שבות יעקב/ג/קלח
|
< הקודם · הבא > |
שפחה ישראלית אחת גדולה בשנים שהיא הרה לזנונים ותבעה לבחור אחד שהיא הרה ממנו לזנונים והוא מכחיש מה דינו:
הנה סתמת שאלתך מאוד מה היא תובעת כיון שהוא גדולה בשנים משמע שהי' בוגרת ולא תבעה אותו שאנסה רק לרצונה נבעלה כמפותה וגם לא נאמרה שנדר ליתן לה באתננה שום דבר נראה שהיא הפקירה עצמו לו וא"כ אין לה שום תביעה עליו אע"ג שכתבתי בש"י ח"ב סימן קל"ו שתוכל להשביע על זה מ"מ היינו דוקא היכא שיש לה תביעת ממון עליו כגון שנדר לה דבר באתננה או שהבטיח אותה לישא או שהיא תובעת קנס ובושת ופגם וצער משא"כ בבוגרת דאין לה קנס ובושת ופגם במפותה דמחלה עליו וכמו שפסק להדיא הרי"ף והרא"ש פ' אלו נערות והרמב"ם פ"ב מהל' נערה בתולה וכן סתם רמ"א בש"ע א"ה סימן קע"ז סעיף א' בהג"ה וכן מבואר להדיא ריש פ' נערה שנתפתתה דף מ"ב ע"א לאביה נמי פשיטא מדקיהב מפתה דאי לעצמה אמאי קיהיב מפתה מדעתה עביד דלית מאן דחולק בזה וכ"פ בתשובת מהרי"ק שורש קס"ח ובתשוב' מהרח"ש סימן י"ז ע"ש ובתשובת חוט השני סימן י"ח יע"ש ונראה דלית חולק בדבר אך ראיתי לשון הטור א"ה סימן קע"ז שכתב וז"ל כתב הרמב"ם כל בת ישראל שיש לה קנס יש לה בושת ופגם ואם היתה אנוסה דכל בת שאין לה קנס אין לה בושת ופגם וכו' אבל המפתה את כולם פטור מכולם ואיני מבין דבריו דמה תלוי צער ובושת בקנס דאע"פ שאין להם קנס למה לא יהי' להם שאר דברים עכ"ל כוונת הטור להשיג על הרמב"ם ארישא דמילתא שכתב כל שאין לה קנס אין לה צער וכו' ע"ז מתמיה איך תליא זה בזה ע"ש ברמב"ם דקחשיב עשרה דאין להם קנס אבל במפותה מסכים עם הרמב"ם והרי"ף והרא"ש ג"כ פסקו כן ובפיסקי הרא"ש שעשה הטור פסק ג"כ והוא מבואר כן בש"ס ריש פ' אלו נערות וכן מבואר בב"י סי' קע"ז שמסכים עם הטור בהשגה זו וכתב גם בעיני יפלא וצ"ע אבל במפותה מסכים שם עם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכ"כ מהרי"ק סי' קס"ח וכן מבואר בש"ס וכ"כ בבד"ה שם כדאיתא בב"י דפוס ברלין וכ"כ הכ"מ פ"ב מהל' נערה בתולה יע"ש והארכתי בזה לפי שראיתי בתשובת מהרי"ט צהלין סימן ק"ח ששגג בכל זה והבין דעת הטור והב"י דגם על מפותה ובוגרת חולקים וס"ל דמחויב בבושת ופגם נגד דעת הרי"ף והרא"ש ולא דק כלל דבמפותה לית דחולק דמחלה ואין חולק רק בשאר נשים דאין להם קנס והם מנין אסור כמבואר שם ברמב"ם פ"ב מהל' נערה בתולה ומ"ש עוד שם בתשובה זו דדעת הרמב"ם אע"ג דבוגרת מחלה על בושתה ופוגמה מ"מ יש בושת ופגם לאביה ע"ש שהניח בצ"ע ובאמת נשתקע ולא נאמר בכל שבגרה דהיא ברשות עצמה מבואר בש"ס ופוסקים דאין לאביה ובני משפחתה שום טענה בבושת ופגם וכ"כ בפשיטות בתשובת חוט השני ס"ס י"ח בתשובה יע"ש ומה שמקשה עוד שם בתשובת מהרי"ט הנ"ל לדעת הרמב"ם מסוגיא דש"ס פ' אלו נערות דף ל"ב ע"א דמוקי הש"ס אפילו תימא באחותו נערה ביתומה ומפותה ולא מוקי במפותה ובוגרת ע"ש ובאמת לק"מ דהא באמת מצ"ל הכי ומש"ה קאמר הש"ס אפילו תימא באחותו נערה משמע בפשיטות דיכול לוקי ג"כ באחותו בוגרת אלא דניחא ליה לאוקמי שני המשניות שווים סתמא בנערה ויתומה והוא פשוט הכלל יוצא מכל זה כיון דאין לה שום תביעת ממון בו אין להשביע כלל אף דראוי לב"ד לקונסו משום מגדר מלתא מ"מ כיון שהוא מכחישה ואין כאן עדי כיעור או רגלים לדבר אין להשביע בטענות ריקנות וכה"ג מבואר בח"מ סימן פ"ז סעיף כ"ה בש"ע ובהג"ה שם דאין להשביע רק חרם סתם ע"ש אף בקנסות כאלו וראוי לנעול דלת בפני זונות המופקרות שיתנו עיניהם בבני עשירים לביישם בחנם אכן אם יש עידי כיעור או רגלים לדבר כפי ראות עיני הדיין אזי ראוי להחמיר עליו והכל לשם שמים להוציא דין לאמתו כדי שלא יזידון עוד ולא להנאת עצמו נאמר ויראת מאלהיך כנ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |