שדי חמד/כללים/ה/קכט
|
< הקודם · הבא > |
קכט השוה הכתוב אשה לאיש וכו', כתב הרב פרמ"ג בפתיחה הכוללת בח"ב אות י"ד דמדברי רש"י בקידושין (דף ל"ה ע"א) וביבמות (דף פ"ד ע"ב) משמע דדוקא בלאו שיש בו מעשה דאיכא עונש מלקות או כרת אבל לאו שאין בו מעשה לא השוה אשה לאיש ומהרמב"ם (פי"ב מהלכות ע"ז הל' י"ג) הוכיח דלא ס"ל ה"כ מדכתב כל מל"ת אחד אנשים ואחד נשים חייבים חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל יטמא למתים ואילו הוה ס"ל כרש"י לא הוה שתיק עכ"ל ובפסחים דף מ"ג ע"א כתב רש"י בד"ה לכל עונשין מכאן שנשים חייבות על כל לא תעשה שבתורה שהרי עונשן מלקות עכ"ל. וגם מדבריו אלו יש להוכיח כהוכחת הרב פרמ"ג מדבריו שביבמות וקידושין הנ"ל. וזו היא שיטת רש"י בתמורה (דף ב' ע"ב) שכתב דהג' הנ"מ לאו שיש בו מעשה בהני עונשין שוין זל"ז דכתיב אשר יעשו עונשין שיש בהן מעשה כגון חילול שבת ושאר איסורין אבל לאו שאין בו מעשה וכו' עי"ש. וכתב הרב לח"מ בפ"א מהל' תמורה דגם הרמב"ם גריס כגירסת רש"י הנ"ל וחידוש הוא שהרב פרמ"ג נעלם ממנו דברי הרב לח"מ הנ"ל דלדבריו בטלה מחלוקת (שהמציא הפרמ"ג) שהרי גם הרמב"ם נקיט כרש"י וכדברי הרב לח"מ כתב גם כן הרב יבין שמועה בכלל קצ"ה דהרמב"ם בהל' תמורה גורס כגירסת רש"י הנ"מ בלאו שיש בו מעשה וכו' אלא דחלוקים בצד מה לענין אם אשה לוקה בתמורה מחמת הריבוי או לא אבל במה שיש לחלק בעיקר הכלל בין שיש בו מעשה לאין בו מעשה שוים הם כיעי"ש אלא דבאמת סתמיות דברי הרמב"ם שבהל' ע"ז הנ"ל מורים כמ"ש הפרמ"ג בדעתו שבכל לאוין האיש והאשה שוים:
והרב מקנה אברהם במ"ב אות קמ"ה דף מ"ב ע"א הביא מ"ש בת"כ והביאו רש"י בפרשת אחרי (י"ז ו') ע"פ לא תקרבו להזהיר הנקבה כזכר ומה שהק' הרא"ם דת"ל מדהשוה הכתוב אשה לאיש וכו', וכתב דהרב שמע שלמה תירץ דאי לא כתיב לשון רבים הוה אמינא דבמידי דערוה דוקא זכר חייב דעביד מעשה אבל היא דקרקע עולם היא וא"כ הו"א דהשוה הכתוב וכו' היינו במידי דתרוייהו עבדי מעשה תדע דהא דהשוה וכו' ילפינן לה מדכתיב איש או אשה כי יעשו, וכתב שכ"כ גם הרבנים מנחת יעקב ושפתי חכמים ושכ"כ הרב יבין שמועה בכלל קצ"ה דדוקא בלאו שיש בו מעשה הוא דהשוה הכתוב דהא אשר יעשו כתיב ומדברי התוס' בקידושין דף ל"ד ד"ה מעקה הוכיח דגם בל"ת שאין בו מעשה השוה הכתוב וכו'. מדק"ל ל"ל לחייב נשים במעקה הא כתיב ביה לאו לא תשים דמים והשוה הכתוב וכו' עי"ש והרי מעקה הוי לאו שאין בו מעשה כמ"ש הרמב"ם בפי"א מהלכות רוצח ה"ג אלא ודאי דגם בכה"ג השוה הכתוב ונמצא לפי זה דדבר זה שנוי במחלוקת רש"י ותוס' ומשמעות דברי הרמב"ם הוא כסברת התוס' כאמור ולפי מ"ש הרב יד מלאכי במערכה זו אות ר"ט בשם רבינו מנוח דמ"ש בש"ס השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה לאו דוקא אלא הה"ד לעונשים שהם מד"ס נראה דיש להבין מדבריו דקאי בשיטת התוס' שהרי ודאי גם בל"ת שאין בו מעשה דאין בו מלקות מ"מ עונש מיהא אית ליה דעבר אמימרא דרחמנא ועונשו בידי שמים ואם בעונשין מד"ס שוים הם אנשים ונשים כ"ש בעונש שבידי שמים על שעובר על ל"ת שאין בו מעשה דדוחק לומר דדוקא בעונש שבידי אדם הוא שהושוו ולכן במידי דאית ביה מלקות של תורה או מכת מרדות מדרבנן או שיש בו כרת דשייך ביה מלקות דכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ואם התרו בו למלקות לוקה אבל בעונש שבידי שמים לא הושוו ומצאתי בס' יאיר נתיב (להרב גו"ר שנדפס מקרוב עם הגהות דברי מרדכי) בפתיחה לדברי מרדכי דף ג' ע"א שכתב בשם הרשב"ץ ח"א סי' ג' שכתב השואל וז"ל אע"ג דבפ"ק דב"ק באה הברייתא ואמרה השוה הכתוב וכו' מ"מ ה"מ בלאו שיש בו מעשה או מיתת ב"ד או כרת כגון השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך וכו' וכגון לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ שהן לאוין שאין בהם מעשה מי יכריחנו לומר שהנשים בכלל האנשים וכן כל כיוצא בזה כמה לאוין וכו' (לפי הנראה יש חיסור לשון וצ"ל ה"מ וכו' או כרת אבל בלאו שאין בו מעשה כגון השמר לך וכו' וס' הרשב"ץ אין אצלי לעיין בדב"ק) וע"ז השיב הגאון בעל התשב"ץ וז"ל ומה שהקשה לך וכו' שלא היה לנו ללמוד אלא חייבי מיתות ב"ד או כרת איני יודע למה שהרי בפרשה ההיא לא הוזכרו חייבי מיתות וכריתות ולכל חטאת האדם כל עבירות שבתורה מישתמעי שהרי הכתוב כלל כל עבירות שבתורה בזה ובכולם יש עונש או בידי אדם או בידי שמים ובגמ' אע"ג דמצרכי קרא לדינים ולמיתה האמורה בתורה אבל לעונשין לא משמע להו לבני תלמודא דהוי קרא מייתי לה כולהו ולא מפקינן מינייהו ולא חד ואפילו לאו שאין בו מעשה שהרי כולן חטאות נינהו עכ"ל הרשב"ץ וסיים (הרב דב"מ) הרי מפורש שדוחה דברי השואל ומסיק להלכה שאין לחלק בין לאוין שיש בהם מעשה ללאוין שאין בהם מעשה, ולפי"ז יש לעיין בדברי רש"י פסחים ויבמות וקידושין עכ"ל. והביא מ"ש ביד מלאכי בשם ר' מנוח וכתב שבספרו שנות חיים (ס' זה לא ראיתי ולא שמעתי בלתי היום) בפ"ד מהל' שביתת עשור האריך בזה וציין ש"ע ח"מ סי' צ"ו ס"ו דאשה שנתחייבה שבועה משביעין אותה ואם מסרבת כופין אותה והוא מתשו' הרא"ש שהביא הטור וכתב הטעם דהשוה הכתוב לכל עונשין שבתורה גם ציין לספרו מאמר מרדכי (גם הוא כהנ"ל) אות כ"ב והאריך בציונים הרבה עי"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |