שדי חמד/כללים/ד/פו
|
< הקודם · הבא > |
פו דבר שיש לו מתירין דאפילו באלף לא בטיל כתב הרב מלא הרועים במערכה זו אות ו' בשם הרב צל"ח בחיד' לפסחים דף ט' ע"ב בסוגיא דתשע ציבורין דהא דדשיל"מ לא בטיל היינו לענין איסור אכילה דשייך ביה עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דא"א לו לאכול היום ומחר דאם יאכל אותו היום אין לו עוד למחר ועכ"פ לא יאכל אותו כ"א פעם אחת ולכך לא יפסיד במה שאינו אוכלו היום דאם לא יאכל היום יאכל למחר אבל בטלטול דיוכל לטלטל גם היום ומחר ל"ש דשיל"מ דעכ"פ מפסיד הטלטול של היום וכן בהנאה כיון דאיכא הנאה שאינה של כילוי דיכול ליהנות היום וגם למחר ול"ש דשיל"מ לכך בכל הנאות לא גזרו שלא לחלק בין הנאה להנאה ואף דבטבל מחלקינן בין הנאה של כילוי להנאה שאינה של כילוי שאני טבל דהוא מדאורייתא אבל בדבר שיל"מ דרבנן מפלגינן וכל הנאות שרי עכ"ד הצל"ח וסיים במה"ר אך כל זה לטעם רש"י אבל לטעם הר"ן משום דהוי מב"מ אין לחלק וראוי להיות אסור בהנאה ובטלטול עכ"ל, וכן מצאתי שכתב הרב מוהרש"ל בדרשתו שהובאה בצל"ח למס' ביצה דף ד' ע"א שדברי מר אביו בצל"ח לפסחים הנ"ל אינם אלא לטעמו של רש"י אבל לטעם הר"ן אין לחלק עי"ש בסוף הדרוש ומיסתמיך ואזיל בתר האי כללא הרב שו"מ במ"ק ח"ב סי' תק"ן ובח"ג סי' כ"ח ד"ה (והנה וכו' ודבריו שם צריכים ביאור לענ"ד במ"ש אך גוף הדין תמוה לפי מ"ש הצל"ח וכו' עי"ש) ובסי' קנ"א. ובשו"ת נו"ב מ"ת באה"ע סי' ל"ח (בד"ה ואחר) הזכיר מ"ש בצל"ח לפסחים הנ"ל וכתב עוד דכי היכי דלענין ביטול אמרינן דלא חשיב דשיל"מ ובטיל הכי נמי למאי דקי"ל דספק בדבר שיל"מ לחומרא אזלינן והיינו ג"כ משום שעד שתאכלנו בספק איסור המתן למחר ואכול ודאי היתר א"כ בהנאה וטלטול לא אזלינן לחומרא ומזה דן לספק מעוברת חברו דאין שייך למיזל לחומרא משום שיש לו מתירין אחר כ"ד חדש שהרי יכול להיות עמה תוך הזמן ואחר הזמן ודומה להנאה וכו' וסיים ואפילו אם ירצה אדם לפקפק על חידוש הנ"ל וכו' עי"ש (ומדבריו אלו למד הרב פ"ת ביו"ד סי' קפ"ה בנחלת צבי ליישב לענין ספק בכתמים עי"ש וראיתי דבריו אלה אחר שכתבתי כל הכתוב בזה) ולענ"ד יש לפקפק בזה מדברי הרב ש"ך בסי' סק"ח שכתב גבי תערובת כלי איסור שכתב מרן דבטל ברוב דצריך להשהות כל הכלים עד אחר מעל"ע כיון דיש לו מתירין מה"ת אחר שהיה מעל"ע לא בטיל דהא הרשב"א והטור לא כתבו דלא הוי דשיל"מ אלא משום שיש הוצאה להגעיל אבל להשהותם דליכא שום פסידא חשיב דשיל"מ עי"ש והרי גם בכלים שייך לומר סברא זו שמפסיד מלהשתמש בהם תוך מעל"ע וא"כ לא היה לנו לומר בזה דשיל"מ ואף שכתבו הרבנים הנ"ל דלא כ"כ הרב צל"ח אלא לפי טעמו של רש"י ולא לטעמו של הר"ן מ"מ נראה דרוב הפוסקים נקטו כטעמו של רש"י ואם איתא לחידוש זה לא הוה שייך לדון בכלים הללו דין דשיל"מ, ומדברי הרב פרמ"ג בא"ח סי' תקי"ג בא"א סק"ד מתבאר דלא שמיעא ליה סברת הרב צל"ח שכתב ולענין טילטול ספק נולדה ביו"ט ונתערבה באחרים אפשר אסור בטילטול מדשיל"מ עי"ש ולדברי הרב צל"ח אין שייך בטילטול חומרת דשיל"מ שו"ר דביו"ד סי' צ"ט במשבצות ס"ק י"ב (בד"ה ומדי דברי) הקשה עמ"ש בש"ס ביצה דף ד' ע"ב כי מהפך בהיתרא מהפך ופירש"י והרא"ש דהאיסור בטל ברוב והיכי בטל הא הוי דשיל"מ וסיים ע"ז וז"ל ואם היינו אומרים דדבר שיל"מ לא בטיל היינו אכילה אבל טילטול בעלמא לא אמרו כנראה ממרוצת דברי הר"ן בפ"ק דיו"ט הוה א"ש עכ"ל הנה למדנו מדבריו עדיפא מדרב צל"ח דגם להר"ן לא שייך בטלטול חומרת דשיל"מ וראיתי להרב פ"ת בסי' ק"ב סק"ו שהביא מ"ש הרב ש"ך הנ"ל ומ"ש ע"ד קצת מרבני האחרונים ושוב כתב דנ"ל דבזה אין שייך דין דשיל"מ כמ"ש הצל"ח לענין טילטול וכו' עי"ש שנראה שדוחה דברי הש"ך עפ"י כלליה דרב צל"ח כאילו מר בר רב אשי חתים עלה, ולענ"ד נהפוך הוא דיש לפקפק על חידוש זה שחדשה תורה דיליה מדברי הקדמונים הנ"ל כמו שכתבתי למעלה אך לפי מ"ש במשבצות הנ"ל דהר"ן ס"ל דבטילטול לא אמרינן דשיל"מ מזה אפשר דיש להשיג על הרב ש"ך אלא שכעת לא מצאתי דברי הר"ן בזה ואולי אין לדמות שימוש דכלים לטילטול דמוקצה וצריך להתיישב במה שפלפל בזה גאון עזינו הגאון המופלא בספר הנכבד זכר יהוסף ע"ד התוס' בעירובין דף מ"ה ע"ב עי"ש חריפותו ובקיאותו דתלי ע"כ קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות בקיצור נמרץ ומצאתי בשו"ת תורת חסד לגאון בדורנו יצ"ו בסי' ל"ח אות ג' שכתב בשם רעק"א דלענין איסור מלאכה בפורים אין להקל בט"ו מחמת דהוי ספק דרבנן דזה הוי דשיל"מ דיכול לעשות המלאכה למחר ובדשיל"מ אף ספקא דרבנן לחומרא וכתב ע"ד דלפמ"ש בצל"ח דדשיל"מ לא שייך אלא באכילה וכו' א"כ בדבר שיכול לעשות היום וגם מחר אין להחמיר בדשיל"מ ומיהו בש"ך יו"ד סי' ק"ב סק"א לא משמע כן מדהוצרך להשהות הכלים מעל"ע משום דשיל"מ עכ"ל והוא תנא דמסייען ולפי דרכנו למדנו דגם רעק"א לא ס"ל סברת הרב צל"ח הנ"ל ועיין בקובץ יגדיל תורה סי' קל"ב דף רל"ב ע"ג אחר כל אלה הדברים ראיתי לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו שהאריך בכלל זה בסי' ז' אות ה' ועם כי לא פניתי לעיין בדב"ק אך זאת אגיד שראיתי שהביא מ"ש בנו"ב מ"ת חא"ח סי' ע"ה שרב אחד השיגו מדברי התוס' בעירובין דף מ"ה ד"ה אבע"א דלפי מ"ש בצל"ח לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה וטלטול נסתר קושיתם והרב נו"ב הודה על האמת שמדברי התוס' יש סתירה לחילוקו אלא שהוא כתב לחלק כן לתרץ דברי רש"י ואין אחריות דברי התוס' עליו ולפי הנראה התשו' שבחאה"ע קדמה לתשובתו שבא"ח הנ"ל, ולכן כתב בפשיטות כי כלליה שבצל"ח ולא הזכיר דברי התוס' עוד הביא לנו ידידי הנ"ל שם שבצל"ח לביצה דף כ"ד ע"ב כתב דלענין ביטול שלא יהא בטל משום חומרת דשיל"מ איכא טעם הר"ן דהוי היתר בהיתר ולא בטיל גם במידי דלאו אכילה ומ"ש לחלק בין מידי דאכילה ללאו מידי דאכילה הוא רק לענין חומרת דשיל"מ להחמיר בספקו דבזה לא שייך טעם הר"ן רק הוא משום עד שתאכלנו באיסור וכו' וזה לא הוי אלא במידי דאכילה ובזה יישב מה שמשיגים על הצל"ח מדין ביטול בכל איסור עי"ש דב"ק באורך ואפריון נמטייה כי מאיר עינינו בעושר בקיאותו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |