שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ג/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ג

יט) בענין אכילת הסוקא"ר בפסח שיש חשש תערובת קמח מלותת או מחמת שהפועלים טובלים פתם ביערת הדבש כבר האריכו רבנן קדישי דישרן סמיכין סביב שלחן הטהור על דברי הרמ"א בסי' תס"ז ס"ח כאשר ישר יחזה המעיין בדב"ק הלא בספרתם ואחרון חביב רב מופלא בדורנו בספר דברי מנחם יצ"ו האריך הרחיב אסף איש טהור כל הדעות והסברות שנאמרו בענין ואני אביא אחריו דברי חכמים כדרבונות במקום שבעלי תשובה עומדים הן צדיקים גמורים אשר לא היו למראה עיניו ולזכות את הרבים אעתיק תורף דב"ק הן בענין אכילתה והן בענין הכשר המכונות שנעשית בהן. הנה הרב חתם סופר בסי' קל"ה כתב דאין מקום להתיר על פי סברת רבינו יונה שבתשובת הרא"ש כלל כ"ד ומייתי לה מרן הב"י בסי' תס"ז דטבע הדבש שמהפך כל מה שנותנים בתוכו ונעשה דבש ואזלינן בתר השתא דכבר העלה המג"א בסי' רט"ז סק"ג כהחולקים אהרר"י דלא אזלינן בתר השתא וכן בשיירי כנסת הגדולה כתב שאין לסמוך על היתר זה [והוסיף במוסגר לומר דקרוב לומר דצוקא"ר אין בטבעו להפך וגם הרר"י מודה] וגם נתברר לו [לשיירי כנסת הגדולה] שמערבים קמח והודו האומנים ולא בושו יעו"ש בחק יעקב בס"ק ט"ז ואין לסמוך בזה על חזקה אומן לא מרעי נפשיה שהרי אינו מריע אומנותו בזה כיון שהקמח שנותנים בבישול הצוקא"ר מתהפך ונעשה צוקא"ר אם כן יוכל לעשות כן לעין השמש ואומנותו בכך ומסתמא מערב קמח מלותת:

אמר המחבר לי הדל יש לפקפק בדב"ק דהא ודאי הא דאומן לא מרע נפשיה לא מהני אלא בשאין ידוע לנו שמזייף וכן אם באנו לדון בזה משום אומן לא מרע היינו ודאי דאין אתנו יודע אם מערב קמח ופשוט דסוקאר דיש בו קמח אינו שוה לסוקאר שאין בו תערובת קמח דמלבד דלאו כולי עלמא ידעי סברת רבינו יונה דהדבש מהפך וכו' ועוד אף אם מהפך הקמח לדבש מכל מקום מסתברא דלא ישוה לו לגמרי ובפרט לפי דברי הרב דקרוב לומר דיש לחלק בין דבש למי הסוקאר והכי מסתברא דאין בכח מן הסוקאר להפך מה שנותנים בתוכה כמו בדבש ואם כן ממה שלא נתפרסם שמערבים קמח בהסוקאר מוכרח לומר שאנו חוששים שעושים כן דרך זיוף והיה במחשך מעשיהם וכיון דאומן הוא הדר דינא לסמוך דאומן לא מרע אומנותיה כי זה באמת ריעותא היא לא לפסח ולישראל לבד כי גם בכל השנה ולכל העולם נחשב ריעותא שאין סוקאר שעל ידי תערובת קמח חשוב כהסוקאר שאין בו תערובת בטעמו ובמתיקות שבו ומה גם שיש לצרף דאם תמצא לומר שערב בו קמח למה נאמר דמסתמא קמח מלותת ערב בו וכיון שיש צד גדול לומר שלא ערב משום דלא מרע אומנותו אף אם נחוש שערב נתלה שערב קמח בלא לתיתה או שאף אם לתתו לא לתתו כל כך עד שיהא חמץ ודאי לפי השערת דעתי בבישול עשיית הסוקאר נותנים מים בקפלוטות וכיוצא ומזה עושים הסוקאר ואם כן אף אם אין הקמח מלותת יש בו חמץ אם נחוש לתערובת קמח דהוו מי פירות עם מים אלא דמדהוצרך הרב חתם סופר לומר דמסתמא נותנים קמח מלותת משמע דאין נותנים מים בבישול הסוקאר או שנותנים מעט מים פחות מס' וסובר דבזה ליכא משום מי פירות ומים עיין במה שהבאתי בסי' י"ג אות יו"ד בזה [ואשוב להעתיק אמרי קדוש החתם סופר]:

וכתב עוד דאין לומר דמכל מקום מרע אומנותו לגבי ישראל שמכשילו שכבר העלה המג"א בסי' כ' דדוקא מה שהוא זיוף לגבי כולי עלמא לא מרע אומנותו אבל מה שהוא רק לישראל מרע חוץ מעשיית ציצית דלא טרח והנודע ביהודה במהדורא תניינא סוף סי' ע"ב העלה דמעשה לא עביד אבל בדבורו לא מהימן והכא המעשה אינו הורעת אומנות שכן דרכו כל השנה רק דנאמין לו ששינה עתה לצורך ישראל ועשהו בלי קמח זה לא נאמין וגם אין כאן ביטול ששים כדמוכח מדברי רבינו יונה [שכתב דעל כרחין הדבש מהפך מה שבתוכו דאם לא כן איך נאכלנו כל השנה הרי נותנים בתוכו בשר טרפה] דאי הוה ששים נגד הבשר והקמח לא היה צריך לומר שנתהפך אלא על כרחין מערבין הרבה עד שאין בו ששים ואפילו הכי נהפך לדבש וכן מוכח מש"ס דע"ז שמשם הוכיח הרר"י דינו והוא בר"ן מסכת ע"ז ברי"ף ד' שמ"ז ריש ע"ב אי משום איערובי מיסרא סרי עי"ש [כוונתו לדברי הר"ן אמה שאמרו בש"ס ד' ט"ל ע"ב אמתניתין דאלו מותרין באכילה וכו' דבש וכו' דבש למאי ניחוש ליה אי משום איערובי מיסרא סרו] וכתב שם הר"ן בשם אחרים שדרך הוא לערב בהם דברים אחרים ונימוח בתוכו וחוזרין דבש ליכא למיחש בהכי לפי שהמתערב בו עד שלא נימוח מסריח ומותר כדאמרינן בתמורה ד' ל"א אפרוח ביצת טריפה מותר אימת קא גדיל לכי מסרח ההיא שעתא עפרא בעלמא הוא עכ"ל ועיין לרבינו הפרי חדש בתשובה שבס' מים חיים סי' יו"ד מה שתמה על פירוש האחרים מדאמרינן בש"ס גבי שמן גם כן אי משום איערובי מיסרא סרי ושם לא שייך פירושם ומפורש שם דלפירוש האחרים שהיא שיטת הרר"י גם בדליכא בדבש ששים נגד הטרפה שרי וכדברי החתם סופר ועיין להרב שואל ומשיב בח"ג סי' קנ"ג שכתב דפירוש האחרים שבהר"ן הנ"ל אין להם התייחסות בדברי הרר"י הנ"ל ובקונטריס הכללים במערכת האלף אות שמ"ט [בשדי חמד ח"א] רשמתי ספרים רבים הם המדברים בהא דאזלינן בתר השתא בכמה עניינים שונים והוא מפתח גדול למי שרוצה לעמוד בדבר עי"ש:

שוב כתב [החתם סופר] דאפילו הצוקאר שנעשה על ידי ישראל לשם פסח כדינו מונח בפאבריק כמה שבועות בתוך הדפוסים כנהוג אם אי אפשר להיות ישראל שומר יוצא ונכנס תמיד ואפשר שיחליפנו הנכרי לטובתו ליתן תחתיו צוקאר המעורב בקמח אז צריך חותם בתוך חותם ואם אי אפשר שיחליפנו וימיר וליכא אלא חששא משום פרורי חמץ שיפלו על הצוקאר מהפועלים העוברים ושבים וחשש גדול הוא שאם יבא פרור חמץ וידבק בו החמץ בפסח לתוך פיו של ישראל בעין או במקום שאין ששים ועוד חמץ במשהו מכל מקום סגי בכסוי או להצניעם בחדר או מחיצה קטנה וכדומה והחכם עיניו בראשו שוב הביא מה שכתב בברכי יוסף סי' תס"ז אות ג' בווינציא ומצרים העידו שאין בו תערובת קמח כלל אך נודע כי האומנים טובלים פתם ביערת הדבש והוא רותח לכן ירא שמים יזהר להסוברים חוזר ונעור ודבריו צ"ע מה צריך למ"ד חוזר ונעור הרי שמא ובדאי ישארו פרורי לחם בעין כדכתיבנא לעיל ועיין מה שכתב מג"א סי' תמ"ז סקי"ג לכן נראה אפילו להשהותו יש לאסור לכתחלה וכן הנהגתי פה למכרו עם החמץ לנכרי ועיין נודע ביהודה תניינא חלק א"ח סי' ע"א עכ"ד מסקנתו והנה מה שכתב מרן חיד"א בברכ"י הנ"ל הוא בשם הרב מוהר"י זיין בתשובה כ"י ולא הוסיף על דבריו אמנם בספר מחזיק ברכה שם כתב דחששא זו דהפועלים טובלים פתן אינה אלא בגלילותינו שהם ערביים אבל בשאר הארצות חקר כמה פעמים ושמע מפי המרובין דליתא להאי חששא כלל ומכל מקום אשר תאוה נפשו להחמיר בזה וכיוצא בזה אין מניחין אותו וכו' עי"ש:

ונראה ודאי דלדברי הרב חתם סופר גם אם אין טובלים פתן יש חשש איסור שהרי בהסוקאר שנעשה על ידי ישראל בשמירה מעולה לפסח שאין בה לא חשש תערובת קמח ולא חשש טבילת פתן אמר רב דאחר גמר עשייתה אם יניח בפאבריק כשאין ישראל נכנס ויוצא צריך כיסוי או מחיצה משום חשש גדול מפרורי חמץ שיפלו על הסוקאר מהפועלים העוברים ושבים וכו' אם כן גם בהסוקאר הנעשה בשאר הארצות דידוע דקפדי אמנקיותא ואין טובלים פתן וגם אין מערבים בה קמח מכל מקום יש לחוש מפרורי חמץ שיפלו מהפועלים וכו' ואם בהסוקאר שבנדון החתם סופר אסר הרב משום חשש זה כל שכן בהסוקאר שבשאר הארצות שכל השנה כולה הפועלים נכנסים ויוצאים עוברים ושבים דרך שם שיש לחוש לזה אלא שחשש זה אחר שכבר נעשית הסוקאר חתיכות גדולות קשות [דהיינו אחר שכבר נתנו בדפוסין שלהן] הוא רחוק המציאות שאף אם יפלו על גבי החתיכות הללו איזה פרורין לא יתדבקו בהסוקאר ומתגלגלין ונופלין והעיני בשר לו עיניו לנוכח יביטו בסוקאר שבא לקנות או לאכול אם יש בה דבר דבוק או לא ולא היה לחוש אלא על שעת עשיית הסוקאר בעודה רותחת שהיא נמס כמים שאם יטבלו פתן ישאר שם איזה פירורין שאף שגם הם מחמת דקותם ורתיחת היורה ימסו כמו מים ונתבטלו והיו כלא היו מכל מקום יש לחוש למאן דאמר דחמץ שנתבטל קודם הפסח חוזר ונעור ולכן בשאר הארצות דליתא להאי חששא כלל שרי מדינא גם לירא שמים זה נראה בדעת הרבנים מוהרי"ז ומרן חיד"א והכי מסתברא דאין לחוש על הסוקאר אחר גמר עשייתה והיא נעשית חתיכות קשות משום פירורין שיפלו עליהן ומסתמא כיון דקפדי אמנקיותא לא יאכלו הפועלים בסמוך להיורה כשהיא רותחת ולא יפול בה שום פירור ואם יפלו ימסו כמו מים יתהלכו למו כדכתיבנא אלא דלפי מה שכתב הרב חתם סופר [שאביא בסמוך] דגם הסוקאר כשהיא נמס כמים חשוב דבר גוש לפי שיטתו שפיר קאמר דאיכא למיחש לפירור בעין:

ובשו"ת הגאון מוהר"ם שיק בסי' רמ"ז כתב שבמכתבי עתי שבת אחים כתבו בשמו שציוה להכריז על הצוקא"ר של פסח מפאבריק פלוני שלא יקחו ממנו לפסח ושאל ממנו רב אחד מדוע עשה כן הלא אף בסתם צוקע"ר כתב הברכי יוסף דאין חשש אלא מי שרוצה להחמיר וכו' להסוברים דחוזר ונעור ואנן לא קיימא לן הכי ולמה לא נסמוך על הכתב להכשיר אף אם הוא כתב ממי שאין מכירין אותו והשיבו דמרן החתם סופר כתב דיש בו משום פירורי חמץ והניח דברי הברכי יוסף בצריך עיון והאמת הוא דשכיח שהפועלים והאומנים טובלים פתם ביורה הרותחת והעיד על זה רב גדול המשגיח בעשיית הצוקא"ר של פסח שראה פועל אחד טבל חתיכת פת בעת שהרב המשגיח העלים עין ממנו והרב המשגיח אסר כמה ככרות מן הצוקא"ר מחמת זה ובודאי יש חשש פירורין ובפירורין יש חשש דאורייתא דחצי שיעור אסור מן התורה וכבר כתב הטורי זהב ביו"ד ריש סי' ק"ד והסכימו עמו האחרונים דלאו דוקא שרץ אלא כל יבש בלח או לח ביבש הוי כלא נתערב והוי כבעין והוא כתב ליישב דברי הברכי יוסף מקושית החתם סופר דאי משום פירור חמץ היה אפשר למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו אבל משום חשש חוזר ונעור אסור אף למכור לנכרי כדכתב הרמ"א ועליה קאי הברכי יוסף:

ועל כל פנים לענין אכילה יש בו חשש דאורייתא משום פירורי חמץ דשכיחין גם בפאבריקי"ן הגדולים כי גם ביורות דבש שמבשלין אותו שכיח זה [וזה קורא אותו הברכי יוסף יערות דבש] וכמו שהבאתי מהמעשה שסיפר הרב המשגיח הנ"ל ואם כן פשיטא דאין להאמין ליקח אלא ממי שיודעין אותו שמוחזק בכשרות כמו שכתב הרמ"א בסי' קי"ט ובפרט שאפשר לומר דטועה ומורה היתר שסובר שאין צריך השגחה, כולי האי דאז בודאי בעינן מומחה טפי דהא שורש דין הרמ"א הוא מהרמב"ם שלמד מדאמרינן בעבודה זרה ד' ט"ל ע"ב אין לוקחין ימ"ח מח"ג אלא מן המומחה ודייקו לומר מומחה להורות דאף מוחזק בכשרות לא סגי אלא בעי מומחה דהיינו בקי ומנוסה נמי כבח"מ סי' ג' וכבר האריך התבואת שור בבכור שור בעבודה זרה שם דבאיסור דאורייתא בעי מוחזק מדינא ובאיסור דרבנן מתקנת הגאונים הוא שגזרו בחרמות על זה וכל שכן באיסורין של חמץ דחמיר טפי וכן הוא מקדמת דנא דדבר כזה נמסר ביד הרבנים הגדולים ומובהקים דפקיע שמייהו ומי יסמוך על איש מורה הקופץ בראש שלא נודע שמו וטבעו וטובו ובפרט בדור הזה דשכיחי מורים והורים שאין לסמוך עליהן זהו טעמי ונימוקי ועתה הנה הלוקחים צוקא"ר לפסח משלמים ביוקר כדי שיהיו מובטחים משום חשש ואם החנוני מטעה בזה את הלוקחין מלבד האיסור האמור למעלה עוד גונב דעת הבריות וגניבת ממון אלו תורף דב"ק:

ומה שנוהגין בזמן הבציר לתת בתוך היין צוקא"ר של שאר ימות השנה כדי להמתיקו אם רשאין לשתותו בפסח אחר שיסננו אותו קודם הפסח כתב הרב השואל בשו"ת הגאון מוהר"ם שיק סי' רמ"ו כי בצוקא"ר שלנו אין בו חמץ ואינו אסור אלא משום חומרא ואם כן בתערובת כי האי גוונא איכא למימר דשרי וכתב שבאיזה מקומות נוהגין היתר לשתות יין כזה בפסח והשיב הנה אמת שבצוקא"ר שלנו אין בו חשש תערובת חמץ אלא דמכל מקום כתב הברכי יוסף בסי' תמ"ז דצריך ליזהר לפי שהאומנים טובלין פתן בשעה שמבשלים אותו ולמאן דאמר חוזר ונעור אסור ובשלחן ערוך סי' תס"ז סעיף ח' בהגהה פסק דאינו אוסר תערובתו וכתב שם בחק יעקב אות כ"ג דצוקא"ר אינו אוסר תערובתו אפילו בפחות מששים רק בלא תערובת אוסרין אותו ואם כן לכאורה גם בנדון הנ"ל יש להתיר:

אך אחר העיון אין הנדון דומה לראיה שהרי ביו"ד סי' קי"ב דין י"ד קיימא לן דתערובת פת של נכרי מותר ואפילו הכי קיימא לן שם דשאור של נכרים כיון שהוא מתקן את הכל הוא עיקר ומילתא דלטעמא עביד לא בטיל ובמגן אברהם סי' תמ"ב סק"ט הביא בשם הטור דמעמיד חשיב כבעיניה וביו"ד ריש סי' צ"ח הוכיח הפרי חדש דשאור עדיף מדבר המעמיד ואם כן כיון דאפילו בדמאי ושאור של נכרים מילתא דעבידא לטעמא חשיבא כאילו היא בעין הכי נמי בספק משהו חמץ דאסור בעיניה ולא התירו אלא תערובת אבל מילתא דעבידא לטעמא כהצוקא"ר שבא לתקן היין הוי כבעיניה ואסור היין ונרגש ממה שכתב הרמ"א ביו"ד סי' צ"ח סעיף ח' דמלח וכיוצא מדברים דעבידי לטעמא אם אסורים מחמת עצמן אין בטלים בששים ומשמע דצוקא"ר דאינו אסור מחמת עצמו אף דעביד לטעמא בטל וכתב דלא דמי לדהתם דכיון דמעיקרא היה בצוקאר שיעור לבטלו ואפילו הכי אסרו משום חומרא אפילו אין לחוש אלא למשהו אסור דלא פלוג ואם נתיר בחשש משהו יתירו גם בחשש יותר ממשהו וכיון דלטעמא עביד הוי כעיקר וכרוב הדבר ולא בטיל:

והביא מה שנחלקו האחרונים בחומץ שמילאוהו ביין המעורב עם הצוקא"ר דהרב אליהו זוטא אוסר מלשתותו בפסח והרב חק יעקב בסי' תמ"ז ס"ק ל"ד כתב דאם סננו קודם פסח שרי והרב חמד משה השיגו דמה יועיל סינון בצוקא"ר שנמס והיה למים ובאליהו רבה סי' תס"ז ס"ק כ"ג ביאר כונתו [שבספר אליהו זוטא] דלא מטעם הצוקא"ר אסר החומץ אלא משום שהיין עם הצוקא"ר נתבשלו בכלי חמץ ואם כן בנדון שלנו לפעמים יש לחוש גם כן למה שכתב האליהו רבה דהצוקאר רגילין לשרותו בכלי חמץ ואם שהה מעת לעת הוי כמבושל ואפילו אם אין לחוש אלא מצד הצוקא"ר לפי דברי החמד משה נראה דכל שנעשה כן מדעת אינו בטל ואסור בצוקא"ר אמנם להאליהו רבה נהי דסובר דאפילו נעשה מדעת לשום תיקון בטל ונקרא תערובת ולענין צוקא"ר מותר מיהו פשוט דדוקא בחומץ דאין הצוקא"ר עביד לטעמא הוא דסובר כן אבל בנדון שלנו דהצוקא"ר בא להמתיקו נראה דלכולי עלמא חשיב כבעיניה וסיים חזרתי על כל הצדדים למצוא היתר ולא מצאתי:

וכתב עוד הרב חתם סופר שם דהיורה שמבשלים בה הסוקא"ר כל השנה אם בא לעשות סוקאר לפסח צריכה הגעלה בהכשר גמור בלי שום קולא אמנם הדפוסים [שמערין לתוכן הסוקאר] שהם חרס והאומן אומר שאי אפשר לקנות חדשים בשום אופן הנה אף שהם כלי שני מכל מקום הסוקאר אף שנמס ונשפך מיורה כמים מכל מקום רתיחתו בדבר גוש ורותח יותר מפינכא דארוזא דבירושלמי בטור שלחן ערוך יו"ד סי' ס"ח שמזה הוציאו הא דדבר גוש לא מועיל כלי שני ואם אפשר למלאותן גומרי הרי טוב ואם אי אפשר גם בזה כיון דעל כל פנים ספק הוא אם ערבו קמח ואם ערבו הא איכא ר' יונה דמתיר מפני שנתהפך ונעשה דבש וגם כבר עברו על הכלים מעת לעת ונותן טעם לפגם קודם פסח קודם שעת איסורו ואיכא הפסד מרובה היה מקום להקל ולסמוך על בעל העיטור שבטור יו"ד סי' קכ"א להכשיר כלי חרס הפגומים מאיסור דרבנן להגעילם שלשה פעמים ברותחים וזה נקיל לחוש להפסד האומן אבל אם אומנים אחרים עושים בהכשר דפוסים חדשים או מלובנים אם כן הקונים יחושו לעצמם ויקנו מאותו סוקאר שהתירו בריוח ולא מזה שלא הותר אלא משום הפסד מרובה עכ"ל מדבריו נראה דמשמע ליה דלא היקל הרב העיטור בקדרה של חרס שאינה בת יומא להכשירה בהגעלה שלשה פעמים אלא אם בלועה מאיסור דרבנן ובנדונו גם כן אף דהחשש הוא משום חמץ דאסור מן התורה בכל זה אחר שיש צדדים הנ"ל חשיב ליה כאיסור דרבנן ונסמוך על סברת הרב העיטור וכו' כן נראה מדבריו ואנכי לא ידעתי מנא לן להבין כן בדעת הרב העיטור דמדברי הריב"ה בסי' קכ"א מתבאר דאף בקדרה של חרס שבלעה איסור תורה סובר דכשאינה בת יומא דהמתבשל בתוכה הוא טעם לפגם ואסור לבשל בה מדרבנן משום גזרה אטו בת יומא כיון שעתה אינה אסורה אלא מדרבנן נכשרת בהגעלת שלשה פעמים כדאמרינן בירושלמי פרק בתרא דתרומות גבי תרומה בזמן הזה והרשב"א סובר להחמיר באיסורין שיש להם עיקר מן התורה דאין למדין מתרומה ויש סוברים דגם לשאר איסורין דרבנן אין למדין ועיין מה שהבאתי בדין זה באריכות בקונטריס זה במערכת הה"א אות י"ט ואולי אין לשונו מדוקדק וכונתו לומר דבעל העיטור מתיר להכשיר כלי חרס בשלשה פעמים כיון שהיא עתה מדרבנן לפי שאינה בת יומא:

ומה שכתב משום חומרא דדבר גוש דלא מהני ביה כלי שני הנה חומרא זו אין הכל מודים בה והרב הפלתי בסי' ק"ה סק"ו מסיק לה בצ"ע ודחה ראיית רש"ל גם הרב מוהרש"א [בן רעק"א] בגליון שלו ביו"ד סי' צ"ד על דברי הרב שפתי כהן סק"ל אף הוא היה מתכוין להכריח מסי' תמ"ז ס"ג במגן אברהם ס"ק ט' דלא כחומרא זו. גם הרב החתם סופר גופיה בחיו"ד סוף סי' צ"ה הכריח מתוספות זבחים צ"ו ריש ע"א ומדברי הר"ן בפרק כל שעה גבי סכינים דבעו כלי ראשון משום דזימנין דמעייל להו בדודי דבשרא והוי ליה כעין כפא דליתא לחומרא זו וכתב שקבל ממורו הגאון להקל בדבר גוש לעת הצורך וכן מתבאר דעת הגר"א בביאורו לסי' ק"ה ס"ק י"ז גם הרב קהל יהודה בדף כ"ו ע"א מסיק דברי רש"ל בקשיא מההיא דהנותן לחמיטה שהקשה הגר"א והרב יד דוד בסי' ק"ה הגהת הטור אות י"ג ציין לעיין בזה בספר שערי דעה בסק"ג ואין מצוי אצלי לראות דב"ק ושם הביא דברי הרב חות דעת בסי' צ"א ס"ק ח' בחידושים דדבר גוש אינו מתקרר מתתאה ואם נפל עליו דבר אף אחר שהושם על מקום צונן אוסר. אבל מכל מקום אינו יכול לבלוע מתתאה הצונן אלא כדי קליפה. ודוקא דבר גוש כמו בשר אבל אורז ודוחן שהוא צלול ונשפך אין לו דין דבר גוש אם לא שאינן צלולין. ולפי השערת דעתי העניה רתיחת הסוקאר אין לה דמיון כל כך לבשר וכיוצא ודמיא לאורז ודוחן הצלולים ואפילו תימא דחשיב דבר גוש ממש מכל מקום יש להתיר כשיש צדדים להקל דהיא גופא חומרא והבו דלא לוסיף עלה ואם כן כיון שבנדון זה איכא כמה צדדים להקל כמו שכתב החתם סופר [דשמא לא ערבו קמח ושמא נעשה דבש וגם הכלים אינם בני יומן] היה ראוי להתיר לכל אדם ולא להחמיר אם יש אומנים אחרים ואף שבחת"ס יו"ד שם כתב דבעיקר מחלוקת זו אין נפקא מינה כולי האי דאנו נוהגים להחמיר אפילו בכלי שלישי כל זמן שהיד סולדת בו אם לא בהפסד מרובה ויש עוד סברות להתיר ובכל זה אם אפשר להכשיר הכלי ולשהות הכלי חרס מצריכים הכשר ושיהוי ולפעמים להגעיל הכלי חרם שלשה פעמים אחר השיהוי דכל מה שאפשר לעשות בהיתר עושים ואז כשיש הפסד מרובה ועבדינן כל טצדקי הנ"ל בודאי יש להקל בדבר גוש דכדאי הרמ"א לסמוך עליו וכו' עי"ש מכל מקום בנדון דידן נמי כולהו איתנהו דאיכא הפסד מרובה וסברות הנ"ל להקל ושיהוי שכבר עבר מעת לעת והגעלה שלשה פעמים ואם כן למה לא יאמר הרב להתיר בפשיטות בסתם. ואנכי לא ידעתי. ובאמת עתה על פי דברי הרב מי שלבו נוקפו לא יקנה מאומן זה ומסתמא הכל יעשו כן מאחר דשכיחי אומנים אחרים ונמצא הפסיד את האומן הזה ואין לומר שהאומן שבנדונו היה ערבי ולא חשש להפסד שלו דאם כן לא היה לו לצרף צד דהפסד מרובה בנדונו כלל סוף דבר לפי דעתי הרב הנ"ל לגודל חסידותו הגדיש את הסאה להחמיר יותר מדאי ובעיקר חומרא דדבר גוש עיין במה שרשמתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת ה' אות ל"ד בס"ד:

והרב בית שלמה בשו"ת א"ח סי' צ"ז האריך מאד בענין זה והביא תשובת החתם סופר הנז"ל ותמה עליו למה החמיר כל כך דאף אם נחוש כהסוקאר שעושים בכל השנה שמערבים קמח הרבה שאין בהסוקאר ששים כנגדו על כל פנים כנגד מה שבלוע בהיורה מן הקמח יש בהסוקאר הזה של פסח [שאין בה שום תערובת כי נעשית על ידי ישראל לשם החג] ששים כנגד אותו מעט הקמח דהא קודם הפסח לא שייך חתיכה נעשית נבלה אמר המחבר ואני הדל אוסיף להפליא על הרב חתם סופר כי מצאנו לו שנשתמש בסברא זו בחתם סופר א"ח סי' ק"ך וז"ל. הנה משום שאין ששים כנגד כל הכלי יפה כתב הגאון מחצית השקל סי' תנ"א סק"מ שאין השכר כולו חמץ כי אינו נעשה מחמץ לבד אלא יש בו מים ומינים אחרים אם כן נגד חלק החמץ שבו אפילו יהיה מחציתו יש לומר הכלי ששים נגדו ומי הגעלה אין נעשים נבלה קודם זמן איסורו עכ"ל אם כן כמו כן נאמר בהסוקאר דאפילו אם לא היה ששים בהסוקאר נגד הקמח שבו מכל מקום נגד חלק הקמח שנבלע בהיורה מהסוקאר של כל השנה ודאי יש בהסוקאר הזה של פסח ששים נגדו ולמה תאסור פליטתו את הסוקאר של פסח:

ועוד כתב [בבית שלמה] דאין לומר דטעם החתם סופר משום שכיון שהישראל עומד ומכשיר לפסח אסור לבשל בהיורה בלא הגעלה משום דאין מבטלין איסור לכתחלה דכיון דבשעה שעושין הסוקאר בפסח עדיין הוא של הנכרי אין שייך אין מבטלין איסור לכתחלה דכל הנעשה ביד נכרי הוא דיעבד [בקונטריס הכללים במערכת האל"ף אות ש"ס [בשדי חמד ח"א] כתבתי קצת בעיקר דבר זה דמה שנעשה ביד נכרי לא שייך בו משום ביטול איסור לכתחלה וכן לענין זה וזה גורם דאסור לכתחלה וגם על דברי הרב בית שלמה הללו כתבתי שם [בד"ה אחר זמן רב השגתי וכו' עי"ש] וצדד לומר דטעם הרב חתם סופר דנהי דבשעה שיש הרבה סוקאר נימוח בהיורה יש ששים נגד מעט חמץ הנבלע בו מכל השנה מכל מקום הרי שואבין מהיורה מעט מעט בכלי נחושת כדי ליתן בהדפוסים וכשנשאר מהיורה מעט והוא עדין רותחת כמקדם ואולי אין בה ששים נגד כל הבלוע וכו' ומכל מקום יש להקל דאיכא כמה ספקות וכו' והאריך קצת בזה. ושוב כתב דכל הפלפול הזה אינו אלא אם באים לבשל בהיורה שהיא בת יומא מבישול הסוקאר של כל השנה דאם אינה ב"י אין צריך לכל זה דכלי שאינו בן יומו מותר בדיעבד ומה שנעשה ביד נכרי הוי דיעבד. ואף שבדברי הרב חתם סופר מבואר דמצריך לה הגעלה אף באינה בת יומא צריך לומר דבעובדא דידיה היה הפאבריק מישראל ואז באינה ב"י אסור לכתחלה אבל אם הפאבריק הוא מנכרי חשיב דיעבד ומותר בלי שום הכשר לבשל בה לפסח על ידי שמירה מעולה לפסח. ואף אם היורה בת יומא מן הדין אינה צריכה הגעלה ולכן היכא דאי אפשר בהגעלה או שיש טרחא יתירה אין להחמיר ועוד באר שם בראש הסימן שאם היה צריך הגעלה מן הדין לא היה מועיל להן הגעלה לפי שבהדפוסין יש בהם ציפוי מבפנים באיזה היתוך או מזכוכית או מחרס שאין מועיל להן הגעלה. ועוד כי ההגעלה אינה כדין שאינה אצל האש ואינה מעלה רתיחה וכו' ואלה תורף דב"ק שאם רוצים לבשל סוקאר לפסח אחר שעברו מעת לעת מבישול הסוקאר של כל השנה והפאבריק הוא של נכרי יכולים לבשל בה בלא שום הכשר ואם היא בת יומא או שהפאבריק הוא של ישראל מן הדין אין צריך שום הכשר רק אם אפשר בלא טורח הרבה יגעיל היורה והדפוסים עי"ש שצוה להרב השואל שיחקור על זה מרב פ' ומרב פ' שהם מכשירים לעשות סוקאר של פסח בפאבריק של האדונים וכו' מה דעתם בזה ושיודיעהו דעתם ואנחנו לא נדע מה השיבו הרבנים ההם בזה על כל פנים דעת הגאון המחבר היא כאשר כתבתי:

ומר בריה דרבינא [הרב חתם סופר] בשו"ת כתב סופר בסי' פ"ז האריך גם כן בנדון זה ויפה כח הבן להקל שאין צריך להגעיל הדפוסים והוא שנשאל הרב גל הסוקאר שנעשה בשמירה יפה ליום טוב של פסח והגעלת הכלים בהשגחת הרב אלא שהדפוסים אי אפשר להגעיל כי יושחתו בההגעלה אבל בכל השנה כן הוא דרכם שמנקים ומדיחים הדפוסים אחר שנוטלים הסוקאר מתוכם ולא נשאר בהם אפילו כחרדל ואופן שמריקים הסוקאר לתוך הדפוסים הוא ששואבים הסוקאר מן היורה ע"י קערות של נחושת ומן הקערות שואבים על ידי כפות של נחושת ומן הכפות אל הדפוסים של נחושת וראה הרב השואל דברי הרב חת"ס להתיר ע"י הגעלת הדפוסים ג' פעמים אך אי אפשר להגעילם כי יושחתו ושאל מהרב כתב סופר אם היתר בלא הגעלה ובתשובתו כתב דרוב צדדי היתר שהוזכר בחת"ס לא שייכי בנדון דידן דמה שכתב דעל כל פנים ספר הוא אם ערבו קמח זה כתב קודם שראה מ"ש בברכ"י שהפועלים טובלים פתם דאחר שראה דבריו החמיר גם בשהיה ואף שהרב חיד"א כתב שלא כל המקומות שוים בזה ויש מקומות שמקפידין על זה ואין טובלין פתם ואם כן במקומותינו הוא ספק אם מקפידים בזה. אמנם ראה בתשובה מאהבה סי' קכ"ו מעיד בגדלו שבעיניו ראה שעושים כן ובלי ספק שראה בפראג ומסתמא כן הוא גם במקומינו ואין לעשות סניף להקל משום ספק עד שיתברר דנשתנה הענין מכמות שהיה וממילא גם צד ההיתר על פי דעת הרר"י שהדבש מהפך מה שנותנים בתוכו אזדא ליה כמובן ועל הטעם משום שהיורה שעושים בה עתה סוקאר לפסח כבר אינה בת יומא ונותן טעם לפגם קודם, הפסח מותר קשה לסמוך דאם הפאבריק של ישראל פשיטא דאסור לבשל לכתחלה ככל קדרה שאינה בת יומא אם בת יומא ואף אם הפאבריק הוא של נכרי כיון שעושה הנכרי אדעתא דישראל יש לעיין והביא תשובת הרדב"ז ח"ג סי' תקמ' ופלפל בדבריו וסיים דכל זה כשעושה הנכרי במקרה בשל ישראל וכל שכן בשל עצמו כדי להרויח אבל בנדון שלנו שמלאכתו קבועה בכל שנה לעשות סוקאר לפסח לישראלים לבד ומשגיח עומד עליו ויושב ומשמר אפשר דדמי לאומר לנכרי בשל לי בשלך ואסור ואפילו עושה הנכרי גם לדעתו להרויח בו אסור משום גזרה דאינה ב"י אטו ב"י ומלבד כל זה אין לנו הקל משום נותן טעם לפגם לחוד. אמנם מאחר דלכל היותר אין בהדפוסים אלא משום עירוי דמבשל רק כדי קליפה וקרוב שיש בכלי ששים נגד קליפת הכלי וכתב הפרי מגדים במשבצות סוף סי' צ"ח [בד"ה עוד פש גבן לברורי] דאם בשל בדיעבד בכלי שבלע ע"י עירוי בלי הגעלה התבשיל מותר דמסתמא יש בכלי ששים נגד קליפת הכלי והוא הדין נמי דשרי הסוקאר העשוי קודם פסח וכו' אבל לכתחלה אסור לבשל בה וכו' ומכל מקום בנדון שלנו דאיכא תרתי לטיבותא דנותן טעם לפגם וגם קרוב דיש ששים נגד קליפת הכלי יש לסמוך על שיטת התוס' בפסחים דף ל' [ד"ה ולישהינהו] דמשהו ונוטל"ף מותר לבטל לכתחלה ואפילו לישראל יש להתיר דליכא משום ביטול איסור כל שכן לקנות מהנכרי אפילו אחר שכבר עשהו נוסף על זה כי נשפך ע"י עירוי מכלי שלישי לדעת מוהרי"ל שבט"ז סי' צ"ב סק"ל והט"ז חולק עליו. ועיין ש"ך ק"ז ובנקודת הכסף סי' צ"ב ובמשבצות זהב שם גם יש לצרף דהוי ג' נותני טעם בר נותני טעם הגם דנקיטינן דחמץ קודם פסח לא מהני נ"ט בנ"ט עיין מג"א סי' תנ"א דבג' נותני טעם מקילין ועוד כתב בשם הרב השואל שהוסיף מדעתו צד היתר בנדונו שהדפוסים הם של נחושת על פי שיטת רבינו ירוחם שבש"ך סי' ס"ח ס"ק ל"ג דכלי נחושת אינו בולע ע"י עירוי והרב המחבר כתב דשפיר קמוסיף דאף דהרב ש"ך דחה שיטת רבינו ירוחם בשתי ידים האריך הרב ליישב שיטתו והרשב"א בתורת הבית הארוך בית ד' שער א' מביא שכן היא שיטת בעל העיטור וחלק עליו. וכן הש"ך הביא כמה ראשונים דחולקים עליו. ולפי מה שכתבתי על כרחין גם הרמב"ם אינו סובר כמותו [עיין לעיל במערכת הה"א אות כ"ג בד"ה הן אמת מה שכתבתי בעניותי על דבריו אלו] ומכל מקום כתב דבנדונו דיש בלאו הכי כמה צדדי היתר הראו לסמוך עליהם ובצירוף שיטת הר"ב העיטור ורבינו ירוחם בטח לבי לא אירא להתיר לכתחלה לעשות הסוקאר בלי הגעלת הדפוסים אחר הנקיון היטב אפילו כשהפאבריקאנט הוא ישראל ומכל מקום מהיות טוב אם אין הפסד מרובה להניח מן הצד צוקאר הראשון [כונתו שלא יאכלו בפסח מהסוקאר הראשון אם אין הפסד מרובה] דיש גם כן לתלות דיצא כל הבלוע בבישול ראשון עכ"ל ולמודעי אני צריך כי אחר זמן רב ראיתי שכבר קדם וזכה ידידי הגאון מנחת משה יצ"ו להדפיס תורף דברי הרבנים חתם סופר ובית שלמה הנז"ל בקצ"ר אמיץ בקונטריס חקת הפסח אשר לו עי"ש בדין מ"ט על טוב יזכר שמו ועל כל פנים אין מדרש בלא חידוש כי אני ההדיוט העתקתי הדברים ואתהלכה ברבבה לזכות את מי שאין אצלו ספרי דבי רב הנ"ל ואנכי העירותי על דב"ק להעיר אזן שומעת:

ועל מה שפרצו גדר באיזה מקומות שאינם בני תורה שאין מחזקים את ההו"ט צוקאר הנעשה בלא הכשר לחמץ ואין מוכרים אותה לנכרי קודם הפסח כמו שמוכרים שאר החמצים ומחזיקים אותה בחנות ומוכרים אותה לנכרים בחול המועד פסח התמרמר על זה הגאון מוהר"א הורוויץ אבד"ק וויען בשו"ת יד אלעזר סי' כ"ב והבאתי תורף דב"ק בסי' ב' אות ח"י עי"ש:

עתה ראיתי קדוש אחד מדבר בכחא דהיתרא מר ניהו הגאון בית מאיר בחלק או"ח שנדפס מקרוב והלא כה דבריו בסי' תס"ז [על מה שכתב הרמ"א בסעיף ח' וצוקאר אסור לאכלו ולהשהותו] וצוקאר וכו' עיין האחרונים ואני מעיד מפי אנשים ישרים וכשרים שהיו עושים ההו"ט צוקאר לרא על פי המנהג שאסור לאכלו אם לא נעשה בכשרות על ידם והמה העידו שבאמת אין שום חשש אם נתערב בו מידי כי לא בלבד שאין צריך לשום תערובת זולת לדם כדי שיתלבן כדאיתא בי"ד אלא אדרבא אפילו הנמצא לפעמים תוך הדק שקורין פרין צוקאר כמו שערות או צרורות עפר אשר ממנו עושין ההוט צוקאר על ידי בישול בברלין ובדנציג הכא בישול זה טבעו שיפלוט אותו הפסולת חוצה על ידי הרתיחה שקורין שוי"ם שתמיד עומדין העושין ומנקים זוהמא זו עד לא נשאר מאומה תוכו ואפילו אילו היה תוך הפרין צוקא"ר פירור לחם טבע הבישול לפלוט ומכל שכן שאין לחוש לשום עירוב קמח בכיון אף גם העידו שיש להאומנים כלים מיוחדים למלאכת בישול זה באופן שלולא שחששתי לדברים המותרים ואחרים וכו' הייתי מתירו באכילה להדיא כי לדעתי ההוט צוקאר יותר כשר ממה שכבר נוהגים היתר לאכול הפרין צוקאר שבא בחביות ממרחק על פי מה שרואין בברלין והכא שעושים ההוט צוקאר ממנו ועיין בספר נ"ב כי בזה יש על כל פנים חשש מה הפועלים עכומ"ז העוסקים ופתם בפיהם אלו נפל פירור תוכו אינו מוזכר מה שאין כן בהוט צוקאר אף חשש זה אינו כנ"ל רק מטעם הנ"ל נמנעתי והנחתי במנהגם אבל באמת אינו אלא מנהג בטעות כי הדורות שלפנינו לא היו בקיאים במעשהו כדנראה מהט"ז עכ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף