שדי חמד/כללים/ט/כ
|
< הקודם · הבא > |
כלל כ טומאה דחויה היא בצבור או הותרה הוא מחלוקת עיין במסכת יומא (דף ו' [ב'][1]) ועיין להגאון פני יהושע בחידושיו לשבת והבאתי דבריו בספרי מכתב לחזקיאו (דף כ"ח ע"א) שכתב דקיימא לן דהותרה היא בצבור. וכתבתי על דבריו דאינו פשוט לומר כן והרמב"ם פסק כמאן דאמר דחויה עי"ש. ועיין להרב באר המים (דף ח' ע"א) בשם הרשב"א והר"ן והרדב"ז דשבת דחויה היא אצל חולה. וכתב מרן כסף משנה בהלכות שבת (פרק ב') דתלי הא בהא עי"ש. ומדברי תוספות תענית (י"ז ע"ב ד"ה בעינן) אין להכריח דסברי דנקטינן כמאן דאמר הותרה, דיש לומר דכונתם לומר דאותה ברייתא הכי סברה. ועיין למרן החבי"ף בספר ברכת מועדיך לחיים (דף ט"ז ע"א) והגאון חתם סופר (יו"ד סי' רל"ו) כתב בפשיטות דטומאה הותרה. ולקוצר ועניות דעתי צ"ע.
עתה נדפס ספר עין יצחק להגאון סב"ק מוהרי"ץ[2] אלחנן יצ"ו, וראיתי שם בחלק אורח חיים (סי' ט"ו) פלפול עצום בדין זה עי"ש כמה חילוקים וחידושי דינים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |