שדי חמד/כללים/ד/פג
|
< הקודם · הבא > |
פג דת משה אי שייך לומר דת משה על דברים שהם מדרבנן, בשו"ת צמח צדק החדש אה"ע סוף סי' קנ"א הוקשה לו בנוסח גט חרש איך אפשר לכתוב בו כדת משה וישראל, מאחר שהוא מדרבנן, ואמרינן בכתובות דף ע"ב ע"א ראשה פרוע דאורייתא היא עי"ש בפירוש רש"י דמשמע דדבר שהוא דרבנן לא מיקרי דת משה וניחא ליה לומר דהכוונה דדבר דאורייתא אינו נכלל בכלל דת יהודית אבל דבר דרבנן נכלל בדת משה עי"ש. ואני עני מצאתי להרשב"א בשו"ת ח"ה סי' רמ"ו ה"ד הרב שבט בנימין סי' רע"ו שנשאל בר' שנשבע לישא את הקטנה כדמו"י ושוב חזר בו והשיב חזרתי על כל צדדי דברי ראובן ולא מצאתי בהם ממש וכו' ואם מפני שנשבע שישאנה כדת משה וסבור לומר שזה א"א לה להתקדש כדת משה וישראל כלומר קידושין דאורייתא זו שגגה היא כי כל מה שתקנו חכמים כדמו"י הוא ומי שמקדש את הקטנה בו בלשון הוא מקדשה והטעם שהתורה אמרה ל"ת מה"ד וכו' דרך כלל אמרה תורה שלא נסור ממה שיגידו לנו בין בפירוש התורה בין בתקנותיהם ומי שאינו שומע להם עובר על דת הוא וכתב בשבט בנימין דהרשב"א נרגש מההיא דכתובות דף ע"ב ושתירץ לזה וסיים הרשב"א אבל כאן דת משה אפילו בקידושין דרבנן תדע לך דאל"כ לדעת רש"י והרמב"ם דאין קידושין מן התורה אלא בביאה א"כ היאך המקדש אומר כדת משה וישראל והלא אינה מקדשה אלא בכסף שאינו אלא מדרבנן וכו' ע"כ וכתב שם בשבט בנימין דהרבנים מוהרי"מ ומוהרח"ם כ' שאין לכתוב בכתובת חרש כדמו"י משום דאינו אלא מדרבנן, והביא מ"ש הנ"ש במ"ב לענין גט חרש ושקו"ט בזה וסיים דמדברי הרשב"א מוכח דבדרבנן נמי שייך לומר כדמו"י, וראיה לזה מדמברכינן אמצות דרבנן וצונו ואמרינן היכן צונו בלאו דלא תסור וכו' עי"ש ובקונטרס אסיפת דינים במערכת גט סי' א' אות ס"ד רשמתי הסוברים לכתוב בגט חרש כדמו"י אף דהוא דרבנן והם הרבנים ג"מ ובארות המים ויד אהרן ושמן המשחה והלק"ט ומוהרי"ב שבס' ג"פ ד' לק"ט כמ"ש כ"ז הרב בית אהרן בדף יו"ד ע"א, וכ"כ הרב אביו שם בדף נ"ו ע"ג, ובמזה"ג להרב מוהרי"ד שבס' רב דגן דף ס"ו אות קל"ט כתב שכתבו כנוסח שביד אהרן (ושם הסיום בכדמו"י כמ"ש בבי"א הנ"ל). שוב ראיתי שם במזה"ג הנ"ל בדף ע"ג ע"ג אות תקי"ב הן ל"ו הובא שם נוסח גט חרש וסיים בכדמו"י עי"ש, וכן הוא הנוסח במזה"ג שבספר שער אשר לה"ה מוהרא"ק בדף קכ"ב אות ע' עי"ש א"כ משמע דכולהו רבנן קדישי עליונים למעלה ס"ל דשייך לומר ולכתוב דת משה אמידי דאינו אלא מדרבנן (דמ"ש בנ"ש דאם לא יועיל לא יזיק הוא דוחק כמ"ש בשבט בנימין עי"ש). שו"ר בס' כל החיים למרן החבי"ף דף ד' אות י"ב וז"ל דת משה מיקרי גם מה שהוא דרבנן שזה בכלל הרשב"א ח"ה סימן רמ"ו, ועיין משא חיים במערכת גימ"ל ד"ה גאבילה עכ"ל (עיינתי שם ול"ח כה"ס):
והן עתה הגיע לידי ספר מלאכת חרש לאחד מגאוני דורינו יצ"ו וראיתי שם בח"א אות ל"ז דפשיט"ל דשייך כדת משה וישראל בגט חרש דרבנן כדמברכינן וצונו והוכיח במישור ממ"ש הראשונים בסיום נוסח גט מיאון כדמו"י (אף שהוא דרבנן) והם הה"ג בסוף הל' גיטין ובספר הישר לר"ת סי' תקנ"ו ובעיטור (אות גט מיאון) וברי"ו נכ"ב ח"ב ובראב"ן דף קכ"ג ע"ג ומסיק כן לכתוב בגט חרש כדמו"י עי"ש ד"ק ואפריון נמטיה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |