שבות יעקב/ג/קנא
|
< הקודם · הבא > |
ראובן ושמעון שהשלישו יחד דבר מה ללוי ואמרו שלא יתן לא' מהם אם לא בריצוי שניהם ואחר זמן מה בא ראובן ושמעון ואמר שמעון שהתפשרו יחד שייך השלישית לו וראובן שתק אי שתיקתו הוי כהודאה או לא:
הנה לכאורה הי' נראה לדמות דין זה מ"ש הטור בשם תשובת הרא"ש כלל ש"ה והובא ג"כ בבע"הת כלל מ"ב ובש"ע שם ראובן שאמר לשמעון ולוי מנה לי בידכם ואמר שמעון הן לוי שתק וכו' הוי הודאה לגבי שמעון אבל לגבי לוי לא הוי הודאה עכ"ל א"כ הכי נמי נאמר לגבי שמעון הוי ריצוי ולא לגבי ראובן אכן כד מעיין שפיר יראה דהא לא דמי' אלא להא דאיתא בב"מ דף וי"ו ע"א דאי תרווייהו תפסי הטלית וא' תקפה מידו ושתק דהוי כהודאה אפילו עשה כן בפני עדים כמסקנת הרא"ש והכי קי"ל כמבואר בח"מ סימן קל"ט וכן הסכמת הש"כ שם ס"ק וי"ו וכיון ששניהם האמינו לשליש דהוא מהימן כבי תרי ושוב הלך עמו ושמע משמעון ששייך לו השלישות ודאי תוי כהודאה ואין לראובן שום טענה עוד על השלישות דהא כל זמן שהוי ביד שליש הוי כתפסי תרווייהו וכיון שזה אמר בפניו ששייך לי השלישות לבדו הו' כתקפה מידו והוא שותק גם אין לדמות דין זה למה דאיתא בש"ס דקדושין דף ס"ג ע"א וע"ב במי שמקדש אשה ע"מ שירצה אבא אי פרושו ע"מ שיאמר אין או יבא וימחה או פירושו ע"מ שישתק אבא דיש חילוק דעות וכמבואר בא"ה סימן ל"ח נראה דבנדון דידן כ"ע מודו אף שאמרו בריצוי שניהם מ"מ כיון שזה הלך עמו ושמעון אמר שהתפשר עמו אם לא נעשה פשר הדבר ברצון שניהם לא הי' הלך עמו שהרי יתפס בשקר שזה יכחישו מיד אלא ודאי כל כה"ג ודאי שתיקתו כהודאה דמי ועיין בתשובת משפטי שמואל סי' קי"ג ובכ"ג סי' קל"ח וכן נ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |