שדי חמד/כללים/ח/צח
|
< הקודם · הבא > |
כלל צח חמש מקראות שאין להם הכרע מרן חיד"א בס' יעיר אזן אות א' הביא דברי הריטב"א בחידושיו ליומא לדף ב"ן דהשתא דאיכא פיסוק טעמים נתברר הספק ושכן כתב הרב יבין שמועה בשם הרא"ש בתוספותיו וכן כתב בשמם הרב יד מלאכי באות ער"ת וחידוש הוא שלא זכרו דברי הרב מוהרש"א שם ביומא בשם ס' פענח רזא דמה שאמרו שאין להם הכרע הוא משום ששכחו פיסוק הטעמים ומשמע דלדידן יש הכרע ולפי מה שפירש בדעת התוס' יש לומר דאף לדידן אין הכרע ועיין להרב שערי אפרים בפתחי שערים שער ג' אות ט"ו מה שכתב בענין זה לענין קריאת הפסוקים שאין להם הכרע והאריך בענין זה בהגהה להקדמת פירוש מוהרז"ו על המדרש רבא במדה י"א ע"ש ודע דבמה שהעיר מרן חיד"א על דברי מרן הב"י בתשובות אבקת רוכל שלא זכר דברי הריב"ש (בסי' רפ"ד) כיעי"ש יש קצת חיסור לשון בהעתקתו דברי מרן באב"ר הנ"ל כמו שכתבתי במערכת האל"ף אות רצ"ט (בשדי חמד ח"א בחלק הכללים), עי"ש והמסתכל בגוף דברי מרן חיד"א עיניו תחזינה שמה שכתב בשם הריטב"א ליומא דף ב"ן לא ראה החידושי הריטב"א הנ"ל שנדפסו עם הגהות הרב מוהר"ח מודעי שכתב שם שגם רבינו פרץ בהגהות על הסמ"ק סי' קמ"ג סובר כהריטב"א והביא שם מאי דאמרינן בחגיגה דף ו' ע"ב בעי ר"ח האי קרא היכי כתיב וישלח את נערי בני ישראל וכו' ודברי רש"י ותוס' וח"ה שם עי"ש ומקרוב השגתי ס' יאיר נתיב (להרב גנת ורדים שנדפס מחדש עם הגהות דברי מרדכי) וראיתי בפתיחה לדברי מרדכי בד' ד' סוף ע"ג שכתב שהתוספות רי"ד נמי סברי כהריטב"א הנ"ל והוא ממ"ש בתוס' רי"ד למגילה ד' ג' וז"ל ויבינו במקרא אלו הטעמים קשה לי כיון דאנשי כנסת הגדולה סדרו הטעמים למה נסתפקו רבותינו במקראות התלוים כגון שאת וקם מחר משוקדים וכו' והיה להם להוכיח על ידי הטעמים עכ"ל ולא תירץ כלום מוכח שסובר כסברת הריטב"א והביא דברי מרן באבקת רוכל הנ"ל ותמה עליו ועל הרב השואל שנעלם מהם דברי הריטב"א ודברי הרא"ש בתוספותיו שהביא הרב יבין שמועה ודברי התוס' רי"ד הנ"ל עי"ש ולדידי אין זה מן התימה מדברי הרא"ש ותוס' רי"ד דאפשר דלא ראה מרן חידושיהם כלל ורק מחידושי הריטב"א הוא שיש לתמוה דמייתו להו כמה זימני והיינו טעמיה דמרן חיד"א ביעיר אזן הנ"ל שלא העיר עליו אלא מדברי הריטב"א (אף שכבר ראה שם מה שכתב ביבין שמועה בשם הרא"ש בתוספותיו כיעי"ש) ומה שכתב שהתוספות רי"ד סוברים כהריטב"א לי הדל אין נראה כן דזה לשון הריטב"א חמש מקראות אין להם הכרע נראה פירושו שאין להם הכרע מלשון התיבות כל היכא דליכא פסוקא דקראי או הפסק טעמים דאילו השתא דאיכא פסיקא דקראי והפסק טעמים נתברר ספקו עכ"ל ומתבאר שמפרש שכונת הש"ס באמרם שאין להם הכרע היינו שלא היה להם הכרע קודם שנתקנו פיסוקי טעמים ואילו מדברי התוס' רי"ד (שהעתיק הרב את דב"ק כנז"ל כי אין אצלי חידושי תוס' רי"ד למגילה) הנ"ל מתבאר יפה דמשמע ליה דמה שאמרו בש"ס שאין להם הכרע היינו שגם לחכמי הש"ס לא היה הכרע ומפני זה הוקשה לו למה לא הכריעו מפיסוק טעמים שתקן עזרא ומתבאר דהריטב"א ותוס' רי"ד מר אמר חדא ומר אמר חדא ופליגי:
וראיתי בס' חדש כלילת המנורה לידידי הגאבד"ק דובנא יצ"ו בריש מערכה זו שהביא תמיהת מרן חיד"א על מרן הב"י באבקת רוכל הנ"ל שדבריו הם היפך דברי הריטב"א והרא"ש וכו' וכתב על זה דקושיא מעיקרא ליתא דרבינו הב"י תירץ קושית השואל על חכמי הש"ס דכל רז לא אניס להו וגם הם ידעו היטב פיסוק טעמים דעזרא ואף על פי כן לא הכריעו מכח זה ועל כן תירץ שפיר כיון דאיכא פלוגתא בהא לכן גם הם לא הכריעו הלכה כמאן אי כמערבאי אי כמדינחאי וכיוצא אכן הרא"ש והריטב"א לא מיירו על חכמי הש"ס רק לדידן איך יקראו בתורה בשבת ויו"ט ושני וחמישי או בקריאת שמו"ת וכיוצא בזה כתבו דנוכל להכריע לקרות בתורה כפי פיסוק טעמים וכמו שאנו מכריעים בכמה דינים בפתוחות וסתומות וכהנה כבן אשר וכהרמב"ם בהס"ת אף שיש מקומות שפוסקים כבן נפתלי מכל מקום אנו נגררים אחר בן אשר מכח פסק הרמב"ם אבל לא מכח בעלי הש"ס הכי נמי בחמש מקראות נוכל להכריע מכח המסרה זו שבידינו בפיסוק טעמים ואפשר שבמקומות אחרים יש לנהוג על פי מסרה שלהם בפיסוק טעמים כדעת בן נפתלי וכיוצא אבל אם בעלי הש"ס היו מכריעים לא היה שום מחלוקת בדבר ואם כן דברי הריטב"א והרא"ש אחדים עם דברי מרן הב"י כמובן עכ"ל נראה שהרב יצ"ו לא ראה בגוף דברי הריטב"א והרא"ש רק מה שכתב מרן חיד"א בשמו (בזה הלשון דהריטב"א כתב בהא דחמש מקראות דהשתא דאיכא פיסוק טעמים נתברר הספק) והבין שכונת הריטב"א לומר דאף דחכמי הש"ס לא הכריעו אנן בדידן אית לן לאכרועי מכח מסורת הפסיקת טעמים. אמנם מרן חיד"א עינו ראה בדברי הריטב"א בגופן שלהן דמתבאר שמפרש קן בכונת דברי הש"ס דמה שאמרו שאין להם הכרע היינו אם לא היה פיסוק טעמים ומה שכתב דאילו השתא וכו' לא על זמן הזה לבד הוא אומר אלא גם על זמן הש"ס קאמר שכבר היה להם מבורר דבר זה מכח פיסוק הטעמים וכן הוא לשון הרא"ש שהביא דבריו הרב יבין שמועה כלל תע"ג (והזכירו ביעיר אזן שם) וז"ל כתב הרא"ש ביומא גבי מקראות אין להם הכרע וז"ל פירוש מתוך הכתב אין להם הכרע אבל מכי אתא עזרא ואפסקינהו יש להם הכרע עכ"ל והרי בדברי הרא"ש לא הוזכר דאילו השתא וכו' (כבדברי הריטב"א) וכונתו ודאי לומר דגם לחכמי הש"ס נתברר דהא קאמר דמכי אתא עזרא יש להם הכרע וזו היא גם כונת הריטב"א ואהכי קשיא ליה שפיר על מרן הב"י מדברי הריטב"א והרא"ש דשניהם לדבר אחד כיוונו דגם בזמן הש"ס כבר נתברר ספק זה שלא כדברי מרן הב"י וברור בעיני שאילו הרב יצ"ו אף הוא ראה גוף דברי הריטב"א לא היה כותב כן וגם תירוצו אינו נח לי במחכתה"ר דאם חכמי הש"ס לא יכלו להכריע מפני הספקות בחלוקי דעות שבין בן אשר לבין בן נפתלי מי שם פה ומה כח בית דין יפה להכריע מה שרבותינו בעלי הש"ם לא ידעו פשר דבר ואשר עשה את דמו למה שאנו מכריעים על פי פסק הרמב"ם אין הדמיון עולה יפה לדעתי הקצרה ואין להאריך אחרי שבדברי הרא"ש מפורש שלא היתה כונתו על הזמן הזה וכך היא כונת הריטב"א כמו שכתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |