שדי חמד/כללים/ד/יז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שדי חמד TriangleArrow-Left.png כללים TriangleArrow-Left.png יז

יז דם שבישלו או מלחו אם אסור מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן הוא מחלוקת בין הראשונים כידוע, ולפי הנראה מוסכמים כלם בדעת רש"י דאסור מה"ת כמו שיראה הרואה בדברי הפוסקים המדברים בענין זה, ותמיה לי על הגאון נו"ב בח"ב יו"ד סי' נ"ב דמשמע דס"ל דגם לדעת רש"י דם שבישלו אינו אלא מדרבנן כיעי"ש והוא פלא לענ"ד דלא ראיתי מי שייחס כן לרש"י ז"ל, ומצאתי להרב יד דוד (על יו"ד) סי' ס"ט שעמד מתמיה כן ע"ד הרב מטה אפרים שהביא שם עי"ש, והרב מאמר מרדכי (על א"ח) בסי' רנ"ג אות ב' כתב דדם שבישלו אינו אלא מדרבנן ולא נמצא חולק בזה אלא הרמב"ם וכבר תמה עליו מרן הב"י שם עכ"ד (מר קעסיק על דברי הרב"ח יו"ד סי' ס"ט) והוא תמוה איך כתב דלא נמצא חולק אלא הרמב"ם הא לרש"י ודאי אסור מה"ת וחייב כרת, ואדרבא בדעת הרמב"ם אינו פשוט לומר דס"ל דהוא מדאורייתא והרואה יראה דרבנן קדישי נבוכים בזה דה"ה כתב דלא נתבאר זה בדברי הרמב"ם, והרב מטה אפרים הביא דבריו ביד דוד שם כתב להוכיח בדעת הרמב"ם דדם שבישלו הוי מדרבנן ולא אמרו ספקו להקל אלא דיעבד ולא לכתחלה והרב בתי כנסיות בדף מ"ג ע"ב כתב דרוב הפוסקים סברי דהוא מדרבנן וכו' ושכן דעת הריטב"א לחולין דף קי"א ושיש לו לדחוק שכ"נ דעת הרמב"ם ג"כ עי"ש (וכן דעת הרב באר שבע דף פ"ב ה"ד בס' שה"ק עמ"ש הרמב"ם דכחל משום דהוא מדרבנן הוי מן המנין דא"כ בדם נמי יהיה מן המנין דדם שבשלו מדרבנן וכו' אלמא פשיט"ל בדעת הרמב"ם דהוא מדרבנן הנך רואה דאינו פשוט כ"כ לייחס להרמב"ם דס"ל דהוא איסור תורה כמ"ש הרב מאמ"ר אלא דבאמת נראה דרוב הפוסקים משמע להו בדעת הרמב"ם דהוא מה"ת ומ"ש ה"ה דלא נתבאר ברמב"ם כתב הפרמ"ג בפתיחה להלכות מליחה שלא נתבאר אם חייב כרת, וספר מט"א אין מצוי אצלי לראות הוכחתו מדברי הרמב"ם, גם מ"ש הרב יד דוד בשמו דלא ס"ל להקל אלא בדיעבד לפי הנראה אזיל בשיטת הרא"ם הידוע דלא אמרינן סד"ר וס"ס דאורייתא לקולא אלא בדיעבד, ועיין לקמן במע' הסמ"ך אות למ"ד מה שרשמתי שם דאין סברא זו מוסכמת מהפוסקים ומהתימה על הרב יד דוד דלפי מ"ש איהו גופיה בסי' ק"י דנר' בעליל דנקיט עיקר כדעת הסוברים דגם לכתחלה אזלינן לקולא, וכמו שכתבתי בשמו במערכת הסמ"ך שם לא היה לו להביא דברי הרב מט"א בשתיקה כהודאה, ואולי לא אמר הרב מט"א בדרך כלל לכל סד"ר לחלק בין דיעבד ללכתחלה אלא דוקא בדם מטעם שכתב הרשב"א שהביא היד דוד שם דהגם דדם שבישלו מותר מן התורה כיון שעיקר דם מדאורייתא החמירו בו כדאורייתא אף בספקו כדחיישינן גבי בי דוגי בחולין דף קי"א ודילמא תתאה מטא וכו' ולא אמרינן כיון שבשלו הוי דרבנן וספקו להקל עי"ש והיינו להחמיר לכתחלה כמ"ש ביד דוד שם ובכי הא דוקא הוא דס"ל לחלק בין דיעבד ללכתחלה כנ"ל לצדד בכונתו ומי שנמצא בידו ספר מט"א יעמוד על בוריו) וכדברי הרשב"א הנ"ל כתב התוס' בדף קי"א ד"ה דם והרא"ש בסי' כ"ז ומדבריהם היה לו להרב ערך השלחן א"ח סי' רנ"ד אות ב' להביא ולא היה צריך להביא ממ"ש הרב"ח ביו"ד סי' ס"ט ס"י עי"ש והוא עצמו ביו"ד שם ציין דברי הרשב"א הנ"ל כמ"ש ביד דוד שם. שו"ר בערך השלחן סי' תל"ז אות ב' ובסי' תנ"ג אות ב' ד"ה עוד וכו' זכר עשה לד"ק ובתד"נ אות ה' (נחזור לדברי המאמ"ר הנ"ל) דדעת הרמב"ם אינה מבוררת כ"כ בזה:

אמנם דעת רש"י ודאי היא דאסור מן התורה וגם הרי"ף איכא מאן דס"ל דסובר כן עיין בתשובת הרדב"ז החדשות סי' קצ"ט, גם הרשב"א בחידושיו למנחות כ"י סובר כרש"י, עיין להרב מנחה טהורה דף ל"ט ע"ב (אלא דבתשובת הרדב"ז הנ"ל כ' דהרשב"א ס"ל דהוא מדרבנן, והרב חכמת אדם בקונטרס בינת אדם שער איסור והיתר סוף סי' כ"ג כתב דבמשמרת הבית דף ע"ה מסופק בזה, והרב מטה אהרן דף כ"ב ע"ד כתב שדעת התוס' והרשב"א והר"ן והריטב"א דהוא מדרבנן עי"ש וס' הנ"ל אשר נמצא בידי הוא חסר דף כ"ג כ"ד ולא אוכל לידע מסקנתו וכבר כתב הרב מנחה טהורה שם דמחלפא שיטת הרשב"א בזה, והביא מ"ש מרן הב"י בשם הרשב"א בתשו' דהוא מדרבנן, עיין בב"י יו"ד סוף סי' ע"ו וכן ייחסו הרבנים ב"ח בסי' פ"ז והדרישה שם בדעת הרשב"א ע"פ מ"ש הריב"ה, ומרן הב"י בסוף סי' ע"ו הנ"ל וע"ע בדברי מרן הב"י בסי' ע"ו הנ"ל בד"ה בשר וכו' שכ"כ בשמו בחידושיו) והרב ערך השלחן בחלק א"ח הנ"ל כתב דבעה"ש יו"ד רסי' ס"ט דנקיטינן כרש"י והרי"ף והר"ם דחייבים עליו ושכן הוכיח הר"ן בחי' לחולין דף ק"כ, והרדב"ז סי' תצ"ט (אולי צ"ל קצ"ט כמ"ש בשאר דוכתי) ושהרב סק"ס כתב דאסור מה"ת כמ"ש עי"ש, והרדב"ז הנ"ל כתב שזה דעת התוס' דאסור מה"ת (אלא דתמיה לי דמדברי התוס' חולין דף ק"ט ד"ה הלב נראה דס"ל דהוא מדרבנן ומדבריהם הנ"ל נראה שהבינו רבנן בתראי ז"ל דדעת התוס' דהוא מדרבנן, עיין בתשובת הגאון מוהרלנ"ח סי' קכ"א ובספר מנ"ט הנ"ל. והנה אמת שי"ל שהתוס' שם לא באו אלא לאפוקי מכרת ואפ' דסברי דאסור מיהא מן התורה מ"מ בדף קי"א ע"א ד"ה דם מפורש דסברי דהוא מדרבנן שו"ר למרן חיד"א בספר מחזיק ברכה יו"ד רס"י ס"ט השיג על הרדב"ז מדברי התוס' דף קי"א הנ"ל עי"ש), והרב יד דוד סי' ס"ו אות ו' כתב דהרז"ה ס"ל כרש"י ובשם הגאון מוהרלנ"ח כתב דהר"ן ס"ל דהוא מדרבנן ועיינתי בדבריו ולא ראיתי שכתב בפרטות על הר"ן כן רק כתב שכתב בעלי החידושין וכו', וגם כבר כתבתי בשם הרב עה"ש דבחידושי הר"ן דף ק"כ ס"ל דהוא מדאורייתא אלא דביד דוד סימן ס"ט כתב דמוכח דמ"ש בחי' הר"ן הנ"ל לאו דברי הר"ן נינהו ואין ס' חידושי הר"ן מצוי אצלי. שו"ר מ"ש הר"ן בפ' כל הבשר בד"ה לא שנו אלא לב עוף וכו' שנראה שדוחה סברת רש"י אלא דאפ' שהוא למעט מכרת דוקא והרב מנ"ט שם ייחס להסמ"ג דס"ל כן, ומדברי הרב כנה"ג בסי' ס"ו שהביא הרב יד דוד נראה דכן הוא דעתו ואין מצוי אצלי כ"א כנה"ג מליחה ועי"ש בסי' ע"ב אות ג' ושם כתב דכסברת רש"י מוכח מרי"ו נט"ו אות ז' וביד דוד סי' ע"ו הגב"י אות ח' כתב בשם הרב תמים דעים סי' קל"ז שכן הוא דעת הרב יהונתן עי"ש הא למדת דמ"ש הרב מאמ"ר דהוא מדרבנן ולא נמצא חולק אלא הרמב"ם אחרי המחי"ר אין הדבר כן כי ברבים היו הסוברים דהוא מה"ת וכאמור, ומ"ש עוד הרב מאמ"ר וכבר תמה עליו מרן הב"י שם לפי הנראה כונתו למרן בב"י סי' ס"ט כמו שיראה הרואה בדב"ק. ואני עני עיינתי שם ולא חזינא כי האי סימנא כמו שיראה הרואה, ורק בסי' פ"ז (בד"ה כתב הרמב"ם) שם כתב דרש"י ס"ל דחייבים עליו כרת ושכ"נ דעת הרמב"ם ויישב לדעתם מה שקשה מסוגיא דמנחות עי"ש ובמה שפי' דבריו הרב מנחה טהורה שם:

ורבני האחרונים חלוקים בזה לענין הלכה דהרב עה"ש הנ"ל כתב דנקיטינן כדעת הסוברים דהוא מה"ת וכ"נ דעת הרר"י בפלתי שהביא במנחה טהורה דף ל"ט ע"ד, וכן דעת הרב מג"ס כמ"ש בשמו הרב יד דוד בסי' ס"ט, וכ"כ הרב כנפי יונה הובא שם הגב"י אות כ"ו דהעיקר כהסוברים דהוא מה"ת, והרב חכמת אדם בכלל ל' אות א' כתב דהוא מח' ונוטים דבריו כמ"ד דהוא מה"ת עי"ש אות ט' ובבינת אדם סי' ל"ג הנז"ל, והג' חת"ס יו"ד סי' ע' העד העיד דלרוב הפוסקים ורש"י בראשם אסור מה"ת בלאו ושכן הסכימו כל גדולי האחרונים לבתר הרבנים ט"ז וש"ך והזכיר דברי הר"ן בחידושיו לחולין דף ק"כ הנ"ל (עי"ש דנראה דמשמע ליה שהם דברי הר"ן דלא כמ"ש ביד דוד הנ"ל):

ולעומת זה הרבה מרבני האחרונים סברי מרנן דנקיטינן כמ"ד דהוא מדרבנן, עיין להרבנים ט"ז וש"ך ופ"ח ריש סי' ס"ט, ותמיה לי על הגאון פר"ח דאחר שכתב שיש שתי ראיות לדעת רש"י והרמב"ם ולא כתב שום דחיה לראיותיו איך מסיק דלא כותייהו דהגם דהביא שם דהתוס' והרא"ש והר"ן ס"ל דהוא מדרבנן מ"מ ידוע לכל כי רב גובריה וחיליה לאורייתא ואינו נושא פנים לראשונים במה שנ"ל מהש"ס בהפך. שוב נתבוננתי דלק"מ דלפי האמת ראיות הרפ"ח אינם מכריעות וגם הוא ז"ל לא כתב אלא ויש סיוע לדבריהם ר"ל דריהטא דשמעתא הכי מוכחא אבל לקושטא מודה דאין משם ראיה דמה שהביא ממ"ש בדף קי"ב גבי בי דוגי דילמא תתאה מטא עילאה לא מטא ולא אמרינן דסד"ר לקולא אינה ראיה די"ל כמ"ש הג' ראש יוסף בחידושיו לחולין שם דכל דאפשר לתקוני מתקינן ולא סמכינן אספיקא דרבנן לקולא, ועיין להרשב"א בחידושיו ה"ד מרן הב"י בסי' ע"ו ד"ה בשר וכו' ועוד כתב הראש יוסף שם דלאו ספק גמור הוא עי"ש, והראיה השנית ממ"ש בדף קי"א חלב שחוטה דרבנן דם דאורייתא דאלמא דם מבושל דאורייתא כבר כתבו התוס' והרא"ש שם דר"ל דכשנפלט עד שלא נתבשל היה אסור מה"ת והוא ז"ל הזכיר שם דעת התוס' והרא"ש דהוא מדרבנן ומסתמא כונתו ע"ד התוס' הנ"ל ואפילו תימא דלא ראה דבריהם אלו כ"א מ"ש בדף ק"ט מ"מ דברי הרא"ש בסימן כ"ז כבר הביא להוכיח דכן הוא דעתו ומשם הוכיח דמ"ש בסי' ל"ז לאו דמספק"ל עי"ש, ואחרי ראות דברי הרא"ש שפי' דמ"ש דם דאורייתא ר"ל מעיקרא תו אין מקום להכריח סברת הרמב"ם משם ובעכ"ל דאין כונתו אלא לסיוע בעלמא מפשטא דסוגיא ולא לראיה גמורה, ועיין להרב מטה אהרן דף כ"ב ע"ד מ"ש בשם הריטב"א ומ"ש ע"ד וק"ל (נחזור לדאתאן עלה דהרבנים הנ"ל נקטי כמ"ד דמדרבנן הוא כאמור), וכן דעת הרבנים מאמ"ר ונו"ב הנז"ל ובח"א א"ח סי' כ"ה וזרע אמת יו"ד ריש סי' כ"ה ובית יהודה א"ח סוף סי' נו"ן ושואל ומשיב בח"א סי' קמ"ב ובח"ג סי' ס"א, וכן נראה דעת הרב אהל יעקב במערכה זו ותלמידיה דרב מני"ר הרב תפארת אדם בחיו"ד סי' יו"ד ומרן חיד"א בס' שיו"ב א"ח סי' תע"א אות ב' העיד שכן דעת רוב הפוסקים ועיין בספרו יעיר אזן במערכה זו, ובשו"ת שאגת אריה החדשות שנדפסו עתה העמיק בענין זה ועם שלא נמצא סיום דב"ק בזה מ"מ נראה דדעתו נוטה לס' התוס' עי"ש דף נ"ז ע"ד ואילך ופשי' ודאי דיש להחמיר בספק איסור תורה בכל מאי דאפשר:

והן עתה נדפס ספר ימי שלמה ובפ"ו מהל' מ"א ראיתי לידי"נ רב חביבאי הרב המגיה נר"ו דשקו"ט בענין זה והביא דברי הג' פר"ח הנ"ל וכתב שדבריו תמוהים דמה שהביא מההיא דבי דוגי התם החשש הוא דילמא יזוב דם העליון קודם גמר בישול והוי דאורייתא לכ"ע עי"ש ובהורמנותיה דמר אין דבריו נראים לפי קוע"ד דהדבר פשוט מאד דבהדי דקא נחית הדם עד דמטי למנא מתבשל יפה והחוש יעיד וגם דברי הראשונים ז"ל שהוצרכו לומר בכונת האתקפתא דאע"ג דדם מבושל דרבנן כל דאפשר לתקוני מתקנינן יעידון יגידון דזה פשוט דעד דמטי למנא בשיל שפיר, גם מש"ש דהיכי מייתי סיעתא לסברתם דסברי דאיכא כרת וכו' כבר דקדק הרפ"ח לומר משמע דלפחות הוא מה"ת וכלומר דיש סיוע במקצת לאפוקי מדעת הסוברים דהוא מדרבנן ועל הסיוע השני שהביא הפר"ח הקשה מדברי התוס' שכתב דמעיקרא היה דאורייתא וכתב דמדבריהם מוכח כדמוכיח הרפ"ח מדברי הרא"ש בפסקיו עי"ש, וכבר הפר"ח הזכיר דעת התוס' ולשיטתו הי"ל להק' על הפר"ח כי מאחר שכבר ראה דברי התוס' והרא"ש אין מקום לסיוע הזה, והאמת יורה דרכו דכונת הפר"ח אינו להביא ראיה גמורה אלא סיוע קצת ממשמעות וריהטת הסוגייאות וכמש"ל. עוד ראיתי לידי"נ הרב המגיה נר"ו שהק' ע"ד הרפ"ח דידיה אדידיה דממ"ש בדין זה מוכח דס"ל דס' דרבנן לקולא הוא אפילו בחסרון ידיעה ואילו בסי' ק"י כתב דספק הבא מחסרון ידיעה לא אזלינן לקולא והצ"ע, ואני אומר אפריון נמטיה דהמציא לנו טעם נכון לומר דאין מההיא דבי דוגי ראיה להסוברים דהיא מדאורייתא דאימור משום דהוי ספק הבא מחסרון ידיעה בעינן למיזל לחומרא משום ספק דמטא ולא מטא ולפי דרכינו בכונת הפר"ח הכל מתוקן ומבואר יפה יפה בס"ד ומיהו לקמן במערכת הסמ"ך אות נ"ב כתבתי דלדעת הפר"ת ספק שהוא לכל אינו בכלל ס' מחוסר ידיעה עי"ש והא דקמן לפי הנראה היא היא ולא מיקרי ספק מחסרון ידיעה וק"ל ועי"ש עוד שהביא דברי הרב מט"א שהביא הרב יד דוד הנז"ל וכתב דהוא נמשך אחר סברת הרא"ם דלא אמרו להקל בספק דרבנן ובס"ס דאורייתא אלא בדיעבד וכמו שצדדתי למעלה, ועתה בא לידי שו"ת שם אריה וביו"ד סי' כ"ו (ד"ה והנה) ראיתי שכתב דהסכמת רוב הפוסקים דדם שבשלו מדרבנן ומותר לסחור בו ובפרמ"ג בפתיחה למליחה נקיט דהוא מדרבנן אלא שכתב דאין להקל בספק אלא היכא דאתמר בהדיא או שיש צדדים וכו', וע' צל"ח לפסחים ע"ד התוס' דף כ"ב ד"ה והרי וכו' שכתב דלרוב הפוסקים דם שבשלו מותר מן התורה, ובשו"ת מעיל שמואל סי' י"א ד"ה גם כתב בפשיטות דדם שבשלו הוא מדרבנן, וידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בס' עמודי אש הנד"ם בסי' י"ב האריך מאד בזה, ומה שהקשה עמ"ש רדב"ז בדעת התוס' ממ"ש התוס' דף קי"א לא ראה שכבר קדמו בהשגה זו במחב"ר כמש"ל, ובשו"ת שם אריה בחיו"ד סי' ס"ט כתב דאנן פסקינן דם שבשלו אינו אסור אלא מדרבנן ומסתפק שם בדם היוצא מן החי שנתבשל אי אסור מה"ת, ובשו"ת בנין ציון החדשות דף ט"ו ע"ד כתב דבשיטה למנחות המיוחסות להרשב"א (עיין בקונטרס כללי הפוסקים סי' יו"ד אות ד' מה שרשמתי בזה), מבואר דרש"י והרמב"ם ס"ל דעובר עליו ועיין בשו"ח בשמים ראש סי' ל"ד ושם בכסא דהרסנא הרבה להשיב עמ"ש האחרונים דנקיטינן כר"ת דאינו אלא מדרבנן, ורבינו הרוקח בסימן תי"ט הוא מכלל הסוברים דהוא מדרבנן עי"ש, ובשו"ת כתב סופר יו"ד סימן ל"ג ד"ה ולפי"ז כתב דדעת רוב הראשונים דהוא מדרבנן, חוץ מרש"י והרמב"ם והרי"ף כמ"ש בחידושי הר"ן חולין דף ק"כ עי"ש שלא זכר דברי אביו הג' חתם סופר שהעיד דדעת רוב הפוסקים דהוא מה"ת (כמש"ל בד"ה ורבני):

וכתב הרב ערך השלחן א"ח סי' תנ"ג אות ב' ד"ה עוד וכו' בשם הרשב"א ורש"ל ז"ל דאף למ"ד דרבנן כיון דעיקר הדם מתחלה דאורייתא החמירו בו כשל תורה ע"כ וכ"כ בסי' רנ"ד אות ב' ובסי' תל"ז אות ב', וכ"כ הגאון פרי מגדים בפתיחה להל' מליחה בשם הרשב"א במשמרת הבית דלא בכל ספקותיו הולכין להקל כיון שקרוב מאד לאיסור תורה ע"כ, ולפי זה נראה דלכ"ע יש להחמיר בספק אפילו למ"ד דאינו אלא מדרבנן, ועיין בשו"ת בית יהודה א"ח סי' נ' דאין נראה כן דעת הרב ז"ל אלא דלמ"ד דדם שבשלו הוא מדרבנן מקילינן בספק עי"ש וצריך להתיישב למעשה:

ודם שכבשו כתב הרב בתי כנסיות דף מ"ג ע"ב דכיון דכבוש הרי הוא כמבושל א"כ באנו למחלוקת הפוסק' בדם שבשלו וכתב כן לפי מאי דמשמע ליה דמ"ש חז"ל כבוש כמבושל היינו שיש בו דין בישול אמנם הרב פרמ"ג בפתיחה להל' מליחה ובפנים בסי' ק"ה חלק מ"ז סק"א בחקירה הששית ס"ל דלא אמרו כבוש כמבושל אלא להבליע ולהפליט. אבל לא שיהיה בו דין בישול ולכן כתב דדם היוצא ע"י כבישה לכ"ע הוא מן התורה וכ"כ בחלק שפתי דעת סק"ב ד"ה תשובה וה"ד מרן חיד"א ביעיר אזן מער' זו אות ו' וכן דעת הרב ישועות יעקב סי' ע"ג סק"א וכ' בפרמ"ג שם וז"ל ואף דם שמלחו אינו עובר עיין מנחות כ"א משמע הטעם דמליח כרותח אפי"ה י"ל עיקר הטעם דמלח משנה לדם מכמות שהיה משא"כ כבוש עכ"ל מתבאר דנרגש מדם שמלחו דהוא מדרבנן ומשמע דהטעם הוא משום דמליח כרותח וא"כ ה"ה די"ל כן בכבוש וע"ז מחלק ביניהם דמליח משתנה וכו' ובכן לא הבנתי דברי הרב שואל ומשיב בח"ג סי' ס"א שאחר שכתב דדם כבוש אסור מן התורה ושכ"כ הפרמ"ג וכו' והביא ראיה ממ"ש הת"ח כלל ג' כתב אך לענ"ד י"ל דאף דאינו כמבושל מ"מ לא גרע מנמלח דדם שמלחו דרבנן עכ"ל והרי לפי דברי הפרמ"ג יש לחלק בין דם שמלחו לדם שכבשו כאמור, אחר זמ"ר נדפס ספר עמודי אש לאחד המיוחד מגדולי דורנו יצ"ו, וראיתי שם בסי' י"ב דף ס"ה סוע"ב שעמד בדין זה והביא כמה מרבני האחרונים שדברו בזה ותמה על כלם שנעלם מהם דברי שערי דורא שער ב' בשר שנשתהא במים מעל"ע וכו' ודברי רש"ל בהגהות שע"ד שם וביש"ש פרק כל הבשר סי' כ' שכתב מפורש שהוא מדאו' ומסיק שכן יש להורות:

ולענין המוש"ק (אלמישקלי בלשונינו) אם אסור באכילה משום דם עיין בטור א"ח סי' רי"ו דהרמ"ה היה חושש משום דם והרר"י מתיר והרא"ש כ' דראייתו צריך ראיה, ומדברי המעדני יו"ט ע"ד הרא"ש הנ"ל בפ' כ"מ אות קטן ע' נראה דמסכים להרר"י והמג"א הוכיח היפך הרר"י דלא אזלינן בתר השתא אלא בתר מעיקרא ועיין בהגהות מוהר"א צאנז שדחה ראיות המג"א, והפ"ח בשו"ת סי' יו"ד במים חיים מסיק דדברי הרר"י ברורים אלא דצריך ליזהר שלא להניחו בתבשיל עד שיתייבש לגמרי שיהיה נפרך ביד ואז שרי לכ"ע ושכנגדו חלוק עליו הרב פר"ת בסי' פ"א סק"א עי"ש בד"ה ונשאר ומסיק לאוסרו ובמגן האלף סי' תס"ז סק"ז מאריך לקיים סברת הרר"י והנהר שלום רס"י רי"ו כתב דהב"ד אסרו ושכ"ד מרן הב"י בבדה"ב, וכ"כ בערוך השלחן שם אות ד' בשמו ודברי מרן הנ"ל הם בבדה"ב בתחלת הגהותיו ליו"ד שכתב וז"ל אלמישקלי אסור באכילה ע"כ וה"ד הי"א במ"ב בסי' רי"ו ועיין ישועות יעקב סי' תס"ז סק"ה מ"ש ע"ד הרר"י בענין דבש שמהפך מה שנופל לתוכו לדבש ואזלינן בתר השתא וכו', וכן בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' קנ"ג ד"ה ובזה וחתם סופר א"ח סי' קל"ה, והרב בתי כנסיות האריך בזה ומסיק בדף מ"ג ע"ב להתיר המוש"ק באכילה ושכ"ד הכנה"ג והרדב"ז וגו"ר עי"ש, ובשו"מ ח"ג סי' קכ"ב ד"ה אמנם פשיט"ל דמוש"ק אסור באכילה מדאו' ושייך איסור סחורה לולא דבדם ליכא משום סחורה, ועיין מחזיק ברכה יו"ד סי' ס"ו אות י"א וצל"ע בגוף דברי הדג"מ שרמז סם ובשו"ת צמח צדק החדש בחיו"ד סי' ס"ז אות ו' האריך מאד ליישב סברת הרר"י ומ"מ סיים וכל זה לפלפולא אבל למעשה מי יכריע בין הרר"י והרא"ש ועי"ש אם יש לחוש במה שמערבין קצת דם בעשיית הצוקאר והרב עיקרי הד"ט בחיו"ד סי' ז' אות י"ד כתב דהרב בני חיי התיר המושקי בפשיטות ושכן מעשים בכל יום וכו' עי"ש:

ובדם שמלחו אם יש לחלק בין דם בהמה לדם עוף ולומר דבעוף לכ"ע אינו עובר עליו כדמשמע מדברי המרדכי בפ"ב דשבת סי' האריך בזה בס' ערוגת הבשם בסי' ס"ט וה"ד בספר דרכי הוראה ח"ב פ' נ"א ועי"ש מ"ש בזה:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף