שדי חמד/כללים/א/מח
|
< הקודם · הבא > |
מח אין מבטלין איסור לכתחלה וכו' קי"ל דאף איסור דרבנן אין מבטלין (יש להעיר עמ"ש במלא הרועים במערכת ביטול איסורין אות ד' עי"ש וק"ל) מיהו ה"ד לערב איסור בהיתר לכתחלה אבל אם נתערב ממילא ובא להוסיף עליו כדי לבטלו עיין ביו"ד סי' צ"ט ס"ו איסור דרבנן אין מערבין וכו' אבל אם נפל וכו'. ועיין למרן הב"י א"ח סי' תז"ן סוד"ה אבל וכו' שכתב בשם הרמב"ם דלהוסיף כדי לבטל ש"ד והרב מוהר"א ענתבי בס' חכמה ומוסר בקונטריס רך פקודיך אות ח"י כתב בשם הרדב"ז ח"ג סי' תקפ"ט דכל שאיסורו מדרבנן מותר לבטלו לכתחלה. ואמ"א שו"ת הרדב"ז הנ"ל ומדקדוק לשונו מותר לבטלו ולא כתב מותר לערבו נלע"ד דקאי בשיטת הפוס' הנ"ל ואם האמת הוא כן מה שהק' שם על הרשב"ץ בסי' קצ"ט דאמאי לא הורה בנדונו להתיר לערבו ולבטלו דשרי באיסורין דרבנן כמ"ש הרדב"ז וכו' עי"ש לק"מ דלא אמר הרדב"ז אלא להוסיף ולא לערב לכתחלה ואף אם אין הרדב"ז מחלק בכך מ"מ הרי הפוס' הנ"ל סוברים כן ומאי קושיא על הרשב"ץ אם יסבור כן ובלא"ה הרי יש פוסקים דלענין ביטול איסור אין חילוק בין איסורי תורה לאיסורי דרבנן כמ"ש הרמ"א שם ועיין בפרמ"ג סי' תנ"ג במ"ז סק"א ועיין בירושלמי פ"ב דכלאים הא כל האיסורין שרבה עליהם מזיד אסור תמן את מרבה לבטל איסור תורה הכא מרבה לבטל מפני מ"ע וקשה דיוקא אדיוקא דממ"ש ברישא משמע דכונתו לחלק בין איסור תורה לאיסור דרבנן ומסוף הלשון משמע דגם איסור דרבנן אסור לולא דהאיסור הוא קל שאינו אלא מפני מ"ע ועיין בהשמטות מציון ירושלים (שנדפסו בריש ס' זרעים) ע"ד הירושלמי הנ"ל. וראיתי בס' שו"ת רמ"ץ בחיו"ד סוס"י מ"ב שכתב בשם החות דעת דאף לדעת מרן שמותר להוסיף באיסור דרבנן מ"מ. באיסור הנאה אסור דמ"מ נהנה בהביטול. וא"כ בההיא דהרשב"ץ דמיירי בחמץ של ישראל שעבר עה"פ דאסור בהנאה ועיין בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ח' אות ו' שהבאתי תו"ד) אין שייך להק' דליבטליה אפילו בבא להוסיף. ואף דבשו"ת בית שלמה א"ח סי' פ"ו נראה דלא שאני ליה בזה וכ"ן ממ"ש בש"ע הג' מוהרש"ז בסי' תמ"ז אות ס"א ושו"ת רמ"ץ סוס"י כ"ד מ"מ ודאי דאין להק' על התשב"ץ כמובן. ועתה השגתי שו"ת רדב"ז הנ"ל (והיא בדפוס ווארשא הנד"מ בסי' אלף ט"ו) וראיתי שכ' מפורש לבטל ברוב ע"י עירוב והוא בחמץ שנעשה ב"ח ש"פ ע"י משרת הישראל שלא מדעת הבע"ב וכתב כמה טעמים להתירו עתה דלא היה חמץ גמור ותו דהוי איסור דרבנן בזמן דרבנן ודלא שייך למיקניסיה דאנוס היה ולא עבר עב"י ותו כיון דלאחר זמנו מדרבנן הוא מבטלין אותו כקל שבאיסורין כתרומת חז"ל דמבטלין אותה ברוב לכתחלה והתרתי לערבו מעט מעט ולמוכרו אפילו לישראל ע"כ ועי"ש בסי' תשכ"ה שכ' ד' חילוקים בביטול איסורין ובדין ג' כ' דאיסור שיש לו עיקר מה"ת אין מערבין אותו ואם עירב מזיד אסור ואם נפל מעצמו הוא מחלוקת ודעתי נוטה להחמיר כיון שיש לו עיקר מן התורה אין מבטלין אותו וכן דעת רמב"ם ורא"ש. ואם אין לו עיקר מן התורה גם זו פלוגתא ודעתי להקל ומותר לבטלו לכתחלה וכ"ד הרמב"ם והמחמיר תע"ב עכ"ל ואף שאינו מפורש בדב"ק אם דעתו להתיר לערב איסור דרבנן שאין לו עיקר דשמא לא אמר אלא לענין להוסיף דכלפי מ"ש באיסורין שיש להם עיקר דדעתו להחמיר בהוספה קאמר דבאין לו עיקר שרי בהוספה. מ"מ ילמד סתום מן המפורש הנ"ל דבחמץ שעעה"פ דהוא איסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת התיר לערב לכתחלה. ואף שאינו מוכרח כ"כ לומר כן די"ל דשמא בסימן תשכ"ה לא אמר להקל אלא התוספת אלא דמשום שהיו סניפים רבים בההיא דסימן תקפ"ט התיר גם לערב. אין דעתי נוחה בזה דהא מדמי לה לחלת ח"ל ומ"מ לא נפלאת לומר דהרשב"ץ לא ס"ל כן כמש"ל. ובפר"ח בסי' צ"ט מסיק דנקיטי' בכל איסורין דרבנן דאסור לבטל ע"י עירוב אף באיסור שאין. לו עיקר מן התורה. ועיין מג"א סי' תק"ז סק"ב דג"כ פוסק דאסור לערב איסור דרבנן ומדקדק כן מהדין ההוא ע"ש. ועיין בשו"ת בית שמואל אחרון חיו"ד סי' ו' בד"ה וכן משמע וכו' שדחה דברי המג"א וכ' דאדרבה משם מוכח דאין לחלק דאל"כ מאי מקשה הש"ס לרב מתנה מדקי"ל אין מבטלין וכו' ע"ש ובאמת קושיא זו יש להק' גם על מ"ש בשטמ"ק שם הובא בש"ע הגאון מוהרש"ז שם בקונטריס אחרון אות ב' דלא התירו אלא בעצים שנפלו לתוך התנור דהוי עילתא דלא שכיחא. לכך היקלו לבטל איסור בידים אבל בעלמא לא. דא"כ מאי מקשה מדקי"ל אין מבטלין איסור שאני הכא דהוי מילתא דל"ש. ועכ"ל דהמקשה הוה ס"ל דכללא דאין מבטלין וכו' הוא מוחלט בלתי שום חילוק בין דאורייתא לדרבנן ובין דלא מיקלי איסורא למיקלי. והתרצן חדית ליה אך בחלקו"ת ישית בין דאורייתא וכו' וה"ט דרב מתנה דנקיט דינו בעצים וכו' דהוא דרבנן ומיקלא קלי ונוכל לומר ג"כ דה"ט דנקט עצים וכו' שהוא מילתא דל"ש ושמסתמא יש עצים בתוך התנור וק"ל:
והנה תורף דברי הרדב"ז הביא מוהריק"ש בסי' תמ"ח ובפר"ח שם ס"ב כ' ע"ד הרדב"ז דנ"ל דאם נתבקעו אסור לערבן לכ"ע ואם לא נתבקעו תלוי במחלוקת הפוס' ולהפוס' בסי' תס"ז ס"ט דאסור למיכלינהו בעינייהו אסור לערבן דאין מערבין איסו"ל עי"ש ועי"ש בנהר שלום אות ב' ושלחן גבוה סק"ד וי"ל בדבריו דנר' לפו"ר דעושה תדע מן הקושיא וכל מאי דשקו"ט הרבנים הנ"ל בדברי רדב"ז הוא שלא ראו גוף דב"ק כמשה"ר ועיין בפרמ"ג סי' תמ"ה סק"ד ד"ה מעשה וכו' שכ' דאף ספק תורה אין מערבין לבטלו ולא אמר כן למעט איסור דרבנן אלא משום דבהכי איירי כ"כ:
ובעיקר מחלוקת הפוס' באיסור דרבנן אם מותר להרבות עליו ולבטלו פסק הרב באר מים חיים מוצרי בחיו"ד סי' יו"ד בקדרה של בשר עוף שנפל בה חלב ואין בה ששים דמותר להרבות עליו בין במינו בין שלא במינו ולבטלו כיון דבב"ח זה מדר' כמו שפסק מרן ומקורו טהור מדברי הרשב"א ושם מבואר דאף ביש לו עיקר מה"ת הדין כן וכ"פ הרב פר"ח וכו' עי"ש שלא חשש כלל לסברת החולקים שהביא הרמ"א ותשו' הרדב"ז הנ"ל וכ"כ בשו"ת תפארת אדם חיו"ד סס"י כ"א דקי"ל כפסק מרן דמרבה עליו ומבטל ואף שבנדונו היה שעה"ד שהיה איש עני וערב שבת ולא היה לו מה לאכול בשבת והורה ע"ז להרבות וכו' מ"מ נראה מדבריו דגם בלא שום שעה"ד קי"ל כפסק מרן עי"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |