שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/לז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ח

לז) יי"ש חמץ שנתערב קודם הפסח ברוב יי"ש של פסח ועבר עליו הפסח אי חשיב תערובת מין במינו ומותר אחר הפסח עיין במה שרשמתי בסי' ה' אות ל"ז ומעשה היה ששלחו יי"ש פסח על ידי עכומ"ז והגיע ליד הישראל בערב פסח אחר חצות ונמצא החותם מקולקל נשאל בשו"ת דברי מרדכי (להגאון מוהר"מ פרידבורג) בסי' מ"ו אם צריך לשופכו כמו שהורה מורה אחד והעלה דמותר להשהותו ותורף דבריו על פי שלשה טעמים א') דאף דכתב הרב נודע ביהודה מהדורא תניינא יו"ד סי' ע"ב בנדון כי האי גבי יין שהביא הנכרי ונתקלקל החותם וניכר שלא נעשה על ידי אדם אלא מעצמו נתקלקל ואסרו משום כיון שהנכרי ידע שנתקלקל והוא בדרך יש לחוש וכו' מכל מקום דברי הנו"ב הם היפך דברי הרב שפתי כהן וכו' וגם הרב פנים מאירות ח"ב סי' ע"ו כתב להקל בנדון הנו"ב כיון שניכר שלא נעשה על ידי אדם בכוונה יש להתיר מספק ספיקא שמא לא ידע העכומ"ז שהוא פתוח ושמא לא נגע ובכי האי גוונא לא בעינן מתהפך כמו שכתב הש"ך בכללי ספק ספקא אות ט"ו וכו' והוא הדין הכא דבתחלה צריך לדון אם ידע הנכרי שהחותם מקולקל ומהני אף דאינו מתהפך (עיין מה שרשמתי בענין זה בקונטריס הכללים מערכת הסמ"ך אות כ') והנו"ב דאוסר סובר כהה"ע שהביא הש"ך באות י"ד דאף בכי האי גוונא לא חשיב ספק ספיקא ואף לדעת הנו"ב יש להתיר בנדון זה משום דהחשש בנדון זה הוא שמא שתה מהיי"ש של פסח ונתן תמורתו של חמץ דבלא שום הנאה לא חיישינן שנתן בו יי"ש חמץ ובודאי לא לקח להחליף אלא מיעוטו כדי שלא יורגש ויש לומר שמא החליף במים ולא נתן יי"ש חמץ כלל וכתב הרב פרי מגדים בדיני ספק ספקא אות י"ד דכשהספק בשני גופים כגון בנשבר הגוף וניקב הריאה דצריך לדון תחלה על הגוף לא בעינן מתהפך אם כן גם בנדון זה יש לדון תחלה אם לקח מיי"ש פסח כלל ואם תמצא לומר לקח דילמא נתן תמורתו מים ומכל מקום להתירו בשתיה אי אפשר לדברי הרמ"א בסי' תס"ז דלהתיר לאכול. בפסח לא מהני ספק ספיקא (עיין מה שרשמתי בזה לעיל בסי' ב' אות א') טעם ב') דהישראל אינו עובר בבל יראה על החמץ של נכרי שהחליף ולא נקנה לו דאיסורא לא ניחא ליה דליקני וחצרו נמי לא קני ליה. וככתוב בסי' תמ"ח לענין דורון שהביא עכומ"ז לישראל ואין לומר דכיון דהיי"ש חמץ הוא מועט בטל לגבי של ישראל וחשיב כולו של ישראל דממונא לא בטיל והביא מה שאמרו בש"ס ביצה ד' ל"ח וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה וכו' וביאר דבנדון זה דאנו דנים אם עובר הישראל בבל יראה וזה תלוי באם הוא ממונו לא בטיל וכתב דאם נאמר דיי"ש חמץ בשל פסח הוי מין במינו בלאו הכי מותר להשהותו מן התורה דבטל ברוב ואף דמדרבנן אסור להשהותו כמו שכתב הא"ר ריש סי' תמ"ב מכל מקום הכא דאיכא ספק ספקא כנז"ל מותר אף מדרבנן דבדרבנן מהני ספק ספיקא שאינו מתהפך כמו שכתב הרב פרי מגדים בדיני ספק ספקא אות ט"ו ואי נימא דהוי מין בשאינו מינו דיי"ש חמץ הוא מדגן ושל פסח מפסולת הסוקא"ר ובמין בשאינו מינו כתב המגן אברהם ריש סי' תמ"ב דאסור להשהותו מכל מקום יש לומר דהיינו דוקא כשהחמץ של ישראל מה שאין כן בנדון זה שהעכומ"ז עירב חמץ שלו ואיסורא לא ניחא ליה דליקני אך יש לומר דזה תלי בפלוגתא אי בטעם כעיקר עובר בבל יראה אז בנדון דידן אסור דאף דאינו עובר על גוף היי"ש שנתן בו העכומ"ז מכל מקום עובר על היי"ש פסח שלו משום שקבל טעם מיי"ש חמץ ומכל מקום אחר שבנדון זה יש מקום להתיר בלאו הכי יש לצרף דעת הסוברים דעל טעם אינו עובר בבל יראה ואף דאסור להשהותו מדרבנן יש להתיר מצד ספק ספקא שאינו מתהפך כנז"ל. טעם ג') כתב כיון שהעכומ"ז הזיק לכל הכלי יי"ש שאסרה בהנאה הרי מיקלא קליה וכו' ככתוב ביו"ד ריש סי' קב"ל גבי יי"ן ושקיל וטרי בזה על דברי הבית הלל שם בעכומ"ז שאפה לישראל בז' של פסח מדגן של הישראל והביאו להישראל וכו' והובא בחק יעקב סי' תמ"ח סק"ד והרבה לתמוה על דברי הרב חק יעקב בזה וסיים דכל זה הוא בעובדא דהבית הלל אך בנדון זה אם נחוש שעירב העכומ"ז יין היינו ודאי דחיישינן דשתה מהיי"ש פסח (דבלא הנאה לא חיישינן כלל) והרי אם כן העכומ"ז גזלן הוא ששלח יד בפקדון ונקנה לו מעת ששתה עיין בח"מ סי' רצ"ב ס"ה ואין על הישראל שום חיוב לבער (ושקיל וטרי למ"ש בש"ע סוף סי' שנ"ד ואם רצו הבעלים ליטול הכלי שבור וכו') ואף דיש לומר שמא בעת ששתה העכומ"ז לא הגביה הכלי אלא הטהו ושתה ותנן הטה את החבית וכו' דלא מיקרו שליחות יד בהטיה מכל מקום כיון דבנדון זה הוא כלי קטן שאין דרך לשתות ממנו כי אם דרך הגבהה. ועוד דמידי ספק לא נפקא שמא לא שתה ושמא דרך הגבהה וזה הוי ספק ספקא טוב מכל הני ג' טעמים מותר להשהותו ובפרט דכאן איכא ספקי טובא שמא לא ידע שהחותם מקולקל וספק אם שתה וספק דרך הגבהה וספק לא נתן תמורת היי"ש ששתה אלא מים על כן מותר להשהותו באופן שיאמר להעכומ"ז שיקחנו לביתו או שיהיה בבית הישראל באופן שלא יהיה האחריות על הישראל אלו תורף דב"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף