שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ו/י

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ו

יו"ד) חולה בחלל הגוף שצוו עליו הרופאים שלא לאכול פת מחמשת המינים אלא פת הנעשה מטערקשע ווייץ הנקרא טענגיר"ע וכבר התחיל הקוה"ר בראש חדש ניסן נשאל הגאון מוהר"ם שיק בסי' רמ"א אם מותר לאכול גם בפסח מפת הנ"ל וכתב בשם הרב השואל דאף שחולי בחלל הגוף מיקרי סכנה מכל מקום מה שהתחיל ולא המתין יש לומר דלא חשיב סכנה ושלא במקום סכנה כתב בשמו הוא הצ"ד צדדים לכאן ולכאן והשיב הגאון המחבר צריך לשאול פי הרופאים אם הוא חולי שיש בו סכנה שאם יש בו סכנה אין אומרים דהיה לו להמתין כדאיתא בארח חיים סי' שכ"ח סעיף י"ח אך נדון בדבר זה אם אין בו סכנה ומכל מקום הוי חולי כל הגוף ופשוט דמותר לא מיבעיא אם אפשר ללוש במי פירות בחלב ודאי דשרי לחולה שהרי עיקר איסור מיני קטניות הוא משום אחלופי או חשש פת אחר וקיימא לן בסי' תס"ב סעיף ד' דבמי פירות אסור ללוש ואפילו הכי במקום חולי התירו שם אלא אף אם אי אפשר במי פירות ואפשר בחליטה במים רותחין טובא נמי שפיר דמי דהא קיימא לן דחלוט אינו מחמיץ ואף דלא בקיאינן בחליטה מסתפק המגן אברהם לענין דיעבד ואף אם אי אפשר נמי בחליטה או דנימא דלענין חשש קטניות לא חלקו מכל מקום בדבר שאיסורו משום מנהג אדעתא דהכי במקום חולי לא הנהיגו לאסור וכיוצא בזה מצינו בכמה דוכתי במגן אברהם סי' תקפ"א סקי"ב ובדגול מרבבה ביו"ד סי' רי"ד בשפתי כהן סק"ב יישב דברי המגן אברהם כיון שאינו רוצה לבטל המנהג רק עתה כשיש מיחוש אדעתא דהכי לא הנהיגו ואף בתשעה באב בא"ח סי' תקנ"ד דעת הרמב"ן דבמקום חולי שאין בו סכנה לא גזרו ובא"ח סי' תצ"ו התירו יום טוב שני במקום מקצת חולי ובחולי כל הגוף אמרינן בא"ח סי' שכ"ח סעיף י"ז התיר בשבת שבות ואף דהמגן אברהם בסי' תצ"ו הביא בשם או"ה הואיל ואפשר למחר לא התירו אפשר דהיינו באינו חולה חולי כל הגוף ובמגן אברהם סי' שכ"ח סקנ"ג פלפל אי בכי האי גוונא הוי חשש דאורייתא ואף דיש לומר דמידי דאכילה שאני כדאיתא ביו"ד סי' קנ"ה לאסור אפילו דרבנן מכל מקום התלוי במנהג שרי וכן כתב בפשיטות הפני יהושע בפסחים ד' כ"ה דלמאן דאמר ערלה אסור רק מהלכות מדינה דהיינו מנהג שרי לחולה שאין בו סכנה וגדולה מזו התיר מרן בחתם סופר חלק א"ח סי' קכ"א בשעת הדחק לעשות פת מקטניות ובחלק יו"ד סי' ע"ג התיר לחולה אחר שעה משאכל בשר לשתות מחלב ובכל טעמים הנ"ל נראה אם אפשר ללוש במי פירות או בחליטה יעשה ואם אי אפשר וחולי כל הגוף רשאים לעשות בכלים בפני עצמן ולהשגיח שלא יתערב ויעשה הפת משונה משאר מצות ובענין כזית מצה בשתי לילות הראשונות של פסח אם אין סכנה מחוייבת לאכול וכל הדברים האלה הוא אם הרופא אומר שצריך לעשות כל זה תיכף ומיד בלי איחור ועיכוב עכ"ל ומה שצדד לומר דלגבי חשש קטניות לא חלקו דמשמע שכונתו לומר דאף דבמיני דגן התירו בדיעבד בחליטה מכל מקום בקטניות החמירו לאסור אף דיעבד אין נראה כן מדברי הגאון חתם סופר שהבאתי באות א' [בד"ה והגאון] שמתבאר שדעתו שיותר יש להקל בחליטה לגבי קטניות שאינו אלא מנהג מבדגן וכן מתבאר מדברי מרן החבי"ף בס' לב חיים שהבאתי שם [בד"ה וכיוצא] ומדברי הגאון חשק שלמה שהבאתי שם [בד"ה ובספר] וכן הדעת נותנת ונראה ברור לדינא כמו שכתב הרב להתיר לחולה שאין בו סכנה באופן שכתב הרב ותו לא מידי ועיין לעיל בסי' א' אות י"ז לענין חליטה לחולה שאין בו סכנה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף