שדי חמד/כללים/א/קסה
|
< הקודם · הבא > |
קסה אמירה לנכרי דעת התוס' כדעת הראשונים דלא התירו שבות במקום מצוה עיין למרן הב"י בסי' ש"ז וכתב הרב זרע אמת ח"ב סי' מ"ו דהר"א שהביאו תוס' ע"ז מ"ג ע"ב ד"ה שאני ר"ג ס"ל כדעת הר"ב העיטור דהתירו שבות במקום מצוה ותמוה לקוע"ד מאי דמשמע ליה דמ"ש דתוס' וי"ל מצוה שאני הם דברי הרר"א ולענ"ד אינו כן דא"כ היה להם לכתוב ותירץ מצוה שאני וממ"ש הק' הרר"א וכו' וי"ל וכו' משמע דסתם תוספות מיישבים קושיתו ועיין תוס' ר"ה כ"ד ע"ב כ"כ בסתם ולא הזכירו הרר"א ואיך נוכל לומר דתירוץ זה אתי כהרב העיטור הלא דעת סתם תוספות בהיפך כמדובר ומה שיקשה ע"ז באמת לפי שיטת התוס' איך תרצו דמצוה שאני ונראה שזה הוא מאי דק"ל להרב יד אהרן דרמז הרב דברי מנחם בסי' ש"ז בהגהות הטור וציין לעיין להרב פה"א עי"ש (ולפי הנראה לא היה בידו ס' יד אהרן מ"ב שדברי הרב פה"א כבר ציין ביד אהרן מ"ב עי"ש) נלע"ד ליישב ושוב מצאתי כן להרב עפרא דארעא באות קטן ל"ה דדוקא באיסור שבת דחמיר ס"ל להתוס' דלא התירו שבות במקום מצוה וכן ראיתי להרב ערוך השלחן בסי' ש"ז עי"ש ועיין להרבנים טל אורות ד' ט"ו ע"ג קרבן אליצור ע"ד התוס' דע"ז ובעיקר כללין עיין פחד יצחק במערכת רחיצה ביו"ט. העמק שאלה בפרשת בוירא שאלתא יו"ד סק"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |