שדי חמד/כללים/ה/קטז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים קטז

קטז הלכה כר' יוסי דנימוקו עמו אם הוא דוקא נגד יחיד או אפילו נגד רבים האריך הגאון יד מלאכי בסי' ר"ל להוכיח דדוקא מחברו ולא מחבריו והשיג על כמה מחברים שכתבו דהל' כר"י מחבריו דנימוקו עמו עי"ש ומרן חיד"א ביעיר אזן מער' זו אות מ"ה האריך ג"כ בזה וכתב ליישב לדעת הסוברים דגם מחבריו דה"ד כי פליג בהדי חבריו כגון ר"מ, ר"ש, ר' יהודה אבל נגד סתם משנה או אפילו אינו סתם גמור אלא יש מחלוקת כצד הסברא סתמית בכה"ג מודו דאין הל' כרי"ו ושבזה מתיישב רוב השגות הי"מ עיש"ב, ומתבאר מדב"ק דאף דיש ליישב דעת הסוברים דגם נגד רבים אמרינן הל' כרי"ו מ"מ נכון יותר דעת הסוברים דנקטינן כרבים. והמעיין בדב"ק בגופן שלהם ישר יחזה דברוב בקיאותם הנפלא נעלם מעיני קדשם דברי הריטב"א בחי' לעירובין דף י"ד ע"ב וז"ל (עמ"ש בש"ס א"ל אמרת א"ל לא) פי' כפר בדבריו משום דהוה הדר בי' וס"ל דהל' כרי"ו אפילו כדפליג בהדי רבנן ואפי"ה לית הל' כוותיה דהא רבא מתמה ואמר האלהים אמרה וגמירנא ליה מניה לומר דלית הל' כרי"ו והן בלישנא דרב יוסף אמר ר"י אמר שמואל וטעמא משום דס"ל דלא אמרינן נמוקו עמו אלא היכא דפליג עם יחיד ולא לגבי רבים ואמרינן נמי פוק חזי מאי ע"ד ופירש"י דע"ד כרבנן וכו' ואע"ג דאיכא דמתני על השותה מים וכו' לא דחינן סברא דלישנא קמא בכדי כיון דאיכא רב יוסף ורב יהוד' ורבא דסברי הכי עכ"ל הרי מבואר דס"ל דלא נקטינן כרי"ו לגבי רבים:

אף גם זאת לא זכרו שרים דברי הירושלמי פ"ג דתרומות ה"א ואמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן ר' יוסי וחבריו הל' כרי"ו ע"ש ובחי' יפה עינים לעירובין דף מ"ו ע"ב תמה ע"ד הירושלמי הללו דבברכות פ"ב ה"ד ושביעית פ"ח ה"ז מוכח דרק מחברו ולא מחבריו דנגד סתם אין הל' כרי"ו וכן מוכח בנדה פ"א ה"ד דמהני רבו עליו וצ"ל דט"ס הוא בתרומות וצ"ל מחברו עי"ש עוד. ובתפארת ישראל (פיה"מ) פ"ח דיומא מ"ז סוף אות מ"א נקיט בפשיטות דהל' כרי"ו גם מחבריו כתוס' תענית דף כ"ח א' והביא ראיה לזה מש"ס בכורות ל"ז ע"א פשיטא וכו' סד"א ר"י נימוקו עמו וכו' והתפלא על התוי"ט סוף תרומות ופ"ה דמ"ב מ"ב שכ' דרק נגד יחיד הל' כר"י עי"ש כל דבריו ובאמת על הרב תוי"ט אין לתמוה אם תפס שיטת רבים ונכבדים אמבוהא דרבנן קדישי שהביא ביד מלאכי דסברי דאין הל' כרי"ו מחבריו. ומה שהוכיח התפ"י מהש"ס דבכורות עיין ביעיר אזן אות מ"ד שהביא בשם הסמ"ג דאדרבא מסוגיא הנ"ל הק' הסמ"ג לדעת הסוברים דהל' כרי"ו מחבריו ומ"ש מתוס' תענית עיין ביד מלאכי שם דהתוס' מיחלפא שיטתייהו בזה. ואני תמה על הת"פי דמלבד דמה שתפס בפשיטות דהל' כרי"ו מחבריו הוא היפך כל דברי הראשונים ואחרונים שהזכירם לטובה בי"מ שם, אף הוא היכך דברי עצמו שפסק בפ"ח דכלאים בהלכתא גבירתא מ"ה דשור הבר אינו כלאים עם שור בייתי והיינו כת"ק דר"י שם מ"ו ור"י ס"ל מין חיה ולר"י הוי כלאים הרי דפוסין כרבים נגד רי"ו וכן פסק באמת הרמב"ם ז"ל והני מילי דמר (תפ"י) סתראי נינהו. ומדברי הנו"ב במ"ק אה"ע סי' מ"ו ד"ה ולע"ד תמוה על הפוסקים וכו' נר' דפשיט"ל דהל' כרי"ו דנימוקו עמו גם נגד הסתם עי"ש ולא נחית לעיין בזה כי הדבר ברור דאיפכא מסתברא או דעכ"פ אין הכרע אף דמהש"ם גטין ס"ז ע"א שציין שם מתבאר דכן ס"ל לרבי דהל' כרי"ו אף נגד רבים לא נקטי הפוסקים הכי ועיין בספר הא"ז בח"א סי' ש"ץ ובפ' או"ב גבי שור הבר פר"ח ורבותינו הג' נמנו שמכסין דמו וכו' וחלבו אסור משום ספק וכן הל' ואיני מבין אמאי הוי ספק הא ודאי הל' כרבנן או שמא שאני רי"ו אע"ג דיחידאה הוא קי"ל דנימוקו עמו עכ"ל ועיין בחידושי הגאון מוהר"ץ הירש חיות לב"ק דף כ"ד. דנקיט דאין הל' כרי"ו מחבריו ומיישב בזה קושית התוס' שם גם בחי' מצבה איתן שם כתב דבחידושיו לשבת כתב דהעיקר הוא דלא קיי"ל לרי"ו מחבריו ובשו"ת מים חיים ראפפורט בחיו"ד סי' ל"ח לא הזכיר מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים בזה רק הביא סוגיא דעירובין מ"ו ע"ב ושמוכח מדברי תוס' בד"ה כר"י דלר"י בר אידי אין הל' כרי"ו מחבריו וכתב דאף למ"ד דהל' כרי"ו מחבריו ה"ד היכא דליכא פלוגתא דאמוראי כמ"ש התוס' בפסחים מ"ח ד"ה ר' אומר. גבי הל' כר' מחברו, ועיין לקמן במערכת החי"ת אות ק"ח מה שכתבתי ע"ד הרב לשון לימודים, ובשו"ת פרת יוסף להגאון מסלאנים בסי' מ"ה כתב הרב השואל דהל' כרי"ו מחבריו והמחבר השיבו דאינו ברור אם הל' כרי"ו נגד רבים כמו שהארכתי בחא"ח (אולי הוא בכת"י) דכמה אמוראים לית להו הנך כללי יעויין בירושלמי דמעשרות פ"א ובש"ס דידן סנהדרין כ"ז וגטין ס"ו דשמואל במקום שנראה לו פוסק כר"י וכשלא נראה אינו פוסק עכ"ל, וכן מוכח מדהוצרך שמואל בב"מ דף י"ב לפסוק הל' כרי"ו ולפי"ז צ"ל דמ"ש שמואל בגטין ס"ז ע"א דהל' כרי"ו גם לגבי רבים (שמזה הוא דפשיט"ל להנו"ב דגם נגד רבים הל' כרי"ו) סברא דרבי הוא דקאמר וליה לא ס"ל:

והנה ביד מלאכי הנ"ל סיים דאף דהרשב"א בחי' בפ' אותו וא"ב כתב דהל' כרי"ו מחבריו. מ"מ בתה"ב וגם בחי' במקומות אחרים כתב דאין הל' כרי"ו מחבריו וסמי חדא וכו' עי"ש, ולפי הנר' לא זכר שר תשו' הרשב"א סי' ת"א דמתבאר דס"ל דהל' כר"י אף נגד הסתם דהוי רבים והפר"ח ביו"ד סי' ק"י ס"ק מ"ט ד"ה עוד וכו' תמה באמת ע"ד הרשב"א הללו כמו שתמה בסי' פ' ע"ד הרשב"א שבפ' או"ב הנ"ל וצריך להתיישב בסתירת דברי הרשב"א בכל כי האי גוונא הי מנייהו עבדינן עיקר, ועיין במה שרשמתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' יו"ד אות ב'. ועיין עוד בשו"ת פרת יוסף הנ"ל בסי' י"ו דף ל"ח ע"ג דבתחלה הוק' לו ע"ד הרמב"ם בפיה"מ סוף תרומות דלא כר"י וע"ד האחרונים שכתבו דהל' כר"י מחברו ולא מחבריו מש"ס דגטין ס"ז ע"א (היא הוכחת הנו"ב הנ"ל) דפסק שמואל בשם רבי כרי"ו אף במקום רבים משום דנימוקו עמו ושוב הביא ש"ס דחולין דף קל"ז אמר ר' אלמלא וכו' ר' יוחנן מפי שמועה וכו', וכתב דר' יוחנן ושמואל פליגי אליבא דרבי אי הל' כרי"ו נגד רבים והל' כר"י נגד שמואל ולא קיי"ל כרי"ו נגד רבים עי"ש מה שצדד בדעת שמואל בזה ולא זכר סוגיא דגטין דף ס"ו ע"ב ועיין בשו"ת שיבת ציון סי' צ"ד מ"ש בדעת שמואל וגם לענין פסק הלכה איך ננקוט:

וראיתי להגאון מוהרי"א נ"י בסה"ב עמודי אש בסי' ד' כלל י"ב האריך מאד בענין זה הפליא עצה הגדיל תושיה הן הראה את כבודו ואת בקיאותו הנפלא ולא יכולתי להעמיק בדבריו כי בא לו בארוכה מענין לענין וחוזר לאותו ענין כדרכו בקדש. רק את זה אגב ריהטאי חזיתי ואספרה אשר בדף ל"ג סוף ע"ד כתב דמצא בירושלמי תרומות פ"ג ה"א דגרים הלכה כר"י מחברו וכ"ה ברמב"ן עה"ת בפרשת יתרו על פסוק לא יהיה לך ובהג"א בפרק יש נוחלין סי' ל"ז וכו' עי"ש, ולפי הנראה בירושלמי שלפניו כתוב הלכה כרי"ו מחברו ומתיישב תמיהת היפה עינים ע"ד הירו' אלא דמ"מ כיון דבפני משה שם גריס מחבריו היה לו להעיר בזה. ואולי גם בפ"מ שלפניו כתוב מחברו. עוד ראיתי שם בתחלת האות שהק' בחי' רז"ה עמ"ש הרמ"א יו"ד סי' כ"ח דיש להסתפק בבופל"י אם הוא חיה ויכסה בלא ברכה דהלא פלוגתא דר"י ות"ק הוא והל' כת"ק וא"כ א"צ לכסות כלל דכל הפטור מן הדבר ועושה נקרא הדיוט וליישב קושיא זו חשף זרועו להודיע כי כמה גאונים פוסקים כרי"ו אפילו מחבריו שכ"ה דעת ר"ח ורש"י ותוס' תענית כ"ח ע"א וגם בא"ז הביא דעת הגאונים ורשב"ן כן לכן פסק הרמ"א דיכסה בלא ברכה. ותמיהני עליו דכל רז לא אניס ליה איך נעלם ממנו דברי רבינו הב"ח באותו פרק באותו מקום בסי' כ"ח ס"ה שכ' דכיון דלא אפסיקא הלכתא בהדיא אם שור הבר מין חיה או בהמה וכו' אזלינן לחומרא ועוד דלא בריר לן אם הבופלא הוא שור הבר וכו' ע"כ לענינינו והדבר ברור לפי זה דבמח"ב החי הרז"ה אין מקום לדבריו כלל דודאי דין הבופלא אתי לכ"ע דלמ"ד דהל' כר"י נגד ת"ק הא ודאי בעי כיסוי ולמ"ד נמי דהל' כת"ק מ"מ כיון דלא ברירא לן אי זה הוא שור הבר שנחלקו בו ר"י ות"ק ודאי אית לן למיזל לחומרא להצריכו כיסוי, ובלא ברכה כדין כל הספקות במידי דאו' ויפה פסק הרמ"א משה אמת ותורתו אמת דלא כמ"ש בחי' הרז"ה דהו"ל פטור מן הדבר וכו' אף גם דלא כדברי רב חביבי בישראל גדול שמו נר"ו דמשום דיש פוסקים כרי"ו נגד ת"ק הוא דהצריך כיסוי. אלא אף גם למאן דפשיט"ל דאין הלכה כר"י מחבריו הדין כן ואני אמרתי בחפשי בספר ש"ץ וראיתי בתב"ש שם שהחזיק במ"ש הב"ח דיש ספק אם זהו שור הבר שנחלקו ר"י ות"ק עי"ש. וגם עמ"ש החי' רז"ה הנ"ל ראיתי שכבר הושג ממרן חיד"א בס' שיורי ברכה יו"ד סי' כ"ח דאין שום קושיא ותמיהא על הרמ"א והדברים פשוטים כמ"ש ב"ח ותב"ש ותימה על ידידינו עליון שנעלם ממנו כל זה, ועיין פחד יצחק באות הרי"ש הנד"מ בדף צ"ו ע"א עד דף צ"ט, וכתב שם בשם מרן בכלליו והשל"ה דממה שאמרו הל' כר' יוסי מחבירו מוכח דלא כנגד רבו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף