שדי חמד/כללים/ט/לד
|
< הקודם · הבא > |
כלל לד טומאה ברשות היחיד דספקו טמא אם הוא מתורת ודאי או מחמת ספק ונפקא מינה לקרבן ועונשים שקיל וטרי בזה מרן מוהריט"א בספר הלכות יום טוב בפרק ה' סוף סי' מ"ג ד' ס"ט ע"ד (מדפוס ווארשא) ודף ע' ע"א ומסיק דהוא טמא מתורת ודאי עי"ש באורך ועיין בזה להרב החסיד בספרו כפי אהרן בחלק יו"ד סי' ה' דף ל"ה ע"ג ואילך ובשו"ת הרב רמ"ץ אורח חיים סוף סי' י"א כתב בפשיטות דספק טומאה ברשות היחיד מדין תורה כודאי הוא:
וכתב בס' אזן אהרן בקונטרס ארעא סמיכתא אות ו' דהרב מוהר"ם בן חביב בקונטרס שבסוף ספר כפות תמרים דף ל"ה סוף ע"ב כתב לדעת הרמב"ם דהא דגמרינן מסוטה היינו דוקא ספק טומאה דאיכא רגלים לדבר אבל בספק רחוק וכל שכן בספיקי טובא ליכא טומאה מדאורייתא אלא רבנן הוא דגזרו בכל הספקות שהן מדרבנן וכתב על דבריו דלפום ריהטא דבריו הם היפך המתבאר מסוגיא דריש נדה דאמרינן מאן תנא חבית ר' שמעון וכו' ופירשו רש"י ותוספות דלא גמרינן מסוטה אלא בדאיכא רגלים לדבר ומשמע דלרבנן דקיימא לן כותייהו לא שאני להו ואף בדליכא רגלים לדבר טומאה מדאורייתא ועיין דברי אמת בקונטרס תשיעי סוף סי' א':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |