שדי חמד/כללים/א/קצד
|
< הקודם · הבא > |
קצד אין שלד"ע עיין להג' שיבת ציון סי' נ"ג שכ' השואל דבנכרי המושכר לישראל שמוכרח לעשות ציווי אדונו יש שלד"ע והוא ז"ל כ' דע"כ לא נחלקו אי קי"ל כר"ח או כר"ס בפ"ק דמציעא יו"ד ע"ב אלא בשליח ישראל אבל בשליח נכרי כיון דאין שליחות לנכרי פטור המשלח והכריח כן ממ"ש הרא"ש דלא מצינו שלד"ע אלא חצר ולא אמר דאיכא נמי נכרי המושכר וכו' ונראה דאין כונתו להכריח זה לדברי הכל גם להפוס' כרבינא לחלק בין שליח בר חיובא וכו' דלפי האמת אין ראיה מהרא"ש דהוא פוסק כר"ס ומשו"ה כ' דליכא אלא חצר אבל לדעת הפוס' דבשליח לאו בר חיובא מיחייב שולחו הא ודאי פשיטא דלאו דוקא חצר כמובן אלא כונתו להשיג על ד' השואל דמדיהיב טעמא שמושכר לאדון שלו משמע דבא לומר אליבא דר"ס דבע"כ מותיב ביה לכן השיגו עפ"י מדותיו מדברי הרא"ש דפס' כר"ס ואמר דלא מצינו שלד"ע אלא חצר וי"ל דהרא"ש לא בא למעט מציאות מעלמא אלא למעט מאי דאתמר בש"ס אליבא דבר פלוגתיה דר"ס ואי נמי דהיא היא והיינו מושכר והיינו חצר וחצר ודדמי ליה קאמר וק"ל זה אפשר לדחות לדעת השואל אך באמת על הרב השואל יש לתמוה דתפס הטעם משום דדברי הרב וכו' וא"כ ל"ל למימר דבנכרי המושכר וכו הלא אפילו בנכרי דעלמא כיון דלא שייך ביה איסור כלאים יש שלד"ע דליכא למימר דברי הרב וכו' ועיין להג' שבות יעקב ח"א סי' קס"ד בדומה לנדון זה בדבר שאין הנכרי מוזהר עליו דמסיק דיש שלד"ע מתרי טעמי אי משום דקי"ל דבשליח לאו ב"ח ישלד"ע ואי משום דפסק הרמ"א סי' שפ"ח סט"ו דאם מוחזק בכך אמרי' י"ש לד"ע ולפי"ד הגם דבנכרי בעלמא באיסור כלאים דמיירי הרב השואל אין שייך לומר שמוחזק בכך מ"מ במושכר לישראל ודאי חשיב כמוחזק בכך דאין ספק שיעשה ציווי אדונו ואיהו לאו בר חיובא ויש לחייב שולחו וק"ל ועיין להגאונים מש"ל ושעה"מ ומלא הרועים במע' שליח לד"ע אות י"ג וחק"ל א"ח סי' ס"ה רימזו בפתח הדביר ח"ג ד' קע"ט ע"ד ומרן מוהריט"א בפ"ד דבכורות אות ל"א האריך להוכיח דאף אם ציוה לאשתו ועבדו שכפופים לעשות ציוויו אמרינן אשלד"ע עי"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |