שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/לט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ח

טל) ישראל שלוה מעכומ"ז ומשכן חמצו בידו והגיע הזמן ולא פרעו אלא שלא אמר לו מעכשיו דהחמץ אסור כדין חמץ של ישראל אם חייב הישראל לפדותו מן העכומ"ז כדי שלא יהיה כפורע חובו באיסורי הנאה הרב מגן אברהם סי' תמ"א סק"ג הצריך עיון בזה והרב חק יעקב כתב דטוב להחמיר והרב מקור חיים בסק"ג האריך לחלוק על זה דודאי אין צריך לפדותו מהעכומ"ז ולבערו אך אם עדין הוא ביד הישראל אלא ששעבדו לעכומ"ז אסור ליתנו לו כמו שכתב המגן אברהם עי"ש ובש"ע הרב מוהרש"ז פסק דחייב לפדותו מהעכומ"ז עי"ש אך הרב חתם סופר בסוף סי' ק"י כתב דאין הישראל חייב לפדות החמץ מהעכומ"ז ולבערו עתה אף דהמג"א מסופק בדבר יפה כתב הגאון מקור חיים בראיות ברורות דלא דמי לאנס וכו' גם הרב בית מאיר לא"ח סי' תמ"א הקשה על המג"א ודעתו דאין צריך לפדותו וכן דעת הרב שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ג סי' קנ"א (ד"ה והנה מעלתו) (אלא דמצאתי לו תשו' אחרת במהדורא ג' ח"ב סי' קפ"ד שהרבה להשיב על דברי המקור חיים וכתב דראיית המג"א ברורה וכו' עי"ש שלא הוכיר כלל הטעם שכתב בההיא דסי' קכ"א לחלוק על המג"א) והנה הרבנים הנ"ל עד כאן לא נסתפקו אלא אם יש חשש משום פורע חובו באיסורי הנאה הא לאו הכי שרי ולא מצריכינן לפדותו משום חשש תקלה שמא ימכרנו לישראל וחמץ זה אסור בהנאה ומזה ראיה למה שכתב הרב חק יעקב בסי' ת"מ סק"ד בישראל שקבל אחריות על חמצו של עכומ"ז והיה חייב לבערו ולא בערו דיכול לומר לו הרי שלך לפניך ולא חיישינן לשמא ימכרנו העכומ"ז לישראל ונמצא ישראל האחר נהנה מחמץ שעבר עליו הפסח והדברים קל וחומר דהכא החמץ הוא של הישראל ורק השעבוד של העכומ"ז הוא על החמץ בכל זאת אינו צריך לחוש שמא יכשלו בו אחרים כל שכן כשהחמץ הוא באמת של העכומ"ז ורק האחריות הוא על הישראל דודאי אין עליו לחוש שמא יכשלו בו אחרים וכן ראיתי בש"ע הרב מוהרש"ז בסי' ת"מ בקונטריס אחרון ס"ק י"ג שכתב ק עי"ש ונהנתי שכיונתי לדעתו והרב נו"ב בתניינא סי' ע"ז תמה על דברי המג"א ריש סי' ת"מ דהיכן מצינו שיהיה הישראל מחוייב לשלם מעות לעכומ"ז כדי שלא יבא מכשול לישראל אחר וכו' וסיים ובכל זאת אין בידי לסתור דברי המג"א בלי ראיה ברורה עכ"ל ואם כן כל שכן לדעתו שיש לחוש במשכון ישראל שביד עכומ"ז ואולם אפשר לומר בהיפך דדוקא בההיא דסי' ת"מ דהחמץ הוא ביד ישראל והוא בא עתה ליתנו לעכומ"ז ולפטור עצמו באמור לו הרי שלך לפניך נתינה זו חשיבא כאילו בא למוכרו לעכומ"ז וכיון שיש חשש תקלה אסור למוכרו לעכומ"ז דאף דהחמץ שעבר עליו הפסח איסורו מדרבנן הא קיימא לן דגם איסור דרבנן אסור למכור לעכומ"ז כשיש חשש תקלה עיין ביו"ד סי' פ"ו ועיין במה שרשמתי בקונטריס הכללים מערכת המ"ם אות ק"ץ אבל בההיא דסי' תמ"א דהחמץ הוא ביד עכומ"ז מכבר אינו בדין שיצטרך לפדותו ממנו כדי לבערו ועיין להרב צמח צדק סי' ס"ב שכתב לחלק כן בדין בכור שתפסו פכומ"ז שכתב מוהרמ"ל דאין הישראל חייב לפדותו מהעכומ"ז משום חשש תקלה דמכל מקום אם עדין הוא ביד הישראל צריך הוא לסלק יד העכומ"ז ולפי זה מובן דמה שכתב הרב מוהרש"ז הנ"ל אינו מוכרח ואתי שפיר מה שהמג"א נסתפק בסי' תמ"א אם לחוש משום פורע חובו באיסורי הנאה ולא חש משום תקלה:

ואם אין הישראל נותן התקלה שאינו מוכר החמץ לעכומ"ז אלא העכומ"ז משלם לו דמי נזקו וממילא נשאר החמץ לעכומ"ז אין הישראל חייב להפסיד ממונו מפני תקלת אחרים כן כתב הרב מוהרש"ז בסי' תמ"ח אות כ"ח:

ובדין מקבל אחריות על חמצו של עכומ"ז שנחלקו המג"א והחק יעקב כנז"ל כתב הרב בית שלמה א"ח סוף סי' ע"ח דלפי מה שכתב מוהרימ"ט בח"ב יו"ד סי' ב' בטעם מה שאסור למכור לעכומ"ז איסור דרבנן שאינו ניכר שהוא משום שאין עושין ספק דרבנן בידים יש לומר דזהו דוקא בודאי איסור דרבנן אבל בספק דרבנן מותר לגרום לו עוד ספק ולהתיר ואם כן בנדון זה שיש מחלוקת בירושלמי (כמו שהזכיר החק יעקב) אם מותר באכילה שוב מותר למכרו לעכומ"ז כיון דספק הוא אם ימכרנו לישראל אך בחה"ר בחולין ד' צ"ג כתב דהך שמא ימכרנו לישראל לאו ספקא הוא ובודאי משוינן ליה דודאי ימכרנו לישראל ובקונטריס הכללים הנ"ל שויתי עזר לסברת הרב חק יעקב דבדבר שהוא איסור דרבנן ויש בו פלוגתא דאמוראי לא חיישינן משום תקלה שימכור לישראל מדברי רבינו התרומת הדשן סוף סי' קע"ח עי"ש ועיין עוד בבית שלמה סי' ע"ט והבאתי תורף דבריו לעיל אות ח' אלא דעיקר מחלוקת הרבנים מגן אברהם וחק יעקב הנז"ל אם בחמץ שאינו שלו רק שיש לו עליו אחריות ועבר עליו הפסח אם נאסר בהנאה ראיתי בס' בנין שלמה לידידי הגאון מוהרש"ל מווילנא יצ"ו בתוך סי' כ"ה (ד' כ ע"ב מד"ה ולענין ומשם והלאה) דשקיל וטרי טובא והעלה שם בעמוד ד' להלכה דחמץ של עכומ"ז שקבל הישראל עליו אחריות ועבר עליו הפסח אינו ברור להלכה ואפשר דאסור בהנאה אחר הפסח כמו שכן דעת הרב מגן אברהם וכן נראה להדיא מדברי התוספות והרא"ש בפרק כל שעה ד' ל"א לענין ישראל שהלוה לעכומ"ז על חמצו דמותר בהנאה שכתבו דכולה סוגיא מיירי בלא קבל אחריות וכו' דמוכח דכל שקבל אחריות אסור בהנאה אחר הפסח וכן מוכח מדברי הראב"ד ברביעי מהלכות חמץ ממה שהקשה על הרמב"ם בדין מפקיד אנס מדאמר רבא בדף ל' כד הוינא בי רב נחמן כי הוו נפקי יומי דפסחא וכו ומסיק בצ"ע והאריך בעניינים אלו הגאון אמרי בינה בדיני פסת סי' ו' ד' מ' ע"ב עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף