שדי חמד/כללים/ב/כא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים כא

כא בטול תערובת שני דברים היתר בהיתר. הנה הרשב"א בתשו' סי' רנ"ט כתב כלל גדול הוא כל שאחד מהתערובת מותר והשני אסור כנבלה וטרפה ושאר איסורין ונתערבו בהיתר בטיל ברוב דכתיב אחרי רבים להטות אבל כל שזה וזה היתר אלא שתערובתן אוסרתם כגון כלאים מי יבטל את מי הילכך אין להם ביטול ובשר בחלב שהן היתר בהיתר לא היו בטלים ב"ס אלא מדאפקיה רחמנא בלשון בישול כדאיתא בפרק כל הבשר אבל בכלאים לא נתנה תורה שיעור שהן היתר בהיתר עכ"ל. ומשמע לענ"ד דלא אמר הרשב"א כלל זה אלא לשני דברים שהם היתר בהיתר ונאסרו ע"י תערובת אבל שני דברים שהם היתר כל אחד בפני עצמו וגם כשנתערבו עדיין אין להם שם איסור שפיר מתבטל המועט ברוב והיה כלא היה כדתנן בכלאים והיא הלכה פסוקה ביו"ד סי' רצ"ט צמר רחלים וצמר גמלים שטרפן זה בזה אם רוב מהגמלים בטל הצמר רחלים וחשיב כולו צמר גמלים ומותר בפשתן שהם שני דברים שמותרים בפני עצמם וגם ע"י תערובותם לא נאסרו לכן מותר אח"כ ליתן בפשתן כיון שמעט צמר הרחלים נתבטל ברוב של הגמלים משא"כ בגד צמר שאבד בו חוט פשתן או בהיפך שהם שני דברים המותרים בפני עצמן ונאסרין ע"י תערובותן אין להם ביטול כן נ"ל מדקדוק דברי הרשב"א ומרן הב"י שם בסוף הסימן בדין בגד שאבד בו כלאים הביא מ"ש הרא"ש דלא אמרינן שיבטל ברוב דלא שייך ביטול ברוב אלא איסור שנתערב בהיתר אבל היתר שנתערב בהיתר וע"י תערובת זה נאסר לא שייך ביה ביטול דאין כאן אלא חתיכה אחת של איסור וסיים ע"ז וכ"כ התוס' וכ"כ הרשב"א בסי' רנ"ט וכ"כ סמ"ג הרי שהביא דברי הראשונים הנ"ל אדין בגד שאבד בו כלאים שהן שני דברים שמותרים בפ"ע וע"י תערובת זה הן נאסרין בכי הא הוא דאמור רבנן דהיתר בהיתר לא בטיל אבל צמר גמלים וצמר רחלים שגם ע"י תערובותם לא נאסרו שפיר הם בטלים. והרב ב"ח שם הביא מ"ש המרדכי בפרק כ"ש בדין צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה דאע"ג דאיסור כלאים הוי במשהו וכו' כיון דמקודם בטל ברוב צמר גמלים אינו חוזר ונעור אח"כ עם הפשתן לאסור במשה אע"ג דכלאים במשהו דאורייתא הרי כל אפיא שוין דהיתר בהיתר שנתערב ולא הועיל התערובת לאסרו שבטל המועט ברוב. והרמ"א ביו"ד סי' צ"ט ס"ו כתב כזית חלב שנפל למים ונתבטל בששים ואח"כ נפל מן המים לקדרה של בשר מותר אע"פ שאין בבשר ששים נגד החלב שהרי נתבטל במים. וכתב שם הרב ש"ך בס"ק כ"ב ואין להקשות אגוף הדין פשיטא דהא כל איסור בטל ב"ס י"ל משום דלקמן סי' רצ"ט סק"א נתבאר דהיתר בהיתר לא בטיל קמ"ל דהכא לא אמרינן הכי ועי"ש עכ"ל. הנה מה שציין למ"ש בסי' רצ"ט סק"א היינו ששם הביא מ"ש הפוסקים בדין בגד שאבד בו כלאים דלא שייך ביטול בשני דברים היתר בהיתר שע"י תערובותם נאסרים כנז"ל, ומ"ש דקמ"ל דהכא לא אמרינן הכי נראה דכונתו משום דהא דכזית חלב שנפל למים לא דמי לבגד שאבד בו כלאים שהרי החלב והמים שניהם היתר בפני עצמם ולא נאסרו ע"י תערובותם אלא הן עדיין היתר והרי הן דומין לצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה דאע"ג שהן היתר בהיתר כיון שלא נאסרו ע"י תערובתן הם בטלים. ובחידושי ר"ע איגר כתב על תירוץ הש"ך וז"ל זה תמוה דהא אדרבא התם איתא דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם הרוב של גמלים בטל של רחלים ומותר לתפרו בפשתן עכ"ל ואין זה מן התימה לענ"ד דקמ"ל האו"ה דזה דומה לצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן ואינו דומה לבגד שאבד בו כלאים לפי שיש לחלק ביניהם, ועל כל פנים למדנו מכל האמור בענין דלא אמרו היתר בהיתר לא בטיל אלא כשע"י תערובתם נאסר אבל אם גם ע"י תערובתם עדין הן היתר שפיר בטלי היתר בהיתר וכ"כ הרב פר"ח שם ס"ק כ"ב ע"ד הרמ"א הנ"ל וז"ל שהרי נתבטל במים פי' דאע"ג דהוי התירא לגו התירא מ"מ שייך ביטול דתנן צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מגמלים מותר לערב עמהם פשתן אלמא דהיתר עם היתר דומיא דצמר גמלים וצמר רחלים מבטלי אהדדי ושייך בהו לשון ביטול וכו' שאף היתר בהיתר שייך ביה ביטול ואף לכתחלה ש"ד ליתן מים אלו לקדרה של בשר ואין זה מבטל איסור אלא מבטל היתר וכו' והוא מסכים למה שכתבנו דגם היתר בהיתר בטל כל שעדין ע"י תערובות לא נאסרו ומתבאר מדבריו שם דלח בלח עדיף לענין זה כיון שהן נבללין יפה יפה מתבטל המעט בהיתר המרובה עי"ש. ומזה תמיה לי על מה שראית להרב שלחן גבוה תס"ב סק"ד מחודש א' ששמע מהרב מוהר"א גאטיניו שבהיותו לפני הרב משל"מ שאל ממנו מאי שנא איסור שנתערב בהיתר שמתבטל בששים ומאי שנא מי פירות עם מים דאינו בטל בששים ושהשיב לו הרב משל"מ שמרן הב"י ביו"ד סוף סי' רצ"ט כתב בשם הראשונים דלא שייך ביטול ברוב אלא איסור שנתערב בהיתר אבל היתר שנתערב בהיתר וע"י תערובת זה נאסר לא שייך ביטול והכא היתר בהיתר הוא עכ"ל ולא זכיתי להבין דב"ק דלפי הנראה מי פירות עם מים דמו לתערובת צמר רחלים עם צמר גמלים דכל אחד בפני עצמו היתר הוא וגם ע"י התערובותם לא נאסרו ובטיל ומותר לתפור אח"כ בפשתן והכי נמי המים והמי פירות כל אחד בפני עצמו היתר הוא וגם כשנתערבו עוד לא חל עליהם שם איסור יתבטלו ויהא מותר ללוש בהן עיסה, ובאמת מאי דפשיטא להו דמי פירות עם מים אין להם ביטול בששים אין כן דעת רבני האחרונים דיש מהם סוברים דמעט מים בטלי בששים מי פירות וכן בהיפך ויש סוברים דדוקא מעט מי פירות בטלי בששים במים אבל מים במי פירות אוסרין תערובתן בכל שהו ויש מחמירין בין בזה ובין בזה בכ"ש כמבואר היטב ממה שהבאתי בזה בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' י"ג אות יו"ד ע"ש. ולדעת המקילין בהכרח לומר דמי פירות עם מים לצמר גמלים עם צמר רחלים מדמינן להו דהוו היתר בהיתר שאין נאסרין ע"י תערובת ובטלי ונכון לומר דכ"ע מודו דהיתר בהיתר כי האי גוונא בטיל אלא דפליגי במי פירות עם מים בסברא דהמקילין משמע להו דבתערובת מעט ברוב נחלש כח המועט והיה כלא היה ואין כאן אלא מין אחד יין וכיוצא או מים והמחלקים בין מעט מים למעט מי פירות סברי דאין כח במי פירות להחליש כח המעט מים והוו מי פירות עם מים וממהר להחמיץ והמחמירים סוברים כיון דסתמא אמור רבנן מי פירות עם מים ממהרים להחמיץ ולא פלוג בין רב למעט אלמא קים להו לרבנן דאפילו כל שהו אין כחו נחלש ופעולתו לפניו למהר להחמיץ כאילו היו שני המינים בשוה אבל לענין איסור והיתר דתלי בטעמא כ"ע מודו דהיתר בהיתר שגם ע"י תערובותם לא נאסר הרי הוא בטל ומותר ליתן אח"כ ממנו בדבר אשר היה אוסר איזה מן המינים אם לא היה מתבטל כההיא דכזית חלב שנפל למים שבהרמ"א סי' צ"ט ולא אמרינן בכה"ג היתר בהיתר לא בטיל:

והרב שלחן גבוה מדנפשיה מר הוא דאמר ליישב שאלת הרב מוהרא"ג וז"ל ואצלי היינו טעמא משום דחמץ בפסח לכך אין לו ביטול ואפילו באלף משום שהוא דבר שיש לו מתירין שאחר הפסח חוזר תערובתו להיתרו כמ"ש הרמב"ם והרמב"ן וש"פ וא"כ הכא נמי שנתערבו מי פירות עם מים אף שבפסח אסור ללוש בהן מותר לקיימן לאחר הפסח וחוזר להיתר הראשון ללוש בהן ולכך אפילו באלף לא בטיל עכ"ל ובמחכתה"ר לענ"ד אין דבריו נראים בזה דמלבד מה שכתבתי שהרבה פוסקים סוברים דמעט מי פירות עם מים בטלי ואילו מעט מים לתוך מי פירות לא בטלי ואם הטעם משום דבר שיל"מ גם מעט מי פירות לא ליבטלו ברוב מים ועוד הרי כל חומרת דבר שיל"מ דלא בטיל אינו אלא מדרבנן ולא מצינו שאמרו שלא להתבטל אלא כשנתערב איסור בהיתר אבל כשנתערב היתר בהיתר מי זה אמר דגם בזה החמירו חומרתם ומסתברא לומר דלא החמירו אלא בתערובת איסור בהיתר, ועוד אי משום לתא דדשיל"מ הוא הלא אין חומרא זו אלא במין במינו ומים עם מי פירות שלא במינו הוא וליבטלו ואף דבחמץ גמור קי"ל דגם מין בשאינו מינו לא בטיל אף למ"ד טעמא משום דשיל"מ משום חומרא דחמץ מ"מ במים ומ"פ שאינם עדיין חמץ מנ"ל להחמיר כל כך משום הטעם שיל"מ. ולזה יש ליישב לשיטת הרי"ף דפת שאפאה עם הצלי חשיב דשיל"מ משום שיש לו מתירין עכשיו שאפשר לאוכלה בלא כותח והכי נמי מים עם מי פירות שנתערבו כיון שאפשר להשתמש בהן עתה לדבר אחר זולת לישה חשיב שפיר דשיל"מ אף בהיתר ואף באינו מינו ולא בטיל אלא דאין שיטה זו מוסכמת כמו שרשמתי לקמן במערכת הדל"ת אות פ"ה ובלא"ה הא דחמץ חשיב דבר שיל"מ אינו מוסכם כמו שמתבאר ממה שרשמתי שם באות ע"ז והא דמי פירות עם מים ממהרים להחמיץ הוא מוסכם כמעט לרוב לכל הפוסקים וא"כ למאן דלא חשיב חמץ דשיל"מ ובמי פירות עם מים מודו דממהרים להחמיץ מה שיישב הרב שלחן גבוה אינו מן הישוב לדעתם. וראיתי להרב לב חיים ח"ב סי' ר"ו שכתב דבר פשוט שאם נפל טיפת שמן או שאר מי פירות למים נאסרו דלא אמרינן דבטיל ברובא משום דהיתר בהיתר לא בטיל כמ"ש הרב משל"מ שהביא בשלחן גבוה וכו' וגם הרב של"ג נתן טעם אחר ולכל הפירושים מי פירות עם מים אפילו באלף לא בטיל עכ"ל. ותימה בעיני דמלבד דמאי דנקיט בפשיטות גמור דטיפת שמן וכיוצא אוסר כל המים אינו פשוט ודעת הרבה פוסקים דמעט מי פירות בטלי בששים או ברוב מים כמו שהבאתי בקונטרס אסיפת דינים שם. ועוד תימה איך לא העיר ע"ד רבנן קדישי דיש לפקפק בין על טעם הרב משל"מ ובין על טעם הרב של"ג, ולי ההדיוט צ"ע:

ומצאתי בחפשי בספרים שהרב אהל יצחק בשו"ת א"ח סי' ט"ו הביא מ"ש הרב שלחן גבוה בשם הרב משל"מ ונשא ונתן ליישב מה שהקשה בשל"ג ע"ד המשל"מ מדברי המרדכי וכו', ועל מ"ש השל"ג ליישב דהוי דבר שיל"מ כתב דזה טעות גמור דהא דשיל"מ אינו אלא במינו אבל מין בשאינו מינו בטל בששים, ואף לדעת הר"ן בנדרים הביא דבריו הרב פר"ת בסי' ק"ב סק"ב שחילק בין דבר שיש לו מתירין עכשיו דאז אפילו שלא במינו לא בטיל לדבר שיל"מ אחר זמן דבטל בשאינו מינו בנ"ד הוי יש לו מתירין אחר זמן ובפסח דוקא אוסר תערובתו במשהו וכו' אתוד"ק. והנה מה שדחה ישובו ע"פ שיטת הר"ן איני מבין בעניותי דלפי הנראה מתיישב שפיר ע"פ שיטת הר"ן (לולא מה שכתבתי למעלה דאין שיטה זו מוסכמת) דשיטתו היא דדוקא בדבר שאין לו מתירין עכשיו כי אם לאחר זמן הוא דאמרינן דבמין בשאינו מינו בטל אבל דבר שיש לו מתירין גם עכשיו אף בשאינו מינו לא בטיל והיינו טעמא דמים ומלח דלא בטיל לפי שיש לו מתירין עתה להוליכן במקום רגלי שניהם וכן פת שאפאה בצלי חשיב דשיל"מ לדעת הרי"ף לפי שאפשר לו עתה לאוכלה בלא כותח לכן לא בטיל אפילו בשאינו מינו. וא"כ גם במי פירות עם מים הוא כן שעכשיו יש להם היתר להשתמש בהם לתבשיל וכיוצא (חוץ מלישת קמח) ולכן אף בשאינו מינו דין הוא. שלא יבטלו ומה שיש לו מתירין גם אחר הפסח אינו מועיל להתיר לו וזה פשוט לענ"ד ולכן מצד זה היה אפשר ליישב דברי הרב של"ג לולא ששיטת הר"ן וגם שיטת הרמב"ם (דחמץ חשוב דבר שיש לי מתירין) אינן מוסכמות כמו שכתבתי למעלה ותמיה לי שלא העיר ע"ד הרב משל"מ דלפי הנראה יש סתירה לדבריו מההיא דצמר רחלים וצמר גמלים שטרפן ומההיא דכזית חלב שנפל למים כנז"ל. שוב מצאתי שהרב פרי העץ (אשר בסו"ס תורת נזיר) בדף קכ"א ע"ב וע"ג עמד ע"ד הרב משל"מ דקשה עליו מההיא דצמר גמלים וכו' והוסיף להקשות ממ"ש מרן בסי' תנ"ה ס"ד דמים שלא לנו שנתערבו במים שלנו בטלים וכו' וכתב ליישב דלא דמי כלל הא דמ"פ עם ההיא דצמ"ג וצמ"ר וכן עם מים שלא לנו דשאני ההיא דצמ"ג וצמ"ר דצמר רחלים בפני עצמו אסור עם הפשתן אף בלא התערובת עם צמר גמלים ומפני שנתערב בצמר גמלים לא ניתוסף לו שום דבר של איסור אלא הוא היתר בהיתר ולא נאסר עדיין ולכן מתבטל ברוב ויכול לערבו עם הפשתן וכן הא דמים שלנו עם מים שלא לנו דמים שלא לנו בפ"ע אסור ללוש בהן וכשנתערבו עם מים שלנו לא נתוסף בהן שום איסור והוא היתר בהיתר משו"ה מתבטל ברוב ויכול ללוש בהן אבל מי פירות עם מים דכל אחד בפ"ע מותר עם הקמח לעשות בהם עיסה וכשנתערבו המי פירות עם המים הוא היתר בהיתר ובהתערבם יחד נעשו איסור דמי פירות עם מים ממהרים להחמיץ ואסור ללוש בהן נמצא דהוי ממש דומיא דכלאים שהוא היתר בהיתר וכשנתערבו נעשו איסור ומשו"ה יפה קאמר הרב דלא מיבטלי בששים דהוי דומיא דכלאים ממש וההיא רמים שלא לנו בלא"ה לא קשיא כפי מ"ש הרב שלחן גבוה ליישב מה שהקשה בס' גן המלך עי"ש עכ"ל ומתיישב ג"כ ההיא דכזית חלב שנפל למים שמתבטל בששים דהוא דומה לצמר רחלים שגם בלא המים היה אסור ליתנו בבשר וכשנתערב במים לא נתוסף בו איסור משו"ה דין הוא שיתבטל היתר בהיתר ועם שלענ"ד עדיין יש לפקפק דלא דמי כ"כ לכלאים דהתם היו היתר בהיתר ומחמת תערובותם נאסרו עתה מה שא"כ במי פירות עם מים דעדיין לא חל עליהן שום איסור בתערובת זה רק שיהיו אסורין אח"כ ללוש בהן מי זה אמר דגם בכי האי גווני לא בטיל והרי אינו דומה לכלאים מ"מ שליש ישוב מיהא הוי ומי שדעתו רחבה וצלולה יברר וילבן הדברים כשמלה וארשום פה ספר דבי רב המדברים בכלל זה דהיתר בהיתר אי בטיל להקל על המעיין עיין חת"ס א"ח סי' ק"ז, ישועות יעקב בא"ח סי' תנ"ג אות ג' וסי' תס"ז סק"ד וסק"ה וסק"ו, וביו"ד סי' צ"ט סק"ו נו"ב מ"ת א"ח סי' ע"ב ושם ביו"ד סי' קפ"ו, עטרת חכמים בשו"ת א"ח סי' ה', יד שאול בהגהותיו ליו"ד סי' רצ"ט, ובתשובותיו שו"מ מהדורא ג' ח"ב סי' קמ"ט, שם אריה חא"ח סי' ח', בית שלמה בחא"ח סי' צ"ג, יד יהודה (על הלכות דם ומליחה להג' מוהרי"ל לאנדא) סי' ס"ט אות י"ז דף ס"ב והלאה.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף