שדי חמד/כללים/א/רפד
|
< הקודם · הבא > |
רפד אין שבות במקדש כתב מרן חיד"א ביעיר אזן אות ק"א דנראה מדברי התוס' בשבת ד' מ"ב ד"ה אפילו דדוקא באיסורי שבת הוא דאמרי' אין שבות במקדש אבל לא בשאר איסורין ושכ"כ שם הרב מוהרש"א בת"ה ושכ"כ הרב מחנה ראובן על פסחים ד' ל' בההיא דקדרות בפסח ישברו ליישב תמיהת הרב תפארת שמואל ע"ד ראבי"ה שהביא הרא"ש בסי' ז' מדקי"ל דאין שבות במקדש די"ל דראב"ה ס"ל דדוקא באיסורי שבת הוא דאמרינן אין שבות במקדש עי"ש ונלע"ד דאין הכל מודים בזה דמדברי המרדכי בפ"ב במס' שבועות רמז תש"ן מתבאר דס"ל דהא דאין שבות במקדש נאמר גם בשאר איסורין שהרי כתב כן גבי גזרת מרחצאות עי"ש והטיב אשר דבר הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות צ"ו שכשהעתיק כלל זה בשם מוהרש"א כתב שכתב כן לדעת התוס' כלומר שלדעת התוס' מוכרחים לומר כן ואין ה"ן דיתכן דאין הכל מודים בזה ואיני מבין מה שהצ"ע הר' אבני שהם בסוף ד' ב' דברי מוהרש"א הנ"ל דאישתמיטתיה דברי המרדכי שהביא הרדב"ז בסימן צ"ו דכלל זה נאמר בכל האיסורין עי"ש דהרב מוהרש"א לא בא לחדש כלל זה מדנפשיה רק כ"כ ליישב דעת התוס' ואין לסתור דבריו אלא א"כ נמצא בדברי התוס' עצמם בהיפך ומן התימה עליו שאחר שכבר ראה דברי הרב יד מלאכי כמבואר בדבריו לא הי"ל להצ"ע שהרי כתב שלדעת התוס' הוא שכ"כ. וס' גזע ישי שציין בזה המגיה שם אין מצוי אצלי וגם תשו' הרדב"ז לא היה נמצא אצלי וזה זמ"ר אשר כתבתי לאחד מידי"ן גב"ר מרבני דורינו יצ"ו שיעיין בדברי הרדב"ז ויודיעני איה מקום כבוד דברי המרדכי והודיעני כי מ"ש הרדב"ז כן הוא מדברי המרדכי שהבאתי למעלה ועתה שהשגתי שו"ת הרדב"ז (דפוס ווארשא תרמ"ב) חפשתי שו"ת הרדב"ז בקשתיה ולא מצאתיה. וידי"ן הרב המגיה לס' ימי שלמה יצ"ו בד' צ"ב ע"ג הק' ג"כ ע"ד מוהרש"א מתשו' הרדב"ז כקושית הרב אבני שהם (ובהשמטות הס, הזכיר דבריו) וכ' ששו"ר שכ"כ הרב גזע ישי וכבר כתבתי הנלע"ד בזה ומה שציין שם לעיין בתוי"ט פי"א דמס' מנחות מ"ז ד"ה אוכלין אותו שכ' דבקדשים לא גזרו דאין שבות במקדש לא ידעתי מאי שיאטיה הכא שהרי הרב תוי"ט מיירי לענין איסור מליחה בשבת ויוה"כ ובזה ודאי לכ"ע אמרינן אין שבות במקדש:
וראיתי להג' כתב סופר בחא"ח סי' קט"ו שהקש' לו רב א' אליבא דר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ורק מדרבנן אסור אמאי תנינן במנחו' דצ"ט ע"ב החלות היו מתחלקות לערב הרי אפשר שכל א' יאכל כזית שלם שהוא ח"ש לגבי יוה"כ ואין שבות במקדש ולמה נדחה עד הערב והשיבו במח"כ נעלם ממנו מ"ש מוהרש"א בפ' כירה דדוקא שבות דשבת אבל כל איסורין דדבריהם אסורין גם במקדש וכן מורה לשון אין שבות במקדש ולא אמרו אין איסור דרבנן במקדש עכ"ל הנך רואה דנקיט בפשיטות כדברי מוהרש"א ונעלם מעיני דמר שיטת המרדכי והרדב"ז הנ"ל דגם בשאר איסורין אמרי' אין שבות במקדש ולדידהו הדרא קושית הרב השואל לדוכת' ותמיהתו על הרב השואל הי' לו לתמוה ע"ד מר אביו הג' חת"ס וע"ד הג' בני יונה דנקטי נמי הא דאין שבות במקדש בכל דבר דרבנן עי' בחת"ס א"ח סי' מ"ג שהקשה בשם הרב בני יונה סי עד"ר עמ"ש בפ' במה מדליקין בסוגייא דקינסא דפשיט הש"ס ממנורה דמקדש ממנה היו מדליקין ובה היה מסיים הא שלהבת אינו אסור אלא מדרבנן ואין שבות במקדש ומיהדר ליישב קושיא זו כיע"ש והלא לדברי הרב מוהרש"א מעיקרא קושיא ליתא כמובן. אבל באמת אין לתמוה עליהם לפי מה שכתבתי שהג' מוהרש"א כתב כן לדעת התוס' אבל לא שיהיה זה כלל מוסכם שהרי המרדכי והרדב"ז לא סברי הכי ולדידהו דלא שאני להו צריכים ליישב בפנים אחרים ועוד נעלם מהג' כת"ס דברי מרן כ"מ בפ"ד מהלכות עבודת יוה"כ ה"א ובד"ה כבר ביארנו) שכתב גבי הולכה בשמאל לחד שינויא דמאי דלא פסלו בעבודת יוה"כ ההולכה בשמאל הוא משום דפיסול דרבנן הוא ומשמע דכונתו לומר דכיון דמדר' הוא לא גזרו במקדש וכמו שהבין ידי"ן הרב המגי"ה בס' ימי שלמה עי"ש ושבר כתב בכת"ס שם דמדברי הריב"ש בסוס"י קס"ג שכ' לענין בדיקת הריאה בקרבן דכל שאין משום חשש והרחקה דשייך לומר כהנים זריזים כ"ש לאסור במקדש משמע קצת כל שהוא משום חשש והרחקה גם לענין איסור לא אסרו במקדש הרי דגם בשאר איסורין שייך לומר דלא אסרו במקדש וכ' עוד שם דמ"ש התוס' בחולין ד' קי"ב ע"א דבכלי מקדש אוקמוה אדאורייתא וכ"כ בזבחים ד' צ"א (ט"ס הוא וצ"ל ד' צו בד"ה ואם טש) היינו משום הפסד כלי מקדש ברגל אוקמוה אדאורייתא אבל בלא"ה לא דאל"כ קשה מרקיק דנגע ברקיק ובזבחים ר"פ התערובות גזרה שמא יקח מן הקבוע עכ"ל:
עתה יצא לאור קובץ שמעתתי דרבנן קונטריס ג' הארות השמש וראיתי שם אגב ריהטאי בד' י"ג ע"ב שכ' בשם הג' מוהרש"ק בס' טטו"ד מה"ב שכ' בפשיטות דבהמת קדשים אין צריך בדיקה דבדיקת הריאה דרבנן ואין שבות במקדש וע"ז השיב גאון אחד יצ"ו ובאות י"ג) שדבריו מפוקפקים שמ"ש אין שבות במקדש זה לא קאי כ"א בדבר שלא אסרו לאכול וכו' אבל בדבר שאסרו לאכול בחולין לא התירו כלל בקדשים אף בדבר שאין בו כ"א מדרבנן ואף בדבר שאין בו כ"א משום ישראל קדושים נהגו בו איסור כ"ש בדבר שיש לחוש שימצא טרפה ותו ליכא מצוה והקרבן פסול בודאי לא שייך בזה אין שבות במקדש עכ"ל ולפי חילוק זה מתיישב שפיר קושית הרב הסואל שבסו"ס חת"ס הנ"ל כיון דלענין אכילת איסור ליתיה להאי כללא וצריך להתיישב לעת הפנאי בל"ן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |