שדי חמד/אסיפת דינים/חול המועד/יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חול המועד יד

יד) בדין הנחת תפילין בחול המועד ידוע מחלוקת הפוסקים בסי' ל"א והשגתי ס' ארצות החיים ח"ב להגאון מלבי"ם וראיתי שהאריך מאד בעיקר דין לבישת תפלין בשבת ויום טוב וחול המועד וכתב בלב הארץ דאין נכון שבבית הכנסת אחת מקצתם יניחו תפלין ומקצתם לא יניחו משום לא תתגודדו ובקונטריס המאיר לארץ הראה מקום לזה במגן אברהם ופרי חדש סי' תצ"ג וכונתו ששם דברו בדין לא תתגודדו שלא לעשות בבית דין אחת מקצתם כך ומקצתם כך משום לא תעשו אגודות וכו' ובית הכנסת אחת כבית דין אחת דמיא והולכין אחר הרוב להניח או שלא להניח ובמשנה ברורה לידידי הגאון מאיר הכהן אבד"ק ראדין יצ"ו כתב וז"ל עוד כתבו האחרונים והובאו בארצות החיים שאין נכון שבבית הכנסת אחת קצתם יניחו תפלין וקצתם לא יניחו משום לא תתגודדו נראה שהבין הגאון יצ"ו שמה שציין בהמאיר לארץ מגן אברהם ופרי חדש כונתו שכן כתבו לענין תפלין אבל באמת אין זכר לתפלין בחול המועד בדבריהם כמו שיראה הרואה (ומה שכתב דין זה בלשון אין נכון ולא כתב בלשון אסור וכו' משום לא תתגודדו יתכן שהוא משום דלא ברירא ליה שיש בכיוצא לזה [שעושה משום ספק] משום לא תתגודדו וכדמספקא ליה להרב השואל שבשו"ת השיב משה א שאביא בסמוך):

ודבר זה מפורש בדברי הרב שמש צדקה בסי' ד' שעל מה שנשאל מבני ק"ק אשכנזים שנהגו על פי קדמוניהם להניח תפלין בחול המועד אם יכולים לשנות מנהגם ולנהוג שלא להניחם ואם העושים כן ששינו מנהגם ואינם מניחים אותם אם יפה עושים ובתשובתו האריך מאד לבטל דבר זה שאין רשאים לשנות מנהגם ובתחלת תשובתו כתב בענין הנחת תפילין בחול המועד נתחבטו בו גאוני עולם ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ובני הקהל שנהגו מימי קדם להניחם ובאים לשנות מנהגם עוברים משום אל תטוש תורת אמך ומוציאים לעז על הראשונים והעומדים בבית הכנסת שמניחים אותם והם אינם מניחים עוברים משום אל תתגודדו וכו' וכל המשנה ידו על התחתונה וכו' עי"ש ואחר סי' ט"ו הובאו דברי רבני דורו שכולם מסכמים לדברי הרב המחבר ספר שמש צדקה והם מסוף דף כ"ה והלאה ובדף כ"ו ע"א בסיום תשובת הרב יאודה בריאל כתב ואם הוא (המורה לשנות מה שנהגו להניחם) יצא ממקום שאין מניחים ישב בדד ויתפלל בסתר בביתו ולא יראה עצמו מפני המחלוקת לזולתו ואי לא ציית אמחיניה בסילווא דלא מבע דמא וארדפנו עד חרמה וכו':

ושם בעמוד ד' הובאה תשובת הרב יצחק לאמפרונטי (מחבר ס' פחד יצחק) וכתב שבעירו יש ארבע בתי כנסיות בשלש מהן אין מניחין תפילין בחול המועד וברביעית היא האשכנזית לא נמצא מעולם מנהג קבוע להם הללו מניחים בברכה והללו בלא ברכה ויש שאין מניחים כלל ויש שמניחים ומברכים אך לא בקול רם ואף דרע עלי המעשה הזה משום דלאו דאל תתגודדו איכא הכא מעולם לא מיחו בידם חכמים אך העלימו עיניהם כאשר הגיד לי המו"ץ לפי שלא באו לידי חרחר ריב מימיהם וגם מנהג קבוע לא נמצא ולא היה בבית הכנסת ההוא מעולם שאם לא כן היה מכריחם לעמוד על מנהגם ואין ספק אצלי שכל מי ששינה בענין זה היה ספק בידם לתקן לשמור ולעשות מבלתי קרב לכלי קרב וליום מלחמה אבל בחשש מסה ומריבה כולי עלמא לא פליגי דאין לשנות אף מרע לטוב ועיין תשובת הר"מ פרובינצאלי סי' יו"ד ועל דא ודאי אמינא נהרא נהרא ופשטיה עכ"ד (בד"ה ובעיר) עוד כתב שם דאם באנו לקבוע מנהג בעיר חדשה כיון שהדבר שנוי במחלוקת הפוסקים והקבלה מכרעת ושב ואל תעשה שאני הייתי מנהיג מנהג הספרדים שלא להניח תפילין בחול המועד אבל בנדון דידן שכבר קיימו וקבלו פסק הרא"ש וחבריו יפה דבר הרב הפוסק שאם לא יסכמו כל הקהל לשנות ברצונם המשנים עוברים משום לא תתגודדו כאשר האריך במגן אברהם סי' תצ"ג סק"ו וכתב שם הפרי חדש בסק"ג בשם הבית חדש דשני מנהגים בעיר אחת הוו כבית דין בעיר אחת דאית בה משום לא תתגודדו ואי לאו דמיסתפינא אמינא דאף אם יסכימו כל הקהל בשינוי צריכים התרה דמנהג כנדר כמובא בפוסקים וכבר קבלו להניחם בחול המועד אבות אבותיהם הראשונים ולעבור על קבלתם צריכים הבנים התרה עכ"ד (בד"ה אמת ויציב) וכן כתב לקמיה (בד"ה הדרינן) דאיכא בזה משום לא תתגודדו:

גם בתשובת הרב אברהם סגרי שהובאה בשמש צדקה בדף ז"ך ע"ג כתב (בסוף ד"ה ברם) הן אמת שאם רוב הצבור בחכמה ובמנין לבם נוקפם ממה שכתב הרשב"י בענין זה וירצו מרצונם הטוב בלי מי שיכריחם כלל ועיקר לישב בלא תעשה מעשה להניחם הייתי מדבר על לב המיעוט לנטות אחרי רבים בדבר שיש להם על מה שיסמוכו לא לכופם חלילה נגד מנהגם אלא בדרך שלא יעברו על לא תתגודדו באופן שלא יהיה שם שמים מתחלל חלילה עכ"ל והרב מוהר"ר גבריאל פונטרימולי כתב גם כן שיש בזה משום לא תתגודדו והוא איסור גמור כיון שהם בבית הכנסת אחת עדיף מבית דין אחד פלג מורין הכי ופלג הכי וכו' וכתב שהראה דבריו אל האלוף האשל הגדול וענה אחריהם ישר ויכשר עי"ש בד"ף ז"ך ע"ד (בד"ה אין ספק) ובדף כ"ח ע"א הובאה הסכמת ארבעה רבני ליוורנו מוהר"ר משה אהרן שניאור ומוהר"ר אליעזר הכהן ומוהר"ר משה טילקי ומוהר"ר גבריאל דיל ריאיז וכתבו גם הם שתקנת המלמד לשנות המנהג ולנהוג שלא להניחם קלקלה היא כיון שגרם מחלוקת שהללו מניחים והללו אין מניחים באותה בית הכנסת עצמה וקעברי אלאו דלא תתגודדו לא תעשו אגודות ונעשית תורה כשתי תורות וכו' עי"ש (בד"ה דברי מעלת) הא למדת דשלמים וכן רבים נקטי בהאי דינא דקמן דאיכא משום לא תתגודדו אם יהיו בבית הכנסת אחת מקצתם מניחים ומקצתם אין מניחים:

ובשו"ת השיב משה בחלק יו"ד סי' ל"א בהשאלה השנית ק רצה הרב השואל לומר דאפשר דכשם שלענין בל תוסיף כתב הרב מגן אברהם בסי' ל"א בשם הסמ"ק דאף לדעה האוסרת ליכא משום בל תוסיף כיון שאינו מכוין להוסיף רק מניח מספק שמא חול המועד חייב בתפילין הכי נמי אפשר שהדין כן לענין לא התגודדו כיון שאינו מניח רק משום חומרא והגאון המחבר השיבו מנהגי שלא להניח להתפלל בחדר אחד המניחים עם האינם מניחים דודאי שייך לא תתגודדו ואינה דומה לבל תוסיף דכשעושה משום ספק שפיר דמי דלא תתגודדו הוא כשיש שינוי מעשה בהוראה בין אלו לאלו יהיה מאיזה טעם שיהיה כל שיש שינוי בהוראה דפלג מורין הכי ופלג הכי הוי לא תתגודדו וכו' וזה ברור ואם אתה אומר דאין בזה משום לא תתגודדו ממש נפל דין לא תתגודדו בבירא דממש בכל הדינים יש לומר דהמחמיר מחמיר מפני הספק עכ"ל הנה מה שהגאון נעל דלת שאין להתיר בשום אופן החשש דלא תתגודדו דאף שהעושה כן יש לו איזה טעם יהיה מה שיהיה שייך לא תתגודדו וכו' נראה דיש לפקפק בזה ממה שכתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים סי' שנ"ה בשם הרב כנסת הגדולה א"ח ד' קכ"ב בשם תשובה כתיבת יד וז"ל לא תתגודדו לא שייך במי שנוהג כן משום שבמקומו שיצא משם היו מחמירין כן כיון שאם היו המקילים הולכים למקומו היו צריכים לנהוג איסור ועיין כנסת הגדולה יורה דעה סי' ס"ד בבית יוסף אות מ"ב ומ"ג עכ"ל הרי להדיא שהותר מכללו כשעושה מפני איזה טעם אף שיש שינוי בהוראה וכמו כן נוכל לומר דאם העושה ומשנה בדבר יאמר שעושה כן מפני ספק שמסתפק בדין ובהלכה שפיר דמי וצריך לעיין בגוף ספרי כנסת הגדולה א"ח ויו"ד הנ"ל למען דעת באיזה ענין ואיזה סיגנון הם המדברים ואין מצויים אצלי וכלל זה הוא מקצוע גדול ויש בו כמה חילוקים וצריך להתיישב בדברי רבותינו שדברו בכלל דין זה ואני הדל רשמתי קצת בקונטריס הכללים במערכת הלמ"ד באות ע"ח ע"ט פ' וק"ה וק"ז ואין הפנאי כעת לעיין בזה:

אך בזאת חדשות אני מגיד אשר ראיתי בספר שעמד לבאר דברי הרמב"ם בפרק שנים עשר מהלכות עבודה זרה הלכה י"ד שכתב ובכלל אזהרה (דלא תתגודדו) שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג במנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקת גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות עכ"ל ותמהו בזה כל המפרשים שנראה שפסק בזה כאביי בפרק קמא דיבמות ד' י"ג ע"ב ולא כרבא דאמר כי אמרינן לא תתגודו כגון בית דין בעיר אחת פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל אבל שתי בתי דינים בעיר אחת לית לן בה ועוד תמה הגאון הנ"ל על לשונו של רבינו הגדול דנקט מנהגא ולא נקט איסורא ואם כונתו להשמיעינו דגם במנהגא איכא משום לא תתגודדו מפני המחלוקות על כל פנים הוה לו לכתוב דין לא תתגודדו באיסורא משום דמיחזי כשתי תורות ולישמועינן נמי דגם במנהגא איכא לא תתגודדו מפני המחלוקות ומה ראה להשמיט הדין באיסורין והאריך לבאר דברי רבנו ותורף דבריו הוא שדין לא תתגודדו לא שייך באיסורין דאין לומר באיסורין לא תעשו אגודות דממה נפשך אם צד אחד מן החולקים מרובים בחכמה ובמנין פשיטא דהמיעוט נגרר אחר הרוב ואסורים לחלוק לעצמם דהא כתיב אחרי רבים להטות ואם כן למה לי לא תתגודדו ואם כששני הצדדים שקולים ואין הכרע ביניהם בזה ודאי לא יאמר הכתוב לא תתגודדו וכל אחד צריך לעמוד בדעתו ואין חשש מחלוקת דוחה איסורין ובקושטא ליכא כלל משום מחלוקת ולא מחזי כשתי תורות שהכל יודעים שחלוקים בדין ומה יעשו מי ידחה מפני מי בדבר שיש חומרא בכל צד ובדבר שצד אחד מחמירין וצד אחד מקילין גם כן הלכה פסוקה היא בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המיקל ולא שייך כלל לא תתגודדו ועל כרחין דקרא דלא תתגודדו אמנהגא קאי דכיון דלאו מדיני התורה הוא ולא שייך בזה קביעות הלכה בהא קאמר קרא לא תעשו אגודות ולאו משום דמחזי כשתי תורות דהא לאו תורה אלא משום המחלוקת כהא דתנן לא ישנה אדם מפני המחלוקת ולכן לא כתב הרמב"ם לא תתגודדו באיסורין ושפיר כתב הטעם מפני המחלוקת וסיים ולא מלבי אני אומר כן כי מצאתי קצת מדברי בספר ספרי דבי רב להגאון העצום הספרדי מוהר"ר דוד פארדו ובמרכבת המשנה אלא שביארנו יותר מרווח ומיהו לענין דינא גם מדבריהם מבואר ומפורש יוצא דליכא לא תתגודדו באיסורין עכ"ל הספר הנ"ל:

ויש סעד גדול לדבריו מלשון הרמב"ם בספר המצות לאוין מ"ה שכתב וז"ל והנה אמרו שבכלל אזהרה זו מחילוקי דתי העיר במנהגם וחילוק הקיבוצים ואמרו לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות אבל גופיה דקרא הנה הוא כמו שביארנו לא תעשו חבורה על מת וזה כמו דרש וכו' עי"ש דמשמע דרק במנהגי העיר הוא דאיכא משום לא תתגודדו ולא באיסורין ומאי דמשמע מסוגיא דיבמות דגם בחילוקים בדין כמו בהיתר צרות לאחין שנחלקו בית שמאי ובית הלל איכא משום לא תתגודדו כבר ביאר היטב הגאון בספר הנ"ל שם דתלי הא בפלוגתא דרב ושמואל אם עשו בית שמאי כדבריהם או לא עשו ובשינוי דש"ס אם לאחר בת קול או קודם בת קול עי"ש. ולפי דבריו נראה דבנדון דידן בהנחת תפילין בחול המועד דהוא מידי דאיסורא שנחלקו אם אסור להניחם במועד או לא יכולים במנין אחד לעשות קצת בענין זה וקצת בענין אחר וליכא משום לא תתגודדו אלא שמדברי רבני האחרונים בכמה דינים נראה דמשמע להו שגם בדינים ובאיסורין נאמר לא תתגודדו והספרים שציין הגאון הנ"ל (ספרי דבי רב ומרכבת המשנה) אין מצויים אצלי לראות דב"ק:

ודאתאן עלה לענין המניחים תפילין בחול המועד אם יתפללו ביחד עם שאין מניחים מצאתי תשובה שלמה בס' חיי אריה לידידי הגאון חיים אריה הורוויץ אבד"ק קראקא יצ"ו בסי' ט' שעמד בזה והביא דברי הגאון השיב משה הנ"ל וכתב אף שאיני כדאי להשיב על דברי הגאון הנ"ל מכל מקום מפני שלפעמים תתבטל תפלת הצבור מפני פסקו (כשיש מנין בצימצום וקצתם מניחים וקצתם אין מניחים) והש"ס קרי לתפלת הצבור מצוה דרבים גבי ר' אליעזר ששיחרר עבדו והשלימו לעשרה (ברכות מ"ו ע"ב) אמרתי לדון בדבר ולומר שאם המניחים תפילין בחול המועד נוהגים כפסק הרא"ש לברך עליהם יש חשש לא תתגודדו דכיון שמברכים מוכח דמשוו להו כחיוב ודאי והללו שאין מניחים מתבטלים בשעת קריאת שמע ותפלה מהנחתם אז נראה חילוק בהוראה שכל אחד עומד על דעתו נגד דעת חברו אבל אנו שנוהגים שלא לברך על הנחתם בחול המועד וכדעת הרב טורי זהב ועושים כן מכח ספק נראה ודאי דאין כאן חשש דלא תתגודדו והאריך מאד בפילפול חריף ונחמד כדרכו בקודש והעלה כן להלכה דאם המתפללים במנין אחד המניחים תפילין עם שאינם מניחים אם אותם המניחים אינם מברכין על התפילין ואם כן איכא הוכחה שעושים מפני הספק שפיר דמי וליכא בזה משום לא תתגודדו אלו תורף דב"ק ודבריו טובים ונכוחים כמו שיראה המעיין בגוף דב"ק:

ומה שכתב שדעת הרב טורי זהב שלא לברך על הנחתם בחול המועד כן פירש הרב מחצית השקל בדעת הרב מגן אברהם במה שכתב בסק"ב והמניחן בחול המועד אינו עובר בבל תוסיף כיון שאינו מכוין להוסיף פירוש שעושה משום ספק שמא חול המועד חייב בתפלין) וז"ל לפי זה על כרחין לומר שאינו מברך עליהם שאם מברך עליהם איך אפשר לומר שעושה משום ספק הא אינו רשאי לברך דהוי ספק ברכה לבטלה עכ"ל וכיון שמעשיו מוכיחים שעושה משום ספק יש לומר דגם משום לא תתגודדו ליכא (אלא שאין זו הוכחה להרואים שלבוש בהם ולא ראו בשעה שהניחם) וכן דעת הגאון ישועות יעקב בתשובה שהביא בסי' ל"א שסיים בה וז"ל וכך דעתי נוטה להניח תפלין בחול המועד בלי כונת המצוה ובלי ברכה ואז יוצא ידי חובתו דמצות אין צריכות כונה ולדעת המגן אברהם בלי כונה אף לדעת הרשב"י בס' הזהר ליכא חשש איסור אבל שיברך עליהם אין דעתי מסכמת בשום אופן כיון שיש מחלוקת ספק ברכות להקל וכן כתב הרב טורי זהב שלא לברך וכן ראוי להורות עכ"ל (עיין לקמן בד"ה ולענין הברכה וכו' שהבאתי בשם גאוני זמנינו שפסקו שלא לברך עליהם) והשגתי עתה ספר קיצור שלחן ערוך להגאון מוהר"ש גאנצפריד שנדפס מחדש עם ספר מסגרת השלחן ופירוש לחם הפנים וראיתי בסי' יו"ד סעיף כ"ה שכתב וצריכין ליזהר שהמתפללין בבית הכנסת אחת לא יהיו קצת מניחים וקצת אין מניחים דבזה ודאי איכא משום לא תתגודדו ע"כ ובלחם הפנים שם הזכיר תשובת הגאון השיב משה הנ"ל ולי הדל נראין דברי הגאון חיי אריה יצ"ו שאם המניחים תפלין אין מברכין עליהם אין בזה חשש משום לא תתגודדו ומה גם דלפי מה שהבאתי מדברי הספר בשם הגאונים מוהרד"ף ומרכבת המשנה אין באיסורין משום לא תתגודדו כלל ולדידהו נראה דאף אם המניחים מברכין, עליהם אין לחוש משום לא תתגודדו ועל כל פנים כשאין מברכין נראה נכון כמו שפסק ידידי הגאון הנ"ל יצ"ו:

ודע דמה שכתבתי למעלה (בד"ה אך בזאת) בשם ספר בביאור דברי הרמב"ם שבהלכות עבודה זרה שיש לחלק בענין לא תתגודדו בין דבר שהוא מנהג בעלמא לדבר שהוא דין מדיני התורה שבדיני התורה אם יש מחלוקת באופן שאי אפשר להכריע יכול כל אחד לעמוד על דעתו ואין בזה משום לא תתגודדו ראיתי בספר חיי אריה בסי' ט' הנ"ל שהביא בדף ט"ו סוף ע"א דברי הגאון משנת חכמים בדף קכ"ג ע"ד ונראין הדברים שהוא תנא דמסייע להגאון הנ"ל שכתב וז"ל וראיתי בס' משנת חכמים שהסביר שיטת הרמב"ם דודאי בהוראות איסור והיתר דהמתיר יש לו טעם או קבלה מרבו והאוסר סובר דהמתיר כעובר עבירה שני בתי דינים בעיר אחת יכול כל אחד להורות סברתו ומדוקדק לשון הש"ס דקאמר הללו מורין והיינו בהוראה והרמב"ם וסמ"ג נקטו שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת נוהגים זה במנהג זה וזה במנהג אחר דבמנהג בעלמא יש לומר דאף שני בתי דינים בעיר אחת אין לשנות ולהפרד רק ינהגו זה כדברי זה וזהו דעת הרמב"ם דלמסקנת הסוגיא בשינוי במנהג גרע משינוי בדין וסברא גדולה היא דלענין איסור והיתר אין לחוש אף לפירוד הדעות שכל אחד יכול לסמוך על דעתו וקבלתו כדי לאפרושי מאיסורא וגם להחמיר אין ראוי נגד דעתו וגם בכמה עניינים מחומרא אתי לידי קולא מה שאין כן במנהג עכ"ל ועל פי דבריו כתב הגאון חיי אריה יצ"ו להבין מה שהביא רבינו הטור בסוף הלכות יום הכיפורים דיש רגילים לעשות שני ימים יום הכיפורים ולפעמים היו עשרה והיו מתפללים בעשרה ככל סדר יום הכיפורים והרא"ש היה מוחה בידם רוצה לומר להתפלל כסדר יום הכיפורים אבל לשאר כל דבר ואיסור מלאכה היו נוהגין כמו בראשון ומבואר בבית יוסף ובלבוש דמשום הכי היה מוחה דסבירא ליה דטעות הוא לומר שיש חשש ספק איסור ולהתענות שני ימים דאנן בקיאינן בקבועא דירחא ויום טוב שני אינו אלא מנהג ואם יתפללו תפלות יום טוב בפני עצמם איכא לא תתגודדו שינהגו מנהג אחר שלא קבלו עליהם בני הגולה שני ימים ליום הכיפורים משמע שאילו היינו בספק אם צריך עוד לעשות שני ימים יום הכיפורים ומשום ספק איסור היו רשאים לעשות בפני עצמם אלו החוששים להחמיר על עצמן שני ימים יום הכיפורים ואף שהמקילין מקילין משום דאתי לידי סכנה כדאיתא התם ולא הוה שייך לא תתגודדו כדאמרן עכ"ל והביא דברי הריטב"א בחידושיו ליבמות שנראה מדבריו דגם אם בא להחמיר מפני ספק יש בזה דין לא תתגודדו והאריך לפלפל בדברי הריטב"א ומסיק דגבי הנחת תפלין בחול המועד כשמניח בלא ברכה דאיכא הוכחה שעושה מפני הספק ודאי אין חשש לא תתגודדו ועוד שאין עושין על פי הוראת בית דין כי אם כל אחד עושה כן מעצמו וכל שעושה שלא על פי הוראת בית דין ליכא משום לא תתגודדו אלו תורף דב"ק יצ"ו:

ובשו"ת בית יצחק לידידי הגאון המפורסם מוהר"ר יצחק שמעליקש מפאראמישלא ועתה אבד"ק לבוב יצ"ו בחלק יורה דעה ח"ב סי' פ"ח נשאל במי שהיה נוהג בעירו להניח תפלין ובא לעיר שרובם אין מניחים בחול המועד ואין דעתו לחזור לעירו איך יתנהג והשיב שאם יתפלל בבית הכנסת שאין מניחים תפלין גם הוא לא יניח דאיכא לא תתגודדו כמו שכתבו האחרונים בשם שו"ת מעיל צדקה ודבר שמואל ואם מתפלל בבית הכנסת שמניחים גם הוא יניח שאם לא יניח איכא לא תתגודדו כדכתב בשו"ת דבר שמואל סי' שכ"ד בספרדי שבא לקהל אשכנזי שמניחים בחול המועד אף שדעתו לחזור צריך להניח משום לא תתגודדו כיון שהוא בפרהסיא ואין איסור מן התורה בפירוש ורצה לומר דהנוהג להניח אם בא למקום שאין מניחים יש לו להניח לקיים מצות תפילין ואתי עשה ודחי לא תעשה דלא תתגודדו ופלפל בסוגיא דפרק קמא דיבמות ד' י"ג ע"ב דשקיל וטרי הש"ס בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל בצרה לאחין דפרכינן והא איכא משום לא תתגודדו וכו' ומאי קושיא הרי התם נמי איכא למימר אתי עשה דיבום ודחי לא תתגודדו ונדחק לומר דקושית הש"ס היא לבית הלל דהיה להם להצריך חליצה משום לא תתגודדו ושוב כתב לענין תפילין לא אמרינן אתי עשה ודחי לא תתגודדו שהרי יכול לקיים הנחת תפילין בביתו בצנעא ויקרא בהם קריאת שמע ויתפלל דתפלה בצבור היא מדרבנן וכו' ולכן אסור להניח תפלין ואם הרוב מניחים מחויב גם הוא להניח דאף להאוסרין להניח בשבת ויום טוב מכל מקום בחול המועד ליכא איסור תורה אם כן יש לו להניח משום לא תתגודדו כמו שכתב בדבר שמואל אלו תורף דב"ק ואין מצוי אצלי שו"ת מעיל צדקה (אולי הוא טעות סופר וצריך להיות שמש צדקה עיין לעיל בד"ה ודבר זה) ודבר שמואל הנ"ל ולא ידעתי מי הם האחרונים שכתבו כן בשמם והם תנאי דמסייעי להגאון השיב משה כן נראה לכאורה ומיהו ליכא תיובתא מנייהו לסברת הגאון חיי אריה יצ"ו דאולי אינהו דאמר במניח תפילין ומברך עליהם במקום שאין מניחים אלא שמדברי הגאון בית יצחק יצ"ו נראה דלא שאני ליה בין מברך לאינו מברך ובכל גוונא איכא משום לא תתגודדו והמעיין יכריע להלכה ולמעשה:

ומה שנראה בעליל שתופס הגאון בית יצחק יצ"ו דהא דדרשינן מלא תתגודדו לא תעשו אגודות הוא דרשה גמורה מדאורייתא לפי הנראה נעלם מעיני קדשו שהרמב"ם בספר המצות לאוין סי' מ"ה סובר שאינו מן התורה אלא אסמכתא דרך דרש שכתב והנה אמרו שבכלל אזהרה זו מחילוקי דתי העיר במנהגם וחילוק הקיבוצים ואמרו לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות אבל גופיה דקרא הוא כמו שביארנו לא תעשו חבורה על מת וזהו כמו דרש וכן אמר המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר לא יהיה כקרח והוא גם כן על צד הדרש ומרן הפרי חדש בספר מים חיים בנימוקיו על הרמב"ם בסוף הלכות עבודה זרה (על מה שכתב הרמב"ם בפרק י"ב הלכה י"ד ובכלל אזהרה זו שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת זה נוהג במנהג זה וזה נוהג במנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות) כתב וזה שלא כדברי הרא"ם בפרשת ראה (ריש סי' י"ד) בפסוק לא תתגודדו שכתב דדרשה דאגודות אינו אלא אסמכתא בעלמא ומיהו בספר המצות לאוין סי' מ"ה כתב הרב כדברי הרא"ם וגם דבריו שבכאן אפשר להסכימם עם מה שכתב בספר המצות שהרי שם כתב גם כן כלשון הכתוב בחיבורו ואף על פי כן סיים דהוי דרש עי"ש ודוק עכ"ל וכבר מרן חיד"א ביעיר אזן במערכת הבית אות ח' עמד בענין זה והביא שהרב באר שבע בספרו צדה לדרך בפרשת ראה השיג על הרא"ם מדברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה הנ"ל דמשמע ליה דממה שכתב הרמב"ם בכלל אזהרה זו וכו' מוכח שהוא מן התורה ותמה עליו שנעלם ממנו דברי הרמב"ם דמפורש בדבריו שבספר המצות שסובר דהוא דרש והשוהו למחזיק במחלוקת שאמרו שהוא בלאו וכתב הרמב"ם בשרש שמיני שהוא אסמכתא מה שאמרו עובר בלאו דלא יהא כקרח ודברי הרא"ם הם דברי הרמב"ם בספר המצות וכו' והביא דברי הרב פרי חדש הנ"ל וסיים דאף שמדברי מרן כסף משנה נראה שסובר בדעת הרמב"ם דלא תעשו אגודות אגודות הוא מדאורייתא וכן ראה תשובה לגדול אחד הובאה בשו"ת מעיל צדקה סי' מ"ט דף ס"ב ע"ב וע"ג שתפס במושלם דלא תעשו אגודות אגודות דאורייתא הוא וכן הביא ראיה מלשון הרמב"ם בחיבורו הנ"ל ומזה הוליד דינים ובנה בנינים גם ראה מה שכתב הרב ארעא דרבנן באות שמ"ד שמדברי הרמב"ם מוכח דהוי דאורייתא ושהרב מוהר"י עייאש בעפרא דארעא שם כתב דהסוגיא דסוף פרק קמא דיבמות מוכחת כן ותימה על הרא"ם שכתב שהוא דרש וכו' ועל כולם חמה מרן חיד"א שנעלם מהם דברי רבינו בספר המצות הנ"ל וסיים דמהסוגיא דיבמות לא מוכח מידי וכו' וכל זה נעלם מעיני גאונינו הבית יצחק יצ"ו והיא חידוש די כל רז לא אניס ליה כאשר תורתו מכרזת עליו בחיבוריו הנוראים:

ובעיקר הדין שכתב מרן בבית יוסף שלא להניח תפילין בחול המועד משום שנמצא כן בזהר הקדוש ואחרי שבתלמודין אינו מפורש שחייב בתפלין בחול המועד והזהר מפליג שלא להניחם ראוי לפסוק כן ראיתי להגאון שואל ומשיב במהדורא תליתאה חלק ג' סי' ס"ד שכתב דאין מהזהר ראיה לזה והוא על פי מה שביאר שם דהא מילתא תליא בפלוגתא במלאכה בחול המועד אם אסורה מדאורייתא אזי גם הנחת תפילין בחול המועד אסור כיון שיש לחול המועד אות היינו האיסור מלאכה ואם מלאכה בחול המועד מדאורייתא מותרת אם כן אין לחול המועד אות דמניעת אכילת חמץ בפסח לא חשיבא אות דאי בעי לא אכיל פת כלל וכן בסוכות יש כמה ענינים לפטור מן הסוכה ולכן מותר להניח תפילין בחול המועד (אמר המחבר בהמצאה זו כיונה דעתו לדעת הרב שלטי הגבורים בפרק ג' דמועד קטן הובא בצמח צדק על המשניות להגאון מוהר"ם מליבוויץ בפרק ג' דמועד קטן משנה ד' שכתב שענין הנחת תפילין בחול המועד תלי בזה אם איסור מלאכה בחול המועד דאורייתא או מדרבנן והאריך שם בצמח צדק דעיקר האות הוא איסור מלאכה דומיא דשבת ושאות דמצה וסוכה לאו אות היא דבמצה אי בעי לא אכיל מצה ולא חמץ ובסוכה איכא כמה גווני דפטירי מסוכה וכו' עי"ש ונחזור לדברי הגאון שואל ומשיב בתשובה הנ"ל) ואם כן לפי המבואר בסי' תק"ל שדעת הרא"ש ומר בריה הריב"ה דאיסור מלאכה בחול המועד רק מדרבנן ומן התורה מותרת הכי נמי מותר להניח תפילין בחול המועד והרמב"ן והרשב"א עשו פשרה איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת ולדידהו כיון דאיכא איסור מלאכה אסור להניח תפילין אם כן אין ראיה מהזהר משום דהזהר סובר דמלאכה אסורה בחול המועד לכן אסור הנחתן בחול המועד אבל לדידן דנקיטינן דמלאכה מותרת מדאורייתא מותר להניחן בחול המועד וסיים בתשובתו ששמע שהגאון הצדיק אברהם דוד אבד"ק בוטשאטש הניח תפילין בחול המועד ואמר שאין מבינים הפשט בהזהר ואני בסודם לא בא נפשי אבל לדעתי אין ראיה מהזהר כמו שכתבתי עכ"ל (ועיין עוד לקמן מה שאכתוב בשמו בעיקר הנחת תפילין בחול המועד):

וכן כתב הגרל"מ בארצות החיים דנראה לכאורה דרוב המתירים תפילים בחול המועד סוברים דמלאכה בחול המועד מדרבנן והאוסר סוברים דאסורה מן התורה שהמתירים הם התוספות וספר התרומה והרא"ש והטור והריטב"א ודעת התוספות והרא"ש והריטב"א דמלאכה בחול המועד מדרבנן והאוסרים להניחם בחול המועד הם בעל הלכות גדולות והעתים בשם גאון והראב"ד והרשב"א והרי דעת הרמב"ן והרשב"א דאסורה מן התורה וכן מרן הב"י שסובר דאסור להניחם בחול המועד סובר גם כן דמלאכה אסורה מן התורה אלו תורף דב"ק והאריך עוד עי"ש בדף ל"ד ע"ד והלאה והזכיר שם דברי השלטי הגבורים בהמצאה זו עי"ש:

ויש לפקפק בזה דהנה בקונטריס הכללים במערכת המ"ם אות קל"ו הזכרתי דעת הסוברים דמלאכה בחול המועד אסורה מדאורייתא וכתבתי שמדברי רש"י בריש פרק שני דמועד קטן ד' י"א ע"ב ובחגיגה ד' י"א ע"א מתבאר יפה דמשמע ליה דמה שאמרו בגמרא חול המועד אסור מדאורייתא הוא מדאורייתא ממש וכן הבינו התוספות בחגיגה דף י"ח בד"ה חולו של מועד בדעת רש"י והבאתי שכן כתב מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' תק"ל שדעת רש"י שהיא מדאורייתא ושכן כתב הרשב"ץ בפירושו לאבות בפרק שלישי בדעת רש"י (והשגתי עתה ספר האשכול שנדפס עם ביאור נחל אשכול להגאון בדורנו צבי בנימן אווערבוך וראיתי שם בצד 143 בהלכות מועד קטן שמלבד שהבין בדעת רש"י במועד קטן דף י"א שסובר שהוא מדאורייתא וכן דעת רשב"ם בפסחים דף קי"ח כתב עוד שכן כתב רש"י בספר הפרד"ס וכן ראיתי להריטב"א בריש מסכת מועד קטן שאחר שהביא מחלוקת הראשונים באיסור מלאכה בחול המועד אי מדאוריתא כתב ואף על פי כן כדברי רש"י ורבינו הרמב"ן נראה עיקר וכו' עי"ש שהשוה דעת רש"י לדעת הרמב"ן דאסורה מדאוריתא) ולפי המצאת הרבנים הנ"ל דהנחת תפילין בחול המועד תלי בפלוגתא דמלאכה בחול המועד צריך לומר שדעת רש"י דאסור להניחם בחול המועד כיון שסובר שאיסור מלאכה בחול המועד הוא מן התורה והרי בתוספת רבינו עקיבא איגר בריש פרק מי שמתו כתב שדעת רש"י דחול המועד זמן תפילין הוא והוכיח כן ממה שפירש בסוכה ד' מ"ו ע"א היו לפניו מצות הרבה ליטול לולב לישב בסוכה להניח תפילין עי"ש הרי דאף שסובר דמלאכה אסורה בחול המועד מדאורייתא סבירא ליה דחול המועד זמן תפילין אלמא דלא תלי הא בהא ואף שהגרל"מ דקדק וכתב שרוב המתירים סוברים דמלאכה בחול המועד דרבנן ואפשר שכונתו למעט דעת רש"י דאף שמתיר תפילין בחול המועד סובר דמלאכה בחול המועד אסורה מן התורה הנה מלבד שמדברי הגאון שואל ומשיב מוכח ודאי שסובר ששניהם לא יכונו והא בהא תלי דכל מי שסובר דמלאכה בחול המועד מדאורייתא יסבו"ר ול"ו ידע דתפילין אסור להניחם בחול המועד ועוד דגם לדברי הגרל"מ קשה שאם כן נפל היסוד שהניח דהא בהא תלי שהרי מצינו מי שסובר שמותר להניחם בחול המועד אף שסובר דמלאכה אסורה מן התורה ואיך נוכל לומר על שאר הפוסקים שלא נמצא מפורש היכי סברי בדין איסור מלאכה דממה שמתירים הנחת תפילין בחול המועד מוכח שסוברים שמלאכה מותרת בחול המועד מן התורה:

הן אמת שראיתי עתה לגדול בדורנו הרב מוהרא"ף יצ"ו בס' ויקרא אברהם בפרשת אמור דף קמ"א (בסוף ד"ה ולענין הלכה) שעמד מתמיה בדעת רש"י שהרב מחצית השקל בסי' תק"ל סק"א (בד"ה דאמרי' המחלל) כתב שדעתו דאסור מן התורה ואילו הרב תוספות יום טוב כתב בדעת רש"י שהוא מדרבנן וכן הבינו הרא"ם וקרבן אהרן וציין מה"מ אלפאנדרי ומחזיק ברכה סי' תק"ל ובית אהרן דף י"א ע"ד והנה על הראשונים (הרא"ם וקרבן אהרן ונהר שלום שהבינו בדעת רש"י שהוא מדרבנן) אנו מצטערים כמו שכתבתי בקונטריס הכללים במערכת המ"ם אות קו"ל שמדברי רש"י מתבאר שסובר שהוא מן התורה וכן הבינו רבותינו התוספות בדעתו עי"ש והרב יצ"ו בא להוסיף שכן דעת הרב תוספת יום טוב בדעת רש"י ולפי הנראה לא יתכן לומר כן והרב יצ"ו לא הראה איה מקום כבוד דברי הרב תוספת יום טוב ואם כונתו למה שכתב בריש מועד קטן (בד"ה במועד) רש"י ורי"ף ורמב"ם וכו' הסכימו דאינו אלא אסמכתא וכו' הנה אמת שכן חשבתי אני הדל בדעתו אך שוב התבוננתי דתיבת רש"י אדלעיל קאי לומר שכל מה שכתב שם הם דברי רש"י (שכן הוא ברש"י שם) ומתיבת ור"י וכו' מתחיל לדבר אם האיסור מדרבנן ולא כתב על זה איך דעת רש"י והאמת שדעת רש"י שהוא מדאורייתא כמו שהביא בשם הרב מחצית השקל והוא ברור ואין להוכיח שסובר רש"י שהוא מדרבנן ממה שכתב בריש מועד קטן בסוף ד"ה משקין בית השלחין וכו' מלאכה שיש בה הפסד אם אינו עושה אותה כגון להשקות בית השלחין התירו חכמים עכ"ל ואם מלאכה אסורה מן התורה איך יתירו חכמים דזה אינו שכבר כתב שהכתוב מסרו לחכמים ומכח זה הוא מה שהתירו והוא פשוט:

גם יש סתירה להמצאה זו מסברת הריטב"א שכתב הגרל"מ בשמו שסובר דמותר להניח תפילין בחול המועד ואיהו סבירא ליה דמלאכה בחול המועד אסורה מן התורה כמפורש בדבריו שבחידושיו בריש מסכת מועד קטן ומה שכתב הגרל"מ שהריטב"א סובר דמלאכה בחול המועד מדברי סופרים והראה מקום למה שכתב בפ"ב (פרק בתרא) דעירובין הנה לפי זה הני מילי דמר סתרא"י נינהו אך לי הדל אין סתירה לדבריו והאמת בדעתו הוא שסובר דמלאכה בחול המועד אסורה מן התורה וזו היא דעתו גם בחידושיו לעירובין עיין לקמן באות י"ז (בד"ה ומה שכתב הריטב"א) ואם כן מוכח מסברת הריטב"א נמי דלאו הא בהא תלי וכן יש להוכיח מסברת בעל הלכות גדולות שכתב הגרל"מ שסובר שאסור להניח תפילין בחול המועד והרי הריטב"א בריש מועד קטן כתב בשם בעל הלכות גדולות דמלאכה בחול המועד היא מדרבנן ושהביא ראיה מדתני חולו של מועד בהדי ראש חדש וכשם שראש חדש אינו אסור במלאכה מן התורה הכי נמי חולו של מועד עי"ש גם הגאון העמק שאלה בשאלתא ק"ע סק"ג כתב דהשלטי גבורים בשם סמ"ג וכן הרשב"ץ בספר מגן אבות על המשנה דהמבזה את המועדות כתבו שבעל הלכות סובר שהוא מדרבנן צריך עיון גם מסברת הרמב"ם יש לפקפק לדעת הסוברים שדעתו שמלאכה בחול המועד אסורה מן התורה עיין בברכי יוסף סי' תק"ל ואיהו סובר דמותר להניח תפלין בחול המועד אף גם מדעת מרן בשלחן ערוך יש לפקפק בהמצאה זו דהנה אף שממה שכתב בבית יוסף סי' תק"ל נראה בעליל דנקיט לעיקר סברת האומרים דחול המועד אסור מן התורה כמו שכתב הגרל"מ מכל מקום דעתו בשלחן ערוך ריש סי' תקל"ח נראית כהסוברים דאינו אלא מדרבנן כמו שכתבו הרבנים מגן אברהם בריש סי' תק"ל ומחצית השקל ריש סי' תקל"ז וגם הרב ערוך השלחן בסי' תק"ל הוכיח שכן דעת מרן בשלחן ערוך עי"ש והרי גבי תפלין בחול המועד פסק בסי' ל"א שאסור להניחם בחול המועד שהרי הם עצמם אות ואם כן הרי סתירה מפורשת להמצאה הנ"ל:

והנה בארצות החיים ובמשנה ברורה הביאו מה שכתב הרב פרי מגדים דהמניחים תפילין בחול המועד לא יניחו תפלין של רבינו תם ודברי הפרי מגדים הם במשבצות בסי' ל"א אות ב' ויראה תפילין דרבינו תם אין להניחם בחול המועד כי הזהר מפליג בעונש המניח תפלין בחול המועד ודי בתפילין דרש"י וספק ספיקא נמי הוא שמא הלכה חול המועד פטור ושמא הלכה כרש"י עכ"ל גם הגאון ישועות יעקב בתשובתו (שהביאה בסי' ל"א) כתב שמנהגו שלא להניח תפילין דרבינו תם עי"ש בסוף התשובה (ומה שכתוב בספר סדור החיים בהלכות תפלין אות א' וכתב במשבצות דתפילין דרבינו תם להניח בחול המועד עי"ש מטבע הלשון מורה שיש חיסור לשון וצריך לתקן ולכתוב דתפלין דרבינו תם אין להניח או יש להניח] שבלא זה לישנא קייטא הוא וכבר בא חכם ידידי הרה"ג משה דומ"ץ לאדז יצ"ו בספרו הבהיר חמדת משה שנדפס חדש ממש ותקן בסי' י"ג שצריך להיות אין להניחם בחול המועד והראה שם בכמה מקומות שנפל טעות בספר דרך החיים ולא השגיחו המגיהים ומה שכתב שם אחר שהעתיק דברי המשבצות] וכן העלה בשו"ת חיים שאל ח"א סי' א' והאריך בזה עכ"ל השגתי עתה ספר חיים שאל למרן חיד"א עיינתי שם ולא ראיתי שדבר מזה):

אמנם גדול בדורנו בספר יפה ללב יצ"ו כתב על דברי המשבצות הנ"ל וז"ל ולפי מה שכתבתי בסי' כ"ה אות ב' אין לחלק בין שאר ימות השנה לחול המועד כיון דלדידהו חייב בתפילין עכ"ל ושם האריך בשם כמה מרבני האחרונים דהנחת תפילין דרבינו תם לא משום ספק הוא אלא בתורת חובה ששניהם קודש וצריכים זה לזה וכו' גם ראיתי שהגאון שואל ומשיב במהדורא תליתאה בחלק א' סי' רמ"ז נשאל מרב אחד אם רשאי לשנות נוסח התפלה שנוהג כנוסח האשכנזים ורוצה לשנות לומר כנוסח הספרדים ואחר שהשיב לו שאינו רשאי לשנות סיים וז"ל ומה גם מצות תפלין בחול המועד חלילה לעקור מצות עשה לאיש אשר יתיליד על ברכי האשכנזים ואני מניח גם תפילין של רבינו תם אף שהפרי מגדים מפקפק בזה משום ספק ספיקא לא ידעתי הספק שלו דהא לשיטת רבינו תם דתפילין של רש"י פסולים ואף לדברי המקובלים ששני התפלין יש להם יסוד על כל פנים אין לדחות תפלין דרבינו תם בזה ומה גם שלהמקובלים תפילין דרבינו תם הם גבוהים במעלה וכו' ומאן ספין ומאן רקיע להכריע בין רש"י ורבינו תם ואני מניח שניהם בחול המועד עכ"ל.

ודע דמה שכתבתי למעלה (בד"ה ויש) לפקפק על הרבנים שכתבו דהנחת תפילין בחול המועד תלי באם איסור מלאכה מדאוריתא וכו' מסברת רש"י שסובר דאסורה מדאוריתא וסובר גם כן דחול המועד זמן התפילין הוא הנה עתה ראיתי בספר חמדת משה הנ"ל בסי' ט"ו תשורת אחיו הרב מראדום יצ"ו שהביא מה שכתב בתוספת רבינו עקיבא הנ"ל דמוכח מרש"י דסוכה דף מ"ו דחול המועד זמן תפילין וכתב שכן אומרים בשם הגר"א ושהראה לו הרב המ"ץ דשם מוהר"א כ"י שהגאון מוהרש"ק בקנאת סופרים הביא כן בשם הגר"א ודחה ראיתו דדילמא רש"י מילי מילי קתני לולב וסוכה ותפלין וציצית ועוד דילמא רש"י קאמר אליבא דמאן דסבר שבת ויום טוב זמן תפלין הוא ומפי גדול אחד ממדינת ליטא שמע לתמוה ביותר דהא תנאי דברייתא ר' יהודה ותנא קמא ר' מאיר סוברים בהדיא דשבת הוא זמן תפלין כדאיתא בעירובין ובקידושין ואם כן לשיטתם שפיר כתב רש"י דגם חול המועד זמן תפלין לא כן לדידן והרב מראדום הנ"ל יצ"ו כתב לקיים דברי חכמים דשפיר מוכח מדברי רש"י שסובר דחול המועד זמן תפלין והוא דמה שהקשה מוהרש"ק דנימא מילי מילי קתני ליתא דהא מצות הרבה קתני ובהכרח דיותר משתים הוא כמבואר ברש"י בכריתות דף ב' ע"ב בד"ה ר"י ברבי יהודה ואמנם על מספר שלשה יפול הלשון הרבה ואם כן למה נקט רש"י לולב לינקוט סוכה תפילין ציצית אלא דאם כן לא הוה מוכח דחול המועד זמן תפילין והוה אמינא דבשבת מיירו ולשיטתם דשבת ויום טוב זמן תפילין ומדהוסיף רש"י ליטול לולב דליתיה בשבת בזמן הזה מוכח דאתי לאורויי דחול המועד זמן תפילין הוא ואין להקשות מנא ליה לרש"י לכלול גם חול המועד מאחר דלר"י ותנא קמא אין הכרע לזה שהם סוברים דגם שבת ויום טוב זמן תפילין ודילמא בשבת ויום טוב מיירו ונראה דהוה קשה לרש"י על רבינא ורב אשי מסדרי הברייתא (הש"ס) דהוה להו לסדרה (להביאה) במסכת ברכות כיון דמילי דברכות הוא ולמה המתינו עד מסכת סוכה ובפרק לולב הערבה ומזה הוכיח רש"י דבאו לאורויי דחול המועד זמן תפילין הוא ולכן קבעוה בפרק זה ששייך לענייני דיומא ודברי הגר"א ותוספת ר' עקיבא ברורים כשמש בצהרים אלו תורף דב"ק יצ"ו גם הרה"ג המחבר יצ"ו הביא שהגאון מלא הרועים בחידושיו למסכת סוכה שבש"ס החדשים דפוס רא"ם כתב דמשמע מדברי רש"י הנ"ל דחול המועד זמן תפלין ולפי דברי שלושת הרועים נתחזק מה שפקפקתי דנראה דאין הנחתם בחול המועד תלוי באיסור מלאכה כנז"ל:

שוב ראיתי דהמצאה זו שהמציאו הגאונים שואל ומשיב וארצות החיים יש לה שרש בדברי הראשונים והוא שבסמ"ג בהלכות תפלין עשין כ"ה אחר שהביא דעת יש אומרים שאין מניחים אותם כתב אבל בירושלמי משמע שמניחים אותם וכו' וכן פסקו רבינו שמעון ברבינו אברהם ורבינו יצחק ברבינו ברוך ואות פסח וסוכות הוא מעשיית מלאכה וחול המועד מותר מן התורה עכ"ל גם הרשב"א בתשובות המיוחסות להרמב"ן בסי' רל"ז אחר שהביא מחלוקת הקדמונים אם להניחם בחול המועד והביא ראיות הסוברים דמניחים סיים אמנם אין אני נוהג כן דסבירא לי דחול המועד הוא עצמו אות שהרי אסור בעשיית מלאכה עכ"ל מתבאר מדברי שני המאורות הגדולים דתלו הנחת התפילין במלאכה דאם מלאכה בחול המועד אסורה אסור להניחם בחול המועד וכיונה דעת גאונינו הנ"ל לדעת הראשונים גם הרדב"ז בחלק רביעי סי' ח' (בדפוס ווארשא תרמ"ב היא סי' אל"ף פ"ב) למד מדברי תשובת הרשב"א דתלי הא בהא ואעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו וזהו שאלה אם יש להניח תפילין בחול המועד כי ראיתי בזה כל העם פוסחים על שתי הסעיפים לפי שהרא"ש כתב בתשובה שחייב להניח וכתב גדולה מזה שאותה תשובה מותר לכתבה בחול המועד משום דבר האבד ומקצתם יראים לעצמם לפי שנמצא כתוב בספרי הקבלה שהמניח תפלין בחול המועד נענש ואנחנו לא נדע מה נעשה תשובה שב ואל תעשה אני שונה כאן כי ראיתי חכמי האמת מרחיקים זה מאד שוב מצאתי שנשאל הרשב"א מזה ושמחתי מאד על תשובתו וז"ל דעתי אני שגם הוא אות שהרי חולו של מועד אסור בכל מלאכה שאינם מלאכת האבד ומלאכה זו דאורייתא דכולהו תנאי מייתו לה מקרא בחגיגה וכן בשילהי שמעתתא קמייתא דפרק קמא דעבודה זרה וכן דעת רבותינו בעלי התוספות וכן דעת הראב"ד אף על פי שהתירו לכתוב אותם בעצמו בחולו של מועד וכן אנו נוהגים עכ"ל למדתי ממנה דלמי שסובר שהמלאכה בחולו וכן מועד אינה אלא מדברי סופרים כמו שכתב הרמב"ם אם כן חולו של מועד אינו אות וצריך להניח כדי שיהיה לו אות וכיון שהיא פלוגתא דברי הקבלה יכריחו ואתה אל תניח עכ"ל הרדב"ז ולפי הנראה תשובת הרשב"א שהזכיר לא זו היא התשובה שבמיוחסות הנ"ל אלא היא תשובה אחרת לפי שאין סיגנון הלשון בשתי התשובות שזה על כל פנים הרי מפורש יוצא מדב"ק שסובר שזה תלוי בזה דמי שסובר שמלאכת חול המועד מן התורה אסורה יסבור גם כן דאין להניח תפילין בחול המועד גם מה שכתב הגאון שואל ומשיב לדחות הראיה מהזהר הקדוש על פי זה דאפשר דהזהר סובר דמלאכה בחול המועד אסורה מדאורייתא ולכן אוסר להניחם במועד מצאתי שכיונה דעתו לדברי הרב פחד יצחק בתשובתו שהובאה בספר שמש צדקה בדף כ"ו ע"ד שהביא תשובת הרדב"ז הנ"ל דהא בהא תליא וסיים והם הם דברי הקבלה כדכתב מוהר"ם ריקאנטי בפרשת בא ובשבת ויום טוב אין להניחם כמו שאמרו יצאו שבתות וימים טובים שהם עצמם אות וכו' ואם כן נימא דרשב"י המפליג בעונש הנחת תפלין סבר דחול המועד אסור במלאכה מדאורייתא עכ"ל:

ולפי זה הדר דינא דנראין הדברים כמו שכתב הגאון מוהרש"ק לדחות דאין הכרח מדברי רש"י שסובר דחול המועד זמן תפילין רק כתב לפרש כן אליבא דתנאי דברייתא דסברי שבת ויום טוב נמי זמן תפילין אבל לדידן דנקיטינן שבת ויום טוב לאו זמן תפילין שהן עצמם אות שאסורין במלאכה הכי נמי חול המועד לאו זמן תפילין הוא לדידיה דסובר דחול המועד אסור במלאכה מן התורה וצ"ע.

ולענין הברכה שכתב הרמ"א לברך עליהם בלחש ותמהו המפורשים וכי מה בין בלחש לבקול רם לענין חשש ברכה לבטלה וכתבו טעמים בזה שמפני המחלוקת אומרים בחשאי כמו ברוך שם כבוד מלכותו שאומרים בחשאי והרב הלבוש תירץ שיש להורות שיש קצת אות בחול המועד לכן אין מברכים בקול רם וכל הטעמים דחוקים אך מצאתי בספר מחנה ישראל להרה"ג ישראל נאיימאן דומ"ץ בקראקא שבחולק שני נשאל בזה (בדף פ"ט ע"ג) והשיב דדברי הרמ"א ברורים ופשוט שדעתו דאף שהכריע כהרא"ש לברך עליהם אפשר דהרא"ש לשיטתו שסובר כשיטת התוספות דאיסור ברכה שאינה צריכה אינו אלא מדרבנן ובספק מותר לכתחלה לברך עיין במגן אברהם סי' רט"ו אבל הרמ"א חשש לדעת הרמב"ם דמברך ברכה שאינה צריכה עובר מדאורייתא בלא תשא ולדידיה אסור לברך מספק והרמ"א הכריע כאן לברך דאף שאין ברכות מעכבות מכל מקום הכשר מצוה הן ומכל מקום לא יברך בקול רם שאז יצטרכו השומעים ברכתו לענות אמן ואף שלדעת הרא"ש אין איסור לברך משום ספק מכל מקום למה לנו לעשות מעשה נגד דעת הרמב"ם ללא צורך דאף שהברכה מיקריא קצת צורך אבל להענית אמן אין שום צורך ולכן כתב לברך בחשאי כדי שלא יצטרך השומע לענות אמן וסיים שגם הוא נהג זמן רב לברך עליהם בלחש כפסק הרמ"א אמנם אחר שבאו גאוני זמנינו ואמרו שאין לברך עליהם חזר גם הוא לנהוג שלא לברך עליהם כלל. טו) מה שנסתפק במי שנהג תמיד בעירו להניח תפילין בחול המועד ושוב בא לעיר אחרת שרובן אין מניחין בחול המועד ואין דעתו לחזור לעירו אם צריך לנהוג כמנהג עיר שדר כעת שלא להניח תפלין כיון שבא למקום שאין נוהגין להניח ואין דעתו לחזור צריך לנהוג כמנהג אותה העיר בין לקולא בין לחומרא כדאיתא ביו"ד סי' רי"ד וגם בצנעה אין לו להניחם בחול המועד הא ליתא כמו שכתב בעצמו דזה לא תליא במנהג המקום כיון שהיא מחלוקת בין הראשונים ובצנעה יחזיק כל אחד במנהגו ועיין שיבת ציון סי' ה' דאפילו לתפלה בלחש בבית הכנסת אחת יחזיק כל אחד במנהגו. כן כתב הגאון בית יצחק יצ"ו בחלק יו"ד ח"ב סי' פ"ח אות ב' וזהו לפי שיטתו שסובר דיש בזה משום לא תתגודדו ואסור להניחם בבית הכנסת משום לא תתגודדו ורק בצנעה שרי וכבר כתבתי באות י"ד בענין זה אם שייך משום לא תתגודדו אם יתפללו בצבור אחד המניחים עם שאינם מניחים ושם הבאתי מה שכתב הרב יד מלאכי בשם הרב כנסת הגדולה במי שהולך ממקום למקום ורוצה לנהוג כמנהג המקום שיצא משם אם יש חשש לא תתגודדו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף