שדי חמד/כללים/א/שז
|
< הקודם · הבא > |
שז אין אדם מע"ר לענין אי מלקינן למי שמודה שעבר איזה עבירה או נימא דאינו משים עצ"ר עיין להגאו' רש"ל ומוהרש"א ע"ד תוס' שבועות ל"ז ע"א ד"ה הזיד דנראה דעת רש"ל דמלקינן עפ"י הודאתו ותימה בעיני דהא כתב הרמב"ם פ' י"ח מהל' סנהדרין בהדיא דאין ממיתין ומלקין בהודאת פיו וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל י"א סי' ו' ומרן חיד"א בברכ"י ח"מ סי' ל"ד אות ל"ג הביא שו"ת הרשב"ש סי' תקל"א ותקל"ב דמלקין עפ"י הודאתו ועמד ע"ד עיש"ב ועיין רש"י יבמות כ"ה ע"ב דאין מלקין עפ"י הודאתו ונעלם מהרבנים הנ"ל מ"ש הרשב"ש לפרש דברי הר"מ א"א לפרש כן בדברי רש"י אלא כונתו משום דאין אדם מע"ר הוא כיעי"ש והר"ן בהלכות פרק כל הנשבעין אמתני' דכשנגדו חשוד על השבועה אחד שבועת העדות וכו' כתב דהרשב"א הצ"ע דאי במודה שהזיד אין אדמע"ר עי"ש ודבריו נראים לכאורה היפך מ"ש בתשו' ח"ב סי' רל"א שהביא בברכ"י שם ד"ה ותו שכ' שאם הודה שהדליק גדיש חברו ביום הכפורים חייב ולא אמרי' דאינו נאמן לפסול את עצמו עי"ש והיה אפשר לומר דמודה הרשב"א דאם כשבאו לדין והוטלה עליו שבועה הודה ולא בוש שהוא חשוד הא ודאי לא אמרי' בכה"ג אין אדם מע"ר ומחייבינן ממונא אפומיה אלא דהא ק"ל דמלישנא דמתני' משמע דמקמי הכי הוא מוחזק בכך ולא שהתחזק ע"י מעשה זה אלא שכבר הוא מוחזק מקודם וכשבאו עתה לדין אנן הוא דלא שבקינן ליה לאשתבועי משום מאי דאתחזק מקמי הכי ואהא הוא דק"ל היכי אתחזק אלא דאין נראה כן מדברי הר"ן בכונת הרשב"א וצ"ע ועיין לעיל אות ט"ף. שוב ראיתי שם בברכ"י באות ל"ז מ"ש ע"ד הרשב"א שהביא הר"ן הנ"ל עי"ש ועיין חינא וחסדא ח"ב ד' כ"ט מ וע"ג ועיין בדברי הרמ"א שהבאתי לעיל אות ק"ע שכ' ג"כ דאין מנקין וכו' עפ"י עצמו ובתשו' הגאונים שבסו"ס נהרות דמשק סי' ז' ובס' איי הים סי' ז' נשאל מי שיצא עליו ש"ר שעבר עברה היש מן הדין להחרים בפניו אם עשה או לא ואם הודה חייב מלקות או לא שאין אדם מע"ר. תשובה אין מן הדין להשביע אדם אם עבר או לא אלא כשיתברר לב"ד יענישוהו כרשעתו וכו' ע"כ משמע לי דכונתם שיתברר לב"ד שלא מחמת הודאתו ודבריהם מכוונים למ"ש רבינו ירוחם שהביא בברכ"י שם בשם תשו' הגאונים עי"ש ובקונטריס אסיפת דינים מערכת גירושין סי' א' אות י"ב ד"ה ונשאל הבאתי מ"ש הרב מ"ץ דאין מלקין ומענישין עפ"י הודאתו אלא אם יראה לב"ד משום מגדר מילתא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |