שדי חמד/כללים/ח/יג

כלל יג חצי שיעור חקר מ"מ רל"ץ הרב מנחה טהורה אמאי לא אמרינן הכי במחשב מחשבה הפוסלת בקדשים בכחצי זית דתנן בריש פרק הקומץ להקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית כשר ומדקתני דהזבח כשר מוכח דליכא איסורא במחשבת חצי שיעור שאם היה איסור היה נפסל משום לא תאכל כל תועבה כמו שכתב הרמב"ם בפרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשין. ולמה לא נאמר שיהא הזבח פסול מדין חצי שיעור עיין שם ד' כ"ט ע"ד וניחא ליה דלא אמרינן חצי שיעור אסור מן התורה אלא במידי דאכילה דומיא דחלב דביה הוא דכתיב כל לרבות חצי שיעור אבל בעלמא דוקא היכא דכתיב כל כמו בהקטרת שאור דכתיב כל שאור וכן במלאכות בשבת דכתיב לא תעשה כל מלאכה מרבינן חצי שיעור אבל היכא דלא כתיב כל אין חצי שיעור אסור ולכן הזבח כשר והאריך בדברי כמה אחרונים שכתבו להוכיח דגם בשאר איסורין דלאו מידי דאכילה נינהו חצי שיעור אסור מדכתב רש"י ודעמיה דאיכא חצי שיעור במלאכה בשבת דאין זו הוכחה דשאני שבת דכתיב כל וכן דחה מה שכתבו קצת רבנים דמה שכתב הרמב"ם גבי גניבה וגזל דאסור מן התורה בכל שהו הוא משום דחצי שיעור אסור מן התורה וכו' והביא דברי הרב מוהר"י קורקוס בכת"י ודברי הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' פ"ו דמתבאר שסוברים דגם בשאר איסורים אף דלא כתיב בהו אכילה חצי שיעור אסור בהם ותמה עליהם מה יענו להא דמחשב פחות מכזית עי"ש בד' ל"א ע"א ועל פי דבריו מתיישב מה שמקשים בדין מחיקת השם דקיימא א דשי"ן דל"ת נמחק למה לא יהא אסור למחוק משום חצי שיעור ולדברי הרב ניחא משום דלאו מידי דאכילה ולא כתיב ביה כל לא מרבינן חצי שיעור ולכן מותר למחוק ש"ד ובס' בית יצחק להגאון מפראמישלא יצ"ו בחלק א"ח סי' יו"ד מצאתי שעמד בחקירה זו (אמאי מותר למחוק ש"ד מהשם) וכתב ליישב וז"ל וצ"ל לפמ"ש הפ"מ יו"ד סי' ס"ב דפירוש חזי לאיצטרופי הוא שעתה אכל ח"ש ואם יאכל עוד בכא"פ מתחייב וזה ל"ש הכא דאף דקודם מחיקה חזי לאיצטרופי לאחר המחיקה ל"ח לאיצטרופי משא"כ באכילה אף לאחר האכילה חזי לאצטרופי בכא"פ ויש לחלק עוד דזה דומה למה שמותר לטלטל ב' אמות בר"ה ואינו אסור משום חזי לאיצטרופי וטעם הדבר נראה לי למ"ש הר"ן פ' כלל גדול דד' אמות חשוב כרשותו ויותר מד' אמות חשוב כמוציא מרשות לרשות. ומעתה בפחות מד' אמות ל"ה שום הוצאה כי הכל ברשות אחד וה"ה הכא לעת עתה לא התחיל שום קדושה ועיקר קדושה חלה בעת שכותב היו"ד ועתה ל"ה אף חצי שיעור:

ועל חקירת הרב מנחה טהורה במחשב בקדשים על פחות מכזית למה לא יהא בה משום חצי שיעור עלה על דעתי ליישב על פי מה שפירש בתפארת ישראל בחידושים שבסוף פרק א' דשבת משנה א' בכונת הגאון שאגת אריה (סי' פ"א) שכתב דלגבי בל יראה ליכא משום חצי שיעור דיש לחלק בין אכילות לפעולות שאין כונתו לשלול כל הפעולות שלא יהיה להן דין חצי שיעור רק על פעולות שהן כבבל יראה דאף בשיעור שלם לא לקי אי משום דניתק לעשה אי משום דאין בו מעשה ולהכי מדקיל איסוריה גם חצי שיעור שלו קיל ומותר לכתחלה אבל בשאר פעולות גם חצי שיעור שלהן אסור מן התורה דמאי שנא מאכילות עי"ש ואם כן מחשב בקדשים דאינו לוקה על המחשבה כמו שכתב הרמב"ם בריש פרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשין לכן אין חצי שיעור שלו אסור והזבח כשר אלא דלפי זה צריך לומר דלר' יאודה דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו עיין בזבחים כ"ט ע"ב הזבח פסול ומתני' דלא כר"י והוא דוחק:

ועוד דאם כן בכל איסורי אכילה של תורה שאין בהם מלקות צריך לומר דחצי שיעור שלהם מותר וזה חידוש גדול ולא שמענו דבאיסורי אכילה לענין חצי שיעור יש חילוק בין איסור שיש בו מלקות לאיסור שאין בו מלקות ובפרט מה שנראה מדברי הרב בתפארת ישראל דבאיסור שאין בו מלקות מותר לכתחלה גם מדרבנן (אם לא נדחוק שכונתו דמותר מן התורה לכתחלה הוא דקאמר) הוא תמוה שהרי גם באיסורין דרבנן חצי שיעור אסור ואיסורי תורה שאין בהן מלקות מי גריעי מנייהו ואעיקרא מה שהבין בכונת השאג"א במה שמחלק בין אכילות לפעולות משום דבפעולות אין בהם מלקות אין נראה כן כונתו וזה לשונו (אחר שכתב דעל חצי זית אינו עובר בבל יראה כתב) ונ"ל ליתן טעם לדבר דמ"ש לענין בל יראה דליכא איסור כלל בפחות מכשיעור משא"כ בכל האיסורים משום דאמרי' התם דהא דחצי שיעור אסור מה"ת הוא משום דחזי לאיצטרופי איסורא קאכיל וה"ט לא שייך אלא באיסורי אכילה דקי"ל אם אוכל כזית בכדי שיעור אכילת פרס מצטרף וחייב עליו הרי שאם אכל עכשיו כל שהו כשיחזור ויאכל בכדי אכילת פרס עד שישלים עמו לשיעור כזית נמצא האי כ"ש שאכל כבר באיסור אכל למפרע דהא איהו מצטרף ומשלים לשיעור אכילה אבל גבי בל יראה דאפי' אם ישלים לבתר זמן לשיעור כזית אינו עובר אלא על מכאן ולהבא וכ"ז ששהא אצלו פחות מכזית ליכא איסורא כלל למפרע אפי' לבתר שהשלימו לכזית אינו עובר על שהיות פחות מכשיעור כלל דלשעבר אלא על להבא משעה שהשלים לכשיעור וכיון דא"א לעולם שיבא לידי איסור על שהיי' זו של פחות מכשיעור לענין בי' למפרע לית לן בה ואע"ג דיליף התם לחצי שיעור מקרא דכל חלב מ"מ עיקר טעמא הוא משום דחזי לאיצטרופי איסורא קאכל וכמ"ש שם התוס' עכ"ל ובאר כונתו הגאון דברי מרדכי פרידבורג בסי' ח"י אות ט"ו דבאכילה קים לן דאם אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל חצי זית אחר חייב אע"ג דהחצי זית ראשון אינו עתה בתוך מעיו מצטרף אבל במשהו חמץ אם השהה חצי זית ונשרף ואחר כך השהה חצי זית אחר אינו עובר דהחצי זית שכבר נשרף אינו מצטרף לזה ואינו עובר עד שיהיה חצי הראשון קיים עתה ואז עובר מכאן ולהבא עי"ש ומחשב בקדשים נראה שדומה לאוכל חצי זית דאף אם אינו בתוך מעיו וחלף הלך לו מטצרף אם חזר ואכל חצי זית אחר בתוך כדי אכילת פרס ואין ליישב חקירת הרב מנחה טהורה על פי דברי הרב שאגת אריה:

לכן נראה כמו שכתב הרב שם על פי דברי הג' ח"ץ סי' פ"ו דלא אמרינן חצי שיעור אלא כשעושה מעשה שמחשיבו להאי חצי זית וכו' ומה שדחה זה מדקי"ל דמחשבה דקדשים היא בדיבור ובדיבור בנדרים ושבועות קי"ל דח"ש אסור כמ"ש הג' משל"מ ריש פרק ד' מהלכות שבועות והכי נמי נימא בדיבור דפיגול לי הדל נראה דלא דמי דהתם כי אמרינן ח"ש אסור היינו מעשה האכילה לא הדיבור שהוציא מפיו ואילו במחשב דפיגול אנו באים לדון על המחשבה או דבור של פיגול שהוא עצמו אסור ואינו דומה לשבועה שהיא אינה אסורה אם לא יעבור עליה וכיון שכן מחשב בקדשים כיון שאין בו מעשה אין שייך ח"ש וק"ל:

וחקר הרב השואל בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא קמא ח"א סי' קס"ח) למה לא אמרינן בטומאה חצי שיעור והגאון המחבר השיבו דבשלמא דבר איסור מסתבר לומר דהכל שהו אסור וכזית הוא קרבן אבל בטומאה דהוא ענין מבחוץ שנגע בטומאה וחלה עליו טומאה ואם לא היה בו כשיעור הרי לא מהני נגיעתו אז לחול עליו שם טומאה ואיך שייך חזי לאיצטרופי דמכל מקום לא נגע טומאה בהשני' ובשלמא באיסור שייך לומר דחזי לאיצטרופי אם היו כאן עוד איסור להשלים לשיעור אבל בטומאה כל עוד שאינו ביחד הרי לא נגע רק בחלק הלז ואף דכשיש שיעור שלם אף אם לא נגע בכולו טמא כן היא גזרת הכתוב אבל שיהא מצטרף אף שלא נגעו זה אי אפשר וכו' אלו תוד"ק והרב דרך המלך בהלכות נדרים ד' כ"ד ע"ג הקשה על מה שכתב הרמב"ם בפרק ג' מהלכות אבות הטומאה לתת שיעור לטומאה כשיעור אכילה שהיא כזית ובדין ח' כתב דאם בלע מנבלת עוף טהור אבר שאין בו כזית אינו מתטמא ומשמע דמותר ליכנס למקדש ולמה לא נאמר דכזית הוא לעונש ואיסור יש בכל שהוא כדין חצי שיעור בעלמא ורצה ליישב על פי דברי הרב חכם צבי בסי' פ"ו דלא נאמר דין חצי שיעור אלא באיסורי אכילה וכו' (עיין במה שהבאתי לעיל באות ה) והרבה עניינים רצה ליישב בזה ולא הונח לו לפי שיש חולקים וסוברים במלאכת שבת וכיוצא דאיכא דין חצי שיעור והאריך וגם בחקירת הרב מנחה טהורה ממחשב בקדשים עמד שם עי"ש באורך ומעין זה חקר ידידי הגאון מפרעמישלא יצ"ו בשו"ת בית יצחק חלק א"ח סי' יו"ד אות י"א במאי דאמרינן בזבחים ד' צ"ה מעיל שנטמא מכניסו פחות משלש על שלש ומכבסו משום שנאמר לא יקרע ומאריה דהאי שמעתא הוא ריש לקיש וניחא לשיטתו אך קשה על הרמב"ם שפסק כן איך מכניס פחות מכשיעור הא חצי שיעור אסור וחזי לאיצטרופי וכו' וכתב דמזה מוכח כמו שכתב הגאון ח"ץ בסי' פ"ו דלא נאמר חצי שיעור מן התורה אלא במידי דאכילה עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף