שדי חמד/כללים/ו/ד
|
< הקודם · הבא > |
כלל ד ולא היא כשאומר כן בש"ס משמע ליה להג' מחנה אפרים בהלכות טובת הנאה סי' א' ד' ז"ך ע"ב וג' דלאו בעל המימרא הוא דאמר הכי אלא סתמא דש"ס הוא דדחי מילתיה ואמר ולא היא ועפי"ז הכריח דרבא בפ"ק דב"מ ד' י"א ע"ב דאמר שפיר עבד ר' אבא דלא קבלה וכו' ס"ל דטובת הנאה אינה ממון ומ"ש בתר הכי ולא היא וכו' הם דברי הש"ם דדחי למילתיה ועמד על סברת ר"ח והר"אש והר"ן דסברי דטובת הנאה ממון דלדעתם צ"ל דמ"ש בתר הכי ולא א וכו' רבא גופיה הוא דהדר ביה ואמר ולא היא וכו' וזה ודאי דוחק דאין זה פשט הש"ס וכו' אתוד"ק עיש"ב. ועיין להרב יבא הלוי בחי' על הש"ע ח"מ סי' קצ"ה ד' ז"ן ע"ג ונראה דר"ת ודעמיה סברי כמ"ש הרשב"א בחי' לברכות ד' ל"ח ע"ב בשם רה"ג וז"ל כ' ר' האיי דאיכא מאן דגריס ולא היא בוא"ו ולמאן דגריס הכי ר"ן גופיה הוא דאמר אני אומר שבמחלוקת שנויה ואלא מיהא לא היא ואיכא מאן דגריס בלא וא"ו וש"ס הוא דדחי וכו' עי"ש ועיין מ"ש במכתב לחזקיהו דף כ"ג ע"א איברא די"ל על רה"ג ממ"ש בברכות ד' ז"ן ע"א ולא היא רב ששת הוא דחזא חויא בחלמיה וכו' והתם סתמא דש"ס קאמר לה ועיין פסחים ק"ג ע"ב ולא היא התם עקר דעתיה ממשתיא וברשב"ם שם וכיוצא לזה איתא בב"מ ד' ק"ט ע"א ולאו מילתא עי"ש בתוס' ודוחק לומר דלרה"ג גרסי' בכל הני דוכתי בלא וא"ו. ולפום ריהטא נראה דלא נוכל לתת כלל מוחלט בזה דאיכא דוכתי דאמר ולא היא בוא"ו וסתמא דש"ס הוא דאמרה וכההיא דברכות הנ"ל ואיכא דוכתי בוא"ו ובעל המימרא הוא דאמר הכי עיין רש"י במסכת שבת ד' קכ"ה ע"ב ד"ה ולא היא לא ק"ל דהתם וכו' כן נראה לומר לדעת רש"י. ועיין רש"י קידושין ד' ס"ג סוף ע"ב. ורש"י ותוס' שם ד' ע"ב ע"א ועיין ברכות ד' ל"ו ע"א א"ל שמואל לר"י שיננא וכו' ולא היא וכו' ואע"ג דקלסיה שמואל וכו' מוכח דאע"ג דאמרינן ולא היא לאו שמואל הוא דאמר הכי אלא סתמא דש"ס דאל"כ היכי אמרינן אע"ג דקלסיה הא הוי קול ושוברו עמו דהא קאמר ולא היא. ובברכות ד' מ"ג ע"ב ולא היא לאישתמוטי נפשיה הוא דעביד עי"ש בפירש"י דהש"ס הוא דאמר הכי דאי ר"פ גופיה אמר הכי הול"ל לאישתמוטי נפשאי עבידנא. וכן ראיתי במעדני יו"ט שכ' דאין לומר שהוא עצמו חזר ואמר ולא היא שאין הלשון משמע כן אלא דכ' התוס' דהרי"ף לא גריס האי ולא היא עי"ש ועיין שבת פרק מפנין ד' קכ"ט סוף ע"א אבלט אשכחיה לשמואל דגני בשימשא וכו' אמר ליה יומא דהקזה הוא ולא היא אלא וכו' וסבר לא איגלי ליה משמעות הלשון הוא דסתמא דש"ס הוא דאמר ולא היא אלא מה שאמר לו שמואל כן הוא משום שלא רצה לגלות לו רז זה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |