שדי חמד/כללים/ה/קח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שדי חמד TriangleArrow-Left.png כללים TriangleArrow-Left.png קח

קח היה אומר אעתיק פה מ"ש במ"א בכללי הפוסקים לפי שיוצא לנו גם לדברי הש"ס כמו שיתבאר להלן, כ' מרן הב"י א"ח סי' רמ"ד דמ"ש הריב"ה ר"ת היה מתיר הוא משום דכשבא מעשה לידו לא התיר משו"ה דקדק לכתוב היה מתיר ר"ל מתחלה היה מתיר ובסוף חזר בו (ומה שהוצרך הריב"ה לכתוב תחלת מחשבתו ביאר הרב"ח שם וה"ד לקמן במערכת הכ"ף אות קכ"א עי"ש) וכ"כ עוד בסי' רמ"ה עמ"ש הריב"ה ור"י היה מתיר בתנור שקבלו בשו"ת וכו' עי"ש וכ"כ מרן החבי"ב בשכנה"ג יו"ד עמ"ש בקיצור תשו' הרשב"א בענין התרת נדר של קוביא (ה"ד מרן הב"י יו"ד סי' רכ"ח ד"ה כ' המרדכי פ' השולח) ואם התירו היה נר' לרשב"א שמה שעשה עשוי וכו' כ' ע"ז מרן החבי"ב דמשמע דמעי' הוה ס"ל הכי ושוב הדר ביה משמעתיה עי"ש וה"ד בשו"ת מלאכת שלמה קמחי בדף י"ב ע"א ודברי מרן הב"י סי' רמ"ד ורמ"ה הביאם הרב צפיחת בדבש סי' ח' ומר בריה בפתח הדביר סי' קל"ב דף קל"ט ע"ב (עי"ש שלא זכר דברי ר' אבהו, וס' בר"מ בן אדרת ופני מבין שציין שם אין מצויים אצלי לראות ד"ק) ונקטו זה לכלל מוחלט דפוסקים שכותב היה אומר פ' ר"ל שלבסוף חזר בו טי"ש בד"ק ולהרב מוהרמ"ב בגמ' סי' נ"ג דף דק"ל ע"ב:

ולפי קוע"ד אחרי המחי"ר נראה דלא יתכן לומר שזה גדול בתורה שכן הוא דרך הפוסקים בכ"מ, שהרי עינינו הרואות להריב"ה ז"ל בדוכתי טובא שכ"כ אף בדבר שלא חזר הפוסק מסברתו.

א) עיין בא"ח סי' ס"א ואדוני אבי הרא"ש היה אומר שאין לחוש דהתם הקריצה וכו':

ב) ובסי' ס"ט היה אומר ר"ת וכו', עיין בהרא"ש (פ"ג דמגילה סי' ז') שכ' היה או ר"ת וכו'. ושוב הביא מ"ש בספר הישר ומוכרח דלא ברירא לן דחזר בו ר"ת דא"כ בק"פ הרא"ש היה לו להביא חזרתו דהיינו חמשה (בהרא"ש כתוב ע"ש ס' הישר ששה אך הג' קרב"ן הגיה חמשה וגם לפי גירסא שלפנינו הרי א"כ שמעינן דלא חזר בו ר"ת והכל שפה אחת ודברים אחדים ומ"ש בטור ז' ובהרא"ש כתוב ששה אולי יש באיזה מהם ט"ס וכבר העיר ע"ז מרן חיד"א בברכ"י שם) הן אמת דהרב פה"ד בדף קל"ט הנז"ל עלה קאי ואמר מר דר"ת חזר בו ומשו"ה כ' הריב"ה היה אומר ר"ת עי"ש אך אינו נלע"ד וכדכתיבנא:

ג) ובסוף סי' צ' והר"מ מרוטנבורג היה אומר דוקא כשבהכ"נ פתוח לרה"ר וכו':

ד) בסי' צ"ב וא"א הרא"ש היה אומר שאין לחלק ל"ש ליכלוך וכו':

ה) בסי' ק"ב ואם היושב ישב כבר וכו', היה אומר אדוני אבי הרא"ש וכו':

ו) בסימן קפ"ח בסופו אם חל ר"ח בשבת וכו', היה אומר הר"ר יוסף וכו':

ז) בסי' רס"ג ועוד היה אומר ר"ת שאם היה דלוק ועומד וכו' ובתוס' והרא"ש והר"ן ורב המרדכי כתב דברי ר"ת בלא היה אומר:

ח) בסי' רצ"א בסופו ור"י היה אומר כיון דילפינן וכו':

ט) ובסוף סי' רצ"ב חכמי פרוביצנא היו אומרים וכו' היה אומר הרר"י עי"ש ובסי' תכ"ב:

י) בסוף סי' ש"ז ור"ת היה אומר אחר שלא הובא בשבילי וכו' ועיין בתוס' דף קי"ד ע"ב:

יא) בסוף סי' ש"כ ור"י היה אוסר אפילו דלא ניח"ל:

יב) בסי' שכ"ה ור"ת היה אומר הא דאמרינן בממלא לצורך ישראל וכו' ועי"ש בתוס' והרא"ש והר"ן וק"ל:

יג) בסוף סי' תרכ"ד וא"א הרא"ש היה מתיר לישאל:

יד) בסוף סי' תרמ"ד וא"א הרא"ש היה אומר שאין לחוש:

טו) ביו"ד סי' ס"ו ור"י היה מתיר גם הדם:

טז) בסי' ע"א בסופו וא"א הרא"ש היה מתיר לבשלו וכו':

יז) בריש סי' קי"ג והרב אברהם היה מתירם:

יח) בסוף סי' קט"ו וא"א הרא"ש היה אומר:

יט) בסי' קכ"ג ורבינו אפרים היה מתיר היכא שיבשן בתנור מיד ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל:

כ) בסי' רכ"א ולכך היה אור"ת המשכיר בית לחבירו ואח"כ הדיר וכו' וסברת ר"ת כתבה הרא"ש בלשון מכאן הורה ר"ת וכו', ואין בלשונו שום משמעות חזרה והריב"ה כתב בלשון היה אומר:

כא) בסי' רע"א תשו' לגאון וכו' ומורי ר"מ גאון הוה פליג וכו', ומבואר שם דלא הדר ביה רמ"ג מדקאמר דכדאי הוא רמ"ג לסמוך עליו בשעה"ד עי"ש (ועיין בדברי הרב"ח שהבאתי בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות קכ"א ודו"ק):

כב) שם ומיהו היה אור"ת דעיבוד שלנו וכו' והתוס' והרא"ש כתבו ס' ר"ת בלא היה אומר עי"ש במגיל' דף י"ט אלא דהרא"ש פ"ק דגטין כ' היה אומר:

כג) באה"ע סי' ע', כתב ר' אליהו חייב אדם להשכיר עצמו כפועל וכו' ור"ת היה אומר וכו' וס' ר"ת כתבו התוס' והרא"ש בלא היה אומר כיעי"ש:

כד) ובח"מ סי' קל"ח ס"ז והיה אומר א"א הרא"ש וכו' וא"א הרא"ש וכו' היה אומר וכו' עי"ש:

כה) בסי' רי"ח ס"ג, ומיהו היה אומר א"א הרא"ש ז"ל דוקא כשגבוהים ג"ט:

כו) בסימן רס"ח ס"ג וא"א הרא"ש היה אומר שאין חילוק:

כז) בסי' פר"ה ס"ב ומיהו היה אומר א"א וכו':

כח) בסי' של"ט ס"ו והיה אומר א"א הרא"ש וכו':

הנה מכל המקומות הנ"ל כ"ח מעשיו הגיד רבינו הטור כי זה דרכו דרך הק' לכתוב בלשון הי' אומר וכיוצא אף על סברא אמתית דליתא בחזרה כאשר אספתי באמרים דוכתי הנ"ל יגדל נא כ"ח:

ולפי הנראה גם רבינו הרא"ש ז"ל כן הוא דרכו בקדש לכתוב בלשון זה אף בסברא אמתית כמ"ש הרואה במקומות שארשום בס"ד:

א) בפ"ק דברכות סי' י"ג הי' אור"ת שאין זה כ"א סיום הברכה והי' אומר והערב וכו' ולא הביא שום חולק וגם הריב"ה בק"פ שם כ' סברתו בשמו ובא"ח סי' מ"ז סתם כמותו עי"ש והתוס' בברכות דף מ"ו ופסחים דף ק"ד וכתובות דף ח' שציין מרן הב"י כתבו ס' ר"ת בלא הי' אומר:

ב) בפ"ג דברכות סי' י"ח והי' תמיה ר"ח הכהן וכו' והרב אלחנן הי' אומר וכו' ומלבד שמהמשך לשון הרא"ש מוכח דנקט כותיה אף גם רבינו הטור פסק כמותו עיין בסי' תכ"ג:

ג) שם סי' כ"ח והי' אומר ר' יונה וכו' עי"ש והריב"ה בא"ח סי' מ"ד סתם כן עי"ש:

ד) בפ"ד דברכות סוף סי' ב' וחכמי פרובינצא היו אומרים וכו' הי' אומר ר' יונה וכו' עי"ש וכ' בק"פ שם כהרר"י עי"ש ועיין בטור סי' רצ"ב ותכ"ב בסופם:

ה) בפ"ב דפסחים סי' ט' וכן גדולי שפירא ר' שמריה ור"א ור' יהודא היו אוסרים:

ו) שם סי' ט"ז ועוד הי' אור"ת וכו' ועוד הי' אור"ת וכו' אבל וכו' הי' אור"ת וכו' ולדעת מרן הב"י בסוף סי' קס"ח רבינו הטור פוסק כר"ת (אלא שתמה ע"ד דלא הי"ל לסתום כר"ת ועיין לרבני האחרונים שם ואין גם אחד שיכריח דאי אפ"ל דפוסק כר"ת מאחר שסברת ר"ת כתבה הרא"ש בלשון היה אומר דמ"ש דחזר בו) ועי"ש בתוס' והר"ן שכ' ס' ר"ת בלא הי' אומר:

ז) בפ"ג דמ"ק סי' צ"ה ומתוך כך הי' אור"ת וכו' ועוד הי' אור"ת וכו' ופסק כן בק"פ והיא הלכה פסוקה ביו"ד ריש סי' שצ"ב עי"ש וע"ע בדברי הרא"ש פ"ד דיבמות סי' כ"ז:

ח) בפ"ק דמגילה סי' ו' הי' אור"ת וכו' ובק"פ והר"ן ורב המרדכי כ' ס' ר"ת בלא הי' אומר ודעת הרא"ש לפסוק כר"ת כמו שהעיד מר בריה בטור ריש סי' תרצ"ב:

ט) ובפ"ד דיבמות סי' כ"ו ומתוך זה הי' אומר רבינו שמשון הזקן וכו' והרנ"י כתב סברתו בלשון כ' רבינו שמשון וכו' ובפ' אע"פ כתב הר"ן פ' רבינו שמשון וכ"כ רב המרדכי שם, והתוס' בדף ס' ע"ב כ' אומר ר' שמשון וכו' והרא"ש שם סי' כ' בלשון הי' אומר וכו' ובק"פ שם כ' התיר ר' שמשון:

י) בכתובות פ' אע"פ סי' ל"ב מכאן הי' רוצה להוכיח ר' אליהו ז"ל שאדם מחויב להשכיר עצמו וכו' וגם הר"ן כתב הי' רוצה ר"א ללמוד וכו' והתוס' כתבו בדף ס"ג ד"ה באומר מכאן מוכיח ר"א, והריב"ה באה"ע סי' ע' הביא סברת ר"א בלשון כתב ר"א עי"ש:

יא) בפ' המדיר סי' ד' הי' אומר רשב"ם וכו' והיא הלכה פסוקה לחלק בין לשון כל הזן אינו מפסיד לאם תזון לא תפסיד והתוס' הביאו ס' וכן הר"ן בלא הי' אומר ורבינו הטור יו"ד סוף סי' רכ"א ה"ד בלשון כתב רשב"ם:

יב) בפ' הכותב סי' ח' וכן הי' אומר הר"מ מנרבונא וכו' וכן הלכה עיין בק"פ שם וטור ח"מ סי' רצ"ז:

יג) בפ"ק דגטין סי' י"א והי' אור"ת וכו' והר"י הי' דוחה וכו' ומיהו דברי ר"ת אמת וכו' ועיין בדברי הרא"ש פ"ב דמגילה סוף סי' ב' ציין למ"ש בהל' ס"ת סי' ד' ושם הביא ס' ר"ת בלא הי' אומר:

יד) שם ריש סי' טו"ב ריב"א הי' אומר דאפי' בע"כ של לוה וכו' ועי"ש בק"פ וטור ח"מ סי' קכ"ו ס"ח:

טו) שם באמצע הסי' גבי מע"ג כ' הי' אור"ת דל"מ מע"ג בעכו"ם. וכו' וע' בק"פ וטור ח"מ סי' קכ"ו סכ"ט:

טז) בפ"ח דחולין סי' נ"א והרא"ם ז"ל הי' אוסר אותו באכילה וכו' (בהרא"ש כתוב והרמב"ם אך מרן החביב בכנה"ג יו"ד סי' פ"א הגב"י אות ל"ז כתב דגרסי הרא"ם עי"ש טעמו ונימוקו) והריב"ה בטוי"ד סי' פ"א הביא סברתו בל' כתב הרא"ם עי"ש:

טוב) שם סוף סי' נ"ב ור"ת הי' אומר דלגירסא זו וכו' ובק"פ שם הביא ס' ר"ת בלא הי' אומר וס"ל לר' הטור בסוף סי' פ"ז דדעת הרא"ש כר"ת עי"ש:

הנה מכל המקומות הנז"ל סי' טו"ב תהא לנו לעינים דכן דרך הרא"ש ז"ל לכתוב בלשון הי' אומר וכיוצא אף בסברא אמתית ושלא חזר בו בעל השמועה מסברתו:

ואנכי הרואה דגם רבותינו התוס' משתמשים בלשון זה בכמה מקומות ולא כ' שחזר בו בעל השמועה, הלא המה:

א) ברכות דף י"א ע"ב ד"ה שכבר וכו' והי' אור"ת כשאדם עומד ממיטתו ללמוד וכו':

ב) שם דף כ"א ע"ב ד"ה עד שלא יגיע וכו' ור"ת ור"י היו אומרים וכו':

ג) שם דף ל' ע"ב ד"ה מסתברא והיה אומר ר"י וכו':

ד) שם דף ל"ט ד"ה בצר ליה שעורא והר"י הי' אומר בבורא נ"ר וכו' והר"י הי' מפרש וכו':

ה) שם דף מ"ג ע"א ד"ה הואיל וכו' ורבינו יחיאל הי' אומר וכו':

ו) שם שם ד"ה ועל ההדס וכו' והר"מ מקוצי הי' אומר שיברך בורא מ"ב (דרך אגב אודיע כי בדברי הרב בית יהודה סימן מ"ב יש ט"ס שכ' בשם השר מקוצי לברך שהכל ולפי הנראה צ"ל יש מפרשים שהביאו התוס', שוב ראיתי למרן חיד"א בברכ"י סימן רט"ז אות ד' מ"ש ע"ד עי"ש):

ז) בפסחים דף ל"ז ע"ב סוף ד"ה דכולי עלמא וכו' ור"ת הי' אומר דאף על גריזמלי וכו':

ח) ביבמות דף ס"א ד"ה ואין הכותים וכו' ורבינו משולם הי' אומר דגבי פורענות דוקא וכו':

ט) בכתובות דף ק"י ע"ב ד"ה הוא אומר והי' אומר רבינו חיים וכו' וקצת פוסקים נמשכו אחר סברתו דבזה"ז ליכא מצוה ואף החולקים לא כ' דהר"ח חזר בו עיין מה שהאריך בפרט זה מרן אחרון חבי"ף בנשמת כ"ח ח"א סי' מ"ט:

י) בע"ז דף ל"ד ע"א סוף ד"ה מתענין לשעות ועוד הי' אור"ת כי אף לא גמר בלבו וכו':

יא) שם ד"ה דורדיא דעכו"ם ר' אפרים הי' אומר כי מס' וכו':

יב) חולין דף ס"ד ע"א ד"ה סימנין ומיהו ר"ת הי' אוסר וכו', ומ"ש אח"כ ומיהו נר' וכו' הם דברי התוס' ולא חזרת ר"ת:

יג) שם דף ס"ה ד"ה ר"י אומר ושמו חגב אומר הי' הריב"ם דר"י מפרש מיל' דת"ק ועי"ש בהרא"ש סי' ס"ו:

יד) שם דף ק' ע"א ד"ה בשקדם וכו' ורבינו אפרים הי' אומר מתוך כך וכו' ור"א הי' מביא ראי' וכו':

הנה ד"י לנו בז"ה להוכיח בי"ד חזקה דכן הוא גם דרך רבותינו בעלי התוס' לכתוב בלשון הי' אומר וכיוצא בסברא קיימת ובמקומות הנ"ל המצא ימצא גם בדברי שאר המפרשים הראשונים כלשון הזה כמו שיראה הרואה, ועיין עוד, א) בדברי הרר"י בפ' תפלת השחר ד"ה ואם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת וכו' הי' אומר רבינו הק' וכו':

ב) הרא"ש בפ"ו דברכות סי' ל"ה והר"ז הלוי הי' אוסר לאוכלו מפני חשש דם:

ג) טור א"ח סי' ר"ה והי' אומר אדוני אבי הרא"ש:

ד) בהגהות סמ"ק ה"ד מרן הב"י א"ח סי' כ"ז ד"ה ואיטר וכו' ולכך הי' אומר מורי ר' יחיאל וכו' ופ' ריב"ה כר' יחיאל:

ה) בב"י א"ח סי' של"ז ד"ה וכ' עוד וכו' והאגור כתב שאביו הי' אוסר הכיבוד:

ו) בב"י א"ח סי' תנ"א ד"ה כלי כסף בסה"ת הי' מתיר:

ז) בב"י שם ד"ה מדוכה וכו' שר"ת הי' מתיר בהגעלה:

הנה שבעה אלה עינים מאירות שכן דרך גם שאר רבני המחברים ז"ל לכתוב בלשון המורה שחזר בו בעל השמועה אף שבאמת לא חזר בו:

ומצינו ג"כ בדברי הפוסקים שמשתמשים בלשון כיוצא בו היה רגיל היה נוהג וכדומה וארשום פה אשר שזפתם עיני בס"ד ואלו הן הנצרפין למען דעת כי אין בלשון כיוצא בזה מופת חותך לחזרה:

א) בטור א"ח סי' פ"ט וא"א הרא"ש הי' שותה מים בשבת בבוקר קודם תפלה וכו' עי"ש ובסי' רפ"ט:

ב) בסי' צ' ור"י הי' ממתין אף בבהכ"נ שלנו ביום:

ג) בסוף סי' קי"ד והר"מ מרוטנבורג הי' רגיל לומר בש"ע וכו' וא"א הרא"ש הי' נוטה לסברת הר"מ:

ד) בסי' קס"ה והר"מ מרוטנבורג הי' נוהג וכו' וכן הי' נוהג א"א הרא"ש:

ה) בסי' קס"ו וא"א הרא"ש הי' רגיל אף בראשונים וכו':

ו) בריש סי' קע"ג וא"א הרא"ש הי' רגיל ליטול ידיו וכו':

ז) בסוף סי' קפ"ב והר"מ מרוטנבורג הי' נוהג לברך וכו':

ח) בסי' קפ"ז וא"א הרא"ש הי' אומר הודו לה' כ"ט וכו' והר"מ הי' אומר אודך וכו' וא"א לא הי' אומר אלא וכו':

ט) בסי' קפ"ח וכן הי' נוהג א"א הרא"ש שפתיחה וכו':

י) בסוף סי' קצ"ט והר"י הכהן הי' מורה הלכה למעשה וכו' והי' מביא ראי' וכו':

יא) בסי' ר"ג וא"א הרא"ש הי' נוהג כר"י:

יב) בסי' רט"ו וא"א הרא"ש הי' נוהג כהרמב"ם:

יג) סוף סי' רל"ט וא"א הרא"ש הי' אומר השכיבנו:

יד) סוף סי' רפ"ו וא"א הרא"ש הי' נוהג ביוה"כ:

טו) סי' רצ"א וכן הי' עושה א"א והי' אומר וכו' וא"א הרא"ש לא הי' מברך על היין:

טז) סוף סי' ש"א והר"מ מרוטנבורג הי' מחמיר שלא לצאת בה וא"א הי' יוצא בה:

יז) סוף סי' ש"ו והרמ"מ הי' מדמה אותו למדידה של מצוה:

יח) בסי' תמ"ד ור"ת הי' נוהג לעשותה וכו':

יט) סי' תקמ"ה וכן הי' נוהג א"א:

כ) סי' תקפ"ח ורי"ף הי' תוקע בב"ד:

כא) סי' תרכ"ד וא"א הי' מוחה בידם:

כב) סי' תרכ"ו ורבינו יחיאל הי' נוהג:

כג) וביו"ד סוף סי' ט' ולזה הי' נוטה דעת א"א הרא"ש:

כד) שם סי' כ"ד (בחלדה) והרא"ם הי' מחמיר גם בזה:

כה) שם גבי הגרמה ולזה הי' נוטה דעת א"א הרא"ש:

גם בדברי התוס' והרא"ש וכדומה נמצא שמשתמשים בלשונות כאלו, עיין, א) תוס' ברכות כ"א ע"ב ד"ה ער וכו' ור"ת הי' רגיל כשהי' מתפלל ביחיד וכו':

ב) דף ל"ז ע"ב ד"ה אמר וכו' וכן הי' רגיל ר' דוד ממיץ:

ג) שם ד"ה לחם ור' יחיאל הי' מסופק:

ד) במס' ע"ז דף ל"ד סוף ד"ה מתענין ור"י הי' רגיל כשהי' מתענה באחד בשבת:

ה) הרא"ש ברכות פ"ג סי' כ"ו ומתוך קושיא זו הי' גורס רב האי גאון מהו שיכנס וכו':

ו) שם פ"ד סי' י"ז שהוא הי' מפרש וכו':

ז) בפ"ב דפסחים סוף סי' ט"ז ור"מ הי' נוהג כשלשין עסה:

ח) שם סי' ט"ו ולכאורה הי' נראה כחכמים וכן הוא דעתו באמת אף שכתב בלשון לכאורה וכמ"ש זה הי"מ גדול במערכת המ"ם אות תכ"ג:

ט) רב המרדכי פ"ג דברכות אות ס"ד ר"ת הי' רגיל וכו' ור"פ ור"י היו אומרים וכו':

י) שם פ"ו אות קי"ט וכן הי' רגיל רד"מ:

יא) שם אות ק"כ והי' נוהג ר"י שלא לאוכלם:

יב) שם במגילה פ"א אות תשפ"א ור"מ הי' רגיל לומר זמן:

יג) מרן הב"י א"ח סי' רל"ט ד"ה וכתב עוד שמוהר"ם הי' נוהג:

יד) בסי' רנ"ט ד"ה טמן וכו' כ' בשה"ל וכו' הי' מקפיד ריב"ז וכו':

טו) בסי' רצ"א ד"ה ויש אומרים וכו' וכ"כ בשה"ל שהי' ריב"ר נוהג להשלים:

טז) בסי' רצ"ח ד"ה ומצוה וכו' שהר"מ הי' נוטל אבוקה:

יז) בהגמי"י ריש פ"ח מהל' שבת ורבינו שמחה משפירא הי' רגיל:

יח) בד"מ א"ח סי' צ"ה כתב מוהרי"ל שהי' נוהג לעמוד וכו':

ואמרתי ח"י אנכי מקומות אלו יעידון יגידון כי כן אורחות צדיקים הפוסקים ז"ל לדבר בלשון עבר ולא ללמד שחזר בו כלל:

אני טרם אכלה לדבר אשובה אראה שכחת האומר דוכתי דנקטי הפוסקים בלשון הי' אומר וארבעה לו ידעתים:

א) טור א"ח סי' ר"ג הילכך הי' אומר הר' יצחק תותין וכו':

ב) שם סי' ר"ה והי' אומר א"א הרא"ש דוקא כשבישלם וכו':

ג) בהגמי"י פ"ח מהל' שבת אות ר' מכאן הי' אומר ר' שמשון:

ד) הרא"ש פ"ד דברכות סי' ט"ו והי' אומר ר' יונה:

וגם בלשון הי' אוסר הי' מתיר ראיתי עוד בדברי הפוסקים ועל ארבעה לא אשיבנו:

א) טור א"ח סי' תקמ"ה וריב"א הי' אוסר כיון דאפילו אות א' וכו':

ב) טור יו"ד סי' ל"ט ואומא שנסרכה לאונא וכו' הי' ר"ת אוסר:

ג) ב"י יו"ד סי' ס"ו עמ"ש ריב"ה וא"א הרא"ש כתב טוב להחמיר לאסור כלה וכו' עי"ש בב"י והרא"ה כ' וכו' ולמעשה הי' אוסר בכולן וכו' וכשנמצא על חלמון ג"כ הי' אוסר וכו':

ד) טור יו"ד סוף סי' צ"ב ור' יחיאל הי' מתירה בשעה"ד, שוב מצאתי עוד בטור א"ח סי' תס"ב ומי בצים הי' מסת' רש"י ור"ת הי' מתיר, ושם בב"י בד"ה כ' בטור יו"ד וכו' וא"א הרא"ש הי' מס' וכו' ורבינו נתנאל הי' מקפיד וכו':

ואחר כל הכבוד הזה עין כל חוזה אשר מפורש יוצא מפי כבודן של צדיקים עליונים למעלה דכן הוא דרכם בקדש לכתוב על ספר איזה פוסק הי' אומר הי' אוסר הי' מתיר וכיוצא כאשר הראיתיך בעיניך באותו"ת ומופתים הנ"ל [מאי"ן יב"א עזרי (עם ב' כוללים סימן טוב לכל המקומות הנ"ל לפי שסי' ר"ג מטור א"ח נרשם ב"פ שלא בהשגחה)] איככה נוכל להחליט ללמוד דרך כלל מדברי מרן הב"י בסי' רמ"ד ורמ"ה הנז"ל דכל מקום שכותב איזה פוסק בלשון הזה להורות נתן דחזר בו כדמשמע להו לב' המאורות הגדולים צפיחת בדבש ופה"ד הנז"ל, ובע"כ למשכוני אנפשין ולומר דדוקא בהנהו סי' רמ"ד ורמ"ה דאשכחן דהדרו בהו כמ"ש הפוס' דר"ת ור"י הדרו בהו. אמטו"ל היכא דאיכא למידרש דרשינן וניחא לן למימר דגם הריב"ה תנא דווקנא אף הוא הי' מתכוין מטמין ברמ"ז הרומ"ז על האר"ש הוא הי' אומר לומר דחזרו בהם אבל ודאי לא ללמד על הכלל כולו שכן הוא בכל מקום דודאי מודה מרן ז"ל דשייך לשון זה אף בדבר שלא חזר הפוס' מס' כדמוכח מדוכתי הנז"ל:

וראיתי להרב מקנ"א בדף ס' ע"ג בשם הג' מוהרשד"מ ח"מ דף רי"ח ע"ג דמדקאמר הי' אור"ת ולא אמר אור"ת נראה שלבסוף חזר בו והוא ז"ל ציין לעיין בקידושין דף כ"ד ע"א שהי' רמ"א ולא חזר בו והביא דברי רבינו הטור א"ח סי' תקס"ג והי' אומר ר"ת ותוס' ברכות כ"א ד"ה עד (ועוד הביא מ"ש תוס' בבא בתרא דף קמ"ט סוף ד"ה דקא מיגמרו טענתא וכו' ועוד הי' אומר ר"י וכו' ול"ז להבין דעתו ד"ע בזה דשם החזרה מפורשת ואינו מענין דאיירי ביה להשיג על כלליה דרב מוהרשד"ם מדוכתי די רשים, ואם כונתו להביא דמשכחת הי' אומר ושחזר בו לזה לא הי' צריך מורה מקום, ועיין שם בתוס' הנ"ל והי' מפרש ר"ת) ולא זכר דברי מרן הב"י ומרן החבי"ב הנז"ל כיע"ש, ומדבריו למדנו דגם בדברי התנאים אית לן למידק הכי לפום האי כללא וקצת נראה כן מדברי הרב צפיחת בדבש הנז"ל כיעי"ש, וכיוצא לזה ראיתי לגדול בדורינו הרב סב"ק מוהרח"א אדאדי נר"ו בספר ויקרא אברהם הנד"מ בדף קי"ח אות ט"ו בשם מרן חיד"א בכסא רחמים דף ע"ב דאם אומר בש"ם היו אומרים ר"ל מקודם היו אומרים כן ושוב חזרו בהם או לפחות נתבטלו דבריהם ע"כ ואמ"א לא שו"ת הג' מוהרשד"ם ולא ס' כס"ר לראות ד"ק, ועל הראשונים אנו מצטערים דאף שמצינו כן בדברי הפוסקים לא יתכן לתת כלל מוחלט לכ"מ כנז"ל, ולא די לנו אלא שנוסיף לומר כן גם בדברי תנאים ואמוראים ומצינו בלשון התנאים הוא הי' אומר ועבוד רבנן פריש"ה דמרגלא בפומיה וכו' עיין להרב רע"ב ריש מס' אבות ואמאי לא נימא הכי בשאר דוכתי ובמנחות דף מ"ג ע"ב נאמר שם כמה פעמים הי' ר"מ אומר והם הלכה פסוקה וע"ע נדה דף ל"ח ע"א ודף מ"ח ע"ב ודף נ' ע"א וגטין דף ד' ע"א אומר הי' ר"מ וכו' ובכמה דוכתי במשנה וברייתא שהי' ר"מ אומר שהי' ר"ש אומר וכיוצא, ב"ק י"ד ע"א ד' כללות הי' רשב"א אומר וכתובות דף ע"ב ע"א הי' ר"מ אומר וכו' ושם הי' ר' יהודה:

ולפי המשוער בדעתי המצא ימצא עוד במקומות רבים בש"ס כיוצא לזה ואמרתי לא אצא לחפש"י חנם כי לפי מה שנתברר מכל הנז"ל בדברי הפוסקים משנה שאינה צריכה היא, והרב פה"ד בדף קל"ט ע"ב הנ"ל כתב דבקונטרס האותיות כתב בכלל זה ולא זכינו לאורו ועיין מכתב לחזקיהו בחלק השיטה דף י"א ע"ד ובח' התשו' ח"י ע"א וע"ב ודף מ"ו ע"ב ובהשמטות וק"ל:

ואחר זמ"ר מצאתי להג' מעדני יו"ט מני"ר תנא דמסייען לכל מאי דכתיב בעניותין, שבפרק אלו טריפות סי' ס"א עמ"ש הרא"ש ור"ת הי' רוצה לאסור וכו' ומיהו נראה אע"ג דהלכה וכו' כ' ע"ז דהאי ומיהו נראה יתכן לפרש דנראה לר"ת קאמר ור"ל דמתחילה הי' נראה לר"ת לאסרו וחזר בו משום האי ומיהו וכו' וסיים בזה"ל אך התוס' כתבו דר"ת הי' אוסר ולא כ' הי' רוצה לאסור עכ"ל מתוך דבריו ניכר מחשבתו דלא ניח"ל לפרש בדברי התוס' כד הוה בעי למימר מעיקרא לפי שהתוס' כ' הי' אוסר דמש' דעמד ר"ת בשיטתו ולא חזר בו דאם חזר בו היו כותבים בפי' כן או בלשון הי' רוצה וכו' כמ"ש הרא"ש. ומספק"ל בכונתו אם אחר שראה דברי התוס' חזר בו ממ"ש בתחי' בכונת דברי הרא"ש או דמפרש דפליגי התוס' והרא"ש בזה ועכ"פ לדאתאן עלה מפורש יוצא דס"ל דלשון הי' אוסר משמעותו דלא חזר בו ששתי כעל כל הון שזכיתי לדעת עליון:

הגם הלום ראיתי למרן החבי"ף בס' כל החיים הנדפס חדש ממש שכ' בדף ט"ז ע"ד אות ג' הי' מתיר ולא אמר הוא מתיר יורה דהדר ביה צפיחת בדבש דף כ"ה ע"ג ועיין למרן הב"י סי' רמ"ה וכו' עי"ש ולפי הנראה כשראה דבר זה בספר צפיחת בדבש נראה לו דבר חדש והעלהו על ספר הזכרונות ואחר זמן רב דרך לימודו בדברי מרן הב"י סי' רמ"ה לא זכר שר שכבר מצוין שם וחשב שחידוש הוא שחידשה תורה דיליה להביא מן החדש ובנה אצלו ציון וזה נמצא לרוב בעלי אסיפות כמבואר אצל עי"ן רוג"ל בד"ק ועכ"פ תמיה לי על מרן החבי"ף לרוב בקיאותו איך לא זכר מכל הנז"ל והוא פלא:

והן עתה נד"מ ספר ימי שלמה להרב כמוהרש"ק נר"ו וראיתי בדף י"ח ע"ד שכ' בתו"ד דזה כלל גדול מסור בידינו כשכותבים התוס' ור"ת הי' אומר דחזר בו ולא קאי הכי במסקנא עי"ש וכבר כתבתי דאין זה כלל מוחלט ולמאי דעסיק מני"ר נר"ו לא הי' צריך לכלל זה דגוף דברי הר"ן מוכיחים דלא עמד בסברתו משום דק"ל בברייתא וכן הבין הרדב"ז מסקנת הר"ן עיין להרב עה"ש סי' תרי"ג וה"ה בס' משק ביתי אות שנ"ב:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף