנה מכללות הדברים מתבאר דנקטו רבנן קדישי הנ"ל דאף האידנא כהני דידן בחזקתייהו קיימי דאי לא תימא הכי הא איכא ספק ספיקא אף בלתי צירוף סברת הראב"ד וכפי המשוער בדעתי יתכן להכריח על דרך זו מדברי הרבה פוסקים המדברים בדינים אלו ויהיו דברי אלה כפותח פתח כחודה של מחט והמתיישב בדבר יופתחו לו שערי בינה כפתחו של אולם:

המורם מכל האמור הוא שדעת הרבה מרבנן בתראי מסכמת להלכה ולמעשה דהעיקר הוא דהכהנים בזמן הזה הם כהנים ודאים ובקדושתם וחזקתם הם עומדים לכל דבר מדיני כהונה אלא דקשה לכאורה מה שראיתי בשו"ת צמח צדק החדש להגאון מליבוויץ בחלק אהע"ז סי' י"א שכתב לענין בת כהן לעם הארץ שיש לומר כיון דכהנים האידנא אין אוכלים בתרומה דאורייתא כדכתב הרמב"ם בריש פרק עשרים מהלכות איסורי ביאה לכן אין להחמיר כל כך בהתלמיד חכם שיהיה ממדרגה הגדולה רק כל שיודע מסכתא אחת עי"ש באות ז' וכן כתב בסוף אות ח' ולכן עתה דהכהנים דעכשיו אינם בחזקת כהנים מיוחסים גמורים אין לחוש שמא אינו תלמיד חכם כדבעי עי"ש הרי דנקיט הרב דכהנים דהאידנא אינם כהנים גמורים ועל פי זה כתב להקל קצת בנישואי בת כהן ועם שיש לתמוה על גאון גדול שכמותו שלא זכר שר מכל המבוכה הגדולה שבדברי רבותינו קמאי ובתראי הנז"ל והוא פלא מכל מקום הדבר קשה על כל הרבנים הנז"ל מה יענו למה שהכריח הרב מדברי הרמב"ם ממה שכתב דכהנים בזמן הזה אין אוכלים בתרומה דאורייתא:

ולעומת זה יש לתמוה לפי זה איך מברכים הכהנים על נשיאות כפים בזמן הזה לדעת הרבה פוסקים שסוברים שדעת הרמב"ם דאיסור לא תשא בברכה הוא מדאורייתא ועיין מה שרשמתי בקונטרס הכללים (בשדי חמד ח"א) במערכת הבי"ת אות קט"ו בענין זה באורך בס"ד וכיון דלא מהני חזקתייהו לתרומה של תורה הכי נמי נימא לענין לא תשא וגם איך הותר להכהנים ליקח דמי הפדיון ולא יהא גזל בידם וכן בשאר החששות שחשש הגאון שאלת יעבץ הנז"ל (בד"ה וספר שאלת) והיא תמיה גדולה לכאורה אבל באמת אין מדברי הרמב"ם שום סתירה לסברת הגדולים הנז"ל שכבר כתבו הרבנים מוהרימ"ט בסי' קמ"ט וחוט השני בסי' י"ז דפיסול אכילת תרומה של תורה אינו אלא מדרבנן משום דמעלה עשו ביוחסין אבל בעלמא מוקמינן להו בחזקתייהו וגדולה חזקה ששורפין וסוקלין על החזקות כמו שהאריך בחוט השני שם עי"ש והגאון צמח צדק במחילת כבוד קדושתו נעלם מעיניו כל האמור בענין ולכן בא ללמד מדין פיסולם בתרומה של תורה לשאר דינים דעלמא ולא כן היא דעת כל הפוסקים הנז"ל:

ומצאתי שהגאון ישועות יעקב עלה בדעתו לצדד להקל בנדונו על פי סברת הרב מוהרשד"ם אך לא מלאו לבו שכתב בא"ח סי' שמ"ג סוף סק"ב וז"ל ועוד עלה על לבי לצדד להקל בכהני זמננו כמו שצדד מוהרשד"ם לענין חליצה לכהן בזמן הזה דדומה לספק חליצה כיון דהכהן ספק אלא שכבר מחו לה ארישא עיין בשו"ת מוהרי"ט עכ"ל הרי דאף לצדד להקל (כלומר לעשות סניף בעלמא) סברת הרב מוהרשד"ם לא רצה הרב משום דנקיט עיקר כדעת החולקים ומה שכתב ידידי הגאון חיי אריה יצ"ו בסוף סי' ס"ז דבישועות יעקב צירף עוד דעת מוהרשד"ם דיש להקל בכהני זמנינו שהם רק כהני חזקה עכ"ל במחכתה"ר הוא שלא בדקדוק כי מדברי הישועות יעקב הנ"ל מתבאר שלא הסכימה דעתו לצרף סברת הרב מוהרשד"ם:

אחר כל אלה הדברים ראיתי למופת דורנו הרב פתח הדביר בח"א סי' קכ"ח אות ד' דף קכ"א ע"ד (ד"ה מעתה) שהביא בשם הרב מור וקציעה דכל הכהנים ספק נינהו ולא מיחייבי בנשיאות כפים אלא מדבריהם וכתב על דבריו לא ידעתי אמאי קרי להו כהני ספק אדרבא כהני חזקה מיקרו וגדולה חזקה לכל מעלות הכהונה שוב ראה שכיוצא לזה כתב בספרו שאלת יעבץ ח"א סי' קל"ה שנכון בעיניו מנהג הרבה כהנים להחזיר הפדיון וכו' (העתיק תורף דברי השאלת יעב"ץ כאשר העתיק דבריו בפתחי תשובה הנ"ל) וכתב על דבריו הנך רואה כמה פקפק בחזקת הכהנים דזמן הזה וחידש לפדות הבכור מכל כהן שימצא ולפדות מספק בכור כהנת ולויה ושאם הכהן לא יחזיר הפדיון יש ספק גזל בידו וכל הני חששי רחיקי חדתי לא שיערום רבותינו הקדושים וסברתו זאת גרמא ליה נמי להקל כל כך בדין נשיאות כפים בזמן הזה ואני אומר לישרי לן מר דלית ן לאורועי חזקת הכהנים שבזמנינו וכבר עמדו על מבוכה זו רבנן קמאי וכו' (הביא דברי הרב מוהרשד"ם להקל בספק שבויה וסיים) פוק חזי להרב מוהרח"ש בח"ג סי' ד"ן שכתב דמדברי הריב"ש לא מכרעא מידי דעד כאן לא תלי הריב"ש קריאת הכהן ראשון במנהג אלא מה שמקדימין אותו אף שהוא נגד תלמיד חכם גדול אבל כשאינו עם הארץ קדימתו מעיקר הדין וראיה שאין עליה תשובה מדברי הריב"ש גופיה בסי' שמ"ח:

גם הרבנים מוהרימ"ט בח"א סי' קמ"ט וחוט השני סי' י"ז האריכו לחלוק על מוהרשד"ם בזה והעלו דמדין תורה כהנים גמורים הם דאוקי אחזקתייהו ופיסול אכילת תרומה של תורה אינו אלא מדרבנן דמעלה עשו ביוחסין עי"ש עוד תשוב ותראה למוהרימ"ט בסי' פ"ה בענין הפרשת תרומה ומעשר שכתב מרגלא בפי ההמון לומר לכהן וללוי הבא ראיה שאתה כהן ולוי וטול וזה טעות שהכהן והלוי בחזקתם הם עומדים כדאמרינן בפרק שני דכתובות גדולה חזקה שנאמר ומבני הכהנים וכו' אמר להם הרי אתם בחזקתכם וכו' ואם לחלה דאורייתא שהוא בעון מיתה סמכינן אחזקתיה שהוא כהן שנושא כפיו כל שכן לענין מעשרות שראוי ליתן שאנו מחוייבים משום גזל השבט ואף שהרמב"ם כתב בפרק כ' מהלכות איסורי ביאה דלא מסקינן אלא לתרומה דרבנן משמע דלתרומה דאורייתא לא היינו משום שהוא פוסק כמאן דאמר תרומה וחלה בזמן הזה דרבנן וכו' ולא משום חשש ספק אלא כדי שלא יעלו ממנה ליוחסין דמעלה גדולה עשו בהם ותו דבפרק עשרה יוחסין אמרינן כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות ותנן בסוף עדיות אין אליהו בא לא לקרב ולא לרחק אלא להשוות המחלוקת כלומר שכל המשפחות בחזקתן עומדות והכהן והלוי בחזקתו עומד ותימה על עצמם איך הם נותנים המתנות הזרוע וכו' לכהן ואין מצריכין אותו להביא ראיה על יחוסו אלא הא מילתא בורכא היא עכ"ל:

הרי דכל הרבנים הנ"ל קיימי בחד שיטה דכהנים שבזמננו הם בחזקתם כבזמן הבית לתת להם כל מתנות כהונה ולדברי הרב מוהרימ"ט אם לא יתנו להם בטענת הבא ראיה יש בזה גזל השבט ולא חשו לאידך גיסא שיהיה גזלה ביד כהן כדחייש הרב שאלת יעבץ משום דסברי דחזקתם ברורה ולכן אין צריך להחזיר הפדיון דרחמנא זכי ליה וממון דידיה הוא ואין כאן לתא דגזל כלל דהא אפילו לחלה דאורייתא שהוא בעון מיתה סמכינן אחזקתייהו ושוב הביא שהרב חקרי לב הרבה להשיב על הרב שבות יעקב וכתב שם סברא אלימתא דלא לאורועי חזקת הכהנים דזמן הזה מצד שאין להם כתב ייחוס דלא חשיב ריעותא העדר הכתב כי אם בימי עזרא שהיה לכל הכהנים כתב הייחוס זולת קצת כהנים שלא נמצא להם כתב בכי הא חשיב ריעותא אולי פסולים או זרים הם אבל בזמננו שמרוב הגלות והטלטול לא נשאר לשום כהן כתב ייחוס זולת שהוחזקו לכהנים לנשיאות כפים ולדיני כהונה הנהוגים לא בטלה הכהונה משום שאין להם כתב דמי גזר שיהיה כתב ייחוס לכהונה כדי שנאמר אתרע חזקתייהו והיכי מפקינן קדושת הכהנים לעשותם ספק כהנים מלא דבר והאריך והעלה דכהני זמנינו כהני ודאי הם וגם מוהרשד"ם לא סמך להתיר מטעם זה וכו' וגם באיסור דרבנן כופין להוציא כדכתבו כמה מרבוואתא והכי נקיטינן אלו תורף דברי הרב חקרי לב וסיים הרב פתח הדביר הרי הדת נתונה מפום רבנן קדישי דחזקת כהנים בזמן הזה חזקה גמורה לכל דיני כהונה דנהיגי האידנא ודאי דאין בידינו להקל בשום דין מדיני נשיאות כפים דלא כהרב מור וקציעה וכיון שאין יסודו מוסכם מהפוסקים ואף מוהרשד"ם לא סמך על זה כדכתבו מוהרימ"ט ומוהרח"ש ממילא לא הופקע חיוב נשיאות כפים מן התורה מעל הכהנים גם בזמן הזה אלו תורף דברי קדשו:

והייתי סבור שנעלם מהרב מה שכתבו הרבנים מגן אברהם בסי' ר"א ובאר היטב בסי' קכ"ח שהבאתי למעלה עד שראיתי שבח"ב בסי' ר"א אות ג' הביא דברי המגן אברהם ובאר היטב הנ"ל ושערי תשובה וציין לעיין בס' מלאכת הקודש פרשת אמר ד' לק"ט ע"ג ושבס' שמע אברהם סי' א' דף ב' ע"ג וע"ד הוא שר המסכים לדבריו הרי דכל רז לא אניס ליה ומה שלא הזכיר דברי הרב באר היטב באבן העזר סי' ו' אחשוב כי מסתמא הובאו הדברים בחקרי לב הנ"ל וגם בח"ג בהשמטות ד' רצ"ט זכר עשה את אשר כתב בח"א ובח"ב וכתב שעוד לו בכתובים בתשובה שהשיב לאנקונא בענין זה וספר מלאכת הקודש שציין אין אצלי וכן ספר שמע אברהם ותיסגי לן סהדותיה דרב שהוא מסכים דבריו:

והשגתי עתה ספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) וראיתי בחלק יו"ד סי' א' (בד"ה ומעתה) שהביא תורף דברי הרב מוהר"י הלוי בסי' ל"ג שחולק על הרב מוהרשד"ם במה שרצה להקל בספק שבויה על פי דברי הריב"ש דכהנים שבזמנינו אינם ודאים וכו' וכתוב שם (מוסגר ואיני יודע אם הוא מהרב המחבר או מהרב המגיה ויותר נראה שהוא מהרב המחבר לפי שאין כתוב כה אמר המגיה כבשאר מקומות) וכן ראיתי למוהר"ש יפה בירושלמי דברכות פרק אלו דברים אות ב' שכתב כדברי מוהר"י הלוי וחלק על מי שרצה להתיר כדברי מוהרשד"ם ומדברי מוהרימ"ט בחידושיו לכתובות ל"ד ט' נראה דסובר כסברת מוהרשד"ם וכן כתב הרב באסיפת זקנים בשם הרשב"א יעו"ש ועיין שבות יעקב ח"א סי' צ"ג ויד אהרן אהע"ז סי ו' הגב"י אות ב' דבר שמואל סי' ק"ט עכ"ל ועם כי בחפזי לא פניתי לעיין בחידושי הרב מוהרימ"ט ובספר הא"ז להבין איך נראה מדבריהם שסוברים כהרב מוהרשד"ם אמנם תמיה לי הרי תלמוד ערוך בפי כל רבני האחרונים שדעת הרב מוהרימ"ט שלא כדעת הרב מוהרשד"ם וכמבואר בתשובתו שבח"א סי' קמ"ט שקרא תגר על התוקעים עצמם בהלכה וינאמו נאם שהכהנים שבזמננו אין להם חזקה וחלייהו מתשובת הריב"ש וכו' ועוד הרי אנו מחזיקים אותם לכהנים ודאים לכל קדשי הגבול וכו' וגם בתשובתו שבסי' פ"ה כתב דטעות הוא מה שמורגל בפי העולם לענין הפרשת תרומה ומעשר לאמר לכהן הבא ראיה וטול וכו' כאשר כתבתי למעלה וגם כתב שהרב מוהרשד"ם לא אמר להתיר על פי סברא זו בכל מקום רק לנדונו וכו' ואם מדבריו שבחידושיו לכתובות נראה שסובר כסברת הרב מוהרשד"ם הני מילי דמר סתראי נינהו ופשוט דאית לן למיעבד עיקר בדעתו כפי המפורש בדברי תשובתו ולא נייחס אליו כפי מה שנראה מדבריו שבחידושיו הנ"ל ואם היה מפורש בדבריו שבחידושים היפך מה שכתב בתשובה היינו נכנסים במבוכה הי מיניהו עיקר על דרך שנחלקו רבני האחרונים בסתירת דברי הרשב"א מחידושים לתשובות וכן בסתירת דברי הרא"ש מפסקים לתשובות אבל כיון שגם הרב הנ"ל לא כתב שמפורש כן בדבריו שבחידושים אלא שנראה כן על כרחין למשכוני אנפשין ולהשוות דבריו למה שכתב בתשובה שיהיו הדברים אחדים ודעתו וסברתו בענין הזה היא שלא כדעת הרב מוהרשד"ם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף