שדי חמד/כללים/ח/טו
|
< הקודם · הבא > |
כלל טו חצי שיעור דאסור מן התורה אם הוא דוקא באיסור בעין או אף על ידי תערובות הוא מחלוקת הפוסקים דהרב יד מלאכי בכללי דינים אות רמ"ב כתב בשם הרב פרי חדש שדעת הרמב"ם דעל ידי תערובת כל שאינו אוכל כזית בכדי אכילת פרס מותר מן התורה גם הרב צרור החיים בפרק א' מהלכות חמץ ד' ס' ע"ג כתב בשם מר רבו שתמה על מרן כסף משנה שכתב בדין ו' לדעת הרמב"ם דבאין בו כזית בכדי אכילת פרס אסור חצי שיעור מן התורה ואין לוקין עליו דמדברי הרמב"ם ריש פרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות ובפרק ה' מהלכות נזירות מתבאר דאינו אסור אלא מדברי סופרים ודוחק לומר דחמץ שאני וכו' ושכן כתב המ"ך בס' התערובות בח"א פ"ד ד' ס"ב ע"ד ושכן כתב הרב החינוך בפרשת בא וז"ל ודעת הרמב"ם שאם יש במאכלים אלו כגון כותח הבבלי ושכר המדי וכיוצא בו כזית בכדי אכילת פרס אסור מן התורה כלומר למלקות ולא לכרת כיון שנתערב ברוב ואם לא יהיה בהם כזית חמץ בכדי אכילת פרס לא יהיה בו מלקות אלא מכת מרדות לפי שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן עכ"ל והרב המחבר כתב לדקדק מדברי הרמב"ם כדברי מרן כ"מ דדעת הרמב"ם דחצי שיעור אסור בחמץ מן התורה על ידי התערובת (לענ"ד אין דקדוקו מוכרח כל כך כמו שיראה הרואה) ושכן כתב רבינו מנוח בפירוש דברי הרמב"ם ומוכרח דיש חילוק בין שאר איסורין לחמץ בענין זה אתוד"ק. ועל כל פנים בשאר איסורין מודה דלדעת הרמב"ם חצי שיעור בתערובת הוא מדרבנן ובאמת כן היא גם מסקנתו שם לקמיה (בדברי המתחיל ועוד קשה) כי עיין שם וכן כתב הרב מקנה אברהם בסימן קכ"ז בדעת הרמב"ם על פי דבריו שבפרק ה' מהלכות נזירות עיין שם וכן הסכים הרב כסף נבחר כלל ס"ה סוף אות י"ג דדעת הרמב"ם כשאין בתערובת כזית בכדי אכילת פרס אינו אלא מדרבנן. ותמיה לי בעיקר סברת הרמב"ם הנ"ל מדאמרינן בפרק גיד הנשה ד' צ"ח ע"א ההוא פלגא דזיתא דנפל בדיקולא דבשרא סבר מר בר רב אשי לשעוריה בתלתין פלגי דזיתא אמר ליה אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין ועוד דאמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה ע"כ הרי דמילתיה דר"י דחצי שיעור אסור מן התורה איתיה גם בתערובת וכן ראיתי לרבינו שמשון בפרק ב' דמס' טבול יום מ"ג שכתב וז"ל ואע"ג דח"ש אסור מן התורה שמא הני מילי בעיניה אבל על ידי תערובת לא מיהו בפרק גיד הנשה ד' צ"ח גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא משמע דאפילו ע"י תערובת נמי אסור עכ"ל ומצאתי למרן מוהריט"א הובאו דבריו בס' קהלת יעקב בתוספת דרבנן סי' קל"ז (ד' מ"ה ע"ב מדפוס אשכנז) שהביא תשובת הרדב"ז החדשות סי' קמ"ג (שעמד על דברי הרמב"ם בפרק א' מהלכות חמץ הלכה ז' האוכל מן חמץ עצמו בפסח כל שהוא הרי זה אסור מן התורה) שכתב וז"ל אבל רישא דכתב האוכל כל שהו הרי זה אסור מן התורה אפילו מעורב קאמר והיינו דאיצטריך קרא דלא יאכל דלא אשכחנא פלוגתא דר"י ור"ל אלא באוכל חצי שיעור בעיניה אבל ח"ש מעורב לא אשכחנא לה מפורש דפליגי לפיכך מייתי קרא דלא יאכל וכו' עכ"ל וכתב על זה וי"ל דבפרק גיד הנשה גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא (הביא כל האמור בש"ס ע"ד דאמר ר"י ח"ש אסור מן התורה) לא משמע הכי ודו"ק עכ"ל וכונתו מבוארת להקשות על מה שכתב הרדב"ז דלא מצינו דנחלקו אלא בחצי שיעור בעיניה דמסוגיא הנ"ל מוכח דגם בתערובת אמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה והנה דברי הרדב"ז אפשר ליישב בדוחק שאין כונתו דלקושטא דינא הכי אלא שמפני שהיה סלקא דעתין לומר דדין חצי שיעור אסור מן התורה אינו אלא בעיניה הוצרך להביא מקרא דלא יאכל ולבתר דגלי לן קרא גבי חמץ דגם על ידי תערובת אמרינן דח"ש אסור מן התורה אף דחמץ יש לו דעת היתר מניה ילפינן לכל איסורין שבתורה שאין להם היתר דחצי שיעור בתערובת נמי אסור מן התורה ומהכא פשיט לן בסוגיא דפרק גיד הנשה הנ"ל דחצי שיעור איתיה נמי בתערובת אמנם מה שיש לתמוה הוא על מה שמבוארת דעת הרמב"ם דלקושטא סובר דבתערובת ליתיה לדינא דחצי שיעור אסור מן התורה והוא הפך סוגיית הש"ס דפרק גיד הנשה הנ"ל וגם על הרדב"ז קשה איך נחה דעתו לומר דהרמב"ם מיירי נמי בחצי שיעור בתערובת וסובר דאסור מן התורה והוא היפך שיטתו שבהלכות מאכלות אסורות דאין בתערובת דין ח"ש דאסור מן התורה ונראה שסובר כמו שכתב רבו של הרב צרור החיים דשאני חמץ דהחמירה תורה דלוקה בדאיכא כזית בכדי אכילת פרס כד שריף ליה מה שאין כן בשאר איסורין משום הכי החמירה תורה גם בדליכא כזית בכדי אכילת פרס לאסרו בח"ש עי"ש אבל על גוף סברת הרמב"ם זו היא שקשה ותימה על מרן מוהריט"א שנעלם ממנו שיטת הרמב"ם בזה וקבע קושיתו על פי דברי הרדב"ז וצ"ע. אחר זמ"ר ראיתי להרב המגיה בס' טל אורות ד' ק' ע"ד ששמע מקשים כן על הרמב"ם ומרן מוהריט"א וציין לעיין בס' מטה אפרים ד' ח"י ע"ד וחק"ל סי' ע"ד ואין מצויים אצלי והרב מוהרש"א בחידושי הלכות ע"ד התוס' בפסחים ד' מ"ד ד"ה ולענין כתב לחלק דלא אמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה אלא בעיניה ויפה השיגו הרב כסף נבחר כלל ס"ה אות ג' שנעלם ממנו סוגיא דפרק גיד הנשה הנ"ל גם הרב יד דוד (ליו"ד) בסי' ס"ח הגב"י אות יו"ד הקשה על הרדב"ז סי' קמ"ג הנ"ל מסוגיא דגיד הנשה הנ"ל והרב המגיה ציין לעיין בזה בס' שמחת יהודה סי' י"א ד' ט"ו ע"ג ואהלי יצחק בחי' לחולין ד' צ"ח ואין מצויים אצלי לעיין מאי קאמרי רבנן בזה אמנם מצאתי להרב דברי אמת בקונטריס עשירי סי' א' (ד' קי"ח ע"ד מדפוס אשכנז בד"ה וכבר ראיתי) שכתב בשם גדולי אחרוני זמנו שהקשו אמאן דסובר טעם כעיקר דרבנן הלא ח"ש אסור מן התורה וניחא להו דהיינו דוקא בעיניה אבל ע"י תערובת לא והביא מה שכתב רבינו שמשון במס' טבול יום הנ"ל שהוכיח מסוגיא דפרק גיד הנשה דאין לחלק וכתב דיש לדחות דמר בר רב אשי היה סובר דלא הצריכו חכמים ששים אלא לכזית איסור שהוא שיעור של תורה אבל חצי זית שהוא מדברי סופרים ושבועה חלה עליו לא בעינן ששים ואמר ליה אבוה לא תזלזל וכו' ועוד דאמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה וכשם שזית של איסור שנפל לפחות מששים אסור אף שהוא מדרבנן למאן דאמר טעם כעיקר דרבנן כן חצי זית של איסור שנפל לתוך ל' פלגי דזיתא אסור שכשם שאחר שנתערב ברוב היתר הכל מותר בין כזית בין כחצי זית וחכמים החמירו להצריכם ששים כמו שהחמירו בכזית כן החמירו בכחצי זית אבל לעולם כל כזית וחצי זית דוקא בעיניה אבל ע"י תערובת ואיכא רוב היתר מדרבנן הוא אלא שהוקשה לו מדאמרינן בשבועות ד' כ"א במאי דבעי הש"ס אי רע"ק כר' שמעון ס"ל דכל שהו למכות וכו' עי"ש ובאמת שגם מדברי רש"מ שכתב בלשון דמשמע וכו' מתבאר דאין מסוגיא דפרק גיד הנשה הוכחה גמורה דגם ע"י תערובת אסור חצי שיעור מן התורה. עוד מצאתי בחפישה להרב משנת ר' אליעזר בח"ב בזכרונותיו ד' י"א ע"ד שהעיד שבהיותו מרן מוהריט"א בקושטא רבני הדור אמרו לו שאין ראיה מההיא דפרק ג"ה דיש לדחות וכו' (כמו שכתב הרב דברי אמת) והודה לדבריהם במודים דרבנן והרב המחבר כתב דהיש מפרשים שהביא בשטמ"ק בפ"ק דביצה ד' ד' (אההיא דעצים שנשרו מן הדקל) שכתבו באיסורין שאין להם עיקר מן התורה אבל ח"ש זית חלב כיון דאית ליה עיקר מן התורה לא מבטלינן כדמוכח בפ' גי"ה ע"כ מוכח דפשיטא להו דח"ש ע"י תערובת אינו אלא מדרבנן עי"ש:
ותימה בעיני למה הוצרך להביא מדברי השטמ"ק והלא הן הן דברי התוס' שם בד' ד' ע"ב שאחר שכתבו לחלק דהא דמבטלין איסור דרבנן לכתחלה היינו דוקא באיסור שאין לו עיקר מן התורה כתבו וכן משמע בפרק ג"ה גבי ההוא פלגא דזיתא דנפל בדיקולא סבר מר בר רב אשי לשעורינהו בתלתין פלגי דזיתא א"ל אבוה לא תזלזל בשיעורין וכו' ואמאי לא הוסיף עליהן כדי לבטל אלא ש"מ כיון דעיקר איסורו מדאוריתא וכו' אין מבטלין עכ"ל אמנם באמת אין מזה הכרח דיש לומר דכונת התוס' דלפי מאי דהוה סבר מר בר רב אשי דחצי שיעור הוא מדרבנן למה לו לזלזל ולשער בתלתין פלגי היה לו להוסיף לבטלו בששים וכמו שכתב הרב ערך השלחן ביו"ד סי' צ"ט אות י"ד דף ע"ט ע"ג וסיים אבל אנן קיימא לן דאסור מן התורה וכו' ע"ש. וראיתי עוד בערך השלחן שהביא מה שכתב הרדב"ז בח"ב סי' תשכ"ה דממה שכתב הרמב"ם דמותר לבטל איסור דרבנן ונקט לדוגמא בשר עוף בחלב ולא נקט חצי שיעור מוכח שסובר דדוקא איסור שאין לו עיקר מבטלין גם בהגהות מרדכי בפרק כל הבשר דקדק כן מדברי הרמב"ם וכתב שדבריהם תמוהים דהא חצי שיעור אסור מן התורה ובשר עוף בחלב חשיב יש לו עיקר בתורה וכו' עי"ש ואומר אני הדל דתשובה זו מכרעת לפרש מה שכתב בתשובות החדשות סי' קמ"ג הנז"ל דלקושטא דמילתא קאמר דלא אסור חצי שיעור מדאוריתא אלא בעיניה וכמו שהבין בדעתו מרן מוהריט"א ונימא נמי דכן דעת ההגמ"ר ריש פרק כל הבשר ולכן דייקי שפיר מדלא נקט הרמב"ם לדוגמא חצי שיעור וכן מצאתי להרב צרור החיים בהלכות כלאים בפרק ב' ד' צ"ט ע"א שהביא דברי ההגמ"ר הנ"ל ותמה עליו דהא ח"ש אסור מן התורה וניחא ליה דס"ל לההגמ"ר דדוקא בעיניה אבל ע"י תערובת אינו אלא מדרבנן עי"ש:
ודעת הרשב"א בתורת הבית הארוך בית ד' שער א' ד' ק"י ע"ב דאפילו בתערובת חצי שיעור אסור מן התורה כמו שכתב בשמו הרב אהל יעקב במערכה זו אות ג' וכתב שכן כתב הר"ן בפרק בתרא דע"א ד' ס"ט ע"א עלה דההיא אימרטוטי אימרטוט ובסוף גיד הנשה ובריש פרק ואילו עוברין ושכן צדד מרן כסף משנה בדעת הרמב"ם בפרק א' מהלכות חמץ דין ז' ושכן משמע דעת הטור בסי' תמ"ב וכמו שכתב מרן ב"י אלא שהרב בית דוד סי' קכ"ט פירש דעת הטור על דרך אחרת ושוב כתב דנראה לו דהא מילתא תליא בפלוגתא דרבוותא בטעם כעיקר אי מדאוריתא או מדרבנן והזכיר דברי רבינו שמשון במס' טבול יום הנז"ל אלו תוד"ק ומדברי רש"י בההיא דפרק גיד הנשה מתבאר יפה שסובר דגם חצי שיעור ע"י תערובת אסור מן התורה ותימה על הרב הנ"ל שלא הזכיר דעת רש"י בזה שהמעיין בדברי רש"י והר"ן שם יראה שדבריהם שפה אחת ודברים אחדים שרש"י כתב לא תזלזל בשיעורי דרבנן כלומר אפילו במידי דלא מיתסר מדאוריתא לא תזלזל בשיעורו ועוד הא מדאוריתא אסור דחצי שיעור אסור מן התורה וח"ש מנין ת"ל כל חלב בפב"ת דיומא עכ"ל וז"ל הר"ן לא תזלזל בשיעורא דרבנן כלומר אפי' במידי דלא מיתסר מדאוריתא לא תזלזל בשיעורי דרבנן כלומר ועוד האי מדאוריתא אסור דח"ש אסור מן התורה כדאמרינן בפב"ת דיומא ח"ש מנין ת"ל כל חלב ולא אמרו כזית אלא ללקות עליו עכ"ל הרי ששניהם מתנבאים בסיגנון אחד ולא ניחא לי לומר שהשינוי דק שיש בין דברי רש"י שכתב הא מדאוריתא אסור לדברי הר"ן שכתב האי מדאוריתא אסור מזקיקו להרב לומר שאין מדברי רש"י הכרח משום דאפשר לפרש דבריו כמו שכתב הרב דברי אמת מה שאין כן בדברי הר"ן שכתב האי מדאוריתא אסור משמע בעצם דנדון זה עצמו אסור מדאוריתא שהרי ידוע דהר"ן דרכו תמיד לפרש כדברי רש"י ונראין הדברים שדבריו הם דברי רש"י ממש. ואף שמדברי רש"י במס' ע"א ד' ס"ט ע"א בההיא דאימרטוטי אימרטוט שכתב ושרץ איסורו בכעדשה כטומאתו וחיישינן דילמא בלע חתיכת שרץ בהדי חומץ עכ"ל משמע שסובר דח"ש אינו אסור מ התורה ע"י תערובת שהרי הר"ן כתב על דברי רש"י הללו וז"ל אבל תימה הוא למה הוצרך לכך דהא אף בשאר איסורין יש לחוש לפחות מכזית דהא קי"ל כר"י דאמר חצי שיעור אסור מן התורה עכ"ל ואם נאמר דרש"י סובר דלא אמר ר"י דח"ש אסור מן התורה אלא בעיניה מתיישבים דברי רש"י שם מכל מקום מדברי רש"י בפרק גיד הנשה משמע לי דיש להוכיח שסובר דגם ע"י תערובת אסור מן התורה כדמשמע מדברי הר"ן שם. ומה שהקשה הר"ן על דברי רש"י במס' ע"א המעיין בדברי הרשב"א בתוה"ב בההיא דאימרטוט אימרטוט (בתוה"ב שלפני והוא דפוס וויען שנת לישראל הוא בדף ע' ע"ב בשער הראשון קרוב לסופו) עין בעין יראה שמפרק כלאחר יד תמיהת הר"ן שהרי אחר שהביא פירש"י דכטומאתו כך איסורו וכתב דהכי אמרינן במעילה וכו' סיים ואמר ומיהו לאו דוקא בשרצים שאפילו בשאר איסורין שנתערבו ביין וחומץ ושמן וכיוצא בהן ויש לחוש (נראה דצ"ל יש לחוש כמו שכן הוא לשון הר"ן) אפילו לפחות מכזית שהרי חצי שיעור דאוריתא דקי"ל כר"י דאמר הכי בשבועות ובפרק גיד הנשה הילכך ליעבריה במסננת ולישתרי עכ"ל כונתו בזה לפי הנראה ליישב שתי התמיהות שתמה הר"ן. א) דלמה הוצרך לזה הלא בשאר איסורין ג"כ הדין כן ולזה כתב לאו דוקא וכלומר דגם רש"י מודה דגם בשאר איסורין הדין כן אלא כיון דמיירי בשרץ קאמר קושטא דמילתא. ולקושיא ב) שהקשה הר"ן דאם כן אמאי אסריה ליעבריה במסננת ולישתרי מיישב דאין הכי נמי דעל ידי מסננת שרי ומה שאמרו בש"ס דאסריה כלומר בלא העברה במסננת ואם כן לפי זה אין לנו הכרח בדברי רש"י במס' ע"א שסובר דלא נאמר חצי שיעור אסור מן התורה על ידי תערובת כמובן:
גם מדברי התוס' במס' פסחים ד' מ"ד הנ"ל מתבאר דסברי דגם חצי שיעור על ידי תערובת אסור מן התורה ולא קשיא קושית מוהרש"א דכיון דמצינו דרש"י והרשב"א והר"ן סברי דגם ע"י תערובת אסור ח"ש מן התורה וכן נוטים דברי רבינו שמשון הנ"ל לא נפלאת היא לומר שכן דעת התוס' ג"כ והרב פרי מגדים בפתיחה להלכות תערובת בשער התערובת בחלק ב' פרק ב' הביא מה שכתב הרב מ"כ דלהרמב"ם אם אכל פחות מכזית בכדי אכילת פרס הוי מדרבנן דאין איסור ח"ש מן התורה אלא בעיניה ולא ע"י תערובת וכתב ולא מצינו מי שחולק על הרמב"ם בזה וכו' ושוב (בד"ה אמנם) צדד להקל וסיים אלא שלא מצאתי לאחד מהראשונים שדברו בזה לומר דח"ש ע"י תערובת יהיה מדרבנן ועיין בס' ג"ו בסוף הספר ומתוס' ע"א ס"ה לא מוכח דח"ש ע"י תערובת לא יהיה איסור תורה כי לר"ש כתבו כן וכו' ולהלכה יראה דח"ש אסור מן התורה ע"י תערובת לא מבעיא באינו מינו וכו' אלא אפילו במינו וכו' הוי מ"ה והולכין בספקו להחמיר עכ"ל ועם שיש לתמוה על עוצם בקיאותו הנפלא שנעלם ממנו דעת רש"י ותוס' והרשב"א והר"ן ורש"מ הנ"ל על כל פנים ראינו דמסיק להלכה דגם ע"י תערובת אסור ח"ש מן התורה כיון שלא נמצא לאחד מהראשונים שכתבו מפורש לחלק בזה ועם כי מיחלפא שיטתיה דבספרו גנת ורדים בדף האחרון כתב בשם התוס' בכמה מקומות ובע"א ד' ס"ז דח"ש דוקא כשהוא בעין ולא ע"י תערובת דברי הפתיחה הנ"ל נראה שהם עיקר לדעתו:
הן אמת דראיתי להרב שואל ומשיב בספרו יד שאול בסי' רל"ח אות א' שהביא מ"ש התוס' במס' ע"א ד' ס"ח בד"ה ואידך בשם רבינו יקיר דלר' שמעון דאמר כל שהו למלקות דוקא כשהוא בעין אבל לא ע"י תערובת וכתב וביארתי בחידושי דר"ש סובר דח"ש דאסור מן התורה שהם מחלקים בין איסור למלקות והוא מחלק בין מלקות לקרבן דמלקות שוה לדידיה כמו איסור דעלמא ומעתה סברת ר"י ברורה דהרי ח"ש ע"י תערובת אינו אוסר ועיין בתוס' פסחים ד' מ"ד ד"ה לענין חמץ ובמוהרש"א שם מבואר להדיא דח"ש ע"י תערובת אינו אוסר וכ"כ הרש"מ בפ"ב דטבול יום מ"ג גבי מקפה של תרומה דאף דח"ש אסור שמא דוקא בעיניה אבל לא ע"י תערובת ועיין בכו"פ סי' ק"ט סק"ד והטעם דח"ש דאסור משום דחזי לאיצטרופי וזה לא שייך רק בעין אבל לא ע"י תערובת דהרי לא שייך להצטרף אחרי שכבר נתערב ומעתה כיון דלדידן בח"ש ע"י תערובת ליכא איסור ממילא דכ"ש לרש"מ דסובר כל שהוא למלקות דנאמר בפשיטות דכל שהוא ע"י תערובת דפטור דע"י תערובת לא נאמר הלכה דח"ש עכ"ל עי"ש שהאריך עוד על פי סברא זו ופליאה היא בעיני דנראה דנקיט בפשיטות גמור דח"ש בתערובת אינו אסור מן התורה ונעלם ממנו כל הרשום למעלה ומה שנסתייע מתוס' ומוהרש"א דפסחים והרש"מ במס' טבול יום וכו' במחכתה"ר היא עזר כנגדו דאיברא דמוהרש"א כתב כן ועל פי זה הקשה על דברי התוס' אבל אדרבא מדברי התוס' יש לנו להוכיח דאין חילוק בזה וכדעת רש"י והרשב"א והר"ן הנ"ל ורש"מ שכתב שמא יש לחלק וכו' כבר סיים דמסוגיא דפרק גיד הנשה ד' צ"ח משמע דגם בתערובת אסור ח"ש מן התורה ועם שלא החליט כן מכל מקום יותר נוטה דעתו לזה ולפי דברי הפרמ"ג הנ"ל חילוקו של רבינו יקיר לא תלי בהא דאף אם נאמר דגם ח"ש בתערובת אסור מן התורה מכל מקום לרש"מ למלקות יש לחלק בין בעיניה לע"י תערובת ומה שהסביר דיש לחלק כן כיון שטעם איסור ח"ש הוא משום דחזי לאיצטרופי איני מבין אמאי לא חזי לאיצטרופי עד כזית בכדי אכילת פרס שהאוכל כזית בכא"פ הרי הוא לוקה כאוכל כזית בעיניה ולכן לענ"ד כל דבריו בזה צ"ע:
עוד ראיתי להרב הנ"ל בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"ב סי' ר"ג שהרב השואל כתב ליישב קושיית התוס' בשבועות ד' כ"ב ד"ה אהיתרא במה שאמרו בש"ס נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה כיון דכזית איסורא דאוריתא כי משתבע אהיתרא קמשתבע היכי קרי ליה היתירא ח"ש אסור מן התורה וע"ז כתב דלפמ"ש הפרמ"ג בפתיחה להלכות תערובת בשם מנחת כהן דדעת הרמב"ם דכזית בכא"פ אינו רק מדרבנן ואף דח"ש אסור מהת"ו היינו בעיניה אבל על ידי תערובת אינו אסור אלא מדרבנן וכתב שלא מצא לראשונים שדברו מזה וא"כ כיון דחרצן אינו נאכל רק על ידי תערובת כמו שכתוב שם בח"ש על ידי תערובת אינו אסור מן התורה ושפיר קאמר בהיתרא משתבע וכו' והרב המחבר כתב ע"ז וז"ל דברי הפרי מגדים תמוהים דמ"ש שלא מצא לאחד מהראשונים שדברו מזה תמיהני דנעלם ממנו דברי הר"ש פ"ב דטבול יום מ"ג וכ"כ מוהרש"א בפסחים ד' מ"ד ועכו"פ סי' ק"ט סק"ד וביד שאול סי' רל"ח סק"א אמנם בנזיר כיון דהיתר מצטרף לאיסור פשיטא דח"ש אסור מה"ת אף ע"י תערובת ובלאו הכי עד כאן לא אמרו דח"ש ע"י תערובת מותר מהתורה רק בתערובת היתר אבל בנזיר דנאכל ע"י תערובת ענבים והרי ענבים ודאי אסור לנזיר מן התורה ומה ע"י תערובת שייך בזה שהרי התערובת ודאי אסור עליו וגם קושית התוס' דלמה לא נקט חלב קשה דהרי בחלב ודאי אף ע"י תערובת אסור דהרי בחלב גלי קרא דכל חלב כמ"ש הר"ש שם עכ"ל ולפי מה שכתבתי למעלה דלא נפלאת לייחס בדעת התוס' דסברי כהרשב"א והר"ן דגם ע"י תערובת אסור ח"ש מדאוריתא יש לומר דמשום הכי הוא דהוקשה להם דהא ח"ש אסור מן התורה אף אם התערובת אינו על ידי ענבים כי אם על ידי דבר המותר לנזיר דודאי גם ע"י תערובת דבר אחר הוא נאכל ויהיה אסור משום הח"ש שבו ומה שתמה על הפרמ"ג הנה הרב פרמ"ג כתב שלא מצא לאחד מהראשונים שכתב מפורש דע"י תערובת מותר מן התורה ועם כי בודאי נעלם ממנו דברי הרש"מ ומוהרש"א עכ"פ עוד לא מצינו בדברי הראשונים שכתבו בפירוש דהוא מדרבנן דמהתוס' דפסחים י"ל אדרבא בהיפך ומהרש"מ תברא בצדה ויותר נוטה דעתו דהוא מן התורה כאמור למעלה ומה שכתב דגבי חלב מודה רש"מ דאפילו ע"י תערובת אסור דגלי קרא כל חלב כמ"ש הר"ש שם הנה עיינתי בדברי הרש"מ ולא מצאתי דבר זה וגם לפי מה שהסביר מני"ר גופיה ביד שאול הנ"ל דבתערובת לא שייך חזי לאיצטרופי נראה דאין לחלק בין שאר איסורין לחלב דהא בחלב נמי אמרינן טעמא דחזי לאיצטרופי וכל איסורין מחלב ילפינן ואי כל מרבי בחלב אף ע"י תערובת הכי נמי אית לן למימר בכל האיסורין וצ"ע:
אחר שכתבתי כל הנז"ל ראיתי להרב מוהרי"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' ביצה על דברי התוס' בד' ד' ע"ב ד"ה ותנן שמוכח קושית הרב צל"ח על התוס' שם הוצרך לומר דהתוס' סוברים כמו שצדד הרש"מ בפ"ב דטבול יום דעל ידי תערובת אינו אסור אלא מדרבנן ופירש הסוגיא דפרק גיד הנשה (ועוד האמר רי' ח"ש אסור מן התורה) דרוצה לומר כשהוא בעין ואם כן גם ע"י תערובת אין לזלזל וכו' עי"ש שנראה שדבריו מוכרחים בכונת התוס' ונסתר מה שכתבתי דדעת התוס' דגם ע"י תערובת הוא מדאוריתא דדוחק לומר דהתוס' פליגי אהדדי אף גם ראיתי מ"ש בענין זה הרבנים בס' מלאכת שלמה קמחי ד' פ' ע"ד ובס' ימי שלמה ד' כ"ה ע"א ולא אוכל כעת להתיישב בדבריהם לך נא ראה:
עתה (בשנת תרנ"ג) בתתי להעתיק מערכה זו השגתי ס' יקר בית יצחק חלק א"ח ד"י שדר לן הרב המחבר מר ניהו ידידי הגאון יצחק שמעליקעש אבד"ק פרעמישלא יצ"ו וראיתי שם בסי' כ"ט דברי ידידי הרב המפורסם השואל מוהר"ח קנאללער יצ"ו על מה שכתב הרב צל"ח בפסחים ד' כ"ב ע"ב במאי דמקשה הש"ס לר' אבהו דאמר אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע לא תאכל מדתני ר' נתן שלא יושיט אבר מן החי לב"ן עכומ"ז דכתיב ולפני עור וכו' הא לכלבו שרי אלמא לא תאכל אינו אלא אכילה דצריך לומר דקים ליה להש"ס דמסתמא ר' אבהו תלמידיה דר' יוחנן סובר כרי"ו דחצי שיעור אסור מן התורה דאי סבירא ליה כריש לקיש דחצי שיעור מותר מן התורה מאי קושיא מאבר מן החי דילמא מיירי מאבר פחות מכשיעור דמשום איסור הנאה ליכא מן התורה ומותר ליתנו לכלבו אבל משום לפני עור לגבי ב"ן עכומ"ז איכא משום דשיעורין לא נאמרו לב"ן עכומ"ז אבל אי סבר כר' יוחנן שפיר מקשינן עליה דכיון דבלפני עור ליכא מלקות כמו בחצי שיעור אם כן למה נקט ר' נתן משום ולפני עור תיפק ליה משום דחצי שיעור אסור מן התורה והקשה הרב השואל הנ"ל יצ"ו דאכתי משכחת לה בחצי שיעור ע"י תערובת דלדידן אינו אסור מן התורה דלא שייך אחשוביה בתערובת דדילמא להיתר אחשביה ולב"ן עכומ"ז אסור מן התורה דאין צריך לסברת אחשביה דשיעורין לא נאמרו לב"ן עכומ"ז והוא כמו כזית לישראל וכתב הגאון המחבר יצ"ו על דבריו דכל זה לשיטת הנוב"י תניינא באהע"ז מ"ב בשם בנו דבב"ן עכומ"ז לא מהני רוב אך אין כן דעת הגאון מליסא בנ"י בתשו' שבסוף הספר ודעתו דבעכומ"ז מהני ביטול ברוב ומוכרח כדבריו דאם לא כן מאי מקשי בפסחים דף כ"ב גבי אבר מן החי לוקמא בנתבטל ברוב ויבש ביבש מין במינו בטל ולב"ן עכומ"ז אסור וע"כ גם בעכומ"ז מהני ביטול וחצי שיעור ע"י תערובת מותר בעכומ"ז דבפחות מרוב גם בישראל אסור מן התורה אלו תוד"ק עי"ש באות ז' והנה מתבאר מדברי הרב המחבר שקושית הרב השואל אינה על תערובת יבש בביטול ברוב אלא על תערובת לח משום שסובר שכל שהחצי שיעור אינו בעין אלא על ידי תערובת מותר מן התורה גם לר' יוחנן ואם לכך נתכוון תמיה לי שכתב כן בפשיטות וממה שכתוב למעלה מתבאר שאינו פשוט לומר כן ופשטא דסוגיא דפרק גיד הנשה גבי ההיא פלגא דזיתא דתרבא וכו' הכי ריהטא ומה שכתב דבתערובת לא שייך אחשובי וכו' לפי הנראה כונתו דמשמע ליה שטעם איסור חצי שיעור הוא משום דאחשביה ואהכי קאמר דבתערובת לא מכרעא דאחשביה לאיסור שבו דדילמא להיתר שבו אחשביה (אין במשמעות לשונו שכונתו לומר דבתערובת לא שייך חזי לאיצטרופי וכמו שכתב הרב פרי מגדים שהבאתי למעלה כמובן אלא כונתו לדברי הרב חכם צבי בסי' פ"ו שהבאתי לעיל אות ח' עי"ש):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |