שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ה/טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ה

טו) אם נתערב משהו בפסח אם מותר להשהותו לאחר הפסח עיין בדברי מרן הב"י בסי' תס"ז [בד"ה ומ"ש ואם הוא ביו"ט האחרון] שכתב בשם המרדכי וההגהות דאסור וכן נראה מדברי הרא"ם שהביא הטור וכתב דאף שנראה דר"ת סובר דמותר להשהותו היינו משום דלשיטתיה אזיל דסובר דחמץ בטל בס' וכו' עי"ש. וכן דקדק בש"ע שם סעיף יו"ד ואם נמצאת בשמיני של פסח מותר להשהותה עי"ש והרב מוהריט"ץ בסי' ס"ד כתב על דברי מרן הב"י וז"ל כבוד הרב במקומו מונח דלא אזיל ר"ת לטעמיה וראיה ממה שכתבו התוספות בפרק גיד הנשה ומכל מקום לא היה ר"ת פוסק הלכה לחמץ בפסח וכשהיה מוצא חטה בתרנגולת היה מצריך להשהותה לאחר הפסח משמע דבמה שהיה מניחו לאחר הפסח לא מיקרי עושה מעשה כדבריו ולפי דבריו דר"ת לטעמיה אם כן הרי היה עושה כדבריו דלהחולקים עובר בבל יראה אלא ודאי דלהניחה לאחר הפסח שרי לכולי עלמא משום דבל יראה ליכא אלא בממשו של חמץ שנתערב אפי' יהיה משהו אבל בליעת פליטה ליכא תדע דאם לא כן ביום טוב אחרון אמאי שרי וכי ביו"ט אחרון שרי להניח חמץ בבית ולעבור בב"י אלא ודאי דל"ד יום טוב אחרון ואף דהמרדכי כתב בפירוש וכו' לית דחש וכו' אלו תורף דב"ק ומסיק דתרנגולת ותבשיל שנמצא בו חטה בפסח מותר מן הדין להשהותה זולת הרוצה להחמיר הואיל ונפיק מפומיה דמרן עי"ש ובהורמנותא דמר דברי מרן הב"י נכונים דכונתו מבוארת דמשום דר"ת סובר להלכה דחמץ גם בפסח בטל בששים נהי דלמעשה לא סמך על דעתו ולא מלאו לבו להתיר באכילה מכל מקום לענין השהיה סמך בכל כחו על שיטתו והתיר להשהותו כיון דכבר נתבטל ואין כאן איסור חמץ כלל אבל לדידן דהלכה רווחת דחמץ בפסח במשהו אסור גם להשהותו ומתבאר מדברי רבני האחרונים דלאו משום שעובר בבל יראה אלא משום חשש תקלה שיבא לאוכלו אסרו להשהותו כמו שכתב הרב ערך השלחן בסי' תס"ז אות י"ב וז"ל ואע"ג דלא קניס ר' שמעון בחמץ על ידי תערובת וכל שכן בטעם גרידא מכל מקום אסור להשהותו דילמא אתי למיכל מיניה ע"כ ומה שלא החמירו גם ביו"ט אחרון כבר ביאר מרן הב"י הטעם דבשאר ימי הפסח דעיקר איסורו הוי דבר תורה מחמירינן טפי עי"ש גם מה שכתב הרב מוהריט"ץ דהטעם משום דבל יראה ליכא אלא בממשו של חמץ שנתערב אפילו יהיה משהו וכו' קשה שהרי שם בד"ה אמנם כתב דאין לומר דעל משהו עובר בבל יראה דהא משהו אינו אלא מדרבנן ואין לומר דעובר בבל יראה מדרבנן דזה לא מצינו בשום מקום עכ"ל הרי שסובר דבמשהו ליכא בל יראה אף מדרבנן ואיך כתב אחר כך דבל יראה ליכא אלא בממשו שנתערב אפילו יהיה משהו וכו' וצ"ע שוב ראיתי להרב נהר שלום בסי' תמ"ב ד' קי"ד ע"ב שעמד על דברי הרב מוהריט"ץ הנ"ל:

והנה הרב חכם צבי בסי' פ"ו האריך מאד להוכיח דבתערובת משהו אין שום בל יראה אפילו מדרבנן אלא דבנמצא בחול המועד נהגו לשורפו משום חשש תקלה ובנמצא ביום שביעי של פסח די בכפית כלי וכו' עי"ש והרב מחצית השקל בסי' תמ"ו סק"ב כתב לדחות ראיותיו ומסיק דדין זה צ"ע והרב שבות יעקב ח"ב סי' י"ז כתב וז"ל בתשו' מוהר"ץ סי' כ"ו פסק בחטה שנמצאת בתרנגולת בתבשיל יכפה עליו כלי עד מוצאי יו"ט ואוכלו רק שורף החטה ובאמת בטוש"ע סי' תס"ז ס"י מבואר דדוקא ביו"ט אחרון יש לנהוג כן מה שאין כן מקודם יש לאסור הכל וכן מבואר בריש סי' תמ"ז בהגהה אף שכתבתי שם צדדים להקל לא מלאני לבי להקל ואין להקל במה שנתפשט המנהג לאסור וכמו שהארכתי בס' חק יעקב סי' תמ"ז סק"ב עכ"ד והובא בקצרה בשערי תשובה סי' תס"ז אות ל"ו ובשו"ת רבינו עקיבא איגר בסי' י"ט עמד בענין זה אי בתערובת משהו בפסח איכא משום ב"י או משום השבתה ודעתו דלא אמרו חומרת משהו אלא לענין אכילה והנאה ולא לענין השהייה אלא דנהגו לאסור השהיה משום חשש תקלה [והמעיין בדב"ק ובמחצית השקל יראה שיש לפקפק על ראיותיו] ובסוף דבריו כתב ובלאו הכי דעת הח"ץ דלא אמרינן לענין איסור דבל יראה דחמץ משהו עי"ש ובס' רינון יצחק [ביאור על ההגדה] ראיתי בדף האחרון שבספר שהביא דברי הח"ץ ושבו"י הנ"ל וכתב עוד שבשו"ת כנסת יחזקאל פסק לאסור אף דראייתו מדברי הרא"ם פרשת צו ליתא מי הוא אשר חיילים יגבר להרים ראש נגדם עכ"ל:

והרב ערוך השולחן בסי' תס"ז אות י"ב הביא מה שכתבו המרדכי והגהות מיימוניות ומה שכתב מרן הב"י דר"ת אזיל לטעמיה וכו' וכתב דהרשב"ץ בד' ל"א ע"ב סובר דאף ביום טוב ראשון אם הוא דבר המתקיים יניחו עד אחר הפסח דהא משהינן קדרות בפסח משום דלא קניס ר' שמעון אלא כשהוא בעיניה וכן הכלבו בד' קנ"ג כתב סתם דמוכרה לנכרי כיון שאינו חמץ בעין ויכול למכרה לנכרי והביא דברי הרא"ם על הסמ"ג דמסייע להרשב"ץ דמותר לקיים התבשיל אף ביום א' אף לדידן דנקיטינן דחמץ במשהו וכתב שאין דבריו מוכרחים וקשה למחוק הגירסא וכו' ואף ר"ת מודה דאסור לכתחלה להשהותו בפסח דלמא אתי למיכליה והא דלא פירש ואלו עוברין מן העולם כיון דאסור להשהותה בפסח משום דתני סיפא הרי אלו באזהרה ומשמע דהך סיפא לפרש עוברי דרישא אתי וכן אם מניחו אצל נכרי עד אחר הפסח דלא אתי לידי תקלה אפשר דאין צריך לבערו וכן מסיק בשו"ת פנ"י סי' ט"ו וז"ל הראב"ד בספר תמים דעים סי' ט' מוכרו לנכרי או משהה אותו ואוכלו אחר הפסח אלא שחשו לידי תקלה הילכך אסור להשהותו ואם עבר ושהה מותר אלא תורף דב"ק ודברי הפנ"י שרמז הובאו בשערי תשובה סי' תס"ז אות י"ט ובאות ט"ו בד"ה בהגהה הביא תורף דברי הח"צ ושם היה לו לציין דברי שו"ת שבו"י ח"ב סי' י"ז שהביא באות ל"ו עי"ש:

ולפי דברי הגדולים הנ"ל דאף אם אין בתערובת משהו בפסח משום בל יראה מדאורייתא או מדרבנן מכל מקום יש לאסור השהייה בפסח מחשש תקלה נראה ליישב מה שמצאתי בקונטריס להלכות פסח בסי' תס"ו ס"ד בשם הרב גנת ורדים כלל ד' סי' יו"ד [עתה אינו מצוי בידי] שהרבה לתמוה על דברי רב המרדכי בפרק כל שעה סי' תקס"ט בשם מוהרי"ץ מווינא והובא במרן הב"י שם ואחת מתמיהותיו היא דמשמע דאם נתייבש בתוך הפסח אינו יכול לשומרו עד אחר הפסח ואמאי הלא אף דלענין אכילה אסור בכל שהו מכל מקום להשהותו כולי עלמא מודו ואין מי שחולק דיכול להשהותו וכו' וכתבתי בשמו שכתב ליישב ובכלל דבריו כתב דכשנפל מים בפסח אם עדיין הוא מלוחלח מהני הרקדה ואם לא ריקדוהו כשהוא מלוחלח אין לרקדו אחר כך אפילו לאוכלו אחר הפסח שכיון שבתוך הפסח הוא מלוחלחת ונתייבש אם מנהלו חשיב כמבטל איסור לכתחלה ולכן אין לנהלו אלא יזרוק הכל וזהו שכתב בש"ע ואם נתייבש בפסח יזרקו הכל עכ"ל [לשון זה אינו מדוקדק דבש"ע לא כתוב יזרקו הכל אלא אסור להשהותו ואפשר דמותר למוכרו לנכרי כמו שכתב מרן בסי' תס"ז ס"י וכן ראיתי להרב בית מאיר סי' תס"ו ס"ד שכתב דאף דהרי"ץ מוויינא כתב יזרקנו שינה הש"ע לשונו בכיוון דלדידיה יכול למוכרו כמו שכתב בסי' תמ"ז ע"כ והוא טעות סופר וצ"ל תס"ז] ודקדקתי בקונטריסי מדבריו אלו דאין לאסור השהיה בתערובת משהו בפסח אלא בכגון זה שצריך לנהלו והניהול חשיב כמבטל איסור אבל בשאר תערובות משהו בפסח אין לאסור השהיה כיון דאין שום מעשה שיהיה נראה כמבטל איסור לכתחלה אך באמת אין כן דעת מרן בש"ע וכל הפוסקים הנ"ל שהרי בההיא דסי' תס"ז אף שהוא משהו וגם הוא טעם החמץ לבד ואין שום תערובת ממשו של חמץ אסרו משום חשש תקלה כנז"ל ודוחק לומר דבקמח דלא חזי בעיניה אלא אחר האפיה לא חיישינן לתקלה שוב מצאתי בשו"ת הרב רמ"ץ סי' ל' אות ז' בחטים שצמחו שכתב דאפשר לצדד כיון דלא חזו אלא אחר טחינה ואפיה לא חיישינן לתקלה ובסוף סי' ל"א כתב שרב אחד השיגו דחטין ראויין לאכול חיין כדכתב הרמ"א בסי' ר"ח והשיב דיש לומר דמכל מקום משום חשש אכילת חטים חיין לא גזרו ואלה"ק מפסחים ד' י"ב דבעוסק בקמח וקלי ודאי יש לחוש שיאכלנו ועל כל פנים צד היתר איכא אף שיש לומר דלא פלוג ע"כ ועיין להרב בית מאיר הבאתי דבריו לקמן באות י"ז:

זאת עולה מן המדבר דתערובת משהו בפסח אין להשהותו דאף דאין בתערובת משהו משום בל יראה אפילו מדרבנן מכל מקום אסור להשהותו משום חשש תקלה ולענין אי מותר בהנאה עיין בריש סי' תמ"ז ובמפרשים שם ואם נמצא ביום שביעי של פסח איך להתנהג עיין בסי' תמ"ו בבאר היטיב סק"ד וכתב בספר רינון יצחק בדף האחרון דהג' מוהרי"ץ שור כשהיה בא לפניו שאלה מחטה שנמצאת בתרנגולת או תבשיל ביום שביעי של פסח לא היה משיב לשואלו רק היה דוחהו עד הלילה ובחשיכת ליל שמיני היה אומר לו שמותר להשהותו עד אחר הפסח ואז ישרוף החטה ויאכל התבשיל כי חשש לתקלה על יותר מיום אחד והוראה זו הוטבה מאד בעיני הרבה גדולי בעלי הוראה ואמרו שכן נכון לנהוג לכל מורה הוראה ע"כ ובהגהות יד שאול ליו"ד סי' רמ"ב סי"ד כתב וז"ל עיין של"ה דלאחר שההוראה ברורה אצלו אין להחמיץ הדין והוא בכלל עינוי דין אף בהוראת איסור והיתר ונראה באם אירע בשביעי של פסח וכל שכן בשמיני איזה שאלה בענין ביעור חמץ והוא משהה עד הערב ולא יהיה צריך לבער זה אינו בכלל עינוי דין כיון שגם לזה ניחא ליה בזה מיהו לפי מה שכתב המגן אברהם סי' תמ"ז דבשביעי של פסח הוי משהה כדי לקיימו אפשר דאסור ומיהו לא קי"ל כן כמ"ש הח"ץ סי' פ"ו וגם הרב אינו עובר שעליו אינו מוטל זאת והשואל לא ידע הדין והוא משהה כדי לבערו אם יהיה עוד זמן לבערו לכן אינו בכלל עינוי הדין עכ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף