שדי חמד/כללים/כ/נה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים נה

כלל ה"ן) כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד. שנחלקו אביי ורבא בריש תמורה בענין זה כתבתי בימי חרפי בס"ד בכללים רבים שראיתי בדברי הפוסקים ועתה בתתי להעתיק קונטריסי לכתב רש"י ראיתי בספרים רבים אשר מקרוב באו לידי שדברו בכללים אלו ולמיגמר בעתיקא קשה ולכן אסתפק במה שאציין בכל פרט איה"ש לעיין בס' פלוני ובספר פלוני ואולי באיזה מהם אוכל בעה"י להעתיק דב"ק ולהעיר על דבריהם בס"ד:

ובספר הנחמד חתן סופר ראיתי עתה שדבר בקדשו בכלל זה ואם הייתי רואה דב"ק מידי עסקי בכלל זה היה לי להביא דב"ק במקומות הרבה אשר דברתי בס"ד בעיקר כלל זה בכל האותיות הכתובות להלן ובאיזהו מקומן להעיר על דבריו אך עתה איני מופנה לזה ולפי שבס' היקר הנ"ל לא רשם ענין זה (במפתחות הספר) במערכת הכ"ף כדרך כל המחברים בעלי הכללים המדברים בזה כי אם במערכת האל"ף וכל מבקש את דבר ה' בכלל זה לא יעלה בדעתו לחפש במערכת האל"ף (ומפני זה גם ממנו נעלמו דב"ק זמן רב מאז השגתי הס' היקר הזה) לכן אודיע שדבריו בעניינים אלו הם בדף קמ"ג ומשם והלאה ואקדים לציין פה ראשי פרקים מכל הפרטים הכתובים בקונטריסי בכלל זה להקל על הקורא כמפתח למצוא חפץ ואלו הן:

א') אם באיסורין דרבנן נמי נחלקו (אות ה"ן) ב') ר' יוחנן ור' אלעזר אי סברי כאביי או כרבא (אות נ"ו) ג') באיסור שבדה מלבו כנדרים ושבועות אי מהני לכ"ע (אות ז"ן) ד') אם הקדש דומה לנדרים ושבועות (אות ח"ן) ה') חילוק בין אם יתוקן האיסור כשנאמר לא מהני לכשלא יתוקן האיסור בזה דאיסורא דעבד עבד (אות ט"ן) וי"ו) אם הלכה כאביי או הלכה כרבא דלא מהני (אות ס') זיי"ן) חילוק בין דבר שאי אפשר לעשותו אלא באיסור לדבר שיש באפשרות לעשותו בהיתר (ס"א) חי"ת) חילוק בין דבר שאסור בעצמו לדבר שאינו אסור בעצמו אלא יומא הוא דקגרים או שדבר אחר גורם (ס"ב) טי"ת) אם בגירושין מודה רבא דמהני משום דאיתקש גט למיתה ועיין לקמן באות ס"ד ע"ג (ס"ג) יו"ד) אם בקידושין מודה רבא דמהני (ס"ד) י"א) אם במידי דקדשים אי עביד מהני גם לרבא כל שלא שנה עליו הכתוב לעכב (ס"ה) י"ב) דבר שאם נעשה ממילא בלא עשיית אדם היה מועיל וזה עשהו בעבירה אי אמרינן ביה אי עביד לא מהני (ס"ו) י"ג) מלתא דאמר רחמנא עביד הכי ולא עביד אי אמרינן בה דלא מהני כמו בדאמר רחמנא לא תעביד (ס"ז) י"ד) אם גם כשעשה בשוגג אמרינן דלא מהני (ס"ח) ט"ו) אם דוקא בדאמר רחמנא בהדיא לא תעביד הוא דלא מהני או גם בלאו הבא מכלל עשה הדין כן (ס"ט) ט"ז) ישובים על שחיטה בשבת דשחיטתו כשרה ואמאי לא נימא דאי עביד לא מהני והוי כמתה מאליה (ע') טו"ב) חילוק בין איסור שיש בו אזהרה פרטית לאיסור שיש עליו אזהרה כוללת כגון מלאכה בשבת וכיוצא (ע"א) ח"י) אם יש חילוק בין איסור שהוא על ידי מעשה לאיסור שהוא בדבור או במחשבה (ע"ב) י"ט) אם נשבע שלא לגרש וגרש אי מהני לדעת המרדכי (ע"ד) ואי קים לן כהמרדכי או הויא סברתו דחויה תוך (אות ז"ן) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אם נאמר בעניינים דרבנן או דוקא בענינים דאורייתא הנה הרב קהלת יעקב בתוספת דרבנן סי' קס"ב כתב וז"ל מפשטות הסוגיא בעיקרא דהאי מילתא נראה דלא נאמר האי כללא אלא בדאוריתא אבל בדרבנן לכ"ע מהני וכן הבין הרב חיים מברך הובאו דבריו סי' קי"ג להרב שער אפרים והרב חלק עליו ואייתי בידיה לשון המרדכי בסוף שבועות ועיין בס' תורת חסד סי' רס"ט וסי' ס"ז להרב שע"א ועיין בני חיי בח"מ סי' ר"ח וביו"ד סי' של"ד עכ"ל ומכל הספרים הנ"ל אין גם אחד מצוי אצלי למען דעת במאי קמפלגי הרב שער אפרים והרב שכנגדו ובס' זכור לאברהם אביגדור ראיתי שהביא הרב (בדף צ' ע"ג ועמוד ד' ובד' צ"א שקיל וטרי בזה עי"ש) הוכחת הרב שע"א מדאמרינן בכתובות ד' פ"א ע"ב כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי זבין לאו זבינא אמנם דחה ראיתו ותורף דבריו דאביי ורב יוסף חלוקים בפירוש אמרם לא ימכור דרב יוסף סבר דפירוש לא ימכור הוא שהפסידו רשותו וזכותו מנכסים הללו לענין שאם מכרן אינן מכורין ואביי סבר דלא ימכור הוא ציווי לומר שאם בא לימלך אמרינן ליה לא תזבין אבל אם לא נמלך ומכר לא הפקיעו חכמים מכירתו ואם היה מודה רב יוסף דפירוש לא ימכור הוא ציווי אף הוא היה אומר דאם מכר מעשיו קיימים משום דבדרבנן לא אמרינן אי עביד לא מהני וציין לדברי התוס' בקידושין ד' ה"ן ד"ה אין לוקחין שהקשו אמאי תני לשון אין מתחללין דמשמע אפילו בדיעבד לא מהני הא אמר בכל דוכתא דכל דבר שהוא דרבנן בדיעבד מהני ואם כן מחללין מיבעי ליה עי"ש בד' צ' ע"ג וע"ד ובדף צ"א ע"ב רצה להביא ראיה דגם בדרבנן סובר רבא דאי עביד לא מהני מדאמר רבא בזבחים ד' ע"ד השתא דאמור רבנן לא ליקריב אי אקריב לא מרצי ודחי דהתם טעמא משום דיחוי דכיון דנדחה שוב אינו נראה וזה שייך גם בנדחה שלא מחמת איסור דאוריתא או דרבנן ועוד דאפשר רבא כר"י סבירא ליה דכל היכא דבעינן ראוי צריך שיהא ראוי גמור אפילו מדרבנן משום הכי קאמר דלא מרצי ואין הטעם משום דאי עביד לא מהני אלו תורף דב"ק ועם שהרב הסמ"ע בסי' ר"ח סק"ג מבין מסוגיא דכתובות הנ"ל דגם באיסורין דרבנן אי עביד לא מהני ומיישב על פי זה דעת ההגהות מרדכי בסוף שבועות סי' תשפ"ד בשם הרר"י בר' פרץ דהנשבע שלא למכור ומכר אין במעשיו כלום הנה הרב זכור לאברהם שם בעמוד ד' נרגש מההגמר' הנ"ל ומיישב דבריו בענין שאינו סותר מה שכתב דברבנן אי עביד מהני עי"ש וחידוש הוא שלא זכרו שרים דברי הסמ"ע בזה גם הגאון חתם סופר בחלק יו"ד סי' ו' דחה הראיה מדאמר רב יוסף בכתובות כיון דאמור רבנן לא ליזבין וכו' עי"ש:

ובתשובות רבינו עקיב"א סי' קכ"ט כתב (בד' קכ"ד סוף ע"ד) דיפה כתב הפנים מאירות בח"א סי' ל"ד דהתם הוא הפקעת זכותא דאחריני ובזה כיון דחסו חז"ל ואמרו שלא להפקיע זכותא גם דיעבד לא מהני ובד' קכ"ה ע"א צדד לומר דהתוס' לית להו כסברת הרב פנים מאירות וסברי כדמשמע פשט דברי הש"ס בכתובות הנ"ל עי"ש ובסי' קע"ד ד' קס"ה ע"ד (בד"ה אך עכ"ז) כתב דיש לומר דבעבירה דרבנן אמרינן אי עביד מהני ואינו דומה לההיא דריש פרק האשה שנפלו דאמרינן כיון דאמור רבנן לא ליזבין לא הוי זבינא דהתם דאמרי לא ליזבין דלא להפקיע כח הבעל להפסידו בזה אלמוה כח הבעל אף אם מכרה לא הוי זבינא להפקיע כח הבעל אבל בעלמא מצד עבירה י"ל דאי עביד מהני בדרבנן עכ"ל וכיונה דעתו בתשובה זו לדברי הרב פנים מאירות שהביא בסי' קכ"ט הנ"ל:

גם מצאתי להרב חתם סופר בחלק ח"מ סי' ע"ט שכתב דהא דרב יוסף אינו ענין לכל דאמר רחמנא לא תעביד וכו' וז"ל (בד"ה תו מייתי) דאשכחן רב יוסף סבר כיון דאמור רבנן לא ליזבין וכו' ובט"ז א"ח סי' תקכ"ד ובח"מ סי' ר"ח עירב זה עם מה דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ובמח"כ לא דק דהתם עביד איסורא והכא איירי בדיני ממונות מטעם הפקר בית דין אי עבדי תקנתם מעיקרא שאם מכר קיים או גם להפסיד מיקרי בדיעבד ועיין סמ"ע סי' רל"ד סק"ד וש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ד ובהא מיירי רב יוסף ולית הלכתא כוותיה ועיין זבחים ע"ג ע"ב השתא דאמור רבנן לא נקריב וכו' ולא קימא לן כטעמיה דרב יוסף עם שבגוף הדין הלכה כמותו וכו' אך לא מטעמא וכללא דידיה וכו' עי"ש והרב פרי מגדים במשבצות סי' קכ"ח ס"ק ט"ל כתב דקיימא לן גם בדרבנן אי עביד לא מהני עיין סמ"ע סי' ר"ח עכ"ד שם בסוף האות (בד"ה ולפ"ז) וכן כתב באשל אברהם סי' ע"א אות ה' דכי קימא לן כרבא דלא מהני הוא אפילו בדרבנן (אמנם מיחלפא שיטתיה בזה דבסי' קל"ה באשל אברהם ס"ק ט' לא החליט לומר דגם בדרבנן לא מהני שכתב וז"ל או אף למ"ד לא מהני י"ל בד"ת הא בדרבנן מהני עכ"ל) ועיין בדברי הרב אהל יעקב שהבאתי לקמן בד"ה ואדרבא גם הרב חתם סופר בחלק ח"מ סי' ק"ד כתב כיון דמספק אסור לשכור דספ' דאוריתא לחומרא שוב הוי כל מאי דאמ"ר לא תעביד ולא מהני ואפילו להרמב"ם דספקא דאוריתא לחומרא רק מדרבנן מכל מקום הא גם מאי דאמר רבנן לא תזבין לא הוי זבינא כדאמר רב יוסף בהכותב עי"ש (בד"ה ועוד בלשון) לענין שוכר בית שהחזיק בו חבירו שיש ספק חרם וספק איסורא לחומרא ולכאורה דבריו סותרים למה שכתב ביו"ד סי' ו' (בד"ה הנה כל) דהתם טעמא כיון שהוא דברים שבין אדם לחברו כיון דאמור רבנן לא ליזבין הפקירו כחו שלא יהא לו כח למכור והפקר ב"ד הפקר וכו' וסיים מתוך הדברים למדנו שצדקו דברי הג' מוהר"י הורוויץ בנוב"י קמא סוף סי' ע"ו דבדרבנן לא אמרינן אי עביד לא מהני ולחנם השיג עליו הנוב"י ססי' ע"ז עכ"ל וצ"ע:

והרב מים רבים בתשו' לחלק א"ח סי' ל' (בד' כ"א ע"ד) אף הוא היה מתכוין להכריח מסוגיא דכתובות הנ"ל דגם בדרבנן אי עביד לא מהני ותמה על מה שפסקו הפוסקים דמקח שנעשה באיסור המקח קיים והא קימא לן דגם בדרבנן אי עביד לא מהני וכתב לדחות דההיא דכתובות אינו דבר כללי אלא דוקא ביבמה כדמוכח התם שכתבו התוס' שהחמירו ביבמה לפי שלא כתב לה כל נכסיך אחראין לכתובתיך ולכך תקנו שאינו יכול למכור כלל ואם כן נראה דבעלמא לא אמר רב יוסף אי זבין לא הוי זביני ומצינן להחזיק בחילוק הנ"ל דשאני מילי דאוריתא ממילי דרבנן וכתב שמצא להרב גור אריה הלוי בח"מ סי' ר"ח בשם הרב עזריאל דיאנה שחלק בין איסור דאוריתא לאיסור דרבנן וכתב (הרב מים רבים) וז"ל ונראה דמוכרח החילוק הנ"ל משום דאי לא תימא הכי רבא גופיה פליג דידיה אדידיה דבפרק איזהו נשך ד' ס"ה ע"א אמר האי מאן דמסיק זוזי דרביתא מחבריה ויהב ליה גלימא בגוייהו כי מפקינן מיניה הרבית גלימא מפקינן מניה כי היכי דלא לימרו קא מיכסי בגלימא דרביתא משמע הא לאו האי טעמא הויא מכירה מעליתא גם בפרק מרובה דף ע' ע"ב מוכח דמכר שנעשה באיסור כשאין המיתה והמכר באים כאחד המכר קיים (גבי גנב ומכר בשבת) ואי תבע ליה לוקח אמרינן ליה זיל שלים נמצא דאי לא מחלקינן כנ"ל ניתוסף לנו קושיא אחרת היינו הסתירה שיש בדברי רבא מדידיה אדידיה ע"כ תורף דב"ק ולי ההדיוט מלבד שאין מהוכחות אלו הכרח לחלק בין איסור דאוריתא לדרבנן לפי הכללים שנאמרו בעיקר דין זה דאי עביד לא מהני וכאשר יבואו להלן בס"ד ועוד איני מבין בעניותי הוכחתו מההיא דפרק איזהו נשך דהתם ברבית קצוצה של תורה דמוציאין בדיינין איירינן והדרא קושיא דרבא אדרבא דס"ל בעלמא אי עביד לא מהני והכא סבר דזביני זבינא אי לאו טעמא דשלא יאמרו קא מיכסי בגלימא דרביתא וצ"ע:

ומכל מקום דעת הרבנים מים רבים וגור אריה בשם הרב עזריאל דיש לחלק בין מידי דאוריתא לדרבנן והרב מלא הרועים במערכה זו אות ח' נראה דמיסתמיך ואזיל כמאן דאמר דגם בדרבנן לא מהני רק שיש לחלק בנושאים ועיין שם באות ט"ו וט"ז וי"ז ושם הביא מה שכתב בשושנת העמקים בשם מוהר"ח גאלי פאפא דבדרבנן אי עביד מהני וכתב שאין דבריו מוכרחים וראיה מהשה"ג בסוף פרק משילין מדמקשי על הרי"ף שהביא הירושלמי דהקנאה בשבת הויא הקנאה מהא דאי עביד לא מהני וכן הקשה מהלואה ביום טוב וכו' והני מדרבנן נינהו עי"ש ואיני מבין בעניותי מה זו תדע מן הקושיא והרי שערי תירוצים על קושיא זו לא ננעלו כמו שהאריכו כל הרבנים ליישב דברי הרי"ף שכמותו פסקו הרמב"ם והפוסקים על פי כמה חילוקים שחלקו בזה ואם כן אין לנו להכריח מזה דאית לן למינקט דגם בדרבנן לא מהני ולא היה לו לכתוב בלשון ראיה (דלא מהני) רק היה לו לומר שהשה"ג סובר דגם בדרבנן אי עביד לא מהני:

עוד כתב שם (במלא הרועים) בהגהה ונראה להביא ראיה דמהני בדרבנן מדאמרינן ביבמות כ"א ע"א ביאת כהן גדול באלמנה פוטר צרתה וכן בפצוע דכה אם בעלו קנו משום דמדאוריתא עשה דוחה ל"ת רק דרבנן גזרו ביאה ראשונה אטו שניה אלמא דבדרבנן אי עביד מהני והאריך קצת בזה עי"ש ובעניותי לא זכיתי להבין דב"ק דאי טעמא דהתם משום הכי הוא קשה הרי יבם קונה את יבמתו אפילו בא עליה כשהיא נדה וכן קידושין תוספין בחייבי לאוין לא שנא קדש בכסף ושטר לא שנא קדש בביאה ואף על גב דהויא ביאה אסורה מן התורה מהניא ולא אמרינן דאי עביד לא מהני ואם כן ביאת כהן גדול ביבמתו אף אם היתה אסורה מן התורה היתה פוטרת צרתה ועל כרחין לאו משום דבדרבנן אי עביד מהני אלא מפני שאר חילוקים שנאמרו בדין זה ועיין להרב שער המלך בהלכות אישות בקונטריס חופת חתנים סעיף ט' ועל כל פנים דעת הרב מלא הרועים נוטה דגם בדרבנן אי עביד לא מהני ואההיא דאלמנה לכה"ג כתב דהתם שאני משום דאם נאמר לא מהני הוי עקירת דבר תורה בקום עשה וכו' וצדד עוד בזה עי"ש וכן דעת הרב תפארת ישראל (פירוש המשניות) בחידושים שבסוף פרק ג' דמס' סוכה אמאי דתנן במשנה ב' ואם מיעטן כשר שהקשה בשם מר אביו דכיון דאמרו אין ממעטין ביו"ט אמאי כשר והרי כל דאמר רחמנא וכו' הוא אפילו בדרבנן כדאמרינן כיון דאמור רבנן לא תיזבין וכו' ותירץ דשאני הכא דאין איסור מצד עצמו אלא מכח היום עי"ש:

אמנם הרב זכור לאברהם שם הכריח דלא אמרינן הכי בדרבנן מדאמרינן בפרק קמא דתמורה במסקנא דאיכא בין אביי ורבא הא דאמר ר' אלעזר רבית קצוצה יוצאה בדיינים אבק רבית אינה יוצאה בדיינים אלמא דבאבק רבית אי עביד מהני והרב מקנה אברהם בסי' קמ"ז (בד"ה ולכאורה) כתב לדעת מרן בש"ע יו"ד סי' קכ"א ס"ב שסובר דבדרבנן אי עביד מהני ומיישב בזה קושית הרב יד מלאכי סי' שמ"ד על הרב חזון נחום (והיה בהניח שדעת מרן שטבילת כלים דרבנן ואינו פשוט לומר כן כמו שמתבאר ממה שכתבתי לעיל במערכת הטי"ת אות ב' ונעתק בס' שדי חמד ח"א בחלק דברי חכמים סי' י"ג עי"ש) אמנם בסי' קמ"ח (בד"ה כתב הרב) כתב בשם הרב אדמת קודש סי' ע"ז ד' קנ"ח ע"א דאפילו במילי דרבנן אמרינן אי עביד לא מהני זולת כשפירשו דהם אמרו והם אמרו ואינו מצוי אצלי לעיין בדב"ק מנא ליה לומר כן בהחלט:

ואדרבא לעומת זה חזה הוית להרב אהל יעקב בד' ז"ן (מד"ה הא) שסובר דמסתמא בכל מידי דרבנן אמרינן אי עביד מהני זולתי היכא שפירשו דלא מהני והוא ששם הביא מה שכתב הרב מוהרימ"ט בח"א סי' ס"ט דהא דאי עביד לא מהני היינו דוקא בדבר שאם נאמר לא מהני נתקן האיסור ויהיו דברי תורה קיימים כמו תמורה דאי לאו דגלי קרא והיה הוא ותמורתו יהיה קדש הוה אמינא דאינו מומר ויהיו מעשיו בטלים ודברי תורה קיימים אבל בדבר שאף אם נאמר דאי עביד לא מהני לא נתקן האיסור בזה דאיסורא דעבד עבד בכי הא לא אמרינן אי עביד לא מהני אלא המעשה קיים אם כן לפי זה יש ללמוד דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא באיסורין דאוריתא דוקא והכי דייקא לישנא דכל מלתא דאמר רחמנא משום דבדאוריתא הוא דמשכחת האיסור בגוף המעשה ושנתקן האיסור על ידי ביטול המעשה אבל באיסורין דרבנן לא משכחת לעולם שיהיה האיסור בגוף המעשה וממילא דאין האיסור נתקן על ידי ביטול המעשה ומפני זה כתבו הרי"ף והרא"ש בסוף מסכת ביצה על פי דברי הירושלמי דמי שעבר והקנה לחברו מקרקעי או מטלטלי בשבת ויום טוב הקנאתו הקנאה וכן פסקינן בא"ח סי' של"ט ס"ד ובחשן משפט סוף סי' קצ"ה וסוף סי' רל"ה וכתב דממה שכתב בהגהות מרדכי סוף פרק ג' דשבועות בשם הר"י בר פרץ מתבאר דגם בדרבנן אמרינן דלא מהני וכן נראה דעת הסמ"ע והט"ז בח"מ סי' ר"ח וכן פסק הרב שער אפרים סי' קי"ג והיינו משום שנמשכו אחר סברת הר"י בר פרץ אבל באמת התוס' והרא"ש חולקים על סברתו וכותייהו אית לן למינקט וכן פסק השלטי הגבורים שם וכן פסקו הרבנים ש"ך בח"מ סי' ר"ח ופרי חדש ביו"ד סי' א' ס"ק ל"ח בקונטריס אחרון וסיים וכתב וכן עיקר וכן פסק הרב מוהרשד"ם ביו"ד סוף סי' קמ"ב ואף שבסי' קט"ז כתב דגם בדרבנן אי עביד לא מהני לא כתב כן אלא לדעת הר"י בר פרץ ויגיד עליו רעו תשו' דסי' קמ"ב עי"ש וכתב ואף שמצינו בכמה מקומות בדברי חכמים שאם עשה אינו עשוי אין לך אלא מה שאמרו בפירוש אלו תורף דב"ק הרי דמסתמא אית לן למימר במידי דרבנן אי עביד מהני שלא כדברי הרב אדמת קדש דמסתמא בדרבנן נמי אי עביד לא מהני זולת במקום שפירשו דמהני (מה שדקדק הרב אהל יעקב מלשון דאמר רחמנא עיין לקמן במערכת הרי"ש אות ט"ל הנה הבאתי מה שכתבו הרבנים קהלת יעקב במערכת התי"ו אות שי"ג ומוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' מציעא על דברי התוס' בדף צ"ב ד"ה לא זכי ליה רחמנא בשם הרמב"ן בס' המצות בשרש א' שיש מקומות בש"ס שנאמר לשון זה אדברים דרבנן וראיתי עתה בס' חתן סופר ד' קמ"ו אות ל' שכתב בשם מר זקנו רעק"א שדקדק מלשון רחמנא למעט דרבנן ודחה זה על פי דברי הרמב"ן ועוד דאביי הוא דאמר מלת רחמנא והוצרך לומר רחמנא לריבותא וכל שכן דבדרבנן מהני ורבא לא הזכיר מלת רחמנא כלל רק ורבא אמר לא מהני ויוכל להיות דקאי אתרוייהו הכלולים בדברי אביי דבין בדאוריתא בין בדרבנן אי עביד לא מהני עי"ש מה שפלפל בעיקר כלל זה ודבריו נאמנו מאד ושפתים ישק משיב דבריו נכוחים) ועיין לקמן באות ז"ן בד"ה והרב פרי חדש מה שכתבתי על דברי הרב אהל יעקב הללו:

ועוד קשה לדברי הרב אדמת קדש דמסתמא בדרבנן נמי אמרינן אי עביד לא מהני זולת במקומות שפירשו חז"ל דהם אמרו והם אמרו דמלבד דמדברי התוס' בקידושין ד' ה"ן ע"ב ד"ה אין לוקחין הנ"ל קשה לדבריו שהרי כתבו דבכל מקום בדרבנן בדיעבד מהני ועוד לפי דבריו אם כן מאי מקשי אביי לרב יוסף (בההיא דכתובות ד' פ"א ע"ב) וכל היכא דאמור רבנן לא ליזבין וזבין לא הוי זביניה והתנן ב"ש אומרים תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים ומאי קושיא אימור דאמר רב יוסף בסתמא והכא שאני דאמור בפירוש אם מכרה ונתנה קיים ומצאתי להגאון שואל ומשיב בספרו יד שאול בסי' ר"ל סוף סק"ב שכתב בשם הרבנים מוהרשד"ם ושער אפרים שהקשה בגוף הסוגיא דמאי מקשי אביי מהמשנה נימא שאני התם דהם אמרו והם אמרו והוא כתב דלא קשיא מידי דאטו ב"ש וב"ה אמרו בעצמם שאם מכרה קיים רבי הוא דדייק כן דלא נחלקו אלא לכתחלה ומה שהוציא רבי מדבריהם דבדיעבד מועיל יש לומר כיון דלא חשיבנא הך גם כן בקולי ב"ש וחומרי ב"ה דלא מנה בעדויות רק ששה על כרחין דבדיעבד מכרן קיים ועיין בתוס' בד' ע"ח בד"ה שנפלו שנדחקו בהירושלמי והרי"ף (בסוף הפרק) כתב דכונת הירושלמי כיון דבדיעבד מכרה קיים לכך לא מנינהו ולכן שפיר מקשי אביי למה לא יהא לב"ה מכרה בטל אף דיעבד וכתב שמצא בשיטה מקובצת לכתובות הך קושיא והך פירוקא ודבריו אמת וצדק שכן כתב בשטמ"ק שם בשם הריטב"א וכן הוא בחידושי הריטב"א לכתובות וא"ת מה ראיה מזו שאני התם דפריש דבדיעבד מהני י"ל דהתם נמי לא אמרו ב"ה אלא לא תמכור ואף על פי כן למד רבי דמודו ב"ה דאם מכרה ונתנה קיים עכ"ל וממילא אזלא קושיתו על דברי הרב אדמת קודש כמובן אלא דמה שכתב הרב יד שאול דמה שהכריחו לרבי להבין כן מדברי בית הלל הוא מה שלא נשנה בעדויות לא זכיתי להבין דב"ק דמדבריו משמע דלולא ההכרח הזה לא היה לו לרבי לומר כן אלא היה מפרש דלא תמכור היינו שאין לה היתר מכירה כלל ואפילו בדיעבד וכיון שרבי עצמו תני תנא בפרק רביעי דעדויות כמה וכמה דברים מקולי בית שמאי וחומרי ב"ה אם כן תיקשי לן ארבי גופיה דליתני הא דלא תמכור בעדויות ולא יהא הדין שאם מכרה ונתנה קיים ואם לא היה שונה בעדויות אלא מה ששנו התנאים בפרק ה' ר' יהודה אומר ששה דברים מקולי ב"ש וכו' ר' יוסי אומר וכו' היה אפשר לו לדקדק כן מדלא שנו הא נמי מוכח דסברי דלבית הלל אם מכרה ונתנה קיים אבל מאחר שהוא עצמו כאן שנה רבי בפרק ד' דברים רבים מקולי בית שמאי איך יכול להכריח דלבית הלל אם מכרה קיים ממה שלא שנה הוא עצמו להא דבית שמאי ובית הלל וצ"ע:

ודאתאן עלה אי במילי דרבנן נמי אמרינן אי עביד לא מהני ראיתי להרב זכור דבר בחלק יו"ד ד' י"ג ע"א שכתב דהרב בני חיי ביו"ד סי' של"ד פסק כהרב שער אפרים דגם בדרבנן אי עביד לא מהני וציין לעיין בשרשי הים ח"ג ד' קנ"א (או קכ"א) ע"ג ובח"ב ד' כ"ה (או כ"ח) ע"ב שמחת יום טוב ד' קס"ד ע"ד וקס"ה ע"ד מלך שלם ד' קל"ז ע"א חקרי לב ד' קמ"ח סוף ע"ב ומספרים הנ"ל אין גם אחד מצוי אצלי לראות דב"ק ומדברי הר"ן בפרק קמא דקידושין (בד"ה גרסינן בגמרא איבעיא להו תחלת ביאה קונה) נראה דגם במידי דרבנן אי עביד לא מהני שכתב ואיכא למידק ביאה דקניא בתר קידושין היכי דמי אי דאיכא חופה למה לי ביאה ואי דליכא חופה כיון שביאת איסור היא דהא קימא לן דבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה אינו בדין שתקנה וכו' ותירץ דדוקא בבא עליה דרך זנות הוא דלוקה ואינו קונה אבל בבא עליה לשם נישואין קונה ואינו לוקה עכ"ל והא דבא על ארוסתו לוקה הוא איסור דרבנן וקאמר בדין הוא דאינו קונה אלמא דגם בדרבנן אי עביד לא מהני אמנם כבר בא חכם הגאון שער המלך בקונטריס חופת חתנים סעיף ט' והרבה לתמוה על דבריו והוכיח מכמה מקומות דגם ביאה דאיסור קונה (כמו מקדש נדה בביאה וכן מקדש בביאה אחת מחייבי לאוין וכיוצא) ודחה ראית הר"ן מדאמרינן מאמר דהיתרא קני מאמר דאיסורא לא קני דהתם אם נאמר לא קני נתקן האיסור אבל ביאה אסורה אם נאמר דלא קניא איסורא דעבד עבד ואינו מתקן האיסור ולכן קונה אף שהיא באיסור וכמו שכתב הרב מוהריט"ץ לחלק כן במאי דאמרינן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דאם אין נתקן האיסור אי עביד מהני ולכן כתב דכונת הר"ן היא דוקא לחופה שאחר קידושין שבא לזכות במעשי ידיה וכו' דבזה דין הוא שלא יקנה כדי שלא יהא חוטא נשכר וכו' עי"ש דב"ק ואם כן אין מדברי הר"ן הכרח דבאיסור דרבנן אי עביד לא מהני:

וראיתי להרב אבני שהם בנימוקיו להלכות כתובות בסי' ס' ד' פ"ג ע"ג שכתב להוכיח דבאיסורין דרבנן אי עביד מהני ממה שכתב הר"ן בריש כתובות (בד"ה או שפירסה נדה) אבל אם פירסה נדה כיון דאסורה להתייחד למאן דאמר דחופה היינו יחוד לאו בת חופה היא ומיהו בדיעבד מהניא כיון דאסיקנא דיש חופה לפסולות אף דלא חזו לביאה וליחוד הא נמי לא גריעא מנייהו עכ"ל הרי שכתב דאפילו דהוי יחוד דאיסור מהניא (באבני שהם כתוב ביאה דאיסור והוא ט"ס) ודחה לזה וז"ל אמנם כד דייקינן שפיר ליכא ראיה מהכא כלל דזכורני דיש מן הפוסקים ואחד מהן הוא הרב מוהרימ"ט שכתבו דהא דאמרינן אי עביד לא מהני היינו דוקא דבמאי דאמרינן לא מהני חלף הלך האיסור לגמרי ברם היכא דלא נסתלק האיסור כי הכא דכבר בעל (צ"ל כנס) אותה וכבר נעשה האיסור דאף אי נימא דלא מהני איסורא בדוכתיה קאי בההיא אפילו בדאוריתא מהני אבל אין הכי נמי דבאיסור דנסתלק לגמרי כשאנו אומרים לא מהני יודה הר"ן דאפילו בדרבנן אמרינן לא מהני אלא דהמעיין יראה דזה אינו דאם כן הא דקידושין (היינו ההיא דבועל ארוסתו בבית חמיו שכתב הר"ן דלוקה ואינו קונה באיסור כמ"ש מאמר דאיסורא לא קני וכו' כנז"ל) קשה דאמאי לא קנה דהתם נמי הוי כי האי גוונא וכבר בא עליה ואי אמרינן דלא קנה לא נתקן האיסור כלל ולומר דכיון דאיכא מלקות אף דהוי דרבנן אמרינן דלא מהני אף דהאיסור לא נתקן קשה לומר כן דיהיה חמור איסור דרבנן דאיכא מלקות יותר מאיסור תורה דליכא מלקות עכ"ל. והנה מה שסתר דחיית הוכחתו מדברי הר"ן דכתובות מכח דברי דקידושין לא ירדתי לסוף דעתו היכי תלי הא בהא דאף אם לא נאמר כסברת הרב מוהרימ"ט (לחלק בין כשנתקן האיסור לכשלא יתוקן) קשו דברי הר"ן אהדדי וכמו שבאמת כן הקשה הרב שער המלך שם והניח דברי הר"ן בצריך עיון ועיקר קושיתו מדברי הר"ן דקידושין כבר כתבתי מה שפירש הרב שער המלך בכונתו אשר לפי פירושו אין להוכיח מדבריו הנ"ל דגם בדרבנן אי עביד לא מהני ומה שנראה מדברי הרב (אבני שהם) דהא דבאיסור דאוריתא אי עביד לא מהני היינו דוקא בלאו שיש בו מלקות אבל באיסור תורה שאין בו מלקות אי עביד מהני כעת לא ידעתי מנא הא מילתא לפלוני כי האי גוונא (עיין לקמן אות ס"ט). ומדברי הרב שלטי הגבורים בפרק משילין על דברי הרי"ף (בפיסקא דולא מגביהין תרומות ומעשרות) שהביא הירושלמי דכולן שעשו בין שוגגין בין מוטעין וכו' מה שעשה עשוי ולמד הרי"ף מזה דמקח שנעשה בשבת המקח קיים והאריך בזה בשלטי הגבורים נראה מדבריו דבעיקר פלוגתא דאביי ורבא גריס כל מלתא דאמור רבנן לא תעביד ויתכן שהוא טעות הדפוס וצריך להיות דאמר רחמנא (וכן ראיתי עתה בדפוסים חדשים שהגיהו כן) אמנם ראיתי שגם בים של שלמה בפרק משילין סוף סי' ח' מביא שם דברי הגהה דסמ"ג בזה הלשון ובפ"ק דתמורה אמר אביי כל מלתא דאמור רבנן לא תעביד אי עביד מהני ורבא אמר לא מהני וכו' וגם שם צריך לומר שהיה כתוב בים ש"ש כל מלתא דא"ר והוא ר"ת דאמר רחמנא וטעה המעתיק וחשב שהוא ר"ת דאמור רבנן וכתב כן בפירוש ומגרעות נתן כמדת כל המוסיף והדברים שכתב בים ש"ש בשם הגהה דסמ"ג הן הן הדברים שהביא בהגהת מרדכי סוף פרק ב' דשבועות סי' תשפ"ד ושם כתוב כהוגן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו' עי"ש ובתשובת הרב מוהריט"ץ בסי' ט"ז העתיק דברי השה"ג כמו שהם לפנינו והוא ט"ס ומתבאר מדברי הרב מוהריט"ץ (בד"ה ונראה) דאין חילוק בין איסור תורה לדרבנן אלא עיקר החילוק בין אם מתתקן האיסור במה שנאמר דאי עביד לא מהני להיכא דלא מיתקן האיסור וכחילוקו של הרב מוהריט"ץ עי"ש ודברי הרב שלטי הגבורים מוקשים מאד וכבר עמד הרב מים רבים בד' כ"ב על דבריו עי"ש שלא מצא ליישב דבריו:

ובספר זכרנו לחיים ח"ב במערכת תפלין אות ב' (בד"ה וחזה הוית) כתב בשם הרב אהל יעקב שסובר הרב מוהרימ"ט דבדרבנן אי עביד מהני וכתב שגם הרב כנה"ג בס' בעי חיי ח"ב סי' מ"ג ד' מ"ד ע"א סובר כן ותמה על הרבנים שער אפרים ובר פלוגתיה שלא זכרו תשו' הרב מוהרימ"ט. ולי הדל אין זו מן התימה מאחר שלא כתב הרב מוהרימ"ט מפורש לחלק בין דאוריתא לדרבנן רק שהרב אהל יעקב המציא כן לפי חלוקו וראיתי שם שכתב בשם הרב חקרי לב בא"ח ריש סי' י"ג דאף באיסור דרבנן אי עביד לא מהני אך כתב דמיחלפא שיטתיה בזה דשם בסי' קי"ב ובחלק ח"מ ד' קס"ה ע"א מתברר מדבריו שסובר דבאיסורין דרבנן אי עביד מהני ובשו"ת שואל ומשיב (במהדורא קמא) ח"ב סי' קע"ז (בד"ה ומה) כתב שהרב השואל הקשה על מה שכתבו הפוסקים דגם בדרבנן אי עביד לא מהני מסוגיא דתמורה דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים (וכמו שהכריח הרב זכור לאברהם שהבאתי למעלה בד"ה והרב מים רבים) וכתב ליישב על פי דעת הרמב"ם דכל איסורי דרבנן אית בהו לא תסור והקשה הרמב"ן דאם כן אמאי ספיקא דרבנן לקולא ותירץ במגלת אסתר בשם הרשב"ץ דזה הוי כמחילה מאתם שלא יהיה איסור דרבנן דומה לגמרי לאיסור תורה ולפ"ז ברבית דרבנן עשו בזה גופא גם כן א"ח דהיינו בדרך מכירה ולכך התנו שלא יצא בדיינים כדי שלא להשוות דבריהם לשל תורה ממש ודוק היטב כי הוא כלל מחודש ועוד אפ"ל עפ"י מ"ש הש"ך סי' שי"ט (קי"ט בחיו"ד) לענין מוכר איסור דדבריהם דחז"ל לא עשו איסור דדבריהם להפסיד ממונן וא"כ לכך אבק רבית אינה יוצאה בדיינים אבל דברי הש"ך תמוהים והארכתי בזה בתשובה ומה שכתבתי בראשונה הוא מחוור עכ"ל ועיין (בשדי חמד ח"א) במערכת האל"ף אות שצ"ו מה שכתבתי בשיטת הרמב"ם הנ"ל ובדברי הרב ש"ך מתמיהת הרב שו"מ בספרו יד שאול (וגם בקונטריס פאת השדי במערכת האל"ף אות מ"ח כתבתי על שיטת הרמב"ם ושם באות ע"ו על השגת היד שאול על הש"ך עי"ש) ומשמעות לשון הרב שואל ומשיב הוא דדבר זה הוא פשוט דגם בדרבנן אי עביד לא מהני ומתוך מה שרשמתי האדם יראה לעינים שאין הדבר כן ויתכן שכונתו להקשות לשיטת הפוסקים הסוברים כן ואין כונתו דהכי נקיטינן אמנם הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' בבא מציעא ד' ט' ע"א (במה שאמרו בש"ס אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת הכי נמי דלא קני) כתב כמדבר על הידוע דאפילו בדרבנן אי עביד לא מהני כדאמרינן בכתובות ד' פ"א וכו' עי"ש והוא תימה שלא זכר שר כמה דיות נשתפכו בזה והראיה מכתובות נדחה קרו לה בספרי הפוסקים הנז"ל והרב אהל יעקב עמד בשמועתו גם בתשובה בספרו באר המים סי' קל"ה דבדרבנן אי עביד מהני עי"ש וכן נראה דעת הרב ישועות יעקב באהע"ז סי' א' סק"ז שכתב בגזרת רגמ"ה שלא לישא שתי נשים דמוכח מדברי הפוסקים דאם עבר וקדש חלו דקידושין והקשה דמבואר בתשו' הר"ן דחרגמ"ה הוא מדאוריתא ואם כן נימא כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וניחא ליה דבענייני קידושין לא אמרינן אי עביד לא מהני ומדתלה קושיתו במה שמבואר בתשובת הר"ן דחרגמ"ה דאוריתא משמע שסובר דבדרבנן אי עביד מהני:

ובשו"ת בית שלמה בחלק יו"ד סי' ו' כתב יש פוסקים דבאיסור דרבנן אי עביד מהני ועי' ברי"ף פרק משילין ובשה"ג שם ובתשו' הג' רע"א סי' קכ"ט וקע"ד והך דכתובות פ"א ע"ב שאני משום דאלמוה רבנן לשיעבודי כמ"ש בתשו' פמ"א ח"א סי' ל"ד ויש ראיה לזה מש"ס תמורה דקאמר דהא דפליגי בר"ק אי יוצאה בדיינים תליא בפלוגתא דאביי ורבא אי עביד מהני והא אבק ריבית א"י בדיינים לכ"ע ש"מ דבדרבנן לכ"ע א"ע מהני ובהגהה מבן המחבר כתב לכאורה מוכח איפכא מדברי הש"ס זבחים ע"ג אמר רבא השתא דאמור רבנן לא נקריב אי נקרב לא מרצי אבל המעיין ברש"י שם יש ליישב וראיית אדמו"ר נכונה וברורה ולכאורה הוא תמוה עצומה לשיטת הסוברים דאף בדרבנן אעל"מ. ומה נעמו דברי הברית אברהם בתשו' בחאה"ע סי' קכ"א אות י"ב דתירץ בזה דהיכא דאמרי רבנן בסתם אעל"מ אבל יש מקומות דאמרו דמהני הם אמרו והם אמרו ולק"מ לענ"ד הוא קרוב לאמת דכן מבואר בכ"מ פ"ב מה' סנהדרין הלכה י' ובלח"מ שם על מאי דקשה על הרמב"ם שפסק דמדאורייתא בחד סגי לדיני ממונות וכו' עי"ש והנה מה שכתב הגאון המחבר ראיה מתמורה באבק רבית וכו' כיונה דעתו לדעת הרב זכור לאברהם שהבאתי למעלה (בד"ה והרב מים) שהוכיח מסוגיא זו דבדרבנן אי עביד מהני ומה שמר בריה רצה להוכיח בהיפך ממאי דאמר רבא בזבחים השתא דאמור רבנן לא ליקריב וכו' כבר כתבתי בריש אות זו מה שדחה זה הרב זל"א ומה שהביא בשם הרב ברית אברהם אין ס' זה מצוי אצלי לראות אם הזכיר דברי התוס' דקידושין ד' ה"ן ד"ה אין לוקחין שכתבו דבכל דוכתא דבר שהוא מדרבנן בדיעבד מהני וכבר כתבתי למעלה (בד"ה ועוד קשה) על דברי הרב אדמת קודש שכתב כדברי הרב ברית אברהם עי"ש ומה שהביא מדברי מרן בפרק ב' מהלכות סנהדרין דין יו"ד דמבואר כדברי הרב ברית אברהם לי ההדיוט בהורמנותיה דמר נראה דאין מדבריו הכרח לזה דשם כתב לדעת הרמב"ם דאף דמן התורה לדיני ממונות סגי בדיין אחד מכל מקום מדרבנן צריך שלשה ואלמוה לתקנתייהו דשנים שדנו בדיעבד אין דיניהם דין וכן כתב בתשו' הרשב"א שהביא מרן שם וביארו מי הכריחו לרבינו לומר כן ואין כונתם לומר שכן הדין בכל מידי דרבנן דבדיעבד אי עביד לא מהני רק בתקנתא זו סובר (על פי ההכרחיות) דאלמוה דלא תיהני אפילו בדיעבד אבל בכל מילי דרבנן מסתמא אית לן למימר דאי עביד מהני ועיין בשו"ת תפארת יוסף בחלק א"ח סי' כ"א אות ג' ובהגהת כליל תפארת שם מה שכתבו על דברי הרב ברית אברהם שהזכיר מר בריה דרב בית שלמה הנ"ל:

וכתב הרב מלא הרועים במערכה זו באות י"ז דבאיסורין דרבנן יש לחלק דבאיסור שהוא איסור מצד עצמו כגון מכירה בשבת ויו"ט וכן הלואה בכי האי גוונא לא מהני וכמ"ש בשלטי הגבורים פרק משילין אבל איסור דרבנן שהוא משום גזרה אי עביד מהני עי"ש והרמב"ם בהלכות בכורות פרק ו' דין ב' כתב ואם עבר ועשה הרי זה מעשר וכתב מרן כסף משנה דהוא פשוט כיון שהוא משום תקלה היכא דעבר למה לא יהא קדוש ולפי דברי הרב הנ"ל מובן דאין להכריח מדבריו דפשיטא ליה באיסורין דרבנן דאי עביד מהני דיש לומר דשאני הא דהוא משום גזרה דתקלה אלא דמה שנראה מדבריו הנ"ל וכן ממה שכתב עוד באותיות הקודמות דתופס עיקר דבאיסורין דרבנן גם כן אי עביד לא מהני כשהוא איסור מצד עצמו כמכירה בשבת וכו' כבר כתבתי לעיל (בד"ה ואדרבא) דברי הרב אהל יעקב דפסקינן בכמה דוכתי דאם עובר והקנה בשבת מעשיו קיימין ועיין עוד בא"ח סי' תט"ו ואם עבר וערב בין השמשות ערובו עירוב וגם בעיקר דבריו דקחשיב למכירה בשבת ויו"ט איסור מחמת עצמו קשה לי הדל והרי מקח וממכר בשבת דאסור רק מדרבנן (להסוברים כן) הוא משום גזרה שמא יכתוב עיין במה שרשמתי לקמן במערכת השי"ן אות ז"ן דיש סוברים דאינו איסור דרבנן אלא איסור תורה חשיב אבל להסוברים שהוא מדרבנן הא ודאי היינו טעמא משום גזרה שמא יכתוב ומה בין זו לשאר איסורי דרבנן שהם משום גזרה:

וראיתי להרב אשל אברהם (בש"ע הקטנים) בסי' ת"ר על מה שכתב מרן בסעיף ג' אם חל יום ראשון של ר"ה בשבת אומרים שהחיינו בשופר ביום שני וכו' כתב וז"ל ביום שני הא דאין תוקעין בשבת היינו משום גזירה דרבה מעתה אם עבר ותקע ובירך זמן מי נימא דלא יברך שוב זמן בב' או דילמא הואיל ועבר אאיסור דבריהם אין במעשיו כלום וחוזר ומברך עיין תשו' פ"ה ח"ב סי' ד' העלה פלפול ארוך אי נימא במידי דרבנן אי עביד לא מהני ועיין לעיל סי' של"ט ובח"מ סי' ר"ח ובהגהות מרדכי דשבועות והביאו מור"ם בהג"ה ליו"ד סי' ר"ל ובתשו' מוהרשד"ם ליו"ד סי' קט"ו עד כי העלה המחבר הנ"ל דעכ"פ מידי ספקא לא נפיק וקי"ל ספק ברכות להקל והמעיין בדברי מהרי"ט דכתב הא דבדברי תורה לא מהני היינו אם אפשר לתקן הלאו בהא דלא מהני מעשיו משא"כ אי כבר נעשה המעשה והאיסור במקומו עומד וכן הדין נמי בלולב ופשוט הוא עכ"ל ולפי מה שהסביר הרב מלא הרועים דבאיסור דרבנן שהוא רק משום גזרה אי עביד מהני נראה פשוט דבאיסור תקיעה בשבת דאינו אלא משום גזרה אי עביד מהני אף אם לא נאמר כחילוקו של הרב מוהרימ"ט שהזכיר הרב אשל אברהם:

עתה השגתי ספרים חדשים מקרוב באו לידי ואציין דב"ק בס"ד את אשר ראיתי שדברו בכלל זה וזהו הגאון מהר"ם שיק בחלק א"ח סי' כ"ט (בד"ה וא"כ) כתב בפשיטות דבדרבנן אי עביד מהני וציין לעיין בתשו' מרן החת"ס בסי' ו' ומסתמא כוונתו לתשובתו שבחלק יו"ד סי' ו' הנ"ל אלא שנראה דמחלפא שיטתיה בזה דממה שכתב בחלק יו"ד סי' ש"א נראה שסובר שגם בדרבנן אי עביד לא מהני והוא שנשאל שם במעשה שנעשה שלא במקום תורה שעשו בשבת פדיון בכור שחל יום ל"א בשבת ויש מי שהורה שצריך לפדותו שנית והשיב שאין צריך לפדותו דבדיעבד הבן פדוי כמ"ש בא"ח סי' של"ט סעיף ד' בכמה דברים שאסורים משום שבות ובתוכם פדיון הבן דכולן שעשו בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין מה שעשו עשוי ושוב כתב ומאי דקשה על זה מהא דקי"ל כרבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כבר האריכו המפורשים בזה ונהי דהטעם שכ' המהרי"ט בסי' ס"ט והובא בשעה"מ בפ"ג מגירושין דין י"ט באריכות דדווקא אם עי"ז שנאמר לא מהני הוקל האיסור אז אמרינן לא מהני אינו מעלה ארוכה לנידון שלנו דהרי כאן אם נימא לא מהני הוקל האיסור ובזה באמת ישבתי קושית הש"ג בפ' משילין על הרי"ף בביצה שם על מתניתן דאלו אסורין משום שבות שהביא הירושלמי דמה שעשו עשוי קאמר הרי"ף דמכאן ילפינן מקח הנעשה באיסור מועיל וה"ק הא הוי מצי להוכיח כן מפ' מרובה ד' ע' ע"ב ממכר בשבת דאמר זרוק גניבותיך לחצרי דמוכח אעפ"י שחילל שבת דמועיל המקח ולהנ"ל יש לחלק מהתם אין ראי' אלא היכא דהאיסור נשאר בכל אנפין משא"כ בנידון הרי"ף דאם לא מהני הוקל האיסור אין ראי' מהתם ודלמא כתי' מהרי"ט הנ"ל ולכך הביא מירושלמי הנ"ל דמוכח דאפילו אם הוקל האיסור אמרינן דמהני והטעם באמת עיין בסמ"ע וש"ך וטו"ז בחו"מ סי' ר"ח ובשעה"מ פ"ג מגירושין דין י"ט הנ"ל שכ' כמה סברות וטעמים מספיקים בזה ועכ"פ זה ברור דבכה"ג מהני עכ"ל ולפי שיטתו שבחלק א"ח הנ"ל דבדרבנן אי עביד מהני היה לו ליישב קושיתו בפשיטות ולומר גם כן שזהו טעמו של הרי"ף דכיון דאיסור זה הוא משום שבות בדרבנן אי עביד מהני וכמו שכן תירץ באמת רבינו עקיבא כמו שכתבתי לקמן באות ט"ן (בד"ה ורבינו) בשמו עי"ש:

וכתב הרב פרי מגדים באשל אברהם סי' ע"א אות ה' דמשמעות הפוסקים דהלכה כרבא ואף בדרבנן (כ"ש אי מלא תסור כמ"ש הר"מ בשרש ה"א) אלא בדרבנן בעינן שיהא האיסור מעצמו מה שאין כן בדבר תורה אף בדה האיסור עיין סמ"ע ח"מ סי' ר"ח אות ג' עכ"ל (בחילוק זה דבדה מלבו עיין לקמן אות ז"ן) ועיין בשו"ת דברי מלכיאל לידידי הגאון אבד"ק לאמזא בסי' כ"ב אות כ"א בעניינים אלו ובס' לב שומע לידידי הרה"ג אבד"ק טראבלוס במערכה זו אות י"ז כתב דהרב ידי אליהו בדף ק"ד הרבה בראיות דבדרבנן אי עביד מהני ומיישב הרב יצ"ו ההיא דכ"מ ד' ט' אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת והעיר על הרב מוהרצה"ח שלא זכר דברי השער אפרים שהביא בידי אליהו שם בענין זה ובספר דלתי תשובה לידידי הגאון אבד"ק פיקעלין יצ"ו בסי' י"א אות ב' בד' י"ג ע"ב כתב וז"ל ועיין בס' ברית אברהם באהע"ז סי' קכ"א ס"ק י"ב הקשה בהא דקידושין ד' נ"ב במקדש בפירות שביעית קידושין תופסין אף דעבד איסורא ועיין בתוס' שם ד"ה המקדש ומכר פירות שביעית בדיעבד המקח קיים אע"ג דעבר אאיסור דלאכלה ולא לסחורה והנה לפי מ"ש בערוך ערך אבק דעיקר איסור סחורה בפירות שביעית אינו אלא מדרבנן בודאי לא קשיא מידי ואף להפוסקים דהוא דאוריתא וכו' ע"כ לעניננו הנה נקיט בפשיטות דבדרבנן אי עביד מהני ונראין הדברים שאלו הן דברי הרב המחבר יצ"ו לתרץ קושית הרב ברית אברהם ולפי מה שכתבתי למעלה (בד"ה ובשו"ת בית שלמה) בשם הרב המגיה לס' בית שלמה דהרב ברית אברהם סובר דמסתמא בדרבנן אי עביד לא מהני והיכא דאמור בהדיא דמהני הם אמרו והם אמרו צריך לומר דהרב ברית אברהם קשיא ליה לדעת הסוברים דהאיסור סחורה בפירות שביעית מן התורה או אולי לא נחית אדעתיה כלל דאיסור זה מדרבנן ומשמע ליה בפשיטות דהוא מן התורה ומשום הכי קשיא ליה:

ובספר המקנה ח"ב (הנדפס בשנת תר"מ להגאון זוסמאן אליעזר אבד"ק חאללנש) ריש כלל כ"ד שקיל וטרי בכלל זה אם בדרבנן אי עביד מהני והביא מה שכתב רעק"א בתשו' סי' קכ"ט דיש לומר דרבא לא אמר אלא כל מלתא דאמר רחמנא ומהא דכתובות ד' פ"א כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי זבין לא הוי זבינא אין ראיה דגם בדרבנן אי עביד לא מהני דכבר כתב הפ"מ ח"א סי' ל"ד דהתם הוא הפקעת זכות דאחרינא וכיון דחשו חז"ל שלא להפקיע זכותו גם בדיעבד לא מהני וכתב וחידוש הוא שלא ראו האחרונים דברי הט"ז בסי' תקכ"ד שכתב ושם בכתובות עבדו רבנן תקנתא דלא ליזבין הנכסים בשביל טובת האשה ואם תאמר שאם מכר מועיל מה אהני תקנתם ודאי כל אחד ימכור שהרי אין עליו עבירה אלא שחכמים נתנו יפוי כח לאשה בנכסים אלו מה שאין כן בדבר שהוא עבירה ודאי מועיל תקנת חכמים שכל אדם יזהר מעשות איסור דרבנן אלא דאם עבר אחד קולר העבירה תלוי בראשו ומעשיו קיימין עכ"ד הט"ז והיא הערה נכונה שנעלם מכל הרבנים הנז"ל דברי הרב ט"ז:

עוד ראיתי שם (בס' המקנה ח"ב הנ"ל) דבר נחמד על מה שכתב הרב שלטי הגבורים בסוף פרק משילין דמדאמר רבא הלואת יום טוב ניתנה ליתבע מוכח דבדרבנן אי עביד מהני והרב ש"ך בח"מ סי' ר"ח דחה דבריו דאדרבא אי אמרינן דלא מהני הוי כאילו לא הלוה ובגזלה בא לידו וצריך להחזיר והרב חתם סופר ביו"ד סי' ו' כתב שלא עיין הש"ך בחה"ר בשבת דהוי מתנה בידו ולא גזל ועל זה הביא בס' המקנה בשם הרב מרדכי לעוו כשנדייק לשון השה"ג שכתב דהלואת יו"ט ניתנה ליתבע לאחר זמן כונתו כי סתם הלואה שלשים יום ואי לא מהני היה צריך להחזיר לו תיכף ולא אחר זמן ההלואה ודפח"ח:

ובספר מנחת חינוך (לגאון נפלא אבד"ק טרניפאל) בסוף ספר ויקרא במצוה שס"א (בדף קמ"ו ע"ד) נקיט בפשיטות דגם בדרבנן אי עביד לא מהני וז"ל שם והנה קשה בכל מקום שאמרו לא תנשא ואם נשאת לא תצא הא אמרינן בפרק אעפ"י כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי עבר וזבין לא הוי זביני דקי"ל דאי עביד לא מהני אף בדרבנן אם כן היה ראוי לומר בכל מקום שאמרו לא תנשא אם נשאת תצא וניחא ליה ליישב על פי מה שחידש הרב פמ"א דבדבר הנעשה בשני אדם והמעשה ההוא אינו אסור כי אם לאחד לא אמרינן אי עביד לא מהני כיון שחברו אינו מוזהר בזה לא נוכל להפקיע המעשה ממנו שלא קנסה התורה אלא להעובר אמימרא דרחמנא וכל מקום שאמרו לא תנשא האיסור הוא רק עליה ולא על הנושא אותה ולכן אם נשאת לא תצא אלו תורף דב"ק. ותמיה לי על גאון כביר שכותב כן בפשיטות ולא זכר שר ששלמים וכן רבים סוברים דבדרבנן מהני ושאין הכרח מסוגיא דכתובות הנ"ל דהתם שאני דחשו חז"ל ואמרו שלא להפקיע זכותא דאחריני ולכן גם בדיעבד לא מהני ואם כונתו להקשות על כל פנים להסוברים דגם בדרבנן אי עביד לא מהני וסומכים על משמעות הסוגיא דכתובות הנ"ל מכל מקום תימה בעיני דכי נמי נימא בדרבנן לא מהני היינו בסתם שלא גילו דעתם בפירוש דאי עביד מהני אבל אם אמרו בפירוש דמהני הא ודאי הם אמרו והם אמרו והכא הרי אמרו בפירוש ואם נשאת לא תצא ובזה לכ"ע שפיר אמרינן אי עביד מהני:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף