שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/מב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ח

[אם נתן החמץ לנכרי במתנה על מנת להחזיר אחרי הפסח אי שרי אחר הפסח]

בם) אם נתן החמץ לעכומ"ז במתנה על מנת להחזיר שכתב מרן בש"ע סי' חת"ם ס"ג דלא מהני ועבר עליו הפסח כתב הרב מחנה אפרים בחידושיו על הרמב"ם פרק ח' מהלכות מאכלות אסורות דין י"ז ד' כ"ב ע"ג דתלי במה שנחלקו הפוסקים בעיקר דין זה דמתנה על מנת להחזיר לא מהני אם הוא מן הדין ועובר בבל יראה או אינו עובר בבל יראה ורק משום חומרא דחמץ אמרו דמתנה על מנת להחזיר לא מהני ואם כן בעבר עליו הפסח למאן דאמר דהוא רק משום חומרא בעבר עליו הפסח מותר משום שלא עבר על בל יראה ולהסוברים דמן הדין לא מהני ועבר בבל יראה אם עבר עליו הפסח דאסור והביא מה שכתב הרב פרי חדש בסי' תמ"ח להכריח מדברי רש"י דעובר בבל יראה וכדעת רדב"ז שהביא הכנה"ג ודחה ראיתו ומתבאר מדב"ק דעתו נוטה שמותר מן הדין דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ואם עבר הפסח מותר דהוי חמץ של עכומ"ז שעבר עליו הפסח אם אין החמץ עומד בביתו של הישראל ועי"ש באם לא קיים העכומ"ז תנאו ולא החזירו אלא מכרו לישראל אחר ובא בעל החמץ והוציאו מיד הקונה מכח תנאו אם אסור או לא ובש"ע הרב מוהרש"ז בסי' תמ"ח אות כ"ב כתב דאם אמר לו על מנת שתחזירהו לי אחר הפסח (וקיים תנאו) מותר אפילו באכילה והרב ערוך השלחן באות ד' מתבאר מדבריו שדעתו לפסוק דמתנה על מנת להחזיר לא מהני גבי חמץ ועובר בבל יראה ותמה על סברת הרדב"ז הנ"ל ממה שכתב בח"א סי' ר"מ בהיפך וגם שסברתו היא היפך דעת הרמב"ם וכמו שכתב הוא עצמו בלשונות הרמב"ם סי' מ"ג וכו' והרב בית מאיר כתב גם כן על מה שכתב הרב חק יעקב בפירוש דברי מרן דהוא רק משום חומרא דלשון לא מהני אין מורה כן ודברי הרדב"ז (בלשונות הרמב"ם) שהביאו מג"א ופר"ח נכונים וכו' ע"כ וכן כתב הרב דברי מנחם בהגב"י אות ב' דמלשון מרן בש"ע שהשמיט מה שכתב בתה"ד דאינו אלא חומרא בחמץ וסתם וכתב דלא מהני מוכח דמן הדין לא מהני וכתב בשם הרב מטה יהודה שפ"י דברי התה"ד והגמי"י דמשום דחמץ החמירה בו תורה שעובר בבל יראה וענוש כרת לכך אסור מן הדין וכן עיקר עכ"ל ולדעתם נראה דאחר הפסח אסור:

וכתב בדברי מנחם בשם הרב שמחת יהודה סי' ב' שכתב ליישב דברי הרדב"ז דמה שכתב בלשונות הרמב"ם הוא אליבא דהרמב"ם דסובר דהמפקיד חמצו אצל נכרי עובר בבל יראה אבל לדעת רוב הפוסקים דחלקו וסברי דתרתי בעינן שיהא חמצו וברשותו כדי שלא לעבור בבל יראה אם כן כי לא מקיים תנאיה נמי מאי הוי סוף סוף הרי לא עבר בבל יראה וכו' וספר הנ"ל אין מצוי אצלי לעיין בו כי לא זכיתי להבין דהא בתשובת הרדב"ז דסי' ר"מ מבואר דאף אם החמץ הוא בביתו של ישראל כגון שאחר שאמר לו הרני נותן לך במתנה על מנת להחזיר זכה בו העכומ"ז וחזר והניחו בבית ישראל סובר הרדב"ז דאינו עובר בבל יראה רק דאסור לעשות כן משום חומרא דחמץ עי"ש ולפי זה כי לא מקיים תנאיה הרי הוא חמצו של ישראל בביתו של ישראל אך מרן מוהריט"א בספר קהלת יעקב בתוספת דרבנן סי' חל"ק תריץ יתי"ב דברי הרדב"ז דסובר דמ"ש רמב"ם דאם נותן החמץ על תנאי עובר בבל יראה אזיל לשיטתיה שכתב בפרק ד' דישראל שלוה מעכומ"ז על חמצו והרהינו אצלו ואמר מעכשיו דמותר אינו אלא בהגיע זמנו קודם פסח אבל הגיע זמנו אחר הפסח אפילו אמר מעכשיו אסור כיון דבתוך הפסח מילתא תלי דאפשר דיפדנו הישראל אחר הפסח כי היכי דליקום בהימנותיה ע"כ לדידיה הוא הדין במתנה על מנת להחזיר דמיתלא תלי דשמא לא יקיים תנאו וחשיב כפקדון. אבל לדעת רוב הפוסקים דבהרהינו אצל נכרי ואמר ליה מעכשיו אפילו הגיע הזמן אחר הפסח שרי הוא הדין במתנה על מנת להחזיר שרי מן הדין ורק משום חומרא דחמץ הוא דאסור אלו תוד"ק עי"ש בד' ב"ן סוף ע"א (מדפוס אשכנז) ובד' ג"ן סוף ע"ג ומתבאר דעתו לענין דינא דנקיטינן כדברי הרדב"ז דסי' ר"מ דאינו אלא מדרבנן וא"כ מותר אחר הפסח דמן הדין הרי הוא חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח:

אלא דלי הדל יש לפקפק בתירוץ זה דמנא לן דלרוב הפוסקים דסוברים בהרהינו אצל נכרי ואמר לו מעכשיו והגיע הזמן אחר הפסח דמותר דהוא הדין במתנה על מנת להחזיר דשרי דהא יש לומר דשאני ההיא דהחשש הוא שמא יפדנו הישראל כי היכי דליקו בהימנותיה בהא אמרינן וסמכינן שודאי לא יפדנו דטפי ניחא ליה דלא למיקם בהימנותיה מלעבור בבל יראה שאם יפדנו ימצא דלמפרע היה חמץ שלו ועבר על בל יראה לכן אמרינן דודאי לא יפדנו ולא מיקרי מילתא תלי וכו' אבל במתנה על מנת להחזיר דהדבר תלוי ביד הנכרי ואולי לא יקים התנאי ולא יחזירנו ונמצא למפרע שהמתנה בטלה והישראל עבר על בל יראה שפיר יש לומר דגם רוב הפוסקים מודו לסברת הרמב"ם בזה דאם נתן החמץ במתנה על מנת להחזיר עובר בבל יראה וכן כתב הרב מקור חיים סי' תמ"ח סק"ו דמאי דקימא לן דישראל שאמר לנכרי מעכשיו דאינו עובר אף שיש ספק שאפשר שהיה שלו לגמרי הוא משום כיון דהדבר תלוי ביד ישראל בודאי לא יעשה הישראל דבר שיהיה שלו למפרע מה שאין כן בדבר שאין תלוי ביד הישראל אלא בנכרי כמתנה על מנת להחזיר דאפשר שלא יקיים התנאי ויהיה בעל כרחו של הישראל וכתב דבזה יש ליישב דברי הרדב"ז שהביא המג"א:

ולפי הנראה לא ראה בגוף דברי הרדב"ז דמוכח מדבריו דמתנה על מנת להחזיר עובר בבל יראה הוא דוקא לשיטת הרמב"ם ולא לשיטת רוב הפוסקים וכדברי מרן מוהריט"א הנ"ל על כל פנים למדנו מדברי הרב מקור חיים דשפיר יש לחלק בזה בין היכא דהדבר בידו להיכא דתלי ביד אחרים ואם כן אפשר לומר דבמתנה על מנת להחזיר מודו כולי עלמא למאי דמשמע מדברי הרמב"ם דעובר בבל יראה ואף דיש ביד הישראל לכוף את העכומ"ז בדינינו ובדיניהם לקיים תנאו מכל מקום כבר הביא מרן מוהריט"א שם דברי הריב"ש בסימן שמ"א דכל שמקיים התנאי על ידי כפיה לא חשיב זה קיים תנאו וכתב דמדברי רבינו מוהר"י ן' מיגאש בסי' י"ז שהביא מרן חיד"א בברכי יוסף יו"ד סי' ש"ה אות ח' (והיא בדפוס בסי' מ"ג) מוכח דבמתנה על מנת להחזיר אף אם מקיים באונס חשיב קיום תנאו ואמר מר עוד לחלק בין שאר דברים לפדיון וחמץ דבדבר שיש איסור אם לא יקוים התנאי אמרינן דכונתו שיחזירהו לו בין ברצון בין בעל כרחו וכו' עי"ש מכל מקום כבר כתב הוא עצמו דמדברי הריב"ש והמח"א מתבאר דלא סובר לחלק בהכי ואי הכי שפיר נוכל לומר שדעת רוב הפוסקים גם כן הוא דאין לחלק ומה שיקיים העכומ"ז התנאי על ידי כפיית הישראל לא מיקרי קיום התנאי והוי למפרע חמץ של ישראל ועבר בבל יראה:

גם לפי מה שכתב עוד הרב מקור חיים שם לחלק בין מתנה על מנת להחזיר לההיא דישראל שהרהין חמצו וכו' דבהרהין חמצו הדבר תלוי ביד ישראל לקיים המקח ולא יפדנו אבל במתנה על מנת להחזיר אף אם ירצה העכומ"ז לקיים תנאו משכחת לה שיהיה ברשותו של ישראל בהכרח דאי מיגניב או מתביד יסתלק מעל העכומ"ז חיוב החזרה ויהיה בהכרח חמץ של ישראל עי"ש יש לומר נמי דמהאי טעמא מודו רוב הפוסקים גם כן לדעת הרמב"ם דבמתנה על מנת להחזיר עובר בבל יראה ולזה יש לדחות דדברי הרב מק"ח אינם מוכרחים דהכא נמי שפיר יש לומר דבידו לקיים התנאי דאי מיגניב או מיתביד יקיים התנאי בחזרת דמים ולא יסתלק מן העכומ"ז חיוב החזרה כמו שכתב מרן מוהריט"א שם דחזרת דמים חשיב קיום התנאי כל שאין הדבר בעין דמה לי הן ומה לי דמיהן כמ"ש הרא"ש בפרק לולב הגזול סי' ל' בשם רב העיטור דדוקא באתרוג דבעי ליה לצאת ידי חובת חזרת דמים לא הוה חזרה אבל בשאר דבר של ממון דלהרוחה מכוין אמרינן מה לי הן ומה לי דמיהן עי"ש אלא דדברי מרן מוהריט"א בזה לי הדל צ"ע דהא תינח לדעת הרא"ש שכתב שם דחייב באונסין אבל לדעת יש אומרים ורבינו ישעיה שהביא הרא"ש שם דפטור באונסין ושגם בגניבה ואבידה וכן דעת הרשב"ם שהביא מרן הב"י ופסק כן בש"ע ח"מ סי' רמ"א ס"ח דפטור באונסין ועי"ש בסמ"ע דפטור גם בגניבה ואבידה הרי אם יגנב ויאבד הוי של הישראל שאין העכומ"ז חייב לקיים תנאו בתשלומין כמו שכתב המק"ח דאי מיגניב או מיתביד יסתלק מעל העכומ"ז חיוב החזרה וכן כתב הרב ישועות יעקב סי' תמ"ח סק"ז דכיון דאם נאנס החפץ ביד המקבל פטור מלשלם וכתב הסמ"ע דגם בגניבה ואבדה פטור אם כן אף שהוא של המקבל הוא באחריות הישראל והישראל רוצה בקיומו וכו' עי"ש ודאתאן עלה נראה דעת הרב מק"ח דאסור מדינא וכן כתב שם בחידושים דאסור מדינא וישועות יעקב שם כתב לחלק דאם התנה תנאי כפול אסור מדינא ובדלא כפליה לתנאיה אינו אסור אלא מחמת חומרא ומיישב בזה דדברי הרדב"ז שהביא הכנה"ג דאסור מדינא לא פליגי אתרומת הדשן דהרדב"ז מיירי בדכפליה לתנאי והתה"ד והגמ"י מיירו בדלא כפליה עי"ש דב"ק ולא נתקררה דעתי העניה בזה כי הרואה יראה דאין שום רמז בדב"ק מזה:

והרב דברי אמת בקונטריס א' סי' א' קרוב לסופו (בד"ה וראיתי לה"ה פ"ח מהלכות גירושין וכו'; דף מ"ג ע"ג) תמה מאד על דברי הרב פרי חדש דמתנה על מנת להחזיר אסור מן הדין דלא כהרב תרומת הדשן וכתב על דבריו ולעניות דעתי ליתא דהכל מודים בעל מנת בין בתנאי דשב ואל תעשה בין דקום עשה דאם בא עליה מקיים התנאי ושפיר ולא אמרינן הגט בפקדון הוא ושמא לא יקיים התנאי ונמצאת אשת איש עכ"ל הרי שהזניח סברת הפ"ח וסובר דאינו אסור מן הדין אלא משום חומרא דחמץ אך נראה שנעלם ממנו דעת הרמב"ם בזה וכבר הקשה על דבריו הרב טל אורות בסוף הספר ד' י"ו ע"ד על כל פנים דעתו כן לדינא ועיין בתוספת דרבנן הנ"ל דגם הוא תמה כתמיהת הג' דברי אמת הנ"ל על מה שכתב בכנסת הגדולה בשם הרדב"ז, דהוא היפך דעת כל הראשונים בענין תנאי בגט דלא אמרינן דמיתלי תלי וקאי ולא נתקררה דעתו עד שראה גוף דברי הרדב"ז בלשונות הרמב"ם שלא כתב כן אלא לשיטת הרמב"ם וכו' עי"ש:

והרב עונג יום טוב (סי' כ"ו) נשאל בנתן חמצו לעכומ"ז במתנה על מנת להחזיר אחר הפסח אי שרי אחר הפסח והשיב דמבואר בסי' חת"ם דאסור רק משום חומרא דחמץ וכמו שכתב המג"א וכן כתב המחנה אפרים וכו' דכיון שקיים התנאי והחזירו הרי חמץ של עכומ"ז למפרע ולא עבר על בל יראה והביא מה שהקשה המח"א דכיון דאחר זמן יהיה שלו יהיה חייב לבער מדין דבר הגורם לממון כמו באוכל חמץ הקדש במועד דלמאן דאמר כממון דמי ומעל והמחנה אפרים חילק בין אם החמץ ברשות ישראל לאם הוא בבית עכומ"ז ומני"ר כתב לחלק דדוקא בדבר שהשתא אין לשום אדם זכות בו הוא דאמרינן דמה שאחר זמן יהיה ראוי לו הוי גורם ממון מה שאין כן במתנה על מנת להחזיר דעכשיו רשות העכומ"ז בו וכו' אין לאסור משום גורם לממון וכו' והאריך עי"ש שנראה דעתו דאחר הפסח מותר כדין חמץ של עכומ"ז והרב עמודי אור סי' יו"ד כתב לחלק לההיא דאוכל חמץ הקדש כמו שכתב בעונג יום טוב ועי"ש בראש הסי' דנקיט גם כן דדין דמתנה על מנת להחזיר הוא רק משום חומרא:

והרב דין אמת בליקוטים שבסוף הספר בדף י"ד (נרשם בטעות ט"ו) ע"ב הביא מה שכתב הכנה"ג בשם הרדב"ז דעובר בבל יראה ותמה על זה דמלבד דלא מצא להרדב"ז שכתב כן (כי לא ראה מה שכתב בלשונות הרמב"ם סי' מ"ג הנ"ל) אלא אדרבה מצא להרדב"ז בסי' ר"מ דמפורש בדבריו דהוא משום חומרא דחמץ ותמה על הרב מחנה אפרים שלא נסתייע מתשובת הרדב"ז הלזו עי"ש מוכח דדעתו כן היא דאינו אסור מדינא גם הרב טעם המלך פרק ד' מהלכות חמץ בד"ה ודע וכו' לא ראה דברי הרדב"ז שבלשונות הרמב"ם הנ"ל ותמה על הרבנים מגן אברהם ופר"ח ומח"א ושעה"מ שם שמייחסים לרדב"ז דסובר דעובר בבל יראה דמלבד שלא נמצא כן בדברי הרדב"ז אדרבה בסי' ר"מ מבואר בהיפך וכו' עי"ש. וכדבריו כתב גם כן בנשמת אדם סי' ד' ואמנם מה שכתב בשם רדב"ז לא ידעתי מקומו ומצאתי בסי' ר"מ וכו'. גם בחיי אדם (כלל קכ"ג אות יו"ד) כתב אע"ג דמתנה על מנת להחזיר הוי מתנה משום חומרא דחמץ החמירו שמעת מינה דסובר דרק חומרא היא ואינה מן הדין:

גם הרב פרי תואר סי' ק"ג סט"ו כתב והגם דבחמץ בפסח כתב התה"ד ופסקו מרן בסי' חת"ם דלא הוי מתנה התם כתבו הטעם דבחמץ בפסח החמירו אבל הרדב"ז כתב וכו' ולדברי רדב"ז צריך להתיישב לפי סוגיא דקידושין דמסקינן דמתנה על מנת להחזיר הוי מתנה לכל מילי אלו תורף דב"ק משמע דגם הוא נקיט עיקר דבחמץ לאו מן הדין הוא אלא משום חומרא דחמץ (ומבואר שמבין כן בדעת מרן בש"ע אף שכתב דלא מהני דלא כמו שכתב בדברי מנחם הנ"ל) וקצת נראה כן גם דעת הרב חתם סופר אורח חיים סי' קי"ו בד"ה ומה דבדיק לן וכו' שנשאל על דברי המג"א דמן הדין שרי דקשה הא רוצה בקיומו של איסור שאם יאבד באונס פטור העכומ"ז מלשלם ואפילו למאן דאמר דחייב מכל מקום לא בעי למיקם בהדיה בדינא ובדיינא והשיב דלא אמרו רוצה בקיומו של איסור אסור אלא כשעושה כדי להרויח לא כשעושה שלא להפסיד וכו' עי"ש שלא העיר כלום על דברי הרמג"א נראה קצת דמודה לו:

שוב ראיתי בחתם סופר סי' קי"ט דמפורש בדב"ק דסובר דמתנה על מנת להחזיר שרי מדינא זולת משום חומרא ששם הביא מה שכתב התה"ד ומייתי לה בש"ע סי' חת"ם דמדינא מועיל בחמץ כמו בכל התורה אלא משום חומרא דחמץ וכתב ולא ידעתי מה חומר בחמץ אדרבה לענין מכירה וסלוק כח ישראל קיל חמץ דבגילוי דעת סגי והביא מה שכתב המג"א בשם הרדב"ז וכתב ויפה דחאו המג"א וחפשתי ברדב"ז ולא מצאתי וכו' כי אם בסי' ר"א ושם אדרבה הסכים שאינו אלא חומרא בעלמא וכו' ולא הזכיר כלום ממה שכתב הרב כנסת הגדולה בשמו ונראה שטעות סופר הוא בכנסת הגדולה ולא מצאתי מנו ומנו היא ואילו הוה חזינן דבריו של אותו גאון שהביא הכנה"ג הוה משכחינן טעמא אבל לית לן למשכוני נפשין בהדי דלא ידענא וכו' וביאר טעם החומרא משום רוצה בקיומו והוא רק חומרא דמן הדין לא שייך בכי האי גוונא רוצה בקיומו וזולת זה לא ידעתי שום טעם לחומרא זו ולמד מזה לענין מכר על תנאי שאם אומר לו הרני מוכר לך על מנת להחזיר ולמכור לי לזמן פלוני היה מועיל מעיקר הדין לולא משום חומרא וכו' עי"ש כל דב"ק:

וכבר הבאתי למעלה שדברי הרדב"ז שכתב בשמו הרב כנסת הגדולה הם בלשונות הרמב"ם סי' מ"ג ונעלמו מעיני דמר הגאון חתם סופר ולכן כתב שהוא טעות סופר וכו' ולא ידע מנו וכו':

הא למדת דמתנה על מנת להחזיר אי מהני מן הדין בחמץ זולת משום חומרא שנוי במחלוקת ומתבאר מכל הרשום דשלמים וכן רבים נקטי דמותר מעיקר הדין ואם כן נראה דאם עשה כן ועבר עליו הפסח יש לו דין חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח ומותר שיש לסמוך על דברי רבנן קדישי הנ"ל דסברי הכי ונראה לי הדל דנדון זה עדיף משאר ספק חמץ שעבר עליו הפסח (שנחלקו הפוסקים אי שרי באכילה או דוקא בהנאה עיין מה שרשמתי לעיל אות למ"ד בענין זה) דעינינו הרואות דרובא דרובא סברי מרנן דמתנה על מנת להחזיר שרי בחמץ מעיקר הדין ואזלינן בתר רובא ומותר החמץ בדיעבד אחר הפסח אפילו באכילה. ומצאתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ב סי' ע"ז בד"ה והנה האריך שיש תקנה במתנה על מנת להחזיר דאף דהמג"א כתב בשם רדב"ז סי' ר"מ דלא מהני וכו' באמת בחיי אדם וחתם סופר חולקין על זה וכתבו דברדב"ז סי' ר"מ להיפוך וכו' וגם אנכי מצאתי בטעם המלך שתמה כן ואני זכיתי ומצאתי דברי הרדב"ז שמביא המג"א והיא בלשונות על הרמב"ם סי' מ"ג וכו' אך וכו' אף גם לפי דעתי גוף הדין תמוה וכו' וזה ברור כשמש דלא שייך לתורת פקדון כלל אף אם נודה לסברת הרדב"ז כל שכן שרבים חולקים על הרדב"ז ועיין מחנה אפרים הלכות מאכלות אסורות וכו' עכ"ל פשט הדברים מורים דדעת הרב שואל ומשיב שלא לחוש לסברת הרדב"ז אפילו לכתחלה וכל שכן ודאי שאין לחוש בעבר עליו הפסח כמובן ולדעת הרב ישועות יעקב (הנז"ל בד"ה גם וכו') אם לא כפל התנאי לכולי עלמא אינו אסור מן הדין אלא משום חומרא דחמץ כמו שכתבתי ומסתמא הנותן מתנה להעכומ"ז על מנת להחזיר אינו מדקדק עמו להתנות במשפטי התנאים ובדין מתנה על מנת להחזיר בנותן בהמתו לעכומ"ז על מנת להחזיר אי מהני להנצל משביתת בהמתו שקיל וטרי הרב פתח הדביר בח"ג סי' רמ"ו אות ה' ד' י"ט ע"א וע"ב עי"ש גם בספר אמרי בינה להגאון מוהר"ם אויאורבעך בדיני פסח סי' ה' ד' ט"ל ע"ג והלאה האריך בדיני מכירה ומתנה על מנת להחזיר עי"ש וכן בתשובת הגאון מוהר"ם שיק בסי' ר"ך וסי' רכ"ב ובס' חמדת משה הנדפס חדש ממש להרה"ג מלאדז יצ"ו בסי' ה' ולא איסתייעא מילתא לעיין בדב"ק לך נא ראה וכן בספר יד יהודה להלכות שחיטה להגאון מוהרי"ל לאנדא יצ"ו בהשמטות להלכות תערובות בדף קמ"ד (ד"ה עוד ראיתי) שעמד על דברי הרב מגן אברהם בסי' תמ"ח במה שחלק לדעת הסוברים דמתנה על מנת להחזיר אסור מדינא דהיינו דוקא בתולה המתנה בהתנאי (הריני נותן לך על מנת שתחזירהו) אבל באומר הרי נותן במתנה ותחזירהו לי מותר מן הדין וכו' אשר תמה עליו מאד הרב חק יעקב מדאיתא ביו"ד סי' ש"ה גבי פדיון הבן וכו' והוא יצ"ו כתב ליישב בטוב טעם עי"ש דב"ק:

[וראיתי בקובץ כנסת חכמי ישראל קונטרס שמיני (שהשגתי עתה) סי' קמ"ח אות ד' שהרב שמחה קאפשטיק יצ"ו עמד בסתירת שתי תשובות הרדב"ז וביאר דאין נסתר מחמתו עי"ש וידעתי שאין נמצאים במקומות אלו הספרים שהבאתי אני הדל בענין זה ומפני זה אין לתמוה על מה שלא הזכיר הרב הנ"ל מדבריהם ומה שכתב בשם שו"ת כתב סופר (ולא הראה מקום לדב"ק) אגב ריהטאי לא חזינא בשו"ת כתב סופר שדבר בזה ואולי טעות סופר הוא וצריך להיות חתם סופר והיא התשובה שהבאתי בפנים].

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף