שבות יעקב/ג/עג
|
< הקודם · הבא > |
יורה של נכרי שעשה בו יין שרף מיין נסך כיצד יכשיר אותו ישראל שמותר להשתמש בו אח"כ ישראל:
הנה לכאורה הי' נראה דאין לו תקנה ע"י הגעלה וכמ"ש הלבוש בא"ח סי' תנ"א סעי' ך"א וז"ל החביות ונודות שמחזיקין בו תמיד יין שרף שלנו שעושין משעורים ומכניסין אותן בהן לקיום חוש טעמינו מרגיש וגם הריח יגיד דגרע מבית חרוסת ושאור שחמוצו קשה ואין מפיגין טעמן וריחן אפי' במים רותחין כמה פעמים דאין מועיל להם לא עירוי ולא הגעלה נ"ל עכ"ל וכ"פ הט"ז שם ס"ק ך"ז והמ"א שם ס"ק מ"ם וכ"ש ביורה שנבלע בו ע"י רתיחת האור כן הי' נראה לכאורה אבל כאשר ירדתי אל העיון ראיתי שאין ראי' משם כלל דדוקא התם משום חומרא דחמץ שהוא במשהו מחמרינן משא"כ לענין יין נסך דמהכי ביה הגעלה גם היין שרף שממנו לא גרע דאין הנאסר יכול לאסור יותר מבאיסור עצמו וגדולה מזו ראיתי שכתב גיסי הגאון בעל אלי' זוטא בא"ח סי' תנ"א ס"ק כ"ד וז"ל מ"ש המ"ב ס"ס דחביות של י"נ צריך שבירה נ"ל דוקא תוך הפסח אבל אחר הפסח מותר ע"י העגלה או עירוי עכ"ל ועוד נ"ל דאחר מע"ל שנ"ט לפגם אינו אוסר דיעבד אחר פסח אפי' בלי עירוי והעגלה וכן בכלי של יי"ש מיי"נ דכל השנ' אע"ג דקי"ל דביי"נ לא אמרינן כלל דנ"ט לפגם וכדאי' להדי' בי"ד סי' קל"ז סעי' א' בהג"ה מ"מ יין שרף שאני דנעשה לפגם כיון שנשתנה ע"י רתיחות האור והוא רק זיעה הוי כשאר משקה ונעשה לפגם וכן מצאתי ראיתי בתשובת פרח מטה אהרן חלק א' סי' נ"ז שכתב וז"ל דוקא ביין אמרינן דנ"ט לשבח אחר מע"ל משא"כ אר"קי שהוא יין שרף דומה לשאר משקה וג"כ נ"ט לפגם אחר מע"ל ע"ש וכן נ"ל קצת ראיה מהתוס' בפסחים דף מ"ד ע"ב דגרסינן שם ור"ע טעם כעיקר מנ"ל וקאמ' דיליף מגיעולי נכרים גיעולי נכרים לאו טעמא הוא ואסור ה"נ ל"ש ורבנן גיעולי נכרים חידוש הוא דהא כל נ"ט לפגם מותר וכתבו התוס' וז"ל יליף מגיעולי נכרים הקשה הר' יוסף איך יליף ר"ע טעם כעיקר בנזיר מגעולי נכרים הא נזיר קיל מכל איסורי' שבתור' שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו ותירץ במדין נמי היתה בלועת ביין ואסור' לנזיר עכ"ל וכה"ג תירצו תוס' במס' נזיר דף ל"ז ריש ע"ב אלא ששם הקושיא בתוס' בענין אחר ע"ש והוא תמוה ואולי הוא טעות הדפוס וקשה לכאורה על תירוץ התוס' דנלמד כיון דקי"ל דביי'. אין חילוק בין כלי ב"י או אינו ב"י דלעולם נ"ט לשבח בכלים אא"כ מיושן י"ב חדש וכדאי' להדיא בש"ס ומוסכם מהפוסקים כמבואר בי"ד ריש סי' קל"ז ועיין בש"כ סי' קל"ו וא"כ לפי תירוץ התוס' דנלמד מכלי מדין הבלועים מיי"נ וא"כ איך קאמר הש"ס חידוש הוא דהא נ"ט לפגם שרי הא ביי"נ ליכא פגם כלל אלא ודאי צ"ל דגיעולי נכרים שנבלע ע"י רתיחת האור כדכתי' בקרא כל אשר יבא באש וגו' עי"ז שוב נ"ט לפגם כמו שאר כל משקים וכדעת התשובה הנ"ל אף שראיתי במ"א בא"ח סי' תנ"א ס"ק מ"ם סיים בזה"ל ומשמע בת"ה שם שחביות של יין שרף אע"פ שאינו בן יומו אסור הכל דעינינו רואות דנ"ט לשבח הוא וכמ"ש בי"ד סי' קל"ז לגבי יין ע"ש עכ"ל המ"א ובאמת בת"ה לא ראיתי שם שום משמעות בדבריו רק ביין עצמו ולא ביין שרף הבא מזיעתו והמ"א עצמו בסי' תמ"ז ס"ק כ"ה נרא' שמסתפק בדבר זהו הניח בצ"ע ואין ספיקו מוציא מידי ודאי של תשוב' פרח מ"א ואף דיש מקום לחלק ולומר דהמ"א בסי' תמ"ז לא מיירי מיין שרף הנעשה מיי"נ לכן כתב הדבר בלשון ספק משא"כ בסי' תנ"א דמיירו בי"ש שנעשה מיי"נ מ"מ המקור דין מת"ה שכתב שם אין ראי' כלל ועיק' כדעת התשובה ויש להם ראי' מהתוס' והכלל יוצא מדברינו אלה דכלים אלו יש להם תקנה ע"י הגעלה גם הקנים שבו ע"י אבנים מלובנין ומים רותחין כנ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |