שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ט

כ) מפני הספקות בהתנהגות החלה בעיסה שלשין תכף אחר הפסח שלוקחים שאור מן הנחתום נכרי כמבואר ביו"ד סי' שכ"ד סי"א עי"ש ובחונים על השולחן הטהור ובשלחן גבוה א"ח סי' תמ"ח מחודש א' האריך בזה ואחר שהביא חומרות האחרונים בזה כתב דלדידן דקבלנו הוראות מרן ואיהו פסק בסי' שכ"ד סי"א כדברי רבינו פרץ שהביא הטור שם דבמוצאי פסח שלוקחין שאור של נכרי יכול להפריש מניה וביה וכו' ואם כן אין צריך לכל התקנות שכתבו בזה האחרונים ומנהג ישראל תורה היא שלוקחים שאור מהנכרי ונותנים בעיסתם ומפרישים כדרכם ומנהג יפה הוא מה שנוהגים קצת שלא ליטול כל החלה ממקום אחד אלא נוטלים משלש וארבע מקומות מעט מכאן ומעט מכאן לחוש דלא ליתרמי ליטול מן הפטור על החיוב עכ"ל הנה המעיין בדברי מרן חיד"א בשיורי ברכה ביו"ד שם ישר יחזה דאין דברי הרב שלחן גבוה בזה מוכרחים וברורים דלשון מרן בש"ע הוא על דיעבד אבל לכתחלה לא סמכינן אהר"פ ומה שכתב (בש"ג) קודם לכן דדבר שאין לו תקנה חשיב דיעבד לא שייך בזה דהרי יש ויש כמה תקנות שנאמרו בדברי האחרונים בזה ומה שכתב שקבלנו הוראות מרן הנה בכמה דינים באיסור והיתר פשט המנהג להחמיר במקום שמרן מיקל וכבר העיד מרן חיד"א שם דבכמה כרכים ועיירות נוהגים הת"ח ויראי שמים לעשות איזה תיקון לחוש לדעת החולקים שהם רבים והרמ"א פסק כן ושמדברי הרב בית דוד נראה שגם בשאלוניקי נהגו להחמיר עי"ש והדבר ידוע שבערי תוגרמ"ה לא נתפשט מכירת חמץ לנכרי אצל כל הבעלי בתים רק אצל מיעוטא דמיעוטא בעלי חניות שיש להם מיני חמץ אבל במקומות הללו שכל אחד יש לו בביתו מיני חמץ הרבה ומוכרחים להתנהג במכירת חמץ על כן הנהגתי בביתי להשאיר שאור מקודם הפסח ולמוכרו לנכרי עם שאר מיני חמץ כדי שיהיה השאור מזומן אחר הפסח בלתי שום חשש וכמדומה לי שהזקן רבי יהושע אשר היה מו"ץ בעיר הזאת אמר לי שכן הוא היה נוהג ולא עלה על דעתי שום חשש פקפוק בזה ובהרשימה שאני נותן לנכרי ממיני החמץ שאני מוכר לו אני רושם גם השאור אשר השארנו ועיין בשו"ת יד יוסף להג' מוהר"י דייטש בסי' ל"ב בעובדא ששכחו למכור השאור בין החמץ ואחר שאפו לחם אחר הפסח נודע להם מזה ונשאל כדת מה לעשות משום שאור שעבר עליו הפסח וכתב שגם מר רבו בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' ע"ז נשאל כעין נדון זה ושקיל וטרי מה משפט הפת שנאפה אחר הפסח משאור זה ומדלא ערער על מה שהשאירו השאור אף אם היו מוכרים אותו בין החמץ נראה קצת דכשמשאירים שאור ומוכרים אותו לנכרי כדרך שמוכרים כל החמץ אין שום חשש בזה כל זה היה פשוט בעיני. אמנם עתה לבי מגמגם בזה מפני מראית העין אשר ראתה עיני להגאון ישועות יעקב בסי' חת"ם סוף סק"ה שכתב בשם הב"ח שבקושי התירו מכירת חמץ על צד ההכרח והדחק וכתב הא"ר דבפראג בימים הקדמונים לא התירו אלא מכירת יי"ש ולא מכירת שכר וכשנדחקו חזרו והתירו גם מכירת שכר וסיים הרב ישועות יעקב אמנם מה שהאופים נהגו להשאיר שאור מקודם הפסח וגם שמרי שכר שיהיה מזומן בידם לאחר הפסח וזהו דבר שאינו מוכרח אינו נכון ובתשו' הארכתי וכו' עכ"ל (לפי הנראה מה שבתשו' האריך וכו' אעיקרא קאי ולא אדסמיך ליה עי"ש וק"ל) ולפי מה שכתבתי נראה דגם בשאור יש דוחק וצורך להתיר מכירתו כדרך שאר החמץ וצ"ע ועל כל פנים מה שהיה מפטפט האיש העומד נגדי על אשר נהגתי וכן הנהיגו קצת אחר שראו ממני להשאיר שאור ולמכרו לנכרי בכלל כל החמץ דאיך יתכן זאת בדבר המפורש בתורה שאור לא ימצא בבתיכם אין כדאי לדבר בזה כלל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף