שדי חמד/כללים/ב/מ
|
< הקודם · הבא > |
מ ברכה על שילוח הקן וקבורת מתים ומצות מעקה וכו' אי מברכים, עיין מה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת ברכות סי' א' אות ט"ז:
וכתבו הפוסקים דעל הלאוין אין מברכים עיין להרבנים פרמ"ג ביו"ד סי' י"ט במ"ז סק"א בשם האו"ה ומחזיק ברכה סי' י"ג סוף אות י"ד ובסי' ט"ל אות ב' בשם הרב כנה"ג ברס"י כ"ט ונו"ב מ"ת חא"ח סי' ס' בשם הר"ן והרא"ש בפ"ק בכתובות סי' י"ב וכ"כ כמה פוסקים הלא בספרתם ומשמע לי מדברי רש"י בס' הפרד"ס דף כ"ח ע"א הביא דבריו הרב ביד דוד ליו"ד ברס"י כ"ט דלאו מילתא פסיקתא שאין שייך כלל לברך על הלאוין אלא דוקא בלאוין שאין להם זמן קבוע הוא דאין מברכין שכתב וז"ל הרי דיהיב טעמא על שאין מברכין על הלאוין לפי שאין להם זמן קבוע ומשמע דבלאוין שיש להם זמן קבוע יש לברך כמו על מצות עשה. ובזה נלע"ד ליישב שיטת הרז"ה בסוף פסחים שהקשה למה אין מברכין כל שבעה על אכילת מצה אם רוצה לאכול מצה אף דהיא רשות כי היכי דמברך אסוכה באכילת כל שבעה אף דהיא רשות דאי בעי לא אכיל וניחא ליה דסוכה לא סגי בלא שינה. ותמה עליו הרב בתי כהונה וה"ר מרן סיד"א בברכ"י סי' עת"ה אות ו' מאי קשיתיה מאכילת מצה הלא באכילת מצה כל שבעה אינו מקיים אלא מצות ל"ת לא תאכל חמץ ולא תקינו רבנן ברכה אמצות ל"ת אבל בסוכה מקיים מ"ע בסכות תשבו אף דאי בעי לא אכיל בעי ברוכי כמו שחיטה דאי בעי לא אכיל וכי תאוה נפשו לאכול בשר מברך ועי"ש שהביא חקירה זו בשם הכלבו ובשם הרשב"א בתשו' כ"י ולפי המובן מדברי רש"י בס' הפרדס מתיישבת תמיהת הרב ב"כ די"ל דהרז"ה ס"ל כשיטת רש"י דהטעם שאין לברך על מצות ל"ת הוא משום דאין להם זמן קבוע וא"כ בחמץ דיש לו זמן קבוע שייך שפיר לברך ושפיר קמותיב למה אין מברכין על אכילת מצה כל שבעה ומה שתלה קושיתו באכילת מצה היינו משום דרק בשעת מעשה הוא דשייך לברך אבל בשעה שהוא בשב ואל תעשה אין שייך לברך על השב ועל תעשה שא"כ יהיה כל היום וכל הלילה יושב ומברך על מה שאינו עובר הלאו וזה ודאי לא יתכן אבל בשעה שאוכל מצה שאז מקיים הל"ת ע"י מעשה אכילת מצה היה שייך לברך אף שאינו אלא מקיים ל"ת בלבד כמו בסוכה דאף דאי בעי לא אכיל דמברך אי בעי ואכיל וע"פ זה יש לפקפק על מה שהוכיח הרב נו"ב שם דאיכא עשה דתשביתו גם בפסח מדכתב הרמב"ם דמברכים על הבדיקה שבפסח ואי ליכא עשה ברכה זו מנין הלא אין מברכין על הלאוין וכו' עי"ש, ולפי דברי רש"י הנ"ל אינו מוכרח דכיון שאיסור זה קבוע לו זמן שייך שפיר לברך עליו. אמנם מצאתי שידידי הגאון עמודי אש נר"ו הכריח דדעת הרמב"ם דגם על ל"ת שקבוע לו זמן אין מברכין ושכן כתב הנו"ב במ"ת א"ח סי' ס' עי"ש בסי' ב' דף י"א סוף ע"א ומ"מ לדעת הרז"ה יתכן לומר דקאי כשיטת רש"י שבספר הפרדס כאמור, ויש לתמוה על הרב פרמ"ג בפתיחה הכוללת לא"ח במ"א אות מ"א שהביא קושית הר"ן בפרק ולב וערבה אההיא דאמרינן (בדף מ"ד) למ"ד דערבה היא מנהג נביאים לא מברכינן עלה דא"כ היכי מברכינן אמצה בליל יוט"ב של פסח ולזה תירץ הפרמ"ג וז"ל ואפשר דצונו שלא לאכול כל זיי"ן ימי פסח ואע"ג דכונתינו נמי וציונו בלילה הזה מ"מ שייך וצונו עי"ש, ותימה הא אלאו דלא תאכל חמץ אין שייך לברך דלא תקנו חכמים ברכה על הלאוין ואין לומר משום דלאו זה משום דזמנו קבוע אפשר ברך שכבר הבאתי מ"ש דמהרמב"ם מוכח דגם בלאו שזמנו קבוע לא תקנו ברכה וכדעת הנו"ב הנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |