שדי חמד/כללים/ח/לו
|
< הקודם · הבא > |
כלל לו חילופי גירסאות דינן כספק ובדאוריתא אזלינן לחומרא ובדרבנן אזלינן לקולא כן כתב הרב פתח הדביר בח"א סי' ג' ד' כ' ע"ג על דברי מרן הב"י באהע"ז סי' מ"ה בדין סבלונות אי חוששין לקידושין דנחלקו הראשונים ומחלוקותם תלוי בחילוף גירסאות וכתב מרן דנקיטינן כחומרא דתרווייהו ושכן כתב רש"ל בים של שלמה פרק כל הבשר סי' ד"ן בדין דם הלב בחילוק שבין דם עצמו לדם הכנוס בו וכן ייחס מרן הב"י ביו"ד סי' ע"ג (בדין הכבד) בדעת הרשב"א שחשש לחומרת גירסא אחרת אף שדחה אותה ושכן כתב הרב בית שמואל בסי' קמ"א סק"ו בדין גט קטנה בדעת מרן דבגט כתב סברת המחמיר (לפי שהוא דאוריתא) ובמיאון דרבנן בסי' קנ"ה לא כתב סברת המחמיר ועי"ש בד' ח"י ע"ב על מה שכתוב בב"י סי' ל"ג בדין נפסקו התפירות דהטור כתב בשם הרמב"ם דפסל בחדשות ומכשיר בישנות ובדברי הרמב"ם הגירסא בהיפך וכתוב שם בחצאי לבנה ונראה לי דטוב להחמיר בשניהם והכריח שאינם דברי מרן בבדק הבית דהא לא הביאם הרב כנה"ג כדרכו והרמ"א כתבו בלשון ונראה לי דיש להחמיר בשניהם ולא משום בית יוסף דשמעת מינה דאוריתא דיליה היא שסובר הרמ"א דגם בספק הנולד מחמת חילוף גירסאות יש להחמיר אך הוקשה לו דלפי האמת קשה למה לא יכתוב כן מרן דכיון דהוא ספק מחמת חילוף הגירסאות צריך להחמיר בדין ספיקא דאוריתא ונדחק ליישב הנך רואה שזה כלל גדול שדבר התלוי בחילופי הגרסאות דינו כספק ואם בדאוריתא לחומרא אזלינן:
ולא תעזוב נפשי לשאול שנראה מדברי הרב פתח הדביר דהני תרי מילי שבב"י ושבהרמ"א הם דברים אחדים ולי הדל לא ראי זה כראי זה דמשמעות לשון שבב"י (ונ"ל דטוב להחמיר בשניהם) הוא דאינו מצד הדין אלא חומרא בעלמא ולשון הרמ"א ונ"ל דיש להחמיר בשניהם משמע ודאי דמן הדין קאמר שיש להחמיר (עיין מה שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' י"ו אות ה') וכמו שכן הבין באמת הרב פתח הדביר בדעת הרמ"א שסובר שספק מחמת חילוף גירסאות הרי הוא כשאר ספק דאוריתא דעלמא ונמצא שאין דברי שניהם מכוונים וגם על הרמ"א יש להעיר דבההיא דסי' ל"ג הנ"ל מוכח ודאי שדעתו להחמיר מן הדין בספק שמחמת חילוף גירסאות כמו בשאר ספק ואילו ביו"ד סי' ש"ע סעיף ב' שכתב מרן אסור ליכנס בבית שיש שם גוסס כתב הרמ"א ויש מתירין וטוב להחמיר והמעיין בדברי מרן הב"י ישר יחזה שזה תלוי בחילוף גירסאות דיש גורסין ר' יוחנן וריש לקיש (והלכה כרי"ו) ויש גורסין אביי ורבא (והלכא כרב"א) עי"ש וממה שכתב דטוב להחמיר נראה דמעיקר הדין אין צריך להחמיר והוא היפך ממה שנראה מדבריו שבא"ח סי' ל"ג הנ"ל ובאמת הרב בית חדש שם חלק על הרמ"א וכתב וז"ל ולענין הלכה נקיטינן כדברי המחמירין וכן פסק בש"ע דלא כמשמעות הגהות ש"ע דנוטה לדברי המקילין אלא שכתב דטוב להחמיר דליתא דכל דתלוי פסק דידיה בגירסאות אין מקום לפסוק לקולא עכ"ל וכל רבני האחרונים שם הביאו מה שכתב הרב בית חדש דמדינא יש להחמיר שמעת מינה דנקטי להחמיר בספק שמחמת חילופי גירסאות (ועל מה שנראה מדברי הרב פתח הדביר דהרמ"א ראה את ס' בדק הבית עיון במה שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' י"ד אות ט'):
שוב ראיתי דהרמ"א בדרכי משה בסי' ל"ג הנ"ל כתב ונראה לי דטוב להחמיר בשניהם ולפי זה נראה דהרמ"א משתמש בלשון טוב להחמיר גם בדבר שמן הדין יש להחמיר שהרי במפה כתבו בלשון דיש להחמיר ואם כן גם בההיא דיו"ד סי' ש"ע אפשר לפרש שכונתו שמן הדין יש להחמיר וכדעת הרב בית חדש ורבני האחרונים ואין נסתר מחמתו דהכא והכא סבירא ליה דספק שמחמת חילוף גירסאות שוה לשאר ספקות דאזלינן בהו לחומרא וכן מתבאר מדברי מרן בתשובותיו בסי' ה' מדיני יבום הביא דבריו הרב יד מלאכי בכללי שאר הפוסקים אות כ"ג (בדין שני פוסקים השוים בדין אחד אך משני טעמים שמצטרפים אף שאינם שוים בטעם הדין) שכתב דהיינו דוקא כשחולקין בסברא אבל היכא שאין הדין יוצא מביניהם אלא כפי גירסתם שנמצאו אז בפניהם וגרסא שלפני זה לא נמצאת לפני זה אם כן הוי ספק בגירסא וספק דאוריתא לחומרא עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דספק מחמת חילוף גירסא חשיב ספקא דאוריתא:
וכיוצא לזה ראיתי למרן מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד בחלק יו"ד סי' מ"ח (בד"ה ורבינו הרמב"ם) בדין בהמת ארנונא שפסק מרן בסי' ש"ך עדר שהמלך נוטל ממנו מעשר פטור והקשה הרב דבדברי הרי"ף והרא"ש מבואר דאף אי מצי מסלק ליה בזוזי פטור ואם כן למה סתם ולא כתב מפורש דאף אי מצי מסלק בזוזי פטור כדרך המלך בכל מקום לפסוק כשנים מהעמודי הוראה ומה גם דנראה שגם הרמב"ם סובר כן ומה שהשמיט כל דין דבהמת ארנונא אפשר שסמך על מה שפסק בפרק ד' דין ד' המקבל צאן וכו' אף על פי שברשות ישראל הם והרי הם כקניינו הואיל ואם לא ימצא העכומ"ז אצלו ממון יגבה מן הבהמה וכו' נעשה וכו' והוי יד עכומ"ז באמצע דמשם נלמוד לבהמת ארנונא וכו' ואתי בכל שכן וכו' ואם כן היה לו למרן לפרש שגם אי מצי מסלק ליה בזוזי דינא הוא דפטור וכתב ליישב וז"ל ונראה דמאחר שלפי מ"ש התוספות ליכא שום לישנא בגמרא דפוטר היכא דמצי לסלוקי בזוזי הילכך אע"ג דבעלמא אורח לצדיק למיפסק כתרי מנייהו רבנן דקיימי בחדא שיטתא הכא מיהא להיות דבר התלוי בגירסא הילכך בהא ספוקי מספקא ליה אי נקיטינן כוותייהו דמאן לימא לן שהגירסא שנזדמנה לפניהם עיקר והם ז"ל שפיר פסקו לפי הנוסחא שלהם ומיהו אפשר שגירסת הספרים דמייתו התוס' עיקר ולדידן מיהא מידי ספיקא דדינא לא נפיק עכ"ל ומסתייעא מילתא דמר מדברי מרן בתשובה הנז"ל:
ודברי מרן מוהרד"ף הללו נעלמו משני גדולים בדורנו הרבנים פתח הדביר וחינא וחסדא שעל מה שהקשו על מרן הב"י בסי' ל"ג הנ"ל למה לא חשש לחומרת שתי הגרסאות כתבו ליישב דכיון דהתם דעת הרי"ף להכשיר בחדשות וכן דעת הרמב"ם והם שני עמודי ההוראה שעליהם סומך מרן לפסק הלכה משום הכי נקיט כוותייהו שלא בגירסת הרא"ש (הרב חנא וחסדא בדבריו שהביא בשמו הרב פתח הדביר עשה תירוץ זה סניף לתירוץ אחר שתירץ בזה אלא שהרב פתח הדביר הרבה להשיב על תירוצו הראשון ולא נחה דעתו כי אם בזאת לומר שעיקר תירוצו הוא מה שדעת הרי"ף והרמב"ם להכשיר בחדשות ועיין בחנא וחסדא ח"א ד' י"ד ע"ב ד"ה האמת) ולדברי הרב מוהרד"ף הנז"ל אין זה מן הישוב ונלמד בקל וחומר מנדונו למאי דאיירו בה הרבנים הנ"ל שהרי בההיא דרב מוהרד"ף גם דעת הרמב"ם אפשר להסכימה לדעת הרי"ף והרא"ש ובכל זאת תפס להחמיר כפי גרסת התוס' ואם כן כל שכן בההיא דתפלין שהרא"ש שהוא אחד מהעמודים גורס שלא כגירסת הרי"ף והרמב"ם ומה גם דרבינו הטור כתב גם בשם הרמב"ם כדעת הרא"ש לא היה לו לתפוס להקל:
ומצאתי סעד לסברת מרן מוהרד"ף דיש לחלק בין שאר דינים לדבר התלוי בחילופי גירסאות מדברי הגאון מוהרש"ל בים של שלמה פרק אלו טריפות סי' צ"ט שכתב גבי שמוטת גף בעוף דפליגי רב ושמואל ויש חילוף גרסאות דיש גורסין ושמואל אמר תבדק וכן אמר ר"י תבדק ומפני זה פסקו הרי"ף והרא"ש כשמואל ויש נוסחאות דלא גרסי וכן אמר ר"י והוי פלוגתא דרב ושמואל והלכתא כרב באיסורי וכן כתבו הרשב"א והר"ן שיש נוסחאות דלא גרסי וכן אמר ר"י וסיים בים ש"ש על זה וז"ל ואף שכתב שיש לסמוך על דברי רי"ף והרמב"ם איני יודע למה כי דבר התלוי בחלוף הגרסאות ואין הכרע מן התלמוד למה לנו להקל וכן דעת האחרונים וכו' עי"ש ולפי הנראה לדברים אל נתכוון הגאון כתב סופר בחלק א"ח סי' ל"ב (בד"ה קראתי) שכתב וז"ל הגם דכייל לן היי"ש פא"ט גבי שמוטת דק דדבר דתלוי בגירסאות אין לנו למיזל בתר גדול בחכמה עכ"ל הרי דרש"ל מחלק בונושאים דאף דבודאי גם הוא מודה דכדאי הם הרי"ף והרמב"ם לסמוך עליהם ובפרט בדבר אשר גם אש"ר נלוה עמם הוא הרא"ש שפוסק כשמואל בכל זאת לפי שהדבר תלוי בחילופי גרסאות יש לנו לומר שהם יפה פסקו ודנו לפי גרסתם אבל לגבי דידן מידי ספיקא לא נפיק ואזלינן לחומרא ולא סמכינן על דברי הגדולים בכיוצא לזה כמו כן יש לומר דאף דבעלמא נקיט מרן כתרי מגו תלתא אשר ביתו נשען עליהם היינו דוקא בשאר דינים אבל לא בדבר התלוי בחילופי גרסאות וכדברי מרן מוהרד"ף:
וכתב הרב פתח הדביר בד' כ' ע"ד דלדברי הרב בית חדש בדין גילוי בבית הכסא (שפסק מרן בסי' ג' ס"ד לא יגלה מאחריו אלא טפח ולפניו טפחיים) שיש בזה חילופי נוסחאות ופסק להחמיר כחומרת שתי הגרסאות צריך לומר שסובר שאף שדין צניעות בבהכ"ס אינו אלא מדרבנן ובדרבנן הלך אחר המיקל והיה ראוי לפסוק בקולא שבשתי הגרסאות מכל מקום כיון שאם נתפוס כקולי שתי גרסאות (מגלה טפחיים לפניו ולאחריו) מעיקרא כל עיקר מילתא דצניעות משום הכי אזלינן לחומרא אף בדרבנן והביא שכן כתב הרב ב"ח בסי' תרע"ב בדין עד שתכלה רגל מן השוק דאיתמרו בש"ס תרי לישני ופסק כחומרא שבשניהם עי"ש והרב חינא וחסדא בח"א ד' י"ד ע"ד פקפק מאד על מה שהביא מדברי הרב ב"ח דסי' תרע"ב וכתב דהיה לו להביא דברי הרב ב"ח בסי' תק"ד באות א' בדין אם פלפלין נידוכין כדרכן שמתבאר שסובר דבתרי לישני אף בדרבנן אזלינן לחומרא וכו' עי"ש והגאון חתם סופר בחלק הששי בסי' ס' נשאל לחוות דעתו ע"ד ס"ת שנקרע בתוך ארבע שיטות ואחר שנשא ונתן בזה כתב במסקנתו והשתא לדינא אף שהר"ש משאנץ מתיר ביותר משלש מכל מקום כיון שהתוס' אסרו בהדיא ופלוגתתם תליא בגרסאות הנ"ל. וידוע מדרך הפוסקים דכל פלוגתא דתליא בספקות הגרסאות אזלינן לחומרא וכו' על כן להלכה ולמעשה אין לזוז מפסק הרמ"א לאסור קרע הבא מיותר משלש עכ"ל ולפי הנראה איסור התפירה אינה אלא מדרבנן משום נוי אם כן שמעינן מדבריו דגם בחילופי גרסאות בדרבנן נקטי הפוסקים להחמיר אך צריך להתיישב בזה בהא דדרשינן מזה אלי ואנוהו התנאה לפניו אם היא דרשה גמורה מדאוריתא וכבר כתבתי לעיל במערכת הזיי"ן מזה ונדפס עתה בשדי חמד ח"א בחלק דברי חכמים סי' ה' עי"ש ובקונטריס פאת השדי לשם:
שוב ראיתי דמדברי הרב בחת"ס אהע"ז ח"ב סוף סי' ז' מתבאר דגם בדרבנן אזלינן לחומרא ששם (בד"ה עוד כ' המערער) הביא מה שאחד מערער על הגט שהבעל ואביו טוענים שיביאו עדים שנשתנה שם המגרש בחליו ויקרא אברהם ואם כן היה לו לכתוב אברהם שרגא המכונה פאייבש והרב המסדר השיב כיון דפלוגתת רמב"ם והרא"ש רק בחילופי גרסאות במשנה וכך היו נקיי הדעת אם כן אפשר לכתחלה כשר ולזה כתב לו הגאון חת"ם וז"ל ומה שכתב כיון דלא פליגי רק בגירסא תמוהים דבריו בל יודע ספר יודע ההיפוך כל פלוגתא שאינו מסברא אלא בנוסחת הספרים אין להקל וכו' עכ"ל והרי נדונו היה לפי דברי המערער כתב שם הטפל והשמיט שם השינוי מחמת חולי והוא ענין דרבנן ואמר מר דבפלוגתא דתליא בחילוף גירסאות אזלינן לחומרא:
והיה נראה לי שגם מר בריה הגאון בשו"ת כתב סופר א"ח סי' ל"ב אזיל בשיטה זו ששם הביא קושית הרב בנו על מה שכתב הרב ט"ז בסי' קס"ו בדין דאסור לאכול קודם שיאכיל לבהמתו דאינו אסור אלא לאכול אבל לטעום שרי דאיך פסק כן והלא בגטין ד' ס' ע"א גרסינן אסור לטעום וכיון דאיכא חילוף גירסאות למה נקיט הט"ז לקולא וכתב לו שהטיב לראות אלא דמ"מ אית לן למינקט לקולא דאף דכללא הוא דבחילופי גירסאות נקיטינן להחמיר מכל מקום סוגיא בדוכתא עיקר ונקטינן כוותה אם כן כיון דבברכות שעיקר מקומה שם גרסינן אסור לאכול כסוגיא ההיא אית לן למינקט ושוב חזר בו לפי שראה שגירסת הרי"ף והרא"ש גם בברכות אסור לטעום עי"ש ומוכח דאי לאו טעמא דסוגיא בדוכתא הוה לן למינקט כסוגיא דגיטין להחמיר משום חילוף גרסאות והרי מה שאסור לאכול קודם שיאכיל לבהמתו אינו אלא מדרבנן כמו שכתב הגאון שבות יעקב בח"ג סי' י"ג ואם כן שמעת מינה שסובר שגם בדרבנן אית לן למיזל לחומרא במידי דתלי בחילוף נוסחאות. אמנם באמת אין מזה הכרח שהרי דעת הרב ט"ז דדרשה זו דעשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת היא דרשה גמורה מן התורה וכמו שכתבתי לעיל במערכת האל"ף (בשדי חמד ח"א) אות ק' ואם כן אף שנראה מדברי הרב כתב סופר למעיין בגוף דב"ק שסובר שהוא רק אסמכתא מדרבנן עי"ש מכל מקום כל השקלא וטריא שלו היא על דברי הרב ט"ז והרי הרב ט"ז סובר שדרשה גמורה היא כאמור:
ובים של שלמה פרק כל הבשר סי' ס"ו בדין אין מניחין כדא דכמכא אצל כדא דמילחא וכדא דכמכא אצל כדא דחלא שפיר דמי משום דהאי איתיה בעיניה והאי ליתא לאיסורא בעיניה הביא דברי הרמב"ם שכתב בטעם החילוק שביניהם משום דמלח משאב שאיב אבל חלא לא שאיב ולפי טעם זה אינו אסור אלא בסמוך ממש וכתב שצריך לומר שגירסא אחרת היתה להם וסיים על זה וז"ל וכבר כתבתי כל היכא שאין הכרע לגירסא אזלינן לחומרא שאין להניח כדא דכמכא גבי כדא דמילחא בתיבה אחת אפילו אינם נוגעים ממש מטעם גירסא שלנו עכ"ל והרי איסור זה אינו אלא מדרבנן ואמר מר דכיון שאין הכרע לגירסא אזלינן לחומרא שמעת מינה דכלל זה הוא אף במידי דרבנן:
והראב"ד בס' תמים דעים סי' רמ"ה בהשגותיו על בעל המאור בדין חנות ומלאי של ישראל ופועלים עכומ"ז ונמצא בה חמץ אחר הפסח כתב (הביא דבריו הרב חק יעקב בריש סי' תמ"ט) דהרי"ף (וכן הרמב"ם והרא"ש) שהשמיט לגמרי דינים הללו הוא לפי שיש גירסאות מוחלפות ונקיטינן לאיסורא עכ"ל הרי דאף בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא איסור קל מדרבנן משום קנס בעלמא סובר הראב"ד בדעת הרי"ף דכיון שיש גירסאות מוחלפות אזלינן לחומרא והרב חק יעקב כתב על דברי הראב"ד וז"ל ובאמת מסתבר למימר איפכא מדהשמיטו הפוסקים הללו ולא אשמועינן איסור שמעת מינה דסברי דיש להתיר מספק כדין כל ספק דרבנן לכן לא חשו לכתבו כיון שהוא מותר אבל אם היה נידנוד איסור היה להם להזכיר ולהזהיר על האיסור עכ"ל והרב ערוך השלחן שם כתב על דברי הרב חק יעקב וז"ל ונראה לי דהראב"ד לא החמיר אלא גבי חנות דלכל אחת מהגירסאות איכא קולא בחד צד וחומרא באידך ובכי האי גוונא לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כמ"ש בסי' תק"ך בשם התוס' והרא"ש אבל בכל ספק חמץ שעבר עליו הפסח מודה דמותר אף באכילה כמו שהעלה הרב עכ"ל כונתו לדברי התוס' והרא"ש במס' ביצה ד' י"ד ע"א ד"ה איכא בינייהו שהביאם מרן הב"י בסי' תק"ד (ובערוך השלחן שכתוב סי תק"ך הוא ט"ס ומשמעות לשונו כמ"ש בסי' תק"ך וכו' הוא שהוא עצמו כתב שם כן אבל עיינתי שם ולא מצאתי לכן אני אומר שנשמט מדבריו וכן צריך להיות כמ"ש מרן הב"י בסי' תק"ד בשם התוס' והרא"ש) אע"ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל הואיל ולכל אחד ואחד יש קולא וחומרא מכל צד עבדינן לחומרא עכ"ל ולפי זה נראה דדוקא בחילוף גירסאות בכי האי גוונא (דאיכא בכל חדא קולא וחומרא) הוא דאזלינן לחומרא בדרבנן אבל בחילוף גירסאות בענין אחר דלחדא איכא חומרא ולא קולא ולחדא קולא ולא חומרא אזלינן בדרבנן לקולא אף לדעת הראב"ד וצ"ע ותלמוד אם להחליט כן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |