שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/נב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ח

בן) מכר חמצו וגם ביטל כדין ושכח למכור מאה כור חטים אשר קנה מעכומ"ז אחד והחטים עדין מונחים ברשות העכומ"ז ויש בהם כמה פעמים ששים נגד המבוקעים ועבר עליהם הפסח נשאל על זה הגאבד"ק טארלא בשו"ת דבר אליהו בסי' י"ב והשיב דבשו"ת מים חיים סי' ה' מבואר במי שראינו שמכר חמצו קודם פסח וביטל כדין והיה מחזר לעשות כתקנת חז"ל גם הרמב"ם מודה שאין לאסרו ומותר אחר הפסח ושכחה מקרי אונס וגם בספר משיבת נפש סי' יו"ד כתב להתיר באופן כזה מפני שחמץ של ישראל שהפקיד ביד עכומ"ז וקבל עליו העכומ"ז אחריות סוברים הגאונים דאינו עובר עליו בבל יראה ובנדון דידן החטים הם עדין ברשות העכומ"ז המוכר ועוד הלא קנין החטים מהעכומ"ז היה רק בכסף ויש בזה מחלוקת ישראל מעכומ"ז קונה בכסף לבד ואף אם תמצא לומר דקונה בכסף לבד זהו כשאי אפשר למכרו וליתן לו אחרת עבורו אבל בנדון דידן דאחריות על העכומ"ז המוכר דהא יכול העכומ"ז למכרו וליתן לו איזו תבואה שירצה בעד מעותיו בודאי לא קנה עדין מהעכומ"ז והוי חמצו של עכומ"ז ופקפק בזה וסיים ובפרט שדרך התגרים שמקפידין שלא להחליף תבואה בתבואה אחרת יש לומר דשפיר הוו החטים של ישראל ואסור אמנם אף אם נאמר כן בכל זאת יש לומר דהא הוי חמץ על ידי תערובת אף דניכרין אלו הגרעינין המבוקעים יש לומר הא אין אוכלים אותם בעין רק על ידי טחינה ואינו מכוין לבטל רק לטחון כמבואר ביורה דעה סי' פ"ד בדבש שנפלו בו נמלים דזה לא מקרי מבטל איסור וצדד להתיר מחמת שביטל דאין לומר כיון שמכר חמצו אי שגם אלו החטים היו בכלל המכירה אם כן לא היה בכלל הביטול דיש לומר כיון שבאמת לא מכר חטים אלו ובשעת הביטול ביטל חמץ הידוע ושאינו ידוע לו כנוסח הנהוג אם כן הוויין אלו החטים בכלל הביטול (וכתב קצת במה שכתבו האחרונים אם אמירת כל חמירא חשיב ביטול) גם לענין אחריות העכומ"ז שיש להעכומ"ז על החטים הוי כמו הלואה דמודה הרא"ש לשיטת הגאונים והכא נמי הא מגיע להעכומ"ז מעות עדין על החטים אם כן ליכא למימר שהעכומ"ז השאיל ביתו לישראל המפקיד דהא הנפקד מחזיק החמץ לצורך חובו אם כן איכא תרתי למעליותא חדא הביטול ועוד שהוא תחת יד העכומ"ז ואחריותו על העכומ"ז:

שוב כתב דעיקר ההיתר שלו הוא בש"ס ביצה ד' ד' דאיסור דרבנן מותר לבטל לכתחלה אף שדעת התוספות דבדבר שיש לו עיקר מן התורה אסור לבטל וחמץ יש לו עיקר מן התורה יש לומר דשאני ביטול דממילא מביטול שעל ידי מעשה והאריך קצת בזה וחזר להיתרו הראשון על פי סברת הגאונים דחמצו של ישראל בבית עכומ"ז וקבל העכומ"ז אחריות אין עובר עליו וגם משום שלא היה אלא קנין כסף דלהרבה פוסקים אינו קונה הישראל מעכומ"ז בכסף בלבד ואם כן לא היו חטים של ישראל כלל וגם אי אפשר לאכול המבוקעים בפני עצמם אלא על ידי טחינה ומתבטלים וכו':

עוד כתב וביותר יש להביא ראיה להתיר ממה שכתב הרב קצות החשן בסי' רס"ד סק"א באחד ששכח לבטל חמצו בערב פסח קודם שש שעות ולאחר שש נזכר וביטל חמצו העלה להתיר לאחר הפסח בהנאה כיון דכבר העלו כל האחרונים להתיר כשבטל אף בלא מכירה כיון דעכשיו נהגו כולי עלמא בנוסח כל חמירא לא חיישינן להערמה וכו' ועיקר ראייתו מסוגיא דעירובין ד' ע"א בביטל משחשיכה דהוי כמו כלך אצל יפות ואמרינן מסתמא מעיקרא נמי ניחא ליה אלא ששכח ולא ידע והוא הדין בזה שנזכר אחר שש אמרינן דמעיקרא נמי הוה ניחא ליה בהביטול עי"ש וכל שכן בנדון דידן שכבר ביטל בנוסח. כל חמירא הנהוג אף שלא היה בדעתו על אלו החטים אף על פי כן אמרינן דבודאי היה דעתו על כל חמצו הגע עצמך אם היה מוצא בביתו חמץ לאחר הפסח בודאי היה מותר בהנאה שהרי העלו כל האחרונים דכשביטל אף בלא מכירה מותר בהנאה וכל שכן כשלא היה יודע שיש שם חמץ כדי למוכרו:

וכתב בשם הגאון קצות החשן דהא דאמרינן בפסחים ד' ז' דלבתר איסוריה לא מצי מבטל ליה ולא אמרינן דמעיקרא נמי ניחא ליה בביטול אלא ששכח סוגיא זו אידחייא מקמי סוגיא דעירובין והרב המחבר כתב דלא אדחייא והוא על פי מה שהסביר דהא דאמרינן מעיקרא נמי ניחא ליה הוא כמו ברירה דכיון דבסוף ניחא ליה הוברר הדבר למפרע דהוה ניחא ליה ולכן בתוך הפסח דהוי איסור תורה לא אמרינן ברירה בדאורייתא אבל בההיא דעירובין דהוא מלתא דרבנן מהני משום דאמרינן איגלאי מילתא דמעיקרא נמי ניחא ליה דיש ברירה בדרבנן אם כן גם בנדון דידן דחמץ אחר הפסח הוא רק מדרבנן אמרינן שפיר דאם היה יודע היה מבטל גם כן אלו תורף דב"ק העולה לענין דינא בנדונו והשמטתי את השקלא וטריא שלו ובעניותי יש להעיר הרבה בדב"ק ואין הפנאי אתי ולרגל מלאכתי העתקתי דב"ק והמעיין יבין וישפוט זולת זאת אכתוב בקיצור מה שכתב דמהני ביטול אחר זמן איסורו הנה ס' קצות החשן אין אצלי אך ראיתי שהגאון שאילת שלום במהדורא תניינא סי' נ"א כתב דכבר צווחו עליו בבי מדרשא וכו' ומסיק דישתקע הדבר ועיין לעיל בסי' ה' אות י"ז (ד"ה וכתב עוד הגאון ובד"ה שוב מצאתי) ומתבאר דהרב קצות החשן לא סמך על זה אלא לסניף בעלמא לא כדברי הרב דבר אליהו שנראה שסומך על זה כעל ראיה ברורה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף