שבות יעקב/ג/עא
|
< הקודם · הבא > |
מה"ה מהר"ר מנחם מן דיין זצ"ל מורמייזא וז"ל:
הנה נשאלתי מרופא מומחה ה"ה ר' דוד וויזל נר"ו אי מותר לעשות רפואה דהיינו להמית בהמה טמאה כגון כלב או חתול מפני ספק פקוח נפש לפי שאותה עדיין אינו בדוק ומנוסה ויש לבחון אותה ע"י שמשקה כן לחתול או לכלב לראות אם ימותו מזה ואמרתי אחכמה מדברי רז"ל בחולין דף פ"ה ע"ב דר' חייא נפל ליה יאניבא בכיתנא אתא לקמיה דר' א"ל שקיל עופא ושחט על בוכיתא דמיא דמורח דמה ושביק ליה ומקשה הש"ס והיכי עביד הכי והתנן השוחט וצריך לדם חייב לכסותו כיצד יעשה או נוחרו או עוקרו ומתרץ הש"ס הכי נמי או נוחרו או עוקרו קאמר אך י"ל דדוקא התם משום הפסד מרובה התירו ויש לך אדם שממונו חביב מגופו וכ"ש ספק גופו ברם יש להביא ראיה שם מש"ס דף ק"ז השוחט וצריך לדם ללכא פי' לצבוע ומניעת הריוח לא מיקרי היזק כדאיתא בא"ח סימן תקל"ד ובי"ד סימן ש"פ אפ"ה מותר להמית אפילו בהמה טהורה אף שהיא ראוי' לאכילת אדם ק"ו בהמה טמאה גם יש להביא ראי' מנחירת תישים הובא בט"ז סימן קי"ח כיון שיש לו הנאה ליכא משום בל תשחית וכן משמע בחולין במעשה דר"פ בן יאיר דאמר ליה רבי קטלינא להו וא"ל ר' פנחס דאיכא בל תשחית משמע דר'. ג"כ ידע מלאו דבל תשחית אלא דסבר משום הנאה מותר ור' פנחס השיב דזה לא מקרי הנאה אלא הוא משום כבוד בעלמא והוי רק גרם הנאה אך א"ל הרופא הנ"ל שיש להקל לו לפי שאינו רוצה להמית הכלב ממש רק שאותו רפואה שרוצה לעשות לו לאדם יש לדאוג אם תשהה אותו משקה בתוך גופו תוך השלחופית ורוצה לבחון תחלה בכלב או בחזיר שמעיו דומין לשל אדם נמצא שאינו ממית אותם ממש רק חשש נקב השלחופית ואפשר דחי יעויין בי"ד שי' מ"ה אבל כל המוסיף גורע בשאלתו דקול זו חומרא היא דמוסיף בצב"ח משא"כ המית' ליכ' צב"ח רק בל תשחית כדאי' שם קטלינ' להו איכ' בל תשחי' קאמר משום צער ב"ח עד שמצאתי קצת מתוספות דב"מ דף מ"ב ע"ב זה מדברי שניהם נלמוד צער ב"ח דאורייתא יע"ש ע"כ בקשתי פרוסה לפני הוד מ"ו להאיר עיני בהוראה זו יורו משפטיו ליעקב הק' מנחם מנלי בן ה"ה מהורר אלעזר פייס אונא דיין פה ווירמייזא:
עיקרא דהאי דינא כבר אמורה בתשובת משאת בנימן ובט"ז בי"ד סימן קי"ח בענין נחירת התישים גם בתשובת עבודת גרשוני סימן י"ג והבית יעקב סימן מ"ב והעלו הלכה למעשה דכל שיש בו שום צורך או לרפואת הגוף או שום הנאת ממון דאין בו שום חשש איסור בל תשחית או צער ב"ח ואפילו משנת חסידים אין כאן וכמ"ש בספר חסידים עצמו בסימן תרס"ז כן סתם רמ"א בש"ע לא"ה ס"ס ה' בהג"ה וז"ל כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים לית בית משום איסור צער ב"ח (או"ה סימן נ"ט) ולכן מותר למרוט נוצת מאווזים חיות וליכא משום צער ב"ח (מהר"א סימן ק"ס) ומ"מ העולם נמנעין משום אכזריות עכ"ל רמ"א ומקור הדין הוא ממ"ש תוספות בע"ז פ"ק גבי עוקרין על המלכים יע"ש אף דלכאורה יש לפקפק על ראיה זו דכבד מלכות שאני ומ"מ כיון שאפשר לעשות עיקר שאין בו טריפה אסור לעשות עיקר שיש בו טרפה ברם נ"ל להביא עוד ראיות לדין זה חדא מהא דאיתא בשבת דף ע"ז ע"ב אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא נברא דבר אחד לבטלה ברא שבלול לכתית זבוב לצירעה יתוש לנחש וכו' היכי עביד מייתי אוכמי וכו' ושם דף ק"ט ע"ב האי מאן דטירקה הוה וכו' האיבר קשה דפומבדיתא וכו' הרי דמותר להמית ב"ח משום רפואה ולא חיישינן לבל תשחית וצער ב"ח אפילו ספק רפואה מותר כל שיש בו צורך בני אדם בל תשחית דגופו עדיף דהא אפילו משום פיקוח נפש מחללנין שבת וכ"ש בזה וגדולה מזו מצינו פ"ק דע"ז דף י"ג ע"ב במתני' להדי' אסור למכור להם תרנגול לבן בזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו וכו' הרי דמותר לקטוע לבעל חי שהוא צער גדול משום ריווח כל שהוא כדי למכור לו תרנגול לבן קצת ביוקר וכן מבואר שם דף למ"ד ע"ב דמותר ליתן לחתול דידיה משקים מגולים אע"פ שמכחישין אותו וכ"כ התוס' בב"ק דף קט"ו עכ"ל ע"ש הרי דכל כה"ג אין חשש איסור כלל ותמה אני על כל גדולי אחרונים שלא הרגישו כלל בראיות הללו ואל תשיביני דאיך אפשר לומר דהיכא דאיכא שום צורך בני אדם הן לרפואה או להנאת ממון אין בו משום איסור בל תשחית או צער ב"ח הרי להדיא איתא בחולין פ"ק דף ז' ע"ב דר"פ בן יאיר אתרמי דעאל בפתחי דרבי דהוי קיימי ביה כודניית' חוורתי אמר מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו שמעי' נפק לאפי' א"ל מזיבנא להו א"ל לפני עור לא תתן מכשול מפקרנא להוא מפשת היזקא עקרנא להו איכא צער ב"ח קטלינא איכא הרי דאף לצורך מצוה שלא לקיים להשים דמים בביתו אפ"ה קאמ' דאסור משו' בל תשחית וצער ב"ח אי משום הא לא תברא דהא בלא"ה קשה למה לא קאמר אסגור אותם בחדר סגור ומסוגר בענין שא"א להיזקו עוד וכיוצא בזה לקשור אותם בשלשלאות של ברזל דא"צ כלל לעבור אבל תשחית וצער ב"ח אלא צ"ל דר' הבין מדברי ר"פ בן יאיר שלא רצה לסעוד אצלו בשביל שכבר עבר ושם דמים בביתו אע"פ שהי' צריך להם לאיזה צורך דבר מ"מ היה לו למנוע המזיק ממלאך המות שבביתו לכך אמר ואני אסעוד אצלו וע"כ הי' רוצה לעשות על זה תשובת המשקל על מה שכבר עבר אף שהי' לו בהם צורך למכרם ולהעבירם מביתו ור"פ מאס ולא רצה בתשובה כזו כיון שיש בהם חשש איסור ואפשר לקשרם בשלשלאות או לסגרם אך שאין זה תשובה שלמה לכן לא הי' רוצה לסעוד אצלו מפני חסידתו אבל ודאי להלכה למעשה נ"ל ברור כמ"ש דאין חשש איסור דבל תשחית או צער ב"ח כל שיש לו צורך בו ומותר לעשות אפילו לכתחלה אף שסיים רמ"א שם בא"ה ס"ס ה' במריטת נוצת שהעולם נמנעים משום אכזריות היינו דוקא במריטת נוצה שעושה מעשה בידים והעוף מרגיש מאוד הצער בשעת כל מריטה ומריטה משא"כ בנדון שלפנינו של השואל שאינה מרגשת כלל צער בשעת אכילה ושתייה זאת רק שאח"כ גורמות חולי ומכאוב והוא לרפואת אדם נ"ל פשוט דאין כאן חשש איסור אפילו ממדות חסידות נ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |